 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
ביבר הנייר
סיפורים / קן ליו
28/06/14
תגובות: 8
וויסקי בקנקן (חלק שלישי)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 1
וויסקי בקנקן (חלק שני)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 0
וויסקי בקנקן (חלק ראשון)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 0
הינדיק
סיפורים / הדס משגב
13/06/14
תגובות: 1
שמים שבורים
סיפורים / יואב וקרן לנדסמן
13/06/14
תגובות: 1
מתנת יום הולדת בחלקים
סיפורים / קרן לנדסמן
01/03/14
תגובות: 0
דמשק
סיפורים / דריל גרגורי
31/08/13
תגובות: 8
מיכאל
סיפורים / זיו קיטרו
03/05/13
תגובות: 0
עד בלי ירח
סיפורים / נגה פרנקל
03/05/13
תגובות: 3
הפוך, לקחת
סיפורים / רותם ברוכין
03/05/13
תגובות: 5
הפוך, לקחת
סיפורים / רותם ברוכין
03/05/13
תגובות: 1
יאגה
סיפורים / קרן לנדסמן
03/05/13
תגובות: 1
היום הגרוע ביותר בשנה
סיפורים / קרן לנדסמן
15/02/13
תגובות: 8
פיזור
סיפורים / חגי אברבוך
13/01/13
תגובות: 14
|
 |
אלוהים נמצא בפרטים הקטנים
סיפורים / ורד טוכטרמן
שבת, 06/10/2001, שעה 0:06
לדבר אל היקום – ולקבל תשובה
|
|
סיפור זה זכה במקום הראשון בתחרות הסיפורים 'עלילות האלים', והופיע גם בגליון מספר 13 של המימד העשירי, דצמבר 2001
בשבוע לאחר שפרופסור באום קיבל את פרס נובל בפיזיקה, הדברים התחילו להיעשות ממש מעניינים עבורו.
לכאורה, סתירה פנימית. הייתם מצפים שהריגוש האמיתי יהיה לפני קבלת הפרס. חדוות הגילוי, המתח שבמועמדות, ההתרגשות שבזכייה. אבל פרופסור באום היה די בטוח שהוא יקבל פרס נובל מרגע שהתחיל להעמיק לתוך התאוריה שלו על עיוותי המרחב המאחדים. הנושא היה פשוט גדול מכדי שלא יזכה אותו בפרס. הוא התייחס לנושא כמעט בשוויון נפש. כמעט, כי הוא בכל זאת היה אנושי.
הבעייה שלו היתה שהוא רצה להיות מסוגל למדוד את עיוותי המרחב המאחדים - לראות במו עיניו, או במו מכשיריו, את האמת שבתאוריה שלו - אבל פרס הנובל ניתן לו רק על התאוריה, שגילתה לאדם את קיומם של עיוותי המרחב הקוואנטיים שמצויים בבסיס החומר, חסרי מימדים ומקיימים תהודה מיידית זה עם זה על פני כל היקום. עדיין לא היה ברשותו אמצעי מדידה ישיר.
הכתב תפס אותו בפתח המלון שלו יום לפני מתן הפרס. הוא ניסה להסביר לו את התאוריה שלו על רגל אחת. “בני האדם שאלו את עצמם תמיד כיצד ייתכן מבחינת היקום שיתקיים, נאמר, עצם בשם 'תפוח'. הרי אטום בקצהו האחד של אותו תפוח אינו יודע מה עושה האטום שבקצהו השני של התפוח. אז מה עושה את התפוח לעצם אחד, במקום לסדרת אטומים בודדים?
“היו פילוסופים שטענו שהתפוח לא קיים בפני עצמו, אלא כתוצר של התודעה האנושית, שממשיגה את העולם. אבל הטיעון הזה לא מסביר למה אנחנו מזהים תצורות תפוח בכל כך הרבה מקומות בעולם. האם החומר עצמו 'יודע' שהוא תפוח? התאוריה שלי אומרת שכן. שבסיס החומר הוא בעיוותי מרחב קוואנטיים, שאפשר לראות אותם כעיוות יחיד בעל מופעים רבים. הם מקיימים תהודה בו זמנית זה עם זה, כך שלמעשה הם מסוגלים לספק לחומר את 'הידיעה' שהוא חלק מתפוח. או מכוכב. או מגלקסיה. הם מגדירים את מבנה החומר בכל קנה מידה, וכוללים את תפיסת המכלול גם בפרטים הקטנים”.
“למה אתה מתכוון ב'מגדירים את מבנה החומר'?”
“איך יתכן שחוקי הטבע זהים בכל מקום? מה בדיוק אוכף על החלקיקים להתנהג בצורה זהה בכל מקום? הרי להגיד שזה 'מטבעם' לא ממש מסביר הרבה. התאוריה שלי מסבירה את זה. חוק הטבע הוא אחד בכל מקום כי מבחינת עיוותי המרחב הקוואנטיים, החומר הוא אחד בכל מקום. למעשה, המקום הוא אחד בכל מקום... כמעט היית יכול לומר שעיוותי המרחב הקוואנטיים יצרו את היקום בדמותו הנוכחית.”
פרופסור באום נכנס ללובי, מותיר את הכתב המבולבל על המדרגות.
את המכשיר למדידת התהודה של עיוותי מרחב קוואנטיים, שיכול למדוד ישירות את תהודתם של עיוותי המרחב, ולמעשה להתחבר ישירות אל תהודתו של היקום עצמו, פיתח לאחר שובו מקבלת הפרס בשטוקהולם, ביחד עם ד”ר גלפין, חוקרת במעבדת האוניברסיטה, עמה נהג לשתף פעולה בכתיבת
מאמרים. רק לאחר שסיימו לפתח את המכשיר קלט פרופסור באום בהפתעה שד”ר גלפין היתה חוקרת מבריקה, ותהה כיצד מעולם לא הבחין בכך קודם. כעת כשחשב על כך, היה בטוח שהיא תרמה רבות בפיתוח התאוריה. הוא החליט לתת לה, לשם שינוי, את הזכות לבצע את המדידה הראשונה, מדידת
המבחן על פיסת חומר ממשי.
המדידה החלה, ומחט המכשיר החלה לשרטט את התנודות על דף רציף, עולה ויורדת ומזגזגת לאטה. פרופסור באום נעץ מבט נרגש בסרט הנייר ההולך ונגלל, הסרט שפותח עתיד מזהיר של ניסויים בשימושים המגוונים שיכולים להיות לתאוריית עיוותי המרחב הקוונטיים. למעשה, זה המקום שאליו שאף להגיע - הוא לא התעניין ביישום. רק באישור התאוריה שלו ובפיתוח מכשיר מדידה יעיל.
“מוזר,” קולה של ד”ר גלפין קטע את הרהורי ההתעלות שלו. לרגע הוא התרגז עליה.
“מה מוזר?” שאל.
היא קימטה את מצחה. “אני לא יודעת, מאיזושהי סיבה יש לי הרגשה חזקה שראיתי גרף כזה כבר פעם.” היא הסתכלה בסרט הנייר הנגלל לאיטו, המייצג את התנודות חובקות היקום שחלפו כל רגע ורגע בעיוותי המרחב הקוונטיים, אך ניכר היה שעיני מחשבתה מכוונות למקום אחר.
“מה?” אמר פרופסור באום אחרי רגע של שתיקה.
“שששש!” הניעה ד”ר גלפין את ידה בחוסר סבלנות. לאחר רגע היא הנידה בראשה בכעס. “אני לא מצליחה למקד את זה. כאילו המוח שלי...”
הבעת הפתעה התפשטה לפתע על פניה. היא הסתכלה על הנייר הנגלל. “זהו! המוח שלי! זה מה שזה מזכיר לי!”
“למה את מתכוונת?” שאל פרופסור באום.
''EEG. פלט של EEG. כשהייתי סטודנטית השתתפתי בניסוי של המחלקה למדעי המוח, והם עשו לי בדיקת EEG. הפלט נראה בדיוק ככה.” היא צמצמה את עיניה כנגד סרט הנייר הנגלל, לא רואה אותו. “אנחנו חייבים לקרוא למישהו ממדעי המוח שיראה את זה.”
משם הדברים כבר התחילו להתגלגל. אנשי מדעי המוח נדהמו מהדמיון בין הגלים שהפיק המכשיר לבין גלי המוח האנושיים. השאלה הבאה נראתה מובנת מאליה להם, אך פרופסור באום ראה אותה כהתגלות: “בדקתם את המכשיר על מוח אנושי?”
הוא ישב עם ד”ר גלפין על כוס קפה במזנון של מכון המחקר וביחד ניסו לשער מה יקרה. הוא סירב בכל תוקף לנסות את המכשיר על אדם אחר, מחשש שהציוד שעוד לא נבדק דיו עלול לגרום לנזק למוחו של אדם. אמנם, תאורטית זה לא אמור לקרות, אבל היו הרבה דברים שלא היו אמורים לקרות תאורטית וקרו. הוא שיחק בקרואסון השוקולד שלו.
“לדעתי מה שגילינו הוא תודעה,” אמרה ד”ר גלפין בנחישות.
“אני עדיין חושב שאת מגזימה.” ענה פרופסור באום.
“תראה, זה נראה בדיוק כמו מחשבה אנושית. מה מונע ממבנה מורכב כל כך כמו היקום להיות אורגניזם חושב? שכחת כבר מה אמרת לעיתונות? דיברת על מודעות של החומר...”
“דיברתי בשפה מטפורית,” הוא קטע אותה בזעף. “לא התכוונתי באופן מילולי.”
“ובכל זאת.” אמרה. “החוקים יציבים בכל מקום. החומר 'יודע' להיות תפוח, כלשונך. אולי אין שם מרכאות? אולי הוא באמת יודע?”
“את יודעת לאן זה מוביל אותנו,” אמר פרופסור באום. “לאלוהים. אני לא מאמין באלוהים.”
“אתה לא חייב להאמין באלוהים של הדת. אבל זה לא צריך למנוע אותך מלהאמין ביקום כאורגניזם, שהתודעה שלו קובעת את חוקי החומר, שיצר אותנו, אבל אתה לא חייב לקרוא לו אלוהים.”
“למה את חושבת שהוא יצר אותנו? למה נראה לך שיש לזה שליטה על מה שבתוכו?”
“זה נראה לי הגיוני. אם גלי התהודה האלה חובקים את כל היקום ואת כל החומר, הם יכולים לשלוט בכל היקום ובכל החומר.”
“כבר נראה,” רטן פרופסור באום ונגס מהקרואסון.
כשהסתיימה הבדיקה על מוחו שמח פרופסור באום ששמר את התגלית החדשה בסוד.
“איך זה יכול להיות שכל חומר - כל חומר - שבדקנו, מתואם עם הגלים הכלליים של עיוותי המרחב הקוואנטיים, ורק במוח האנושי הגלים מתואמים לגלי ה-EEG הפרטיים שלו?” שאל את ד”ר גלפין, מוטרד.
“אולי התודעה האנושית חופשית מהתודעה הכללית?” שאלה ד”ר גלפין.
“בטח, או שאולי אלוהים נתן לנו רצון חופשי כדי שנוכל להחליט החלטות מוסריות,” הפטיר. “אולי כולנו נלך לגהינום בסוף, חוץ מהילדים הטובים. אולי האפיפיור צודק, לשם שינוי.”
ד”ר גלפין נתנה בו מבט נעלב. “אני לא מדברת תאולוגיה. אני מדברת מדע. אתה נותן לאמונה האתאיסטית שלך להסתיר ממך את התצפיות.”
“אני לא מאמין באלוהים. לא יכול ולא מוכן. אמונה באלוהים תעוות את כל מה שאני עובד בשבילו.”
“אתה יודע מה, בוא נעשה ניסוי.”
“על מה את מדברת? איזה מין ניסוי?”
“להתאים את גלי ה-EEG של המוח לגלים של עיוותי המרחב הקוסמיים, באמצעות ביופידבק. למה שלא ניקח מתנדב - אותך, אם תתעקש, ונחבר אותך למכשיר כזה, שיתאם אותך עם תדירות הגלים הקוסמיים?”
“ומה זה יתן לנו?”
“אתה לא מבין? זה יכול לתת לך לחוות בעצמך את הגלים האלה. אם יש שם תודעה... מחשבה... אולי תוכל להרגיש אותה בעצמך? אולי תוכל לשאול אם זו באמת תודעה? אם היא באמת יצרה אותנו? ומה... מה היא רוצה שנעשה?”
“להיות לאחד עם היקום, אה?” גיחך פרופסור באום גיחוך גס.
“תצחק, אבל אולי זה בדיוק מה שמחפשים בכל הדתות והכתות והמדיטציות?” אמרה ד”ר גלפין בלהט.
“בסדר. בואי נבדוק אם אפשר בכלל לעשות את זה. זה יכול להיות מעניין.”
האלקטרודות הדביקות חוברו אל קרקפתו של פרופסור באום.. נתוני ה-EEG שלו יועברו למחשב ויושוו לתדירות הגלים של עיוותי המרחב הקוואנטיים הנקלטים מחומר דומם - כלומר, תדירות גלי התהודה של היקום - וצליל משתנה ישמש כדי להשפיע על מוחו של פרופסור באום לשנות את התדירויות שלו. הוא פחד.
כדורי הטשטוש שקיבל החלו לפעול, והוא חש את גופו שוקע ומתרכך, כמו זורם וממלא את הרווחים בשולחן הבדיקות. שריריו זרמו למצב רפוי, ומוחו החל לנדוד, הגעש הפנימי שבו שוכך. הוא שקע בהדרגה בתוך נמנום-למחצה מעורפל ושליו. תחושותיו החלו לנדוד ולהתרחב, נעות ופועמות עם האוויר שסביבו, עם החדר, עם הבניין, עם המכון, עם העולם, עם הגלקסיה... עם היקום.
תודעתו של פרופסור באום התפשטה על פני היקום, רועמת מקצותיו ועד פנימו, גועשת בגלים, נוגעת בגלקסיות ובאטומים. המחשבה הדהדה בו וביקום, והוא לא ידע אם היא שלו או לא. הוא נאחז בכל כוחו
בתחושותיו, בהכרת עצמו, ועדיין חש שעצמיותו מחליקה ממנו בעודו מתפשט הרחק מעבר לקיבולת שלה. הוא שמע את שאלתו נשאלת ונענית שוב ושוב ושוב מקצווי היקום ומתוככי הוויתו, לא במילים כי אם במשמעויות ובתנודות ובחילופי אנרגיה, ולא ידע עוד מה היא השאלה ומה היא התשובה, מה שלו ומה זר. התשובה דחפה אותו חזרה, גורמת לתודעתו לקרוס לגודלה המקורי, עוד, ועוד, ועוד...
פרופסור באום פקח את עיניו. הוא ראה הכל צלול וחד מאד, ובו זמנית חש תחושת חוסר מציאות וריחוק, כאדם המקיץ בבת אחת משינה עמוקה.
פניה החרדות של ד”ר גלפין ניבטו בו, ניצוץ של דאגה בעיניה. לרגע לא הצליח מוחו להתמקד במילותיה, מנסה עדיין להאחז במרחבים האדירים שהתפשט אליהם רק לפני רגע. אך בהדרגה הוא חש את מוחו, כגומיה שנמתחה יתר על המידה, חוזר במאמץ רב אל תוך מגבלות גודלו המקורי, מגשש להתאים את עצמו בחזרה אל הגבולותות המוכרים שבתוך גולגלתו.
“מה קרה, פרופסור באום? אתה בסדר?” הוא נוכח שד”ר גלפין שאלה את אותן שאלות שוב ושוב מזה זמן מה.
“כן, כן, אני בסדר”, ענה במאמץ, ובעודו עונה חש כאילו הוא מדבר שקר. המילה 'אני' לא היתה נכונה עוד על לשונו, אך הוא לא ידע במה להחליף אותה.
“שאלת את השאלה? היתה תשובה?” שאלה ד”ר גלפין.
“כן, כן, היתה תשובה”, אמר פרופסור באום בלאות. בינו לבין עצמו הוסיף “בערך.”
“ומה היא היתה?” דחקה בו ד”ר גלפין ברוגז.
הוא נאנח, שואל את עצמו אם לענות. לבסוף ענה, משמעותה המופשטת של המחשבה מקבלת צורת מילים אנושיות רק בעברה את דל שפתיו, והן כשיר וכרעל על לשונו.
“אתם כבר ילדים גדולים. תסתדרו לבד.”
עלילות האלים - תחרות סיפורים
בראשית / אלכס גקר (מקום שני)
מארת האלים / ורד טוכטרמן (מקום שלישי)
המימד העשירי
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
סיפור נהדר! (חדש)
אבירם שבת, 21/09/2002, שעה 16:02
אכן הענקת משמעות חדשה למושג - תודעת העולם (או היקום!).
כל הכבוד!
|
|
|
|
|
נורא תודה לשניכם. (חדש)
Boojie שבת, 21/09/2002, שעה 17:22
בתשובה לGuy
באופן מוזר, אני פחות אהבתי את הסיפור הזה מסיפור אחר ששלחתי לתחרות (''מארת האלים''), אבל לא נורא... :-)
|
|
|
|
|
אם תואיל לכתוב בעברית, (חדש)
NY יום שני, 16/06/2003, שעה 11:54
בתשובה למהן דהו
נצא כולנו נשכרים.
תודה.
|
|
|
|
|
יפה. (חדש)
דנה 12 יום שלישי, 22/07/2008, שעה 14:15
מישהו פה קרא את חומריו האפלים אה?
הסוף היה די מצחיק וצפוי.
|
|
|
|
|
אני תוהה. (חדש)
Boojie יום שלישי, 22/07/2008, שעה 19:36
בתשובה לדנה 12
את, אה, שמת לב שאת מגיבה על סיפור משנת 2001, כן?
לשאלתך, לא, לא קראתי את חומריו האפלים. למה, כדאי?
|
|
|
|
|
מאוד. (חדש)
דנה 12 יום רביעי, 23/07/2008, שעה 12:29
זו התרילוגיה האהובה עליי.
|
|
|
|
|
אהבתי (חדש)
אלי יום רביעי, 11/11/2009, שעה 19:04
כתיבה ממש יפה אני נורא אוהב פנטזיות לאחרונה אפילו רכשתי טפט חדש לחדר ברוח הפנטזיה. אין כמו לעצב את ביתך שלך ולהגשים בו את הפנטזיות שלך.
[ההודעה נערכה להסרת קישור ספאם. בלי הקישור, היא דווקא משעשעת למדי. Boojie]
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
