עוד בקטגוריה זו:
החינמניה מס' 37
שונות / המערכת
12/07/14
תגובות: 1
הגשת אירועים לאייקון 2014
שונות / המערכת
23/06/14
תגובות: 0
תיקוצ'יקים ועולמות אחרים
שונות / המערכת
31/05/14
תגובות: 1
החינמניה מס' 36
שונות / המערכת
26/04/14
תגובות: 0
החינמניה מס' 35
שונות / המערכת
08/03/14
תגובות: 0
פרס גפן 2014
שונות / המערכת
05/03/14
תגובות: 4
קול קורא להגשת סיפורים
שונות / המערכת
15/02/14
תגובות: 0
החינמניה מס' 33
שונות / המערכת
03/11/13
תגובות: 0
קול קורא
שונות / המערכת
29/09/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 32
שונות / המערכת
07/09/13
תגובות: 2
דיווחים חיים מוורלדקון
שונות / המערכת
24/08/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 31
שונות / המערכת
21/07/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 30
שונות / המערכת
27/05/13
תגובות: 0
הרועה האחרון - סרט מסע פנטסטי
שונות / המערכת
02/04/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 29
שונות / המערכת
23/03/13
תגובות: 0
|
 |
קול קורא
שונות / ניר יניב
שבת, 09/09/2000, שעה 0:00
ניר הזועם בדרכים על קשיי החיים מצדו השני של המתרס
|
|
טור אישי, הופיע בגליון מספר 9 של המימד העשירי, ספטמבר 1999, כנלווה לסיפור 'לשם ובחזרה'
השיטה הבדוקה לוודא שסיפור מד''ב לא ירגיז אותך קשות באי דיוקו, סגנונו הספרותי הקלוקל או ההערצה העיוורת שרוחשים לו מליוני טרקיז או חסידי א. ס. קארד, היא לכתוב אחד כזה בעצמך. אתה קורא את הסיפור ומהרהר, בינך לבינך: כמה מוכשר הוא המחבר, מה נאוו מטפורותיו, איזה ידע משובח ומובחר הוא מפגין. יכול להיות כי תיזכר, בשלב מסוים, כי אותו כותב הוא אתה, אולם דבר זה מעולם לא הפריע לי. ואכן, יכול אנכי להגות בסיפור שכזה שעות על גבי שעות, תוך שאלות נוקבות וכבדות משקל לאמר – מדוע אין יותר סופרים מוכשרים אשר כאלה?
יכול היה אותו עניין להשאר לעד ביני לבין עצמי, אלמלא כניסתו של גורם לא משוער ביותר לתמונה – הלא הוא קהל הקוראים. אין זאת שאני מוכר ומפורסם עד כדי כך, אלא שבהלך הרוח הנזכר למעלה לא יכולתי לעצור בעצמי והפצתי את סיפורי 'לשם ובחזרה' בין כמה ידידים ומכרים. זאת עשיתי בעיקר על מנת לעצור את שטף הנרקיסיזם שעלה עלי לכלותני. החישוב פשוט: יאהבו – אינני נרקיסיסט אלא כותב דגול באמת ובתמים. לא יאהבו – מה הם מבינים?
וכך החלו התגובות לזרום, וקיבתי נאלצה לעמוד במבחן קשה כמעט כזה בו עמדה, באומץ רב, מול ספרו האחרון של גיבסון. הנה כמה דוגמאות לדיאלוגים הספרותיים מעוררי ההשראה שנוצרו באופן זה:
א. מלבד הכלב
''למה הרגת את הכלב?'' שאלה ידידה ותיקה. ''הרגתי?'' שאלתי, ואז, ליתר בטחון, ''איזה כלב?''
''הוא היה כזה חמוד!'' אמרה.
''הוא היה רובוט.'' אמרתי. ''אני כמעט בטוח בזה.''
''רובוט?'' אמרה ההיא. ''איכס!''
ב. שגעון בחלל
''מה עם החללית?'' שאל אחד ממכרי היותר צעירים, ולהט מוזר בעיניו.
''מה איתה?''
''איך היא מונעת? מגח? חורי תולעת? על-חלל?''
''מה זה חשוב?''
''שמע, יש שם חללית, אז צריך להסביר עליה! אין דבר כזה סתם חללית!''
''טוב. אה... על-חלל.''
''אבל זה כבר לא אפנתי בכלל, כל העל-חלל הזה. אף אחד לא כותב על זה כבר.''
''לא? בסדר, אה... מגח?''
''אבל אז יקח שנים להגיע לשם.''
''נכון. אז יש קריוגניקה.''
''מה?''
''הקפאה. שמים אותך בארון, מקפיאים, מפשירים אחרי כמה שנים, וואלה.''
ההוא עיקם את אפו. ''אני לא אוהב את זה.''
''גם אני לא. זה מה שביקשת.''
''אתה לא יכול לכתוב משהו עם חלליות נורמליות בפנים?''
''לא! לך מפה!''
ג. רהיטים לוהטים
''העניין עם השרפרפים,'' אמר מישהו, ''למה שרפרפים? יש כאן איזו רמיזה קומוניסטית, נכון?''
''מה?!''
''כולם נראים כמו שרפרפים עם מטאטאים, שזה רומז על עבודת אדמה, והם חיים ביחד בקומונה, נכון?''
''מ...?''
''מוזר, השילוב המרקסיסטי הפוסט-מודרניסטי הזה.''
''...?!''
ד. סאדו-מאזו
''מאזוכיסט!'' האשימה מישהי. ''מה אתה שורף את עצמך ככה?''
''לא, תראי, זה לא בדיוק אני...''
''מה לא? אתה חושב שאני לא מכירה אותך? ותראה מה עשית לכלב, סאדיסט!''
''אבל...''
''חשבתי שאתה בן אדם נורמאלי! פירומן!''
ה. שיער
''אני מקווה שאתה לא משתמש בסמים,'' אמר מישהו ונעץ בי מבט חודר מתחת לגבינים עבותים.
''לא,'' אמרתי. ''וגם הסתפרתי.''
היו עוד כמה כאלה. היו גם, כמובן, כאלה שאמרו שהסיפור מצא חן בעיניהם – חלק מהם נדו בראשם בצער לנוכח מצבי המנטלי המדרדר המשתקף בכתיבתי; היו כאלה שלא הבינו כלום ואמרו זאת; היו כאלה שהבינו הכל ושלחו אותי לנסות שוב. כמה חברים טובים שאלו אם אני מדוכא מאד בזמן האחרון, ולהורים לא נתתי לקרוא למען שלום בית. בסופו של דבר נשארתי ונרקיסיותי בידי. לפחות עד הסיפור הבא.
קשה להיות אמן.
ניר הזועם בדרכים – אנתולוגיה
המימד העשירי
לשם ובחזרה
החיים בלי סטנלי ושאר קינות – הטור הקודם
|
 |
|
