 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
המשחק של אורסון
ספרים / אלי הרשטיין
יום שלישי, 05/02/2002, שעה 14:55
בראשית היה 'המשחק של אנדר'. ואז?
|
|
הקדמה
בראשית היה 'המשחק של אנדר' – ספרו המדהים, הנורא, המצמרר והמופלא של אורסון סקוט קארד, אודות אותו ילד גאון המוביל את גייסות האנושות לנצחון הצבאי הגדול בתולדותיהם ולכשלון המוסרי הקולוסאלי הכרוך בכך.
לאחר מכן באו ההמשכים. אנדר סיים את תפקידו ההיסטורי ויצא למסע בן שנים ארוכות בהן לא יוכל להשפיע על מהלך העניינים. ומהו המשחק של אנדר ללא אנדר? מסתבר כי קארד הצליח במקום בו רבים וטובים נכשלו, בפיתוח יצירת מופת נשגבת להמשך טוב לא פחות, דבר שהביא את סדרת אנדר למקום של כבוד בפנתאון של המדע הבדיוני המודרני.
לאחר הקדמה ארוכה והמתנה ארוכה לא פחות החליט קארד לשוב אל היקום של אנדר, המצליחה שביצירותיו.
מאמר זה מכיל מעט ספויילרים, קרי – מידע על עלילות כמה מהספרים בסדרת 'אנדר' המקורית. רצוי מאד לקרוא את הסדרה לפני קריאת המאמר.
מערכה ראשונה (חמישית) – המשחק של בין
צאתו של 'הצל של אנדר' עוררה תחושה קלה של דז'ה-וו. נראה היה כאילו קארד סיים את מכסת הרעיונות המקוריים שהוקצבה לו והוא בשל כעת להתחיל בסיבוב שני ולמחזר את רעיונותיו הקודמים. למרבה השמחה מסתבר כי לחששות אלה לא היה בסיס.
מוטו אפשרי של הספר: בורות היא ברכה.
קארד חזר להתמקד כאן בנושאים שהעסיקו אותו ב'המשחק של אנדר', נושאים אותם זנח לטובת אחרים בהמשך הסדרה. חקר התרבות, חקר האלימות והשימוש באלימות כמאפיין וקטליזאטור תרבותי-תחרותי, אולי אף האלימות כיוצרת תרבות. בספר זה הצליח אורסון סקוט קארד במקום בו נכשלו רבים לפניו – לחדש וליצור עניין במחוזות אותם נטש לפני שנים רבות. ההתבוננות המחודשת והרעננה אל אותו העולם מנקודות מבע שונות ודרך עיניהם של גיבורים שונים אפשרה לקורא לחזור לעולם של אנדר אך מזווית שונה במקצת.
כמו בספר מתח טוב של אגאתה כריסטי, נפרשת כאן העלילה המוכרת של המשחק של אנדר מנקודת מבט שונה – זו של בין, ילד בן ארבע השורד בזכות עצמו בעולם הפרוע של רוטרדאם העתידית. בקרב חבורות רחוב, כשהשפה היא אלימות והמטבע העובר לסוחר הוא אוכל והשרדות, מצליח בין לשרוד בזכות תבונתו העילאית, אשר תהפוך אותו בעתיד ליד ימינו של אנדר משמיד הגזע.
בעוד 'המשחק של אנדר' בנוי כסיפור קלאסי בעל סוף מפתיע, 'הצל של אנדר' אינו יכול להנות מהפריבילגיה של האלמוניות היחסית. הסיפור ידוע מראש ומותווה היטב, וכל שנותר לקארד לעשות הוא לפתח את העולם, את הדמויות ואת התובנה הבסיסית העומדת בלב הסיפור כולו.
בין, המגיע בדרך מקרה לבית הספר ללוחמה, הופך אט אט לבוחש מאחורי הקלעים. הוא, כך מסתבר, האחראי למספר התרחשויות אשר עמן ועם תוצאותיהן נאלץ אנדר להתמודד.
בין, בניגוד לאנדר, מודע היטב לעולם הרוחש סביבו. הוא מצליח במקום בו כשל אנדר לחלוטין – בהבנת מקומו במאבקי הכוחות של העולם האמיתי הסובב אותו. בשלב מוקדם של הספר מפענח בין את המשוואה שבעטיה התכנסו הוא וחבריו לבית הספר ללוחמה. בכך הופך קארד את החיסרון של סיפור ידוע מראש ליתרון בידיו של גיבור הספר. הידיעה הברורה באשר לתפקידו האמיתי הופכת את בין מקרבן – כפי שהיה אנדר בספר הראשון – לשותף לדבר עבירה. הידע לגבי צפונות העתיד מציב את הקורא בקונפליקט ביחס לדמותו של בין, אשר נאבק על הגנת המין האנושי ועם זאת מוביל צי של ספינות מלחמה במסע שסופו ידוע מראש – השמדת עם, השמדת גזע.
בתחילת הספר מתוארת רוטרדאם של העתיד ורחובותיה המלאים בילדים חסרי בית המצויים במאבק יום יומי על עצם קיומם. האלימות הבוטה של הילדים כלפי עצמם מובילה אותם לבסוף לאמץ מבנה תרבותי אנושי הממשיך לשמש אותם במאבק ההישרדות שלהם. מבנה שישתרש כך יהפוך עם השנים מכסות ערוותה של אלימות בוטה לגלימה תרבותית של ממש. הרעיון של קדמה תרבותית-חברתית-טכנולוגית הנובעת מעצם טבעו האלים של הקיום האנושי אינו חדש במדע הבדיוני המודרני. בסדרת הטלויזיה 'בבילון 5', ששודרה זה לא מכבר במחוזותינו, מתעמתים זה מול זה שני גזעי טיטנים בעלי תפיסות עולם מנוגדות וסותרות בעליל. בני האחד מאמינים בקדמה שמקורה בשקט תרבותי ובהתפתחות הנובעת משגשוג, ואילו בני השני מאמינים כי הקונפליקט הוא מקור התרבות הראשוני וכי כוח הטבע בו משמיד החזק-השורד את החלש ממנו הוא זה המניע את גלגלי הקדמה. נראה כי הספר מאמץ את הגרסה השניה – האלימות נתפסת כמקדם להתפתחות חברתית. הכלים אותם רוכש בין במאבק השרידה היום-יומי אותו הוא מנהל ברחובות רוטרדאם הם אלה המאפשרים לו, מאוחר יותר, להתבלט ולהצטיין בבית הספר ללחימה. האלימות והכאב הם המעצבים את אישיותו של בין וההופכים אותו למי שהוא.
כל מי שקרא את ארבעת הכרכים הראשונים של הסדרה יודע כי המתח הזה בין אלימות לבין מתינות, בין עימות לבין שיתוף פעולה, הוא הכוח המניע מאחורי הסדרה כולה. בימים אלה של עימות ושל שלום, של קרב ושל שיחות מדיניות, נראה כי הסדרה הופכת לרלוונטית שבעתיים עבור הקורא הישראלי.
למי שאהב את 'המשחק של אנדר' צפויה חווית קריאה מרתקת. כל מי שטרם קרא – יפה שעה אחת קודם. המכורים שבין הקוראים ירצו, אולי, להכין עותק של ' המשחק של אנדר' בהישג יד, שכן יתכן מאד כי קריאת הספר החדש תגרום לדחף בלתי נשלט למהר ולקרוא פעם נוספת את הספר הראשון בסאגה.
מערכה שניה (שישית) – צללים בערפל
כותב שורות אלה מוכרח להודות כי לקארד יש את זה. גם הפעם הצליח הסופר המחונן להתל בו קשות. לאחר קריאת 'הצל של אנדר' נגוזו הספקות האחרונים. הפעם לא יצליח קארד להתל בקורא. הפעם הוא מוכן ומזומן לקבל את פרץ היצירתיות המקורית שיוביל את בין הלאה. ואכן, שוב הצליח קארד לשטות באינסטינקטים הבסיסיים ביותר של הקורא. לאחר חמישה ספרים מעמיקים ומעוררי מחשבה נפל קארד אל הבור הרדוד של ההמשכון הצפוי מראש – או אולי, כאמור למעלה, לא!
'הצל של ההגמון' מתרחש ביום שאחרי. למחרת סיום 'המשחק של אנדר' ו'הצל של אנדר' שהתרחשו במקביל. אנדר איננו עוד, ובין נחלץ לעמוד לימינו של ההגמון לעתיד, אחיו הגדול של אנדר, פיטר ווג'ין. המטרה, כמובן, היא להציל את האנושות מאיולתה היא.
קארד הוא כותב מחונן, מספר סיפורים מקצועי ומרתק היודע לעגן את קוראיו וליצור חויה וריגוש אמיתיים בקריאה. אין בספר ולו רגע משעמם אחד. אירוע רודף אירוע והמתח עולה על גדותיו. אך למען האמת, אם במתח עסקינן, הרי שכותב שורות אלה מעדיף את דשיאל האמט או אגאתה כריסטי. זו הבעיה הראשונה של הספר – 'הצל של ההגמון' אינו ספר מדע בדיוני.
העובדה כי הוא מתרחש בעתיד, לאחר מלחמה בין כוכבית, אינה משפיעה כהוא זה על מהלך המאורעות. מכל בחינה או התבוננות יכול הספר להתרחש מחר בבוקר ואיש לא היה מבחין בכך. התסריט הפוליטי אותו מתאר קארד יכול היה להלקח מספר זה או אחר של תום קלנסי, ונראה כי הוא שייך דוקא לז'אנר המותחנים הפוליטיים.
ניתן להמשיך עוד ועוד בניתוח הטקסט והעלילה, אך למען האמת מיצוי העניין הוא בעובדה כי בספרו השישי בעולמו של אנדר הצליח קארד לבסוף להגשים את כל החששות שלוו את צאתו של ההמשך הראשון – 'דובר למתים', היינו – המשך כתוב היטב אך חסר מעוף לחלוטין. קבוצת הדמויות החדשה אינה עומדת בציפיות שהותירה הסדרה בכלל ו'המשחק של אנדר' בפרט. הרושם הכללי הוא, אם לצטט סופר מדע בדיוני אחר, 'לא מזיק ברובו'.
לחילופין, ניתן לסכם את הספר במשפט 'אנדר כבר לא כאן'.
כל מי שאהב אהבה מרובה את שאר הסדרה, ייטיב עם עצמו אם לא יקרא את ההמשך. כעת כל שנותר הוא להמתין לשני הספרים האחרונים (אולי) בסדרה ולראות האם יצליח קארד להתרומם בשנית או שמא ינסה שוב לפרוץ גבולות ולהתמודד מול ג'ון גרישם בתחום דרמות המתח המשפטיות בסדרה חדשה – 'משפטו של אנדר'. אם כך יעשה, הרי שביקורת על החלקים הבאים בסדרה תוכלו לקרוא באתר של אגודה אחרת לחלוטין.
מאת אורסון סקוט קארד (Orson Scott Card):
הצל של אנדר (Ender's Shadow)
עברית: רחביה ברמן
הוצאת אופוס 2000
384 עמודים
הצל של ההגמון (Shadow of the Hegemon)
עברית: רחביה ברמן
הוצאת אופוס 2001
335 עמודים
הקוורטט של אנדר - על ארבעת הספרים הראשונים
הצל של אנדר – ביקורת
הצל של ההגמון - פרק א'
אורסון סקוט קארד האתר הרשמי
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
מאמר מעניין (חדש)
שלמקו יום שלישי, 05/02/2002, שעה 16:47
אבל עדיין קשה לי להבין את הצורך בפיצול בין המאמרים. אחד משלים את השני.
|
|
|
|
|
סיפור מרתק וראיה מפוכחת (חדש)
איל שושן יום שלישי, 05/02/2002, שעה 18:00
הסיפור ראוי להילמד לילדים בבתי ספר מוביל את הקורא להבנה וזהירות אוביקטיבית בסביבה המוגנת והמוכרת לו.
|
|
|
|
|
לא מסכים. (חדש)
קילרוי יום שלישי, 19/02/2002, שעה 12:58
אני לא מסכים עם הטענה בנוגע לכך שהספר אינו מד''ב.
הספר נבנה על הרעיון של ילדים כגאונים צבאיים, והסתירה בין המוח של הילד-גאון לבין גוף של ילד קטן.)וזה דבר שלא יקרה מחר(.
בנוסף ישנו הרעיון סביב האפשרות של יתרון של הנדסה גנטית לדמויות מסוימות בסיפור.
|
|
|
|
|
לא מסכים???. (חדש)
anakin יום שני, 25/02/2002, שעה 13:09
בתשובה לקילרוי
אם הייתי מכניס להגדרת המדע הבדיוני כל ספר או סיפור בו מוזכר מינוח עתידני כגון הנדסה גנטית או כל רומן בו הגיבור מתעמת עם מגבלותיו - יהיה זה ילד, נער או זקן, לצורך העניין הרי שהייתי הופך את המדע הבדיוני לזרם הדומיננטי בספרות המודרנית והלא מודרנית כאחד. ואשאל מתחום הקולנוע דוקא - האם אתה מגדיר את ג'יימס בונד כמדע בדיוני? לצערי הרב התשובה שלי היא לא בכל הרבדים. ואני יכול לקבל את הטענה שאורסון קלאנסי קארד (כפי שכונה על ידי אחד מידידי) עושה בספר זה עבודה טובה - אך לא בתחום המדע הבדיוני דווקא.
|
|
|
|
|
(חדש)
יוסי שבת, 30/03/2002, שעה 14:39
אחלה ספר
ממש עוצר נשימה
מומלץ בחום
|
|
|
|
|
מישהו יודע (חדש)
נונין יום ראשון, 07/04/2002, שעה 0:06
מתי אמורים לצאת ההמשכים הבאים?
סיימתי הרגע את 'הצל של ההגמון', וממש לא מעניין אותי אם זה מד''ב או לא. השאלה היחידה היא - האם הסיפור מעניין, אמין, מרגש. ואותי דווקא הדליק העניין של 'היסטוריה עתידית אלטרנטיבית' (שבהחלט *לא* הייתה יכולה להתרחש מחר, אבל כן בעתיד הקרוב). במקום אחר באתר נטען ש '1984' הוא מד''ב חברתי בגלל התייחסויותיו למבנה החברה העתידית. גם 'הצל של ההגמון' הוא כזה, והוא עדיין עוסק בנושאים האהובים על קארד - מפגש בין תרבויות, מפגש עם האחר.
|
|
|
|
|
הצל של ההגמון הוא קשה לקריאה (חדש)
יו יום ראשון, 07/04/2002, שעה 22:02
בתשובה לנונין
לא במובן של ''החטא ועונשו'' שבו הבעיה היא הצורה ולא התוכן. פה הבעיה היא התוכן; הפילוסופיה של קארד משולבת כמעט בכל משפט שני. היא אפילו לא מקורית מדי; כל אדם עם טיפת שכל ישר יכול להגיע לאותן
מסקנות. רוב האנשים, כמובן, נוטים
לא לחשוב על זה. פרט לזה, קשה מאד
למצוא פה קונספט עתידני- האירועים
יכלו להתרחש במאה העשרים באותה המידה. האנשים מוצגים כמטומטמים לעומת דמויות הגיבורים; אודה כי להעליב את שליח הרשויות הוא מעשה מטופש להחריד בו חוטאת פטרה עצמה אבל היא רק גאון טקטי.
|
|
|
|
|
קראתי את הספר בשלוש שעות (חדש)
פיניקס יום שני, 09/09/2002, שעה 23:01
זה ספר מדהים
שכחתי עד כמה אהבתי את המשחק של אנדר (בזה הביקורת צדקה, באמת יש עכשיו דחף לקרוא אותו שוב)
לא כל כך הבנתי מהביקורת אילו המשכים מומלץ כן לקרוא ואילו לא.
אני אשמח לעזרה בעניין
|
|
|
|
|
shadow puppets (חדש)
דריה יום חמישי, 26/09/2002, שעה 13:02
רק להוסיף שב19 לאוגוסט 2002 יצא ספר ההמשך לצל של ההגמן ושמו כשם הכותרת shadow puppets אני קיבלתי אותו לא מזמן ואני חייבת להגיד שאורסון סקוט קארד מתעלה על עצמו בכל ספר מחדש!
-דריה
|
|
|
|
|
shadow puppets (חדש)
גלי יום ראשון, 06/04/2003, שעה 20:06
בתשובה לדריה
לא מסכימה איתך בעניין!
קראתי את הצל של אנדר ואת הצל של ההגמון ונהניתי מכל דף. לא רק שהיו אלה ספרים מרתקים אלא שהרשימה אותי העובדה שלאחר שנים כה רבות קארד יכול להחזיר אותנו לאותם דמויות ולטוות עלילה מרתקת כל כך. חיכיתי בכליון עינים לספר השלישי 'בובות צללים' ואומנם עוד נותרו לי שלושה פרקים לסיום אך עלי להודות שהתאכזבתי מאד. הספר אינו דומה כלל לשני קודמיו, הוא כתוב בצורה תמציתית משהו, פחות מתוחכמת ופחות מרגשת, כמעט כאילו הסופר ניסה למרוח איזשהוא המשכון ולגמור עם זה. כולי תקווה שהרביעי בסדרת הצל יחזיר עטרה ליושנה... אישית אני לא ממליצה עליו דווקא בגלל שאני מעריצה את קארד כל כך...
|
|
|
|
|
shadow puppets (חדש)
דורון אסף שבת, 30/08/2003, שעה 20:56
בתשובה לדריה
איפה את חייה?!
כל סדרת הצל גרועה ואורסון כל כך מלא בעצמו שזה עצוב לחשוב שיש אנשים כמוכם שיקראו כל דבר שהוא מוציא כדי להרוויח עליכם.
|
|
|
|
|
אנחנו לא מדברים כאן על הרברט. (חדש)
שלמקו שבת, 30/08/2003, שעה 23:00
בתשובה לדורון אסף
הצל של אנדר ספר מעולה. הצל של ההגמון ספר סביר שההוצאה העברית הורסת. בובות צללים זה ספר עם חצי טוב וחצי רע שבקלות אפשר לאהוב.
ומי שחושב שלצורה שבה הסופר מתייחס אל עצמו יש קשר ישיר לאיכות הספרים שלו, לא מתייחסים כאן.
|
|
|
|
|
shadow puppets (חדש)
אלמוני שבת, 01/07/2006, שעה 17:55
בתשובה לדורון אסף
סדרת הצל מצויינת שאי אפשר פשוט להפסיק לקרוא אתוה. לעומתה ההמשכים למשחק של אנדר(שגם הוא מצויין) הם גרועים ומשעממים להחריד, במיוחד כי הם השילו כמעט כל קשר לספר הראשון.
|
|
|
|
|
יש לך טעות (חדש)
אלמוני יום חמישי, 09/10/2003, שעה 21:34
קודם היה סיפור קצר המשחק של אנדר שהורחב לספר
|
|
|
|
|
אי הסכמה (חדש)
דוד מלכה יום חמישי, 27/03/2008, שעה 20:51
''המשחק'' היה טוב, אך שאר סדרת אנדר חלשה.
לעומתה, סדרת הצל מעולה וחזקה בהרבה.
|
|
|
|
|
סדרת הצללים דווקא טובה. (חדש)
Crimson יום ראשון, 30/03/2008, שעה 20:47
אם טורחים לקרוא אותה עוד הסוף. אמנם היא לא מעולה כמו הסאגה. כמובן, היא מאד שונה בכך שיש בה שלוש דמויות ראשיות מול כל שאר אוכלוסיית העולם, בניגוד לסאגה המתמקדת כולה במשפחה אחת.
סדרת הצללים מתאימה יותר למי שמתעניין בפוליטיקה עולמית אבל בתוכה יש את הסיפור המעולה על הילדים של בין ופטרה והיא נגמרת טוב מאד.
כמובן שהיא לא משתווה לסאגה אבל אי-אפשר לזלזל בנקודות האור שלה וכמובן בכישרון הכתיבה וההמצאה הבלתי-נדלה של קארד.
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
