 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
ביבר הנייר
סיפורים / קן ליו
28/06/14
תגובות: 8
וויסקי בקנקן (חלק שלישי)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 1
וויסקי בקנקן (חלק שני)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 0
וויסקי בקנקן (חלק ראשון)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 0
הינדיק
סיפורים / הדס משגב
13/06/14
תגובות: 1
שמים שבורים
סיפורים / יואב וקרן לנדסמן
13/06/14
תגובות: 1
מתנת יום הולדת בחלקים
סיפורים / קרן לנדסמן
01/03/14
תגובות: 0
דמשק
סיפורים / דריל גרגורי
31/08/13
תגובות: 8
מיכאל
סיפורים / זיו קיטרו
03/05/13
תגובות: 0
עד בלי ירח
סיפורים / נגה פרנקל
03/05/13
תגובות: 3
הפוך, לקחת
סיפורים / רותם ברוכין
03/05/13
תגובות: 5
הפוך, לקחת
סיפורים / רותם ברוכין
03/05/13
תגובות: 1
יאגה
סיפורים / קרן לנדסמן
03/05/13
תגובות: 1
היום הגרוע ביותר בשנה
סיפורים / קרן לנדסמן
15/02/13
תגובות: 8
פיזור
סיפורים / חגי אברבוך
13/01/13
תגובות: 14
|
 |
סערה בזמן
סיפורים / רון יניב
יום רביעי, 30/07/2003, שעה 18:17
סיפור מתוך גליון מספר 6 של 'חלומות באספמיה' – כתב עת למדע בדיוני ולפנטסיה
|
|
רון הוא דוגמה טובה לניגוד העז השורר במקרים רבים בין אופיו
או נסיונו של כותב לבין פרי עטו. רבים מן הסופרים המשעשעים
ביותר, למשל, מבלים את רוב זמנם סגורים בקיטון צר, במאורה
חשוכה או באמבט, שרויים בדיכאון עז שנולד בדרך כלל מן
הצורך לעמוד בלו''ז ההוצאה לאור, או מן העובדה שאין
בנמצא אף הוצאה לאור שתיתן להם לו''ז. סופרי הרפתקאות
יבלו את רוב ימי חייהם בנדידה בין שולחן האוכל למיטה,
אלה המטיפים לשלום ולאחווה יהיו בעלי תיקים במשטרה,
בעלי מסר חברתי יחזיקו בביתם משרתים ומחברי ספרי בלש יפלו
קרבן לזייפנים ונוכלים (ע''ע סר ארתור קונן דויל).
לאור כל האמור לעיל ודאי לא תתפלאו לשמוע שרון, למרות התעסקותו
הספרותית הנמרצת בטמפוראליה למיניה, מעולם לא נסע בזמן.
אפילו לא קצת.
דבר זה מעורר קושי רב אצלנו במערכת, שכן כולנו, באופן
מוזר ומתמיה, נעים בזמן בקצב של כשניה אחת בשניה (פרט לעורכת,
המגיעה לעתים לקצבים חריגים של כחמישים דקות בשניה,
ביחוד בזמן בו היא מכלה את חמתה בכותב ההקדמות). רק רון,
כיוון שאינו נע בזמן, מצוי עדיין בשנות החמישים של המאה
העשרים. את סיפוריו הוא שולח לנו בחלקים, במסווה של מודעות
דרושים בעיתונות הכתובה.
סערה בזמן / רון יניב
הנפתי את ידי גבוה מעל ראשי, המטפחת האדומה מתנופפת ברוח, מסמנת לפרשים להתחיל בהסתערותם. האינדיאנים מאחורי, בני שבט הסו, הבינו כנראה כי כוונותיי היו אחרות לגמרי. שאגת הקרב של נשר-אפור הבהירה את הנושא בבירור. בדקתי את כיוונון התאריך והיעד. לחצתי על כפתור השיגור, ועשר השניות הארוכות החלו. היו אלו עשר השניות בהן קיללתי את כל העולם. קיללתי את מפעיליי בסוכנות הזמן, קיללתי את ממציא מכונת הזמן, וקיללתי את הזמן עצמו. אתם יודעים כמה ארוכות הן עשר שניות? מולי סכנה קיומית, מאחורי סכנה קיומית, ומכונת הזמן הארורה צריכה עשר שניות כדי להתביית על קרינת הרקע של אתר היעד, לסנכרן את גלי התאוצה הרוחבית, ולעדכן את הסוכנות ביעד היציאה וביעד השיגור. עשר שניות מזויינות. הספרה שלוש הבהבה על מסך העינית שלי כשאור אדום הבהב קצרות בפינת המסך. סבתי חדות ימינה, והשתטחתי. האור האדום הבהב פעם נוספת, ואז נדלק. לאור אדום קבוע היתה רק משמעות אחת, וצמרמורת חלפה במעלה גבי. הושטתי את...
צלצול פעמון הדלת קטע את חוט מחשבותיי. קיללתי את כל העולם וניגשתי לפתוח את הדלת.
''שלום'', פתח הצעיר הלבוש בהידור, ''רמי רפאל? שמי דני לב, ואני...''
''היה נעים מאוד להכיר. שלום''. טרקתי את הדלת בפניו. מצד אחד דד-ליין מהעורך העצבני, מצד שני סוכן מכירות. הבחירה לא היתה קשה.
חזרתי אל חדר העבודה, והתיישבתי מול מסך המחשב. ''לאור אדום קבוע היתה רק משמעות אחת'', התחלתי לקרוא בקול את המשפט האחרון שכתבתי וצמרמורת חלפה במעלה גבי. לכל הרוחות! איזו משמעות יכולה להיות לאור אדום קבוע? הבנזונה קטע לי את חוט המחשבה!
מיהרתי לפתוח את פנקס הרשימות שלי, בו רשמתי בדרך כלל את קווי העלילה העיקריים, שמות הדמויות, תאריכי לידתן, נסיבות מותן והיקום בו ארע המאורע המצער. דיפדפתי לעמוד בו רשמתי את עיקרי פעולתה של מכונת הזמן מהדגם האחרון.
'אור ירוק,
אור ירוק מהבהב,
אור כחול,
אור כתום,
אור כתום מהבהב,
אור סגול,
אור צהוב מהבהב,
אור אדום מהבהב'.
זהו.
זהו? אז מהי לעזאזל משמעותו של אור אדום קבוע? על מה חשבתי?
ניגבתי אגלי זיעה ממצחי וצלצול נוסף נשמע מפעמון הדלת.
קיללתי את כל הצבעים הקבועים והמהבהבים שבעולם וניגשתי לפתוח את הדלת.
''אל תסגור!'' פתח הצעיר הלבוש בהידור, ''יש לי משהו חשוב להגיד לך!''
''כן?'' אמרתי בטון מלגלג.
''אני מהעתיד!'' הוא אמר בטון דרמטי ומלא חשיבות.
''מה אתה אומר?'' המשכתי בטון מלגלג, וטרקתי את הדלת בפניו.
חזרתי אל חדר העבודה, והתיישבתי בכבדות על הכסא. לקחתי את פנקס הרשימות לידי והמשכתי לעלעל בו.
באחד העמודים מצאתי התייחסות לכך שסער מצליח להימלט בעור שיניו מסכסוך הגבולות עם שבט הסו, אך עקב תקלה זמנית במשגרי הסוכנות נוחת בטעות בהירושימה, דקה לפני שהוטלה עליה הפצצה. חיוך קטן הבליח על פניי משנזכרתי בנפתולי העלילה שרקחתי אמש. אז אם כך, חשבתי, אור אדום קבוע עשוי להעיד על...
הצלצול בפעמון הדלת סחט ממני קללה עסיסית. לאחר מכן קיללתי את כל סוכני המכירות באשר הם וניגשתי לפתוח את הדלת.
''חכה!'' התחנן הצעיר הלבוש בהידור, ''אתה חייב להקשיב לי!''
''אני לא חייב לעשות שום דבר!''
''אני יכול להגיד לך מה משמעותו של אור אדום קבוע!'' הוא פלט במהירות לפני שאספיק לטרוק את הדלת בפניו.
''בוא, תיכנס, למה אתה עומד בחוץ?'' החוויתי בידי פנימה.
הוא נכנס בצעד בטוח, ואני סגרתי את הדלת.
''תראה'', הוא החל לומר, אבל אני תפסתי בצווארנו והצמדתי אותו בכח אל הקיר.
''איך אתה יודע על מה אני חושב עכשיו?'' תבעתי.
''אני מהעתיד'', הוא חרחר.
הקלתי במקצת את הלחץ על צווארו, והוא המשיך, ''ספרך 'סערה בזמן' היה רב-מכר מיד לאחר פרסומו'', הוא הציץ בצג מוזר למראה שנשא על זרועו הימנית, ''בעוד מאה וששה-עשר יום''.
''מאה וששה-עשר יום?'' נדהמתי, ''הבנזונה מלחיץ אותי לסיים תוך שבוע, ואחר כך ימשוך את הפרסום במשך יותר ממאה ימים?''
''עריכה, הגהה, דפוס, זה לוקח זמן, אתה יודע''.
''מה אתה מתערב בכלל?''
''שאלת? עניתי. ובכלל'', הוא ניצל את העובדה שהרפיתי את אחיזתי בו, והלך לשבת על ספת הסלון, ''אם תביא לי משהו קר לשתות, זה יהיה מאוד נחמד מצדך''.
''נחמד לא מעניין אותי. ספר לי מי אתה, מאיפה באת, ומה הקשקושים האלו על העתיד''.
''אני מהעתיד. למה זה נשמע לך כמו קשקוש?''
''אולי כי שמעתי את הסיפור הזה כבר מיליון פעמים בעשר השנים האחרונות? אולי כי יותר מדי מטורפים חושבים שאם אני כתבתי שמונה רבי מכר על מסעות בזמן, יהיה להם קל יותר לשכנע אותי בטירוף שלהם?''
''אני לא מטורף'', הוא פרש את ידיו לצדדים.
''זה מה שכולם אומרים. אין לך משהו מקורי?''
''אני יודע ש'סערה בזמן' היה רב-מכר''.
''מצחיק מאוד. בטח יש לך מידע מהעורך שלי על שם ספרי הבא, ובטח לא קשה לך לנחש שהוא יהיה רב-מכר, כמו כל קודמיו. אין לך משהו מקורי?'' זכרתי בפירוש שהוא פתח את השיחה בכך שהוא יודע מה פירושו של אור אדום קבוע, אבל לא רציתי להֵראות להוט מדי בשלב זה של השיחה.
''משהו קר לשתות יהיה מעשה ראוי לברכה'', הוא ניסה שנית.
''נסה במקום אחר. יש לך עוד משהו להגיד לי, או שאני צריך להראות לך את הדרך החוצה?'' קמתי ממקומי והתקדמתי לעברו.
''שב, שב. אני אספר לך את עלילת הספר, טוב?''
''לא, לא טוב''.
''אוקיי. אוקיי. אני יודע מה אתה רוצה. אני מצטער שפלטתי את זה, אבל את הנעשה כבר אין להשיב. אני אספר לך. הכל''. הוא נשמע עייף.
ניגשתי למטבח והבאתי קנקן מים קרים ושתי כוסות. מזגתי לו מחצית הכוס, והוא לגם ממנה בשקיקה.
''אני מקשיב'', דחקתי בו.
הוא כחכח בגרונו, גרד באוזנו הימנית ומתח את רגליו. אחר כך היטיב את ישיבתו והזדקף.
''אני מהעתיד. 3500 שנה מהיום. בערך. הגיע הרגע לחשוף את מכונת הזמן בפני המאה העשרים ואחת''.
''למה?''
''כדי לפתוח במסחר בין-זמני''.
''והפרדוקסים?''
''אין''.
''למה אתה? למה אני?''
''אני? זו העבודה שלי ויש לי המון נסיון בה. כבר חשפתי את המכונה בפני למעלה ממאתיים 200 מאות שונות ואתה...''
''רק רגע'', קטעתי אותו, ''אתם לא עושים את זה הפוך? אם הייתם חושפים את המכונה בפנינו קודם, היא היתה נחשפת בפני כל המאות בבת אחת, לא?''
''אתה חושב שאתה חכם גדול, מה?''
''אהה...''
''ובכן, רמי, אתה לא. הדרך שלנו היא הדרך היחידה להתגבר על הפרדוקסים''.
''וגם לספק לך עבודה, לא?''
''אתה יותר מדי ציני, אתה יודע?''
''אני מקשיב. תמשיך''.
''ואתה נבחרת'', הוא המשיך מהנקודה בה קטעתי אותו, ''משתי סיבות. האחת, משום שפרסומך הרב כסופר העוסק במכונות זמן יקל עליך בשיכנוע כל הנוגעים בדבר; והשניה, משום שעל-פי ניתוח הגיבורים המתוארים בספריך, הגענו למסקנה כי אתה אדם נבון, רגיש וטוב, אדם שלא ינסה לנצל את מכונת הזמן לצרכים אישיים''.
''חנופה לא תקדם אותך. אני צריך הוכחה, לא מילים ריקות מתוכן. ואני צריך הוכחה עבור ההמונים''.
''זו בדיוק הבעייה. מסחר בין זמני עובד על בסיס של חילופי אנרגיות. אתה צריך לתת לי משהו בעל ערך, כדי שאני אוכל לתת משהו בעל ערך. יתרה מזאת, אתה צריך לתת לי משהו בעל ערך לתקופתי, כדי שאני אוכל לתת לך משהו בעל ערך לתקופתך. אחרת, אנחנו נחליף דברים חסרי ערך''.
''ומה ייחשב בעל ערך בתקופתך?''
''המון דברים. אבל כדי שנתחיל אנחנו חייבים לשגר לכאן מכונת זמן דו-כיוונית, שדרכה יתנהל המסחר. תמורתה אנחנו חייבים לקבל זהב''.
צחקתי. ''אחלה מתיחה שבעולם. כל הכבוד. אתה רוצה שאני אארגן לך כמה מטילי זהב, ומה אז?''
''אני אשגר אותו לבסיס הזמן שלי, ואתם תקבלו בתמורה מכונת זמן דו-כיוונית. אחר-כך אנחנו נוכל להתחיל לסחור, ואז כבר לא יהיה אף אחד שלא יאמין''.
''לפני שנמשיך, ויש הרבה נושאים שעדיין פתוחים – כמו למשל האמצעים בהם אתה מתכוון לשגר את הזהב לבסיס הבית שלך ללא, אהה... מכונת זמן דו-כיוונית – מה שהיא לא תהיה, או כמו השאלה איך אתה שוגרת לכאן מלכתחילה – ספר לי, איך ידעת שנתקעתי עם משמעות האור האדום''.
הוא היסס מעט לפני שענה, ''כי זה היה הכשל היחידי בספר שלך. בגלל זה אגב הוא התעכב כל-כך הרבה זמן לפני הדפסתו. לאורך כל הספר לא ציינת מה משמעותו של האור האדום. כולם חשבו שזה כדי שיהיה לך קלף הפתעה לספר הבא, אבל בספרים הבאים עברת לגיבורים אחרים בכלל, ומשמעות האור האדום נותרה עלומה עד היום. אני מתכוון עד שנת 5526''.
''אוקיי. נגיד שאני מקבל את כל מה שאמרת עד עכשיו. איך אתה הגעת לכאן? וכמו שאתה הגעת לכאן, למה לא יכולת להביא אתך משהו שיוכיח לי, ולכולם, שאתה מהעתיד?''
''מי אמר שלא הבאתי הוכחה?'' הוא חייך ופתח את תיק היד שלו, הוציא מתוכו ספר והושיט לי אותו. ''אבל זו הוכחה שתשכנע רק אותך''.
'סערה בזמן'. האיור על הכריכה הקדמית היה בדיוק כמו שרציתי וכפי שדמיינתי אותו. דמותו של סער ניבטת מתוך מערבולת כוכבים בתוכה שזורים שעוני חול. ההוכחה היתה אכן חד משמעית שכן עדיין לא דיברתי עם המעצב על רעיונותיי לעיצוב השער. פתחתי את הספר בערך באמצע, דפדפתי קצת קדימה, ובהיתי במשפטים שהיו כה מוכרים, שכן רק לפני דקות אחדות בלבד הגיתי בהם וכתבתי אותם.
''הנפתי את ידי גבוה אל מול הרוח, המטפחת האדומה מתנופפת מעל ראשי, מסמנת לפרשים להתחיל בהסתערותם. בני שבט הסו מאחורי הבינו כי כוונותיי היו שונות מאלו שתיארתי בפניהם. שאגת הקרב של נשר-אפור הבהירה את הנושא בבירור. בדקתי את כיוונון התאריך ואת כיוונון היעד. לחצתי על כפתור השיגור, ועשר השניות הארוכות החלו. היו אלו עשר שניות בהן קיללתי את כל העולם. קיללתי את מפעיליי בסוכנות הזמן, קיללתי את ממציא מכונת הזמן, וקיללתי את הזמן עצמו. אתם יודעים עד כמה עשר שניות עשויות להתארך?''
סגרתי את הספר בחטף כדי שלא לראות את ההמשך, פרדוקסים או לא, וקיללתי את העורך על כך ששינה מילים ומשפטים עליהם עמלתי וטרחתי כה רבות.
''אז אתה באמת מהעתיד?'' הרמתי את עיניי והבטתי בו ממושכות. ''אני רואה שההומו-ספיינס לא התפתח בזמן הזה''.
''הוא התפתח, ועוד איך. אני פשוט מותאם חיצונית למפגש עם בני המאה הזו. לא היינו רוצים שמישהו יחטוף התקף לב למראה גופי, הלא כן?''
המשכתי לבהות בו שניות ארוכות, עד שהגעתי לכלל החלטה.
''תגיד, צפיית זמן יש לכם?''
''צפיית זמן? אהה... אתה מתכוון כמו שתארת בספרך 'שם זמני'?''
''אהה... כן''.
''לא, אין לנו. בכלל'', הוא גיחך, ''רוב השיטות והמכשירים שתיארת בספריך היו ממש מטופשים''.
''אז אף אחד לא יכול לצפות בנו?'' התעלמתי מהעלבון שבתשובתו.
''לא'', הוא אמר, עדיין מחייך.
''יופי'', מיהרתי לגשת לחדר העבודה, הוצאתי אקדח ממגירת השולחן וחזרתי לסלון.
''מה זה?'' הוא נרתע בבהלה.
''אם נבהלת, אתה בוודאי יודע מה זה''.
''אני יודע מה זה. אני לא יודע מה זה עושה בידיך, כאן ועכשיו''.
''אתה באמת חושב שאני אתן לך לצאת מכאן?''
''אתה רוצה את משגר הזמן הנייד שלי?'' היה נדמה לי שאני שומע צליל של כעס בקולו. ''הוא מופעל קול. אתה לא תצליח לעשות אתו כלום''.
''מי רוצה אותו? אני...''
''אז מה?'' קולו רעד במקצת והפעם לא היה ספק שהוא כועס. ''אתה רוצה להוסיף לספר שלך תיאור אמיתי של מכונת זמן? אתה רוצה לכלול בספר פרטים נכונים על העתיד?''
''לא! אני לא צריך מכונת זמן, או תיאור אמיתי שלה וממש לא איכפת לי מה באמת קורה בעתיד! אני סופר מדע בדיוני. סופר בעל שם. כתבתי רבי מכר. על מכונות זמן, מסעות זמן, פרדוקסים בזמן, לולאות זמן ופיתולי זמן. נראה לך שמישהו יקנה אפילו עותק אחד מספריי, יום אחרי שיתגלה כי מכונת הזמן איננה מדע-בדיוני? נראה לך שמישהו יתעניין בפרדוקסים של הזמן, יום לאחר שיתגלה כי אין כלל פרדוקסים?''
הוא שתק.
איזנתי את האקדח בידי הימנית, ויריתי בו.
הממ...
אור אדום קבוע...?
אולי...?
כן! ולעזאזל עם הפרדוקסים.
''הנפתי את ידי גבוה אל מול הרוח, המטפחת האדומה מתנופפת מעל ראשי, מסמנת לפרשים להתחיל בהסתערותם. בני שבט הסו מאחורי הבינו כי כוונותיי היו שונות מאלו שתיארתי בפניהם. שאגת הקרב של נשר-אפור הבהירה את הנושא בבירור. בדקתי את כיוונון התאריך ואת כיוונון היעד. לחצתי על כפתור השיגור, ועשר השניות הארוכות החלו. היו אלו עשר שניות בהן קיללתי את כל העולם. קיללתי את מפעיליי בסוכנות הזמן, קיללתי את ממציא מכונת הזמן, וקיללתי את הזמן עצמו. אתם יודעים עד כמה עשר שניות עשויות להתארך? מולי סכנה קיומית, מאחורי סכנה קיומית, ומכונת הזמן הארורה צריכה עשר שניות כדי להתביית על קרינת הרקע של אתר היעד, לסנכרן את גלי התאוצה הרוחבית, ולעדכן את הסוכנות ביעד היציאה וביעד השיגור. עשר שניות מזויינות. הספרה שלוש הבהבה על מסך העינית שלי כשאור אדום הבהב קצרות בפינת המסך. סבתי חדות ימינה, והשתטחתי. האור האדום הבהב פעם נוספת, ואז נדלק. לאור אדום קבוע היתה רק משמעות אחת, וצמרמורת חלפה במעלה גבי. הושטתי את ידי השמאלית כדי להסתיר את שעון הזמן, אך זנב-שועל היה מהיר ממני, והוא הצליח לחטוף ממני את השעון. קיללתי את מהנדסי הסוכנות שהצליחו לתכנן שעון שיתריע מראש באור אדום קבוע על נפילתו הצפויה בידיים עוינות, אך לא השכילו לבנות לתוכו מנגנוני הגנה שימנעו זאת. בעוד הספרה '1' מהבהבת על מסך העינית שלי, קפצתי על זנב-שועל, ושנייה לאחר מכן מצאנו את עצמנו שוכבים על גבנו ברחובה של עיר, ביום בהיר ללא ענן באופק, ורק מטוס אחד משייט לו גבוה ממעל. שיט! האינדיאני הקטן והדפוק! הרס לי את התזמון, ורק אלוהים יודע היכן אנו עכשיו. ומתי''.
חלומות באספמיה
סכו''ם חד פעמי – סיפור מתוך גליון מספר 5
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
ניר, התעלית על עצמך (חדש)
יעל פורמן יום רביעי, 30/07/2003, שעה 18:52
אוח, ההקדמה הרגה אותי מצחוק...
והסיפור, כרגיל בסיפורי הזמן של רון, הוא מטורף לחלוטין וטוב שכך.
מאוד אהבתי.
|
|
|
|
|
מטורף לדבעי , אני נהניתי (חדש)
the raven יום רביעי, 30/07/2003, שעה 23:06
והמשפט של לעזאזל הפרדוקסים קרע לי את הטחול :)
|
|
|
|
|
(חדש)
דפנה יום שלישי, 26/08/2003, שעה 18:00
בתשובה לthe raven
החלמה מהירה לך ולטחול שלך
|
|
|
|
|
ספר זה כל הסיפור (חדש)
אלמוני יום שישי, 05/09/2003, שעה 22:00
סיפור מוטרף .
הכל בעבור סיפור טוב.
|
|
|
|
|
יצירת קשר - שיתוף פעולה (חדש)
יל ברן יום שלישי, 02/05/2006, שעה 17:03
הנני סופר פנטזיות ומדע בדיוני .יש ברשותי חומר סיפרותי יחודי שעפ עדות קוראיו יפה הוא ועדיף '' מהארי פוטר '' .ישנה אפשרות לפירסומו בחול .אם הנך מעונין לקבוע פגישת התרשמות עימי אודה מראש . לשיתוף פעולה הדדי אשמח בכבוד רב וחג שמח , יל ברן -סופר .
|
|
|
|
|
יצירת קשר - שיתוף פעולה (חדש)
יעל יום רביעי, 03/05/2006, שעה 20:53
בתשובה ליל ברן
עוד תגובה שמתחרה על פרס התגובות ההזויות...
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
