 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
אל ''המרחב''
מאמרים / איתי ליבנה
13/09/14
תגובות: 0
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12
תגובות: 11
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8
|
 |
העתיד על פי אלוהי המאנגה
מאמרים / רז גרינברג
יום ראשון, 21/07/2002, שעה 15:00
''קומיקס הוא שפה בין-לאומית. שפה חוצת דורות וגבולות. שפה שיכולה לגשר בין כל התרבויות.''
אוסמו טזוקה
|
|
הקורא המערבי הנתקל בשמו של אוסמו טזוקה יראה כי לעתים קרובות מצורף לו התואר ''אלוהי המאנגה''. ואכן, תרומתו והשפעתו של טזוקה למדיום המאנגה (קומיקס) ביפן ובשאר העולם היתה עצומה. ניתן להשוות אותה להשפעתם של אורסון וולס ושל אלפרד היצ'קוק על הקולנוע בארה''ב.
טזוקה נולד ב-1928. במהלך שנות התבגרותו התעמק בספרות, בתיאטרון ובמוסיקה, והתאהב באמנות שהיתה אז צעירה עדיין - סרטי הקולנוע. במיוחד שבו את ליבו סרטי האנימציה הקצרים של וולט דיסני ושל האחים פליישר. בעקבות הצפייה בהם, החליט טזוקה לנסות את כוחו בציור. במהלך אותן שנים הוא חווה על בשרו גם את התהליכים שעברו אז על יפן – התדרדרות המדינה למיליטריזם ולפאשיזם, שהובילה למעורבותה במלחמת העולם השניה. הדיכוי, הרדיפות הפוליטיות, הפיכת אוכלוסיית המדינה ל-''אוכלוסיה מגוייסת'' ולבסוף גם ההפצצות המאסיביות על יפן, שהביאו לתבוסתה במלחמה ולכיבוש האמריקאי, הותירו בטזוקה רושם עגום. רוב מעריציו של טזוקה נוטים לשבח את ראיית העולם אותה אימץ (המוצאת ביטוי חריף בעבודותיו) בעקבות אירועים אלה – פציפיזם השולל מלחמות ואלימות, וכיבוד חיי אדם באשר הם. אך גישתו הפוליטית של טזוקה היתה קיצונית הרבה יותר מהצגה זו של הדברים: הוא שלל כל סוג של לאומיות ואידיאולוגיה מדינית, וראה בהן את השורש לכל תחלואיה וצרותיה של החברה האנושית.
טזוקה החל לפרסם קומיקס ב-1946. בדומה למרבית האמנים שנכנסו לתחום באותה תקופה, הוא לא למד לצייר בשום מוסד רשמי ללימודי אמנות (הוא היה סטודנט לרפואה באותה תקופה, ומאוחר יותר גם השלים את לימודיו אלה והוסמך כרופא, אך מעולם לא עבד במקצוע). השנים הראשונות שלאחר התבוסה במלחמה והכיבוש האמריקאי הותירו את מרבית אוכלוסיית יפן עניה, מושפלת ובעיקר צמאה לבידור זול שישכיח ממנה את תלאות היום-יום. סדרות קומיקס – מדיום שהיה פופולארי ביפן עוד לפני המלחמה – ענו על הצורך הזה. עבודתו המקצועית הראשונה של טזוקה היתה בפרסום רצועת קומיקס בשם ''יומנה של מה-צ'אן'' בעיתון יומי, רצועה שזכתה להצלחה רבה. בעקבות זאת הוא פרסם ספר קומיקס בן 200 עמודים בשם ''אי המטמון החדש'', שנמכר ב-400 אלף עותקים - כמות שנחשבה אז חסרת תקדים. בתוך זמן קצר הפך טזוקה לאמן מצליח, והצלחתו נתנה השראה לגל חדש של אמני קומיקס שהחלו לעבוד לאחר המלחמה. מעמדו של טזוקה בקרב אותם אמנים נבע מיכולתו לחדש ולהעשיר את המדיום בו פעל. טזוקה המציא, למעשה, רבים מהמאפיינים של הקומיקס המודרני ביפן. לחלק גדול ממאפיינים אלה, במיוחד במישור הסגנוני, היתה השפעה גדולה, כאמור, גם על הקומיקס המערבי: הנראטיב ה-''קולנועי'' של המאנגה (פירוק פעולה אחת למספר רב של משבצות), עמודים ''שקטים'', נטולי טקסט, ועוד. יש הטוענים כי סגנון עיצוב הדמויות הפופולארי בסדרות מאנגה רבות – במיוחד העיניים הגדולות – גם הוא תרומה של טזוקה למדיום, בהשראת הסרטים המצוירים המערביים אותם ראה בנעוריו. תרומה גדולה עוד יותר היתה לטזוקה במישור התוכני. הוא היה יוצר פורה בצורה יוצאת דופן – מעריכים כי במהלך חייו צייר מעל 150,000 עמודי קומיקס – והוא פיתח את העיסוק של המדיום בז'אנרים שונים. בין הסדרות אותן צייר ניתן למנות את ''קיסר הג'ונגל'' (או בשמה המערבי ''קימבה, האריה הלבן''), סדרת הרפתקאות לילדים אודות חיות באפריקה (בשנות ה-90 התחוללה שערורייה מתוקשרת כאשר עלה חשד לפיו הסרט המצליח ''מלך האריות'' מבית דיסני היה פלגיאט של סדרה זו), את ''נסיכה-אביר'', סדרת הרפתקאות נוספת בה המציא טזוקה במו ידיו את ז'אנר ה-Shojo (סדרות רומנטיות לנערות, המכילות לעתים קרובות תכנים פנטסטיים ועיסוק רב בחילופי זהות מינית), את ''בלאקג'ק'' – מותחן בו ניצל טזוקה את הידע הרחב אותו רכש בזמן לימודי הרפואה שלו, את ''אדולף'' – סדרה יחודית שעסקה ביהודים, בשואה ובהקמת מדינת ישראל, עיבודים לסיפורי התנ''ך, לסיפורי הברית החדשה, למיתוסים בודהיסטיים, למחזות של שייקספיר ולקלאסיקות ספרותיות כגון ''החטא ועונשו''.
מעל כל אלה ניצבות הסדרות אותן צייר בז'אנר המד''ב, והעיסוק המתמשך של אותן סדרות ברובוטים. האנטומיה של הגוף האנושי ריתקה את טזוקה עוד מימיו כסטודנט לרפואה, ומדע הרובוטיקה – נסיון ליצור חיקוי מלאכותי של האנטומיה הזאת – הצית את דמיונו. רובוטים גם יצגו פן אידיאולוגי בעבודותיו של טזוקה: קריאת סדרות הקומיקס אותן צייר נותנת תחושה כי לא היה לו אמון רב ביכולתם של בני אדם להגיע להחלטות נכונות או להתפתח לכיוונים הרצויים. האמונה לפיה הרובוטים, יצירי כפיו של המין האנושי, הם אלה שיצילו אותו בסופו של דבר מהחורבן שהוא עתיד להמיט על עצמו, היתה מוטיב חוזר בעבודותיו של טזוקה (וגררה לא מעט השוואות בין הסדרות אותן צייר לסיפורי הרובוטים של אייזיק אסימוב). רובוטים הופיעו כבר בסדרות הראשונות אותן פרסם טזוקה בסוף שנות ה-40 (אחת מאותן סדרות, ''מטרופוליס'', עובדה לפני כשנה לסרט אנימציה שהתקבל בקרירות על ידי המבקרים והקהל), אך התרומה המשמעותית ביותר שלו לתחום היתה הסדרה Tesuwan Atom (''אטום האדיר''), אותה החל לצייר ב-1951. אטום, גיבור הסדרה, היה ילד-רובוט שנוצר בידי דוקטור טמה, מדען גאון, כתחליף לבנו שנהרג בתאונת דרכים. אך טמה איננו מרוצה מהתוצאה ומחליט להפטר מאטום על ידי מכירתו לקרקס-רובוטים. במהלך אחת ההופעות באותו קרקס מושך אטום את תשומת-לבו של מדען אחר, ד''ר אוצ'נומיזו, הקונה אותו מהקרקס ומאמץ אותו. אוצ'נומיזו מצייד את אטום במנועי-סילון רבי עוצמה, חושי ראייה ושמיעה מוגברים וזוג מכונות-יריה, ובהדרכתו יוצא אטום פעם אחר פעם להציל את העולם מסכנות המאיימות עליו.
''אטום'' הפכה במהירות להצלחה אדירה, וניתן לומר כי מעמדו של גיבור הסדרה ביפן מקביל לזה של סופרמן ומיקי-מאוס גם יחד במערב.
הסדרה אף סייעה להתפתחות של עוד מדיום חשוב ביפן – האנימציה. ב-1963 שיתף טזוקה פעולה עם הטלויזיה היפנית, שהחלה לשדר זמן קצר לפני-כן, בהפקת סדרה מונפשת אודות אטום. סדרה זו, שהיתה אחת הסדרות המצוירות הראשונות בטלוויזיה היפנית, סללה את הדרך לגל של הפקות אנימציה נוספות, שהקימו את תעשיית האנימציה היפנית כפי שהיא מוכרת לנו כיום. סדרת הטלויזיה, בדומה לקומיקס, זכתה להצלחה עצומה, העסיקה אנימטורים רבים (שהפכו בהמשך לבמאים המובילים של האנימציה היפנית) והביאה להקמת אולפן הפקות אנימציה בראשותו של טזוקה. אך טזוקה, בדומה להרבה אמנים גדולים אחרים, היה איש עסקים קטן. סכומי כסף גדולים אותם השקיע בחוסר תבונה בהפקות אנימציה ראוותניות הביאו אותו לידי פשיטת רגל מספר פעמים במהלך חייו.
''אטום'' אף היתה סדרת האנימציה היפנית הראשונה שחצתה את האוקיינוס ושודרה בארה''ב. פרד לאד, מפיק אמריקאי רב-תושייה, קנה את הזכויות על פרקי הסדרה. הוא תרגם, דיבב וערך אותה כך כדי שתתאים לקהל הצעיר במערב. מהסדרה, שבגרסתה האמריקאית נקראה ''אסטרו-בוי'', צונזרו סצינות רבות שנחשבו לאלימות מדי (דבר שהרגיז מאד את טזוקה). למרות זאת, היא הצליחה לשבות גם את לבם של הילדים האמריקאיים, שרובם לא היו מודעים כלל למקור היפני שלה. היא אף הצליחה לעניין אנשי מפתח בהוליווד, שבניגוד למרבית הצופים הצעירים, היו מודעים בהחלט למוצאה ולאיש שעמד מאחוריה. באחד מביקוריו הרבים בארה''ב, למשל, פגש טזוקה בוולט דיסני בכבודו ובעצמו, האיש אותו העריץ מילדותו. למרבה הפתעתו ושמחתו של טזוקה, סיפר לו דיסני כי הוא אהב מאד את ''אסטרו בוי'' וכי הוא מקווה שיוכל ביום מן הימים לעשות ''משהו דומה לזה''. מעריץ נוסף של הסדרה היה במאי הקולנוע סטנלי קובריק, שהתרשם כל כך מחזון העתיד של הסדרה עד שהציע לטזוקה לעבוד כמעצב בסרטו ''2001: אודסיאה בחלל''. טזוקה, למרבה הצער, דחה את ההצעה...
ל-''אטום'' היו עוד כמה עיבודי אנימציה, אך אף אחד מהם לא הצליח לשחזר את ההצלחה והאהדה להן זכו סדרת הקומיקס וסדרת הטלויזיה המקוריות. בימים אלה מופקת סדרת טלויזיה חדשה על דמותו של אטום, ואולפני ''קולומביה'' הכריזו לאחרונה כי הם מתכוונים להפיק סרט אנימציה תלת-מימדית, בהפקה אמריקאית, שאטום הוא גיבורו. ובתיאום מושלם עם הכרזה זו, מקבלים עכשיו הקוראים במערב הזדמנות להתוודע אל השורשים של הדמות – חברת Dark Horse רכשה את הזכויות לתרגום 12 כרכים מסדרת הקומיקס המקורית, תחת השם ''אסטרו-בוי'', אותם צייר טזוקה בין שנות ה-50 לשנות ה-60.
הדבר הראשון ממנו מתרשמים בעת קריאת הסדרה הוא האיורים. טזוקה הצליח, בסגנון ציור מינימליסטי ולא מתוחכם מדי, להעביר תחושה של חברה עתידנית מפורטת, מלאה בצעצועי היי-טק מרהיבים, בה חיים בני אדם ורובוטים זה לצד זה. במובן מסוים, הסדרה חזתה את תהליך הרובוטיזציה שעבר על התעשייה היפנית למעלה מעשור לאחר כתיבתה – ואכן, רבים מהמדענים שנכנסו לתחום הרובוטיקה ביפן ציינו כי עשו זאת בהשראת הסדרה. קריאת הסדרה גם נותנת לקורא המערבי הזדמנות להעריך את התרומה הגדולה שלה לקומיקס היפני והעולמי – ובמיוחד הטכניקה ה-''קולנועית'' של טזוקה, שהוזכרה קודם, הבאה לידי ביטוי במיוחד בסצנות הפעולה, נותנות לקורא תחושה של צפייה בסרט.
בכל הנוגע לעלילה, לעומת זאת (בדומה לסדרות קומיקס רבות אחרות מאותה תקופה), נראה כי הסדרה לוקה בחסר. הסיפורים נאיביים למדי, התפניות העלילתיות לוקות לעיתים קרובות בחוסר סבירות, והעקרונות הפסאודו-מדעיים עליהם ביסס טזוקה את הסדרה מעוררים גיחוך. אך גם מבחינה עלילתית יש ב-''אסטרו-בוי'' יותר ממה שנראה לעין. הסיפורים בה, אודות נסיונותיהם של בני אדם למנוע שוויון זכויות מרובוטים ולהשתמש בהם לצורכי מלחמה והרס, היו למעשה מטאפורה לתופעות החברתיות להן היה עד טזוקה בזמן המלחמה. עלילות הסדרה מתאפיינות גם בהומור מתוחכם – עבודותיו של טזוקה היו מודעות מאד לעצמן והכילו בדיחות רבות על חשבון עצמן ומדיום הקומיקס בכלל. כך, למשל, בהקדמה לכל פרק, צייר טזוקה את עצמו מנהל שיחות עם גיבורי הסדרה אודות הרקע לציור ולעלילות הסדרה. ההשפעה הגדולה של הסדרה על מדיום הקומיקס ביפן ניכרת גם בכתיבה. היא קיבעה את מעמדם של הרובוטים בתור ''הסופר-גיבורים של יפן'', וקבעה גם רבים מהמאפיינים של רובוטים אלה: העיסוק המתמשך, למשל, של אמני קומיקס ביפן בקיבורגים ובאנדרואידים החל בסדרה והשפעתה בתחום ניכרת עד היום. נושאים נוספים, כגון קרבות בין רובוטי-ענק ורובוטים כאלה הנשלטים על ידי ''טייסים'' היושבים בתוכם (ראו ''רובוטי ענק יפניים'') היו רעיונות שהופיעו לראשונה בסדרה. ומעל לכל, ניכרת בסדרה התכונה שהפכה את טזוקה לאחד מגדולי אמני הקומיקס ביפן: הוא היה מספר סיפורים בחסד עליון. טזוקה היה אחד החלוצים בכל הנוגע לסיפורי קומיקס ארוכים שהתמשכו על פני פרקים רבים, וכל סיפור כזה – בין אם הוא עוסק בניסיונותיו של גיבור הסדרה להציל את כדור הארץ מפלישה מהחלל או להגן על הרובוט הראשון שנבחר לכהן כנשיא מדינה – יוצר תחושה של קריאת סיפור אפי מרתק.
בשני העשורים האחרונים לחייו של טזוקה החלה עבודתו לקבל אופי שונה. דור חדש של אמני קומיקס צעירים, שהתהדרו בטכניקות ציור משוכללות וריאליסטיות ובתכנים בוגרים ומורכבים, החל לדחוק הצדה את דור האמנים הותיקים אליו השתייך טזוקה, שסגנון הציור הקריקטורי שלו החל להתפס כמיושן. טזוקה, שהתקנא בהצלחתם של אותם אמנים חדשים, ניסה לנווט את הסדרות הותיקות שלו, וביניהן ''אטום'', לכיוונים בוגרים ואפלים יותר (לא תמיד בהצלחה), והחל גם לפרסם סדרות חדשות, שקהל היעד שלהן היה מבוגר מזה לו היו מיועדות עבודותיו המוקדמות. אחת מאותן סדרות, הנחשבת ל-''מפעל החיים'' של טזוקה ולעבודתו החשובה ביותר, היא ''פניקס''.
''פניקס'' מורכבת מ-12 סיפורים קשורים זה לזה אך העומדים בפני עצמם, המתרחשים לאורך ההיסטוריה, בעבר הרחוק ובעתיד הרחוק, במרחבי הזמן והחלל, והעוסקים כולם ברדיפתם חסרת התוחלת של בני אדם אחר חיי-נצח. רדיפה זו מיוצגת על ידי הפניקס, ציפור האש המיתולוגית, המופיעה בכל אחד מאותם סיפורים. טזוקה החל לעבוד על הסדרה עוד בשנות ה-50 המוקדמות, אך על פי רוב מוסכם כי רק הפרקים אותם צייר החל מסוף שנות ה-60, בהן הקדיש לה את מירב תשומת-לבו, הפכו אותה לאחת מיצירות המופת הגדולות של הקומיקס היפני. אחד מאותם סיפורים הוא A Tale of the Future, שתורגם לאנגלית לאחרונה בידי חברת Viz ואשר, נכון לרגע כתיבת שורות אלה, הוא הכרך היחיד מהסאגה שתורגם בשלמותו לאנגלית. הסיפור מתרחש בשנת 3404, בה הפך כדור הארץ לבלתי-ראוי לחיי אדם. האנושות עוברת להתגורר בחמישה מטרופולינים תת-קרקעיים עצומים הנשלטים על ידי מוחות מחשב. תושבי אותם ערים מתרפקים בנוסטלגיה על החיים בעבר הרחוק, על פני האדמה, ומוצאים נחמה ב-''מופים'' – חייזרים שהובאו לכדור הארץ מהחלל. המופים מסוגלים ללבוש את צורתו של כל חפץ או יצור חי, אך למעלה מזאת – הם מסוגלים ליצור אצל בני האדם הזיות מוחשיות מאד של נוכחות במקומות ובתקופות שונות. כך מתמכרת מרבית אוכלוסיית הערים התת-קרקעיות להזיות אודות חיים בעולם טוב יותר – כדור הארץ כאשר היה עדיין ראוי למחייה. השלטון באחת מאותן ערים, ימאטו, אינו מרוצה ממצב זה, והוא פותח במבצע השמדת כל המופים. גיבור הסדרה הוא מסאטו ימאנובה, טייס חלל בשירות ימאטו, אשר בביתו מתגוררת, בניגוד לפקודות, טמאמי – מופית שלבשה את דמותה של אשה יפהפיה. לאחר שדבר קיומה של טמאמי מתגלה על ידי רוק, הממונה על ימאנובה, הוא וטמאמי נאלצים להימלט מהעיר אל פני השטח של כדור הארץ, שם הם ניצלים בידי ד''ר סארוטה, מדען המאמין כי הוא יכול להחזיר את הכוכב ואת האנושות למצבם הקודם. אך במהרה מתברר כי סארוטה מעוניין לנצל את שני אורחיו החדשים – במיוחד את טמאמי – למימוש תוכניותיו שלו, בניגוד לרצונם...
היחס אותו גילה טזוקה לטכנולוגיה ב-''פניקס'' שונה מאד מהראייה האופטימית אותה ניתן למצוא ב-''אסטרו-בוי''. החל מההגיון הרופף (ההופך להרסני, ככל שהסיפור נמשך) של מוחות המחשב המנהלים את הערים התת-קרקעיות, דרך שימוש בכלי נשק הרסניים ועד לניסיונות הנואשים והלא-יעילים של אנשי המדע לתקן את הנזק שנגרם לעולם, על ''פניקס'' שורה אוירה עגמומית ופסימית. אך זו איננה סדרה טכנופובית – טזוקה אינו מפנה אצבע מאשימה אל הטכנולוגיה, אלא אל בני האדם העושים בה שימוש לא ראוי.
בניגוד ל-''אסטרו-בוי'', שהיתה סדרת הרפתקאות קצבית ותמימה, ''פניקס'' היא סדרה מורכבת, מהורהרת ואטית למדי. הנושא העיקרי בו היא עוסקת הוא הקארמה של האנושות – בכל אחד מפרקיה מודגם כיצד המין האנושי חוזר שוב ושוב, בכל אחד מגלגוליו, על אותן שגיאות המביאות לאובדנו. כך גם ב-A Tale of the Future, טזוקה מדגים כיצד שילוב בין תופעות חברתיות כגון מיליטריזם, פאשיזם וגזענות עם תכונות אופי מכוערות כקנאה, שנאה ואלימות מביא את האנושות אל קצה התהום. חסרונות אנושיים אלה באים לידי ביטוי אצל גיבורי הסיפור: המשיכה ההדדית, הבלתי אפשרית, של ימאנובה וטמאמי, אכזריותו של רוק, בדידותו הטראגית של סארוטה – כל חולשות האנוש של גיבורי הסיפור מסמלות את חולשותיה של האנושות.
גם ב-''פניקס'' הציורים נוטים להיות פשוטים למדי: הרקעים לא מסובכים או מפורטים מדי, ודמויות רבות נראות כמעט כסקיצות. אבל השימוש של טזוקה באותם ציורים כדי לספר את עלילת הסדרה הצליח לגרום לרקעים ולדמויות להראות חיים ומשכנעים. אגב דמויות, קוראים שכבר התוודעו ל-''אסטרו-בוי'' ולעבודות אחרות של טזוקה יזהו ב-''פניקס'' בקלות דמויות מסדרות אלו המופיעות בה בתפקיד שונה – תעלול שהפך לחביב מאד על אמני קומיקס ביפן (טזוקה הסביר כי הוא מתייחס לדמויות שלו כאל ''שחקני תיאטרון'' אותם הוא מלהק בתפקידים שונים בסדרות שונות).
טזוקה נפטר בשנת 1989, בה נפטר גם קיסר יפן. האבל הלאומי בעקבות מות הראשון לא היה קטן מזה שבא בעקבות מות האחרון. הוא היה בן 60 במותו.
טזוקה זכור לא רק בשל היותו אחד החלוצים הגדולים של מדיום הקומיקס, אלא גם בשל השימוש שעשה בו כדי לייצג את הכמיהה לעולם טוב יותר ולחברה אנושית בריאה יותר.
למידע נוסף על טזוקה ועבודתו, כותב המאמר ממליץ על קריאת ספריו של פרדריק ל. סקודט ''Manga! Manga! The World of Japanese Comics'' ו-''Dreamland Japan: Writings on Modern Manga''. סקודט הוא אחד המומחים הגדולים ביותר במערב לקומיקס יפני, ואף היה ידיד קרוב של טזוקה במהלך חייו. סקודט גם תרגם לאנגלית את הכותרים הנסקרים במאמר זה, שגם הקריאה בהם, כמובן, מומלצת בחום.
אוסמו טזוקה - אתר רשמי
רובוטי ענק יפניים
מלך האריות - השערוריה!
אסטרו-בוי - אתר מעריצים
פניקס - אתר רשמי
פרד לאד על טזוקה
פרדריק ל. סקודט על טזוקה
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
