עוד בקטגוריה זו:
החינמניה מס' 37
שונות / המערכת
12/07/14
תגובות: 0
הגשת אירועים לאייקון 2014
שונות / המערכת
23/06/14
תגובות: 0
תיקוצ'יקים ועולמות אחרים
שונות / המערכת
31/05/14
תגובות: 1
החינמניה מס' 36
שונות / המערכת
26/04/14
תגובות: 0
החינמניה מס' 35
שונות / המערכת
08/03/14
תגובות: 0
פרס גפן 2014
שונות / המערכת
05/03/14
תגובות: 4
קול קורא להגשת סיפורים
שונות / המערכת
15/02/14
תגובות: 0
החינמניה מס' 33
שונות / המערכת
03/11/13
תגובות: 0
קול קורא
שונות / המערכת
29/09/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 32
שונות / המערכת
07/09/13
תגובות: 2
דיווחים חיים מוורלדקון
שונות / המערכת
24/08/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 31
שונות / המערכת
21/07/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 30
שונות / המערכת
27/05/13
תגובות: 0
הרועה האחרון - סרט מסע פנטסטי
שונות / המערכת
02/04/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 29
שונות / המערכת
23/03/13
תגובות: 0
|
 |
החיים בלי סטנלי ושאר קינות
שונות / ניר יניב
יום שלישי, 08/08/2000, שעה 0:00
ניר הזועם בדרכים משתולל בחמישית
או: מות הקיובריק, שעמום הוונגוט, חוצפת הג'טר
|
|
טור אישי, הופיע בגליון מספר 8 של המימד העשירי, ספטמבר 1999
עוד לא יבש הדיו מעל מאמר השטנה האחרון שלי בעניין ארתור סי קלארק, וכבר הלך לעולמו סטנלי קיובריק, שותפו ל''2001: אודיסאה בחלל''. ובדיוק כשהיה על סף עשיית סרט מדע בדיוני חדש. שערוריה!
קיובריק יזכר בתולדות הקולנוע בזכות שלוש יצירות מופת מד''ביות: 'ד''ר סטריינג'לאב', '2001: אודיסאה בחלל' ו'התפוז המכאני'. אני מעז להצהיר כי כל חובב מד''ב המכבד את עצמו חייב לצפות בשלושתן. לאו דוקא בו זמנית.
והנה, מספר ימים לאחר ההודעה המעציבה, מצאתי עצמי נגרר אחרי חבר שוחר טוב להקרנה של 'מסע בין כוכבים: המרד'. איזו הנאה! איזה עידון! אילו רמיזות אמנותיות קלושות, הנהירות רק לאדם אנין טעם ובעל השכלה, שעשועים אינטלקטואליים למביני עניין!
אני מתכוון, כמובן, לפס-הקול.
פס-הקול האמור נכתב על ידי ג'רי גולדסמית', והנו מלא בשנינויות מוסיקליות מרנינות, מוטיבים מסרטי מד''ב מפורסמים (מפגשים מהסוג השלישי, מלחמת הכוכבים, מסע בין כוכבים) וסתם מעברים נעימים לאוזן. סביר להניח כי לא הייתי מתלהב ממנו כל כך אילו הכיל הסרט מוטיב אחר בו נתן היה להתמקד. עלילה, למשל. או אולי דמות אמינה כלשהיא. אפילו עבודת אפקטים מתקבלת על הדעת היתה יכולה לעזור. אולם כפי שהוא, הסרט לא מכיל דבר מכל אלה, וכך התרווחתי לי במושב הקולנוע והאזנתי לקונצרט. נעים מאד. תודה לך, ג'רי.
בנסיון לשפר את מצב רוחי, ביליתי שעה מאוסה בחנות הספרים הראשונה שנקלעה לדרכי. סטימצקי. בשל גחמה משונה יצאתי משם עם החדש (1997) של וונגוט – 'רעידת זמן'. אוי.
וונגוט הוא לא בדיוק איש מד''ב אלא, כך נראה לי, סופר שאינו מבחין בהבדל בין מד''ב ל''סתם'' סיפורת. זוהי תכונה נהדרת, ששירתה אותו נאמנה שנים רבות ולאורך כמות נעימה של ספרים. למרבה הצער, בשלב מסוים החל נושא הכתיבה המרכזי שלו להיות הוא עצמו. ככל שהזדקן הלכה תכונה זו וגברה, ולאט לאט התלוותה אליה תחושה עמומה שלזקן המעצבן כבר אין מה לומר. נודניק. ספרו האחרון מהווה שיא, מבחינה זו. מבעד למעטפת התחכום הרב והשנינות הספרותית מבצבץ לו ריק-משמעות מופלא. הכינו את מנעל האויר.
מוצא זמני מהדכדוך ניתן לי כאשר ביקרתי בבית הורי ומצאתי לא פחות מששה-עשר ספרים של פיליפ ק. דיק (PKD), שחסרו לי מאד. הורי הניחו אותם במקומם הטבעי – מגירת המיטה. כמעט שנה בזבזתי בחיפושים. כמו כן מצאתי את שני ההמשכים ל-'Blade Runner'. עליהם יכול הייתי לוותר.
בשנת 1968 כתב PKD את 'Do Androids Dream of Electric Ship', ובשנת 1982 נעשה על פיו הסרט 'Blade Runner', אחת מיצירות המופת הגדולות של הז'אנר. הספרים הנמכרים היום תחת השם 'Blade Runner' הם בדרך כלל הספר המקורי (שהביטוי לא מופיע בו כלל, למיטב זכרוני). בהחלט שווה קריאה. אלא מה? יום אחד קם פלוני ק. ו. ג'טר (K. W. Jeter) וכתב ספר המשך לסרט – 'Blade Runner II – The Edge of Human'. מר ג'טר מתהדר, אמנם, בתואר ''סופר מד''ב'', ואף כתב מספר ספרים בתחום, אך כל קרבתו הספרותית ל-PKD היא העובדה כי היה שותפו לדירה, או שמא שכנו, לתקופה מסוימת. הספר הוא, כמובן, חיקוי עלוב של סגנון הכתיבה של דיק, וכולו עוסק בשאלות שהושארו ללא תשובה בסרט. לא עלה בדעת המחבר שמא היתה סיבה להשארת פרטים מסוימים לוטים בערפל. כל קשר לספר המקורי מקרי בהחלט.
ג'טר, מעודד ככל הנראה מקבלת הפנים הנאה בה זכה הספר (אף מעריץ PKD לא ניסה להתנקש בחייו), מיהר להוציא את 'Blade Runner – Replicant Night', המשך להמשך.
אני מודה בענווה כי גבורתי עמדה לי בזמנו, וקראתי את שני ההמשכים עד תום, אולם סביר להניח כי הדבר לא יקרה שוב. לו היתה לי מגירת מיטה, הייתי מאפסן בה את שני הספרים האלה, אך המצב הנוכחי מאלץ אותי להתפשר ולאחסנם במטבח, ביחד עם המיקרוגל החדש שלי, וכן כמה יצירות אחרות עליהן תקראו בטור זה בעתיד.
את שארית הזמן העברתי בחיק אנתולוגיות ישנות.
ניר הזועם בדרכים – אנתולוגיה
המימד העשירי
על אורות אדומים ושאר טבעות של כוח – הטור הקודם
|
 |
|
