 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
משחק הנסיכים
פרקים לדוגמה / גארת' ניקס
02/06/13
תגובות: 3
ציידת הלילה
פרקים לדוגמה / המערכת
04/05/12
תגובות: 2
דם כחול
פרקים לדוגמה / ורד טוכטרמן
23/09/11
תגובות: 1
ימי תל-אביב האחרונים
פרקים לדוגמה / לביא תדהר וניר יניב
24/09/10
תגובות: 0
מגן הלהט
פרקים לדוגמה / אילן גוייכמן
19/12/08
תגובות: 0
בן אלמוות
פרקים לדוגמה / רוג'ר זילאזני
12/12/08
תגובות: 0
פנטסיה 2000 - דבר העורך
פרקים לדוגמה / המערכת
06/10/08
תגובות: 39
תחיית האגדות
פרקים לדוגמה / אילן גוייכמן
17/09/08
תגובות: 1
חוק הקוסמים השני - אבן הדמעות
פרקים לדוגמה / טרי גודקינד
13/09/08
תגובות: 11
סימנטוב
פרקים לדוגמה / אסף אשרי
18/04/08
תגובות: 6
המים שבין העולמות
פרקים לדוגמה / הגר ינאי
06/04/08
תגובות: 6
דרקון הוד מלכותו
פרקים לדוגמה / נעמי נוביק
24/09/07
תגובות: 16
המגשר
פרקים לדוגמה / רביב מיוחס
14/09/07
תגובות: 74
התחדשות
פרקים לדוגמה / קרול ברג
05/05/07
תגובות: 3
בנות הדרקון
פרקים לדוגמה / מרית בן-ישראל
02/04/07
תגובות: 25
|
 |
סופת החרבות
פרקים לדוגמה / ג'ורג' ר. ר. מרטין
יום ראשון, 12/05/2002, שעה 13:32
פרק ראשון מתוך הספר השלישי בסדרת 'שיר של אש ושל קרח'
|
|
רוח מזרחית נשבה בשערו הסבוך, רכה וריחנית כאצבעותיה של סרסיי. הוא שמע ציפורים שרות, וחש את הנהר נע מתחת לסירה בזמן שתנופת המשוטים שולחת אותם לעבר השחר החיוור הוורוד. לאחר זמן כה רב באפלה, היה העולם כה מתוק שג'יים לאניסטר חש סחרחורת. אני חי, ואני שיכור מאור שמש. צחוק פרץ מבין שפתיו, פתאומי כשׂלָו שהבריחו אותו ממקום המסתור שלו.
''שקט'', רטנה האישה, מזעיפה פנים. זעף התאים יותר לפניה הרחבות והגסות יותר מאשר חיוך. לא שג'יים ראה אותה מחייכת אי-פעם. הוא שעשע את עצמו במחשבות עליה באחת משמלות המשי של סרסיי במקום מעיל העור הקצר המשובץ שלה. אפשר באותה המידה להלביש פרה במשי.
אבל הפרה ידעה לחתור. מתחת למכנסיה החומים הגסים היו שוקיים כמו מיתרי עץ, והשרירים הארוכים בזרועותיה נמתחו והתכווצו עם כל משיכה של המשוטים. אפילו לאחר שחתרה חצי לילה, היא לא הראתה סימני עייפות, דבר שלא ניתן היה לומר על בן דודו סר קליאוס, שעמל על המשוט השני. נראית כמו אישה כפרית גדולה וחזקה, אבל מדברת כמו אצילה וחוגרת חרב ארוכה ופגיון. אה, אבל האם היא יודעת להשתמש בהם? ג'יים התכוון לגלות זאת, ברגע שייפטר מכבליו.
הוא ענד אזיקי ברזל על פרקי ידיו וזוג תואם על קרסוליו, והשניים היו מחוברים בשרשרת עבה שאורכה לא יותר מרגל. ''אפשר לחשוב שמילתי, מילתו של בן לבית לאניסטר, אינה טובה דייה'', התלוצץ בעודם כובלים אותו. הוא היה שיכור מאוד בשלב זה, תודות לקייטלין סטארק. מבריחתם מנהרן הוא זכר רק פיסות וקרעים. הייתה בעיה מסוימת עם הסוהר, אבל האישה הגדולה התגברה עליו. אחר כך הם טיפסו במעלה מדרגות אינסופיות, סביב סביב. רגליו היו חלשות כעשב, והוא מעד פעמיים שלוש, עד שהאישה נתנה לו זרוע להישען עליה. בשלב מסוים הוא נכרך בגלימת נוסע ונדחף לתחתית סירה. הוא זכר שהקשיב לליידי קייטלין שפקדה על מישהו להרים את שער הסורגים של שער המים. היא שולחת את סר קליאוס פריי חזרה למעלֶה מלך עם תנאים חדשים למלכה, כך הכריזה בנימה שאינה סובלת ויכוח.
הוא כנראה נרדם אז. היין הפך אותו לישנוני, והוא נהנה להתמתח, דבר שהשלשלאות שלו לא אפשרו לו לעשות בתא. ג'יים למד מזמן לתפוס תנומה באוכף בזמן צעדה. זה לא היה קשה יותר. טיריון יצחק עד שתהיה לו בחילה כשישמע איך עברתי את בריחתי בשינה. אבל כעת הוא היה ער, והשלשלאות היו טורדניות. ''הליידי'', קרא, ''אם תסירי את השלשלאות האלה, אחליף אותך במשוטים''.
היא שוב הזעיפה פנים, פניה מלאות בשיני סוס ובחשד קודר. ''אתה תלבש את שלשלאותיך, קוטל-מלך''.
''את מתכוונת לחתור עד מעלה מלך, אישה?''
''אתה תקרא לי בריאֵן, לא אישה''.
''שמי הוא סר ג'יים. לא קוטל-מלך''.
''אתה מכחיש שקטלת מלך?''
''לא. האם את מכחישה את מינך? אם כן, תפתחי את מכנסייך ותראי לי''. הוא חייך אליה חיוך תמים. ''הייתי מבקש שתפתחי את הלסוּטה שלך, אבל על-פי מראך זה לא יוכיח הרבה''.
סר קליאוס דאג. ''בן דוד, זכור את נימוסיך''.
דם לאניסטר דליל בגופו של זה. קליאוס היה הבן שדודתו ג'נה ילדה לשוטה ההוא אמון פריי, שחי באימה מלורד טייווין לאניסטר מיום נישואיו לאחותו. כשלורד וַולדֶר פְרֶיי צירף את התאומים למלחמה לצד נהרן, סר אמון בחר בנאמנותה של אשתו על זו של אביו. צוק קאסטרלי הפסיד בעסקה הזאת, הרהר ג'יים. סר קליאוס נראה כמו סמור, לחם כמו אווז, והיה לו אומץ של כבשה אמיצה במיוחד. הליידי סטארק הבטיחה לו שחרור אם יישא את המסר שלה לטיריון, וסר קליאוס נשבע בהן צדקו שיעשה זאת.
הם כולם נשבעו רבות בתא, וג'יים יותר מכולם. זה היה המחיר שנקבה ליידי קייטלין עבור שחרורו. היא הניחה את חוד חרבה של האישה הגדולה על לבו ואמרה: ''הישבע כי לעולם לא תרים עוד חרב כנגד סטארק או טאלי. הישבע שתאלץ את אחיך לכבד את שבועתו להחזיר את בנותיי בטוחות וללא פגע. הישבע על כבודך כאביר, על כבודך כלאניסטר, על כבודך כחבר במשמר המלך. הישבע בחייהם של אחותך, ושל אביך, ושל בנך, בשם האלים העתיקים והחדשים, ואשלח אותך חזרה אל אחותך. סרב, ואקח את דמך''. הוא זכר את מדקר הפלדה דרך הסמרטוטים שלבש בעת שהיא מסובבת את חוד החרב.
אני תוהה מה יאמר הספטון העליון על קדושתן של שבועות שאדם נשבע בעודו שיכור, כבול לקיר, וחרב צמודה לחזהו? לא שג'יים היה מודאג במיוחד בנוגע לרמאי השמן ההוא, או לאלים שהוא טען שהוא משרת. הוא זכר את הדלי שהליידי קייטלין הפילה בבעיטה בתאו. אישה מוזרה, הפקידה את חיי בנותיה בידיו של אדם שהכבוד שלו לא שווה יריקה. אבל היא בטחה בו מעט ככל שהעזה. היא תולה את תקוותה בטיריון, לא בי. ''אולי היא לא טיפשה כל כך, אחרי הכול'', אמר בקול.
השובה שלו לא הבינה אותו נכונה. ''אני לא טיפשה. וגם לא חירשת''.
הוא היה עדין אתה; ללעוג לאחת כזאת יהיה כה קל עד כי לא תהיה בזה הנאה. ''דיברתי לעצמי, ולא עלייך. זה הרגל שקל לאמץ בתא''.
היא הזעיפה לעברו פנים, דוחפת את המשוטים קדימה, מושכת אותם חזרה, דוחפת אותם קדימה, אינה אומרת דבר.
לשונה חלקה כשם שפניה נאות. על-פי סגנון דיבורך, הייתי אומר שאת בת אצולה''.
''אבי הוא סלווין טארת', הלורד הכוכב-משווה בחסד האלים''. אפילו את זה היא מסרה בחוסר רצון.
''טארת''', אמר ג'יים. ''סלע גדול ומזעזע בים הצר, למיטב זיכרוני. וכוכב-משווה נשבע אמונים לקץ סופה. מדוע את משרתת את רוב מווינטרפל?''
''אני משרתת את הליידי קייטלין. והיא פקדה עלי למסור אותך בבטחה לאחיך טיריון במעלה מלך, לא להחליף מילים אתך. היה שקט''.
''שבעתי משקט, אישה''.
''דבר עם סר קליאוס, אם כך. אין לי מילים למפלצות''.
ג'יים נחר בבוז. ''האם יש מפלצות בסביבה? אולי מתחבאות מתחת למים? בסבך הערבה ההוא? ואני בלי חרבי!''
''אדם שמחלל את אחותו, רוצח את מלכו ומשליך ילד תמים למותו אין הוא ראוי לשם אחר''.
תמים? הילד העלוב ריגל אחרינו. כל רצונו של ג'יים היה לבלות שעה לבד עם סרסיי. המסע שלהם צפונה היה עינוי מתמשך; לראות אותה כל יום, מבלי שיוכל לגעת בה, לדעת שרוברט מועד בשיכרון למיטתה כל לילה בקרון הגדול והחורק ההוא. טיריון עשה כמיטב יכולתו לשמור שמצב רוחו יהיה מרומם, אבל זה לא הספיק. ''תהיי מנומסת בכל הנוגע לסרסיי, אישה'', הזהיר אותה.
''שמי הוא בריאן, לא אישה''.
''מה אכפת לך איך מכנה אותך מפלצת?''
''שמי הוא בריאן'', חזרה, עקשנית ככלב ציד.
''הליידי בריאן?'' נראה שהיא חשה אי-נוחות כזאת שג'יים חש בנקודת תורפה. ''או אולי סר בריאן יתאים יותר לטעמך?'' הוא צחק. ''לא, חוששני שלא. אפשר להלביש פרה חולבת ברצועת זנב, בשריון צוואר ובמגן פנים, אבל אין זה אומר שאפשר לרכוב עליה לקרב''.
''דודני ג'יים, אנא, אל לך לדבר בגסות כזאת''. תחת גלימתו לבש סר קליאוס מעיל שחולק לרבעים עליהם הופיעו המגדלים התאומים של בית פריי והאריה הזהוב של לאניסטר. ''לפנינו דרך ארוכה, אל לנו להתנצח''.
''כשאני מתנצח, אני עושה זאת בחרבי, דודן. דיברתי עם הליידי. אמרי לי, אישה, האם כל הנשים בטארת' פשוטות מראה כמוך? אני מרחם על הגברים, אם כך. אולי הם לא יודעים איך נראות נשים אמיתיות, שהרי הם גרים בהר קודר בים''.
''טארת' יפהפה'', נהמה האישה בין משיכות משוט. ''אי הספיר, כך הוא מכונה. היה שקט, מפלצת, אלא אם-תרצה שאחסום את פיך''.
''גם היא גסה, האין זאת, דודן?'' שאל ג'יים את סר קליאוס. ''אף שיש פלדה בעמוד השדרה שלה, אודה. לא רבים הגברים שיעזו לכנות אותי מפלצת בפניי''. אם כי מאחורי גבי הם מדברים בחופשיות רבה, בכך אין לי ספק.
סר קליאוס השתעל בעצבנות. ''הליידי בריאן שמעה את השקרים האלה מקייטלין סטארק, אין ספק. בני סטארק אינם יכולים לקוות להביסך בחרבות, סר, אז כעת הם נלחמים במילים מורעלות''.
הם הביסו אותי בחרבות, שוטה חסר סנטר שכמוך. ג'יים חייך כיודע סוד. גברים קוראים כל מיני דברים בחיוך צופן סוד, אם אתה נותן להם. האם דודני קליאוס באמת בלע את סיר הזבל הזה, או האם הוא מנסה למצוא חן? מה יש לנו כאן, אידיוט ישר או מלכך פנכה?
סר קליאוס המשיך ללהג בשמחה. ''כל אדם המאמין שאח אשר נשבע למשמר המלך יפגע בילד, אינו יודע מה משמעותו של כבוד''.
מלכך פנכה. למען האמת, ג'יים החל לקלל את היום שבו העיף את בראנדון סטארק מהחלון ההוא. סרסיי הציקה לו בלי סוף אחר כך, כשהילד סירב למות. ''הוא היה בן שבע, ג'יים'', היא נזפה בו. ''אפילו הבין מה ראה, היינו יכולים להפחיד אותו כך שישתוק''.
''לא חשבתי שתרצי-''
''אתה אף פעם לא חושב. אם הילד יתעורר ויספר לאביו מה ראה -''
''אם אם אם''. הוא משך אותה לחיקו. ''אם הוא יתעורר, נגיד שהוא חלם, נכנה אותו שקרן, ובמקרה הגרוע ביותר אהרוג את נד סטארק''.
''ומה אתה חושב שרוברט יעשה?''
''שרוברט יעשה כרצונו. אצא למלחמה נגדו אם איאלץ לעשות כן. המלחמה על הכוס של סרסיי, כך יכנו אותה הזמרים''.
''ג'יים, תעזוב אותי!'' היא זעמה, נאבקת לקום.
במקום זאת הוא נישק אותה. לרגע היא התנגדה, אבל אז פיה נפתח אל תוך פיו. הוא זכר את טעם היין והציפורן שעל לשונה. היא רעדה. ידה נשלחה ללסוטה שלה ומשכה, קורעת את המשי כך ששדיה השתחררו, ולזמן-מה הילד סטארק נשכח.
האִם סרסיי נזכרה בו מאוחר יותר ושלחה את האיש עליו דיברה הליידי סטארק, על מנת לוודא שהילד לא יתעורר? אילו הייתה רוצה שימות, היא הייתה שולחת אותי. ולא מתאים לה לבחור כפת חתול שיפשל בהריגה באופן כה עלוב.
במורד הנהר, השמש העולה הבליחה על פניו מוכות הרוח של הנהר. חוף הנהר היה חֵמר אדום, חלק ככל דרך. זרמים קטנים יותר הזינו את הנהר, והגזעים הנרקבים של עצים טבועים נצמדו לגדות. החוף הצפוני היה פראי יותר. צוקים סלעיים גבוהים התרוממו עשרים רגל מעליהם, מוכתרים בשורות של אשור, אלון וערמון. על הצוקים לפניהם, ג'יים הבחין במגדל תצפית, שנראה גבוה יותר בכל משיכה של המשוטים. הרבה לפני שהגיעו אליו, הוא ידע שהוא נטוש, סלעיו השחוקים מכוסים בשושנים מטפסות.
כשהרוח שינתה כיוון, סר קליאוס עזר לאישה להרים מפרש, משולש נוקשה של בד מפוספס באדום-וכחול. צבעי טאלי, שוודאי יגרמו להם לצרות אם יפגשו כוחות לאניסטר על הנהר, אבל זה היה המפרש היחיד שהיה להם. בריאן התיישבה ליד ההגה, ג'יים השליך החוצה את הלוח המגן כנגד הרוח, שלשלאותיו מקשקשות בעודו נע. לאחר זאת, הם התקדמו מהר יותר, כשהרוח והזרם שניהם תומכים במנוסתם. ''יכולנו לחסוך זמן נסיעה רב לו מסרת אותי לידי אבי במקום לידי אחי'', ציין.
''בנותיה של הליידי קייטלין נמצאות במעלה מלך. אשוב עם הנערות או שלא אשוב כלל''.
ג'יים פנה לסר קליאוס. ''דודן, תן לי את הסכין שלך''.
''לא'', האישה נדרכה. ''אני מסרבת שתהיה חמוש''. קולה היה נוקשה כאבן.
היא חוששת ממני, גם בשלשלאות. ''קליאוס, נראה שעלי לבקש ממך לגלח אותי. תותיר את הזקן, אבל תוריד את השער מראשי''.
''התרצה להיות גלוח שער?'' שאל קליאוס פריי.
''הממלכה מכירה את ג'יים לאניסטר כאביר חסר זקן ובעל שער זהוב ארוך. גבר קירח בעל זקן צהוב מזוהם אולי לא יזוהה. אני מעדיף שלא יזהו אותי בעודי כבול בשלשלאות''.
הפגיון לא היה חד כפי שיכול היה להיות. קליאוס חתך בנחישות, מנסר וקורע את הקשרים ומשליך את השער לנהר. התלתלים הזהובים צפו על-פני המים, נעלמים מאחור לאיטם. כשהסבכים נעלמו, כינה החלה לזחול במורד צווארו. ג'יים תפס אותה ומחץ אותה על אגודלו. סר קליאוס פלה כינים נוספות מגולגולתו והשליך אותן לנהר. ג'יים הרטיב את ראשו והכריח את סר קליאוס להשחיז את להבו בטרם אפשר לו לגרד את האינץ' האחרון של זיפים צהובים. כשזה נעשה, הוא סידר גם את זקנו.
ההשתקפות במים הייתה אדם שהוא לא הכיר. לא רק שהיה קירח, הוא נראה כאילו הזקין בחמש שנים בצינוק ההוא. פניו היו רזות יותר, שקעים תחת עיניו וקמטים שלא זכר. אני לא דומה כל-כך לסרסיי, ככה. היא תשנא את זה.
עד אמצע היום, סר קליאוס נרדם. נחרותיו נשמעו כמו ברווזים מזדווגים. ג'יים התמתח והתבונן בעולם זורם על פניו. לאחר התא האפל, כל סלע וכל עץ היה פלא.
כמה בקתות של חדר אחד באו והלכו. הן נבנו על מוטות גבוהים שגרמו להן להיראות כעגורנים. הוא לא ראה זכר לאנשים שגרו שם. ציפורים עפו מעליו, או צעקו מהעצים לאורך החוף, וג'יים ראה לרגע דגים כסופים הנעים במים כאבחת סכין. טרוטה של טאלי, זה סימן רע, חשב, עד שראה סימן רע עוד יותר – אחד מבולי העץ הצפים שעברו התגלה כאיש מת, חסר דם ונפוח. גלימתו הייתה סבוכה בשורשי עץ שנפל, ולא היה אפשר לטעות בצבעה, ארגמן של לאניסטר. הוא תהה אם הגופה הייתה גופתו של מישהו שהכיר.
מזלגות הקלשון היו הדרך הקלה ביותר להעביר סחורות או אנשים בארץ הנהרות. בזמני שלום, הם היו פוגשים דייגים בסירותיהם, אסדות תבואה המונעות במורד הזרם על-ידי מוטות, סוחרים המוכרים מחטים וגלילי בד מחנויות צפות, אולי אפילו סירת שחקנים צבועה בצבעים עליזים, מפרשיה רקומים בחצי מאה צבעים, העושה את דרכה במעלה הנהר מכפר לכפר ומטירה לטירה.
אבל המלחמה גבתה מחיר. הם חלפו על-פני כפרים, אבל לא ראו כפריים. רשת ריקה, חתוכה וקרועה ותלויה מכמה עצים הייתה הסימן היחיד לדייגים. נערה צעירה שהשקתה את הסוס שלה רכבה מהמקום ברגע שראתה את המפרש שלהם. לאחר זמן הם חלפו על פני תריסר איכרים שחפרו בשדה מתחת לשרידי מגדל שרוף. האנשים בהו בהם בעיניים ריקות וחזרו לעמלם ברגע שהחליטו שהסירה לא מהווה איום.
המזלג האדום היה רחב ואיטי, נהר הזורם בנחת דרך עיקולים ופניות ומלא באיים קטנים ומיוערים ונעצר לעתים קרובות על-ידי שרטונים וזיזים שארבו מתחת לפני המים. אבל נראה שלבריאן עין חדה לסכנות, והיא תמיד הצליחה למצוא את הערוץ הנכון. כשג'יים החמיא לה על הכרת הנהר, היא בחנה אותו בחשד ואמרה: ''איני מכירה את הנהר. טארת' הוא אי. למדתי להשתמש במשוטים ובמפרש בטרם רכבתי על סוס''.
סר קליאוס התיישב ושפשף את עיניו. ''אלים, זרועותיי כואבות. אני מקווה שהרוח תמשיך לנשוב''. הוא רחרח את הרוח. ''אני מריח גשם''.
ג'יים היה מקבל גשם בברכה. הצינוק בנהרן לא היה המקום הנקי ביותר בשבע הממלכות. בשלב זה הוא ודאי מריח כמו גבינה בשלה יתר על המידה.
קליאוס פזל במורד הנהר. ''עשן''.
אצבע אפורה ודקה התכופפה וסימנה להם להתקרב. היא עלתה מהגדה הדרומית במרחק של כמה מילין, מסתחררת ומסתלסלת. מתחת לה, ג'יים הצליח לראות את שרידיו הבוערים של מבנה גדול, ועץ אלון חי מלא בנשים מתות.
העורבים בקושי התחילו לסעוד מגופותיהן. החבלים הדקים חתכו עמוקות בבשר הדק של גרונן, וכשהרוח נשבה הן הסתובבו והתנודדו. ''זה לא נעשה באבירות'', אמרה בריאן כאשר היו קרובים דיים לראות את המחזה בבהירות. ''אף אביר אמיתי לא היה מוחל על טבח מופקר שכזה''.
''אבירים אמיתיים רואים דברים גרועים יותר בכל פעם שהם רוכבים למלחמה, אישה'', אמר ג'יים. ''ועושים דברים גרועים יותר, כן''.
בריאן הפנתה את ההגה לכיוון החוף. ''לא אותיר תמימים למאכל העורבים''.
''אישה חסרת לב. גם עורבים זקוקים לאוכל. הישארי על הנהר ועזבי את המתים לנפשם, אישה''.
הם נחתו במעלה הנהר, במקום בו עץ האלון הגדול נשען מעל המים. כשבריאן הורידה את המפרש, ג'יים ירד מן הסירה, מסורבל בשלשלאותיו. המזלג האדום מילא את מגפיו והרטיב את מכנסיו המרופטים. הוא צחק, כרע על ברכיו, שיקע את ראשו במים, ועלה רטוב ומטפטף. ידיו היו מכוסות רפש, וכשהוא שפשף וניקה אותן הן נראו דקות וחיוורות מכפי שזכר. גם רגליו היו נוקשות ולא יציבות בעת שנשאו את מלוא כובד משקלו. ביליתי זמן רב מדי לעזאזל בצינוק של הוסטר טאלי.
בריאן וסר קליאוס גררו את הסירה לגדה. הגופות היו תלויות מעל ראשם, מבשילות במוות כמו פרי באושים. ''אחד מאתנו ייאלץ לחתוך את כבליהן'', אמרה האישה.
''אני אטפס'', ג'יים בוסס לחוף, משמיע קולות נקישה. ''רק תורידי את השלשלאות האלה''.
האישה לטשה עיניים באחת הנשים המתות. ג'יים התקרב אליה בגרירת רגליים, ההתקדמות היחידה שהשלשלת אפשרה לו. כשראה את השלט שהיה תלוי על צווארה של הגופה הגבוהה ביותר, הוא חייך. ''הן שכבו עם אריות'', הקריא. ''הו, כן, אישה, זה בהחלט לא נעשה באבירות... אבל על-ידי הצד שלך, לא שלי. אני תוהה מי הן היו, הנשים האלה?''
''ריבות פונדק'', אמר סר קליאוס פריי. ''זה היה פונדק, אני זוכר אותו כעת. כמה גברים מהמשמר שלי בילו כאן את הלילה כששבנו לאחרונה לנהרן''. לא נותר מהמבנה דבר פרט ליסוד האבן וערמה של קורות שנפלו, חרוכות ושחורות. עשן עדיין עלה מן האפר.
ג'יים הותיר את בתי הזונות ואת הזונות לאחיו טיריון. סרסיי הייתה האישה היחידה שרצה מעודו. ''הנערות עינגו כמה מחייליו של הלורד אבי, מסתבר. אולי הגישו להם מזון ומשקה. כך הן הרוויחו את קולרי הבוגדות שלהן, בנשיקה ובספל שיכר''. הוא התבונן במורד ובמעלה הנהר, לוודא שהם לבדם. ''זאת אדמת בְּרַאקֶן. לורד ג'וֹנוֹס ודאי הורה על מותן. אבי שרף את טירתו, וחוששני שאין בלבו אהבה אלינו''.
''זאת יכולה להיות עבודה של מארק פייפר, או של צל היער ההוא, בֶּריק דונדאריון, אף-על-פי ששמעתי שהוא קוטל רק חיילים. אולי חבורה של אנשי הצפון של רוּז בולטון?''
''בולטון הובס על-ידי אבי על המזלג הירוק''.
''אבל לא נשבר'', אמר סר קליאוס. ''הוא שב לדרום כשלורד טייווין צעד כנגד מקום חציית הנהר. השמועה בנהרן הייתה שהוא כבש את הארנהול מסֶר אמורי לורץ'''.
ג'יים לא אהב את מה ששמע כלל ועיקר. ''בריאן'', אמר, פונה אליה בשמה בתקווה שהיא תקשיב, ''אם לורד בולטון אוחז בהארנהול, סביר להניח שעוקבים אחר המתרחש בקלשון ובדרך המלך כאחת''.
הוא חשב שראה שמץ של אי-ודאות בעיניה הכחולות הגדולות. ''אתה תחת חסותי. הם ייאלצו להרוג אותי''.
''אני לא חושב שזה יטריד אותם''.
''אני לוחמת טובה כמוך'', אמרה בהתגוננות. ''הייתי אחת מהשביעייה הנבחרת של המלך רנלי. בידיו שלו, הוא עטף אותי במשי המפוספס של משמר הקשת בענן''.
''משמר הקשת בענן? את ושש נערות אחרות? פייטן אמר פעם שכל הנערות יפות במשי... אבל הוא ודאי לא פגש אותך''.
האישה האדימה. ''יש לנו קברים לחפור''. היא הלכה לטפס על העץ.
הענפים הנמוכים של עץ האלון היו גדולים דיים על מנת שתעמוד עליהם לאחר שטיפסה על הגזע. היא הלכה בין העלים, פגיון בידה, וחתכה את החבלים שנקשרו בהם הגוויות. זבובים נהרו סביב הגופות בעודן נופלות, והסירחון היה גרוע יותר עם כל גופה שהפילה. ''זאת טרחה רבה בשביל זונות'', התלונן סר קליאוס. ''במה אנחנו אמורים לחפור? אין לנו אתים, ואני לא אשתמש בחרבי, אני -''
בריאן צעקה. היא קפצה לאדמה. ''לסירה. מהר. יש מפרש''.
הם נחפזו ככל שיכלו, אף כי ג'יים לא יכול היה לרוץ, ונאלץ להיעזר בדודנו על מנת לחזור לסירה. בריאן דחפה את הסירה לתוך הנהר בעזרת משוט והרימה מפרש בחופזה. ''סר קליאוס, אזדקק לעזרתך בחתירה''.
הוא עשה כדבריה. הסירה החלה לחתוך את המים במהירות רבה יותר; הזרם, הרוח והמשוטים עבדו כולם לטובתם. ג'יים ישב כבול, מתבונן במעלה הנהר. רק חלקו העליון של המפרש השני נראה לעין. פיתוליו של המזלג האדום גרמו למפרש ההוא להיראות כאילו הוא חוצה את השדות, נע צפונה מאחורי מסך עצים בעודם נעים דרומה, אבל הוא ידע שזה מטעה. הוא הרים את שתי ידיו להצל על עיניו. ''אדום בוץ וכחול מימי'', הכריז.
פיה הגדול של בריאן נע ללא קול, גורם לה להיראות כפרה המעלה גרה. ''מהר יותר, סר''.
הפונדק נעלם במהרה מאחוריהם, וגם חלקו העליון של המפרש נעלם, אבל זה היה חסר משמעות. ברגע שהרודפים יעברו את העיקול, הם ייראו שוב. ''אני מניח שאנחנו יכולים לקוות שבני טאלי הנאצלים יעצרו לקבור את הזונות המתות''. הרעיון שישוב לתאו לא משך את ג'יים. טיריון היה חושב על משהו פיקח עכשיו, אבל הרעיון היחיד שעולה בדעתי הוא לתקוף אותם בחרב.
במשך קרוב לשעה הם שיחקו בהצצות ובמחבואים עם רודפיהם, חולפים ביעף על-פני עיקולים, בין איים קטנים ומיוערים. כשהחלו לקוות שאיכשהו הצליחו להותיר מאחור את המרדף, המפרש המרוחק הופיע שוב. סר קליאוס עצר לרגע בחתירתו. ''שהאחרים ייקחו אותם''. הוא ניגב זיעה ממצחו.
''תחתור!'' אמרה בריאן.
''ספינת נהר רודפת אחרינו'', הכריז ג'יים לאחר שהתבונן זמן-מה. נראה שהיא גדלה מעט עם כל מכת משוטים. ''תשעה משוטים בכל צד, כלומר שמונה-עשר איש. יותר, אם הם צופפו גם לוחמים בנוסף לחותרים. ומפרשים גדולים יותר מזה שלנו. אנחנו לא יכולים לשוט מהר ממנה''.
סר קליאוס קפא על משוטיו. ''שמונה-עשר, אמרת?''
''שישה לכל אחד מאתנו. הייתי מבקש שמונה לעצמי, אבל הצמידים האלה מגבילים אותי מעט''. ג'יים הרים את ידיו. ''אלא אם כן הליידי בריאן תואיל בטובה לשחרר אותי מאזיקיי?''
היא התעלמה ממנו, משקיעה את כל כוחה בחתירה.
''היה לנו יתרון של חצי לילה עליהם'', אמר ג'יים. ''הם חתרו מאז השחר, כששני משוטים נחים בכל פעם. הם יהיו מותשים. כעת, מראה המפרש שלנו נתן להם פרץ כוח, אבל זה לא יחזיק מעמד. אנחנו אמורים להיות מסוגלים להרוג רבים מהם''.
סר קליאוס התנשף. ''אבל... הם שמונה-עשר''.
''לכל הפחות. סביר יותר שהם עשרים או עשרים וחמישה''.
דודנו נאנק. ''איננו יכולים לקוות להביס שמונה-עשר''.
''אמרתי שאנחנו יכולים? המיטב שאנו יכולים לקוות לו הוא מוות עם חרבותינו בידינו''. הוא היה כן לחלוטין. ג'יים לאניסטר מעולם לא פחד מפני המוות.
בריאן הפסיקה לחתור. זיעה הצמידה גדילים משער הפשתן שלה למצחה, והעוויה על פניה גרמה לה להיראות מכוערת עוד יותר. ''אתה תחת חסותי'', אמרה, קולה כה מלא בכעס שכמעט נשמע כנהמה.
הוא היה חייב לצחוק למראה פראות כזאת. היא כלב השמירה עם עטינים, חשב. או לפחות הייתה, אם היו לה עטינים ראויים לציון. ''אז תגני עלי, אישה. או שחררי אותי כדי שאוכל להגן על עצמי''.
הספינה קפצצה במורד הנהר, שפירית גדולה מעץ. המים סביבה הפכו לקצף לבן מכוח תנועת המשוטים. ניכר שהיא הולכת ומשיגה אותם, והאנשים על הסיפון הצטופפו קדימה בעודה מתקרבת. מתכת נצצה בידיהם, וג'יים ראה אף קשתות. קשתים. הוא שנא קשתים.
על חרטום הספינה המסתערת עמד גבר מוצק, ראשו קירח, גבות עבותות של שער אפור מעל עיניו וזרועותיו רחבות. מעל השריון שלו הוא עטה מעיל לבן מלוכלך, שערבה בוכייה רקומה עליו בצבע ירוק חיוור. אבל מעילו נסגר בסיכת טרוטה כסופה. מפקד משמר נהרן. בזמנו, סר רובין רַייגֶר היה ידוע כלוחם עז, אבל זמנו חלף. הוא היה בן גילו של הוסטר טאלי, והזדקן עם אדונו.
כשהספינות היו במרחק של חמישים מטר, הרים ג'יים את ידיו לפיו וצעק מעל שאון המים. ''באת לאחל לי דרך צלחה, סר רובין?''
''באתי לקחת אותך חזרה, קוטל-מלך'', שאג סר רובין רייגר. ''איך קרה שאיבדת את שערך הזהוב?''
''אני מקווה לעוור את אויבי בבוהק ראשי. זה עבד היטב עליך''.
סר רובין לא היה משועשע. המרחק בין הסירה לספינה הצטמצם לארבעים מטר. ''השליכו את משוטיכם ואת חרבותיכם לנהר, ולא יהיה צורך לפגוע במי מכם''.
סר קליאוס סב על מקומו. ''ג'יים, תאמר לו ששוחררנו על-ידי הליידי קייטלין... חלופת שבויים, מעשה חוקי...''
ג'יים אמר לו, לא שזה עזר במשהו. ''קייטלין סטארק אינה מושלת בנהרן'', צעק סר רובין בתשובה. ארבעה קשתים הצטופפו משני צדדיו, שניים עומדים ושניים כורעים. ''השליכו את חרבותיכם לנהר''.
''אין לי חרב'', השיב, ''אבל אם הייתה לי, הייתי תוקע אותה בבטנך וחותך את ביציהם של ארבעת הפחדנים האלה''.
מטח חצים ענה לו. אחד חבט בתורן, שניים ניקבו את המפרש והרביעי החטיא את ג'יים במטר.
עוד אחד מעיקוליו הרחבים של המזלג האדום הופיע לפניהם. בריאן כיוונה את הסירה לחצות את העיקול. קורת הרוחב נעה בעודם פונים, בעוד המפרש שלהם מתמלא ברוח וחורק מן המאמץ. לפניהם נח אי גדול באמצע הנהר. הערוץ המרכזי זרם מימין לו. משמאלו זרמה תעלה בין האי לבין הצוקים הגבוהים שעל החוף הצפוני. בריאן הזיזה את ההגה, והסירה חתכה שמאלה, מפרשה מתנפנף. ג'יים בחן את עיניה. עיניים יפות, חשב, ושלוות. הוא ידע לקרוא עיני אדם. הוא ידע איך נראה פחד. היא נחושה, לא נואשת.
שלושים מטר מאחוריהם, הספינה נכנסה לעיקול. ''סר קליאוס, קח את ההגה'', פקדה האישה. ''קוטל-מלך, קח משוט ותרחיק אותנו מן הסלעים''.
''כפקודת גבירתי''. משוט אינו חרב, אבל הלהב יכול לשבור פניו את אדם אם הוא מונף כהלכה, והידית יכולה לשמש להדיפת חרב.
סר קליאוס דחף את המשוט לידו של ג'יים ומיהר אל הירכתיים. הם חצו את ראש האי ופנו בחדות במורד התעלה, מרימים גל של מים על הצוק בזמן שהסירה עדיין מתנודדת. האי היה מיוער בצפיפות, סבך של ערבות, אלונים, ואורנים גבוהים שהטילו צללים עמוקים על הנהר הגועש. משמאלם עלה הצוק המסולע בחדות, ולרגליו קצף הנהר מסביב לסלעים שבורים ולשרידי מפולות.
הם עברו משמש לצל, חבויים מהספינה בין חומת העצים הירוקה לבין הצוק האפור-חום המסולע. כמה רגעי מנוחה מהחצים, חשב ג'יים, שהדף אותם מסלע שקוע למחצה.
הסירה התנודדה. הוא שמע קול שכשוך, וכשהתבונן אחורה בריאן לא הייתה שם. כעבור רגע ראה אותה שוב, מרימה את עצמה מהמים בבסיס הצוק. היא בוססה במים רדודים, עברה על סלעים, והחלה לטפס. סר קליאוס לטש עיניו, פיו פעור. שוטה, חשב ג'יים. ''תתעלם מהאישה'', צעק בחדות על דודנו. ''דאג להגה''.
הוא ראה את המפרש נע מאחורי העצים. ספינת הנהר נראתה במלוא גודלה במרחק של עשרים וחמישה מטר מאחור. חרטום הספינה נע בחדות בעודה מסתובבת, ושני תריסר חצים שוגרו לאוויר, אבל כולם נחתו במרחק מהם. תנועת שני כלי השיט הקשתה על הקשתים, אבל ג'יים ידע שהם ילמדו לפצות עליה במהרה. בריאן הייתה במחצית הדרך במעלה הצוק, מושכת את עצמה מנקודת אחיזה לנקודת אחיזה. רייגר ודאי יראה אותה, וברגע שיראה, הוא יורה לקשתים האלה להוריד אותה. ג'יים החליט לבדוק אם גאוותו של הזקן תגרום לו לטיפשות. ''סר רובין'', צעק, ''שמע אותי לרגע''.
סר רובין הרים יד, והקשתים שלו הורידו את קשתותיהם. ''תאמר את שברצונך לומר, קוטל-מלך, אבל תעשה זאת במהירות''.
הסירה נעה בין ערמות אבנים שבורות בעת שג'יים צעק: ''אני מכיר דרך טובה יותר ליישב זאת – קרב אחד על אחד. אתה ואני''.
''לא נולדתי הבוקר, לאניסטר''.
''לא, אבל סביר להניח שתמות היום אחר-הצהריים''. ג'יים הרים את ידיו על מנת שהאיש יוכל לראות את כבליו. ''אלחם נגדך בשלשלאות. ממה תוכל לפחד?''
''לא ממך, סר. אילו הבחירה הייתה שלי, הייתי עושה זאת בשמחה, אבל פקודותיי הן להחזיר אותך חי, אם אפשר. קשתים''. הוא סימן להם להמשיך. ''דרכו. משכו. שח-''
הטווח היה פחות מעשרים מטר. הקשתים לא יכלו להחמיץ, אבל בעודם מושכים בקשתותיהם, גשם של אבנים ניתך ארצה סביבם. אבנים קטנות נקשו על סיפונם, קפצצו על קסדותיהם, והתיזו מים משני צדי הספינה. אלה שהיו פיקחים דיים להבין, נשאו את עיניהם מעלה בדיוק ברגע שסלע בגודל של פרה התנתק מראש הצוק. סר רובין צעק באימה. האבן התגלגלה באוויר, פגעה בצוק, בותקה לשתיים, והתרסקה עליהם. הפיסה הגדולה יותר ניתצה את התורן, קרעה את המפרש, העיפה שניים מהקשתים למים ומחצה את רגלו של חותר בעודו כפוף מעל המשוט שלו. המהירות שבה החלה הספינה להתמלא במים רמזה כי החלק הקטן יותר פער חור בגוף הספינה. צווחות החותר הדהדו מן הצוק בעת שהקשתים מנופפים ידיים בפראות מתוך הזרם. על-פי האופן שהתיזו מים סביבם, נראה שאף אחד מבין השניים לא ידע לשחות. ג'יים צחק.
עד שיצאו מהתעלה, הספינה טבעה בין ברכות, מערבולות ומכשולים, וג'יים לאניסטר החליט שהאלים טובים. סר רובין והקשתים הארורים פי שלושה ייאלצו לעשות את הדרך הארוכה בחזרה לנהרן כהולכי רגל רטובים, והוא נפטר גם מהאישה הגדולה והמכוערת. לא יכולתי לתכנן זאת טוב יותר בעצמי. ברגע שאשתחרר מהכבלים האלה...
סר קליאוס הרים צעקה. כשג'יים הרים מבטו, בריאן נעה בכבדות על ראש הצוק לפניהם, לאחר שקיצרה דרך ביבשה בעודם עוברים את העיקול בנהר. היא השליכה את עצמה מהצוק, ונראתה כמעט חיננית בעודה מתקפלת לצלילה. היה זה בלתי אדיב מצדו לו קיווה שראשה יתרסק על אבן. סר קליאוס הפנה את הסירה לעברה. למרבית המזל, המשוט עדיין היה בידיו של ג'יים. חבטה טובה אחת כשהיא תשכשך את דרכה אל עבר הסירה ואהיה חופשי ממנה.
במקום זאת מצא את עצמו מושיט את המשוט מעל המים. בריאן אחזה בו, וג'יים משך אותה פנימה. בעודו עוזר לה לעלות לסירה, מים זרמו משׂערה וטפטפו מבגדיה הרטובים על הסיפון. היא עוד יותר מכוערת כשהיא רטובה. מי היה מאמין שזה אפשרי. ''את אישה טיפשה במיוחד'', אמר לה. ''יכולנו להמשיך להפליג בלעדייך. אני מניח שאת מצפה שאודה לך?''
''אין לי כל עניין בתודות שלך, קוטל-מלך. נשבעתי שאביא אותך בבטחה למעלה מלך''.
''ואת באמת מתכוונת לקיים את שבועתך?'' ג'יים חייך לעברה את החיוך העליז ביותר שלו. ''ראו זה פלא''.
סופת החרבות (Storm of Swords)
הספר השלישי בסדרת 'שיר של אש ושל קרח' (A Song of Ice and Fire)
מאת ג'ורג' ר. ר. מרטין (George R. R. Martin)
עברית: דידי חנוך
הוצאת אופוס, מאי 2002
שיר של קרח ושל אש
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
הספר כבר יצא?
Boojie יום ראשון, 12/05/2002, שעה 14:09
(2 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
