 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
אל ''המרחב''
מאמרים / איתי ליבנה
13/09/14
תגובות: 0
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12
תגובות: 11
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8
|
 |
יש עתיד?
מאמרים / גיא חסון
יום שלישי, 07/06/2005, שעה 9:08
איך יתקיים מדע בדיוני ישראלי מקורי, אמיתי וטוב אם אין תשתית אמיתית של קוראים ושל ענקי מד''ב מקוריים?
|
|
אין תשתית
איך יכול לקום מדע בדיוני ישראלי אמיתי בתנאים הנוכחיים?
איך יקומו קוראים לספרים ולסיפורים שאנחנו מפרסמים אם רוב הקוראים בארץ מעולם לא שמעו על המוסד, לא קראו את היינליין, לא מכירים את סיפורי הרובוטים, לא עישנו עם פיליפ ק. דיק, לא נהנו מבסטר, מסימאק, מקלארק, מגיבסון, מהרברט, מלה-גווין ומעוד עשרות אחרים? איך יקומו אנשים שיהיו מוכנים לקרוא מדע בדיוני אם הם חושבים שמדע בדיוני פירושו חלליות ויריות?
איך יכול לקום מדע בדיוני ישראלי אמיתי אם לסופרים שלנו אין תשתית תרבותית ישראלית של מדע בדיוני עליה יוכלו להשען ולבנות? על גבי אילו ענקים אנחנו, הישראלים, נוכל לעמוד? מי יהיה הקלארק שלנו, האסימוב, הסימאק, הבסטר, וכן הלאה? והרי גם אלו עמדו על כתפי ענקים שבאו לפניהם. מאות שנים של ספרות אנגלית היוו תשתית לסיפורים שלהם. מי יהווה את תשתית שלנו? האם נצטרך לחכות מאתיים שנה ונסתפק בכך שנהווה תשתית לאחרים?
איך יתקיים מדע בדיוני ישראלי מקורי, אמיתי וטוב אם אין תשתית אמיתית של קוראי מד''ב ושל ענקי מד''ב מקוריים עליה אנחנו יכולים לעמוד?
אבל אולי התשתית לא חשובה כמו שהיא נראית. אולי יש דרך לעקוף אותה. מהי, בכלל, החשיבות האמיתית של תשתית?
אני טוען שחשיבות התשתית אינה כה מוחלטת כפי שנדמה.
החשיבות נמצאת בשני מקומות בלבד: בעיני המו''לים ואצל הקהל. הקהל מתרגל לדבר מסוים, ואז קל לתת לו משהו שהוא בערך ''עוד מאותו דבר''. לכן חשיבות התשתית בעיני המו''לים היא אדירה. אם יש עוד מאותו דבר, הרי שקל למכור אותו. אם יש משהו חדש לגמרי, הרי שצריך לעשות הרבה עבודת פרסום ושווק ועדיין להרוויח פחות..
מצד שני, חשיבותה של התשתית מבחינת טיב יצירת המקור היא אפסית.
הנה ההסבר:
אופנה
בימים אלה יש אופנה באנגליה ובארה''ב הנקראת 'The New Weird'. סגנון חדש זה של הפנטסיה כה פופולארי עד כי מו''לים מוכנים להוציא ספרים העונים סגנונית לקריטריונים שלו אך הנם נטולי כל ערך אחר. הספרים האלה פופולאריים כיוון שבעיני הקוראים הם משחזרים את החוויות של הספרים המקוריים.
נניח שסופר ישראלי היה מוציא לאור ספר חדש כזה. רוב הקוראים בארץ לא היו מתפעלים ממנו או נהנים ממנו, כיוון שהם מעולם לא שמעו על הסגנון החדש ולא התאהבו בו. לספר שכזה אין זכות קיום.
הרבה מאד ספרי מדע בדיוני נשענים – באופן מודע או לא מודע – על ספרות קודמת. כותבי המד''ב הישראליים, לעומת זאת, לא יכולים להרשות זאת לעצמם. כל נסיון להשען על דברים שכבר נעשו יכשל אצל הקהל הרחב. זו אינה הטפה למסחריות – הטיעון הוא גם אמנותי. ספר (או סיפור) טוב יעמוד בזכות עצמו ולא יצטרך להשען על דברים אחרים. באותה מידה, אם ספר נשען יותר מדי על ציטוטים ועל מה שבא לפניו, הרי שהוא לא מספיק טוב אמנותית (אלא אם הוא פרודיה, כמובן). ספר שכזה מעיד שהסופר בורח לדברים שעבדו בעבר, ולא עושה את העבודה שלו. הסופרים הגדולים הם תמיד יחודיים, הם לא 'דומים'.
הספרים שיצרו את אופנת ה-New Weird, היו טובים ועמדו בפני עצמם. הספרים שמחקים אותם אינם טובים, אינם עומדים בפני עצמם, ואם לא היתה להם רוח גבית הם לא היו שורדים. 'שר הטבעות' היה ספר טוב העומד בזכות עצמו. רוב חיקוייו מסתמכים על החוויות שהוא יצר – הם מעולם לא היו מצליחים לעמוד בזכות עצמם.
סופרים ישראלים שנשענים על האופנות מחו''ל, על ספרות המד''ב והפנטסיה העולמית, חוטאים לקוראים שלהם, משום שאלה האחרונים לא מודעים לאותם ספרים. אם הספר שלך נשען על משהו שהקהל לא מכיר, משהו מרגיש לא בסדר בקריאה. לעתים, הספר כולו לא רלוונטי.
אסור לנו, הכותבים הישראליים, להשען על אופנות.
נשאלת השאלה – האם מותר לנו להשען על קלאסיקות?
קלאסיקות
הבה נבחן לרגע את שרלוק הולמס. האם ארתור קונן דויל היה צריך תשתית קיימת של ספרות בלשים כדי שסיפורי הולמס יהיו טובים? לא. הסיפורים והספרים פשוט כתובים טוב ועומדים בפני עצמם. הם כתובים כל כך טוב עד שהקוראים הכריחו את הסופר להחזיר לחיים את הדמות הספרותית המפורסמת. האם קיומם של סיפורי שרלוק הולמס יצר תשתית לסופרים שבאו אחר כך? בהחלט. אבל כל סיפור שנעשה כחיקוי, שנועד לשחזר את החוויה החיובית של הקוראים מקריאת הסיפורים המקוריים – גם אם הצליח – היה פחות טוב. סיפורי הבלשים הטובים באמת שבאו אחר כך היו, גם הם, כאלה שעמדו בזכות עצמם.
סופרים ישראלים שנשענים על קלאסיקות מחו''ל, גם הם חוטאים לקוראים שלהם. אם הספר שלך נשען על משהו שהקהל לא מכיר, משהו מרגיש לא בסדר בקריאה.
מעולם לא היה צורך להשען על קלאסיקות. ספר טוב עוסק בתחושות הסופר כאן ועכשיו, במשהו שרלוונטי לו, למשפחה שלו, לשכנים שלו ולחברה שבה הוא חי. ספר טוב נוגע באדם.
סיפורים ישראלים חדשים, סיפורים שלנו, צריכים לדבר על תופעות אנושיות בלבד. ממש כשם שהספר 'מלחמה לנצח' של ג'ו הלדמן עסק בתחושות האישיות של הלדמן בצבא ובמלחמת וייטנאם, כשם ש'גר בארץ נוכריה' של היינליין עסק בתחושותיו ובאמונותיו האישיות, כשם שספרי המוסד של אסימוב נובעים מאהבת הסופר לתהליכים היסטוריים ולפאזלים, כשם ש'המשחק של אנדר' של קארד נובע מתחושות הסופר כילד, כך צריכים להכתב גם הספרים הישראליים.
סיפורים שמסתמכים על סיפורים אחרים, עוסקים בחוויות קודמות של הקוראים או בדיון אקדמי על אותן יצירות. בכל מקרה אין לנו מקום לכאלה, משום שאין לנו תשתית.
הדרך החוצה
עלינו להתמקד באנושיות, במשותף, בייחודי, ולא בספרותי, לא בציטוט, לא במאמר, לא בהגיג ולא באופנה. כל ספר או סיפור טוב הוא ממילא כזה.
אין זו משימה קלה. כדי להשתפר, אנחנו הכותבים לומדים לחקות סופרים טובים. אבל בשלב מסוים עלינו להשאיר אותם מאחור ולכתוב מתוכנו בלבד. הכוונה היא לאו דווקא לכתוב על הסביבה, על היהדות או על השפה – אם כי כל אלה הן אפשרויות מבורכות – כי אם בראש ובראשונה מתוך האנושיות שלנו.
כדי לעקוף את בעיית התשתית, כדי לא להסתמך על ידע מד''בי, על ידע סגנוני, על ידע של יצירות מוקדמות או אופנות, עלינו פשוט לכתוב מהתחושות שלנו בלבד, ומתוך מציאת המד''ב והפנטסטי בחיים שלנו, בהווי שלנו, בדברים שנוגעים לנו. הידע המד''בי שלנו צריך להסתכם בכך שאנו מודעים לרמה הגבוהה אליה ניתן לשאוף. עלינו לשאוף לשפר את ההישגים של הקלאסיקות מחו''ל, אך בלי לחזור עליהן ובלי לצטט אותן. עלינו לשאוף להתעלות על הקלאסיקות בלי לקחת אותן בחשבון.
הדרך ליצור מד''ב טוב בארץ, כאשר אין תשתית מד''ב ברורה בקרב הכותבים והקוראים המושבעים, וודאי שלא אצל האוכלוסיה הרחבה, היא כתיבה הסתמכת על הידיעה הנוכחית של הקוראים בלבד. צריך למצוא דברים חזקים אצל הקוראים בהווה, לא בספרים ישנים.
יצירת מד''ב מקורית טובה צריכה להיות חזקה גם בעיני אלה שאין להם ידיעה מוקדמת – ועדיין אסור שהיא תהיה זולה, שטחית, ברמה של דיאלוג שאנחנו שומעים כל יום ברחוב. לא די לעסוק ברחוב, בהווה, או במשהו משותף לקוראים. הסופרים עדיין מחויבים לגעת במשהו אנושי עמוק.
יש דרך החוצה. יש דרך ליצור מד''ב ישראלי וקלאסי כאן ועכשיו. יש דרך לעקוף את חוסר התשתית שלנו.
עכשיו הכל תלוי רק בנו.
האח שסרב לגדול - המד''ב הישראלי - לאן?
שבירת המונופול - עולם מד''ב חדש ואמיץ באדיבות הרשת
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
אוסף קלישאות
Idan יום שלישי, 07/06/2005, שעה 11:19
(16 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
|
|
למה להתרגש?
שחר לנגבהיים יום שלישי, 07/06/2005, שעה 13:06
(3 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
