עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
ברוך הבא אל העולם האמיתי
ספרים / דידי חנוך
יום שישי, 14/10/2005, שעה 10:00
ראיון עם סופר הפנטסיה טים פאוורס,
אורח הכבוד של איקון 2005
|
|
טים פאוורס הוא מבכירי סופרי הפנטסיה בני ימינו. בין ספריו: שערי אנוביס, הזדמנות אחרונה, מזיגת הכהָה. מידע נוסף על אודותיו ניתן למצוא בקישורים המובאים למטה.
פאוורס יהיה אורח הכבוד של פסטיבל איקון 2005, שיתקיים בשבוע הבא (חוה''מ סוכות) בסינמטק תל אביב ובמתחם אשכול-פיס הסמוך לו.
הראיון הבא עם פאוורס התקיים באמצעות צ'אט אינטרנט במהלך כנס פנטסי.קון 2002. הצ'אט נוהל על ידי דידי חנוך, ובין המשתתפים היו רבים מבאי הכנס וכן אורחים שהתחברו מבתיהם. הראיון תורגם על ידי דידי חנוך.
ש: ברוך הבא לצ'אט הסופר האורח של פנטסי.קון 2002!
ת: דידי, תודה – אני שמח להיות כאן! אני מקווה שמותר לעשן.
ש: אנו מעודדים עישון... אמרת בראיון בלוקוס שאתה כותב בעזרת פרנויה, אתה יכול להרחיב?
ת: ובכן, למטרות כתיבת ספר, אני מחפש קישורים מהסוג שרק סכיזופרנים עושים ברצינות. אני מעין פרנואיד-של-כבוד במשך שמונה שעות ביום. זה מרשה לי להיות מאד לא פרנואיד בחיים האמיתיים, כך אני נהנה לחשוב.
ש: האם הידידות שלך עם פיליפ ק. דיק השפיעה על יצירת הפרספקטיבה הזאת?
ת: אני מניח שכן! הוא תמיד מצא רמזים שקישרו את פרמנידס לרצח של קנדי, ודברים כאלה. ואם השעה היתה מאוחרת בלילה, אחרי כמה כוסות יין, כל אחד היה מאמין לתיאוריות שלו. הוא תמיד מצא את הטעויות בהן הרבה לפני. אני תמיד הייתי משוכנע שהסי.איי.אי יתנקשו בכולנו. אני מניח שזה באמת השפיע על הגישות שלי כלפי סיפורת. זה נראה כיף יותר מאשר לכתוב ללא מזימות גדולות וסודיות.
ש: אני בהחלט יכול לדמות לעצמי שזה יכול להשפיע על אדם צעיר.
ת: כן – עבור בליילוק וג'טר ועבורי... דיק היה יותר מושא לחיקוי מאשר סופר שכדאי לחקות. אני לא בטוח שהוא היה האדם הטוב ביותר לבחור כמושא לחיקוי לגבי איך לחיות – נישואין שהתפרקו, תמיד מרושש – אבל מאוחר מדי עכשיו. לפחות אני עדיין נשוי באושר!
ש: אתה מתקשה לעקוב אחר צוות המשתתפים הגדול בספריך? יש לך רשימות וטבלאות וכאלה?
ת: כן, אני חייב להכין רשימות נרחבות של תאריכי הלידה של אנשים, לוחות שנה שמציינים מי נמצא איפה מתי, ואינסוף מפות. אני עובד כאילו אין לי זכרון כלל. אני רושם כל פרט.
ש: ממה נובע העניין הרב שלך במיסטיקה ובתורת הנסתר, ובעיקר – האם אתה מאמין בדברים עליהם אתה כותב?
ת: ובכן, אני מניח שאני מאמין שדברים כאלה יכולים לקרות. אני מסרב להכניס לוח סיאנסים הביתה ואני מפחד מקלפי טארוט, אבל בעת ובעונה אחת אני מאד ספקן. אני חושב שזה נובע מהיותי קתולי – הדברים האלה קיימים, אבל הם נדירים ומפחידים! וכמובן שלמטרות הספר, אני ממציא את הפרטים. אני לא חושב שיש באמת ערפדים, לדוגמה! משום מה, נראה שאף פעם אין אצלי על-טבעי נחמד.
ש: הספרים שלך אהובים על חובבי פנטסיה ומדע בדיוני כאחד, אולי בעיקר בגלל הדרך השיטתית וההגיונית שבה מתוארים מעשי הקסם. מדוע אתה בוחר לכתוב אותם באופן כה ''הגיוני''?
ת: כן, אני מנסה לא להפר את חוקי הפיזיקה בפזיזות. אפילו ערפדים כבולים על ידי חוק שימור המסה-אנרגיה. וגיליתי שאני יכול להשיג תוצאות קסומות נאות ביותר על ידי הגדלת אפקטים פיזיים אמיתיים, כמו לקיחת אפקטים קוונטיים מוזרים שמתרחשים באמת רק ברמה התת-אטומית ומיקומם בקנה המידה הגדול שלנו. אני חושב שקוראים מודעים לחוקי הפיזיקה, ואם אפר אותם ללא צורך, הקוראים יחשבו לעצמם ''אה, אני מבין, זה סיפור מומצא!'' ואני לא רוצה שהקוראים יחשבו כך. אז אני מנסה לזכור את ניוטון ואת איינשטיין.
ש: אתה מפחד מכתיבת ''נבואה שמגשימה את עצמה''? לדוגמה, יש טענה שהאדם שכתב את וירוס התולעת הראשון כתב אותו לאחר שהוא קרא את The Shockwave Rider של בראנר. אתה חושב שאולי מישהו יתייחס למשהו שכתבת באופן רציני מדי, וייצור את זה באמת?
ת: וואו. אף פעם לא חשבתי על זה. אבל עכשיו שאתה מזכיר את זה... הספר החדש מעלה השערות בנוגע לכמה דברים שאיינשטיין אולי עסק בהם, ויהיה כיף עם פיזיקאי כלשהו יתבונן בזה באופן רציני!
ש: במה עוסק הספר החדש? יש לו שם?
ת: עוד אין לו שם – הוא יעסוק באיינשטיין בפסדינה בשנות ה-30, והדברים שהוא עסק בהם עם תעשיית הקולנוע. וגם במדבר מוהאבי. הוא אמור להיות דומה מאד למדבר מחוץ לישראל!
ש: אוו. מפחיד. יש עוד כוכבים אורחים היסטוריים?
ת: ובכן, כמה אנשי סרטים. ו... אני לא רוצה לגלות הכל. אין דינוזאורים.
ש: מדבר מוהאבי? שיבה לאזור של הזדמנות אחרונה, הלא כן?
ת: כן. כשכתבתי את הזדמנות אחרונה, לא ידעתי שאיינשטיין היה שם. לפחות הוא לא יגיע ללאס וגאס! היא עוד לא ממש היתה שם.
ש: נראה לי שטוב מאד שכך.
ת: כן – איינשטיין עם רולטה – וואו.
ש: מה מקורות ההשראה שלך? סופרים אהובים וכאלה?
ת: הסופרים האהובים עלי כוללים את אמיס, לייבר, ג'ון ד. מקדונלד, לאבקראפט, וודהאוס – וכולם השפיעו, בדרכם שלהם. בסיפורים מהסוג שאני כותב, אני מניח שההשפעות המרכזיות הן ק. ס. לואיס, תומס פינצ'ון, צ'רלס ויליאמס – גם האנטר תומפסון, במובנים מסוימים.
ש: אתה קורא סופרי ז'אנר בני ימינו?
ת: לא רבים. בעיקר חברים – גיימן, בליילוק, ליסה גולדסטיין, קארן ג'וי פאולר, קלי לינק... די הפסקתי לקרוא מד''ב ופנטסיה כשהתחלתי לכתוב. עכשיו אני רק מעמיד פנים, בעזרת הביקורות בלוקוס. המידע הזה לא יוצא מהחדר, כמובן.
ש: כמובן, כמובן...
ת: אני אפילו לא קורא מיינסטרים בן ימינו. אני קורא בעיקר דברים שנכתבו לפני 1960. לפחות בסיפורת. בספרות לא בדיונית אני מעודכן, בחיי!
ש: האם אתה נמשך במיוחד לרומנטיקנים האנגליים, או האם החלטת למקם את וויליאם אשבלס (גיבור 'שערי אנוביס' המופיע או מוזכר בכל ספריו של פאוורס) ביניהם רק מסיבות של נוחות?
ת: תמיד אהבתי את הרומנטיקנים האנגליים, במיוחד את ביירון. היה כיף גדול ממש לשקוע בהם, בשביל The Stress of Her Regard, ולכנות את זה עבודה! יש ספרים שאני שונא לסיים.
ש: יש לך משהו לומר בנוגע להשראה לספר Declare, ולה קארה?
ת: כמובן! תמיד אהבתי את לה קארה, ואת כל עולם הריגול, שבו כולם דו פרצופיים, שום דבר הוא לא מה שהוא טוען שהוא, ועל פי הגדרה לא ידוע הסיפור האמיתי.
ש: ובכן, זה באמת נשמע כמו רוב הספרים שלך.
ת: נכון, בדיוק – ריגול ממש מתחנן לעיבוד מהסוג הזה. והמיקומים נהדרים – ברלין, קהיר, לונדון. נראה לי שהזרקת סיפור על-טבעי סודי תחת כל זה לא ממש מותחת את הבד.
ש: אם היית כותב את הארי פוטר, איך זה היה נראה?
ת: אני בטוח שזה היה דומה מאד לספרי נרניה. הרבה קסם, אבל עם רשעים שמצליחים לארור את עצמם בעצם הרשעות שלהם. אני שמח מאד שספרי הארי פוטר מצליחים.
ש: אבל קצת פחות הטפה נוצרית, אני מקווה?
ת: באמת, דידי, אני בחיים לא הייתי מטיף! אני לא סובל שלסופרים ''יש משהו לומר''. אישית, אין לי שום דבר לומר.
ש: טוב, עם זה לא הייתי מסכים.
ת: רק ''תיזהרו! מפלצות!''
ש: אתה יכול לספר לנו מעט על התחקיר שאתה עושה לקראת הכתיבה?
ת: כן – הספרים שלי ממש עשויים מתחקיר. אני מתחיל בכך שאני מוצא משהו מוזר בקריאה הכללית שלי, ואז אני קורא על מה שזה לא יהיה, וכשאני קולט שבזבזתי הרבה זמן על זה, אני מנסה לראות אם יש בזה עלילה של ספר, ואז אני מחפש רמזים בתחקיר – כמו ''איזה מין ספר יוכל להשתמש בכל זה?'' ובסופו של דבר אני מנסה להחליט איזה מין גיבור יהיה המתאים ביותר להשלח דרך העלילה. לפני שאני מתחיל בתחקיר, אין לי מושג איזה מין ספר אכתוב.
ש: חשבת לכתוב סיפורת מחוץ לז'אנר?
ת: לא – למרות שאני כבר לא קורא הרבה בז'אנר, גיליתי שכל מה שקראתי בגיל צעיר הוטבע במוחי איכשהו, כך שהעלילות היחידות עליהן אני מסוגל לחשוב כוללות רעיונות על-טבעיים או מד''ביים.
ש: ובכן, זה בסדר גמור מבחינתי.
ת: אני יכול לנסות לכתוב סיפור רגיש על נער הגדל בברוקלין, אבל במוקדם או במאוחר אביו המת יופיע.
על קביים.
ש: בררר. אתה מדבר על ההשפעות הז'אנריות שלך, בהתחשב בכך שהכתיבה שלך שונה מאד מרוב הכתיבה בז'אנר.
ת: אני מניח שהכתיבה שלי שונה מ''רוב הכתיבה בז'אנר''. אני מניח שזה כיוון שאני מערב הרבה מקינגסלי אמיס וג'ון ד' מקדונלד והאנטר תומפסון וכאלה. אבל אני חושב שכותבי ז'אנר רבים עושים זאת. הכלאות ספרותיות מפרות מאד.
ש: המפלצות עליהן אתה כותב, האם אלה המפלצות האישיות שלך (נאמר, אלה שאתה מוצא מתחת למיטה בלילה), או שמא הן מושפעות מסיפורת שקראת?
ת: זה נשמע די טוב. אני צריך לכתוב את זה. אני חושב שהמפלצות הן ברובן המפלצות שלי. או לפחות הפירוש האישי שלי למפלצות מסורתיות. אני לא מאמין לאף אחד שאומר לי שהוא ''לא מפחד מהחושך''. אני חושב שלכולנו יש... רשימה במוח, של הדברים המפחידים, ואני חושב שבעקרון זו אותה רשימה! למעשה – כדי לא להכביר מילים – לון צ'ייני נשאל פעם מה הדבר המפחיד ביותר שהוא יכול להעלות על דעתו שיקרה לאדם. והוא אמר, ''נקישה בדלת בשלוש בבוקר, וכשאתה פותח את הדלת עומד שם ליצן''.
ש: אתה חושב שהיית מבצע תחקיר כה מעמיק אם לא היית סופר, ולא היית יודע שאתה יכול להשתמש בידע לכתיבה? האם הקריאה שלך היא ''חלק מהעבודה?''
ת: שאלה טובה – לא, אני לא חושב שהייתי יכול (ללא רגשות אשמה) לחקור דברים באופן כה אובססיבי ללא ההצדקה של החשיבה ''טוב, זאת העבודה שלך''. וגם אז, אני חייב לשאול את עצמי לבסוף, ''נו, האם יצא ספר מכל זה, או שאתה רק משחק?''
ש: מה אם היה לך כסף בלתי מוגבל, וכל הזמן שבעולם?
ת: דידי, אם זה היה המצב, היה לוקח לי עשרים שנה לכתוב כל ספר. ואני מגלה שאני כל הזמן חוקר נושא, גם לאחר שהספר המדובר הסתיים!
ש: וואו. טוב שאין לך כסף בלתי מוגבל, אם כך.
ת: לא, צריך להיות לי כסף בלתי מוגבל. זה עוול שאין לי.
ש: האם אתה משחק פוקר, או שגם החלקים האלה בהזדמנות אחרונה הם תוצאה של תחקיר?
ת: כיום אני משחק פוקר, ואני חושב שהוא מרתק. אבל לפני שהעלילה של הזדמנות אחרונה דרשה זאת, לא ידעתי דבר על המשחק. זה עוד תחום מחקר שהמשכתי לעסוק בו לאחר שסיימתי לכתוב את הספר הרלוונטי.
ש: הכתיבה שלך מורכבת מאד. כל כך מורכבת, שהקורא מקבל לעתים את התחושה שאתה מנסה ללכוד את העולם כולו בכל ספר, או אפילו ליצור אותו במציאות. האם אתה חש לעתים כאל כשאתה כותב? האם אתה מתוסכל לעתים שאתה לא יכול לטייל ברחובות העולם המומצא הכה-אמיתי שלך?
ת: זאת נקודה טובה. מה שאני באמת רוצה לעשות בכל ספר הוא לרמות את הקורא כך שהוא יחשוב שהעולם הבדיוני הזה אינו בדיוני, כי אם העולם האמיתי מחוץ לחלון. וזה אכן מוביל למעין הסבר מוחלט של כל דבר, ואני מגלה שאני רוצה למלא את הספר בכל הסקה ותוצאה. אני רוצה שהקורא יחווה את המאורעות, לא רק יציין אותם לעצמו. אז אני נוטה לכתוב עוד ועוד.
ש: היית שוקל לכתוב קומיקס?
ת: אולי הייתי חושב על כך, אבל אני לא יודע דבר על איך הם עובדים. אני בטוח שלקומיקס יש מוסכמות, נוהגים, סגנונות – ואני בור בקשר אליהם כפי שאני בור בנוגע למציאויות של כתיבת תסריט. אני אוהב קומיקסים וסרטים, אבל אני לא יודע איך ליצור אותם.
ש: ובכן, ציינת שאתה מיודד עם ניל גיימן. תשאל אותו. הוא יודע.
ת: כן, הוא יודע! אבל משום מה, אנחנו אף פעם לא מדברים על העבודה!
ש: ובכן, חוסר היכרות עם מוסכמות הקומיקס עשוי להיות יתרון.
ת: אמת!
ש: לאחר שסיימת את התחקיר, האם אתה ממפה את הספר, או שמא העלילה מתפתחת בעודך כותב אותו?
ת: אני ממפה את העלילה עד הפרט האחרון. אני מכין לוחות שנה ענקיים, בהם כל מאורע כתוב בריבועים הגדולים. עד שאני מתחיל לכתוב, אני יודע כל פרט אפשרי על מה שיקרה בסיפור. לדמויות שלי יש רצון חופשי בשלב התכנון וראשי הפרקים, אבל כשאני מתחיל לכתוב הן חיות בעולם דטרמיניסטי.
ש: והן אף פעם לא מנסות להשתלט בזמן שאתה כותב?
ת: הן יכולות לנסות, אבל אני משתיק אותן.
ש: אמרת שאתה אוהב את לאבקראפט. מה אתה אוהב בכתיבה שלו?
ת: אני אוהב את העולם האמיתי שמקיף את העניינים העל טבעיים, בתור התחלה. ניו אינגלנד של לאבקראפט מלאת חיים כמו לונדון של דיקנס (או קרוב לכך). וגם, לאבקראפט ממש המציא ספרות על-טבעית מהסוג הזה – הנקרונומיקון, האלים העתיקים ושוחרי הרע.
ש: לעתים קרובות יש לך דמויות שלפחות בתחילת הספר, דומות לילדים פעורי עיניים ובורים בעולם פלאות שהם אינם מבינים. הם אבודים, הם נמצאים בסכנה, ונראה שכולם יודעים יותר מהם. האם כך אתה עצמך חש כשאתה מתחיל את התחקיר או את העבודה על רעיון לספר? מאין באה התכונה הזאת של הדמויות שלך?
ת: נקודה טובה. אני חושב שזה אכן משקף את הפליאה שלי למראה הדברים החדשים שאני מגלה. וכמובן שנוח מאד שיש גיבור שהוא בור בנוגע למשבר הנוכחי באותה המידה כמו הקורא, כך שהקורא יכול ''להקשיב'' בזמן שהדמות שלנו מגלה מה קורה. קשה מאד לכתוב גיבור שכבר יודע הכל בעוד הקורא לא יודע דבר.
ש: ''ובכן, הזמן ה''רשמי'' שלנו נגמר, ואנחנו מסיימים את הראיון. תודה לך מהקהל ומהאנשים שהתחברו מבתיהם!
ת: תודה. היה כיף! ויש לי עוד כמה בקבוקי קולה וסיגריות...
טים פאוורס - חייו ופועלו
הזדמנות אחרונה , תאריך תפוגה, ומזג אויר לרעידות אדמה
שערי אנוביס
Declare
The Stress of Her Regard
The Drawing of the Dark
Dinner at Deviant's Palace
הזדמנות אחרונה - במיתוס
שערי אנוביס - במיתוס
מזיגת הכהָה
איקון 2005
|
 |
|
