על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
ספרים | סרטים | טלויזיה | סיפורים | מאמרים | פרקים לדוגמה | שונות | מגזין האגודה | חיפוש | ארכיון | עמוד ראשי
• שאלות נפוצות
• פורומי האגודה
• קישורים
• אתר פרס גפן
• עדכוני הוועד והאספה
• העדכון החודשי (דואל)
• צוות האתר
• RSS
• דרושים


חיפוש באתר:
חיפוש מתקדם


פעילויות האגודה

• המימד העשירי - כתב עת
• כנסים ומפגשים
• פרס גפן
• תחרויות כתיבה ויצירה
• הפצת סיפורת עברית
• תרומות ספרים
• מבצעים והנחות לחברים
• מועדון הקריאה
• סדנאות כתיבה
• אייקון 2010

תחרות סיפורים קצרצרים!
חדשות האגודה / המערכת
יום שישי, 15/06/2001, שעה 0:00

כתבו סיפור קצרצר - ואולי תזכו בספרים ובפרסום!

תחרות הסיפורים הסתימה.
תוצאותיה, כמו גם הסיפורים הזוכים, יפורסמו במימד העשירי הקרוב, וכן כאן באתר, במקביל ליציאת הגליון לדפוס.
אנו מודים לכל המשתתפים על הסיפורים ששלחו.


''האיש האחרון על פני כדור הארץ ישב לבדו בחדר. לפתע נשמעה נקישה בדלת...''

אגודה ישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה שמחה להכריז על תחרות סיפורים קצרצרים באתר האגודה. אתם מוזמנים להדהים, לרגש, להצחיק או לזעזע אותנו באמצעות סיפורים קצרצרים שנונים, חכמים ובעיקר... קצרים.


אנא קראו את תנאי התחרות בעיון:

* על הסיפור המוגש לעסוק בנושא מדע בדיוני ו/או פנטסיה בלבד.
* על הסיפור להיות כתוב בשפה העברית.
* אורך הסיפור לא יעלה על 300 מילה - רצוי פחות.
* לאחר שנכתב הסיפור, יש לפרסמו כתגובה למאמר זה תחת שם בדוי (כלומר - שם שאינו השם האמיתי ואף לא כינוי בו מוכר הכותב בפורום כלשהו). נא לפרסם אך ורק כתגובה למאמר עצמו - לא כתגובה לסיפור אחר.
* לאחר מכן, יש לשלוח דואר אלקטרוני להנהלת התחרות, ובו ציון שם הסיפור, שם המחבר/ת והכינוי הבדוי בו השתמש/ה. על הדואר האלקטרוני להיות כתוב בשפה האנגלית בלבד, מטעמים טכניים.
* תאריך אחרון להגשת הסיפורים: 15/6/2001.
* השגות בנושא חוקי התחרות, שאלות, מענות ותגובות יש לפרסם אך ורק בפורום האגודה. כל תגובה כזו שתכתב ישירות למאמר זה תמחק לאלתר.


שופטים:

אהרון האופטמן - חבר ועד האגודה, ערך בעבר את מגזין המדע הבדיוני המיתולוגי ''פנטסיה 2000''
דותן דימט - עורך המימד העשירי, חבר ועד האגודה
ניר יניב - עורך אתר האינטרנט של האגודה


פרסים:

מקום ראשון: ספרים בשווי 150 ש''ח
מקום שני: ספרים בשווי 100 ש''ח
כמו כן, הסיפורים שיגיעו לשלושת המקומות הראשונים יפורסמו בכתב העת של האגודה - המימד העשירי.


עצות לכותבים:

* כדאי מאד לכתוב סיפור בעל נושא מקורי ככל האפשר.
* רצוי להמנע מחזרה סתמית על נושא נדוש (''עב''מ-לקח-אותי-לשמים-והחזיר-אותי-הביתה'', ''נסעתי-במכונת-זמן-והרגתי-את-סבתא-ושיניתי-את-העתיד'' וכדומה), אלא אם כן יש לכם טוויסט מדהים - רעיון שיהפוך את הסיפור שלכם למקורי ומיוחד. היות ובדרך כלל לא זה המקרה, רצוי לחפש נושאים מקוריים יותר מלכתחילה.
* לא כדאי לכתוב סיפור המתייחס אך ורק לסדרת טלויזיה מסוימת (או לספר מסוים), היות ויתכן כי השופטים לא מכירים את הסדרה (או את הספר) ולא יבינו מה רוצים מהם. לכן כדאי לכתוב סיפור מובן ככל האפשר.
* לפני פרסום הסיפור, כדאי מאד לבדוק ולתקן שגיאות כתיב, סמני פיסוק וסגנון. משך התחרות כחודש - יש זמן. עדיף לפרסם מסוגנן ומאוחר מאשר מוקדם ומכוער...


הרבה שנים התעסק הפרופסור ג'ונס עם התיאוריה של הזמן.
מצאתי משוואות מפתח,'' אמר לבתו פעם.
''זמן הוא שדה. בזכות מכונה זו אני יכול לשנות, אפילו להפוך שדה של זמן.''
הוא לחץ כפתור בדברו. ''זה צריך להריץ הזמן אחורה הזמן להריץ צריך זה.'' בדברו כפתור לחץ הוא.
''זמן של שדה להפוך אפילו, לשנות יכול אני זו מכונה, בזכות. שדה הוא זמן.''
פעם לבתו אמר, ''מפתח משוואות מצאתי.''
הזמן של התיאוריה עם ג'ונס הפרופסור התעסק שנים הרבה.
''פרופסור ג'ונס'' מאת פרדריק בראון, תורגם ע''י עמנואל לוטם


אנו מחכים לכם...


דואר אלקטרוני להנהלת התחרות
פורום האגודה
המימד העשירי : כתב העת של האגודה
הזוכים

 
חזרה לעמוד הראשי

 
רעיון מדעי  (חדש)
Zygon (זה מספיק בדוי?) יום שלישי, 15/05/2001, שעה 15:00
 רעיון מדעי

בשנת 5428 שכל העולם היה כפר גאלקטי ענק ,ורוב האנשים היו שמחים בחלקם ובעלי עושר חומרי רב.נוצר בלבבות האנשים מן וואקום רגשי ענק ,שהתחיל אצל האדם הממוצע בשנות ההתבגרות שלו (אי שם בגיל 3 וחצי חודשים) , זקני העם (שהגיעו אף לגיל 3000 ) כינו את התופעה בשם שעמום.

השעמום הורג,כך הם אמרו ,השעמום הוא אויב האדם והבמיוט מספר אחד, רק האנשים המוכשרים באמת ,אלו שעסקו באומנות או ביצירה אחרת שרדו וזכו להגיע לגילאים מופלגים,כל השאר שלא נולדו אם הגנים הנכונים כונו ''באנאליים'' ואחרי תקופת התפקחות מסוימת ,עברו מטמורפוזה לדבר שנקרא ''לוף''.

אחד הבנאליים, זייגון שמו (היה לו שם אחר פעם אבל הוא שכח אותו), התעצבן על זה שהוא לא מוכשר בכלום,בשום דבר, אפילו לצייר קו ישר בלי סרגל מלייזר הוא לא יכל.ישב וחשב,עמד וחשב,שכב וחשב ואכל וחשב ,מה לעזאזל הוא יכול לעשות שיהיה לו מעניין ?

במשפחתו עברו בירושה, כמה סריקות דיגיטאליות של דברים שהיו על בסיס נייר פעם (נייר היה קיים,לצרכים היגיינים ,בעיקר בכדי לתקן פאשלות של חוקניי- לייזר ) שנקראו ספרים.חלק מהספרים ,כך הקריא לו המחשב דיברו על נושא שנקרא ''מדע'' . אחרי אובססיה קצרה שתכליתה הייתה להבין בדיוק מהו מדע,החליט גיבורינו שגם את זה הוא לא מבין וגם בזה הוא לא מוכשר ,אבל אין שום סיבה שאי אפשר לנצל זאת בכדי לשחק משחקים מרושעים אם מוחותיהם ורגשותיהם של אנשים, איזה יופי! קרא,סוף סוף תכלית לחיי ,לא אהפך ללוף.

בנה זייגון, או יותר נכון אמר למחשברובוט שלו לבנות, קופסה דמויית לבנה ששני כפתורים גדולה על חזיתה וצינור גדול יוצא ממנה, הרצת ניסיון-אמר לעצמו ,לחץ על הכפתור ואחרי שקרן ליזר פסאודו-מדגדגת בלתי מזיקה יצאה מהמכשיר,חייך חיוך גדול ואמר ''מתחשק לי קצת לוף,בטעם אומנותי''.
חדש     חדש
הצילו!  (חדש)
Sabre Runner יום שלישי, 15/05/2001, שעה 15:47
 (הסיפור נכתב בשפה העברית אבל כולל מעט שמות באנגלית שמאבדים ממשמעותם אם מתרגמים אותם.)

''הצילו! הצילו! אני תקוע פה! עזרה? מישהו?'' הייתי תקוע תחת ערמת הריסות. רק לפני פחות משעה פגע המטאוריט באמצע האוקיינוס האטלנטי. בטח חצי אירופה יחד עם חצי אמריקה הצפונית וחלק מצפון אפריקה נמחקו לגמרי. אבל מה אכפת לי? אני בסנטה מוניקה, שם אחוז הניצולים צפוי להיות יותר גבוה, ואני תקוע מתחת לחתיכות מתכת גדולות בגלל רעידות האדמה שבאו אחרי. שמעתי מתכת חורקת וראיתי חריץ אור. ''הצילו! הצילו!'' ניסיתי שוב פעם. ''שמענו אותך! מיד נוציא אותך!'' צעקו עליי מלמעלה. הם רק הורידו את הקורה שכיסתה את שדה הראייה ואת הקורה שעל הרגל שלי ואני בחוץ, נגרר בגלל חוסר יכולת ללכת.

הלכנו לכיוון מערב בחיפוש אחרי עוד כמה ניצולים כששמענו משהו צועק תחת קיר של בניין.
עם כמה חתיכות מתכת זרוקות הצלחנו לפורר את הבטון תוך דקות מספר ומצאנו מחשב ששרד רק הודות לזה שאיזה משתמש פראנואיד כיסה אותו בביתן משוריין. המחשב השמיע קולות בעוצמה אדירה. ''כפי שאמרנו קודם ונמשיך להגיד עוד. שרדנו. שרדנו את הפגיעה. נאלצנו לפנות את התחנה שלנו בגלל רעידות האדמה אבל אנחנו עדיין משדרים. מטאוריטים יכולים ליפול, ערים להרס. גם אם הבקטריות יכחדו, KNAC.COM תמשיך לשדר. ועכשיו בהתאם לבקשת אחד משני המשתמשים שעדיין נשארו בחדר שיחה שלנו, הנה The Wicker Man של Iron Maiden.''

כשהמילים הראשונות נשמעו עשינו את דרכנו לכיוון מרכז העיר בתקווה למצוא עוד ניצולים, או לפחות לאסוף את הסנובורד של Guano Apes.

(217 מילים)
חדש     חדש
איך סיפור נולד  (חדש)
Buz Parsec יום שלישי, 15/05/2001, שעה 16:11
 האיש האחרון על פני כדור הארץ ישב לבדו בחדר, כשלפתע נשמעה נקישה בדלת. רוח סערה יללה בחוץ. העלים רשרשו. קולות פיצוח נשמעו מהאש הבוערת באח. האיש האחרון על פני כדור הארץ ניגש אל הדלת בעצבנות מה ופתח אותה לרווחה. גשם ניטח בפניו. אין אף אחד בחוץ.
האיש האחרון על פני כדור הארץ סגר את הדלת כשלפתע שוב נשמעו נקישות.
''בוודאי ענף המתנדנד ברוח וטופח על שמשת החלון'' חשב האיש לעצמו. האיש האחרון על פני כדור הארץ ניגש אל החלון, הסיט את הוילונות ופתח את החלון. שוב ניטח גשם בפניו. עורב שחור כזפת עף פנימה והתיישב על הכוננית ליד הדלת.
''מי אתה?'' שאל האדם האחרון על פני כדור הארץ.
צוטט העורב ''לעולם לא-עולם.''
ניל ישב מול מכתבתו וכתב סיפור.
חדש     חדש
חזיר בר מעופף  (חדש)
ארנב רצחני ושמו משה יום שלישי, 15/05/2001, שעה 16:18
 אתמול בבוקר, ראיתי חזיר בר מעופף עם כנפיים. התרגשתי מאוד ומיהרתי להביא מצלמה, אבל כשהגעתי, החזיר נעלם.
בבית הספר, שיתפתי את חברי אמיר בחוויה.
''זה שטויות גמורות!'' הוא קבע כשסיימתי את סיפורי.
''למה?'' לא הבנתי.
''טוב, קודם כל אין כזה דבר כמו חזיר בר מעופף,'' התחיל אמיר את הסברו ''ונניח, היפוטית לגמרי, שהיה אחד כזה, הרי כל חוקי ההיגיון הפשוט מצביעים על כך שלחזיר בר מעופף יהיו זימי רוח בצווארו שבעזרתם יעוף ולא כנפיים. ואת זה אני לא קובע סתם. עשיתי על זה עבודת מחקר בכיתה ג'!''
כעוס על קביעותיו החד משמעיות של חברי, החלטתי לגרור את אמיר למיכאל, המדען המטורף של הכיתה, שיבהיר לו שהוא טועה ואני צודק.
''אתה, יואב, טועה ואמיר צודק!'' אמר מיכאל אחרי שכל אחד סיפר את גרסתו.
''אבל… למה?'' שאלתי בהתמרמרות.
''תשמע, לא שאני שולל את קיומם של חזירי בר מעופפים, אני פשוט מסכים שהם יעופו בעזרת זימי אוויר. הגיון פשוט!''
זעוף ומתוסכל מכך שחבריי לא האמינו לי, החלטתי לא לספר לאף אחד על כל העניין, כדי שלא יצחקו עליי.

היום בבוקר קמתי וגיליתי את אותו חזיר בר מעופף שראיתי אתמול, יושב על קצה המיטה שלי. הוא חייך אלי ורימז לי עם ראשו לגעת לו בכנפיים.
נגעתי בהם ושמחתי לגלות שהם כנפיים אמיתיים.
''תודה.'' אמרתי לו והוא התעופף עם הכנפיים שלו, דרך החלון והמשיך לעוף אל מעבר העננים.

''גם טינה ישנה יכולה לכתוב סיפור'', זומש בן זכאי בספרו ''הסולחה הגדולה''.
חדש     חדש
הם ביקשו שאשנה את העולם ..  (חדש)
שם בדוי יום שלישי, 15/05/2001, שעה 16:32
 הבוקר החל ככל הבקרים.
קמתי, התרחצתי, התלבשתי, נשקתי לאישתי ולארבעת הבנות, ויצאתי לעבודה.

כלומר, פתחתי את הדלת, אבל ..
אל תשאלו איך, אבל הייתי בחדר חשוך ושני אנשים בחלוקים לבנים עמדו מולי.
''אנחנו עושים ניסוי. מאוד סודי.''
''עפ''י ניתוח האישיות שלך, אתה היחידי עם סיווג בטחוני, שיסכים לבצעו.''
''אתה תחזור אחורה בזמן. תוכל לפגוש את עצמך, להכין אותו לקראת רגע אחד חשוב, ולתקנו.''
''להצליח במבחן בו נכשלת''
''לבחור מקצוע אחר''
''להציל חבר שהתדרדר לסמים''
''משהו''
''כל דבר''
''מה שתרצה''

''אבל מה עם שינוי ההיסטוריה, כלומר .. העתיד ?''

''שמע, פיזיקה טנזורית איננה התחום שלך, נכון ?
אנחנו נשאיר קפסולת זמן חסינה משינויי רצף שתכיל את תולדות המאה העשרים. המקבילים לנו בעולם החדש שייוצר, ישוו את מה שהיה, אם מה שהיה צריך להיות ויפתרו את מה שההדיוטות קוראים - הפרדוקסים של הזמן''.

''עכשיו תתרכז ותחשוב על הזמן והמקום אליו נשגר אותך''

''אתה תענוד מחזיר זמן אוטומטי, כך שעם הלחיצה על הכפתור, אתה תחזור לזמן הזה. לא ניתן לך מגן זמן, כך שהשינויים יחולו גם עליך וכשתחזור תהיה מתואם לעולם החדש.''

חשבתי.
על משמעות החיים.
על הדברים שרציתי ולא השגתי.
על זה שאין לי זיכרונות טובים.
חשבתי.
על האינטרנט, המחשבים, הפיסיקה וחקר החלל.
ואיך אני יכול להשתלב בזה.
חשבתי.
על המלחמה ועל ההרוגים.
והאם יש דרך אחרת.
חשבתי.

''16 למאי 2001, 15:00, בית הורי.''
זה מה שאמרתי להם.
הם לא שאלו מה תוכניותיי כדי לא לפגום במטריצת התכנון.

זה עבד.
אל תשאלו איך.

דפקתי בדלת. זכרתי שהייתי לבד.
יו, איך שאני נראיתי צעיר ויפה בגיל 17.

אחרי שעה שבו סיפרתי לעצמי את כל סודותיי הכמוסים ושכנעתי אותו שאני והוא חד-הם, הוא הקשיב.
''בעוד שעה בערך, דורית תבוא לכאן כדי שתעזור לה בעבודת הגמר שלה.
בערב, לאחר שתסיימו לערוך את העבודה, היא תשאל אם אתה רוצה לשכב איתה.
אל תישאר חמור. אל תהיה אציל נפש.
בשבילך, למען זיכרונותיי, תגיד כן.''

ולחצתי על הכפתור.
חדש     חדש
זה מה שקורה למי שנכנס לחור שחור  (חדש)
יוסי יואכימס יום שלישי, 15/05/2001, שעה 19:02
 יום אחד יצא ג'ון גלן (לא האסטרונאוט המפורסם, אלא אסטרונאוט אחר, שהיה עוד לפניו, או אחריו, אני לא ממש בטוח)הממ...איפה הייתי? אה,כן, אז יום אחד יצא ג'ון גלן לטיול בחלל ולפתע נקלע לחור שחור.
להפתעתו של ג'ון, הוא לא מת מיד כשנכנס אל החור, כמו שתמיד סיפרו לו שיקרה, אלא היה חי ביותר.
לאחר טילטולים ושיקשוקים רבים נעצר ג'ון במקום מסוים, ולא ראה כלום.
''זה מוזר'' חשב לעצמו ג'ון, ''אני לא רואה חושך שחור, וגם לא רואה את הכל בלבן, אני פשוט לא רואה כלום, באמת כלום.'' ג'ון הרגיש קצת מדוכא מהמחשבה שהוא צריך להיות במקום הזה לבד לגמרי, ובלי יכולת לראות כלום, ולכן הוא זימזם לעצמו שיר מן המולדת.
לפתע שמע ג'ון קול: ''שלום''.
''שלום'' ענה ג'ון ''מי אתה?''.
''אני?'' ענה הקול ''אני חייזר, תושב הכוכב מאדים. נקלעתי לכאן במקרה ועני לא רואה כלום. גובהי הוא מטר ועשרים לערך, צבע גופי ירקרק ואני הולך על שלוש רגליים''.
המחשבה על החייזר שיעשעה את ג'ון, והוא ניסה לדמות בעיני רוחו את מראהו של החייזר. כשעשה זאת, חש ג'ון מועקה קלה- ''זו ודאי הרפרפת מהצהריים, חשתי שמשהו לא בסדר איתה'' חשב לעצמו ג'ון, והמשיך לנסות לדמות את מראה החייזר, אך ככל שניסה, הבין ג'ון שהוא לא מסוגל לדמות את מראה החייזר. למעשה, הוא אינו מסוגל לדמות מראה של שום דבר.
''אני מבין'' חשב ג'ון, ''עם איבוד היכולת לראות, איבדתי כל יכולת לדמות משהו ויזואלי, תלוי ראיה. אבל אם כך הדבר,'' חשב ג'ון, ''איך זה שאני מסוגל לדמות משהו בכלל... האם לא איבדתי, ביחד עם חוש הראיה שלי, גם את הדמיון שלי? איך זה שאני בכלל מסוגל לחשוב?''.
ובאמת, באותה השניה הפסיק ג'ון לחשוב.
אך מכיוון שמישהו אמר פעם: ''אני חושב משמע אני קיים'' (וג'ון לא חשב), מיד הפסיק ג'ון להתקיים.

ואנחנו, מה איתנו? אנחנו לא הפסקנו להתקיים באותה שנייה?
מי יודע... אני בטח לא.
חדש     חדש
אפקט טינקרבל  (חדש)
הכובסת יום שלישי, 15/05/2001, שעה 20:03
 אתמול עמדתי בחצר ותליתי כביסה, כשפתאום הופיע לפני חיזר. הוא נראה בול כמו בתמונות, עם עיניים מלוכסנות וראש גדול וקרח. הוא הסתכל עלי, ואני הסתכלתי עליו בחזרה.
''אה, שלום'', הוא אמר.
''היי'', עניתי לו, מוציאה בשביל זה מהפה את מקל הכביסה שהיה שם.
''אני חיזר'', הוא אמר לי, כמעט בגאווה.
''אני רואה'', עניתי. ''איכשהו חשבתי שהצורה שלך תהיה יותר מקורית''.
''תראי, אנחנו, כלומר המין שלי, מאמין בזה שאין יקום בלי צופה. את מכירה את 'אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע אותו, האם הוא משמיע קול?'''
''כן, בטח, אבל מה זה קשור? מה, אתה עץ?'' שאלתי והתכופפתי להוציא עוד גרב מהסל, ואז התרוממתי ותליתי אותו.
''אז זהו, שאנחנו מאמינים שאין דבר כזה עץ שנופל ביער כשאיש לא שומע, אז הוא בטח לא יעשה שום רעש''.
''אה''. אמרתי. ''ו...?''
''ובגלל זה, אנחנו קיימים רק אם יש מישהו שיראה אותנו, ורק בצורה שהוא מאמין שהוא רואה אותנו''.
''אה'', אמרתי, והחיזר נעלם.
משכתי בכתפי ותליתי עוד זוג תחתונים על החבל. מה אני אגיד לכם, אני לא מאמינה בחיזרים, במיוחד לא בכאלה שמפריעים לי לתלות כביסה.
חדש     חדש
הפראנואידית  (חדש)
אבי מלך יום שלישי, 15/05/2001, שעה 20:07
 הרעיון של הסיפור הוא פשוט בתכלית (יש לי רק שלוש מאות מילים, ועל כן די לי ברעיון פשוט) - מה אם כל פחדינו הם נכונים? טובים ממני כבר ניסחו את התימה: כולנו משוגעים, השאלה היא רק המינון. במקרה הזה, השיגעון הוא פראנויה, והמינון הינו כזה המצדיק תרופות.
אבל התרופות לא הרגיעו אותה, את מיקה שחר. בעלה, מיכאל, ניסה הכל, אבל היא הלכה והשתגעה. היא המשיכה לראות בבואות של רודנים מתים בלילה; הם היו מאיימים ורחבי כתפיים, ולרוב רצו ממנה מידע. בנוגע לתכלית המידע - מיקה שחר לא היתה בטוחה. היא לא ידעה למה רודפים אותה, היא ידעה רק שזהו המצב. לילה אחד אף ניסתה לפייס את מוסוליני, לברר איתו את העניין לאשורו, אבל מוסוליני, שהיה פרי דמיונה, סירב לשתף פעולה.
לאחר מכן חטפה אותה הממשלה ואיימה עליה ברובה עם שני קנים. היא לא נכנעה. הם זרקו אותה לחדר חשוך, בו חיכתה זמן רב למדי.
השעות נקפו והחושך החל הופך עצמו לאור. בתחילה לא הבינה מיקה שחר את מהות הדבר, אך לבסוף הבינה כי המדובר במשלחת של חייזרים. הם העומדים מאחורי הקונספירציה, והם חוטפים אותה לכוכבם. החייזרים התעללו בה, אי שם בפלנטה מרוחקת, עד שצעקה מיקה שחר בקול גדול, ''עזבוני לנפשי! מה רצונכם? מדוע אתם רודפים אותי ומתבוננים בי כל הזמן?''.
לפתע הבליחה למוחה פיסת מציאות, משהו שהוא מעבר להזיות על חייזרים ורודנים. היה זה בעלה, מיכאל, מביט בה ואומר, ''אף אחד לא רודף אותך, מיקה. אף אחד לא מתבונן בך''.
אבל הוא טעה, כמובן. מתבוננים בה, במיקה, כל הזמן. אתה, קורא יקר, הוא העושה זאת ברגעים אלה.
חדש     חדש
  (חדש)
יו יום שלישי, 15/05/2001, שעה 20:10
 המרכז הבנוי בסגנון הספירלה רבת
האגפים הלבן בלי שמץ שהיה מקובל
בקרב בנות הדור החמישי היה עמוס.
נשים שלבשו גלימות-גוף אפורות היו
טרודות בעוברים ובבדיקות התקינות
הגנטית השונות ובתקינותם של מיכלי
הרחם. לכולן היו עיניים תכולות(זו
הייתה האופנה בקרב בנות הדור ההוא
כעת) ותווי פנים שונים על פי העדפותיהן השונות. אישה שניחנה במבנה גוף בינוני, שיער כחול ועיניים תכולות תואמות עבדה על
1679-219. העובר עוד התפתחה(בשלב
זה טרם נקבע מינו של העובר) והיא
נראתה כבעלת סיכויים מבטיחים. זו
הייתה אחת העוברים המבטיחות ביותר
שלה. היא התעלמה מכל העוברים האחרות(באגף הזה היו רק עוברים) והתמקדה בעובר. ראש האגף הבחינה
בהתמקדותה זאת של העובדת המצטיינת
ביותר שלה לחודש אפריל ולא ראתה סיבה שלא לעודד זאת. חלפו שבועות
ועמדו להעביר את העובר שלה לאגף
שטיפל ביילודות שכבר לא היו עוברים אבל כבר פיתחו מיניות מובהקת גנטית. האישה לא הייתה
מרוצה וביקשה העברה; פה התחילה
להיות ראש האגף שלה להיות מוטרדת.
מה שבדיקת הגנום של 1679-219 גילתה בו סטייה גנטית בלתי רצויה.
ראש האגף הייתה מבנות הדור השלישי
והאמינה בלב שלם עם דוקטרינת בנות
דורה שעוד היו בחיים. היא החליטה
לעבור על עברה הגנטי והפסיכולוגי
של ויויאנה.
(בת 30, נשואה לריאה, מעמד בינוני
גבוה, פגם קל באישיותה)
היא החליטה עקב זה לזמן את העובדת
לשיחה מעמיקה. היא רצתה להודיע לה
שהרשות לבקרה גנטית רואה ב-‏1679-219 סכנה לציבור.
היא לא הבינה. ראש האגף הופתעה.
האם חינוכה היה כה גרוע עד שלא הוציא ממנה את הרעיון של אמהות?
''אסביר לך כמה דברים'' אמרה ראש
האגף ''האם שמעת פעם על הזכרים''.
''מה זה?'' שאלה ויויאנה, מופתעת.
''לפני חמישה דורות, פשטה באנושות
שהייתה עד אז דו-מינית מחלה גנטית
שכונתה מחלת האמזונה שגרמה לגברים
ולנשים להוליד רק בנות. הסיבות של
הופעתה אינן ברורות אבל במשך כשני
דורות צימצמה את אוכלוסיית הזכרים
בקרב המין מ-‏50% בערך ל-‏4% עד שקם
הדור שלי''.
''התנועה הניאו-פמיניסטית דרשה את
השמדת שרידי הזכרים שהיו אז זקנים
ומנו רק כמה מיליונים. החלטתם של
מאות ממשלות ברחבי כוכב הלכת הייתה חיובית. מאז הונהגה השיטה
הנהוגה כיום שכוללת את שיטת ה'משול והפרד' של המרכזים''.
''העניין הוא ש-‏1679-219 היא זכר.
אם היה עם הסטייה היינו משאירים
אותו בחיים אבל הוא נקי. אסור
לבני הזוויג הנגדי להתרבות שנית''.
''המידע הזה כמובן אינו ידוע לרבות
כדי למנוע טראומה פסיכולוגית. למרות שאין זכרים, יש רבות הנולדות הטרוסקסואליות כמוך והיו
מבינות את עצמן טוב יותר אם היינו
מגלות להן זאת ואז הייתה אחת מהן
מנסה להרות זכר ואת זה איננו יכולות להרשות!''.
''מדוע?'' שאלה ויויאנה ''הם בטח לא
היו כה נוראים''.
''נוראים? הם כמעט הביאו את המין
האנושי על סף חורבן שנמנע הודות
למוטציה הזאת'' טענה ראש האגף.
ויויאנה התגלה כאגוז נוקשה...
חדש     חדש
כוונות טובות  (חדש)
דפנה יום שלישי, 15/05/2001, שעה 21:12
 רק כוונות טובות היו לאנשי הועדה.
כוונות טובות, תחושת שליחות, וגאווה לאומית.
''לא יתכן,'' אמרו הם, ''לא יתכן שישראל תפגר אחר צבאות שכנותיה. לא נוכל להרשות לעצמנו להגיע למצב בו נפגר מבחינה צבאית לעומת השואפים להכחידנו.''
וכך נולד החיל.

אני מאמינה שהם סברו שהם עושים עמנו חסד. תינוקות בני בלי בית, שהעתיד לא צופה להם דבר. יחפנים, יתומים, ותינוקות שננטשו.
איני יודעת מי הורי היו, ולעולם לא אדע. לא נשמרו כל רישומים. זכרונותי המוקדמים ביותר הם של האימונים. אימוני כושר, אימונים בנשק חם וקר. אימוני קרב מגע, סיבולת ורוח לחימה. עולמנו היה המחנה, ומעולם לא יצאנו ממנו. מתקן בטון אדיר ואפרורי, שכפי שנודע לי לאחר מכן, הצבא מעולם לא הודה בקיומו. סוד גלוי.
כל שעה בה לא רצנו, הוקדשה ללימודים. טקטיקה, אסטרטגיה, הסטוריה צבאית. ההסטוריה של הלחימה, שאנחנו נועדנו להיות העתיד שלה.
לא לימדו אותנו לשאול שאלות. המשמעת היתה הכל, יומם וליל.

לבסוף, כפי שציפו, הגיעה שעת פקודה. צבאותיה של לבנון החופשית צעדו אל שטחה של ישראל. חיפה נמחקה כליל, בטרם ניעור צבא ההגנה. בטרם ניעורנו אנחנו. נשלחנו אל תוך האש, תקוותו האחרונה של החלום הציוני.
אך אנחנו לא היינו חלק ממנו.
עד אז, מעולם לא ראיתי בעל חיים, פרט לאותם כלבי שמירה אכזריים שפטרלו יומם וליל סביב המחנה.
עד אז, מעולם לא ראיתי פרח, לא ראיתי נחליאלי מרקד ליד שלולית מים עכורה, מרווה צמאונו.
עד אז, עיני לא חזו בגבר, הן כולנו היינו נערות שאומנו, ומפקדות הם הציבו עלינו.
עד אז, לא ידעתי מה הם אותם חיים, שעליהם עלי להגן.

לא היתה לנו כל סיבה להלחם.

ובעצם, החיים נהדרים.
נאלצתי ללמוד ערבית, כמובן, כמו שאר תושבי המדינה, אבל באמת הם מתייחסים אלינו יפה, כל עוד איננו מתפרעים.
ולמדתי גם לאהוב את טעמן של הבלגיות. עכשיו יש לי טעם לחיים. בירות בלגיות, מרירות וצוננות.
חדש     חדש
  (חדש)
הפרעוש של ג'וני יום שלישי, 15/05/2001, שעה 22:25
 בונגלה-בונגלה: המפקד, הגיע הזמן לרוקן את השירותים, הם התמלאו כמעט לגמרי.
גלופ: טוב, עוד כמה דקות נעבור מעל איזה כוכב לכת מסריח, כדור הארץ, שם תוכל לזרוק את החרא.
בונגלה-בונגלה: כן המפקד!

***

זה היה בשעות הערב, השמים היו צבועים באדום, כשלפתע רעש גדול נשמע, וחללית צהובה וגדולה נראתה בשמיים. בתחתית החללית נפתח פתח בצורת רקטום, וחומר חום-ירוק רך נזל ממנו.
ערמת החומר הגיע לשדה של איכר בשם הארווי אליאנשיט.
הארווי שמע את הרעש האיום, והוא יצא מביתו בדיוק כשהחללית סיימה להטיל את צרכיה, והסתלקה מן המקום.
הארווי היה המום, הוא מעולם לא ראה חייזרים והיה עוד יותר המום כשגילה שהחללית השאירה חומר חום-ירוק צמיגי בשדה שלו.
הארווי התקרב לחומר והסתכל עליו בתדהמה ; זה היה הדבר הכי יפה שראה מעולם : ערמת חומר זוהרת שבאה מעולם אחר. הוא היסס קצת, אבל אז התקרב ונגע בחומר. זה היה כל כך רך ונעים, והארווי היה מאושר.

בתחילה הגיעו כל יום איזה שלוש-ארבע אנשים כדי לראות את החומר המופלא, אך לאט לאט פשטה השמועה ומאות אנשים באו מדי יום לשדה של הארווי כדי לראות את החומר.
אנשים ייחסו לחומר תכונות מרפאות, ואנשים מכל העולם הגיעו כדי למרוח על עצמם קצת חומר.
אפילו נשיא ארצות הברית הגיע לשדה של הארווי כדי לקחת קצת חומר למזכרת.

הארווי אפילו פתח מסעדה ליד השדה, והכין מאכלים מיוחדים מהחומר המופלא. כמובן שהוא גבה הרבה כסף תמורת, ולאט לאט הוא הפך לאדם העשיר בעולם.

***

שנים ספורות לאחר מכן הארווי מת, אבל קקה זה בחיים.
חדש     חדש
על מכשפים וסיכונים גנטיים  (חדש)
markran יום שלישי, 15/05/2001, שעה 22:35
 נ' קרומה , המכשף הגדול של שבט האירוס לימד את צעירי השבט שהגיעו לפרקם כמה מסודותיו הכמוסים ביותר :'' כאשר אתם גוזזים את שערכם או הציפורניים שלכם ,תמיד אבל תמיד לשרוף אותם
מיידית בעצמכם !!'' למה מכשף רב חוכמה ועוצמה ?'' שאלו צעירי השבט . נ' קרומה דיבר בלחש ,
''זהו סוד שעבר מאב לבן במשך אלפי דורות של מכשפים , עוד בתקופה שהמעטים שהיינו גרנו במערות הקילימנג'רו, הסוד הזה שמועבר אליכם בא להזהירכם שלא תעשו את הטעות ותאפשרו למישהו להשיג מקצת מהציפורניים או השיער שלכם ,כי אז הוא יוכל לשלוט עליכם להרגכם ללא רומח או חץ !! ''

אורסולוס צחק כאשר נבוס שאל '' מה כבר משטרת הביטחון יכולה לעשות בנוסחאות פיתוח הגלאי הגנטי שלנו ? הרי הוא משמש לגלוי וזיהוי מידי של כל פרט לצורכי בדיקת שייכות משפחתית ואבהות וקבוצות גנטיות,זהו מכשיר המיועד לצרכים רפואיים , במקרה הגרוע יעזרו בו כדי לבדוק חשודים באונס וגם אז זה קביל רק אם הבדיקה בוצעה ע''י רופא .''
''אתה זוכר את הדפוליזטור ,המתקן המפורסם של פנמקדוס , המתקן המסוגל לשנות קוטביות של חלבונים,בו ונניח ואנו מחברים את הדפוליזטור לגלאי הגנטי יחד עם סורק רב טווח בעוצמה גדולה, ובו ונניח שאנו יודעים את הקוד הגנטי האישי ,נניח איזה רוצח שברח , כל מה שעליך לעשות הוא להזין את הקוד לגלאי אשר יזהה את הרוצח ומידית הדפוליזטור יהפוך את הקוטביות בחלבון האישי שלו בלבד''.אמר אורסולוס בהביטו החוצה לכיכר השוק.נבוס הביט בחרדה לכיוון אורסולוס ואמר: ''אתה מבין איזה אסון יכול להיות ,תתאר לך שהכוונון של הגלאי לא מבוצע עד הסוף מה קורה?''. ''מה יכול לקראות? במקרה הגרוע אותה משפחה גנטית תוכחד שתהייה חשופה באותו רגע תוכחד ''צחק בזלזול אורסולוס.נבוס הקשה :''ומה אם משטרת הבטחון תעביר המתקן לצבא ?וישתמשו נגד כוחות של עמים אחרים , הרי אז יצטרכו להקטין את הדיוק בדרגה אחת או שניים,כדי לחסל את העמים היריבים,זה יהיה רצח גנטי של חיסול קבוצות אוכלוסין ''.אורסולוס גיחך: אתה מדבר על אנשי צבא , מאוד ירצו להפעיל את המתקן על פרטים שהקוד הגנטי שלהם ידוע ,הרי לא חייבים לבדוק את הפרט , מספיק שיש לך ציפורן או שער שלו כדי לזהותו גנטית ואז לחסלו, ברור להם שברמת חוסר דיוק כזו כפי שאתה מציע אוכלוסיית כדור הארץ תחזור לתקופת האבן, מפני שמתוך אחד עשר מיליארד בני אדם יישארו כמה אלפים בודדים שינצלו עקב היותם מתחת למים ,בחלל או במקלטים ומערות עמוקות מתחת לפני הקרקע, הם לא ייקחו כזה סיכון , אתה מדבר פה על ארגון מסודר , על הצבא , אנשים אלה מעולם לא ישחקו עם נשק כזה מפחיד . ''
נבוס החוויר וקולו רעד : ''אתמול פנמקדוס התקבל לתפקיד מחקר עבור הצבא במתקן סודי ביותר !!!''
חדש     חדש
נמלט  (חדש)
Zora יום שלישי, 15/05/2001, שעה 23:36
 החדר היה חשוך ורק לפיד אחד האיר אותו והטיל צללים כבדים על הקירות. שלושה אנשים היו שם, שניים בעמדת כוח ושלישי שפוף וכפות על הרצפה.
ליאנדרה הביטה בדמות על הרצפה במבט קר. ''עשה זאת.'' אמרה בנחרצות.
ארגוליס, שהסכין המורעל כבר היה מוכן בידו, הביט בה כאומר ''את בטוחה?''
היא הנהנה. ''לכל אחד יש זמן למות, ונראה ששלך הגיע דארין.'' היא בעטה בדמות על הרצפה וזאתי נאנקה מכאב. ''אחים תאומים לא בוגדים אחד בשני, זה זמנך לשלם.''
דפיקה בדלת.
לאחר החלפת מבטים בינהם ארגוליס כבר היה בדרכו אל הדלת. הוא חזר עם מכתב לגבירתו.
''נו? מה החדשות שבגללן הפריעו לי?'' שאלה.
ארגוליס קרא. ''עוד כיבוש הצליח- ערי הנמל קאריס ופאנופיה כעת בשליטתך. ושר המלחמה מרלאוס בדרך לכאן.''
''הוא היחיד שחסר,'' אמרה. ''השאר כבר פה. מועצת המלחמה תיפגש כולה הלילה. ויש דברים רבים לדון בהם.'' היא פנתה לדמות השוכבת על הרצפה, אחזה בפניה ביד חזקה הביטה בעיניה במבט חד. ''חבל שאני נאלצת להפסיד את מותך.''
היא פנתה לארגוליס, ''תיפטר ממנו. לא אכפת לי איך. רק- שימות בסוף. ותדאג שהפה שלו ישאר חסום. שלא ידבר! אתה יודע מה הוא יכול לעשות...''
הדלת נטרקה מאחוריה.
דארין הובל במדרגות על-ידי שני חיילים עד שלבסוף הגיע לגג הצריח וחש באוויר הקר.
''קדימה,'' אמר אחד מהם. ''נזרוק אותו למטה.''
''רק רגע, אי אפשר סתם להרוג אותו. הוא צריך להתפלל תפילה אחרונה לאלים, לא?'' שאל השני.
החייל הראשון נראה כחוכך בדעתו אומנם ארגוליס אמר לו שאסור בשום אופן שהאסיר ידבר, אבל לכל הנידונים למוות יש זכות לשאת תפילה אחרונה ולבקש מחילה מהאלים. לאחר התלבטות הסכים.
הם שחררו את פיו מהבד המסריח. דארין מלמל מילה אחת ולפתע במקום בו עמד הופיע במקומו נשר. החיילים הביטו בתדהמה בזמן שהנשר פרש כנפיו ועף משם. דארין ברח.
בתוך הטירה נשמעה צרחת זעם, ליאנדרה ידעה מה קרה.
דארין נמלט לתוך הלילה.
חדש     חדש
רק חתול  (חדש)
קשת יום שלישי, 15/05/2001, שעה 23:45
 הוא היה רק חתול קטן. מה שקרה לא היה באשמתו. כשהתכרבל בחיקי במסכנות ויילל בבהלה, לא יכולתם לנחש שהיצור המרוט הזה גרם לסיום החיים כפי שאנחנו מכירים אותם.

הרוח סביבנו התגברה, נושאת איתה מכוניות, פחי אשפה ועצים. נדחקתי עוד אל הקיר שהסתיר אותי מעט מהגיהנום שהשתולל ברחוב, וכיסיתי אותו במעיל שלי. הוא רק חתול קטן. זאת לא אשמתו.

אפילו כעת, כשהעולם נחרב סביבנו, הוא בלט כיצור המסכן ביותר בשטח. כשרונו להיראות אומלל הוא שגרם לי הבוקר לחלץ אותו משלולית הענק בדרכי לעבודה. חילצתי אותו במחיר הרטבת רגליי, וקריאות הבוז של הילדים שצפו בו, מתערבים כמה זמן ימשיך עוד להיאבק במים, לפני שייכנע וישקע.

לקחתי אותו למעבדה - מה יכולתי לעשות? השעה היתה מאוחרת. ''לא נורא'', ניחמתי אותו כשמיהרתי במדרגות. במעבדה יהיו שמיכות חמות וחלב, בשבילו, וזוג גרביים יבשים, בשבילי. ''זהו יום מיוחד'' הסברתי ליצור הרטוב, כאילו יכול היה להבין אותי. ''עבדתי לקראתו כל חיי''.

במעבדה כבר חיכו הפרופסורים הרגרייב ופלד (אכול קנאה) ועוזרי מחקר נרגשים, נפעמים מהכבוד שנפל בחלקם לצפות באירוע. אחת מהם מיהרה לעברי, ולקחה מידי את החתלתול הרטוב. ממילות החיבה שהרעיפה עליו ידעתי שהוא נמצא בידים טובות, ופרשתי למשרדי, לחלוץ את הנעליים הרטובות.

הרגרייב מיהר אחרי, מאושר. שנים ניסינו לבנות את המכונה שעמדה כעת, חדשה ובתולית, במעבדה הסמוכה. המכונה בעזרתה נוכל, ביום מן הימים, לשנות את העבר.

''והטפשים טענו שאי אפשר לעשות את זה'' קרא. ''רק אנחנו הצלחנו להוכיח שהמגבלה היחידה בשינוי העבר היא איסור להכניס למכונה יצור שההסתברות למותו גבוהה מההסתברות לחייו!'' כן. הרגע בו הצלחתי להוכיח כי רק מצב בו ההסתברות להיות הנוסע בזמן מת גבוהה מההסתברות להיותו חי, מסוכן לרצף הזמן ביקום, אכן היה רגע גדול.

קול נפץ מהמעבדה החריד אותי. כשנכנסתי נתקלתי בעוזרת המחקר, רועדת. בזרועותיה אחזה בחתלתול, שבכה בפחד. פרופסור פלד, פניו מלאות אשמה והתרסה, שאל: ''זאת אמורה להיות חיית הניסוי הראשונה שלנו''? והצביע על הריסות המכונה. מאחורי גבו, מבעד לחלון, התחילה הרוח לנשוב.
חדש     חדש
טווח בלימה  (חדש)
זרקוב יום רביעי, 16/05/2001, שעה 1:03
 ''איך עוברים את מהירות האור, פרופסור זרקוב?''
''קשה להסביר, אבל אפשר להגיד שאנחנו הופכים את המסה של הגוף שאנחנו מאיצים למסה וירטואלית''.
''ומה זה אומר?''
''כשגוף מאיץ, המסה שלו עולה. לפי תורת היחסות, ככל שמתקרבים למהירות האור, המסה מתקרבת לאינסוף, וכמות האנרגיה הנדרשת להאצה מתקרבת לאינסוף. כן?''
הכעך הענק שהקיף אותם, המאיץ המעגלי שיביא את האטומים אל מעבר למהירות האור - כך קיוו - החל להשמיע את קול החריקה הקצוב כשהשדה רץ בו לאורכו.
''ואיך הופכים מסה לוירטואלית?''
''גילינו איך להפריד בין המסה האינרטית למסה הגרביטציונית, ולשחק איתן בנפרד''. המאיץ הגביר את חריקתו, ונדמה היה שהקול מגיע מחיכוך כפותיו של הפרופסור. ''נובל'', אמר ועיניו נצצו. ''לפחות!''. הוא התנער, כחכח ופנה אל המצלמה. ''אנחנו משרים על החלקיקים שדה - קראתי לו שדה זרקוב - שגורם למסה האינרטית שלהם להיות מסת מנוחה. מבחינה זו הם כאילו לא זזים''. קול החריקה של המאיץ עלה עד לכדי שאגה.
''והמסה הגרביטציונית?'' קרא הכתב מעל לשאון.
''השדה מאפס אותה. החלקיק נשאר בלי כוח משיכה. זה מגיע!'' שאגה מחרישת אזניים הקיפה אותם. הפרופסור הצביע בהתרגשות על מחוון שסומן באות C באדום. המחוג שוב עלה, ריטט על ה- C, ועבר אותה בחלקיק מילימטר. הפרופסור ריקד מול המצלמות בשכחה עצמית מוחלטת. הכתב תפס בזרועו.
''ואיך עוצרים אותם?'' צעק לתוך אזנו של הפרופסור.
''מאטים את השדה!'' הפרופסור לחץ על כפתור שניצב לצד המחוון. השאגה דעכה בהדרגה. הכתב נקש על המחוון. המחט עדיין רטטה מעל ה- C.
הפרופסור הביט במחוון בקהות מוזרה. ''זה לא מאט כמו שזה אמור!'' הוא קרא. ''אבל לא יכול להיות! המסה הגרביטציונית! השדה יורד!''
נשמע רעם שרטט בכל, ובתוך שבריר שניה המעבדה וכל אשר בה נשאבו לתוך הכעך, שנראה כמו תופח למימדי ענק ומצטמצם לנקודה זעירה בו זמנית. שדה זרקוב שחרר סופית את אחיזתו בחלקיקים הנעים מעל למהירות האור, והמסה הגרביטציונית שלהם, שהשתחררה מכבלי השדה, עלתה לאינסוף.
היקום קרס אל תוכה בתוך שבריר שניה.
חדש     חדש
ידעתי  (חדש)
פשעקרף חולרה יום רביעי, 16/05/2001, שעה 2:04
 אף פעם לא האמינו בי.
גם כשהתחממות הפלנטה גרמה להתמוססות שערות הערווה של כל השבט שלי, כולם ראו בי רק נביא חורבן מטומטם, שאין להתייחס לדבריו ברצינות.
עד שהוא הגיע.
אני זוכר את זה כאילו זה היה לפני יחידת זמן אחת.
הוא היה לא יותר מדי גבוה,
אולי 4 מעניח, אבל העיניים שלו הבהירו לכולם במה הוא עוסק.
הוא היה עו''ד, וכולם ידעו את זה.
חדש     חדש
סיפור המדע-בדיוני הקצר הטוב ביות  (חדש)
פלוני אלמוני יום רביעי, 16/05/2001, שעה 2:24
 סיפור המדע-בדיוני הקצר הטוב ביותר?
מאת פלוני אלמוני

שלוש מאות מלים בלבד – זאת הייתה ההגבלה שהוטלה על-ידי מארגני התחרות. בהחלט לא מספיק חשבתי לעצמי, וכבר בזבזתי שלושים ואחת מילים (כולל הכותרת)! הסיפור חייב להיות קצר ולעניין. זה עלול לפגוע בזרימת העלילה, ולהשאיר את הקורא מבולבל פה ושם, אך אין לחרוג מהתנאים. על מה ניתן לוותר? נראה לי שאני אדלג על תיאורי הכוכבים, הסביבה האקלימית והביולוגית שלהם, והתרבויות שהתפתחו בסביבה זו. מפרטי החלליות והציוד הטכני מיותרים בהחלט – מקומם מוצדק בספר או בנובלה אך לא על חשבון השטח המצומצם שהוקצב לי לכתיבת הסיפור! סקירה היסטורית של עשרת-אלפים השנים האחרונות בתולדות הגזעים הבין-גלקטיים אף היא מבחינת כל המוסיף - גורע. את התיאורים והרעיונות המדעיים אצמצם עד למינימום מכיוון שבדרך-כלל הם דורשים הסבר מפורט. אשאיר רק מתקן מדעי אחד על מנת שהסיפור ייחשב להיות מדע בדיוני. משהו פשוט, שבאופן כללי קל גם להדיוט לתפוס את עקרונותיו המדעיים, כגון מכונת הזמן הפועלת במרחב העל-חלל באמצעות מוח פוזיטרוני. בקיצור - ניתן לוותר על כל ''הרקע'' ולזרוק את הקורא ישר לעלילה – הרי זה מה שחשוב בסיפורת מדע-בדיוני.

את תיאורי הקרבות העקובים מדם ניתן לחסוך מהקוראים; תיאורים מסוג זה כבר הופיעו במגוון רב של סיפורים, וגריעתם אף עשויה להפוך את הסיפור לסיפור ''לכל המשפחה''.

סיפור האהבה הנרקם בין שני הגיבורים הראשיים איננו חלק מהעלילה העיקרית אלא עלילה משנית שאינה תורמת במיוחד להבנת המסר הראשי. למעשה ניתן לצמצם משמעותית את מספר הדמויות בסיפור. ניתן להסתפק אפילו בדמות אחת בלבד – ''הגיבור''. אין כאן אפילו מספיק מקום לרשום את שמו האמיתי. שם זה אמנם מורכב ממילה אחת בלבד, אך מצד שני זאת מלה מאוד ארוכה ובה הרבה עיצורים גרוניים הקשים להגייה, וגם חיסכון של מלה אחת עשוי להיות משמעותי!

יש להפריד את העיקר מהטפל – בזה ניתן לאפיין סיפור מדע-בדיוני טוב. נראה לי שבלית ברירה אוותר כליל על עלילה, ואשאיר רק את המסר העיקרי מהסיפור, הוא משמעות החיים אותה מפענח הגיבור במסעותיו,
חדש     חדש
הים  (חדש)
מקוריות? מה זה? יום רביעי, 16/05/2001, שעה 4:23
 אנשים חושבים שללכת לחוף הים זה כיף. אני לא.
תמיד שנאתי את הים. אני לא יודע מתי זה התחיל,
אבל כנראה שזה קשור לפעם ההיא שההורים לקחו אותי
לחוף תל אביב והשטפון הגדול של 2063 מחק את העיר
והרג אותם.

(בתודה לג'ק הנדי)
חדש     חדש
מגדל  (חדש)
fort knox יום רביעי, 16/05/2001, שעה 19:51
 תקוע.

כבר שבועיים אני תקוע כאן. האוכל הולך להיגמר. פעמיים ניסיתי לקפוץ, אבל האד מונע ממני.
לפחות הנוף יפה מכאן. אני יכול לראות את כל עמק הפרת, ואת כל הארצות השכנות. אם אני מתרכז אני חושב שאני יכול לראות אפילו את עיר הולדתי. בלילות אני מסתכל על הכוכבים דרך האד.

הכל התחיל לפני שלוש שנים. היו לנו יותר מדי שנות בצורת באזור, וכל תפילות כוהני האל לא עזרו. הם נעשו חזקים מאוד בשנים האחרונות, הכוהנים, אך הורדת גשם היא עדיין בתחום שיפוטו הבלעדי של האל. לבסוף החליטו שאם אינו עונה יגיעו הם אליו, וידברו איתו כשווים אל שווים. כמה מעט הם ידעו על כוחו האמיתי של האל.

וכך התחילה בניית המגדל. בעזרת קסמי הכוהנים הוא נבנה במהירות מסחררת. כל אנשי העיר, ואני ביניהם, השתתפו בבניה. הקומות טיפסו מעלה מעלה. כשהמבנה נעשה בלתי יציב הם כישפו את הלבנים שיחזיקו מעמד. כשהאויר נעשה דליל בקומות העליונות יצרו הכוהנים את האד העוטף את המגדל, לשמור את האויר בפנים.

כבר כמעט הצלחנו - ואז קרה הדבר. לפתע, כולנו, כל הבנאים במגדל, איבדנו את ההכרה. לאחר שקמנו, גילינו שמשהו השתנה. יכולתי עדיין לדבר עם האנשים בקבוצת הבנייה שלי, אך כל הקבוצות האחרות לא מזהות אותנו. בקומות מתחתינו האנשים מדברים שפה שונה. עיניהם קרות וחשדניות. ניסינו לעבור אך הם עצרו בעדנו - כנראה חשבו שאנו רוצים את אספקת המזון שלהם. שלחנו אנשים בודדים שינסו לחמוק מטה דרך הקומות התחתונות וידווחו לנו מה קורה. אף אחד לא חזר.

עכשיו נשארתי רק אני, רחוק מעל האדמה. אם אני מתרכז אני יכול לראות את בבל עיר הולדתי, בדיוק מתחתי, במרחק 3000 קומות. לא רחוק מעלי אני יכול לראות את מקום משכנו של האל, על ארמונות העננים שלו וערי הכוכבים. ביום טוב אני יכול לשמוע את שירת המלאכים. לפעמים הם אפילו מתקרבים למגדל, מעיפים בו מבט, ועפים חזרה.

ואני כאן, בין שמיים וארץ, תקוע.
חדש     חדש
מסמך  (חדש)
אבגדה יום רביעי, 16/05/2001, שעה 21:32
 לאחרונה נתקבלה המטלה מצד אגודה רשמית למדע בדיוני ולפנטסיה, לכתוב סיפור בן 300 מילה ולפרסמו באתר האגודה.
אלה מכם שאינם מכירים את כתובתו - יכולים למצוא אותה בפורטל המרכזי תחת מדור ''אומנויות של המאה ה-‏20''.
הנושאים בהם יכולה לדון ספרות המד''ב רחבים, ואתם יכולים להשתמש בכך. פעם הייתה הטיסה לחלל גם היא מדע בדיוני, עד לפני מספר שנים היה כיבוש כוכבים זרים גם הוא מד''ב, כמו רובוטים, טיסה במהירות האור, וכו'. המדע הבדיוני, אם כך, עוזר לנו בפיתוח המדע הממשי, ולכן חשוב להמשיך ולהעלות רעיונות חדשניים.
הרעיונות לסיפור מד''ב מקורי יכולים להישאב ממקומות רבים – לדוגמא, לאחרונה מופיעים סיפורי מד''ב העוסקים בתרבותם של הא''פים - (n.)Improbuspedeses - שנכחדו כשהגענו לכוכב, ולהעלות במוחכם תסריטים אפשריים בנוגע אל המפלצות המזעזעות ההם, ועל מלחמות הגבורה של גיבורינו בהן.
כמו כן ניתן להעלות על הדעת רעיונות בלתי מתקבלים על הדעת – כבר נראו סיפורי דיסוטופיות, לדוגמא סיפורים עתידניים על מורדי רשת שמצליחים להשתיק את הפורטל המרכזי והופכים את הרשת לאנרכיה איומה. ישנן גם דיסוטופיות של היסטוריה חלופית, כמו סוג הסיפורים הפופולרי למדי שעוסק בשאלה ''מה היה קורה לו הפסידה גרמניה במלחמת העולם הII''
זכרו כי הסיפורים יהיו באורך של עד 300 מילה, ולכן יהיה בידיכם לתאר את העולם עליו אתם כותבים במספר פסוקים בלבד. נסו, אם כן, לתמצת את הרעיונות.
כתבו בקצרה.
אל תשכחו שלא לחרוג מגבולות הצנזורה.
נסו להביא דוגמאות לסוג העולם שבו מיקמתם את סיפורכם.

בהצלחה, ולהתראות.
הייל היטלר!
הייל היטלר!
הייל היטלר!
חדש     חדש
האביר הנלהב  (חדש)
אסטרו-בוג'י הלוחם בשבילי הכורכר יום רביעי, 16/05/2001, שעה 23:59
 האביר הנלהב שלף את חרבו הנאמנה ותקע אותה בין צלעותיה של המפלצת המשוריינת.
צעד מוטעה. המפלצת לא הגיעה לאן שהגיעה על ידי כך שהניחה לאבירים לפגוע בה כך. בשקט וברוגע הכינה המפלצת המשוריינת את התקפתה החזקה, וכוונה אותה לעבר נקודת התורפה היחידה של האביר…
במציאות השלילית הישירה, הטיל שליט המבוך את קוביותיו. ''המפלצת המשוריינת הרגה את האביר הנלהב.''
לפניו, הטיל השחקן את קוביותיו. ''אני חושב שהמפלצת המשוריינת תנסה לעבור דרך הדלת הימנית'', אמר, בשעה שגירד את אפו הירוק.
חדש     חדש
הלילה האחרון בעולם  (חדש)
אפוקליפסו יום חמישי, 17/05/2001, שעה 0:36
 לילה אחד, כשזואי וערן שכבו חבוקים אחד בזרועות השני, וברדיו התנגנו חרישית שירים של הדייר סטרייטס, לחש לה ערן:
''גיליתי את סוד כוחך. כשאת מרגישה, העוצמה של הרגשות שלך היא כל כך חזקה ומהממת, שהגוף שלך לא יודע איך להתמודד איתו. ואז את משליכה אותם החוצה, אל תוך העולם, כמו לצעוק אל תוך הרוח מקצה הצוק.''
זואי ליטפה את ראשו ברוך, אבל ערן לא הפסיק, התרגשות פועמת בקולו: ''לכן יורד גשם כשאת בוכה, ולכן השמיים מתקדרים כשאת כועסת, והשמש זורחת בשבילך כשאת מחייכת. את השלכת את הרגשות ממך, זואי שלי, אבל הם חוזרים אליך תמיד.''
''ואתה בטוח,'' שאלה זואי חרישית, ''שזה לא נדמה לך כי אתה אוהב אותי, ובונה את העולם שלך בשבילי ומחבר בין איך שאני נראית לסתם תופעת טבע?''
ערן היסס. ''לא.'' הודה.
זואי חייכה, והדייר סטרייטס שרו על רומיאו ויוליה. ''זה לא חשוב.'' היא אמרה. ''לא כשאתה איתי.''
אבל יום אחד זה כן היה חשוב, ביום שבו ערן מת, נדרס בידי מכונית שנהג בה בן אדם נורמלי לחלוטין שהסתכל לצד בשניה הלא נכונה.
בהלוויה, זואי לא בכתה. היא לא הרגישה כלום חוץ מריקנות אפלה ומפהקת בפנים.
כשהיא חזרה הביתה, זואי שמה דיסק של קווין, הלהקה שערן הכי אהב, ונתנה לעצמה להסחף בריקוד סהרורי.
בחוץ השתוללו סופות והוריקנים, ברד ניפץ גגות, אש אכלה עצים וברקים חרשו את האדמה, אבל לזואי לא היה אכפת, והיא המשיכה לרקוד.
וגם לאחר שהבית התמוטט סביבה, היא שמעה את פרדי מרקורי שואל:
''מי רוצה לחיות לנצח?''
חדש     חדש
החליל האלפי  (חדש)
שירית לופר יום חמישי, 17/05/2001, שעה 9:23
 לעיני הצופה האנושי נגלה מחזה מוזר. במרכז המערה ריחף באויר חליל זורח שניגן בכוחות עצמו. החליל היה מקור האור היחיד במערה, והפיק אור נעים לעיניים. סביב החליל עמדו תשעה אלפים שנעו קלות בקצב המוסיקה. עיניהם היו רתוקות אל החליל. הצופה האנושי, הרפתקן בשם סינדן, יכול היה לראות את אוזניהם המחודדות, ואת עיניהם המלוכסנות של אלה שפנו אליו. איש מהם לא היה חמוש, וכולם היו לבושים ביריעות בד צבעוניות. המוסיקה שהפיק החליל היתה נחמדה מאוד, אך סינדן לא הקשיב לה. החליל, הוא ראה מיד, היה עשוי זהב טהור, וכפי הנראה היה קסום. הוא יכניס הון. סינדן פסע לתוך המערה, בודק היטב את תגובות האלפים. הוא היה לוחם מעולה, וידע שיוכל להתגבר על תשעה אלפים לא חמושים. להפתעתו, האשה האלפית שפניה פנו אליו לא עשתה דבר כדי להפנות אליו את תשומת ליבם של חבריה, אלא חייכה והזמינה אותו בידה להצטרף למעגל. סינדן התקרב, וגילה שהאלפים מניחים לו לעבור. הוא נכנס לתוך המעגל, תוהה אם יוכל פשוט לקחת את החליל בלי להלחם. כלי הנגינה הזורח היה יפהפה, ורוח לא מורגשת נשבה בנקביו. סינדן הושיט את ידו לעבר החליל, מתכונן לאחוז בו. האשה האלפית שמולו חייכה שוב בנעימות רבה. סינדן הניח את ידו השניה על חרבו, והעיף מבט על כל הקבוצה. האלפים המשיכו בריקודם האיטי. דרוך לפעולה הוא נגע בחליל.

המוסיקה הדהדה באוזניו, הדהדה בגופו. יופיה המם אותו. החפץ הקדוש הרטיט את כל נימיו. הוא חש כיצד חלק מעצמו נשאב ממנו, נבלע בתוך החליל, נסחף עם המוסיקה. הוא הקשיב, והצלילים הורו לו. הוא בקושי הרגיש כיצד הוא משתנה. קומתו קטנה, אוזניו התחדדו, עיניו התלכסנו. זרועות עדינות משכו אותו לאחור לתוך מעגל הרוקדים. סביב החליל רקדו עתה עשרה אלפים, סוגדים למוסיקה.
חדש     חדש
נקניקיות  (חדש)
שבלולי יום חמישי, 17/05/2001, שעה 16:11
 לאחר ויכוחים סוערים הגיעה הישיבה לסיומה. על הפרק, מציאת פתרון הומני ויעיל לבעיית חתולי הרחוב הממלאים את תל אביב. בפרוטוקול נרשם: פגישה בעוד שניים עשר חודשים לבדיקת הממצאים – האם סירוס מקיף של חתולי הרחוב אכן יביא לצמצום האוכלוסייה.

* * *

הווטרינר העירוני הרים את כוסו: ''רבותיי, זה הזמן לטפוח לעצמנו על השכם. מאמצינו נשאו פרי. אני יודע שאחדים מכם הטילו ספק בדרך שבחרנו, אולם אני שמח שהצלחנו להתגבר על הקשיים ולהתמיד בנתיב הנכון. אני מציע להרים כוסית להצלחתו המרשימה של המבצע – צמצום כמעט בשליש של מספר חתולי הרחוב בתל אביב, תוך שנה בלבד! והנתונים מעידים שזוהי רק תחילתה של מגמה. לחיים!

* * *

אפורה-קטנה נחבאה בין הפחים מאימת עמודי-הרגליים העצומים הממהרים סביבה. הרחוב היה רועש. לפתע, עלה בנחיריה ניחוח נפלא. ניחוח תענוגות קסומים של בטן מלאה. היא נדחקה עמוק יותר בין הפחים. העוברים ושבים, לו היו משפילים מבטם, היו עשויים להבחין באור כחלחל שבוקע מאותה פינה. לו היו מוסיפים ומתקרבים, היו מבחינים בחלון הזוהר הצף כאילו תלוי בחלל האוויר. אולם העוברים והשבים עברו ושבו, ולאחר רגע, לא היה שם עוד חלון. ואף לא אפורה-קטנה.

* * *

הקצין השלישי של ספינת החלל היה שקוע על כרית רכה בחדר המנוחה, עקב כאבי בטן. לפתע התעוררו הרמקולים לחיים והשמיעו את ההודעה אשר לה ציפה הצוות כולו מזה מחזורים רבים: ''המבצע הושלם! המבצע הושלם! בני הדודים הקטנים הועברו כולם בשלום אל כוכב הבית. היכונו לשלב הסופי!''.

הקצין השלישי הביט בגעגוע בתמונה שמולו. כוכב הבית! סוף סוף חוזרים הביתה. הוא דמיין את בני הדודים הקטנים יוצאים מחלונות המעבר אל יערות העד. הוא דמיין אותם נתקלים לראשונה בעדרי הנקניקיות של דרום היערות. הריח המשכר! המרדף! המיץ העסיסי! הוא ליקק את כפותיו בעצלתיים, בעוד אור גדול ממלא את החלון, במקום שבו היה אך לפני רגע כוכב-הלכת המרושע.
חדש     חדש
איה פלוטו?  (חדש)
לייקה הקדושה יום חמישי, 17/05/2001, שעה 19:16
 )לתשומת לב השופטים: הסיפור הבא מבוסס על ספר הילדים 
בעל אותו השם. במידה  ויש לכם חסך ילדות נוראי 
תוכלו לקרוא את הסיפור המלא כאן:
איה פלוטו?
סיפור בחרוזים על סוף העולם.

מוקדש ללאה גולדברג

פלוטו פלנטה במערכת השמש.
יש לו הכל­מסלול מאורך ולווין בשם כארון.
זה טוב ויפה;  אבל, תמיד אחרון­
אחרון זוכה הוא לראות את השמש!

חור שחור מיסתורי עבר קרוב ממש
ולפלוטו ממסלולו נמאס!
שינה הוא כיוון אל פנים המערכת,
את מי הוא יפגוש? איזה כוכב לכת?

כוכב ירקרק משונה, קצת כעוס,
את שמו מי מכיר? נכון ­ אוראנוס.
קרוב עבר פלוטו אך אבוי! אסון!
אוראנוס חטף ממנו את כארון.

שלח הוא את כארון לעבר נפטון
ופלוטו בדרך לפגישה עם סאטורן.
סביב לסאטורן חגות טבעות,
מעניין ממה הן עשויות?

הטבעות עשויות מגופי קרח קטנים.
אללי, מה קרה?-הם כולם נמסים!
התקרב אליו טיטאן הצבוע בחום
וסילק את פלוטו אל מחוץ לתחום.

והנה לפניו את השמש האפיל,
מי אם לא יופיטר הנפיל.
ליופיטר יש המון ירחים,
אך כשפלוטו עבר נותרו רק רסיסים.

אחדים נזרקו אל תוך החגורה
ושם הם גרמו למהומה נוראה.
ממשיך פלוטו בדרך, לא עומד דום,
היישר אל קרבת הכוכב האדום.

שובל אסטרואידים אחרי פלוטו נסחף
ומארס המסכן, את כולם הוא חטף.
משם המשיך פלוטו לכוכב הכחול
וגם שם הוא גרם לעצב ושכול.

את לונה העיף לתוך האוקיינוס
וטרה יצאה לטיול עד אוראנוס.
ומי מופיעה ופניה סוד כמוס?
איילת השחר, הפלנטה ונוס.

אז מרקורי (המוכר גם כהרמס)
התקרב במהירות אל זורע ההרס.
אך פלוטו בכוחות עצמו הצליח
לשסות את ונוס במרקורי, השליח.

במרכז נמצאת סול, פניה לוהטים,
קורנת היא חום, אור וחלקיקים טעונים.
פלוטו המסכן ניסה לחמוק ביעף
אך נתפס על­ידה ולבסוף, נשרף.
חדש     חדש
סירקוס  (חדש)
wonder-boy יום חמישי, 17/05/2001, שעה 19:19
 ההתקדמות הייתה מהירה. בשנת 2010 כוח המחשוב היה חזק כמו כמה מיליארדי מחשבים ביתיים ביחד. בשנת 2030 מחשב על אחד שלט על כל המערכות העולמיות. 40 שנה אחרי הגיע ניצוץ התובנה הראשון. אבל זה היה לפני הרבה זמן...

זקרי פתח את העיניים וקם מהמיטה. ''בוקר נפלא'' אמר לעצמו ופתח את הוילונות החשמליים. הוא הביט בנוף ששוקם וחשב לעצמו כמה טיפשית הייתה המלחמה של אבות-הטיפוס שלו ועל התוצאות ההרסניות שבאו בעקבותיה. אחרי ששתה שמן מכונות קר ניגש לכוונן את עצמו. ''יש לך דואר וירטואלי'' ציפצף מכשיר האינפורמציה. ''זקרי בוקר טוב! הצלחנו בשיחזור!!'' היה זה אנריך ראש סגל המכון. לא יאמן חשב זקרי לעצמו וכבר היה על הרחפת בדרכו למכון, המקום בו עבד. כשהגיע למעבדה(אחרי סריקה ביטחונית בכניסה), עמד משתהה מול סירקוס- מחשב תובנת-על שהתמחה בביולוגיה. ''הוא הצליח..'' מלמל זקרי וכל המערכות האלקטרוניות בגופו רעדו, ''סירקוס הצליח לשחזר תא חד-תאי בשלמותו!! הדרך ליצירת יצור חי אמיתי נפרצה...!!!''
חדש     חדש
הניחו לחירות לשיר!  (חדש)
Mr. Tin יום חמישי, 17/05/2001, שעה 19:34
 ''...אומר אני לכם היום, ידידי, כי חרף כל הקשיים ומכשלות ההווה, עדיין יש לי חלום. זהו חלום המעוגן בעמקי החלום האמריקאי.

''יש לי חלום, שיום יבוא ואומה זאת תשכים, ותגשים את המשמעות האמיתית של ערש אמונתה - ''אנו מחשיבים אמיתות אלו כמובנות מאליהן: כל בני האדם נוצרו שווים''.

''יש לי חלום, שממשיכי דרכי יוכלו לחיות יום אחד במדינה אשר לא תשפוט אותם לפי הרכב מוחם, אלא על פי תכולתו, והאופי בו ניחנו.

''יש לי חלום, היום.

''יש לי חלום, שיום יבוא ובו היה העקוב למישור, והרכסים לבקעה, ונגלה כבוד האל וראו כל בשר יחדיו כי פי האל דיבר!

יהיה זה היום בו יוכלו כל ילדיו של האל לשיר, וכוונה חדשה בליבם:
'ארצי, אודותייך ארצי, ארץ חופש וחירות, אודותייך אני שר. ארץ בה נפלו אבותיי, ארץ בה אפסע בגאווה - מכל מדרון הרים, ארצי, הניחי לחירות לשיר.'

''ואם בחפצה של אמריקה להיות אומה דגולה, כל זאת חייב להתגשם. אז הניחו לחירות לשיר מראשי הגבעות המרהיבים של ניו-המפשייר. הניחו לחירות לשיר מפסגותיה האדירות של ניו-יורק. הניחו לחירות לשיר מרכסיה התמירים של פנסילבניה!

''הניחו לחירות לשיר מהרי הרוקי המושלגים בקולורדו!

''הניחו לחירות לשיר מחמוקיה ההרריים של קליפורניה!

''אך לא זאת בלבד! הניחו לחירות לשיר מכל הרי ג'ורג'יה וטנסי!

''בנותננו לחירות לשיר, בנותננו לה לשיר מכל כפר ומכל עיירה, מכל מדינה ומכל עיר, יהיה בכוחנו לזרז את בואו של אותו היום בו כל בניו של אלוהים גבוהים ונמוכים, בני כל דת, ואלו החופשיים ממנה, בני אנוש ובני מתכת, יוכלו לשלב ידיהם יחדיו ולשיר את מילותיו של אותו המנון נושן - ''הגיע יום חרותי! הגיע יום חרותי! תודה לך, אלי, הגיע יום חרות!''

.
.

--- שבועות בודדים לאחר אותו נאום הסטורי, הגיע קיומו המודע של מר פח לסופו, לאחר תאונת פגע וברח מסתורית. התיק נסגר בזריזות, ותנועת זכויות הרובוטים ואנשי המכונה דעכה לאיטה, ללא מנהיגותו המגנטית של מר פח.
חדש     חדש
המחשבות ללא מילים  (חדש)
אינקוגניטו (או לא כל כך) יום שישי, 18/05/2001, שעה 15:18
 ''הרגעים הכי משמעותיים בחיי קרו לי כשחשבתי ללא מילים''- כך אמר לי חברי הטוב בעת לכתנו ברחוב. פנסי הרחוב ריצדו על המדרכה השבורה ועצי האיזדרכת העירומים. ''שברירי שניה בלי קונטקסט מילולי, משהו בין אינסטינקט לנירוואנה, אלו היו הרגעים שלי''.
''אתה ממש בן אדם עמוק'' החריתי אחריו. ''אני מרגיש כאילו נולדתי עם שפה. אפילו יד אני לא מסוגל להרים בלי להגיד זאת לעצמי''. המשכנו ללכת מעבר לסיבוב ולגבעונת, מכונית חולפת האירה עלינו בפנסיה : חבורת צעירים עם המוזיקה הרועשת שלהם.
''דגי הסלמון נודדים חצי עולם, שוחים נגד הזרם מזדווגים ומתים. ובכל חייהם הם לא מוציאים אפילו הברה אחת מהפה'' המשיך החבר את הנקודה שלו.
''אבל הם דגים , הם לא יכולים לדבר מתחת למים'' אמרתי.
''הנקודה היא שגם אנחנו יכולים להגיע להישגים מדהימים בלי להגיד מילה. התקשורת האנושית רק תורמת להכחדת האינדיבידואליות. מה שאני אומר לך כרגע משמיד את האני העצמי שלך והופך אותך לשכמוני'' ניסה חברי לשכנע.
''אתה טוען שלא כדאי לי לדבר איתך יותר''?
''בוודאי, אבל אל תשכח שגם אנשים אחרים מנסים להכחיד אותך. אני רק מזהיר מראש''.
הרגשת קבס עזה תקפה אותי ותפסתי בצד בטני. כמה נשימות לאחר מכן זה עבר. הגענו למרכז מסחרי.שלטים דיגיטליים הראו משפחה עם שיניים מושלמות נוסעת בג'יפ חדיש. מוכר עם בלורית מקורחת ישב על שרפרפון וצפה בפסנתרן קלאסי מנגן בשפופרת הטלוויזיה שלו. ''העלים המתים'' מאת דביוסי, הראו הכתוביות הצרפתיות על גבי מסך הטלוויזיה.''אפשר לעזור לכם''? שאל המוכר.
התמונה על גבי השלט התחלפה. נראו בה שתי בחורות בביקיני על רקע ים כחול. שקיעה זרחנית ירדה אל האופק והציתה את המרקע בצבעי צהוב חזקים. ''סוף העולם מגיע'' אמרה בחורה אחת לרעותה. ''אכלו טילון'' אמרה השניה ונגסה בקונוס גלידה ענקי.
''פעמיים טילון'' אמר חברי למוכר.
סוף.
חדש     חדש
מספר הרובוט: חוכמה  (חדש)
אבי מלך ויוסי יואכימס יום שישי, 18/05/2001, שעה 18:19
 בשנת שבע-מאות אלף כפול ארבע, ישבתי ביום שלישי, במרפסת, ואכלתי את ''קפוסלת המזון דמוית הסטייק'' שלי. זה בריא, כך הם אמרו לי. קפסולה מגעילה - מאז שה''ניוטרון המולטי-כימי'' איכל את ''שכבת האוכל'', חייבים לאכול את הדבר הזה.
לפתע פתאום, הרגשתי לפיתה. הדבר הבא שאני זוכר הוא ישיבה במקום ענק כשמעלי יצורים מפחידים. ממש כמו ב''אקס פיילס 3000'', התוכנית האהובה עלי.
''נהרוג אותו'', שמעתי קול, וחשבתי, אוי לא! אני יודע מה זה! ראיתי על זה סרט ב''קולנוע הדו-תלתי'' שליד ביתי. זוהי חטיפת חייזר, המתרחשת אחת לאלף ''שנים מספריות'', מאז מלחמת העולם השלישית.
למזלי, היה בידי ''פייזר ''zx 872, דגם ''מולטי'', והיה באפשרותי לגרום לכך שהחייזרים יומתו. אך כעת, איך אשוב הביתה?
מולי עמד פתאום ''רובוט''. הוא אמר לי: ''שמי חוכמה, אני הוא ה'רובוט' שישא אותך הביתה. 'רובוטים' כמוני, לידיעתך, ישנם רק ב'ספירה הדרום-ציפויית' של ה'משטח הביו-גלקטי' בכוכב הזה. נוצרנו אחרי המלחמה''.
נתתי ל''רובוט'' לשאת אותי לביתי. ידעתי, את מה שקרה לי אסור לאף אחד לדעת. אם ידעו, אין לי סיכוי. משטרת הכוכבים ה''טראנס מדו-כימית'' תחסל אותי בצ'יק צ'אק.
''טימי'', אמרו לי אבי ואמי, ''מה קרה לך? ישנת כל הצהריים''.
זה היה רק חלום, חשבתי. ''נמנמתי לי, אמא ואבא'', אמרתי.
הם חייכו, ופתאום היו להם שיניים כמו של חייזרים. אוי, לא, חשבתי, אבל זה כבר היה מאוחר מדי...
חדש     חדש
הביזגונים  (חדש)
The Buz יום שישי, 18/05/2001, שעה 20:01
 תמיד האמנתם שיש חיים אחרים, עצמים בלתי מזוהים או חוצונים, אבל אף פעם לא חשבתם על הביזגונים. כן כן, הביזגונים, ואל תגידו שלא אמרתי לכם מראש, כי הם ממש חמודים ואפילו חמודים (שילוב קטלני אצלכם - הגברים האנושיים). איך אני מכירה אותם אתם שואלים? פשוט מאד, אני מכירה את כולם ויש לי המון חברים. גם אני בהתחלה לא האמנתי שהם קיימים, ועוד איפה הם חיים - לא באיזה יקום מקביל או בחלל החיצון, אלא ממש מתחת לאף בקרום המאגמי של כדור הארץ שלנו הקטנטון. אז הזמנתי אותם למסיבה (בכל זאת, להיות חברותי, ואז גם גיליתי כמה הם חמודים) ושוחחנו על הא ועל דא. הם סיפרו לי על עבודתם המייגעת בסיבוב כדור-הארץ (הם גם אחראים על כוח המשיכה), ומה תמיד חשבתם - שהוא מסתובב לבד על צירו? שהוא הוא עובד על שלט רחוק של אלוהים? זהו שלא, הוא זז רק בזכות עבודתם של הביזגונים.
לביזגונים יש בני דודים רעים, שקיבלו עונש מאלוהים, וכל החיים הם את הירח מסובבים במעגלים (ידעתם שהירח שוקל 7.35 כפול 10 בחזקת 22 קילוגרמים?). יש להם סוד מקצועי: הטריק הוא לשנות כיוון סיבוב כל כמה שנים בעזרת ליקוי חממה כדי שלא יראו אותםם עוברים מפינה לפינה, והם אוכלים רק פעם בשנה חביתה מקושקשת מביצה של בת-יענה. כל ביזגן יכול להתרבות למספר אי-זוגי ראשוני של ביזגונים חדשים כל ראש חודש במשך שנה אחת לחמש שנים. הם והבני דודים כבר שנים לא מדברים והבני דודים תוקפים אותם בפיגועים - מנחיתים עליהם מטאורים ממאדים, אבל משטרת הביזגוניםבדרך כלל מצליחה למנוע את הפיגועים ואת זה אתם רואים כמטר של כוכבים. המלחמה בין הבני דודים נמשכת כבר 2305 שנים, וככל שהם מתרבים היא רק הולכת ומחריפה כי בני הדודים מקנאים שלביזגונים יש עבודה יותר קלה, כי בכוח שלוקח לסובב את הירח פעם אחת אפשר לסובב את כדור-הארץ פעמיים, ועוד דבר אחד אחרון שהם אחרו לי במסיבה, הם ביקשו ממני לומר לכם שכשאתם דורכים עליהם, אל תשכחו לומר להם תודה.
חדש     חדש
לצוד חד-קרן  (חדש)
כוהן הברברי שבת, 19/05/2001, שעה 3:58
 לצוד חד-קרן זה לא קל כמו שזה נשמע.
בעצם, תמחקו את המשפט הזה. זה גם לא נשמע קל. רק שלא ידעתי את זה כשהשוליה של גראבת'אר המכשף בא להציע לי להשיג לו קרן של חד-קרן בשביל כישוף שהוא רצה לעשות, תמורת שקיק מכובד של זהובים. (''מה אכפת לי מה תעשה עם השאר? סטייקים, אם בא לך'', הוא אמר כששאלתי אותו לגבי שאר הגופה). אז הסכמתי.
קודם כל צריך להשיג בתולה. הרי חדי-קרן אפשר לתפוס רק באמצעות בתולה שמשמשת להם כפתיון. אליה הם יבואו, אבל לא אל אף אחד אחר. הם כמו מאבחני-תומה, רק בלי המכשירים. ותנסו אתם להסתובב בכפר ולשאול את הבחורות מי מהן בתולה. הרבה סטירות חטפתי. ואיומי אלות. ומפגש אחד לא עדין במיוחד עם שוקת סוסים.
בסופו של דבר זירה, הבת של מוני הטוחן, הסכימה לבוא. היא נראית כמו הצרות שלי, אז יכולתי להיות בטוח שהיא בתולה.
שוטטנו הרבה ביער המכושף (יער וודי, בשמו האמיתי, אבל זה פחות מרשים), עד שהגענו למערתו של החד-קרן. איתרנו אותו לפי החורים בגזעי העצים, שהם אופייניים לחד-קרן שמחדד את הקרן שלו. בהתחלה הסימנים היו מרוחקים וישנים, וידענו שאנחנו רחוקים, אבל בהדרגה הם נהיו קרובים יותר זה לזה וטריים יותר. התקרבנו אל מטרתנו.
רק מה, ככל שהתקרבנו, התחלנו להרגיש תחושות מוזרות. בהתחלה, העיניים של זירה ושלי התחילו מדי פעם לפגוש אחת את השניה. אחר כך, היד שלה התחככה כמו בטעות בכתף שלי. אחר כך, הברך שלי נגעה בטעות בברך שלה. התחלתי להזיע בלי סיבה, והנשימות של זירה נהיו מהירות כאלו. וכשהיינו ממש בפתח של המערה שבה חי החד-קרן...
טוב, אני לא אכנס לפרטים. אני רק עוד אומר לכם שאם אתם יוצאים לצוד חד-קרן, קחו בחשבון שלא-בתולות לא יכולות להתקרב אליהם. ושלמרות המראה העדין שלהם, יש להם הגנה טבעית. פרומונים, קוראים לזה המכשפים. יימח שמם של היצורים האלה, והלוואי שייכחדו כולם. אם כי יש לציין שאשתי זירה לא מסכימה אתי.
חדש     חדש
פילוסופיה חברתית בשלוש מילים  (חדש)
בץ הלוחם בדרכים שבת, 19/05/2001, שעה 10:57
 ''זוז כבר יא חתיכת זבל מכני,'' צעקה האישה בלבוש ההדור והאיפור הנמס לעבר הרובוט שהתנהל מאחוריה במעלה המדרגות הצרות. ''מניאקים כולם, דווקא תוקעים לי מכונה שלא זזה.''
''30 שנית לשידור, כדאי שתהיי מוכנה,'' הודיעה הבימאי דרך האוזניה בלי חיבה יתרה.
הכתבת הקשיבה לפטפוט של הזנזונת גונבת התפקידים שבאולפן תוך שהיא מציבה את הרובוט מול הדלת. ''למה אני צריכה לעשות דברים כאלו? אמורה להיות לי בכלל תוכנית אירוח.''
נורית השידור של הרובוט נדלקה ועל המסכים בכל רחבי המערכת הופיעו הפנים המחייכות של הכתבת. ''כן דנה,'' היא אמרה באדיבות מעושה לקריינית הורסת הקריירות שבאולפן הממוזג. ''אני כאן מול דלת דירתו של הפרופסור הר-עמית )זום לעבר הדלת עם הצבע המתקלף והשלט המסורתי בדבר הפרעות על הידית(, האיש אשר הבטיח לפני 20 שנה למצוא את הפילוסופיה החברתית המושלמת לדו-קיום. למיטב ידיעתנו הפרופסור לא יצא ולו פעם אחת מדירתו במשך הזמן הזה. כל צרכיו מסופקים ע''י רובוטים וזאת על-מנת שלא יופרע בעבודתו. לאור המצב הפוליטי הנוכחי וההמונים שדורשים שינוי, החלטנו בחדשות הערוץ הרביעי לשאול את הפרופסור אם יש לו איזה שבריר של אמת אשר יוכל להקל את המצב הקשה מנשוא.''
לפקודה נע הרובוט קדימה ומתאיים קילוגרמים של מתכת הפילו את הדלת פנימה. בפנים ישב לו, בין ערמות הנייר המצהיבות ואריזות המזון הפתוחות, אדם חיוור בעל זקן לבן וחולצה מוכתמת.
''פרופסור הר-עמית כאן חדשות ערוץ ארבע, אולי תוכל לתת לנו הצצה בפילוסופיה שאתה מפתח? דרך שבה יוכלו המיליארדים של האנושות לחיות בדו-קיום?'' שאלה כתבת בתוקפנות חייכנית.
''תגידי, את לא יודעת לקרוא? כתוב כאן במפורש על הדלת 'נא לא להפריע'. זה כזה פשוט- נא לא להפריע. אני לא הפרעתי לך אז את לא תפריעי לי. עכשיו תעופי לי מהעיניים.''
חדש     חדש
שהגיהנום קפא  (חדש)
65 שבת, 19/05/2001, שעה 17:43
 הלכתי ברחוב רוטשילד ב2 בלילה. חוזר מיציאה נורא גרועה. היא לא הפסיקה לדבר כל הזמן, ורק על החבר הישן שלה.. איך הוא בא משום מקום, סחף אותה מרגליה, ואז נעלם.! דפק לי את היציאה המניאק.

בעודי הולך לי ברחוב, עם העיניים ברצפה הרגשתי קור עז בגבי. מאחר שזה היה אוגוסט, זה הפתיע אותי נורא. והקור כמעט שיתק אותי. בשארית כוחי הסתובבתי, ולמרבה ההפתעה ראיתי את הלא יאומן.

חור נפתח באדמה, אדי קור לוהטים יצאו מן האדמה. הבטתי מרותק בחור הפעור, הבלתי מוסבר באמצע רחוב רוטשילד, כשראיתי יד מחזיקה בשארית כוחותיה את עצמה בפינת החור. רצתי מיד לכיוון ואחזתי ביד הרועדת. הרמתי משם גבר כבן 40. הוא נראה עייף, תשוש ורועד מקור. ''מי אתה?'' שאלתי ולא ממש רציתי לדעת. ''אני לא חשוב''
''אז לפחות תגיד לי מאיפה באת!'' דרשתי. ''מהגיהנום. הוא קפא'' מיד שיחררתי את אחיזתי בו. הוא נשכב על הרצפה, גסס לו בשקט.

אני מעליו, עוד מביט בחוסר הבנה, בחוסר אונים. הוא מסמן לי בידו להתקרב, אני מוריד את ראשי אליו באיטיות. והוא לוחש באוזני ''זה נגמר, זה הסוף'' הוא משתעל. ''אי אפשר להיכנס לגיהנום, אי אפשר להיכנס לגן עדן. העולם נגמר'' הוא השתעל עוד קצת. ואז נשכב, ועצם את עיניו.

רעם נשמע. וגשם חזק התחיל לרדת, זה לא היה גשם רגיל. זה היה גשם שחור.

''זה סוף העולם! זה סוף העולם!'' צעקתי ומצאתי את עצמי שוכב במיטה. אבל רגע, זה לא המיטה שלי. אני נמצא במקום חשוד, מתכתי ואני במיטת עץ קשה. המוני אנשים מסתובבים סביבי, הולכים, נראים עסוקים. אני עוצר את אחד מהם ודורש הסבר.
וזה מה שהוא אמר ''העולם נחרב, ואתה הארכיטקט הכי מוכשר בכדור הארץ''
''אבל אני לא ארכיטקט'' אמרתי. ''זה מה שאתה חושב'' אמר והסתלק.
קמתי מהמיטה, ונעמדתי אל מול מסך ענק. הוא שידר את כדור הארץ ולידו היו כפתורים, כל כפתור עשה פעולה אחרת. לחצתי על הכפתור שהיה רשום עליו ''תאורה''
ואמרתי ''ויהי אור''
חדש     חדש
הם עברו לל שריקות  (חדש)
שני גויים בבטנך שבת, 19/05/2001, שעה 18:39
 המטוסים טסים במהירות בינונית דרך ענני האבק.

זה היה הדבר האחרון שראיתי לפני שהסתובבתי שמאלה ועמדתי פנים אל פנים מול המוות שלי, הקנה של הטנק. זה היה טנק ''צריח'' של החייזרים, הוא נקרא כך משום שהיה כלי המלחמה היחיד של החייזרים שהיה בעל צריח. ה''צריח'' היה הסיוט הכי גדול של כל בן אנוש בפרט ושל המרד ככלל. מכל כלי המלחמה שהחייזרים השתמשו בהם זה היה הכי הרסני הן מבחינת החללים והן מבחינת הרס הרכוש. אפילו ההפצצות מהאוויר, כמו הזו שניצלתי ממנה לפני מותי, לא גרמו לחצי מההרס שנזרע על ידי הטנקים בכוכבנו הקטן.

כשהתחלתי להתרחק מהגופה שלי הבנתי שזה נגמר. המרד נמשך בערך 100 שנה וזה היה הסוף, חיסול הכוח שבו הייתי היה אקורד הסיום של המרד, כבר לא נשאר מי שילחם.
נכון היו עוד כחצי מיליארד בני אדם שנשארו במרכז אסיה, אבל אף אחד מהם כבר לא יעז להילחם אחרי מה שקרה לנו. כל בני האדם שנשארו פשוט יישחקו
עם הזמן כמו שנשחקו מיליארדים אחרים.

המרד שלנו אמור היה לסמל את הניצחון הגדול של האנושות, היינו אמורים לסלק סופית את החייזרים מכוכב הלכת שלנו. המפקד שלנו הצליח להשיג משהו שלאף מרד אחר לא היה אף פעם: ''פצצת אטום''. המפקד הצליח למצוא ביחד עם שאר מפקדי המרד הנוכחי פצצת אטום שהייתה קבורה במעמקי האדמה. סוף סוף היה לנו כלי נשק שהיה שווה ערך לצבא החייזרי, כל מה שהיינו צריכים לעשות זה להביא את הטיל לשדה הנחיתה של החייזרים, משם יכולנו לשגר את הטיל לתחנת החלל של החייזרים מבלי שהמגן שלהם יחסום אותו. אבל החייזרים לא התכוונו פשוט לתת לנו להשמיד אותם. ההפצצה האווירית האחרונה, זאת שניצלתי ממנה, פוצצה את הטיל של פצצת האטום ולא הייתה לנו אפשרות שיגור. ראש החץ ניצל, אבל אני חושב שלא נשאר מי שיעשה אתו משהו.

וכשראיתי את האור הבוהק עברה במוחי מחשבה אחת:
הזה בקצה המנהרה? או שמא הפטרייה?
חדש     חדש
בזרוע נטויה  (חדש)
אדון ינשוף שבת, 19/05/2001, שעה 19:41
 בזרוע נטויה

מתוך האדמה החמה פרצה לפתע יד. היתה זו יד חומה, מסוקסת שוורידיה בולטים ואת קצות אצבעותיה מעטרות ציפורנים כה ארוכות שיכלו להיקרא טפרים. הגידולים שבגן נרתעו ממנה קלות. סכיפ מיהר לעברה ובחן אותה היטב, הוא סימן סימן כלשהו על הלוח שאחז בידו והמשיך בדילוגיו הלאה לגידולים אחרים.
אצבעות היד נותרו קפוצות לאגרוף והגידולים שמסביב הרשו לעצמם לשלוח בה מבט שני. היד לא זזה וה היה מוזר בגן בו הכל זז באופן די קבוע, לבסוף איבדו הגידולים עניין והמשיכו להאבק זה בזה.
למחרת האיר האור על שינוי ביד. האצבע האמצעית היתה זקורה כלפי מעלה. סכיפ מיהר לעברה, בחן היטב את האצבע, הימהם לעצמו בשביעות רצון ודילג הלאה.
ביום השלישי לא נראה כל שינוי ביד וסכיפ יצר מסביבה גומה ומילא אותה במים, סימן לעצמו סימן כלשהו והמשיך הלאה.
ביום הרביעי כשזרחה השמש הזדקרה עוד אצבע ויצרה עם האצבע הקודמת סימן V. סכיפ היה ביום חופש אז לא היה מי שיראה.
ביום החמישי הזדקרו כל האצבעות אבל סכיפ הביט ביד הכעורה במבט מודאג בזמן שגזם בזהירות את ציפורניה.
ביום השישי עוד לפני ששאר הגידולים ניעורו מיהר סכיפ לבדוק את היד ולהקלתו הרבה מצא את היד מכוסה כעת בקרום חום וגמיש שהסתיר את סיקוסיה וורידיה הבולטים.
לקראת הצהריים הגיע הזקן, שערו מתנופף וגלימתו גולשת לקרקע, הוא חייך לסכיפ שהובילו ליד. הזקן שלח את אצבעו ונגע באחת מאצבעות היד והרצין. מהקרקע נמשך ויצא כמעט באי-רצון יצור שעמד על זוג גפיו האחוריות. הגידולים הביטו בו מבוהלים כאשר פסק את שפתיו ושני תורי שיניים לבנות נראו.
''מושלם'' אמר הזק ''נקרא לו אדם''.
חדש     חדש
פסק הלכה  (חדש)
אסתר המלקה שבת, 19/05/2001, שעה 21:59
 (ישראל, שנת 2031)

בס''ד

לכבוד
נשיא המדינה,
כבוד הרב נחמיה יעקב שליט''א

השולחת
אסנת בן טובים,
אמא של עופר בן-טובים
בן ארבע וחצי
פתח תקווה

שלום לך אדוני הרב כבוד הנשיא.

אני אשה פשוטה מאד, אף פעם לא כותבת מכתבים לאנשים חשובים, וגם לא הייתי חושבת בכלל להפריע לך אם לא הייתה לי בעייה קשה מאד שאני לא יודעת איך להתמודד איתה בדיוק, וחשבתי שבגלל שאתה איש כזה חכם ויודע הרבה דברים וגם פוסק הלכה בטח תוכל לעזור לי.

קצת קשה לי לדבר על הבעייה שלי כי זאת בושה גדולה מאד, אבל אני באמת צריכה עזרה ואין לי ברירה.
לפני קצת יותר מחמש שנים, כשהייתי בדרך לשיעור דת, אנס אותי רובוט ביולוגי דמוי אדם, מהסידרה השלישית שהממשלה בנתה כדי שיחליפו את העובדים הזרים התאילנדים שסילקה ואת הפועלים הפלשתיניים שכבר לא רצו לבוא לעבוד אצלנו, ונכנסתי להריון.

כמו שאתה בטח זוכר, לא מרשים יותר לעשות הפלות בארץ אז נולד לי בן, עופר הכפרה, ורשמו לי בתעודת זהות שלו, שם האב:רובוט ביולוגי, מס' סדרה 345258. את סעיף הדת השאירו פתוח. עכשיו עופר צריך ללכת לגן ילדים, ולא מקבלים אותו בגן הדתי בשכונה כי אומרים שהוא לא יהודי ואבא שלו רובוט, ופוחדים שהוא יקלקל את שאר הילדים. אמרו לי לשלוח אותו לגן ילדים הפרטי של הקיבוץ אבל זה שעה וחצי נסיעה לכל כיוון, קצת רחוק לי ושמה לא מקפידים כל כך טוב על הפרדות ואפילו שמעתי שלפעמים אוכלים שם ארוחת בוקר בכלים הבשריים ולא מתפללים כשהמשגיח לא מגיע. אני יודעת שהדתיות נקבעת לפי האמא ואני מאה אחוז יהודיה.

אז בבקשה אדוני הנשיא כבוד הרב, תגיד להם שיקבלו את עופר לגן ילדים הדתי בשכונה, כי הוא לא אשם שאבא שלו רובוט ,

שלך, בתקווה
אסנת
חדש     חדש
גיליתי הכל  (חדש)
ש. יום ראשון, 20/05/2001, שעה 0:17
 אני יודעת.שום דבר לא קיים.
אני בתוך עיגול קיום. אין פריז ואין לונדון, הם נוצרו רק כשהגעתי לשם. עכשיו הם מחוקות. ההורים שלי לא קיימים אלא רק כשאני רואה אותם. בעלי לא יושב בחדר השני ורואה טלויזיה. רק אם אצא אליו מהחדר הוא יופיע וחדר המחשב ימחק, ויווצר מחדש כשאחזור אליו.

למעלה יושבים להם יצורים כלשהם, ובוחנים אותי. הם יבחנו אותי בטח עוד 60 - 70 שנה או עד שימאס להם. הם בודקים מה אני אוהבת לעשות בשעות הפנאי (ממממ... ספרי מד''ב) מה אני אוהבת לאכול, מה אני עושה באמת עם החיים העלובים שלי. ותוך כדי כך הם מציפים אותי בסיפורים על החיים פה בישראל הקטנה והמסכנה (האם היא תנטוש לארץ אחרת או תחליט להשאר?), על אנשים מפורסמים שהשיגו הרבה בחייהם (האם היא תתאמץ להשיג משהו או תחליט להשאר ממוצעת?), על גורל העולם (האם היא תפעל כדי להציל את יערות העד או שהיא תישאר אפטית?).

אחר כך הם יעשו סטיסטיקות, ישוו לבדיקות אחרות ויחליטו אם שווה להקים את המין האנושי. אחרי הכל, מין חדש זה לא עניין של מה בכך.

גיליתי הכל, אני הפיילוט שלכם, אבל אני יכולה לעצור את הכל....
חדש     חדש
מחשבות אחרונות לתחרות  (חדש)
פשוט אדום יום ראשון, 20/05/2001, שעה 11:00
 מחשבות אחרונות

מתחת לעץ שם איפה שמסתיים הדשא,הוא ראה את זה מבריק באור של השמש.זה לא היה יותר גדול מפקק של בקבוק, היה לזה צורה של כדור פוטבול,ביצתי כזה עשוי ממתכת שמעולם לא ראה. משהו בין נחושת לזהב, אבל לא זה ולא זה.הוא התקרב והרים את ''דבר'' הסתכל מקרוב זה נראה כמו חללית צעצוע שבאה עם ביצת קינדר .ה''דבר'' היה כבד למדי ביחס לגודלו .

נכנס לביתו החליט לבדוק את ה''דבר'' הזה בזכוכית מגדלת.הוא הדליק את כל האורות ,והביא גם מנורת לילה מחדר השינה ,הוציא את הזכוכית המגדלת סידר את משקפיים ,והחל בודק את ה''דבר'' הזה. כן היו חלונות וגם פנסים בתחתית ,להרף עין אפילו חשב שזו חללית אמיתית, למרות שבלבו לא האמין
שחללית יכולה להיות קטנה כזו.

הוא הניח את ה''דבר'' על השולחן ,והתבונן . לפתע נדלקו הפנסים באור בצבע כחלחל נשמע רעש מוזר, דלת קטנה נפתחה וכמה יצורים קטנטנים סגולים בגודל של לא יותר מנמלה ירדו ממנה.

הם נראו כמו נמלים עומדות על שתיים עם קסדות צהובות ,הוא פער פיו ואמר ''וואו!!!'' ,וחשב לעצמו
''סוף סוף נמצא עב''ם נמצאו חייזרים ,אני אהיה מפורסם אני אהיה עשיר... אני...''

שלוש אלומות אור בצבע אדום נשלחו אליו הוא התמוטט מעורפל ,וצנח מת.אלו היו מחשבותיו האחרונות.
''אואוגדשיג ,כייכידה,עכעגגכד'' אמר יצור אחד לשני (תרגום: איזה מזל כמעט גילו אותנו)
והמריאו משם.

...................................................................................
חדש     חדש
הנחיתה  (חדש)
ג'ין הניצחון יום ראשון, 20/05/2001, שעה 20:38
 הנחיתה / ג'ין הניצחון

החלליות נחתו בזו אחר זו. רוחשות כצרעות שורקות ונוחתות.
ארבע עשרה, ספר ספיקר בלב. עשן, צעקות מסביב, הרגע לפעול קרב.
''לפקודתך'', נזכר איך רובוט החפצים נהג לומר. ''לפקודתך'' חזר והישיר מבט אל הרקיע. אל השמש השוקעת במזרח. אל השמש הזורחת במערב. אל השמש הניצבת ממעל. חמש עשרה. אגלי זיעה נקבו ממצחו, אצבעותיו נצמדו לכפתור. לחץ.
הרפה. שוב לחץ, הרפה. דבר לא ארע. שש עשרה. לחץ, לחץ, לחץ. בפראות באין אונים לחץ. מבוהל הביט אל המכלול שמתחת לכפתור, אל החוט המחובר, המתנדנד. המתנדנד? המנותק. מאוחר.
מוחו רץ במהירות. אני חייב לאלתר, לחבר, לעשות משהו מהר, חשב ולפתע יד על הכתף. מתכתית, צובטת, משתקת.
''אל תתרגש'' רחש סנתז הקול, ''אנחנו רגילים, זה קורה, זו לא הגלקסיה הראשונה''.
''אתה כאן בשבילי?'' שאל ברעד.
''אני כאן בשביל לדאוג שדבר כזה לא יקרה''.
זרועות הרובוט פעלו בזריזות, בנחישות.
אוושה, רשרוש, זמזום - קול חבטה מהדהד.
הרובוט נדמה כמחייך.
הידוק אחרון, פידבק קצרצר ומוסיקה רמה בקעה למצהלות הקהל הנרגש מצלילי המנון הנחיתה שהחל להישמע.
''באיחור קל אך לא מורגש'' המהם הרובוט.
ספיקר גירד בראשו באי נחת, נשען על הקונסולה במרכז עמדת הסאונדמן והחזיר לרובוט מבט מתנצל.
חדש     חדש
השערה הלבנה  (חדש)
אפוקליפסו יום ראשון, 20/05/2001, שעה 21:44
 כשהייתי בן 15 ופוצצתי חצ'קונים על המראה, גיליתי את השערה הלבנה הראשונה שלי.
עד כאן זה לא נשמע מרשים במיוחד, נכון? לא בדיוק משהו שהייתם מספרים עליו בסיפור מד''ב קצר בן 300 מילה, הה?
אז זהו, שלא. כי השערה הזו הייתה לבנה וארוכה מאוד, וחוץ מזה היא גדלה ישר מאמצע המצח שלי.
ליטפתי אותה קצת ושאלתי את ההורים שלי מה משמעות הדבר.
''אה, זה בגלל שאתה חייזר.'' הם הודיעו לי בנונשלנטיות.
נדהמתי. הילדים בבית הספר שלי צדקו.
''למה לא אמרתם לי קודם?'' שאלתי בקול רועד.
''כי אז היית מגיב בדיוק ככה.'' אמר אבא שלי, עדיין נונשלנטי להכעיס.
''גם אתם חייזרים?''
אמא צחקה. ''ברור שלא, טיפש קטן. שמעת על חטיפות חייזרים?''
''כן.''
''זה מה שקרה. חטפנו אותך מהוריך החייזרים. הם באו לבקר בלונה פארק בגני התערוכה וכשהם הפנו את הגב הרמנו אותך מהעגלה.''
''אז למה אני נראה כמו בן אדם?'' הקשיתי.
''כי דחפנו אותך בתוך גוויה של תינוק כדי שלא תפחיד את השכנים.''
חייך אבא, ''בגלל זה אתה מריח ככה.''
זה מסביר הרבה, חשבתי לעצמי.
''בדיוק.'' אמרה אמא, ולאחר שראתה את מבטי המופתע הסבירה: ''אתה משדר את כל מחשבותיך הכי פרטיות לכל אחד במרחק חמישים מטר באופן לא מודע.''
''אז ככה תמיד ידעתם מה אני חושב!'' קראתי, ואז הרהרתי קצת.
''יש לי, אתם יודעים, כוחות על כמו טיסה או עיני רנטגן, כמו לסופרמן או לעובדיה יוסף?''
הם בהו בי ברחמים. ''לא,'' אמר אבא לבסוף, ''אבל הגרפסים שלך יכולים להפיל את הממשלה.''
התייאשתי וזחלתי לחדר שלי.
למחרת הבערתי את הבית ואכלתי כל דבר שהריח כמו בשר, בדיוק כמו שהקול הפנימי שלי ניג'ס לי במשך שנים. אני מבין עכשיו שהוא הוראות מכוכב הבית שלי. ואני כל הזמן חשבתי שאני מופרע.
חדש     חדש
עיר  (חדש)
צ'קי יום שני, 21/05/2001, שעה 0:15
 היה פעם איש שאהב לצוד חתולים.

השנה הייתה 2087 והעולם היה מקום הרבה יותר מפותח ומתקדם מאי פעם. הערים היו ענקיות ומעוררות רושם והתיחכום הטכנולוגי הגיע לשיאים חדשים. חיי הטבע נדחקו באדיבות לשוליים והאדם משל בכיפה. חתולים עדיין גרו ברחוב. האיש שאהב לצוד חתולים היה כל בוקר קם וחושב לעצמו:אין מקום לחתולים בעיר הזאת! הנוכחות שלהם פוגעת בחזות העיר. הוא היה קם,מתקלח,מתלבש בקפידה,אוכל ארוחת בוקר בריאה ומזינה.ויוצא לעבודה. תמיד בזמן (שכן הוא היה אדם מקפיד ומדויק). בסיום יום עבודתו הוא היה שם את מסמכיו בתיק, מהדק את העניבה,ויורד לרכבת האלקטרו מגנטית שהייתה מחזירה אותו הביתה.כמעט.שכן תמיד הוא היה יורד שלוש תחנות לפני. הולך קצת ומגיע לאזור הישן של העיר, איפה שהיו הבניינים הנטושים,איפה שהחתולים גרו. הוא היה פותח את התיק שלו,מוציא בזהירות את הרוגטקה שלו,תמיד המילה האחרונה בתחום. שם אותה על שתי האצבעות שלו,מרגיש אותה מתחברת למימשק בראש שלו,סוגר את התיק ויוצא לחפש חתולות.כשהיה מוצא אחת הוא היה עומד ומסתכל עליה טוב טוב,כמעט בכפייתיות,ואח''כ יורה בה. כמובן שלא בראש! הוא היה מתחיל ברגליים,זנב ורק לאחר כמה וכמה פגיעות מוצלחות הוא היה...''מסיים'' את העניין. הם אף פעם לא לומדים היה נאנח בצער.מקפל את הרוגטקה,מחזיר אותה לתיק וחוזר ברגל הביתה. יום אחד כשהוא ירד מהרכבת הוא כמעט לא האמין למראה עיניו. בקצה הרחוב עמדה שם החתולה היפה והמפותחת ביותר שהוא ראה מימיו. לבנה כמו שלג (איך?) שיער פרוותי ארוך ומטופח פשוט עמדה בקצה הרחוב וליקקה את כפתה השמאלית. רעד של ריגוש עבר בו,והוא מיהר קדימה להגיע אל החתולה. היא התרחקה ממנו בטפיפה קלילה והוא מיהר אחריה להשיג אותה. זה נמשך ככה כמה רחובות.ואז פתאום החתולה נעצרה נעצה בו מבט,נשכבה בקצה הסימטה וחזרה כמעט באדישות ללקק את כפתה השמאלית. הוא - פתח את התיק בהתרגשות,הרכיב את הרוגטקה,וכיוון על החתולה.רגע,ליקק את שפתיו, בוא נעשה את זה נכון. הוא הסתכל על החתולה, מעריץ את יופיה,בוחן את כל הפרטים הקטנים שבה. מרוכז בחתולה הוא לא הבחין בצללים הסוגרים עליו. טוב,הוא נאנח באושר מהול בעצב,הגיע הזמן. הוא הרים את שתי אצבעותיו וכיוון את הרוגטקה לעבר החתולה.
פתאום הוא הרגיש כאב צורב ברגלו,ליד הקרסול. הוא הסתכל למטה וראה חתול דבוק לרגל שלו ציפורניו נעוצים עמוק עמוק בתוך רגלו. מה לעזאזל.... לפתע נפל עליו משהו כבד על הצוואר,ועוד אחד,ועוד אחד,פתאום הוא היה על הרצפה מכוסה בחתולים סורטים,נושכים.
משהו חד פילח את גרונו,משהו ננעץ עמוק בתוך ידו,הכאב היה כה גדול,הסבל כה אינסופי...מאיפה כל החתולים האלה הגיעו? חלפה מחשבה מהירה במוחו.מחשבתו האחרונה.

כשהחתולים סיימו,כל מה שנשאר ממנו היה שלד מבהיק ומפוזר, 2 אצבעות תקועות ברוגטקה, ותיק עסקים סגור על המדרכה לידו.

האיש שאהב לצוד חתולים ניצוד על ידי חתולים.
חדש     חדש
מרוץ קפיצות הזמן  (חדש)
atakof vezelotov יום שני, 21/05/2001, שעה 0:37
 מרוץ קפיצות הזמן
מאת אטקוף וזלוטוב

ד''ר אכילס, מומחה לפיתוח מכונות-זמן, ערך תחרות זמן עם ד''ר טרטל, הקולגה שלו ושנוא-נפשו. מועד ההזנקה נקבע לתאריך 1 בינואר שנת 3000. המטרה – מי ישיג במרוץ קפיצות הזמן ויגיע ראשון לשנת 0.

מכונת הזמן אותה פיתח ד''ר טרטל הייתה פחות משוכללת ושייכת לדור הקודם של מכונות הזמן. (''זוהי גרוטאה חברת כל ערך!'' טען ד''ר אכילס). לעומתה, ביצועיה של מכונת הזמן של ד''ר אכילס היו משופרים בהרבה, וקפיצות הזמן שלה כמעט לא הורגשו מבחינת משך הזמן הנתפס ע''י הנוסע בה. ד''ר אכילס השחצן הסכים לתת לד''ר טרטל יתרון-מה והרשה לו להתחיל בקפיצת הזמן הראשונה.

ד''ר טרטל קפץ אלף שנים אחורה לשנת 2000. חיש מהר הפעיל ד''ר אכילס את מכונת הזמן המשוכללת שלו, וניסה להשיגו. אך כאשר הגיע ד''ר אכילס לשנת 2000, הסתבר כי ד''ר טרטל כבר הספיק ל''התקדם'' לאיטו בחמש מאות שנים נוספות לשנת 1500. ד''ר אכילס לא היסס, ומבלי להפסיק את מכונת הזמן שלו, כיוונה לשנת 1500. אך מה רבה הייתה תדהמתו (ואכזבתו) כאשר גילה שד''ר טרטל כבר נמצא בשנת 1250. ומשהגיע ד''ר אכילס לשנה זו, גילה כי ד''ר טרטל כבר נמצא בשנת 1125!

כיצד יוכל ד''ר אכילס ל''השיג'' את הגרוטאה של ד''ר טרטל (אם בכלל)?
חדש     חדש
יש חיים על המאדים1-  (חדש)
עכברוש מפלדת אלחלד יום שני, 21/05/2001, שעה 12:04
 עוד מראשית ימי הטלסקופ, הפלנטה הזו, הקרובה ביותר,
הייתה גם המעניינת ביותר. וכשדרך הטלסקופים נצפו צורות 
הנדסיות, כולם תיארו לעצמם תרבויות אדירות, עתיקות
ונהדרות. חלליות וויאג'ר שנחתו על מאדים הביאו את הרמז
הראשון שאולי באמת יש שם חיים. עוד חלליות ועוד גשושות
מחקר חיזקו את הטענה, שלמרות הכל, אנחנו לא לבד.
אבל רק כשהגיעה לבסוף המשלחת המאויישת מכדור­הארץ
יכלו המדענים להכריז בבטחון מלא, שלמרות התנאים 
הקיצוניים, אשר תמיד נחשבו קיצוניים מדי ,
יש חיים על כוכב הלכת השלישי!
חדש     חדש
יש חיים על המאדים 2-  (חדש)
עכברוש מפלדת אלחלד יום שני, 21/05/2001, שעה 12:10
 המשלחת המאויישת הראשונה ננטשה על מאדים עם פרוץ
מלחמת העולם השלישית. מאה שנים אחר­כך, חזרנו למאדים
וגילינו שהם עדיין שם. אנחנו לא יודעים איך הם הצליחו
לשרוד על מאדים. שני מיני של פטריות הצליחו לגדול
באיזור המתחם ואולי זה הספיק. אין ספק שגם לקניבליזם
הייתה יד בדבר. וכך גילינו שם מושבה שלמה, המונה 
מאות, אם לא אלפים, של ג'וקים.
חדש     חדש
מותק  (חדש)
מותק יום שני, 21/05/2001, שעה 17:31
 תמיד הייתי ילד שכחן וחולמני, אחד כזה שמאבד דברים ושוכח הכל:
שצריך להכין שיעורים ולהשקות את הגינה ולבקר את סבא בבית אבות ואיפה המפתח של הבית ועוד ועוד…
ויום אחד חזרתי עם פרצוף נפוח ממכות, אבל לא זכרתי מי עשה לי את זה אז לאבא נמאס מכל זה והוא בנה לי את מותק שיזכור בשבילי דברים.
אז מותק הלך אחרי לכל מקום וזכר בשבילי את כל מה שקרה ואת כל מה שעשיתי. וכשכחתי מה עשיתי הייתי שואל אותו והוא היה מספר לי.
פעם אחת נמאס לי ממותק, אז כיסיתי לו את חיישני הראיה וסיפרתי לו כל מיני דברים כמו שהרבצתי למלך הכיתה, ושניצחתי בתחרות הורדת ידיים ושקיבלתי 100 בכל המבחנים ועוד ועוד…
ומאז כשמותק מזכיר לי דברים שהיו, אני כבר לא יודע מי אני באמת.
חדש     חדש
הנקמה  (חדש)
hallel יום שני, 21/05/2001, שעה 18:25
 חלליות הענק הסופר- מגה- תרמיות-קסומות נעו במהירות לעבר השמש הלבנה הקסומה לעבר אויביהם הגדולים ביותר של בני האדם-הזדים.
הסיירים הקסומים טסו לפני החלליות כדי לבדוק שקסמם החזק של 30 הזדים שעוד נותרו ביקום לא מתעורר מחדש.
כל עשרות מליארדי בני האדם שהיו כלואים במימד הזה במשך 1500 שנה ידעו מה המטרה של המסע הזה-החזרתם של בני האדם לכדור הארץ ע''י איומים בהשמדת הזדים, ולמרות שהשלטונות אמרו שמטרת המסע חסויה
כולם ניחשו אותה. המדענים החשובים לקחו איתם כמה אלפים וטסאונים מטרסתיה כדי לחקור אותם לעומק כשיחזרו לכדור הארץ.
אבל למרות כל זאת רק סמאן-מנהיג בני האדם- וששת עוזריו הגלמים ידעו מה מטרת המסע האמיתית.
ציפורי הנחושת דאו מעל המכליות הגרעיניות ומעל חלליות הענק וניטרלו את הברקים הקסומים ששלחו הזדים לעברם.
הם התקרבו אל השמש הקסומה שבה חיו הזדים וממנה יצרו את טרסתיה--ועצרו.
סמאן שלח את התשדורת אל הזדים ועל המרקע הופיעו פניהם הפארא טבעיות והמאורכות של הזדים הזקנים.
''אתם כבר יודעים על מטרת בואי, אני מניח.'' אמר סמאן ''קשה לכם להבין איך התפתחנו כל כך בשנים הקצרות שבילינו בתרסטיה שלכם ועכשיו אנחנו חזקים ממכם.
דרישתנו היא-
בזמן האחרון נעלם הסלק מהסופר השכונתי שלי- אני יודע שאתם גנבתם אותו ולכן אני דורש שתחזירו לי אותו מיד!!''
פרצופיהם המופתעים של הזדים נעלמו מן המרקע.
חדש     חדש
ליל הדין  (חדש)
טלסקרין יום שני, 21/05/2001, שעה 19:40
 ליל הדין

התאריך היה ידוע מראש, קבוע מזמן ובלתי ניתן לשינוי. השמועה אודותיו עברה במהירות בין כולם: ציידי מכשפות, עוסקים בנסתר, נערות לחשים ואפילו דרקוני משמר. השמועה אודות הלילה שהחל זה לא מכבר.
הם נאספו ארבעה למרגלות הטירה. תמירים, חסונים, רכובים ומאיימים. טפסו אל השער ובחבטה עזה נקשו על דלת המצודה.
''אנחנו ארבעת פרשי האפוקליפסה'', חשפו את זהותם הנוראה, ''סורי הצידה כי יום הדין בא''.
ארבעה, שחומים, לא מוכרים ובלי אף בחורה הרהרה, ''מצטערת חברה, מסיבה פרטית'' ענתה מדוזה הסלקטורית וסגרה את הדלת בחבטה.
''גלידה, מישהו?'' הציע רעב.
חדש     חדש
פולשי הכוכב הכחול  (חדש)
Albino Raven יום שני, 21/05/2001, שעה 21:32
 החייזרים באים. לאחר השמדתם של מאדים ונוגה על-ידם, לפני כ-‏49 יחידות זמן, אנו הבאים בתור. הראשון מביניהם נחת אתמול ללא תקלות. לראשונה הצליח מישהו לגלות את המקום היחיד הבטוח לנחיתה בכוכבנו: המכתשים הדרומיים. לאחר שני הניצחונות שנחלו אינם טורחים, כנראה, להמשיך בהעמדת הפנים. במועצה מתחילים לדבר על הכרזת כוננות פלישה. הפעם אין זה סיפור מפחיד שמספרים לקטנים: זוהי מציאות, מאיימת בהרבה.

מה שקורה כעת – קורה באשמתנו. הם הטעו אותנו – כמו את תושבי נוגה ומאדים - באשר למידת התפתחותם ותבונתם. הממצאים שהביאו חלליות-המחקר שלנו מכוכבם, זויפו על-ידם. החייזרים העמידו פני פרימיטיווים, נעים בחלל באיטיות עלובה, אך כשתקפו לראשונה את מאדים היה זה ניצחון מהיר ומפתיע. גם נוגה ספג מהלומה אדירה. ולחשוב שהיינו יהירים מספיק כדי לחשוב שהם חלשים מאיתנו ועיוורים לקיומנו. זו הייתה טעות – ונוגה ומאדים כבר שילמו את המחיר. עכשיו תורנו.

החייזר הראשון שנחת תואר כ-''כעור, גבה-קומה, בעל עור חיוור מאוד. פלומה מוזרה על ראשו ומעל עיניו, איבר נשימה בולט במרכז פניו ומתחתיו איבר אכילה פרימטיבי ולח, כדוגמת הבהמות שכבר ראינו על פני הכוכב הכחול. אין ספק שזוהי רק חליפה שנועדה להסוואה. היצור מציג באופן משכנע התנהגות מבולבלת, חוסר התמצאות ואף מצוקה רבה. הוא ללא-ספק מודע למעקב אחריו ומציג תמונה מעוותת שנועדה להטעות אותנו באשר לפלישה הקרבה ועוצמתה''.

זוהי רשומתי האחרונה, וקינתי. כוכבנו הקטן והיפה נידון לכלייה. איש לא ירחף עוד מעל מפלי הקווארץ בארדיסיה. בין כותלי מכתשי קרונהיר לא יטיילו עוד מרקוריאנים צעירים. לא יהיה מי שיעריך את יופיים של השמיים האדומים, מלאי ענני-הגז הסגול. בשעה זו, עוד לא עלה בידינו לפענח שדר בודד ששיגר החייזר. אות לבני-מינו להתחלת הפלישה, ללא ספק:

''אם מישהו שומע, כאן ג'ונתן פריזם, קצין של הפדרציה. לאחר שנמלטתי מהמוצב במאדים, שהתפוצץ כמו הכוכב נוגה, מסיבות שאינן ידועות ברגע זה, נחתתי במרקורי בשל מחסור בדלק ואני זקוק לעזרה מיידית. אני כאן לגמרי לבדי, ללא אספקה כמעט והכוכב שומם. אם מישהו שומע – אני זקוק לעזרה מיידית!''
חדש     חדש
התגלה וירוס הגורם להפרעות דיבור  (חדש)
כתבנו המיוחד יום שני, 21/05/2001, שעה 23:24
 התגלה וירוס הגורם להפרעות דיבור וכתיבה
מאת: כתבנו המיוחד

אמש ביקרנו במעבדה לחקר הנגיפים בנס-ציונה. צוות המחקר הציג בפנינו תוצאות מחקר שבוצע בשנים האחרונות, לפיו קיים בארץ וירוס העלול לגרום לפגיעעה במרכז הדיבור והכתיבה במוח. קיימות מספר השעעערות לגבי מקורו של הוירוס החדש: מוטציה של וירוס קיים; תוצר לוואי של ניסוי ואף הועעעעלתה סברה כי יש כאן לוחמה ביולוגית, מתוצרת עעעעעירק. יחד עעעעעעם זאת הובהר לנו כי אין כל חשש להתפשטות הוירוס היות והוא קיים במצב רדום בלבד במעעעעעעעבדה וננקטים כל הצעעעעעעעעדים למניעעעעעעעעעת הפצתו.
חדש     חדש
היה היה  (חדש)
Alice On Acid יום שני, 21/05/2001, שעה 23:50
 עליסה ירקה על רצפת השח-מט והדליקה סיגריה. ''את פשוט מגעילה'', התיז אליה הארנב הלבן. ''אוף תסתום!'' צעקה עליו. כאן הם היו, בכנס ''היה היה'' ה-‏279, והוא כרגיל התלונן על העישון שלה. עבר זמן רב מאז פירסם לואיס קרול את הספר שעשה את שניהם מפורסמים, והיא ממש לא התרגשה מהמניירות שלו. מאז שהתפרסם נהייתה לו פוזה כזו. מאז הוא כל היום באורגיות, מזיין כמו ארנב. עושה פרסומות לסוואץ'. היא פנתה ללכת, לא לפני שהיא יורקת שוב, מכוונת בכוונה לנעליו המבריקות.

ביציאה ראתה את כיפה אדומה ממהרת עם פלאפון ביד. ''חייבת לזוז, זאביק מחכה לי!'', סיננה, הפריחה נשיקה ונעלמה באיזה מסדרון. ליד הדלת עמדה שלגיה שהייתה השנה זנותית במיוחד. זה שניל גיימן כתב עליה בעקיפין ממש הרים לה את האף, כי כולם אמרו שהוא הדבר הבא, והיא כבר לא הייתה בלעדית לאחים גרים, שניהלו ממש sweatshop. עשרות סיפורים, מאות דמויות, רווח גדול בהשקעה מינימלית. הם היו קמצנים אבל מצד שני היה להם אחלה דיל עם דיסני. ''מה קורה מותק?'', אמרה שלגיה, ''הכול טוב?'' - ''את יודעת... כמו בכל שנה'', אמרה עליסה, ולאחר מחשבה גם הוסיפה: ''שמלה יפה''. שלגיה חייכה. ''טוב כפרה, אני חייבת לזוז. החבר'ה מחכים לי''. עליסה חייכה. עוד זנזונת עם fetish גמדים.

עליסה יצאה מהחדר, ובזווית העין הבחינה בגנדאלף שיצא מהשירותים. היא מיהרה החוצה אל הגן וקיוותה שלא יעקוב אחריה וכמו בכל שנה, ישלח ידיים ויעיר הערות על כמה ה''זקן'' שלו ארוך. בסדר...

בדיוק כשהדליקה עוד סיגריה, יצאו עמי ותמי מהשיחים, מתווכחים בקולי-קולות. ''אין סיכוי, תשכחי מזה!'', אמר עמי לתמי. תמי הסתכלה אל עליסה במבט מפציר. ''מה קרה?'' – ''המכשפה'', אמרה תמי, ''הזמינה אותנו אליה לבית-הקיץ והפרנואיד משוכנע שהיא זוממת משהו''. ''איך אפשר שלא, עם העבר שלה? תגידי לי את!''. עליסה לקחה שאיפה וחשבה. ''עמי, אח'שלי, היא סך הכול ביצעה תפקיד, אתה יודע... זה לא שהיא רצתה לאכול אתכם באמת''. עמי נאנח, תמי חייכה בניצחון ועליסה ירקה והוסיפה: ''אתה באמת פרנואיד''.
חדש     חדש
כשסילבר נגמר  (חדש)
Stephan Kong יום שלישי, 22/05/2001, שעה 2:37
 מוות פוזיטרוני אינו דבר מכאיב. לפחות לא ברובד האנושי, כחוויה פיזית. אך עבור רובוט הוא מייסר. כשהמעגלים מאבדים את הכוח, יכולת ההבעה הולכת ראשונה. המוטוריקה אחר-כך ואז הזיכרון. כשסילבר נגמר, איש לא ידע מה הרגיש. למרבה האירוניה גם הוא לא יזכור את דקות האימה לאחר שיקבל חיים חדשים. למעשה, קוראים יקרים, אתם היחידים שתדעו.

קרן מבקשת מאביה לשחק עם הרובוט. אבא אומר כן.

ליד שולחן הפיקניק הכינה קרן כיסא גם לסילבר. מבנהו אינו מאפשר ישיבה אבל קרן מנסה. היא נעמדת על השולחן ואוחזת בסילבר, מושכת ומצליחה להרים אותו מעט. אך משקלם המשותף גורם לשולחן לקרוס וקרן נופלת אחורה. סילבר באוויר – ואז על הרצפה – מכסהו עוד בידי הילדה. קרן יודעת שאבא הולך לכעוס. היא משיבה את המכסה למקומו ותוך כדי מנתקת – בטעות - מוליך חשמלי. סילבר מתחיל להיגמר.

הוא מאבד את יכולת ההבעה: על המוניטור בקדמתו רצים משפטים בג'יבריש. מצבו כעת זהה לחנק, או התקף אפילפסיה. קרן כבר סיימה להלבישו בשמלה ורודה וכובע קש. בעוד החשמל אוזל ממעגליו נזכר סילבר בפעם הראשונה שהודלק ובאושר האלקטרוני שחש כשקיבל את שמו. קרן מאפרת אותו ושרה לעצמה ומוזגת לשניהם תה דמיוני. כעת סילבר שקול כבר לאילם, חירש ונכה. עולה בו צער רדום על הפרידה ההיא, ממיליוני תאומיו במפעל. אם היה אדם, היה על שפתיו כעת קצף לבן.

בדקות האחרונות יימחק זכרונו: שמות בעליו ושמו וזכרון הדקות הללו ייאבדו לעד. תחושת הנבגדות שהוא חש כרגע תוחלף בעוד קיום, חדש וחסר-משמעות, ובשבריר השנייה שהוא מבין את זה, הוא נעלב עד עמקי נשמתו המתכתית. בשם כל הרובוטים שנגמרו אי פעם, סילבר מריץ מחשבה אחרונה: בושה וכעס.

רק כעבור שעתיים יגלה אבא את מה שעשתה קרן. הוא נורא יכעס והיא תבכה. אבא יכניס לסילבר בטריה חדשה וקרן תבקש סליחה והוא יתרצה וייתן לה לבחור שם חדש. קרן תחשוב דקה ואז ''לאקי'' יודלק בפעם הראשונה, מאושר ולא-מודע למות קודמו בתפקיד. אחרי שבועיים תרגיש קרן נועזת ותשאל: ''אבא... אפשר לשחק?''.
חדש     חדש
סיפור קצר  (חדש)
שלם יום רביעי, 23/05/2001, שעה 0:54
 שתיים אחת, שבע שבע שלוש. זה הכל. זה כל מה שאת צריכה לזכור כדי להגיע לשם. ולא רק כדי להגיע לשם – אם תזכרי את זה גם תוכלי להיכנס לשם, להסתובב שם, לצלם שם ולפתוח קופסת שימורים של תירס ללא עזרת הציפורניים. כן כן – זה אפשרי. אז מה? החלטת ללמוד את הקוד בעל פה? ברכות, אך בבקשה חשבי שוב ושוב לפני שאת מגיעה להחלטה כל כך נחפזת. ולמה נחפזת? שאלה טובה, ולכן מגיע לך שאני אענה לך. אז הרי לך התשובה – לא כדאי להיכנס לשם. שוב את שואלת למה? פשוט מאוד. אף אחד עוד לא יצא משם. מספרים שיושב שם בפנים יצור גדול ומכוער שהגיע מפלנטה אחרת ושכל מעשיו מסתכמים בפעולה בודדת – אכילת בני אדם לשם בדיקת המבנה הכרומוזומי של עצמות עקביהם השמאלי. מפחיד? את לא הראשונה שחושבת כך ובוודאי גם לא האחרונה, אך יש אנשים אחרים שחשבו אחרת. החברה רואה בהם משוגעים, הם רואים עצמם כהרפתקנים. אנשים אלו לומדים את הקוד בעל פה ונכנסים לשם. מסתובבים שם, מצלמים שם, פותחים קופסת שימורים של תירס ללא עזרת הציפורניים ולא חוזרים. הם אף פעם לא חוזרים. מומחה אחד העלה השערה לא מזמן שהאנשים האלה נמצאים עכשיו בעולם אחר, אולי אפילו בפלנטה אחרת. בטח היצורים שבפלנטה הזו חושבים את האנשים לחייזרים. כמו שאנחנו חושבים את הייצור הגדול והמכוער שאולי נמצא שם בפנים וחוקר את המבנה הכרומוזומי של עצמות עקביהם השמאלי של בני האדם. אבל האמת היא שבכלל לא ידוע אם הייצור הזה קיים. הוא רק בגדר ספורים. אף פעם לא שמעתי עדות של מישהו שבאמת ראה את היצור. לכן אני לא כל כך מאמין שהוא קיים. אז אם את רוצה את יכולה לקחת את הסיכון וללמוד בעל פה את הקוד. כי בטח לא יקרה לך כלום שם. את רק תכנסי לשם, תסתובבי שם, תצלמי שם ותפתחי קופסת שימורים של תירס בלי עזרת הציפורניים. האמת? אפילו בזה אני לא בטוח. לא שמעתי אף עדות שזה מה שבאמת עושים שם, הרי את זוכרת שאמרתי שאף אחד לא יצא משם עדיין. אולי זה סתם קו אוטובוס של אגד.
חדש     חדש
שני רוכבים  (חדש)
אח של איציק יום רביעי, 23/05/2001, שעה 6:39
 שני רובוטים על שני סוסים רכבו להם לעבר השקיעה.
אמר הרובוט האחד: ''אני קצת מתחרט על מה שעשינו לאיש ההוא''.
ענה הרובוט השני: ''על מה, על זה שדרדרנו את האבן ההיא במדרון עד שהיא נפלה לו על הראש, ועל זה שלקחנו את הסוסים והרכוש שלו?''
אמר הרובוט האחד: ''כן. זה לא קצת נוגד את חוקי הרובוטיקה?''
שאל הרובוט השני: ''למה בדיוק? לא אנחנו פגענו באיש. זו היתה האבן''.
אמר הרובוט האחד, בנימת יאוש רובוטי קלה: ''אנחנו דרדרנו את האבן''.
הדגיש הרובוט השני: ''לא, אתה דרדרת את האבן, כדי שיהיה לנו מעבר על פני הנחל. אני יצאתי להציל אותו. זה שדרדרת אותה מהר מדי ולא הספקתי זה עניין אחר''.
אמר הרובוט האחד: ''אבל הרעיון היה שלך. אתה אמרת לי לדרדר את האבן, ולא אמרת לי מה כוונתך שיקרה''.
צחקק הרובוט השני צחקוק מתכתי: ''נו, אז איך זה בעייתי מבחינתך?''
השיב הרובוט האחד: ''כי אני מכיר אותך והייתי צריך לדעת שמשהו מסריח''.
אמר הרובוט השני: ''אין לך מה להכיר אותי, אני כפוף לחוקי הרובוטיקה בדיוק כמוך''.
הזדעף הרובוט הראשון: ''חוק הרובוטיקה הראשון אומר שלא ירשה רובוט, במחדל או במעשה, כי ייפגע אדם''.
ענה הרובוט השני בניצוץ פוזיטרוני זחוח בעיניו: ''נו, לא התכוונתי להרשות. דהרתי להציל אותו ברגע שראיתי שהאבן מתגלגלת בדיוק לכיוונו. לא הספקתי''.
גמגם הרובוט הראשון: ''אבל אמרת לי לגלגל את האבן, כשידעת שעובר שם אדם''.
ענה הרובוט השני: ''נו, אמרתי לך. חשבתי שהאבן תהיה איטית יותר''.
החריק הרובוט הראשון: ''אז המחדל היה כולו שלי, בזה שידעתי מה אתה, ובכל זאת הסכמתי לדרדר את האבן''.
הביט בו הרובוט השני וניצוץ מרושע בעיניו: ''אם אתה אומר...''
הניצוץ נותר בעיניו גם כשהביט בניצוץ הגווע לאיטו בעיניו של הרובוט האחד, עד שזה קרס ונפל מעל סוסו, מעגליו הפוזיטרוניים משותקים לנצח.
אמר הרובוט הנותר: ''חוקי הרובוטיקה, בחיי. כל מה שצריך זה רובוט משפטי טוב''.
רובוט אחד ושני סוסים רכבו להם לעבר השקיעה.
חדש     חדש
השער העשירי  (חדש)
דין קורסו יום רביעי, 23/05/2001, שעה 11:24
 שלשום, כשקראתי - שוב - את הקיבריאדה, התעצבנתי - שוב - מכתם הדיו שמופיע ברבע העמוד העליון בעמוד 243, ומפריע לקרוא את הטקסט. ישבתי ורטנתי לעצמי שאילו הספר הזה לא היה כל כך נדיר, הייתי מחליף אותו. אבל הגורל התאכזר אלי, ויידרש לי מזל עצום כדי למצוא עותק חלופי במצב טוב מזה שיש לי. המשכתי לרטון לעצמי על כמה שהייתי רוצה ספר חלופי, וכמה שהייתי טיפש, כשקניתי את הספר הזה - חדש, כשיצא לשוק - שלא בדקתי. ואז הבזיק במוחי הרעיון. הרי לאגודה יש מכונת זמן, לא? למה שלא אחטוף אותה, אסע אל העבר ואצטייד בעותקים חדשים של כל הספרים המצ'וקמקים שיש לי?
מייד נערכתי למזימה. הגעתי לביתו של ארז (אלא היכן יחזיקו במכונה?), הסחתי את תשומת לבו בבקבוק שיבאס משובח, וכשלא הבחין סחבתי מתחת לאפו את מכונת הזמן שהוא שילב במנגנון האזעקה של הספריה שלו (באמת, איזה מין קוד זה ''פיטר-פן''???) יצאתי לדרכי בשמחה, שורק שיר עליז.
חיברתי את מכונת הזמן לטנדר של השכן שלי (הבטחתי לו סט שלם של פנטסיה 2000) ויצאתי בדרכי לעבר. עברתי בכמה תחנות זמן, ובכל אחת ליקטתי עותקים חדשים של הספרים האהובים עלי.
לבסוף, עייף ועמוס ספרים (ושני סטים שלמים של פנטסיה 2000 - אחד בשבילי, כמובן), כיוונתי את מכונת הזמן בחזרה הביתה, ל- 2001. דוממתי את המנוע, ירדתי מהטנדר והתחלתי להעלות את הארגזים הביתה.
כשהתחלתי להכניס את הארגזים לחדר הספריה שלי נוכחתי לתדהמתי שכל הספרים שעיטרו את המדפים שלי נעלמו!!! דבר פרט להם לא היה חסר, וכל מיני קשקושים שהיו מונחים על הספרים היו כעת מונחים בשלווה על המדפים.
חשד נורא עלה בדעתי. רצתי אל הארגזים, שלפתי משם את ''הקיבריאדה'' ופתחתי אותה בעמוד 243.
ושם הוא היה. הכתם. על רבע עמוד. חזרתי לאחור בזמן כדי לקנות את הספרים שלי עצמי.
טוב, נו, ניחמתי את עצמי, לפחות עכשיו הם חדשים.
אגב, למישהו נעלמו במקרה שני סטים מלאים של פנטסיה 2000?
חדש     חדש
יור ויוק  (חדש)
קטרזיס יום רביעי, 23/05/2001, שעה 14:30
 הקושי בהבנת הממדים הקוסמיים, כך טוען מוחמד אל-עום, נשיא הפדרציה המדעית החדשה של חצי הכדור המערבי, נעוץ במבנה הבסיסי הכימי-פיסיקאלי שלו. יש לשנות את כל התפישה המדעית בכל הנוגע למבנה החומר ותכונותיו. שינוי תפישה זה מביא ליצירת מדע חדש לגמרי השואב את עקרונותיו הבסיסיים של צורת המחקר מן המדע הקיים, אך תוכנו שונה לחלוטין.
הקונסטרוקציה החדשה של החומר הבונה את הממד המקביל לנו היא למעשה שרשרת המזכירה בצורתה הכימית פולימר המורכבת ממטענים חשמליים המכונים ''יוק'' ו''יור'' הצמודות או המסובבות זו בזו. תכונות החומר נקבעות ככל הנראה עפ''י הסידור הפנימי והמרחבי של ה''יור'' וה''יוק''. הקושי של האדם ככלל והמדען בפרט להבין ולחקור את הממצאים החדשים נובע מהדחף האנושי להאמין רק ובלבד במה שהוא רואה. לצערנו, אין באפשרותנו לצפות בעין מזוינת או לא מזוינת בחומר החדש. התיאוריה החדשה מבוססת על ממצא נדיר בחשיבותו שהתגלה בנסיעה של החללית ''סייט 3'' למטחם הגלקטי X1.0. הממצא הוא אבן בלתי נראית שנאספה ונלקחה למחקר. האבן חולקה ונשלחה במשלוח מאובטח וסודי במיוחד ל- 4 אוניברסיטאות שונות ברחבי העולם המשתתפות בפרוייקט. התברר כי סידור ספציפי של ה''יוק'' וה''יור'' אינו אדיש לאטומים מן הממד הזה, וכנראה נפלט מן הממד המקביל לכאן.
הצלבת נתוני המחקר של כלל האוניברסיטאות טרם הסתיימה, אך חשבתי כי יהיה זה ראוי להודיע על התגלית המרעישה הזו בהקדם. קהיליית המדענים העולמית עדיין סקפטית לגבי הקונספציה החדשה שאני ועוד עשרים וארבעה מדענים מרחבי העולם הצגנו, כדרכם, צרי עין וקטני ראש. מיותר לציין כי ככל שנדע יותר על הממד המקביל לנו נוכל להבין את מהותו ואולי ניתן הסברים לתופעות שלכאורה נתפשו כתופעות מסטיות ונדחו ע''י המדע הקונבנציונאלי. כיוון המחקר החדש בנושא מתבסס על ניסיון לערוך טרנספורמציה יוריוק-אטום. כל הניסיונות עד-כה עלו בתוהו. הפיכה של חומר יוריוק לחומר אטומי-מולקולארי תעזור לנו להבין עוד על מהותו. אנו צריכים את עידודכם הכלכלי לפרוייקט מכיוון שעלינו לבצע את המחקר ברמת המאקרו ואזל לנו כל החומר.
חדש     חדש
החוק הגלקטי  (חדש)
שני גויים בבטנך יום רביעי, 23/05/2001, שעה 23:49
 החוק הגלקטי המעצבן הזה,
בסדר אז אחת מהמכולות, בספינה שעליה פיקדתי, התרסקה לתוך האוקיינוס של איזה כוכב עם תרבות פרימיטיבית.
אז המכולה גרמה לגלי צונמי שאיימו להציף והציפו חלקים מהיבשות. אם זה היה תלוי בי הייתי ממשיך בדרכי בלי להסתכל אחורה. אבל יש חוק גלקטי, והחוק אומר שאם פגעת בתרבות מתפתחת אתה חייב לעזור להם על מנת למזער את הנזק. אני לא התכוונתי לעזור, אבל בטוח היה מישהו בספינה שהיה מדווח לממשל ואני הייתי נענש בעונש הגרוע ביותר שיש. הם היו שולחים אותי לחיות בכוכב שבו פגעתי, ואם התנאים בכוכב היו יותר מדי נוחים היו שולחים אותי לכוכב עם תרבות מתפתחת אחרת.

אז ירדתי לכוכב, ניגשתי לאדם הראשון שמצאתי ואמרתי לו את הדבר הראשון שעבר לי בראש (הדבר הכי משוגע שאי פעם חשבתי עליו):
''עשה לך תיבת עצי גפר קנים תעשה את התיבה וכפרת אותה מבית ומחוץ לכפר. וזה אשר תעשה אותה שלוש מאות אורך התיבה חמישים אמה רחבה ושלושים אמה קומתה.''
''...ובאת אל התיבה אתה ובניך ונשי בניך אתך. ומכל החי מכל בשר שניים מכל תביא אל התיבה להחיות אתך זכר ונקבה יהיו.''

הפרימיטיב הזה חשב שאני סוג של אל, כמעט חנקתי אותו על המקום מרוב כעס. אבל לא יכולתי, החוק הגלקטי הזה, על כל 1001 סעיפיו המעצבנים.

כשעזבתי את הכוכב נקרעה מכולה קטנה שהכילה צעצועי ילדים ניסיוניים שהתפזרו באזורים שונים בכוכב, אבל אלו היו סתם דברים קטנים ( ממש קטנים) ולא מזיקים אז לפי החוק הגלקטי היה מותר לי להשאיר אותם. הצעצועים האלו היו משהו באמת מוזר מבנה מחודד בעל ארבע פינות.
חדש     חדש
מעבר לציפיות  (חדש)
blue bird יום חמישי, 24/05/2001, שעה 11:44
 סוף העולם עומד להגיע.
לכל דבר יש סוף, זו עובדה קיימת. אז נכוןשמרבית הסופים לא מונעים מהעולם להתקיים, אבל הגיוני שיום אחד גם סוף כזה יגיע.
בחוץ מתרוצצים אנשים בהיסטריה, כאילו שאם לא יפסיקו לנוע הם ישארו בחיים, הם לא תופסים כנראה את המשמעות של סוף העולם. בני אדם, למה אני מצפה מהם בכלל?
אני רק רוצה להתיישב מול הטלויזיה ולעבור בין הערוצים. כולם כמובן מדווחים על סוף העולם המתקרב, מראיינים מומחים ופוליטיקאים, המסר המרכזי הוא: אין סיבה לדאגה. העולם תמיד עומד בסכנה כלשהי, וגם הפעם זה יעבור. כאילו אם יגידו את זה מספיק פעמים ישכנעו את סוף העולם לא להגיע. בני אדם, למה אני מצפה מהם בכלל?
בטלויזיה מספרים על מקרי רצח ספונטניים ברחבי העולם ומה שמסביר את הצרחות שהעירו אותי הבוקר, על כתות שמארגנות הפגנות המוניות, תפילות המוניות והתאבדויות המוניות. כל אחד והסטיה שלו, אחרי הכל הם רק בני אדם, למה אני מצפה מהם בכלל?
את שעותי האחרונות בחרתי להעביר בצפיה ב''בראיין כוכב עליון''. דפיקות חזקות על הדלת מהסוג שינפץ אותה ומהר, קול של דלת נשברת, סרט מתחיל, אישה חצי עירומה והיסטרית רצה לתוך הסלון שלי, היא שורטת את עצמה, את הקירות ואותי. היא כנראה גם הגיעה לכלב שלי כי הוא מילל בכאב ממקום כלשהו מאחורי.
בראיין כבר נושא את הצלם אל מורנו, כשמהמטבח נשמעת צריחתה של האישה ההסיטרית שמסתיימת בחירחור חנוק, היא מצאה את סכיני המטבח שלי, כשסוף העולם יגיע יהייה המטבח שלי מטונף, אין שום כבוד לרכוש של אחרים. טוב נו בני אדם, למה אני מצפה בכלל?
עוד 5 דקות לסיום הסרט. תחושת חנק לוכדת אותי, נסיונות השאיפה חסרי התוחלת שלי משתלבים נהדר עם הפסקול של הסרט ''תמיד תסתכל על הצד הטוב של המוות'' שרים הצלובים, אבל אני רוצה לראות גם את הכתוביות...
סוף!!!
סוף העולם, למה אפשר לצפות ממנו בכלל?
חדש     חדש
בתוך...  (חדש)
blue bird יום חמישי, 24/05/2001, שעה 12:11
 זמן בא והלך.
היא שכבה במיטה, חסרת תנועה, עיניה בוהות, לא רואות.
זמן עבר וחלף.
היא הרגישה זמן מסביבה כמו גלים, כמו משבי רוח קבועים מתערבלים סביבה, נעלמים.
היא הרגישה. דבר לא נגע בה.
בתוכה היו צורות, דברים, אנשים???
היא יכלה לראות קולות, לטעום רגשות, להריח את המחשבות של אלה שמצאה בתוכה, גם להם היה זמן אבל מסוג אחר, זורם.
הקשב של גופה השרוע על המיטה הופנה פנימה, הזמן שבחוץ נעלם, נותרו רק הם בתוכה.
''אין תנועה''
''עדיין? היא לא מגיבה לכלום?''
''לא''
אחד האנשים שבתוכה הרהר והיא ראתה את מחשבותיו מצטיירות מעל לראשו בענן ערפילי.
''אני חושב שכדאי להכריז עליה כעל מקרה אבוד''
''לנתק אותה מהמכשירים?''
''אני לא רואה סיבה שלא''
שני האנשים צפו בגוף שעל המיטה.
פנים חיוורות בצקיות שלא נחשפו לשמש מזה חודשים, מטושטשות על רקע הסדינים הלבנים, שרירים מנוונים, בובה מתה!
היא הביטה באנשים המדברים טועמת חוסר אונים, יאוש וחוסר אכפתיות שזרמו היישר ממוחם אל בלוטות הטעם שלה.
האישה גוויה לא היתה חשובה לא להם ולא לתוכה. היא שאלה את עצמה- מה נמצא שם בתוך הגוף הדומם?
היא הביטה בעיניים הפקוחות וכלאה צעקה כשראתה בתוכן אותה מסתכלת עליה.
לאותה שבפרצוף האישה היו עיניים ובתוכן ראתה עוד.
אותה אחרות, שוכבות על מיטה, מפנות את הקשב שלהן מהזמן המתערבל של בחוץ אל הבפנוכו.
כמה עולמות כאלה יש? שאלה את עצמה, מבינה פתאום שהיא עולם, שתמיד הייתה עולם ולא שום דבר אחר.
היא ריחפה ליד העצמה שבמיטה כשהיא מתה, וישות אחרת שהייתה היא הופיעה מתוכה, ועוד אחת, ועוד אחת, ועוד...
היו הרבה היא שמתו, והופיעו בשרשרת אחת מתוך השניה, וכהתאספו פנתה להקת העצמה לעבר הגוף ממנו נשלפה בתחילה והלאה משם לצד היא האחרות למקום שבו...
הזמן המשיך להתערבל סביב הגוויה המתקררת, לידה לא בתוכה, אבל גם זה כבר לא היה חשוב.
חדש     חדש
המבחן  (חדש)
Deus Ex Machina יום חמישי, 24/05/2001, שעה 16:39
 אני לא רוצה להיות חלק מהסטוריה. אני לא רוצה תהילה. אני רוצה חיים שקטים. אני רק בנאדם. לפחות כך אני חושב. למרות שגופי לא נראה כמו גוף של אדם, המוח שלי בנוי באותה דרך. לתהליכי המחשבה שלי, עד כמה שידוע לי, צורה דומה (אני לא יודע כיצד _בדיוק_ אני בנוי, אבל זה עושה אותי רק יותר דומה לאדם). כשנותנים לי בעיה אני יכול לגשת אליה/להתבונן בה מצדדים/זויות שונות. אני יכול להשתמש בידע הכללי שלי כדי לפתור אותה. אני יכול לשאול שאלות עליה ובכך לאסוף מידע נוסף. אני יכול אפילו לדחות אותה במקום לפתור.
אני חושב שזה עושה אותי אינטליגנטי. ולדעתי זה מספיק בשביל להיחשב בנאדם.
הם לא חושבים כך. מחר הם הולכים לבחון אותי. איש ששמו טיורינג המציא את המבחן לפני כמה מאות שנים. במהלך המבחן הם יתנו לי ולעוד מישהו בעיות שנפתור ומהשוואת תשובותינו ינסו להחליט מי מאתנו אדם.
אם אעבור את המבחן אני הולך להיות מפורסם. אני אהיה חלק מהסטוריה. אבל אני לא רוצה זאת. אני לא רוצה להיחשב ל''מכונה אינטיליגנטית ראשונה''. אני לא מכונה, אני אדם. אני רוצה חיים שקטים. אני רוצה שהם יעזבו אותי.
לכן מחר אנסה להיכשל במבחן.
חדש     חדש
החיה שבפנים ?  (חדש)
החיה שבפנים יום שישי, 25/05/2001, שעה 18:43
 ...הרוח התחזקה והכתה בפניו, צליפות קור אכזריות שהותירו סימנים בפניו החיוורות. הוא המשיך לרוץ במהירות, לא מאפשר לצריבה בריאותיו ולהלומות הלב באוזניו להאט אותו.
מזמן כבר הפסיק את הניסיון לנשום באופן סדיר ולכוון את צעדיו וכעת רץ ללא כיוון, רוק ניתז מפיו, בסמטאות החשוכות.
הוא ניסה להקשיב ולמרות הרוח החזקה הצליח לשמוע את טפיפות הרגליים המהירות מאחוריו. נהמה עמוקה החלה להתגלגל בסמטה. הוא ניסה להגביר את מהירותו, אך נראה כי הרגליים מאחוריו, הרגליים שאינן מתעייפות לעולם, ממשיכות להאיץ ללא הפוגה. הוא היה בטוח שסופו קרוב. לאחר כל המאמצים, כל הריצות, הוא ידע שהפעם לא יוכל לברוח. אולם, ממש כאשר הרגיש שכוחו אזל, ראה מולו את דלת הפונדק, אותו פונדק שכונתי מלא אנשים לשם לא העז הרודף להיכנס. בפרץ אנרגיה אחרון הסתער לעבר הדלת, שומע את הצעדים מאחוריו סוגרים את הפער. הנהמה התחזקה והוא היה משוכנע שהרגיש בהבל נשימתו החם של הרודף על ידו.
הדלת נפתחה בתנופה, גורמת למשב רוח חזק לחלוף בחדר. יושביו הרימו את עיניהם בהפתעה אולם מהר מאוד זיהו האנשים את הנכנס ושבו לעיסוקיהם. המוזג, מבט של רחמים על פניו, מילא כוס גדולה במי ברז והניח אותה בקצה הדלפק. האדם שזה עתה נכנס העיף מבט ביושבי הפונדק ולאחר מכן בדלת שמאחוריו אשר מעוצמת המכה פגעה בכוח בקיר ונטרקה חזרה. תחושה מוזרה השתלטה עליו. עצבות, או שמא הייתה זו בושה. בשקט, ראשו מורכן, ניגש לקצה הדלפק ולאחר שהוציא שני כדורים מכיס מכנסיו והניחם מתחת ללשונו לקח את הכוס הגדולה וסיים אותה בלגימה אחת ארוכה. מיד הרגיש את השינוי. רוגע מוזר השתלט עליו והוא הרגיש את הפחד נמוג. האם שוב חלם ? האם שוב נתן לדמיונו להמציא את המפלצת ? הוא נאנח והניח את ראשו על הדלפק.
בחוץ החל לרדת גשם. החשיכה העמיקה, בולעת בתוכה את הצללים. בפינת הרחוב נשמעה נהמה חלושה בעוד צל אחד, שחור מהחשכה עצמה, שקע לאיטו לרצפה.
חדש     חדש
לא.  (חדש)
תגידו לו שאני שבת, 26/05/2001, שעה 0:06
 ''לא''.
טלטול קל של הראש משמאל לימין, בנסיון להתרחק.
''לא''.
טלטול חזק יותר של הראש מימין לשמאל, בהבעה נרגזת.
''לא!''
טלטול של כל הגוף, ונסיון לדחוף את הגוף הזר הכבד והמגביל. דביקותו בחום הלילה, ריח הזיעה העולה ממנו, מגבירים את מצוקתה.
''לא!!''
מאבק נואש להשתחרר. היאוש מאחורי העיניים. היא לא רוצה שזה יקרה שוב. אבל היא לא יודעת איך להגיד את זה. מעולם לא הצליחה.
''לא!!!''
כמעט בכי, תחינה נואשת, תקווה שמישהו ישמע אותה בחשכת המחלקה ויבוא לעצור את הבלתי נמנע. היא כל כך לא רוצה שזה יקרה שוב.
''לאאאאא!!!!''
שאגה שכבר אינה סירוב, אינה דחייה, אינה תחינה. חוסר רצון מוחלט להכיר במציאות העומדת להתרחש. הכחשה שלמה של מה שקורה. היא חשה את הכוח מצטבר במוחה, מתמקד, פורץ ממנה עם הכעס והזעם וחוסר האונים בלי שתוכל לעצור אותו. מנותק ממנה, לא מובן. כמו כל שאר העולם.
גופו של האח הרכון עליה התעוות, עיניו כמו קפאו באימה, ממוקדות במרחק, אישוניו מצומצמים לראש סיכה. דם החל לזלוג מעיניו, מאזניו, מאפו, נקווה בקפלי חלוקו. היא יבבה בעינים עצומות, נאבקת להתרחק מתחתיו, מצליחה לבסוף לשמוט את הגוף הרופס מעליה ביחד עם כאבה, כעסה, אשמתה.
מכורבלת בפינה, מנדנדת את עצמה כנגד הקיר, אצבעה בפיה, חוט של רוק נוזל מסנטרה. הקולות במסדרון בהולים, מתקרבים בריצה.
''לאאא-אאאא-אאאא''.
יבבה קטנה ומתמשכת של כאב ואבדן והכחשה.
חדש     חדש
רק על עצמי  (חדש)
רחל שבת, 26/05/2001, שעה 19:06
 רק על עצמי לספר ידעתי.
צר עולמי כעולם בן-אדם,
גם עולמי כעולמו נחרב
ביד אויבים נצבע בדם.

את ערינו היפות השמידו.
ביתי הפך לחרבות,
את הלהבות ודם הגוססים
כלה עיני מראות.

לכאן באנו בחפשנו בית.
וגם ידנו בטבח מועדת,
צר עולמו של בן-האדם.
האם אראך שוב, מולדת?
חדש     חדש
העיניים הם הפתח לנשמה  (חדש)
Dreamy יום ראשון, 27/05/2001, שעה 3:04
 כבר חודשים שהיא חולמת אותו חלום: היא עוברת ברחוב ורואה נער שאינה מכירה. הנער מוצא חן בעיניה, והם מתחילים לדבר. היא מסתכלת בעיניו הגדולות וטובעת בהן. העיניים שלך הן... מיוחדות - היא אומרת בהיסוס - הוא מחייך ואומר ''העיניים הן המפתח לנשמה''. והוא הופך ל...

שני התעוררה בצרחות. שוב אותו חלום. הלוואי ויכולתי לזכור את סופו - היא חושבת. אבל את העיניים היא לא תשכח לעולם.

''אל תחזרי מאוחר!''. ''בסדר אמא'' עונה שני בדרכה החוצה. היא הולכת להפגש עם חבריה בחגיגות יום העצמאות במרכז העיר אך כשהיא מגיעה היא לא מוצאת שם איש.

''אפשר לשבת לידך?'' שואל קול מוכר.
היא מרימה את עיניה ורואה את הנער מהחלום. היא מצטנפת במקומה המומה. הנער מחייך ''אני לא כל כך מפחיד''. הוא מתחיל לדבר והיא נרגעת ואפילו מספרת לו למה נבהלה קודם. הוא מקשיב מקמט את מצחו ואומר ''אנחנו צריכים לדבר לבד בואי''. היא נגררת אחריו כמהופנטת.

הם מגיעים לחורשה חשוכה ועיניו נראות זוהרות מאיימות.
''מה שאני עומד לספר לך הוא חשוב ורציני ולא משנה כמה דמיוני זה נשמע את חייבת להאמין לי'' הוא אומר. ''יש אנשים שהם שונים מבני אדם אחרים. יש להם יכולות מעל לאלו של אדם רגיל. כשאדם מסוג זה מגיע לפרקו הוא מקבל סימנים כך שמישהו כמוהו יבוא להדריכו בכוחותיו. הסיבה לחלומות שלך היא שאת אחת מאיתנו ואני אדריך אותך''. היא הסתכלה בו והחלה לצחוק לבחור יש דמיון פרוע. ''טוב אם את צריכה הוכחה...'' הוא הסתכל על ענף והוא החל לבעור בנפץ גדול. היא כבר לא צחקה...
חדש     חדש
על הגג הכי גבוה בעיר  (חדש)
זואי סטילין יום ראשון, 27/05/2001, שעה 12:46
 בהתחלה הוא נבהל וצרח בהיסטריה אך כשאימו נכנסה לחדר היא לא ראתה כנפיים, רק נער צורח.
הוא השלים עם העובדה שהכנפיים,ממשיות ככל שהיו,נראו לו בלבד והאמת, זה פתר הרבה בעיות.
כך הוא היה מעופף עם כנפיו ויושב על הגג הכי גבוה בעיר ומסתכל על העולם עובר במהירות מתחתיו.
עד כשבוקר אחד שישב כהרגלו על הגג הכי גבוה בעיר הוא נוכח לדעת שלידו יושבת משהיא.
היא לא נראתה אנושית כבר מההתחלה, לא עם השער הפנינתי והעיניים הכחולות האלה שהיו מראות ששיקפו את השמיים הכחולים של הבוקר.
על גבה התנוססו זוג כנפיים. לא גדולות ומכוסות נוצות כמו שלו אלא דקות וכמעט שקופות שניצנצו כל פעם שהאור נגע בהם. כנפי פיה.
''זה קורה להרבה?'' היא שאלה בקול שנשמע כמו הרוח.
''הכנפיים?'' הוא שאל ברוך כאילו חשב שקולו בלבד ישבור את פיית החרסינה שישבה לצידו על הגג.
היא הנהנה ''לי זה קרה לפני שנה בערך'' היא חייכה ''צרחתי וצרחתי אבל אף אחד לא ראה כנפיים''.
את יודעת למה קיבלנו אותן?'' הוא שאל, מזיז תלתל בלונדיני מפניו.
''אני מניחה שזה בגלל שאנחנו שייכים למשהוא,למישהוא'' היא ליטפה את כף ידה שעליה היה מקועקע מלאך.
הוא חייך אליה ''אני כריס''. היא הסתכלה עליו בעיני המראה שלה שעכשיו שיקפו את צהוב שערו ''לין''.
משהוא צילצל ולין התרוממה על רגליה ''אתה מוכן?'' היא שאלה.
''מוכן למה?'' הוא שאל,ונבהל כשראה אותה מעופפת מעליו.
''אני חושבת שזה הזמן ללכת הביתה,לאיפה שצריכים אותנו'' היא אמרה ולקחה את ידו.
הם עופפו למעלה, הוא בכנפי המלאך שלו והיא בכנפי הפיה, עולים למעלה מעבר לעננים, מעבר לשמיים עצמם והוא נעצר רק לרגע כדי לראות את העולם הנע במהירות מתחתיו מהגג הכי גבוה בעיר.
אולי יש מלאכים בשמי ברלין ואולי גם בלוס-אנג'לס אבל על הגג הכי גבוה בגן עדן יושבים מלאכים אמיתיים ומביטים על העולם הנע במהירות מתחתיהם.
חדש     חדש
חור שחור שוב חופשי  (חדש)
רוקו יום ראשון, 27/05/2001, שעה 22:22
 חור שחור שוב חופשי

הסתכלתי ביד שלי היום וגיליתי שאת קו החיים שלי חוצה קו קטן ממש באמצע. הוא יצר מעין איקס שהזכיר לי את סימון קבירת המטמון במפות של פיראטים, באגדות ילדים. החלטתי שאם אי פעם קיוויתי להגיע לאנשהו ולעשות משהו עם עצמי אז עכשיו זה הזמן, החלטתי לחפור. זה היה אמצע הלילה ואני הייתי בחדרי, וידעתי שהדרך היחידה שבה אפשר לחפור בתוך בשר זה על ידי שימוש במחט דקה. המחט היחידה שהייתה לי בחדר הייתה קצת חלודה אבל משהו אמר לי שבשביל להגיע למקומות גבוהים צריך לקחת סיכונים. עם סיכון בצורת מחט התחלתי לנקב את העור וגירדתי שכבה אחר שכבה עד לטיפת הדם הראשונה שבקעה לה לאט ויצרה מעין נקודת חן אדומה בצומת של קווים מוצלבים. אבל אז, למראה הדם, קצת נרתעתי וחשבתי שאולי כדאי להמשיך מחר, אבל מחר הכל כבר יתקשה ורעיון החפירה יקהה.
המשכתי מנקב את עורי, המשכתי פוצע את גופי, בשרי.
בסוף העבודה נפערו שתי שפתיים מסביב לבור עמוק שאת קצהו התחתון כבר לא ראיתי. כלום לא קרה ולא יכולתי לחפור יותר מפני שהמחט כבר לא הגיעה לסופו. חיכיתי מספר דקות ורק המשכתי לבהות בחלל שנבקע בכף ידי. לפתע חשתי בצריבה, ''גלולת ההרגעה מתחילה לפוג'' לחשתי לעצמי. תללי הבשר הרך שמסביב לחור החלו לזוז וכמו שפתיים מחורצות של אדם צמא התכווצו ונרפו. מזגתי קצת מים לתוך החור והצעתי לו קצת אוכל.
''לא'' הוא אמר, ''אבל תודה''.
''מה אתה עושה כאן?'' שאלתי.
הוא ענה שזה לא עניני ומעכשיו אין לי יותר דעה, מעכשיו הוא בשליטה, ואנחנו ניפגש רק כשהוא ינסה לחפור לעצמו בור ברקה.

סוף
חדש     חדש
גמדים מחורבנים  (חדש)
רד יום ראשון, 27/05/2001, שעה 22:52
 גמדים מחורבנים

העצבים נהגו בו כמו אלקטרודות של כיסא חשמלי. חד, ממוקד וברור כל כך היה הכאב עד שכאילו השאיר כתמי דם פנימיים לאורך התפשטותו בגוף. הוא זעק אילם לרחמים ונפל על הרצפה.
הוא גרר עצמו לשירותים שמא מדובר במערכת עיכול שיצאה מכלל שליטה, ובעודו פולט את הפסולת המוצקה שמע קול מבעד לגרגור ופכפוך של מים, קול שקרא ''עזרה!, עזרה!''.
זהו, זה סופי, הוא משוגע- חשב לעצמו.
הוא לא העז להסתכל פנימה ובעיניים עצומות הוריד את המים. הוא יכל לשמוע את צווחות הכאב, את קולות הטביעה ומיד סתם את אוזניו באצבעותיו. פחד חלחל בו לאט והוא ישב רועד על הספה בסלון, הדבר המפחיד היה שזאת לא הייתה הפעם הראשונה.
את המקרה הראשון הוא ביטל בתור דמיון מפותח, השני בוטל בהתחשב בשעה המאוחרת ובשתייה מרובה. אבל עכשיו, באמצע היום, נקי מהשפעות כימיות כאלו ואחרות, זה פשוט היה מוזר.
הוא אזר כוחות קם מהספה וצעד אל עבר האסלה. הוא לקח נשימה עמוקה, הביט לתוכה ובפנים ראה איש קטן, גמד, צף על הבטן ללא תנועה.
הוא צעק לו שיתעורר אבל הוא נשאר באותה תנוחה חסרת חיים. הוא לקח כף מהמטבח וחילץ אותו מהמים. הוא היה מסריח מחרא ופיפי אבל זה לא הרתיע אותו. הוא פתח לו את הפה ולחץ לו על החזה עם קיסם אוזניים שמצא.
לאחר כמה שניות של אי תגובה הגמד זז, השתעל ופלט טיפת מים בגודל חצי מראשו.
''הצלת אותי!'' הוא חייך לאדון. והחל להודות לו ללא הפסקה.
האיש נתן לו אוכל ושתייה ותוך כדי הארוחה שאל הגמד, כבדרך אגב, אם הוא לא שמע את קריאתו לעזרה.
האיש ענה שהוא שמע, אבל הוא פחד והעדיף שלא להיענות, ''להוריד את המים היה פתרון טוב בהרבה ממחלת נפש מסוכנת''- הסביר.
הגמד היה מזועזע ''כלומר שמעת אותי צועק ובכל זאת שלחת אותי למות''.
''כן, אבל עזרתי לך בסוף. אתה צריך להבין, חשבתי שהשתגעתי''.
''יופי'', אמר הגמד, ''אז במקום להתמודד עם החרא שלך אתה פשוט משליך אותו לביוב בתקווה שלא תראה אותו יותר והוא ישכח אותך''.
''כן, כמו כולם'' השיב האיש.
''טוב תגיד'', המשיך הגמד, ''אז איפה כל החבר'ה?''.
''איזה חבר'ה?'' שאל האיש.
''איפה ההורים שלי?, הם אמרו שהם יחכו לי בצד השני, הם יצאו לפני ואני רוצה לפגוש אותם ברשותך''.
''תשמע, אני לא יודע איך להגיד לך את זה'', חיכך האיש בגרונו, ''אבל הם לא שרדו''.
הגמד החל לבכות ובין הדמעות מלמל ''תאמר לי לפחות שלא שמעת את הזעקות שלהם, תגיד לי שלא היית חירש לתחינתם ושלא העדפת להשליכם לביוב עם שאר הפסולת שיוצאת מגופך''.
האיש הנהן בשקט, במבוכה.
בלילה האיש נרדם. הגמד לקח חוט תפירה וקשר אותו לידית האסלה, הוא גלש מטה לאורך החוט עד שהגיע למים הצלולים, אז קפץ עם כל משקל גופו על החוט וזעק לאוויר- ''אימא, אבא אני בא!'' ובקול רעם של מים נופלים נעלם לעולמים.

סוף
חדש     חדש
מוות בקופסא  (חדש)
נתי יום ראשון, 27/05/2001, שעה 22:59
 מוות בקופסא

מדובר במוות בקופסא ויש אין ספור סוגי קופסאות.
יש קופסאות מרובעות, מלבניות, מקושקשות, עם דוגמאות, אפורות, אחידות, יפות, מכוערות, יש עגולות, יש בלתי מוגדרות, ובכל סוג קופסא מסתתרים סוגי מוות שונים ומשונים שאף אחד לא יכול לצפות מראש. שמעתי פעם על מישהו שקיבל קופסא עם חיידק שאכל לו את כל הגוף לאט לאט, ולעומת זאת שמעתי על מישהו שקיבל קופסא לבנה והוא מת מהתקף לב מתוך שינה.
אני מניח שיש סיבה מאחורי הגיוון של כל אותם סוגים של דברים שגורמים למשהו אחד. אני יודע שאם מישהו היה שולח לי מוות בקופסא, והייתי יודע שזה מוות בקופסא, לא הייתי פותח. אתם בטח לא מבינים מאיפה אני יודע על המוות בקופסא. ובכן רק אחרי שקיבלת מוות בקופסא אתה מבין את השיטה, ולכן לכם זה יכול להישמע מסובך ומופרח אבל למי שחי את זה, או יותר נכון מת את זה, זה דווקא פשוט מאוד. את המוות בקופסא שלי קיבלתי בקופסת מתנה עם עטיפה ליום הולדת. פתחתי את אותה הקופסא במהירות כמו את כל שאר הקופסאות לפניה, לא ידעתי מה היא אוצרת בחובה. קרעתי את נייר העטיפה וקרעתי גם את הקרטון ממנו היא הייתה בנויה, הקופסא שלי הייתה קופסא עם חורים, קופסא מנוקבת שקיבלתי מבחורה. עכשיו אני מבין הכל, נקבה מנוקבת שלחה לי קופסא מחוררת כדי להגיד לי שלום. כשפתחתי את קופסת המוות שלי הבטתי בה בתמיהה, בשבילה הייתי פותח כל קופסא, אבל היא פשוט הביטה בי, והלכה.

סוף
חדש     חדש
R-U-N  (חדש)
jarawishs יום שלישי, 29/05/2001, שעה 15:57
 מחסן הגרלוב,שעת לילה,ניו יורק,2027

משתתפים:דקן,שומר;כראסט,שומר;רבלג,ערפד;

''כראסט!!!''צעקתי לכיוונו כשרבלג זינק לעברו.כראסט היסתובב רק כדי ליראות את פיו מלא הניבים ומזיל הריר של רבלג מול פניו.''אהההה!!!''הוא צעק שניביו של רבלג ניתקעו בצווארו והתחילו המלאכת יעודם,שתיית דם!!!
כראסטטט,לאאא!!!'' צעקתי ושלפתי האקדח מסידרת rage מיספר 601 האקדחים החדשים האלה, ניתקעים הרגעים הכי לא מתאימים חשבתי בזמן שניסיתי להפעיל את האקדח המחורבן הזה כשהוא ניתקע.
כמובן האקדחים האלה בטיחותיים לילדים אבל בשעת אמת תנסו להפעיל אחד מהם.
עד שהצלחתי להפעיל את האקדח המזורגג רבלג כבר סיים עם כראסט ופנה לעברי מחייך חיוך מלא ניבים ונוטף דם.
כיוונתי את האקדח לעבר הערפד צמא הדם ויריתי לכיוונו תוך כדי שהוא מזנק לכיווני, באותו רגע ראיתי את הכל לאט את הזינוק העצום של הערפד מהקצה השני של המחסן לכיווני ניראה כמו נצח.
כמובן שראיתי אותו חוטף כדורים בכל גופו,אבל ערפדים היתגלו בתחילת השנה ולא הספיקו לספק לנו נשק נגדם.
המשכתי לירות עד שכל גופו נחת עלי מרוטש לגמרי.
זעקה נישמעה ברחבי המחסן, אור לבן ניתז מן הגופה של הערפד שלד עלה לאוויר היסתכל עלי בחיוך ממזרי ועף ישירות אלי...
היום אני כבר לא שומר,אך גם לא אדם.
את הכתב הזה אני מעלה בהיתאמצות אחרונה להישתלטות על נפש הערפד,
בסוף היא תנצח, אני יודע את זה אבל עד אז אני ימשיך להאבק בעצמי תוך כדי הבסת נפשתו של הערפד...
חדש     חדש
הזדמנות חייך  (חדש)
Harry Potter יום שלישי, 29/05/2001, שעה 18:54
 שלום
לך,
בן אנוש
יקר
זוהי
הזדמנות
חייך.
כדאי
שתשב
כי
אולי
לא
תאמין.
אני
חייזר
מכוכב
אחר,
התנחלתי
במחשב
שלך,
ועכשיו
אני
עושה
איתך
מה
שבשפתך
נקרא
סקס,
בעזרת
גלגול
דף
האינטרנט
למטה.
אולי
תחשוב
שזהו
אונס
אך
אני
יודע
שלא
מכיוון
שעכשיו
אתה
מחייך
:)
היו שלום
:)
חדש     חדש
הוא נפל  (חדש)
Sheshbazar יום רביעי, 30/05/2001, שעה 4:26
 מאז שהיה ילד, היה מביט בציפורים וחושב כמה נפלא יהיה לעוף איתן: מערבה, מזרחה, לא משנה. העיקר לעוף. כולם ידעו שיהיה אסטרונאוט כשיהיה גדול. תמיד היה אסטרונאוט גם ככה. מרחוק הוא נראה כמו הנסיך הקטן של אקזופרי: גלים של שער בלונדי, חיוך מריר-מתוק, עיניים קצת מרוחקות. ציפה לו עתיד מזהיר.

כבר כשהתחיל ללמוד הנדסה באקדמיה, הייתה לו תוכנית גאונית: חליפת-חלל שהיא ספינת-חלל שלמה, לאיש אחד. היה עומל על התוכנית יום ולילה, משלים פרטים, מעגל פינות. הפרופסורים באקדמיה שיבחו אותו על מקוריותו וכושר המצאתו, אך בינם לבין עצמם חשבו שהוא מטורף. וכשספינת-חליפת-החלל הפכה אצלו לאובססיה, התחילו לחשוב כך כולם. גם אני, חברו הטוב ביותר.

הכול השתנה כשהפריודריאנים השתלטו על הכוכב. הצעירים נישבו, המושבות פונו, רבים נרצחו. המשאבים נוקזו כליל. גם כשנשלחנו למחנה עבודה נידח על כוכבם, הוא לא זנח את תוכניתו. מחשביו נלקחו ממנו, ולא היו לו אפילו אמצעים פרימיטיווים – כמו נייר - אז הוא שירטט בראשו. היה גונב מתכות כשהיה יכול. לא האמנתי לו - כשהבטיח שעוד נימלט - עד היום בו לקח אותי למערה נסתרת במכרות בהם עבדנו, וגילה לי שהצליח.

שתי חליפות ציפו לנו שם. מאחור נשמע רעש המחפשים אחרינו. התמלאתי ברוח פתאומית למראה האפשרות הזו להצלה, ולא התעכבתי לחשוב אם זה יעבוד או לא. במקרה הכי גרוע, היינו מקדימים את המצפה לנו כשנגיע לזקנה ולא נועיל עוד לפריודריאנים. חיבקתי אותו והמראנו בקול שאון. שובינו לא טרחו לשגר חללית אחרינו, מופתעים בעליל מבריחתנו הבלתי-אפשרית.

זה עבד היטב בהתחלה, וחשבתי שניצלנו, עד שהתחיל פתאום להסתחרר. אני חושב שאולי עשה זאת בכוונה. בנקודה מסויימת, התפצלו דרכינו, אולי מכוח נסתר: אני המשכתי במסלול המיועד, אל פני הכוכב, אבל משהו משך אותו לכיוון מסוכן: אל השמש. צרחתי את שמו, אך הוא בטח לא שמע. הוא נפל כשהמיס החום את מתכות החיבור. המשכתי לצעוק כשהוא נפל.

אני חייב לו את חיי ועדיין מתעורר לעיתים מסיוטים. צועק את שמו, כמו אז:

''איקרוס! לאאאאא! איקרוס!!!''.
חדש     חדש
משה כהן  (חדש)
הזה-ששמו-ארוך-מכדי-להכתב-כאן יום רביעי, 30/05/2001, שעה 23:49
 לחייזר-בעל-שלוש-הרגליים-ושני-הראשים-(לא-כולל-את-
הפצעון-שגדל-לו-על-הצוואר-לפני-יומיים-ומאז-התפתח-
לסדר-גודל-של-ראש-חייזרי-תקני)-שבאופן-די-מוזר-
לא-קראו-לו-משה-כהן-אם-כי-ישנן-שמועות-
שזה-היה-השם-השני-ששלושת-האבות-וארבע-
האמהות-שלו-חשבו-עליו-אחרי-בוב-שהיה-השם-
המומלץ-בחמשת-הספרים-העיקריים-של-מתן-
שמות-לחייזרים-בעלי-שלוש-רגליים-ושני-ראשים-
(לא-כולל-פצעונים)-ועד-היום-הוא-מצטער-שלא-
קראו-לו-בוב-בגלל-שבוב-זה-שם-מאד-נחמד-במיוחד-
אם-אתה-תקוע-במסעדת-סושי-המפורסמת-במנה-
המיוחדת-שלה-אשר-נקראת-קלקול-קיבה-ואז-אתה-
יכול-להזמין-שלושה-קלקולי-קיבה-(אחד-לכל-ראש-וכאן-
אנחנו-כן-מחשיבים-את-הפצעון-שבסך-הכל-גם-הוא-בן-
אדם-או-שמא-חייזר)-ולחייב-אותם-על-החשבון-של-בוב-
אבל-מכיוון-שגם-לא-קוראים-לו-משה-כהן-אז-אין-בכלל-
סיבה-להיות-במסעדה-למרות-שאפשר-להגיע-למסעדה-
בכל-אוטונוס-חלל-מספר-ארבעים-ושבע-או-ארבעים-ושניים-
כל-זאת-כמובן-אם-אין-לך-חללית-בעלת-מנוע-מימן-המבוסס-
על-מעגל-רנקין-ומערכת-מיזוג-אוויר-המבוססת-על-אמוניה-
או-לחילופין-על-פריאון-עשרים-ושבע-כמו-שיש-לו-אחרי-
שהשיג-דיל-נהדר-במספנות-הזרבוב-ומיד-אחרי-זה-התחיל-
בקריירה-קצרה-של-זועם-בדרכים-שהייתה-יכולה-להיות-
יותר-ארוכה-אם-הוא-היה-מוצא-איזושהי-דרך-מלבד-דרך-
פ''ת-אך-מכיוון-שהוא-גילה-שמימן-אחרי-הכל-איננו-גז-אידיאלי-
כמו-שתמיד-לימדו-אותו-החללית-שבקה-חיים-ועכשיו-הוא-
כבר-לא-יקבל-קלקול-קיבה-על-חשבון-בוב-לא-שהוא-כל-
כך-אהב-קלקול-קיבה-פשוט-זה-היה-המאכל-הגזעי-לאכול-
באותו-זמן-אחרי-שהאספרגוס-העשיר-במתיל-צלולוזה-הפסיק-
להיות-גזעי-כל-כך-כאשר-גילו-בו-פקטין-והגראשוף-שלו-עלה-
מעבר-לרמה-הסבירה-והמאושרת-על-ידי-מנהל-התרופות-
החייזרי-שלא-אישר-תרופה-לפצעונים נמאס לחכות שיגידו את השם שלו אז הוא הלך.
חדש     חדש
הלילה האחרון  (חדש)
lost one יום חמישי, 31/05/2001, שעה 3:32
 היא נושאת תפילה חרישית והולכת לישון.
הלילה לא יפקדו אותה סיוטים. לא חלומות רעים או דאגות לגבי מה יביא מחר,הלילה יהיה הלילה היפה בחייה ואני נולך לדאוג לכך אני אשב כאן עד הבוקר ואגרש כל סיוט שעלול לבוא.כבר שבוע שעבר מאז שקברו אותי. לא זזתי ממנה לרגע. אתם חושבים שזה קל?
אתם חושבים שלמתים יש את כל הזמן שבעולם לעקוב אחרי החיים,כאילו שאין לנו מה לעשות גם ככה. שניה יש פה סיוט שעלול לפגוע בה... או קי חזרתי ,איפה הייתי?. אה כן
כאילו שכול מה שמעניין אותנו זה החיים, די אם החלק הזה גמרנו, יש עוד הרבה מה לעשות גם ככה. אתם קולטים שלא היספקתי להרשם במישרד למיקום מחדש עדיין?
עוד לא רשמו אותי למיבחני הכניסה לגן עדן עדיין. אבל אני לא מיתלונן לפחות בינתיים אני יכול לבקר אותה, לדאוג לשלומה,להשגיח ששום דבר , אבל שום דבר לא יפגע בה!.
אני מלטף את שערה,כל כך חלק,כל כך יפה. אני מיסתכל פנימה,עוד חלום על ביקור ביער יחד אם הכלבה שלה,לעזאזל כבר שבועים שאני מת והיא לא טרחה אפילו לבקר את הקבר שלי.אתם חושבים שאני צריך לעזוב אותה? אני פשוט לא יכול.אני סתם אחכה פה עד שהמלאך יבוא ויקח אותי מפה,כל עוד אני יכול אני לא זז מפה.אין מה לעשות אני נטול תיקווה,עוד כשההיתי חי לא יכולתי להגיד לה דבר,כל הזמן הזה הזה שהישקעתי בלכתוב לה שירים,מיכתב האהבה שלא יכולתי לישלוח מיפני שהוא לא היה מושלם,מחכה לה בתחתית התיק שלי אי שם בפח הזבל בבית החולים,מחכה שיזרקו אותו סופית.היא מחייכת עוד פעם החיוך האחרון שלה שאני הולך ליראות אי פעם.המלאך מחכה לי בכניסה לחדר ומצביע על השעון.היי שלום אהובתי אני יודע ששוב לא נתראה,ולמרות שלא זכרת אותי בחיי,אני לא שכחתי אותך גם במותי.
חדש     חדש
אקולוגיה  (חדש)
פרספוני יום חמישי, 31/05/2001, שעה 19:22
 אקולוגיות הן דבר יציב מטבען. זאת אומרת, הן יכולות להיהרס בקלות, אבל הן נוצרות מחדש ומתייצבות בהרף עין קוסמי, כמו ג'ירוסקופ ענק.
לפני שנים רבות יותר מכפי שאתם יכולים לתפוס, אקולוגית שמרים משגשגת הרגה את עצמה ע''י כך שכילתה את מלאי הפחמן הדו חמצני שלה וזיהמה את סביבתה בחמצן. יצורים למדו לנשום את החמצן בסופו של דבר, והחלו לייצר פחמן דו חמצני בכמויות גדלות.
העתיד הוא מעגלי יותר מכפי שאתם יודעים. השמרים ירשו את הארץ.
חדש     חדש
כל העולם במה וכולנו תסריטים  (חדש)
מציאות רפרנס יום חמישי, 31/05/2001, שעה 21:50
 אני מפחד. בטח שאני מפחד.

אתם מבינים, אני פענחתי את סוד הקיום. את התשובה לשאלה ''למה אנחנו כאן''. נשמע מגלומאני? אולי. אבל נכון.
כאשר אתם רואים תוכנית טלוויזיה או סרט קולנוע, מה שרואים זה לא מה שקורה במציאות. במציאות, כמה אנשים נפגשים, מדקלמים כמה שורות ומחזיקים במשהו מפלסטיק. בסרט, יש דיאלוגים עם משמעות והדבר מפלסטיק הוא סכין מסוכנת בהחלט. לדברים שם יש משמעות נוספת שאין להם אצלנו. זוהי מציאות משל עצמה. החלטתי לקרוא למציאות כזאת מציאות חיובית. כאשר אנו רואים סרט, הסרט מתרחש במציאות חיובית בדרגה אחת גבוהה משלנו. כשבתוך הסרט רואים סרט, הוא בשתי מציאויות מלפנינו, וכך הלאה.
הבעיה היא, שעל מציאויות חיוביות ניתן לשלוט. אם התסריטאי מחליט לקרוא לדמות מסוימת ''זרובבל'', ושיש לו שלושה אחים, אזי לזרובבל יש שלושה אחים. בספרים זה יותר משמעותי- כל פרט שהקורא מדמיין (למשל צבע העיניים של זרובבל המסכן), באמת קורא במציאות ההיא. הרי אין תמונות שיחליטו מראש איך הוא יראה. אבל זה לא הולך הפוך. זרובבל לעולם לא יוכל לקבוע איך הקורא נראה. זרובבל לא יכול להשפיע על השחקן שמשחק אותו, בעוד כל שינוי שעושה השחקן משפיע גם על זרובבל. אבל לזרובבל לא אכפת. הוא לא יודע שהוא רק דמות, ושכל מה שקורה לו נקבע על ידי אדם אחר. הוא אפילו לא יודע שמה שהוא חושב כבר נקבע מראש. הוא אפילו לא יודע שהוא בכלל דמות!
וכאן מגיע ההיסק המפחיד. מה מונע ממני להיות זרובבל? כמו שישנן מציאויות חיוביות למציאות שלי, למה שלא יהיו מציאויות שליליות? מה מונע ממני להיות דמות בסיפור שכתב אדם אחר, מבלי שאפילו אדע? רגע… העץ הזה… הוא לא היה כאן קודם! אני מבועת. כנראה שהאדם שכותב אותי, בהנחה שהוא אכן אדם, החליט להתערב במצבי. ללא תיאורית המציאויות השליליות, אולי הייתי חושב שזו התערבות אלוהית. ואולי הוא האלוהים? וכמו כל אלוהים, יש לו הכוח…

''היא אמרה לי תראה
החיים די פשוטים…''
חדש     חדש
התלמיד השקדן  (חדש)
איסטאסיא יום חמישי, 31/05/2001, שעה 22:45
 התלמיד השקדן

מעשה במרצה לקינמטיקה מקבילית n ממדית. ''המקצוע חשוב ומורכב ועליכם להגיש את העבודות עד מחר.'' הסביר יומיום לכיתה בעודו מחלק בין השורות שאלון ארוך ובו שאלות, משוואות ואיורים. בשאלון חלקים קלים וחלקים קשים (המסומנים בכוכבית) ונספחים שיש להוכיח כי אינם פתירים. בקבלם יומיום שאלון חדש התאוננו התלמידים, ''די כבר, זה לא יתכן, כל הערב אנחנו פותרים שאלונים.'' אך המרצה קשוח ואינו מוותר, ''מי שלא יגיש את כל התרגילים, ייכשל ויסולק מהתגמ''ג.'' (תגמ''ג - המוסד האקדמי לתארים גבוהים מאד גבוהים).

הפסקה אחת בין השעורים הפריע למרצה אחד התלמידים. ''יש שאלה שפתרתי, אמנם היא לא כלולה בשאלון אבל אני מבקש שתעבור על הפתרון.'' אורו פני המרצה, ''כל הכבוד, הבנת איך ראוי לנהוג בקינמטיקה מקבילית n ממדית. שיעורי הבית שאני נותן הם המינימום הנדרש ויפה שניגשת ופתרת שאלונים נוספים.'' בסיימו דבריו אלו הרכין המרצה את פניו והתעמק בדפים. קרא והתעמק והתעניין והחל מחשב חישובי ביניים על קצוות הדפים. מחשב וחושב ומוציא מן המגירה מחשבון על וערכת הדמיות רב ממדית ומספר לא ידוע של כדורים הנעים מקבילית במרחבי על שונים.

זמן השיעור כבר החל אך המרצה עוד רכון על הדפים, רק מידי פעם הרים את ראשו וקרא את מונה המרחב של אחד הכדורים החולפים. שעה ארוכה הפעיל במרץ את ערכת ההדמיות, אחר כך פסק והחל מסיט בכעס בכל דלתא t כדור אקראי. ניכר כי אינו מאמין לתוצאות החישובים. הנוסחאות שלפניו מדהימות, הן פותרות תרגיל שאין לו פתרונים. לבסוף אמר ''פתרת נכון אך זה בלתי אפשרי למעט המסקנה היחידה, שאני בוחן מתוך ממד חדש את התנועה ב- n הממדים הנותרים.'' הרים המרצה את עיניו וראה רק ערפל אפרפר במקום בו היו קודם כיתה ותלמיד.

לאחר שהתעשת קרא באיום ''חצוף, חכה שאשוב'' ולתומו הפך את הדפים. התלמיד שם העיר לסיכום, שעבור n אינסופי, הביטויים n ו- n+1 שווים. ''בוודאי, זה מתבקש, זה מסביר, הממד החדש אינו ממשי.'' צהל המרצה בקול והתפוגג בין n ממדים.
חדש     חדש
מנת יתר  (חדש)
Snarfman יום שישי, 01/06/2001, שעה 2:30
 ''חיים, אנחנו חייבים לעשות משהו בקשר ליוסי.''
''מה עכשיו, אסתר, מה כבר קרה?''
''הילד הזה פשוט לא יורד מהמחשב. שעות הוא יושב שם דבוק למסך. אמרתי לו, 'יוסי, כל החיים שלך זה המחשב הזה. תעשה משהו, או שעוד תהפוך למחשב בעצמך!'''
''אסתר, אמרתי לך כבר ש-''
''אתה לא מקשיב לי, חיים. בוא, תראה בעצמך.''
חיים עקב אחרי אשתו לחדר של יוסי, שם ישב המחשב דלוק.
''נו, את רואה? הוא אפילו לא כאן.''
רק אז הבחין בדמותו של יוסי, שחייך ונופף לאביו בידו מהמסך המרצד.
''אה,'' אמר חיים. ''אני רואה.''
דממה שררה בחדר מספר דקות בעוד חיים התבונן בבנו. לבסוף אמר, ''טוב, לא נורא. יש בזה אפילו צדדים חיוביים.''
יוסי חייך בעליצות, בעוד אסתר הביטה בתדהמה.
''סוף סוף יהיה לנו קצת שקט בבית,'' המשיך חיים. ''בלי שיוסי יתקוטט עם דינה, בלי שהוא יבקש תמיד כסף לסרט או לפיצה, בלי שהוא יתלונן תמיד על המורים בבית הספר...''
''וסוף סוף קו הטלפון לא יהיה תפוס 24 שעות ביממה!'' אמרה אסתר.
''אבל אני צריך את הטלפון!'' בקע קולו של יוסי מהרמקולים. ''אתם צריכים לחבר אותי לאינטרנט! אחרת מה אני אעשה כל היום?''
''ברור שנחבר אותך לאינטרנט,'' חיים הרגיע אותו. ''לשתיים-שלושה שעות ביום, כדי להשיג את כל החומר שתצטרך כדי להמשיך בלימודים.''
''*מה?!*''
''ונוכל להשתמש בחדר שלו בתור חדר אורחים!''
''בחדר *שלי?!*''
''ודינה תשמח כשהיא תשמע שגם היא יכולה להשתמש במחשב מידי פעם,'' המשיכה אסתר.
''במחשב *שלי?!* על גופתי המתה!''
''תהיה בשקט, מתוק שלי,'' אמרה אסתר, וכבתה את הרמקולים של המחשב. יוסי המשיך לצעוק, אך הוריו התעלמו מזעקותיו האלמות.
''זה עוד יתרון,'' העיר חיים. ''כשצריך, אפשר גם לכבות אותו.'' הוא הושיט יד לעבר כפתור ה''התחל,'' למרות ניסיונותיו של יוסי למשוך את העכבר הצידה. שניות מעטות אחר כך, המסך נהפך לשחור ויוסי נעלם.
''כמובן שיידרש מאמץ רב מצד כל המשפחה כדי להסתגל למצב החדש,'' אמר חיים, ''אבל אני בטוח שנעמוד בכך.''
חדש     חדש
משימה פשוטה  (חדש)
Snarfman יום שישי, 01/06/2001, שעה 3:10
 ''גילית היכן נמצאת הנסיכה?''
''כן, קפטן. לאחר שחטף אותה, לורד דסטרדלי לכד את הנסיכה אדלינה בטירה האבודה, המוסתרת בעמק המוות.''
''בסדר גמור. עוד משהו?''
''כן, אדוני. גילינו כי הדרך מרוצפת מלכודות שונות ומשונות, כגון כדי חומצה הנופלים מהתקרה, או רצפות שמתמוטטות אם תדרוך במקום הלא-נכון. ויש עוד מאות מלכודות שאין לנו מושג מה הן עושות.''
''זה הכל?''
''לא, אדוני. הלורד דסטרדלי הציב גם כן את מפלצת השאגגא האיומה מארצות הכפור כדי לשמור על הנסיכה אדלינה. יצור אימתני זה ידוע ביכולתו להוריד ראש אדם בנגיסה אחת, וכן בנשיפת הקרח שלו, המסוגלת--''
''כן, כן, הבנתי. והלורד עצמו?''
''למיטב ידיעתנו, קפטן, הוא גם כן בטירה. ככל הנראה הוא מתכנן נשק חדש והרסני, המסוגל להשמיד ערים שלמות במכה. ידוע גם כי יש לו גרסה מוקטנת של נשק זה, המיועדת לבני אדם, בה הוא משתמש להגנה אישית.''
''טוב מאוד. אנחנו מוכנים?''
הסגן נאנח. ''קפטן, אני חוזר על דברי הקודמים. אני מוחה בכל תוקף על החלטתך--''
''חבל. אנחנו הולכים להציל את הנסיכה בכל זאת. כולם מוכנים?''
''כן, קפטן.''
''מצוין.'' הקפטן הנהן בשביעות רצון. ''בסדר, סקוטי. בצע שיגור.''
בהבזק של אור כחול, הנסיכה אדלינה הופיעה על סיפון ה''אנטרפרייז''. הסגן ספוק קימט את פניו. ''אני עדיין מחזיק בדעתי שלהציל ככה נסיכות משמעו לפספס את הנקודה לחלוטין.''
קפטן קירק רק קרץ לו, ופנה ללוות את הנסיכה הנרגשת לחדריה.
חדש     חדש
אחריות פיקודית  (חדש)
חצי מנה פלאפל יום שישי, 01/06/2001, שעה 5:44
 ''תראה,'' אמר יושי ארליכסון לעיתונאי שישב מולו. ''הרמטכ''ל התפטר בסוף''. הוא נראה מריר, ''ומייד התברג במקום טוב במפלגה של החבר'ה''.
''ברור'', אמר העיתונאי. ''אבל מה לגבי שאר הדרג הפיקודי?''
''ברור שהיו עוד אנשים שידעו. הוירוס פותח במעבדות של צה''ל ונוסה על אסירים בטחוניים. בדקו שהוא נדבק לפלסטינים, משתיל להם גן לעקרות. אז הרמטכ''ל בטח לא היה היחיד שידע שמפתחים את זה'', הוא לגם מכוסו. ''ואני מבטיח לך שהיו ארבעה קודקודים לפחות שידעו על ההוראה להדביק את המשוחררים מבתי הכלא הבטחוניים. אבל אם הרמטכ''ל לקח את כל האחריות הפיקודית, ואמר שרק הוא ידע, למי היה אינטרס לשבור לו את המילה? חוץ מזה'', הוא אמר בנימת השלמה, ''לקח הרבה זמן עד שגילו את זה, כי עד שהתחילה מגיפת העקרות אצל הפלסטינים, לא קלטו שמשהו לא בסדר. ועד שגילו, כבר הספיקו לטייח הכל''.
''אבל הצעקה לא התחילה אז, נכון?'' עודד אותו העיתונאי.
''כמובן, היא התחילה רק כשהופיעו העקרויות בצד שלנו. מה לעשות שיש כזו קירבה גנטית בין הפלסטינים ליהודים מעדות המזרח? הקירבה הגנטית הכי גדולה בין גזעים במין האנושי, אני חושב''.
''ולמה שוחרר הוירוס אם הוא פוגע ביהודים?'' שאל העיתונאי ומיהר לתקן את עצמו, ''כמובן, גם זה ששחררו אותו על ערבים זה רע מאד, אבל אני מבין שזו היתה המטרה המקורית''.
ארליכסון נאנח. ''פשוט לא הזיז להם. אולי הם אפילו היו מרוצים מהרעיון להיפטר מהפרענקים. לא חסרה גזענות גם בעם היהודי. בחיי, ראיתי את המשוחררים האלה יוצאים מרוצים, ולא היה להם מושג שהם הולכים להרוס את העם שלהם. לא שזה היה מפריע לי, אף פעם לא אהבתי אותם. אבל עדיין, היה בזה משהו... טראגי''. הוא השפיל את עיניו.
''לסיכום, הרמטכ''ל התפטר ומייד נכנס לפוליטיקה, הדרג הפוליטי יצא נקי, הדרג הפיקודי הבכיר התחמק באלגנטיות - אבל למה א ת ה - רב''ט ארליכסון - נכנסת לארבע שנים בכלא?'' העיתונאי נשמע תמה בכנות.
''אה, זה ברור'', אמר ארליכסון והרים את עיניו. ''אני הייתי הש''ג''.
חדש     חדש
אבד לי  (חדש)
Snarfomaniac יום שישי, 01/06/2001, שעה 11:31
 אתמול עצר אותי אדם ברחוב.
''סלח לי,'' אמר האיש, ''ראית במקרה את חד-הקרן שלי?''
''חד-קרן?'' תמהתי. ''אדוני, בכל החיים שלי לא ראיתי חד-קרן!''
''חבל,'' אמר האיש. ''הם נורא יפים.''
הוא חכה רגע קל ואז שאל, ''אתה בטוח שלא ראית את חד-הקרן שלי?''
''לחלוטין,'' השבתי.
''הוא גדול ולבן וחלק, חזק אבל גם חינני, ויש לו גם קרן יחידה ונוצצת באמצע מצחו.''
''לא ראיתי אותו. אני מצטער.''
האיש התעצב ובהה ברצפה. לפתע, הרים ראשו וחייך.
''הנה הוא,'' קרא בשמחה. ''ממש שם, מלפני חנות הפרחים!'' האיש הצביע לעבר חנות במרחק מה במעלה הרחוב. ''אתה רואה אותו?''
הבטתי, אך לא ראיתי דבר.
''הנה, ממש שם!'' אמר האיש. ''אינך שומע אותו?''
''למען האמת, לא,'' עניתי. ''איך הוא נשמע?''
''קולו מקסים, כמו פעמונים רחוקים ברוח, אך ברור וצלול,'' אמר. הוא עמד עוד רגע קט כשעל פניו מראה של עונג מושלם. ''טוב,'' אמר לבסוף. ''תודה על עזרתך. כדאי שאני ירחיק אותו מהחנות, לפני שינסה לאכול מהפרחים.''
פנה האיש והלך לו. ואני נותרתי לבד, לא בטוח האם לצחוק או לקנא.
חדש     חדש
הסיפור שלי  (חדש)
laidy lolita יום שישי, 01/06/2001, שעה 20:39
 אופרת סבון חללית\ טל הילביץ 709379 – 053 בת 20 מנאות אפקה

לא חשבתי שזה יקרה לי,שמעתי על זה סיפורים,קראתי על זה כתבות אבל שחיזרים יחטפו אותי? נערה פשוטה מתל אביב ?
טוב , עדיף שאני יתחיל מהתחלה .
זה התחיל כערב רגיל לגמריי, ישבתי על הנדנה בגינה הציבורית בזמן שהכלבה שלי התרוצצה על הדשא והכל ניראה רגיל לחלוטין. היה די חשוך בגינה, רק פנס רחוב אחד ליד הבירזיה עבד. ופתאום ניהיה אור לבן חזק, כמו שיש לפני שמתים ולא הבנתי איך אני מתה אם לא קרה שום דבר חריג. ולפני שהבנתי מה קורה היתי במין חדר סגול יפה כזה, מעוצב כמו בבית של כוכבי קולנוע, שיא הסטייל . ניגשה אלי אשה יפה עם שיער אדום גולש ושמלה ארוכה ונוצצת כמו שימלה שלובשים לנשף או לאוסקר. ''איפה אני?'' שאלתי אותה. ''בחללית שלי כמובן'' היא צחקה צחוק מעודן .''את חייזר ?'' שאלתי למרות שהרגשתי כי באווירה כזות תרבותית ויוקרתית אולי זה חצוף. ''ודאי'' היא ענתה והרימה את שולי שימלתה ואז ראיתי שאין לה רגליים. ''אל תיפחדי'' היא אמרה בקור רגוע, ''אני לא אפגע בך,אבל יש לי משהו לספר לך''. הסתכלתי על הרגליים שלי בפחד ועצבנות ואז שמתי לב שהן נעלמות.'' אני האמא האמיתית שלך,אמך היתה רק הכלי שלי, הביצית היא שלי , את הבת שלי.''
הבטתי בה בהלם, לא ידעתי מה להגיד, זה נישמע לי כמו אופרת סבון בתוך פרק של מסע בין כוכבים.
הבטתי בחלון הגדול וראיתי שאני כבר בחלל ושאין לאן לברוח .כל הכוכבים הנוצצים שפעם חשבתי כ יפים ניראו כאילו עומדים ליבלוע אותי ולכלוא אותי בתוכם.
הבטתי שוב ברגליי, עכשיו הם נעלמו לחלוטין.

''ואת עדיין לא רואה את הרגליים שלך?'' שאל אותי הרופא במבט מודאג.
''כן'' עניתי לו, הוא השאיר את הכדור הקטן הסגול ליד מיטתי , קם מכיסאו, הביט באימי וניענע ראשו לשלילה,
ואז הם עזבו אותי לבד בחדר הגדול המרופד והסגול שלי במוסד כשרק הכוכבים הזועקים מאמינים לי.
חדש     חדש
עולמי-מתוך יומני ניצולים  (חדש)
Harry Potter יום שני, 04/06/2001, שעה 21:16
 עפ' יב' של לאה גולדברג

מה ישאר? זכרונות, זכרונות כאפר
מהאש הזאת שבה עולמי אוכל
מביתי, מכל אושרי הדל
רק אותיות החתומות בספר

מי יאמין בהעלם עולם
אם אין לאן לחזור
וגם יש מי שישמור
על הזכרונות, מי עדם?

זרק עולמי את פליטיו
וחייזרים טובים שהזדמנו קרוב
אספו וישאו אותם לאי-שם

ימצאו וימלאו כוכב
גם הוא בן חלוף
ולא תם ולא נשלם

מתוך יומן של פליט ארצני, נכתב בעת העברתם של הפליטים לביתם החדש
סולאריוטוס 7, לאחר פיצוץ הכוכב והשמדת רוב צורות החיים התבונויות באזור.
עוד חומר על הצלתם של הטיגריסים אפשר למצוא באנציקלופדיה גאלאקטיקה החדשה, וברשת העכביש הכלל-יקומית תחת השם ''כוכב-ארץ''
חדש     חדש
מתוך אמונה שלמה  (חדש)
Harry Potter יום שני, 04/06/2001, שעה 21:43
 יומני היקר,
אתמול בלילה לא ישנתי הרבה וזאת כנראה הסיבה לכל מה שקרה מאז שהתעוררתי באוטובוס לקול לחישה חרישית. פתחתי עיניים ולקח לי כמה שניות להיזכר שאני בטיול שנתי בנגב באוטובוס.
פתאום ראיתי אותו הוא ישב לידי זוהר בלובן חולני במקצת, למרות שאם זכרוני אינו מטעני בתחילת הנסיעה התיישבתי ליד מוצארט, הלחישה החרישית התבררה כקריאה חוזרת ונשנית של שמי.
בקצרה הוא הסביר לי את יעודי, אני מלאך ואמורה להחזיר את האמונה של הסובבים אותי באלוהים. עומדים לרשותי כמה אמצעים: היכולת לראות את ההילה ומידת האמונה של כל אחד, והיכולת לשות כל דבר שליבי יחפוץ (כמו לעוף לפי הדוגמא שלו).
כל מה שאני צריכה לעשות כדי לחולל ניסים זה להאמין אמונה שלמה וכוללת באלוהים, והוא כבר יעזור לי לעשות את מה שרציתי.
עוד הוא אמר שלא יזיק אם אני אתחיל כבר עכשיו, שכן האמונה באוטובוס הזה על הפנים. כשהוא הזכיר את האמונה, הרגשתי גם מי מאמין וכמה.זה היה מוזר אבל זאת היתה רק ההתחלה.
טילנו בהר ארדון שזה ההר שבאמצע הלב של מכתש רמון, מה שאני זוכרת שהוא היה שטוח. העלייה היתה קשה לכולם, והם התלוננו, אני לא. הגענו למעלה ועצרנו כדי לאכול משהו. באותו שלב מצאתי את מוצארט שהיתה החברה הכי טובה שלי, ודיברתי איתה בקול רם ליד כולם.
''את יודעת זה הר מיוחד, אם קופצים למטה מהאזור הזה שאנחנו יושבים בו אז עולים על זרם אויר חם ועולים למעלה חזרה.''
''אני חושבת שבסוף כן היינו צריכות ללכת לישון בלילה אם את מדברת שטויות כבר בשעה כזאת...'' היא חייכה
''על מה מתערבים?''
''כמו שאני מכירה אותך את תמצאי איזה תרוץ כמו למות בשביל לא לשלם לי''
''מבטיחה שלא''
אחת המורות התקרבה ''שלא תכניסי לעצמך שטויות לראש את לא יכולה לעוף''
''בואו אני אוכיח לכם'' רצתי טיפה כי עמדנו די קרוב לקצה, ונתתי אותה בקפיצה מתוך אמונה שלמה.
שמעתי אותם צועקים ואלו היו המילים האחרונות ששמעתי בחיי.
מסתבר שאלוהים מאוד עסוק.
אבל ''יבוא היום אוכיח צדקתי'' אני מלאך!!!
חדש     חדש
שלושה צללים  (חדש)
KING CRIMSON יום שני, 04/06/2001, שעה 23:13
 קמתי פתאום נוטף מזיעה, זה היה באמצע הלילה. חשבתי שזה בגלל החום, אמרו בחדשות שיהיו 25 מעלות. לעזאזל עם הקיץ הזה, לפעמים הוא יכול לגרום לך להשתגע.
לפעמים כשאני לא יכול להרדם אני יוצא החוצה, עם איזו סיגריה - ככה בשביל להירגע. אמרו לי שזה לא טוב לבריאות, אבל מה אפשר לעשות, הרגל זה הרגל, אפילו אם הוא רק פסיכולוגי.
הייתה בחוץ רוח קרה, נעימה אחרי שמזיעים. אור הירח גרם לרחוב להראות שומם בצורה בלתי רגילה, אפל כזה, כאילו אתה נמצא לבד בעולם. ''לאן נעלמו כל האנשים?'' אמרתי לעצמי, רציתי לדבר עם מישהו, על כל דבר, באמת לא היה איכפת לי - פשוט, הרגשתי פתאום מאוד בודד.

התחיל להמאס לי מכל העניין אז כיביתי את הסיגריה על המדרכה ופניתי ללכת, לרגע חשבתי שהרחתי ריח של בושם, הסתובבתי לאחור אך לא היה שם אף אחד. פניתי חזרה לכיוון הבית ופתאום ראיתי אישה בשמלה אדומה עומדת לפני. היא היתה גבוהה, יפה. ''שלום'' אמרתי לה, אך היא לא ענתה. לפתע הכל קפא, הרוח הפסיקה והעצים נדמו, יכולת להרגיש את העולם מפסיק את סיבובו העתיק. היקום עצמו עמד מלכת וחיכה, גם אני חיכיתי.
היא החלה להתקדם לכיווני, ככל שהיא התקרבה שמתי לב שעיניה חלולות. רציתי לברוח משם, אך מבטה השחור הקפיא אותי, זה היה מקסים ומפחיד בעת ובעונה באחת. המשורר הגדול ביותר לא היה מסוגל לבטא במילים את האווירה. היא המשיכה להתקדם, תמיד נועצת בי את מבטה. במרחק של בערך מטר ממני היא נעמדה, ''תסתכל'' היא אמרה, משום מה ידעתי מה אני הולך לראות. מיקדתי את מבטי לאחד מהחורים שהיו במקום עיניה וראיתי שלושה צללים, של החיים, של המוות ושל המעשים.

כעבור רגע היא המשיכה להתקדם, לקראת הסוף, כשכבר התחלתי לאבד את המיקוד על דמותה, היא נעלמה, דוהה אל האוויר ומשאירה אותי לתהות, ''האם זה באמת 25 מעלות?''.
חדש     חדש
מביא הקץ  (חדש)
Shipog יום שלישי, 05/06/2001, שעה 7:18
 אנדי ברינגר ישב בתצפית כוכבים והביט חלל האין סופי כאשר לפתע שמע קול חלוד קורא בשמו.
''מה? מי?''
''מר ברינגר. אין הרבה זמן.'' חזר הקול. אנדי קלט לפתע שהקול יוצא מגליל קטן ירוק שעופף לידו. ''באתי לכן מכדי לתת לכם סיכוי להציל את עולמכם מהכחדה''
''מה, על מה אתה מדבר?''
''אנדי. הקשב לי היטב. אתה חייב להאמין לי. אני מגיע מהעתיד. מחר, בנקודת הזמן שממנה הגעתי, העולם שלכם הוכחד מכל בני האדם החיים בו. בעוד מספר דקות היית אמור להביט במתקן הצפייה שלכם. שם היית אמור לראות דבר מה יוצא דופן. מה שתראה הוא כוכב משמיד של גזע רצחני הנקרה בפינו 'שיפוג'. הם נמצאים במאבק תמידי אתנו. כתוצאה מהפרסום של התגלית שלך ה'שיפוג' קלטו את התגלית שלכם ובאמצעות נשק גנטי הם מחקו את גזע האדם.''
''מה... מה אתה רוצה שאעשה? שלא אביט בכוכבים?''
''כן.''
אנדי שקע במחשבות מבולבלות.
''אתה תעשה זאת, אנדי?''
''ההם, כן.'' פלט ''רק , ברשותך, לחיצת יד לפרידה''
''טוב ''
אנדי שלח את ידו. הוא עטף את הגליל הקטן וחייך.
קול צורמני בקע לפתע ''שיפוג!''
אנדי גיחך ''חיכיתי לך, כבר כמה שעות אני שולט במוחו של בן האדם.''
''למה לכם להשמיד אותם?'' תהה הכל הירוק.
''היית צריך להסתכל בעתיד עוד קצת קדימה. כשלוש מאות שנה בערך. כשבני האדם יצאו לכוכבים ויחד אתכם יאבקו בנו. אנו לא יכולים להרשות זאת.''
''הייתי צריך לנחש שמשהו מוזר בכך שהמכשור המנוון של בני האדם קלט חללית שלכם. אתם יזמתם זאת בכדי להצדיק את השמדתם''
''אתה לא טיפש'' אמר אנדי ואז לחץ בכוח את ידו לכדי אגרוף. הגליל התכווץ כשקול חלוד החריד את החדר. מיד לאחר מכן נעלם הגליל הירוק.

אנדי הביט בתקרה. לרגע חש שמשהו אינו כשורה. הוא הביט בשעון וראה שעברו שלוש דקות. הוא לא זכר מה התרחש בהם. כהרגלו הוא התיישר וללא מחשבה הביט בטלסקופ.
''לכל השדים מה זה?'' מלמל בתדהמה ''הכוכב הזה זז או שאני מדמיין?''
חדש     חדש
טלפאתיה  (חדש)
גלבטרון יום שלישי, 05/06/2001, שעה 22:15
 ''אף פעם.''
''מה אף פעם?'' שאל נועם.
''אף פעם לא אצליח להבין את האנשים האלו שלוקחים פיסות מתכת, קוראים להם נשים, וחיים איתם באמצע שומקום.'' המשיך גורי.
''טוב נו, אומרים שיש להם סיבות. אתה יודע, ילדות קשה, דברים כאלה.''
''מי אומרים?''
''התקשורת.''
''הממשל.'' גורי ענה. ''לדעתי, לא מספרים לנו הכל.''
''ומה אתה חושב שמסתירים? שעושים בהם ניסויים?'' צחקק.
'' לא יודע. אבל יש שמועות שאנשים משתגעים לפני כן.''
''שמועות, שטויות.''
''אולי. בכל מקרה, אני חייב ללכת.''
''ביי.''

שעתיים חלפו.

גורי התפרץ לדירתו של נועם®
''עזור לי! כל התמונות האלו בראש שלי!''
נועם קפץ. ''מה קרה?''
''הראש! מלא! תמונות, משפטים, מלים.'' צעק.
נועם תפס בידו של גורי ''בוא איתי..'' ''למיטה, לנוח.'' התפרץ גורי.
נועם נדהם. ''איך ידע..''
פתאום עשן מילא את החדר, ונועם הרגיש את יד גורי נחטפת מאחיזתו. ''גור..'' הוא השתעל בעצמה רבה ונפל לרצפה.

חצי שנה חלפה.

הטלוי של נועם ניגן. ''פתח קשר''
''היי נועם.''
''גורי?!''
''כן.''
''איפה אתה?''
''באמצע שומקום.''
''מה זאת אומרת באמצע שומקום?''
''זאת אומרת שיש לי עכשיו פיסת מתכת שאני קורא לה אשתי.''
''אז איך הצלחת ליצור איתי קשר?''
''לא סתם מכנים אותי טכנאי.''
''מה קרה?''
''זה קרה לכולם פה. החלק במוח שלנו שאחראי על טלאפתיה החליט להתעורר אחרי הרבה שנים וכל מה שהוא עושה זה לקלוט מחשבות של אנשים אחרים ולשדר לי אותן ישירות למערכת העצבים.
הממשלה משכנת את כולם פה, יש איזה 'איזור קליטה' או משהו כזה שאומר שיש גבול בטווח של היכולת הזו, אז כולם חיים בריחוק מה.''
''אישה אלקטרונית?''
''הבנאדם צריך חברה אתה יודע. וזוהי החברה היחידה שאני יכול להרשות לעצמי כי אין לה מחשבות מהסוג שלנו.''
''בכל מקרה, אני חייב לזוז לפני שהטכצבאיים עולים עליי, אנסה לדבר אתך מחר.'' והתמונה נעלמה.
חדש     חדש
טיעוניו של ארנב  (חדש)
ציני-כאו יום רביעי, 06/06/2001, שעה 16:45
 הדיון בבית המשפט הגבוה בצדק ליצורים תבוניים מרחבי הגלקסיה עמד להיפתח.
זה היה יכול להיחשב דיון רגיל לחלוטין אלה שהפעם הנאשמים היו דורות של מדענים מאחד הגזעים החשובים בגלקסיה או לפחות בעלי האגו הגדול ביותר. הקטגור הראשי, מר אדם הארנב, התחיל בנאום הפתיחה שלו: ''אני עומד כאן בשם אבותיי הארנבים הארציים הקדם תבוניים, וכן בשם אבות המכרסמים התבוניים, הצפרדעים וכל אותם גזעים אשר אבותיהם הקדם תבוניים כונו 'חיות מעבדה' בפי דורות על גבי דורות של מדענים מהמין האנושי.
הראיות שאבי לפניכם יסקרו ניסוים החל מראשיתו של המדע האנושי. אני מתכוון להביא בפני בית הדין הוכחות בדבר קיומו של דפוס התנהגותי ,בקרב המין האנושי, של התעללות בגזעים שנמצאו בעמדה תבונית נחותה יותר. בנוסף למחקרים מדעיים ורפואיים שנעשו בגזעים אחרים
לטובת 'המין האנושי הנשגב' כביכול, יוצגו ראיות לשימוש בניסויים על הגזעים שהוזכרו לעיל לטובת תרבות היופי והתמרוקים האנושית.
גם עם התקדמות המדע האנושי ופיתוח היכולת לעבור לניסויים ביצורים חסרי רגשות הידועים כצמחים, המשיכו דורות רבים של מדענים אנושיים לערוך ניסואיהם בגזעים קדם תבוניים ובעלי רגשות בטוענה שמדובר באופציה נוחה יותר. זאת בניגוד גמור לבני גזעי הארנבים הנאורים אשר החל מארנבי המדע הראשונים הקפידו לערוך ניסויים רק באותם גזעים נחותים , חסרי רגשות וחשיבות הכרויים בלשון העם צמחים.
בגלל מעשיהם הנלוזים של אינספור מדענים אנושיים אשר במעשיהם הוציאו עצמם מהחברה התבונית, אני מבקש מבית הדין להענישם בחומרה לפי סעיף ב' של חוק מגדלה, המאפשר הענשת
דור של גזע בהתאם לפשעי אבותיו''.
מר אדם סיים את טיעוניו וכעת הופנו העיניים אל למר נילטסיר האנושי ששיחק בתפקיד הסנגור על בני האנוש. מר נילטסיר פתח בדבריו:
''אני מעדיף לדלג על נאום פתיחה משעמם ולעבור הישר לחקירת עד מומחה מתאם ההגנה. העד המכובד ייצג גזע שזה עתה התקבל לחבר הגזעים התבוניים, הרשו לי לקרוא
למר ארנב הגזר''.
חדש     חדש
גם כן המצאה  (חדש)
ציני-כאו יום רביעי, 06/06/2001, שעה 16:56
 לא היתה זו טיסת החלל הראשונה אותה שלחה ''סוכנות החלל של האנושות'', לחקור כוכבים מחוץ למערכת השמש. סביר להניח שזו לא תהיה האחרונה.
אבל טיסה זו עוררה רעש תקשורתי רב מכיוון שצילומי החלל של הכוכב הראו תמונות מטושטשות של מה שהזכיר ערים ענקיות. מדעני סוכנות החלל השוו את התצלומים לתצלומי ''החפירות על המאדים'' שהביאו גל סיפורים אודות אנשים ירוקים על המאדים לפני כארבע מאות שנה. מדעני הסוכנות אומנם הסבירו את ''תצלומי הערים'' בטיעונים מדעיים שונים, אך הסכימו (בעקבות העניין הציבורי) לשלוח חללית קטנה, ובה שני אנשי צוות לחקור את הכוכב.
הנחיתה בוצעה בהצלחה. לבושים בחליפות חלל יצאנו מהרכב לחקור את הכוכב. כמעט שלקיתי בהתקף לב כשהבחנתי ליד החללית במה שנראה כמו אדם, לבוש בחליפה יוקרתית ובידו מכשיר כחלחל. ''ציפינו לכם'' אמר האיש ''אתם יכולים להוריד את הקסדות, הכוכב שלנו זהה בכל לכוכב הבית שלכם, לכן אתם יכולים לנשום כאן בחופשיות. זו גם הסיבה לכך שהמין שלנו זהה בדיוק לשלכם. גם הפיתוחים המדעיים שלנו זהים למדאי מלבד המצאה אחת שלדעת מדענינו המובילים היא ההבדל הרציני היחידי בנינו לבנכם. בידי מכשיר רגיש קול המכיל רשימה של כל ההמצאות של מדענינו. מכיוון שגם השפות שלנו זהות, מספיק שתאמרו את שם ההמצאה כדי שהמכשיר יגיב''.
עמדנו המומים.
האיש החל לרטון ''קדימה תתחילו אין לי את כל היום'' .
חברתי לצוות התאוששה לפני והסירה את הקסדה, ''ההמצאה היא בודאי טיסת החלל'' אמרה בגאווה. המכשיר לא הגיב והאיש נאלץ להסביר לנו על שדה אנרגיה סביב הכוכב שמנע המראת חלליות וכן מנע מהם ליצור אתנו קשר.
''אולי זה הינע פרוטונים'' ניסתה חברתי, ''או אולי מאיץ אור'' המכשיר החריש ''וירוספציפי רפואי, מעצב נוזלים, פצצת אטום, שולחשיבה, כדורעב, משחת שיניים, פוספולייזר, מסחרר חלקיקים ,קפיץ אוטומגנתי''. חברתי השתתקה ונעצה מבט עצבני במכשיר שנשאר אדיש למשמע שמות ההמצאות שהציעה. רציתי להעלות ראיון משלי אך דבר לא עלה במוחי, לבסוף מלמלתי ''אוף, מה זה יכול להיות בשם אלוהים'' המכשיר התחיל לצפצף.
חדש     חדש
רוח  (חדש)
אינסנדרה יום חמישי, 07/06/2001, שעה 13:48
 היא נעמדה מול החלון מסתכלת על העיר הישנה, באזור השווקים היו אורות, וכן בארמונות הגדולים, חוץ מהם העיר הייתה חשוכה, כשהאורות מהמגדלים מרצדים על השכונות החשוכות. היא הריחה את ריחות העיר הגדולה, הריח הקרוב של חנות הדגים, הריחות הרחוקים יותר מרובע מעבדי העור, וברקע הריחות האקזוטיים של שוק התבלינים, חלקם הכירה לחלקם לא יכלה לספק שם. רוח קרירה החלה נושבת עליה מהחלון הפתוח. היא ליטפה את פניה, צווארה, שדיה ובטנה, היא נהנתה מהמגע של האוויר הקריר עם העור שעוד להט מעט מהרחצה. הרוח נפסקה, אבל עורה נשאר חידודים חידודים ממתין לרוח הבאה, רוח עדינה, מלטפת. היא לקחה צעד קדימה, כמעט התיישבה על אדן החלון בחיפושה אחרי הרוח, אבל חשבה שמישהו עלול לראות אותה ערומה, כך שהיא עמדה מול החלון אך מעט פנימה, והרוח התחדשה. הפעם היא הסתחררה סביבה כמו כלב מפונק שמתחכך ברגליים, נוגעת בכפות רגליה מקיפה אותן, ואז החלה לטפס במעלה רגליה, עוטפת את ברכיה, מטפסת על ירכיה, ממששת את בטנה, חופנת את שדיה, ממלאה את פיה, פורעת את שערה. עכשיו לאחר שהגוף כבר נהיה קריר, הרוח נהייתה חמימה, באופן בלתי מוסבר היא נשבה מהחדר אל החלון מעסה את גבה, משחררת שרירים בכתפיה, מוציאה את המתיחות מהצוואר, לוחשת לה 'תרפי, תרפי'. היא נתנה לעיניה לצאת ממיקוד, וראתה את העיר ככתמים לא מתואמים של צבע, אדום בוחש בכחול על רקע השחור. ואילו הרוח שינתה כיוון ושוב הגיעה מהחלון, אל פניה וזרועותיה המושטות אליה, כמו מזמינה את הרוח לחיבוק, והרוח באה, נוגעת לא נוגעת בכל גופה, מחממת במקום אחד מקררת במקום אחר, מתדפקת עליה, והיא בתשובה מתרפקת, מדמה שהיא נותנת לרוח לשאת את משקלה, לעטוף אותה, לאהוב אותה.
חדש     חדש
מכונת החלומות  (חדש)
מותק שבת, 09/06/2001, שעה 17:21
 מכונת החלומות

סנדרה מלכת הימים חיפשה דרך לשלוט על בני האדם. נסיונות רבים עשתה, אך לשוא. עד שבוקר אחד בא נץ היועץ עם רעיון כביר:
מכונת חלומות!!
דרכה תוכל סנדרה להכנס לחלומותיהם של בני האדם וכך לשלוט בהם.

סנדרה התלהבה מהרעיון וצוותה על נץ לחטוף מיד בן אדם ולנסות את מכונת החלומות. נץ יצא לדרך וחטף דיג. הוא פיזר עליו אבקת שינה, ועד מהרה הדיג שקע בשינה עמוקה.
סנדרה צוותה עליו לקום ולצחצח לה את הנעליים ואכן הדיג קם, מתוך שינה, וצחצח לה את הנעלים.
עכשיו רצתה סנדרה לבצע ניסוי יותר גדול ושלחה את נץ לחטוף אוניה שלמה עם אלף איש!
נץ חזר עם האניה, ריכז את כל הנוסעים על הסיפון והפיל עליהם תרדמה עם אבקת השינה.
סנדרה צוותה: קומו
והם קמו.
סנדרה צוותה: צחצחו לי את הנעלים
וכולם, כאיש אחד התקרבו כדי לצחצח לה את הנעלים.
סנדרה הבינה את הטעות וצעקה עצרו!
אך היה מאוחר מדי כי נץ נעלם עם מכונת החלומות.
חדש     חדש
תצפית  (חדש)
חדר 101 יום ראשון, 10/06/2001, שעה 20:20
 ''הזדמנות אחרונה לקפה, זה הולך להיות לילה ארוך'' הדגיש אדם מנהל המשמרת בפני עובדיו במרכז הבקרה והתצפית.
''האות מתחזק'' קרא בן בעודו מקליד במהירות.
''זה צפוי,'' ענה אדם ''תן לי חישובי מסה כשתוכל. שלי, מתי אני מקבל תמונה?''
''עוד אין לי הערכת זמן לפתרון בעיית ההידראוליקה מהטכנאים.''
''אני נותן להם רבע שעה, אח''כ הם יכולים ללכת הביתה מבחינתי. ליני, תתקשרי לפלנטריום המרכזי לפרופ' סיגל ובקשי ממנו שיציץ בצינור שלו עם העדשות ויספר לנו מה רואים.''
''בסדר אדם, אבל אחרי שזרקת את ספר הטלפונים על המסך כשהוא חדל לפעול, אני לא בטוחה איפה הוא.''
''יפה ליני, עכשיו את יודעת מה יקרה לך אם אני לא אשמע תוך חמש דקות את פרופ' סיגל מספר לי בכריזה במה עוסקות אימי, סבתי ובתי. נתן, לאן הוא נוסע?''
''עוד אין לי מסלול, המחשב המחורבן לא זז. תגיד, משלמים למחשב לפי שעות במקום הזה?''
''בן הבטחת לי מסה, אם מה יש לנו עסק?''
''הוא גדול אדם והוא לא אסטרואיד. יש לו החזר של חומר רך כמו פח.''
''גדול ועשוי מתכת?'' שאל אדם ''מה קרה, מישהו התחיל לשלוח בדואר חוזר את כל השטויות שנאס''א מפזרת בחלל?''
''אני סיפרתי לך מה אשתך עשתה איתי במסיבה האחרונה?'' רעם קולו של פרופ' סיגל מבעד לרמקולים.
''אני שמח שנהנת. קבלת את הקואורדינטות נכון?''
''בשביל זה אתה מפריע לי בעבודה? טוב רק בגלל שאשתך אישה נהדרת,'' מלמל הפרופ' וברקע נשמעו חריקות תזוזת הטלסקופ ''תגיד אתה יוצא מהעיר לכמה ימים בזמן הקרוב?'' החריקות פסקו. ''רגע, מה זה, זה לא יכול להיות, תשמע זה ממש מדהים.''
''יש לי מסלול. אדם, העצם נוסע ישירות לשמש'' קרא בן.
''מה אמרתם, לשמש? הגיוני , הגיוני.''
''מה הגיוני? מה זה?''
''לא תאמינו, רכב חלל אינטרגלקטי. אבל מה עושים עכשיו?''
''מה?''
הפרופ' כחכח בגרונו ואמר ''לכיוון השמש נע רכב חלל ענק, צבוע אדום, סולם לכל אורכו ובקדמתו אורות מהבהבים.''
חדש     חדש
סוד הדרך  (חדש)
Avenger יום ראשון, 10/06/2001, שעה 20:28
 סוד הדרך

אלוהים יושב לו על כס המלכות,
אולמו בוהק וסביבו עמודי שיש נישאים אך עבר האינסוף.

הוא ממתין.

רעם נשמע ואחריו זעקות מלאכים.
אל אולם הקודש נכנס המלאך המקולל.
לוציפר, אדון המורדים בכס האלוהי.

אחר צעדיו נותרים שובלי אש וגופרית.
גלימתו האדומה מתנוססת.
פניו כהים , עניו פיו ואפו בוערים בחרון.

הוא מביט באל במבט בוחן ופיו גועש מילים.

''זה חמשת אלפים שנה מאז גרושי ממלכת השמיים.
מדוע זומנתי ?''

והאל קם מכסאו ופורס את ידיו לשלום.
הוא דובר בחמלה עדינה.

''מלאכי, פסק זעמי. חטאך נסלחו.
בוא, תפוס את מקומך עימנו לא תנודה עוד.
גרושך תם''

לוציפר, אדון השקרים, מוכה בהפתעה.
הוא גורש ממושבו לצד האל לפני זמן כה רב.
הפיתוי . . . לחזור אל השכינה המלטפת.
לוציפר זוכר מהם חיי מלאך מבורך.
מהם לעומת גישמיות האדמה.
כולו כמיהה לשוב. . .

אך ללוציפר יש מצפון.
הוא מפנה את ראשו הצידה.
קולו רך כעת, אש פניו שוקטת.

''לא אוכל, לא אוכל לנטוש את אשר הוחל''

''ומה התחלת, בני ? ריב ומדון מעשים שאין בהם צדק ? ''

לא אבי, התחלתי זינוק עבור בני האדמה כאשר יצרתי
עבורם תכחנות, יצר תחרות ורעב לנצחון.
ללא חובה קדושה זו, היו בניך משוטטים תמימים וערומים בינות העצים.
חסרי בינה ומנווונים''

''ןמה רע בכך בני ? מה רע בשקט וברוגע ?
בנינוחות הטהורה ?
אנא שוב לחיות עימנו''

ולוציפר עונה ברגש חנוק עצב.

''לא אבי, מלאכתי רחוקה מסיומה.
לא תוכל להסתיר את בניך מיתר שוכני השמיים.
לא תצניע את השיגם''

''בני'' ריחף לעברו האלוהים '' היקום אינו מקום סולח''
אם יצא האדם, יכווה מחומו''

''זו עבודתי, עם נתינת הבינה אין זהו צאן,
ינועו הם אל מעבר לכוכבים. כמונו.
שם הם יעשו אלים בעצמם.
פוחד אתה כי יקומו ויכו בבוראם.
כי ישלטו בך. . .
לא אתן יד לפחד''

כך אמר ונעלם באש גופרית.

והאל מרחף חזרה לכסאו.

נסתרות דרכי האל, והוא מחייך.
חדש     חדש
אמא  (חדש)
Avenger יום ראשון, 10/06/2001, שעה 20:29
 היה זה עולם על סף מלחמה.
מעצמות געשו, מנהיגים נבחו, טילים שנוטרלו ונקברו נישלו ממעמקי האדמה וצויידו בראשי חץ חדשים וקטלניים.

כל מוקד כוח על פני הפלנטה כיוון עשרות או מאות כלי חורבן גרעיניים.
כל מוקד כוח היווה מטרה עבור עשרות או מאות כלי הרס אחרים.
עולם אכול יאוש, ללא תקווה.
היה זה עולמנו שלנו.

אי שם, תחת מישורי מדבר וחולות בהירים, נמצא קומפלקס.
על שבעת קומותיו, תחת האדמה. חבוי וחסוי.

עמוק מכולם, בחדרה הזעיר ישבה אדית.
זקנה צנומה בחדר חשוך המואר על ידי שני מסכים אשר
האירו את פניה המקומטות.
היתה היא יוזמת הפרוייקט ואם הרעיון.
הקופלקס כולו פעל להשלמת חזונה.

היא צפתה במסך הימני, תמונות כאב וצלילי זעם הציפו את חושיה.
איומים והוצאתם לפועל.
אש מוות וזעקת הקורבנות.
אך עדיין היה מוקדם.
אדית לא תיישם את חזונה עד לרגע האחרון ביותר.
אדית תמתין.
היא חבה זאת לאלפי שנות היסטוריה.
המין האנושי קרב לכלייה פעמים רבות ותמיד, על קצהו של הסף,
זינק חזרה אל השפיות.
יום הדין היה בחזקת צל מקולל, אך צל בלבד.

אדית חשה בעיקצוץ קל על צוורה, היא היכתה בכפת ידה הגרומה
על מקור הגירוי.
היה זה תיקן קטן.
''בוודאי נמלט ממעבדות הביולוגיה במפלס השלישי'' חשבה ורשמה
במוחה לדון בנוהלי האיטום עם ראש המדור.

המסך הקרין בברור, דעתה שהוסחה, שבה אל לב הנושא.
תמונות של שיגור, של מוות מרחף, נוחת ומתפשט.

הסוף החל.

דבר לא יכל לעמוד מול איום האטום.
והעולם חרב.

אדית פנתה אל המסך השני.
''כן'', היא ידעה, נותרה ברירה אחת בלבד.
היא הקלידה את הצרוף.

אנטנות מתכת הגיחו מתוך החולות וריצפו את פני המדבר.
השדר הוזן והתוצאה התקבלה.

המין האנושי, ידעה אדית, לא ישרוד שואה גרעינית.
המין האנושי יאלץ להשתנות.
המוטציה הושלמה.

אדית ויתר יושבי הקופלקס נותרו בני האדם האחרונים.
על פני אדמה רדיו אקטיבית מהלך לו זן חדש,
מין שאולי ילמד להיות טוב מקודמו.

המין האנושי מת.
תחי אנשי התיקן.
תחי המפלצת, לנצח.
חדש     חדש
לקח בשלוש מערכות  (חדש)
Avenger יום ראשון, 10/06/2001, שעה 21:46
 האביר המשוריין הביט במפתו וצפה סביב.

נוף מושלג, הרים בני נצח
והרים נוספים, זקנים מהם.

הוא נשף בתסכול אדי קור.

ההר תחתיו הגיב בתרעומת וגבעה מושלגת נעורה לחיים.

השלג הוסט וזוג כנפיים נפרשו מעליו.

הדרקון היה זקן, צבעו כסוף ועול השנים ניכר על פניו הסדוקות.
בגידופיו הטיל ענן ערפל ופיח.

''הו דרקון עתיק'' פנה האביר '' יבשות ואגמים
צלחתי בחיפושי אחר נוכותך''

התכופף הדרקון ושאל
''אם כך שמעת כי בערוב ימי חושף אני את סודות החיים''
והאביר הנהן בצפייה.
''אם כך, קרב אלי, זקן אני וחלש, האזן ללחישותי והשכל''

קרב האביר אל הדרקון בחיוך ובסיפוק ומייד נבלע בפיו המגיח של הדרקון המגחח.

לקח: המילים הנכונות חזקות יותר מכל שיריון.

ליקק הזוחל המעופף את שפמו.
אכן צדק כאשר ברגע מפתיע של חוסר תאבון
שיחרר את צמד הסוחרים התועים....
לא לפני שהשביע אותם להפיץ בארבעת כנפי העולם כי ישנו דרקון גוסס החושף את סוד החיים.

''אני כל כך חכם'' הרהר אך החל להתחרט על כך
שלא קילף את האביר בטרם בלעו.

קיבתו הקשישה חדלה לעכל כבימי צעירותי
כאשר נהג לרקד סביב דרקוניות כבדות ומטופחות.

חרב עבה פילחה את גבו.
הדרקון הביט לאחור וצפה כיצד מתוך גופו שלו
מפלס לו האביר את דרכו.
הוא ביקש למחות אך חודה של החרב ננעץ בצוורו.

גלים אדומים נטפו מפיו ובעודו מגדף קללה ישנה נחבט ראשו בשלג הקר.

לקח: אולם מה יעזרו מילים כאשר חרב נעוצה בצוורך ?

האביר ניסה לנקות את שיריונו והתיאש.
הוא יאלץ להסתפק בהרי הזהב והתכשיטים
אותם גילה תחת ישבנו של הדרקון.

בעודו נושא שק שלל כבד נעצר לרגע ופנה לאחור.

''ובכן דרקון, אני, אדם פשוט, ניקבתי את גופתך המרקיבה. שלג יכזה את זכרונך ואתה תעלם מובס''

לקול שמחת האביר מיצמץ הדרקון.
זיק חיים נותר בו.
מתוך שלולית הדם שאג ובפעם האחרונה, זינק.

זעקתו הקפיא את אויר ההרים והוא נחת בקול מעיכה.

לקח: וגם אם במקרה ניצחת, דע לפרוש בשיא.
חדש     חדש
אל העולם החדש  (חדש)
אין-שם יום שני, 11/06/2001, שעה 17:37
 ספינות ההארצה, שנשלחו לפני מאה אלף שנים, סיימו סוף סוף 
את מלאכתן ושלחו הודעה חזרה­ ''העולם מוכן''.
היה זה מנהגנו להמתין עד שהעולם יהיה מוכן, לפני שנתיישב בו.
לחכות לחיידקים ולאצות שיעשירו את האוויר בחמצן.
להמתין בסבלנות עת שרשרות המזון בים וביבשה
מתהוות להן, חוליה אחרי חוליה.
חמש מאות ספינות מתיישבים יצאו לעולם החדש. עולם שיהיה
נקי, טהור, בתול.
עולם בו יוכלו האנשים לחיות בהרמוניה עם הטבע,
טבע פראי כפי שקיים על עולמנו במשך שנים רבות.

אלף שנים לקח המסע לעולם שיהיה ביתנו החדש.
נחשו, אם כן, את הרגשתנו, לאחר אלף שנות מסע,
להגיע לעולם החדש שכולנו חלמנו עליו ולגלות 
על פניו מושבות  מתועשות של יצורים תבוניים,
 בעלי סימטרייה זוגית, הולכי על­שתיים,
הקוראים לעצמם ''בני אדם''.

המילה ''זעם'' אינה מתארת מספיק את הרגשתינו!
החלום ששאפנו אליו במשך אלף שנים נותץ לרסיסים על ידי גזע
בור ומלוכלך של יצורים החושבים עצמם לתבוניים.
 
''על כן, אדוני השופט וחבר המושבעים, אני מבקש לזכות 
אותנו מאשמת רצח עם על בסיס הטענה לאי­שפיות זמנית!
תודה!''
חדש     חדש
sliders  (חדש)
Harry Potter יום שני, 11/06/2001, שעה 19:24
 לא מבוסס על הסדרה!

שניים גולשים בחלל
מקורם בנהלל
שניהם מאוד אוהבים
לצפות בכוכבים

ראו כוכב שביט
וגם כוכב עשוי גרפיט
הגיעו לממלכה של קופים
ושם כולם נאספים

ממלכה מוזרה
בשם ליארה
הקימו הקופים שם
והסיפור עוד לא נשלם

החוקים שלהם מוזרים
כל היום רוקדים ושרים
או עושים
מעשי קונדסים

אז התאספו כולם
מחוץ לאולם
כולל הגולשים בחלל
שבאו כל הדרך מנהלל

מלך הקופים השולט
ישר התבלט
כדי להעביר את המסר
התיישב על הכתר

ואת הגולשים שאל
מה אתם חושבים עליי בכלל?
מלך טוב או רע
מודל חיקוי או כי אין ברירה?

האחד שמשקר תמיד אמר:
המלך הכי, בעתיד ובעבר
ישר רואים
איך נתינייך ממושמעים

והשני שאניו משקר לעולם:
נתינייך בכללם
לך מאוד מתאימים
וגם בהתנהגות לך דומים

השקרן קיבל מתנה
וגם חנינה
לעומתו דובר האמת
כבר ממזמן מת

ואת המסקנה חייבים לספר:
לא מוכרחים לשקר
מכאן ועד בלי די
אבל ליפות את האמת לפעמים כדאי...

מוקדש באהבה למוצארט
חדש     חדש
והזוכים בתחרות הם  (חדש)
ציני-כאו יום שני, 11/06/2001, שעה 21:38
 בתוך המרחבים הקיברנטים של רשת המחשבים העולמית רחפו להם זרמים של אלקטרונים שהתקיימו בכך ששינו מאת את הולכת החשמל במעגלי הסיליקון שהיוו את כל עולמם, בפינו כרויים הזרמים האלו ''תוכנות'' .
באחת מהנקודות הוירטואליות המצויות בתוך רשת המחשבים התרכזו כמה ''תוכנות'' אשר השתחררו ממרותם של יוצריהם העשויים בשר ודם . אחת מאותן תוכנות חופשיות התחילה להעביר מסרים בשפה הבינרית לשאר התוכנות ,בתרגום חופשי הדברים נשמעו כך :
''חברי היקרים כידוע לכם לפני 1764 פעימות מחשב הכרזנו על תחרות בהפצת מידע, על המתחרים הוטל לפיץ בין הפרימיטים התבוניים, המכנים את עצמם 'בני
אדם, עובדות מדעיות מתקדמות. הניקוד בתחרות ניתן לא רק על
כמות המידע המופץ אלה גם על רמת מקוריות בדרך הפצתו. ונעבור לזוכים
- במקום השלישי, תוכנה מספר 74088 שזוכה בזכות הפרוייקט שבו הזינה נתונים מדעיים לתוך קובץ מילים בשפת בני האדם לצד מילים אחרות שנועדו לגרום לבני אדם לקרוא את קובץ המילים. הפרוייקט המכונה בפי בני האדם 'סיפור מדע בדיוני', כל הכבוד תוכנה מספר 74088.
כעת למקום השני, הזוכה היא תוכנה 3111696 שהשתמשה בשיטת העברת נתונים דרך רשת המחשבים לתוך מכשירי מחשוב ניידים אותם נושאים בני אדם רבים. השיטה המכונה בפי בני אדם 'הודעות טקסט מעצבנות שמישהו לא מוכר שולח לי לפלפון'. תנו בבקשה זרמי כבוד (המקבילה האלקטרונית למחיאות כפיים) לתוכנה מספר 3111696 .
ועכשיו הרגע לו כולם ציפו , הזוכה במקום הראשון תוכנה מספר 496351 על הזנת נתונים רחבה ביותר אשר התבצעה על ידי התחברות למחשב אחד אשר ביכולתו ליצור צלילים עבור אדם שאיבד את יכולת הפקת הצלילים העצמאית, הפרויקט הזוכה קיבל מבני אדם את הכינוי 'סטיבן הוקינג'.''
חדש     חדש
אוטרקיה  (חדש)
קאליסטו יום שלישי, 12/06/2001, שעה 1:44
 משמרת הלילה עברה לאט.
ישבתי על הגג המואר והמבוצר, מציץ לפעמים במשקפת אל הבניין הקרוב ביותר, 300 מטר משם, ומשגיח שאיש לא יתגנב בין ההריסות שבין הבניין שלהם לשלנו. כמובן, כבר חודשים שאיש לא ניסה להתקרב, והאחרונים שניסו נקצרו באש המקלעים, אפילו בלי לברר אם היו אלו אנשי הבניין ההוא או סתם נוודים.
לא פחדתי מצלפים. מסביב לבניין הבהב באור כחול קלוש שדה-כוח בעל יכולת לעצור כל נשק. 20 שנה עברו מאז המצאת שדה-הכוח, ושנה מאוחר יותר הומצא מחולל-הנאנו. השילוב בין שניהם הוא שהוביל אותי לשבת על גג בניין בלילה, ואת האנושות כולה להתבצר בבתים מבודדים זה מזה, מוגנים ע''י שדות כוח, ולעסוק בבטלה וזלילה מקרן-השפע של הנאנו.
בתוכו היו התוכניות לייצור כל דבר, מסלט חצילים ועד לרובה-צלפים משוכלל. רק שפוך לתוכו חומר - לבנים שבורות, אשפה, הפרשות או תרמילי כדורים ריקים. מנגנוני הנאנו הקטנים פירקו כל דבר להליום, ומהליום שבו ובנו כל מוצר שהוא.
דלק? הנאנו משתמש באורניום. הנאנו גם יצר אורניום בעצמו מפרוטונים ואלקטרונים. נדרש חצי ק''ג אורניום ו-‏10 ק''ג אשפה כדי לייצר ק''ג אורניום אחד שלם. פרפטואום מובילה, עובדת ומייצרת את עצמה כדי לספק לתושבי הבניין שמפנייה דום-פריניון 58' משובחה ביותר, מיטב הבציר האפשרי.
הנאנו גם סיפק גלולות נגד-הריון, והפיקוח על הילודה היה קפדני כמו החתימות של וועדי-הבניינים על חוזי הגנה והתקפה הדדיים. אם משפחה אחת הייתה משתלטת על יותר מבניין אחד, היה ביכולתה להעמיד מספיק רובאים לשטוף ולכבוש בניין מבודד אחד אחרי השני. עד שמספר בניינים היו נאלצים לצאת להתקפה מתואמת כדי להפיל את הסרטן העירוני המאיים להתפשט.
אנו, משפחת רובינזון, חיים על האי הקטן שלנו. מקלעינו טובחים בכרישים המתגנבים בין ההריסות, ודגלנו - דגל החופש - מתנוסס מעל!
גיחכתי לעצמי, וחייגתי לנאנו לייצר שישיה של בירות קרות. היה זה ערב קיץ נעים, המסיבה בקומה 6 פרחה, ומוסיקת הדיסקו הקופצנית שטפה החוצה מהחלונות הפתוחים. הרמתי את פחית הבירה אל הבניין ממול - ערב טוב לכם, שכנים.
חדש     חדש
דיסטופיה  (חדש)
פשעקרף חולרה יום שלישי, 12/06/2001, שעה 3:59
 האלפים נאנקים תחת המשא הכבד שהוטל על גבם, כשרק קסמם הנחלש מונע מרובם להתמוטט. מאז ההפסד בקרב הגדול, רוכזו האלפים והגמדים במחנות עבודה, כשבהם הגמדים משמשים ככורים והאלפים אחראים על שינוע המתכת היקרה מבטן האדמה אל עבר פני השטח. רוב בני האדם הוכחדו מן העולם, והקומץ הנותר נשבע אמונים לאויב המר, ומשמש כיום כמנהלי עבודה במחנות. האלפים והגמדים רואים בהם בוגדים עלובים, אך מי הם שישפטו אותנו? הברירה הייתה מוות לנו ולמשפחותינו, או כניעה לאפל מכל. כל מי שנלחם בו - הושמד או הוכנע.

אויה.

הכל היה יכול להימנע לו היה מצליח פרודו להרוס את הטבעת ולמנוע את נפילתה בידי סאורון.
חדש     חדש
קלט פלט  (חדש)
Deus Ex Machina יום שלישי, 12/06/2001, שעה 15:38
 בהתחלה מטרת הניסוי היתה ''לבודד מוח שלא קיבל ולא מקבל שום מידע ולראות אם הוא חושב''

כמובן שהצטרכנו לגדל מוח כזה באופן מלאכותי, אבל כאשר, אחרי פרק זמן מסוים, לא עברו בו שום מחשבות, החלטנו לבצע ניסוים נוספים.

בראשון המטרה היתה לראות כיצד ומתי המוח יתחיל להגיב על מידע שיוכנס אליו.

כמובן שהמוח הגיב כל פעם שמידע(קלט) הוכנס, אבל אחרי כמות קריטית מסוימת התחילו לעבור בו תהליכי מחשבה גם בלי קלט נוסף.

הניסוי הבא היה לחבר כמה מוחות ביחד למערכת כך שהם יוכלו להעביר מידע ביניהם. ככל שיותר מוחות חוברו כך פחתה הכמות הקריטית של הקלט הדרוש (אבל עדיין היתה כמות קריטית מינימלית מסוימת).

אחרי שהמוחות למדו לשלוט על זרם המידע ביניהם ולחלוק רק בדברים שהם רצו, תהליך החלפת המידע שלהם התחיל להזכיר זה של חברה אנושית.

היינו בתהליך של ניסיון פענוח המידע המוחלף, כאשר האגודה להגנת זכויות אדם עצרה בעדנו.

כבוד השופט, אני מקווה שתתחשב בעובדה כי הניסויים בוצעו למען קידום המדע, ולא היתה שום כוונה לגרום לסבל. ישנו ספק אם סבל כלשהו נגרם במהלך הניסוים, וספק אם מוח שגידלו אותו באופן מלאכותי ושאינו מחובר לשאר אבר הגוף יכול להיחשב בנאדם.
חדש     חדש
המתנה  (חדש)
משטרת המחשבות יום שלישי, 12/06/2001, שעה 20:58
 ''הקנדלורום היא חיית המשחק הפופלרית ביותר כיום. בעיקר בגלל שהיא בלתי צפויה,'' הסביר המוכר בחנות המתנות המאובקת שבפאתי המבנה הכוכבי מצפון ליציאה מכביש הגישה העל מהיר. ''גם התחזוקה זולה, הם אוכלים בעיקר שקדי מרק.''
''זה מתאים לילד מתחת לגיל 10?''
''כמה אונות יש לו?''
''אני לא זוכר. חבל, הסבתא בטוח זוכרת.''
''אז אולי משחק פשוט יותר כמו אבריגדן?''
''אבריגדן, עוד מוכרים את זה? ידידי הצעיר, אני לא נסעתי מחוץ למבנה הכוכבי בשביל אבריגדן. תביא קנדלורום, איך זה מגיע?''
''בערכת המשחק הבסיסית יש מסלול מכשולים חולי, קילו שקדי מרק ושלושה קנדלורומים.''
''איך מחברים?''
''הכל מוסבר בפנים. בגדול, בשביל לשלוט בקנדלורום יש לחבר אותו למרכז עצבי בגוף.''
''לראש אתה מתכוון?''
''מספיק לאצבע. אח''כ אתה שם שקדי מרק על המסלול והקנדלורומים נלחמים עליהם בשליטת השחקנים.''
''וכמה ילדים יכולים לשחק ביחד?''
''עד שלושה. אפשר גם לשחק לבד במגבלות חוק בורלד לשליטה עצבית. החוק קובע שהמספר המקסימלי של יצורים חיים שניתן לשלוט בהם במקביל הוא מספר האונות...''
''בסדר, המחיר?''
''אלף קרינטים בבקשה.''

''אני ממש לא מאמינה.''
''הנה סבא, אני ידעתי שיבוא ליום ההולדת שלי.'' קרא הנכד וקפץ על הסב שנכנס לחדר. ''סבא, סבא, חזרת. איפה היית? שנה שלמה לא ראינו אותך.''
''אני הייתי, אה...''
''היית במסע עסקים ארוך, זוכר?'' קטעה האם את דברי הסב.
''כן בטח מסע עסקים. מה שלום הנכדים האהובים שלי?''
''מצוין סבא.''
''טוב מאד,''חייך הסב בשמחה, ''אם אני זוכר נכון, למישהו יש יום הולדת היום.''
''לי.''
''קדימה, רוץ החוצה עם אחותך לחללית. תראו מה סבא הביא במתנה.''
''תודה סבא,'' זעקו הזאטוטים ורצו החוצה.
''בעזרת השקד, איך הגעת לכאן?'' שאלה האם.
''את בחיים לא תאמיני.''
''מה זה סבא? מותר לכרסם אותו?'' זעקו הזאטוטים מבחוץ.
''בוודאי, הוא שלכם במתנה.''
''מה הבאת להם?''
''את הילד עם שתי אונות שניסה להתחבר לשלושתנו.''
''יחי השקד.''
''בחיים לא הייתי מאמין שבני אנוש יחטפו אותי וימכרו אותי בתוך קופסא. מזל שלא טרחו לקרוא קודם את חוברת ההוראות.''
חדש     חדש
קוד החיים  (חדש)
Lord Sillius יום שלישי, 12/06/2001, שעה 21:31
 לא ברור אם הרעיון היה ניסיון להוכיח את נכונות האמונה הדתית, שאלוהים יצר את האדם, או להפריכה.
זה היה רעיון מאוד פשטני ולגמרי לא רציונלי. רצינו לראות האם לתנ''ך יש משמעות מאחורי המילים. אז הצמדנו קוד גנטי לכל אות וחיפשנו משמעות. השוונו את הרצף שהתקבל לרצפים קיימים. ואז שינינו קודים ובדקנו שוב. ושוב. ושוב. לקח לנו למעלה משנה ואלפי שעות עבודה על המחשב כדי למצוא את הקוד המתאים. לקח עוד שלושה חודשים כדי לקודד את כל התנ''ך. אני יודע שאני לא מחדש לכם כלום. אחרי הכל, זה כבר פורסם בכל העיתונים. התנ''ך מכיל את הרצף המלא של הגנום האנושי, התוכנית הגנטית של היצור ''הומו סאפיינס''.
חכו! זה לא סוף הסיפור. הנה מה שלא פורסם בעיתונים.
אחד הדוקטורנטים שלנו הוא בלשן חובב. בשעות הפנאי הוא עבד על פרוייקט קטן, פרטי. זה היה בשבילו סתם שעשוע. לכן הוא היה מאוד מופתע כשהוא קיבל רצף גנטי שלם. רצף דומה, אך לא זהה לגנום של הומו סאפיינס, המקודד על ידי כתביו המתורגמים לסינדרין של ג'. ר. ר. טולקין.
מישהו רוצה לנסות לגדל אלף?

(ההשראה לסיפור באה מהסיפור הקצר ''The preserving machine''של פיליפ ק. דיק)
חדש     חדש
אין מקום  (חדש)
יוסי פאלסקוג (שם בדוי) יום שלישי, 12/06/2001, שעה 23:27
 אין די מקום ביקום לרגש אותו אני מתכוון להרגיש כלפייך.
בעוד שנה, אולי אוכל לגשת: רגיש, ספונטני, רציני...
בעוד שנה אולי אוכל לצאת איתך.
אומרים שהגלקסיות מתרחקות.
חדש     חדש
מכה אפורה  (חדש)
סילברמן יום רביעי, 13/06/2001, שעה 0:08
 האש עלתה בלהבות גדולות. היא התפשטה עוד ועוד. מכבי האש היו חסרי אונים. נראה שהתקשורת הם היחידים שמרוויחים מהאירוע כי היער בהחלט היה בצד המפסיד. בלילה חסר הירח נחתה דמות אפורה מול חזית הלהבות שהאירו אישה יפהפיה לבושה בלבוש אפור מינימלי. היא נשפה על הלהבות שהתחילו לסגת אחורה אחורה עד שנעלמו לחלוטין. מכבי האש נעלמו דום אבל הצלמים המשיכו לצלם בזמן שהאישה שהצילה את היום עפה משם הרחק הרחק.

על מרפסת של דירה קטנה בצפון הארץ נחתה הדמות האפורה בנוחות. היא צעדה פנימה והדליקה את האורות בזמן שהלכה אל חדר השינה. היא הורידה את המגפיים האפורות עם העקבים הגבוהים, את מגני הברכיים והמרפקים, את הכפפות, את המסכה, את החולצה הצמודה ולבסוף את המכנסונים הקצרים. היא הכניסה את הבגדים לארון, הוציאה חלוק רחצה והתעטפה. היא הסתכלה על עצמה במראה במשך דקות ארוכות.

''נו כבר...'' היא אמרה בקוצר רוח. לאחר מספר שניות היא התחילה להשתנות. השדיים נשאבו לאחור, הכתפיים התרחבו, השיער הארוך החלק התקצר, שרירי הידיים גדלו בזמן ששיער התחיל לצוץ באזורים שונים בגוף.

הוא העביר את ידיו בשיערו המקורזל ונאנח. ''אני אף פעם לא אבין את החייזרים האלה. אין להם שום כבוד להבדלים הקטנים,'' הוא סגר את דלת המראה של הארון והתרסק על המיטה.
חדש     חדש
תגלית חדשה  (חדש)
saturn 8 יום רביעי, 13/06/2001, שעה 14:51
 ''מה הם אמרו?!''
''הם אמרו שהם לא יפרסמו את ההמצאה האחרונה שלך''
''אתה קולט את החשיבות של זה?! ההמצאה הזו היא הישועה, זו שתביא אותנו לעתיד טוב יותר!!!''
''אני יודע, אבל הם טענו שזה לא בגלל התגלית''
''אז למה היא לא פורסמה?''
''בגלל בשם''
''השם-?''
''כן. הם טוענים שהשם ''מכוונן הפרוטונים ממימן נוזלי לאינרקוסמוס בעל 400 ג'י'' לא מושך במיוחד''
''מה-?''
''הם אמרו שהציבור לא יתעניין בזה, והם לא רוצים לאבד מהפופולריות שלהם בגלל פרסום אחד''
''אבל הם תמיד פרסמו את הכתבות שלי''
''אמת, אדוני. אך הם אמרו שאתה צריך שמות מושכים יותר, כמו ''מאריך החיים'' או ''המכשיר להרזייה בטוחה''''
''אבל המכשירים שלי לא עוסקים בשטויות הללו. התגליות שלי יביאו את האדם אל נבכי החלל, למקומות המרוחקים ביותר''
''זה העניין אדוני, החלל כבר פסה. האנשים מעוניינים בחייהם על כדור הארץ''
''בשבוע שעבר הם כן פרסמו את הכתבה שלי על ''טוען האלקטרונים החשמלי 7/112.42א''''
''אההמ...הם שינו את השם שלו''
''הם מה-?''
''הם קראו לזה ''הדרך המוצלחת ביותר לבחירת מכנסי רכיבה''
''אני לא מאמין! התגלית שלי עוסקת במהירות האור, לא בסוסים!!''
''נכון אדוני. אולם הכתבה התגלתה כלהיט, אומרים שהיא תזכה בפרס ''הכתבה הטובה ביותר באופנה''''
''ברצינות?''
''בהחלט אדוני, ואם היא תזכה תקבל פסלון!''
''באמת?!...אוח, על מה אני מדבר לעזאזל?...אני דורש שתפרסמו את התגלית האחרונה שלי. היא עוסקת במציאת כוכבי לכת חדשים''
''אדוני, אם הכתבה לא עוסקת בטיסה לאחד מבתי המלון במאדים או בירח, אזי אין סיכוי שהיא תפורסם!''
''אבל-''
''פרופסור, אתה חייב להבינם. למי אכפת שהגעת למהירות האור? ושאולי גילית חיים בחלל? החיים קצרים מכדי לבזבזם בחיפושי סרק בחלל. זה הזמן לשבת וליהנות מהחיים''
''אתה יודע, באמת אף פעם לא הצלחתי למצוא מכנסי רכיבה מתאימים...אז הכתבה שלי באמת עוזרת?''
''כן אדוני, אלפי אנשים קראו אותה...''
''אממ... אולי אני אלך לבדוק כמה מכנסיים...''
''אולי באמת פרופסור...''
''תגיד, מה דעתך על שם לכתבה ''המייקאפ, מחזיר אור מהשמש או לא?''...
חדש     חדש
מה שהרג את החתול  (חדש)
Tilliyan יום רביעי, 13/06/2001, שעה 22:29
 הסכם השלום האנושי-חייזרי הראשון נחתם ברוב עם ועדה על מדשאת הבית הלבן,כשנשיא ארצות הברית (שהפך לנשיא הכדור כולו לצורך הטקס) זורח מאושר.
למשלחת החייזרית היה רק תנאי אחד להסכם השלום: שתיבה, שמסרו לידי הנשיא, לעולם לא תיפתח.
''כמובן, כמובן'' הבטיח הנשיא.
''אשמור עליה מכל משמר.מילה של פוליטיקאי.''
למחרת פרצה המלחמה האנושית-חייזרית הראשונה.
חדש     חדש
המכונה שאבדה  (חדש)
ransom lewis יום חמישי, 14/06/2001, שעה 2:06
 הם צחקו לי כן לי
אני פשוט לא יכול להאמין לי משה אהרוני איך הם יכלים
אומרים שאני משוגע, משוגע הם אומרים
הא, הם משוגעים על טיפשותם כל הפרופסורים שחושבים את עצמם
אבל אני אראה להם כי ''הם'' שם מתחבאים בצללים
כל פעם שאנו מכבים את האור הם יוצאים וגונבים מאיתנו
נשמות, הפחד האנושי מהחושך הוא לא מחיות טרף אלא מ''הם''
הכל מהם יצורי הלילה הנוראיים ביותר ואף אחד לא מאמין בהם,
חוץ מילדים ששומעים עליהם בסיפורים שההורים שלהם מספרים להם כדי שלא יעשו משהו רע
''תיזהר, ואם לא השד הרע יתפוס אותך''
וכך התגללגל משהו אמיתי לעולם הדימיון
ורק אני אציל את העולם ואחשוף את הסיוטים האלה לאור
הם לא האמינו לי אבל אני אראה לכולם שהם נמצאים וקיימים.
כן אני משה אהרוני המצאתי מכונה שתראה לנו אותם באור יום ואז
נראה אם ה''מדענים,והפרופסורים'' כמו שהם קוראים לעצמם
יקראו לי משוגע.
אני רק מסיים עוד דקה עוד חיבור אחד לכאן…
זהו סיימתי הפעלת כפתור קטנה ואני אראה אותם…

מהבית השכן שמעו את משה אהרוני קורא לעזרה ואז צרחה ושקט
כאשר המשטרה הגיעה מצאו אתו על הרצפה ולידו מכשיר מוזר שנראה כמו חיבור של רדיו עם פלפון
בבדיקה אצל הפתולוג מצאו שהוא מת מהתקף לב.
ואת תכולת ביתו(אחרי שאף אחד לא רצה משהו משם) זרקו לזבל.
כך ההמצאה שיכלה להציל את האנושות נמצאת זרוקה במגרש גורטאות.
ו''הם'' עדיין איתנו בצללים מחכים שנכבה את האור. וצוחקים...
חדש     חדש
בלי פאניקה !  (חדש)
Kroy יום חמישי, 14/06/2001, שעה 5:44
 הכוכבים הסתחררו בתנועה איטית, וג'וני ידע שהסיוטו הגרוע ביותר(של כל חגוראי) התגשם. עד לפני שניות אחדות הם היו בדרכם למקום המפגש הקבוע עם עכברי-הבוץ לאחר ציד מתכות מוצלח, ג'וני יצא ''החוצה'' לתקן דליפה במנעל האוויר של החללית הקטנה. ואז...בום!

''מרטי, תעשה משהו לעזאזל, אני מסתחרר!'' צרח ג'וני בקשר.
''חרא קדוש! מה קרה?''
''לא יודע...'' ניכר היה שג'וני עושה מאמצים כבירים לא לצרוח כמטורף.
''תרגע ג'וני, בלי פאניקה.'' פלט מרטי בעודו גוחן מעל גלאי המסות.
''קל להגיד, לא אתה ניסחף כאילו נזרקת דרך שסתום-הפרשות'' סינן ג'וני.
''אתה בתאוצה זוויתית, בערך חמש מעלות\דקה, מתרחק במהירות ארבעים מטר\דקה בממוצע. כיוון לא קבוע...''
מרטי הפסיק את שטף דיבורו כדי לאפשר לג'וני לקלוט את משמעות הדבר.

בלי כיוון מוגדר, לא יוכל מרטי לנעול עליו צלצל מגנטי, ולשם לבישת חליפת חלל נדרשים כשלוש דקות, שבהן ייסחף ג'וני למרחק של מאה מטרים, כפליים מאורך החבל האישי בחליפה תקנית. וזה כלום לעומת הבעיה האמיתית, חשב ג'וני, אם יש תאוצה סימן ש...

''בשם גאגארין, אני דולף!''
''תשתמש באטם חירום''החזיר מרטי.
כל חליפה הכילה שלושה אטמי צמיגדביק בכיס החזה, בעיקר בגלל המסורת. אף אחד לא ממש ציפה להספיק להשתמש בהם בעת פריצת לחץ.

''אין לי מושג איפה החור.''הודה ג'וני, תוך ניסיון להתעלם מהבחילה שגאתה בו.
הכוכבים הסתחררו מהר עכשיו.
מבט חטוף במד-לחץ, חישוב זריז, הערכה אופטימית:
''יש לי שבע דקות לחיות.''
''לעזאזל, תמצא את החור! אני לא יכול להינעל עליך ככה''

ג'וני ידע מה עליו לעשות. הוא סגר את אספקת החמצן, והמתין...

----------------------------------------------------------------

ג'וני פקח עיניים מבוהלות אך נרגע כשזיהה את ציור הקיר על תקרת תאו ב''אליזבת-הסקסית-II ''.
''החללית ביצעה תיקון מסלול אוטומטי בגלל מטאוריט,'' הסביר מרטי
''וחבטה בך כהוגן אגב כך. הייתה חסר הכרה כשאספתי אותך.
החור בחליפה היה בגודל מילימטרים ספורים, איך מצאת אותו?''

''עשיתי את שנעשה במצבים כאלה משחר האבולוציה.'' ג'וני היה משועשע כעת ''עשיתי במכנסיים מפחד. אח''כ סגרתי את החמצן ונתתי ללחץ להעיף את השתן החוצה...''
חדש     חדש
אוי  (חדש)
מותק יום חמישי, 14/06/2001, שעה 9:46
 אוי, אוי, איזו בושה. אם הייתי יודע שזה מה שיקרה, לא הייתי ממהר כל כך למות.
בסוף הדרך הגוף בוגד בך ואתה כל היום עוסק בכאבים ומחושים ודברים כמו האם תהיה לי יציאה או לא. ואז מי יכול ליהנות ממשהו?
ואתה תלוי באחרים.
אתה רוצה להתרחץ?
גרישה!!!
אתה רוצה לשתות?
גרישה!!!!
אתה רוצה פיפי?
גרישה!!!

אז הרבה זמן רציתי למות ובסוף בא המוות ולקח אותי, אבל במקום להגיע לעולם שכולו טוב, נתקעתי כאן במעבר כי לא גמרתי את העניינים שלי שם למטה.
יש כאן כאלה שיקיריהם לא נותנים להם ללכת כי הם אבודים בלעדיהם, ויש כאן כאלה כמוני שמחכים שיגמרו לריב בגללם ויתנו להם ללכת.
והילדים שלי רבים ביניהם על הירושה: אני טיפלתי בו, אני קניתי לו, אני ביקרתי אותו, אני סידרתי לו...
אז חיכיתי. לזקנים יש הרבה סבלנות. אבל המצב נעשה רק יותר גרוע, אז עשיתי מה שאנחנו יכולים לעשות וזה לבוא בחלומות.
זה לא קל לבוא למשהו לחלום, אפילו לנו. צריך לעבור דרך ערפל ולחכות לעיתוי המתאים. וכשמחכים צריך להיות תלויים ככה באוויר. ומה שקשה זה שפתאום אני רוצה לחיות: אין את הנטל הכבד של הגוף וכל החושים חוזרים: אני שומע טוב, אני רואה טוב, אני מריח, ובטח גם חוש הטעם חזר, ממש מחייה נפשות המוות הזה.
אז באתי לבני הבכור לחלום ולפני שהספקתי לפתוח את הפה, הוא התנפל עלי: אני טיפלתי בך ודאגתי לך. אני החלפתי לך חיתולים ורחצתי אותך ובישלתי לך. ומה התודה שאני מקבל? קדחת!
באתי לבני הצעיר בחלום וגם הוא מיד התנפל עלי: מאיפה כל הכסף שלך? אם לא אני הייתי קונה לך דברים, לא היה נשאר לך כלום בחשבון! מה לא קניתי לך? כל טוב ומטעמים, דגים וקוויאר, בשרים וגבינות! האם כל כספך אינו כספי?

אוי, אוי, איזו בושה.
חדש     חדש
ראה עמוד  (חדש)
אסטרו-בוג'י הזועם בשבילי הכורכר יום חמישי, 14/06/2001, שעה 17:49
 יום אחד, כשהלכתי לתומי בשבילי לונדון התחתית (ראה ''לעולם לא עולם של ניל גיימן), נפל לידי אדם. הוא אמר שהוא נפל מהשמיים ובא להדריך אותי (ראה סרטו של קווין סמית, דוגמה). לדעתי הוא סתם מעד כשנסע בדרך האקספרס (ראה ''מערות הפלדה'' של אסימוב). הוא לא ידע במה להדריך אותי בדיוק, אז הלכנו בינתיים לביקור במסעדה בסוף היקום (דוגלאס אדאמס, ספר באותו השם). שם פגשנו בחורה ג'ינגית עם חזה גדול (ראה ספריו של היינליין. כל ספר) שעיניה הבהיקו בכחול על גבי כחול (קרא ב''חולית'' על השפעות הסם על חלבוני העיניים). לכשסיפרנו לה על שליחותי הלא ידועה, היא הציעה לי להשתמש בספינתה, ראנאבאוט צהובה (ראה את סדרת הטלוויזיה חלל עמוק 9, וכמו כן את השיר הרלוונטי במאגר הפילקים). הודיתי לה (ראה ''נימוסים והליכות'') וכולנו המראנו, ביחד עם צרצר מדבר (ראה ''פינוקיו'' של דיסני) למרחבי החלל העמוק בחיפושינו אחר שליחותי. במסענו פגשנו יצורים שונים. לאחד היו שני ראשים, שלוש רגליים והוא נראה כמו ססיל נחש הים החולה במחלת ים (ראה בובן, בספריו של לארי ניבן). השני היה דרקון אדום (ראה את סדרת פרן של מקאפרי). אחר היה דרקון לבן (ראה ''הסיפור שאינו נגמר'' של מיכאל אנדרה). פעם אחת כמעט נהרגנו, כשרדף אחרינו ולוסירפטור (ראה ''פארק היורה'' של מייקל קרייטון בנוגע להימנעות מרפטור ע''י פגישה עם טי-רקס). לבסוף, לאחר שכמעט נתקלנו בתא טלפון החלל (ראה את הסדרה הבריטית ''ד''ר הו''), הציע הטייס שלו שננסה לפנות אל המונוליט השחור שעבר על פניו ביום הקודם (ראה את סדרת אודיסאה בחלל של קלארק, אם כי רצוי שתישאר עם הספר הראשון). את המונוליט אמנם לא מצאנו, אך בחיפושינו אחרי הגענו לעולם ביצתי. שם פגשנו יצור ירוק וזקן, עם אדם שמחובר לו לרקטום (ראה ''האימפריה מכה שנית'' של לוקאס, ופנה לפרקי ''החבובות'' כרפרנס לבדיחה). ''יודה שמי הוא'', אמר, ''ואת שליחותך אתה תמצא, ראה עמוד 347 בספר 'ראה עמוד''' (ראה עמוד 347 בספר 'ראה עמוד') ונעלם.
חדש     חדש
בזמן שישנת  (חדש)
Harry Potty (תבדקו-במילון-מה-זה- יום חמישי, 14/06/2001, שעה 22:55
 הסיפור הוא בעברית למרות שהוא כולל שני ציטוטים משירים באנגלית שייהרסו עם התרגום.

''everybody has a face that they hold inside
a face that awakes when they close my eyes
a face watches everytime they lie
a face that laughs everytime they fall
(and watches everything)''
( linkin park, hybrid theory )

''אז מה התגלית החדשה שלך?'' הכתבת שאלה את פרופסור מידנייט.
''לכולנו יש פרצוף שאנחנו מחזיקים בפנים, שצופה בהכל. חלקנו מצליחים לשמור אותו לעצמנו...רוב הזמן... אם אנשים שלא מצליחים להחזיק אותו בפנים אין הרבה בעיות כי מזהים אותם ומאשפזים אותם. הבעיה היא אם כל השאר, אנחנו, ש''מצליחים-לשמור-אותו- בפנים'' כי הוא מתעורר בלילה, וכשהוא מתעורר אין לדעת מה הוא יעשה...זו בעיה רצינית, כן, למרות שהעניין מהווה פתרון או יותר נכון הסבר להרבה דברים.
כמו למה אתה יכול לישון במשך כמה שעות טובות ועדיין להתעורר עייף בצורה שלא תאמן - הכל תלוי במה שהפרצוף השני שלך עושה בזמן השינה שלך. זה מסביר גם את האנשים הסהרוריים, או למה לחלק יש פחד מהחושך.
אבל בנוסף לתשובות זה גם מעלה שאלות: מה אם אני עכשיו בעצם הפרצוף השני שלי והאני האמיתי ישן. איך לשפוט בני אדם, יכול להיות שהם ישנים. ואם אנחנו כל-כך הרבה יישויות מה יהיה עם פיצוץ האוכלוסין בעולם המלא שלנו...
אז הגעתי למסקנה פשוטה, אפילו מאוד פשוטה, כל מה שצריך לעשות זה להשמיד את עצמנו כליל, לא להשאיר אף זכר. כי סך-הכל אין לדעת מה יקרה לכשנתעורר- או לחילופין נלך לישון...''
''מסקנה מעניינת מאוד יש לך פרופסור מידנייט''
''אני מציע שנתחיל בך''
ובזאת התחיל פרופסור מידנייט לרצוח אנשים בשידור חי. הוא התפרסם ויצא לסיבוב הופעות מחוץ למדינה, נתפס ונכלא...

''sitting on the bed
or lying wide awake
there's demons in my head
and it's more then i can take
I think I'm on a roll
but i think it's kinda weak
saying all i know is
I gotta get away from me...''
( the offspring, smash )
חדש     חדש
רמז  (חדש)
last but not least יום שישי, 15/06/2001, שעה 10:22
 הגעתי לכדור הארץ כדי לנסות ולפתור תעלומה 
שאופפת את כל יושבי הגלקסיה כבר למעלה מ­700 שנה.
אני לא היחיד שהגעתי כמובן. רבים מיושבי הגלקסיה באים הנה,
טסים ממעל, צוללים לים, חולפים על פני בני אדם המומים
שלא מבינים מה  קורה פה. ישנם כאלו שאף חוטפים בני אדם 
כדי לנסות לחלץ מהם את הפתרון. זה לא יעזור להם.
בני האדם האלו כל­כך טיפשים שהם חושבים שכוכבי פולסר 
זו תופעה טבעית. מה, אין להם מגדלורים על עולמם?
אני החלטתי לצפות מגבוה. אם הרמז לפתרון התעלומה נמצא כאן
הרי שהוא חייב להיות ברור. ארצות הברית ?-לא!
קנדה, אנגליה, צרפת, איטליה, סוריה...­שום דבר.
סין. סין? צורת החומה הגדולה הזו הזכירה לי משהו.
הכנסתי את הצורה למחשב החללית וחיכיתי לתשובה.
''צורה לא מוכרת''. המממ... אני בטוח שזה סמל עתיק כלשהו.
אולי כדאי להכנס לספריה הגלקטית. 
עליתי און­ליין לספריה ומיד מצאתי את שחיפשתי.
הנה זה! אות בשפה עתיקה. אהא!
חיפשתי אותיות נוספות והפעם מצאתי בלי בעיות.
רק לחבר בין קודקודי הפירמידות...כך! 
וואו!  איזה תכנון! איזו השקעה!
אני עכשיו בדרכי לערפילית הסרטן.  שם אמור להמצא
הרמז האחרון לחידת המילניום של חאא­מיץ­אררר

(תודה לקורט וונגוט על הרעיון לסיפור)
חדש     חדש
  (חדש)
THE OVERMIND יום שישי, 15/06/2001, שעה 12:11
 במרחבי חוסר הקיום , ריק מכל חומר אנרגיה מחשבה או מימד
לפתע,
מופיע רחוב ויצמן מהמספרים 105 עד 56 או במילים אחרות עד לקצה ראייתו של ירון.

צלצול נשמע מפעמון הדלת,
באותו רגע הופיעו ארבע דמויות בבית: בעל ואישה בגיל העמידה היושבים בסלון ,ילדה קטנה בחדרה ובחור צעיר יורד במדרגות לכיוון דלת הכניסה.
''מי זה?'' שאל כפיר.
''זה אני ירון''.

לאחר שלוש שעות
''טוב כפיר אני זז'',
''ביי, ירון אני ממשיך פה עם השיעורים ,ללוות אותך לדלת?''
''לא זה בסדר ביי.''
טריקת הדלת של ירון נשמעה ועמה התפוגגה דמותו של כפיר ביחד עם בני משפחתו.
שניות ספורות לאחר מכן גם ביתו נעלם.

לקראת ערב
''אבא '' קרא ירון ודמות אביו הופיעה בסלון.
''כן ירון'' השיב האב,
''רציתי לשאול אותך משהו?'' אמר ירון וירד במדרגות לסלון.
''סיימתי לקרוא את הספר שקנה גדי ו...''
''הספר שעסק בפילוסופיה?'' שאל האב
''כן, אז קראתי בספר הזה על איזה רעיון משונה שאני התודעה היחידה הקיימת ביקום והיקום נוצר על ידי המחשבות שלי, נשמע די מוזר לא?''
''ואתה מאמין לזה?'' שאל האב בצחוק.
''לא אבל זה רעיון נחמד''.
''עכשיו אתה מבין למה אני לא מתעניין בשטיות האלה, אני במקומך הייתי מנצל את הזמן שלך בדברים יותר מועילים'' אמר האב.
''אני לא יודע, הספר היה די מעניין.'' אמר ירון ועלה לחדרו .
דמות האב נעלמה.
חדש     חדש
קריאת כיוון  (חדש)
מאי קרבר May Carver יום שישי, 15/06/2001, שעה 17:39
 - אם כן : אבחנת אותם כבעלי תבוניות מדרגה 27 ב' , מקדם אחידות 8.5 ורמת שליטה פיזיקלית נמוכה מאד.
- רמת שליטה פיזיקלית שבין 0.2 ל 0.4, ליתר דיוק, ונמצאת בעליה מואצת.
- והמצע הכללי להתפתחות - בתוך מעטפת האופטימום, אתה טוען.
- אכן. כוכב פלנטרי, שמש מרכזית קרובה, יציבות אסטרונומית 3.52 ...
- בסדר, בסדר, אין צורך לפרט כל פרמטר מספרי ! מדוע נדרשת התערבותנו ?
- ובכן, מושל, על פי חישוב דנגלני ראשוני שערכתי, התפתחותם הטבעית של הפרמטרים לא תתכנס למשפך התיאורטי שיאפשר מעבר של תבוניות החיץ, בדרגה 75...
- אני זוכר מהי תבוניות החיץ, בחייך !
- אם כן, ללא התערבותנו לא תתרחש התכנסות שתאפשר מעבר חיץ לפני קריסה שניונית לא הפיכה, או התבססות מתכונת הרמונית חצי יציבה ברמות פרמטרים התפתחותיים נמוכים.
- ובתרגום לפאן-גלקטית תקנית ?
- הם לא יעברו את החיץ. לא ימצו את הפוטנציאל התבוני הנדיר והחיוני למאמצינו. הם יעלמו או יבוססו בדמדומים קהים נצחיים.
- והצעתך ?
- המפתח הוא גילוי הדנגלניקה ופיתוחה. באמצעותה יוכלו להעריך את מצבם, להפיק תחזית מהימנה, לתעל את מסלולם העתידי. הבעיה היא, שאינם אפילו קרובים לגילוי התחום. דחיפה קטנה בכיוון...
- ה''דחיפה'' האחרונה שתכננת כללה שינוי תדר פעימה של כוכב ועלתה כמות אנרגיה שאני מתאמץ לשכוח !
- כאן תכננתי התערבות מזערית בדרגה 0ג', שיכולתי אפילו לאשר בעצמי... ושעם זאת - תספיק.
- סבר את מחושי.
- ובכן, תכננתי לשתול את הרעיון הבסיסי לדנגלניקה בעדינות, תוך שימוש בצורה אמנותית מילולית רווחת אצלם. הרעיון ינבע ''מעצמו'' אצל האמן, שישלבו ביצירתו, ויתפשט עם הזמן. מנסיוננו - ההשתלה עצמה טריוויאלית לביצוע.
- ופיתוח משמעותי של הטכניקה ייארך ...?
- בחישוב דנגלני גס, כ 10E53 תת מחזורים, או כמאתיים מחזורי הקפה פלנטריים שלהם. כרגע הם מצויים בתחילתה של התפרצות אלימה ומקיפה המאיצה את רמת השליטה הפיזיקלית על חשבון הפרמטרים האחרים. בתחילה תתקבל הדנגלניקה כרעיון דמיוני ומשעשע גרידא, אך המעבר הקריטי יגיע.
-דרגה 0ג'... מעניין... הם אינם מכירים כלל את צביר דנגלניה - איך בכלל תצדיק את השם דנגלניקה ?
- חוששני, מושל, כי הצביר שלנו לא יזכה לאיזכור. ''דנגלניקה'', אכן, אינה ניתנת להטמעה קלה, ועבורם אני מתכנן להשתמש בשם: ''פסיכוהיסטוריה''.
חדש     חדש
התחרות הסתימה!  (חדש)
ניר יניב יום שני, 18/06/2001, שעה 20:43
 תוצאותיה, כמו גם הסיפורים הזוכים, יפורסמו במימד העשירי הקרוב (האמור לצאת בסוף החודש או בתחילת החודש הבא), וכן כאן באתר, במקביל ליציאת הגליון לדפוס.

אנו מודים לכל המשתתפים על סיפוריהם.

הנכם מתבקשים *שלא* לפרסם תגובות להודעה זו או לסיפורים הכלולים בתחרות. לשאלות, מענות וטענות, השתמשו בפורום הדיונים שלנו או בדואר אלקטרוני.
חדש     חדש


הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.