 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
משחק הנסיכים
פרקים לדוגמה / גארת' ניקס
02/06/13
תגובות: 3
ציידת הלילה
פרקים לדוגמה / המערכת
04/05/12
תגובות: 2
דם כחול
פרקים לדוגמה / ורד טוכטרמן
23/09/11
תגובות: 1
ימי תל-אביב האחרונים
פרקים לדוגמה / לביא תדהר וניר יניב
24/09/10
תגובות: 0
מגן הלהט
פרקים לדוגמה / אילן גוייכמן
19/12/08
תגובות: 0
בן אלמוות
פרקים לדוגמה / רוג'ר זילאזני
12/12/08
תגובות: 0
פנטסיה 2000 - דבר העורך
פרקים לדוגמה / המערכת
06/10/08
תגובות: 39
תחיית האגדות
פרקים לדוגמה / אילן גוייכמן
17/09/08
תגובות: 1
חוק הקוסמים השני - אבן הדמעות
פרקים לדוגמה / טרי גודקינד
13/09/08
תגובות: 11
סימנטוב
פרקים לדוגמה / אסף אשרי
18/04/08
תגובות: 6
המים שבין העולמות
פרקים לדוגמה / הגר ינאי
06/04/08
תגובות: 6
דרקון הוד מלכותו
פרקים לדוגמה / נעמי נוביק
24/09/07
תגובות: 16
המגשר
פרקים לדוגמה / רביב מיוחס
14/09/07
תגובות: 74
התחדשות
פרקים לדוגמה / קרול ברג
05/05/07
תגובות: 3
בנות הדרקון
פרקים לדוגמה / מרית בן-ישראל
02/04/07
תגובות: 25
|
 |
לך אל גופיך הפזורים
פרקים לדוגמה / פיליפ חוזה פארמר
יום חמישי, 06/06/2002, שעה 12:06
פרק ראשון מתוך התרגום החדש של הספר הראשון, זוכה ההוגו, בסדרת 'עולם הנהר' של פיליפ חוזה פארמר
|
|
כל מי שמת אי פעם עלי אדמות מוצא עצמו שוב בחיים - צעיר, בריא, ועירום כביום היוולדו - על גדותיו עטורות העשב של נהר אדיר, בעולם זר ומוזר. עם אספקת מזון המופיעה כבדרך נס, אך ללא מושג לגבי משמעותם ותכליתם של אותם חיים חדשים ומשונים שלאחר המוות, מיליארדי אנשים מכל רחבי תבל ומכל עידני ההיסטוריה - והפרה-היסטוריה - חייבים להתחיל מחדש.
סר ריצ'רד פרנסיס ברטון הוא הראשון שזכה להצצה בתחנת הביניים המדהימה, חוליה מקשרת בין העולמות. חזיון גנוב זה מניע את החוקר ומגלה הארצות הנודע, בן המאה התשע-עשרה, לצאת לחיפוש אחר האמת. מלווה בחבורה יוצאת דופן, הכוללת את אליס לידל הארגריבס (הילדה הוויקטוריאנית שהוותה השראה ל'אליס בארץ הפלאות'), ניאנדרטל דובר אנגלית, ניצול שואה יהודי וחייזר חכם, מפליג ברטון למסעו על הנהר המרהיב. משימתו: להתייצב מול מיטיביו המסתוריים של המין האנושי וללמוד את תכליתו האמיתית - לטוב או לרע - של עולם הנהר.
זהו הספר הראשון בסדרת עולם הנהר מאת פיליפ חוזה פארמר, המוכר לקורא העברי גם מספרו 'הנאהבים' ומסדרת 'עולם המדרגות'.
1
אשתו החזיקה אותו בזרועותיה, כמו היה בכוחה להרחיק ממנו את המוות.
הוא זעק בקול, ''אלוהים, אני איש מת!''
דלת החדר נפתחה והוא ראה גמל ענק, שחור, בעל דבּשת יחידה, בחוץ, ושמע את צלצול הפעמונים בריתמתו כשנגעה בהם רוח המדבר החמה. פרצוף שחור עצום, טוּרבּן שחור גדול מתנוסס מעליו, הופיע בפתח הדלת. הסריס השחור נכנס בדלת, נע כמו ענן, אוחז בידו מאכלת ענקית בעלת להב קמור. המוות, מחריב התענוגות ומשסע החברה, הגיע סוף סוף.
אפלה. אַין. הוא אפילו לא ידע שלבו נכנע לעד. אַין.
עיניו נפקחו. לבו פעם בחוזקה. הוא היה חזק, חזק מאוד! כל מכאובי השיגרון ברגלו, הייסורים בכבדו, העינוי שבלבו, כולם נעלמו.
הדממה היתה כה עמוקה עד שיכול היה לשמוע את הדם זורם בראשו. הוא היה לבד בעולם שאין בו קול.
אור בוהק, שעוצמתו לא משתנה, שרר בכל מקום. יכול היה לראות, אך לא הבין את אשר ראה. מה הם הדברים האלה מעליו, מצדדיו, מתחתיו? איפה הוא?
הוא ניסה להתיישב, וחש, בקהות, שהוא נתקף בהלה. לא היה דבר לשבת עליו, כיוון שהיה תלוי בחלל ריק. הניסיון שיגר אותו קדימה ולמעלה, באיטיות רבה, כאילו היה שרוי באמבט של דִּבְשָה דלילה. במרחק רגל* מקצות אצבעותיו היה מוט מתכת אדום ומבריק. המוט הגיע מלמעלה, ממרחק אינסופי, והמשיך לרדת למרחק אינסופי למטה. הוא ניסה לאחוז בו, כיוון שהיה זה העצם המוצק הקרוב ביותר, אך משהו בלתי נראה מנע זאת ממנו. היה זה כאילו כבלים של כוח כלשהו דחפו כנגדו, דחו אותו.
הוא הסתובב לאיטו, חג סביב עצמו בהיפוך מלא. ההתנגדות עצרה אותו כשקצות אצבעותיו מרוחקות כשישה אינצ'ים מהמוט. הוא יישר את גופו, ונע קדימה שבריר של אינץ'. באותו זמן, החל גופו לחוג על ציר האורך שלו. הוא שאף אל קרבו אוויר בחרחור קולני. למרות שידע שאין לו כל אחיזה, לא יכול היה שלא לנפנף בזרועותיו בבעתה, בניסיון להיאחז במשהו.
עכשיו היו פניו מופנים ''למטה'', או שמא היה זה ''למעלה''? הוא לא ידע באיזה כיוון פנה, אך הוא היה מנוגד לכיוון אליו הביט כשהתעורר. בכל מקרה, זה לא היה חשוב. ''מעליו'' ו''מתחתיו'' המראה היה זהה. הוא היה תלוי בחלל, מוחזק מפני נפילה בכוחה של פקעת-מגן בלתי נראית ובלתי מורגשת. שישה רגל ''מתחתיו'' נמצא גופה של אשה, שעורה חיוור מאוד. היא היתה עירומה ונטולת-שיער לחלוטין. היא נראתה כישֵנה. עיניה היו עצומות, ושדיה עלו וירדו במתינות. רגליה היו צמודות ומתוחות היישר לפנים, וזרועותיה מונחות לצדה. היא סבבה לאיטה כעוף על שיפוד.
אותו כוח שסובב אותה סובב גם אותו. הוא פנה ממנה באיטיות, ראה גופים עירומים וחסרי-שיער נוספים, גברים, נשים וילדים, סובבים מולו בשורות, דוממים. מעליו חג גופו העירום ונטול-השיער של כושי.
הוא הנמיך את ראשו כך שיוכל להביט לאורך גופו שלו. גם הוא היה עירום ונטול-שיער. עורו היה חלק, שרירי בטנו בלטו משורגים, וירכיו נגדשו בשרירים צעירים וחסונים. הוורידים שבלטו כתֵלי-חפרפרות כחולים נעלמו. כבר לא היה זה גופו של אדם בן שישים ותשע, חלוש וחולה, אשר גסס לפני רגעים ספורים בלבד. והצלקות, כמאה במספר, נעלמו ואינן.
הוא נוכח לדעת שלא היו זקנים או זקנות בין הגופים המקיפים אותו. כולם נראו כבני עשרים וחמש, אם כי קשה היה להגדיר את גילם המדויק, משום שהראשים והמבושים נטולי-השיער גרמו להם להיראות זקנים וצעירים בעת ובעונה אחת.
בשעתו נהג להתרברב, כי אינו יודע פחד מהו. כעת תלש הפחד את הזעקה שנוצרה בגרונו. אימתו מחצה אותו, וסחטה ממנו את חייו החדשים.
בתחילה נדהם למצוא עצמו עדיין בחיים. לאחר מכן גרמו מיקומו בחלל וסידורי סביבתו החדשה לקיפאון חושיו. רואה היה ומרגיש דרך חלון עבה, אטום-למחצה. אחרי מספר שניות משהו נקרע בו. כמעט שהיה ביכולתו לשמוע זאת, כאילו הורם פתאום חלון.
העולם לבש צורה שאותה יכול היה לתפוס, אם כי לא היה ביכולתו להבין אותה. מעליו, משני צדדיו, מתחתיו, לכל מלוא העין, ריחפו גופים. הם היו ערוכים בשורות אנכיות ואופקיות. השורות העולות והיורדות היו מופרדות במוטות אדומים, דקים כמקל מטאטא, אחד מהם במרחק שניים-עשר אינצ'ים מרגלי הישנים, והשני במרחק שניים-עשר אינצ'ים מראשיהם. כל גוף הוצב במרחק כשישה רגל מן הגוף שמעליו, מתחתיו ומשני עבריו.
המוטות הגיחו מתהום חסרת תחתית והתנשאו אל תהום חסרת תקרה. האפרוריות שלתוכה נעלמו המוטות והגופים, מעלה ומטה, ימין ושמאל, לא היתה שמיים ואף לא אדמה. לא היה דבר במרחק, מלבד עמימות האינסוף.
מצִדו האחד היה גבר שחום בעל תווי פנים טוסקניים. מצדו השני היתה הודית, ומעבר לה גבר גדול בעל חזות נורדית. רק בסיבוב השלישי הצליח לקבוע מה נראה לו כה מוזר באיש הזה. הזרוע הימנית, מנקודה שמתחת למרפק ממש, היתה אדומה. נראה כי שכבת העור העליונה נעדרה מעליה.
כמה שניות לאחר מכן, במרחק שורות אחדות, ראה גוף גבר בוגר שחסר את העור ואת כל שרירי הפנים.
היו עוד גופים שלא היו מושלמים לחלוטין. במרחק נראה, בחטף ובמטושטש, שלד שבתוכו סבך איברים פנימיים.
הוא המשיך לחוג על צירו ולהתבונן, בעוד לבו הולם בחזהו בבעתה. כעת כבר הבין כי הוא נמצא באולם עצום-מידות כלשהו, וכי מוטות המתכת מקרינים איזשהו כוח, שבדרך כלשהי מחזיק ומסובב מיליונים – אולי מיליארדים – של יצורי-אנוש.
היכן נמצא המקום הזה?
אין ספק שלא היתה זו העיר טריאֶסט שבקיסרות האוסטרו-הונגרית בשנת 1890.
המקום לא דמה כלל לשום גיהנום או גן-עדן שעליו שמע או קרא אי פעם, והוא חשב שהתוודע לכל תיאוריה בנושא החיים שלאחר המוות.
הוא מת. וכעת הוא חי. כל חייו לגלג על החיים-שלאחר-המוות. עכשיו לא יכול היה להתכחש לטעותו. אך עתה לא היה עימו אף אחד שיגיד, ''אמרתי לך, כופר ארור שכמותך!''
מכל המיליונים, הוא לבדו היה ער.
בעודו סובב על צירו בקצב משוער של סיבוב מלא אחד בעשר שניות, ראה משהו אחר שגרם לו להשתנק בתדהמה. במרחק חמש שורות היה גוף שנראה, במבט ראשון, אנושי. אבל לאף הומו סאפּיאנס לא היו שלוש אצבעות ואגודל בכל יד, וארבע בהונות בכל רגל. גם לא זרבובית ושפתיים שחורות, דקות ומתוחות כשל כלב, ולא שק אשכים זרוע בליטות קטנות למכביר. ולא אוזניים מעוותות באופן כה מוזר.
האימה נמוגה. לבו חדל מהלמותו החפוזה כל כך, אף כי לא חזר עדיין לקצב נורמלי. מוחו הפשיר מקיפאונו. הוא חייב להיחלץ ממצב זה, שבו הוא חסר ישע כחזיר על שיפוד. הוא יגיע למישהו שיוכל להגיד לו מה הוא עושה כאן, איך הגיע לכאן, למה הוא נמצא כאן.
להחליט משמעו לפעול.
הוא אסף אליו את רגליו ובעט, ומצא שהפעולה, או ליתר דיוק התגובה, דחפה אותו כחצי אינץ' קדימה. שוב בעט, ונע כנגד מחסום ההתנגדות. אך ברגע שעצר, הונע באיטיות בחזרה למקומו המקורי. גם רגליו וזרועותיו נדחפו בעדינות בחזרה לתנוחתן הקשיחה המקורית.
בחמת טירוף, בועט ברגליו ומניע את זרועותיו בתנועות של שחיית-חזה, הצליח לפלס את דרכו אל המוט. ככל שהתקרב אליו, כך התחזקה רשת הכוח. הוא לא נכנע. אם ירפה, ימצא עצמו שוב במקום שבו החל, ללא כוח מספיק להתחיל להיאבק שוב. לא היה זה מטבעו לוותר ולהיכנע כל עוד לא תש כוחו.
נשימתו הצטרדה, גופו התכסה זיעה, זרועותיו ורגליו נעו כמו בתוך קריש צמיג, והתקדמותו היתה בלתי נתפסת. אז נגעו קצות אצבעות ידו השמאלית במוט. המוט היה חמים וקשה למגע.
לפתע ידע איזה כיוון הוא ''למטה''. הוא נפל.
המגע שבר את הקסם. קורי האוויר שהקיפו אותו ניתקו ללא קול, והוא החל צולל כאבן.
הוא היה קרוב מספיק למוט כדי להיאחז בו ביד אחת. הבלימה הפתאומית של נפילתו הנחיתה את ירכו כנגד המוט בהתנגשות כואבת. עור כף-ידו בער כשהחליק במורד המוט. אז תפסה ידו השניה את המוט, והוא נעצר.
מולו, בצדו השני של המוט, החלו הגופים לנשור. הם צנחו בתאוצתו של גוף נופל על פני כדור-הארץ, וכל אחד מהם נותר בתנוחתו המתוחה ושמר על הרווח המקורי מהגופים שמעליו ומתחתיו. הם אפילו המשיכו לחוג סביב עצמם.
באותו רגע הניעוהו משבי האוויר על גבו העירום והמיוזע לפנות לאחור, נפתל סביב המוט. מאחוריו, בשורה האנכית של גופים, שעד לא מזמן היה חלק ממנה, החלו הישֵנים לנשור אף הם. אחד אחרי השני, חלפו על פניו ביעף כמו הושלכו בשיטתיות מבעד לפתח בתקרה, חגים באיטיות סביב עצמם. ראשיהם החטיאו אותו באינצ'ים ספורים. מזלו שיחק לו שלא הוטח מהמוט והושלך אל התהומות ביחד עימם.
בתהלוכה מפוארת, הם נפלו. גוף אחר גוף נורה מטה משני צדי המוט, בעוד בשאר השורות המיליונים הרבים המשיכו לנום.
למשך זמן-מה בהה במתרחש. אחר החל לספור גופים;. מאז ומעולם רחש אמון וכבוד למספרים. אך כשהגיע ל-3001, חדל. לאחר מכן רק הביט במפולת הבשרים. עד לאיזה גובה, עד לאיזה גובה בל-ישוער, נערמו הגופים הללו? וכמה רחוק למטה יכולים היו ליפול? ללא ידיעתו, השליך אותם מטה, כשמגע ידו שיבש את הכוח שנבע מן המוט.
הוא לא יכול לטפס במעלה המוט, אך יכול היה לרדת בו. הוא החל לנוע כלפי מטה, ואז הביט מעלה ושכח אודות הגופים הצונחים סביבו. היכן שהוא מעליו, נשמע צליל זמזום שגבר על אוושת הגופים הנופלים.
כלי-טיס צר, עשוי מחומר ירוק ומבריק כלשהו ומעוצב בדומה לסירת קאנו, ירד בין טור הנופלים לבין הטור הסמוך, של גופים תלויים במקומם. הקאנו המעופף היה משולל כל אמצעי תמיכה נראה לעין, חשב, והיתה זו ראיה לאימתו שאף לא נתן דעתו למשחק המלים. ללא אמצעי תמיכה נראה לעין. כמו כלי-שיט קסום היישר מתוך אלף לילה ולילה.
פנים הופיעו מעבר לשולי הספינה. הרכב עצר, וקול הזמזום נפסק. פרצוף נוסף הופיע לצד הראשון. לשניהם היה שיער ארוך, כהה וישר. מקץ רגע נעלמו הפנים, הזמזום התחדש, והסירה חידשה את ירידתה לעברו. כשהגיעה למרחק כחמישה רגל מעליו, בלמה. סמל קטן נראה על חרטומה הירוק: ספירלה לבנה, מתנפצת לימין. אחד מיושבי הקאנו דיבר בשפה עתירת-תנועות, עם עיצורים ברורים ותכופים של בית-הקול. זה נשמע כמו פולינזית.
בבת אחת שבה הפקעת הבלתי נראית להקיף אותו. הגופים הנופלים החלו להאט נפילתם, ולבסוף עצרו. האיש על המוט חש את הכוח התומך סוגר עליו ומרימו. הוא נאחז בייאוש במוט, אך רגליו נדחפו מעלה ואחר הורחקו, וגופו בעקבותיהן. במהרה מצא עצמו מביט מטה. ידיו נעקרו מאחיזתן. הוא חש כאילו אחיזתו בחיים, בשפיות, בעולם, נעקרה אף היא. הוא החל להיסחף מעלה ולחוג על צירו. הוא חלף על פני הקאנו המעופף והתרומם מעליו. שני האנשים בקאנו היו עירומים, כהי-עור כערבים בני תימן ויפי-תואר. תווי פניהם היו נורדיים, דומים לאלה של כמה בני איסלנד שהכיר.
אחד מהם הרים יד שהחזיקה בעצם מתכתי בגודל עיפרון. האיש כיוון את העצם וצפה דרכו כאילו עמד לירות משהו באמצעותו.
האיש המרחף באוויר צעק בזעם ושִנאה ותסכול, ונופף בזרועותיו בניסיון לשחות לעבר המכונה.
''אני אהרוג!'' צרח. ''אהרוג! אהרוג!''
ועלטת השכחה באה שוב.
לך אל גופיך הפזורים (To Your Scattered Bodies Go)
מאת פיליפ חוזה פארמר (Philip José Farmer)
עברית: אסף כהן
הוצאת אודיסיאה, 2002
ספינת הנהר המופלאה - ספר ההמשך
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
מרשים!!! (חדש)
alonwho@what יום חמישי, 06/06/2002, שעה 15:57
סוף סוף, כתיבה שאני אוהב... (כמה ילדותי זה נשמע)
|
|
|
|
|
אולי זה יישמע (חדש)
עידו יום שישי, 07/06/2002, שעה 19:18
קצת נאיבי, אבל מהו בדיוק עולם הנהר? אני מניח שזה העולם שמדובר עליו כאן, אולי אני טועה.
|
|
|
|
|
מהו עולם הנהר (חדש)
Preacher יום שישי, 07/06/2002, שעה 22:37
בתשובה לעידו
זה בדיוק הדבר אותו אתה מגלה בהמשך הספר. זה גם שם הסדרה כולה, שמכילה 4 ספרים (ועוד ספר אחד שלא קשור לעלילה הראשית).
היות שמה שכתוב על העטיפה האחורית הוא לרוב לא ספוילר, אז הנה: כל האנושות שאי פעם חיה על כדור הארץ מתעוררת לאחר המוות (כולם ביחד) על גדותיו של נהר ארוך מאוד. מי יצר את הנהר, למה, מה יש בסופו ובתחילתו - אלו השאלות שהסדרה העונה עליהן. אני רק אזכיר את הדבר הכי כיפי בסדרה - ה''קאסט'' שלה הוא כל האנושות, ודמויות היסטוריות מתקופות שונות יכולות להפגש ואכן עושות זאת.
|
|
|
|
|
מאוד מעניין (חדש)
עידו שבת, 08/06/2002, שעה 1:56
בתשובה לPreacher
זה פנטזיה או מד''ב? אני לא מתכוון להתחיל וויכוח, רק להבין לאיזה כיוון הולך הספר.
|
|
|
|
|
מד''ב לגמרי. (חדש)
mermit שבת, 08/06/2002, שעה 8:52
בתשובה לעידו
אם מסתמכים על ההגדרה של ''דברים שאפשר להסביר באמצעות העקרונות המדעיים הידועים לנו'', אין ספק שמדובר במד''ב.
פארמר מתאמץ מאוד להסביר, או להעלות הסברים אפשריים, לכל תופעה ''על-טבעית'' שמופיעה בספרים.
|
|
|
|
|
עולם (חדש)
Paff יום רביעי, 26/06/2002, שעה 12:19
אולי זו אני, אך לא הצלחתי להתגבר על הנימה הסקסיסטית ועל תחושת העליונות הטבעית המלווה את הגיבור בכל אשר ילך. יש לי את הספר בתרגום הקודם שלו, והוא אחד הספרים שמשנים מיקום על המדף רק אם מישהו מנקה אבק.
לא די ברעיון טוב - והרעיון אכן טוב - ספר משובח מכיל יותר מזה. עולם הנהר, על הדעות הקדומות המרכיבות את הנחות היסוד שלו צורם מכדי להנות ממנו.
|
|
|
|
|
סתם שאלה, ללא קשר לספר הנוכחי: (חדש)
NY מאושר יום רביעי, 26/06/2002, שעה 12:48
בתשובה לPaff
קראת פעם את ספרי ''טרזן''? נהנית?
|
|
|
|
|
המפ... (חדש)
mermit יום חמישי, 27/06/2002, שעה 2:14
בתשובה לPaff
אל תבלבל/י בין אישיותו של הגיבור להשקפותיו של הסופר.
ותקרא/י את ההמשכים.
|
|
|
|
|
יש גם ספר שלישי בעברית (חדש)
אלי יום שני, 12/07/2004, שעה 14:45
קראתי את 2 הספרים הראשונים לדעתי הם יפים מאוד אבל אני עדיין במתח עוד מעט אני קונה את השלישי קוראים לו ''התבנית האפלה''.
דרך אגב, בסדרת עולם הנהר יש 5 ספרים, למרות שרק שלושה תורגמו לעברית.
|
|
|
|
|
קראתי את שני הספרים הראשונים.... (חדש)
נוליה יום רביעי, 08/03/2006, שעה 23:45
לפני כ20 שנה, ועד היום אני במתח מה היה הסוף של הסיפור.
|
|
|
|
|
לא הפסדת כלום. (חדש)
שלמקו GRAS יום שישי, 10/03/2006, שעה 0:06
בתשובה לנוליה
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
