 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
החינמניה מס' 38
שונות / המערכת
27/09/14
תגובות: 2
החינמניה מס' 37
שונות / המערכת
12/07/14
תגובות: 1
הגשת אירועים לאייקון 2014
שונות / המערכת
23/06/14
תגובות: 0
תיקוצ'יקים ועולמות אחרים
שונות / איתי ליבנה
31/05/14
תגובות: 1
החינמניה מס' 36
שונות / המערכת
26/04/14
תגובות: 0
החינמניה מס' 35
שונות / המערכת
08/03/14
תגובות: 0
פרס גפן 2014
שונות / המערכת
05/03/14
תגובות: 4
קול קורא להגשת סיפורים
שונות / המערכת
15/02/14
תגובות: 0
החינמניה מס' 33
שונות / המערכת
03/11/13
תגובות: 0
קול קורא
שונות / המערכת
29/09/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 32
שונות / המערכת
07/09/13
תגובות: 2
דיווחים חיים מוורלדקון
שונות / המערכת
24/08/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 31
שונות / המערכת
21/07/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 30
שונות / המערכת
27/05/13
תגובות: 0
הרועה האחרון - סרט מסע פנטסטי
שונות / המערכת
02/04/13
תגובות: 0
|
 |
הממלכה
שונות / ניר יניב
יום ראשון, 31/10/2004, שעה 12:47
ניר הזועם בדרכים מביא סדרת פנטסיה לידי גמר – ולהיפך
|
|
טור אישי, הופיע בגליון 22-23 של המימד העשירי, ספטמבר 2004
איור: גלי זילבר
אני כלוא כאן, בחלל הצר והאפל, ואיני יודע מתי אוכל לצאת. קולות החרחור והנפץ סביבי רומזים כי סופי עלול לבוא עלי בכל רגע. ואולי יש בכך נחמה כלשהי, שכן ממילא, כפי שיוכל לומר לכם כל משקיף ניטרלי מן הצד, חיי אינם חיים. לא מאז הסדרה הקטלנית של הסופר האירי הארור ההוא. לא מאז ממלכות האל.
''אין לי מה ללבוש!'' אמרה ק'.
''ללבוש, כל הזמן ללבוש,'' אמרתי. ''רק על בגדים את חושבת. איפה התרבות? איפה האמנות? איפה השכל הישר? למה שלא תקחי ספר?''
''אין לי מה לקרוא!'' אמרה ק'. היא עשתה זאת באופן חינני למדי, אל מול כוננית הספרים שבסלון, המתהדרת בכשש מאות ספר וספרה. הצבעתי על זו האחרונה ללא אומר, ורק צל צלו של חיוך נוטה חסד על שפתי.
''תפסיק לעשות פרצופים,'' אמרה ק'. ''ואל תסתכל על הכוננית הזאת – אתה יודע שאני לא אוהבת לקרוא באנגלית.''
''טוב,'' אמרתי. ''מה עם חזיונות מסוכנים של אליסון?''
''קראתי את זה. נודניק.''
''אני?''
''לא. הוא. הוא קשקשן.''
''גברת, את מדברת על הארלן אליסון!''
''תקרא לי גברת עוד פעם אחת, ואתה וגם הוא עפים למטה דרך החלון. וחוץ מזה – כמה אפשר לברבר על כל סיפור? אתה כותב הקדמות הרבה יותר טובות.''
''הממ,'' אמרתי. ''מה שנכון – נכון. טוב, אז אולי טקלה של בראסט? זה מין ספר על...''
''קראתי את זה, נודניק.''
''גם בראסט?''
''לא. אתה. אתה בוחר בכוונה ספרים שכבר קראתי.''
''בסדר,'' אמרתי. ''בבקשה. הנה הכוננית – את מוזמנת לבחור איזה ספר שאת רוצה.''
הו, שגיאותיהם של התמימים, אבדנם של החפים מפשע.
''מה זה?'' שאלה ק', שולפת ספר באקראי מהמדף העליון, שם החבאתי אותו בתשומת לב מאז שסיימתי לקראו, כשבוע לפני כן. ''מה זה ההוקווד הזה?''
''אה,'' אמרתי. ''זה... זה סתם ספר. באמת. הוא גם חלק ראשון של סדרה, ממלכות האל או משהו, ואני לא חושב שתרגמו את השאר לעברית. הרי אנחנו יודעים שאת לא אוהבת להיות במתח...''
''אין לי שום בעיה להיות במתח,'' אמרה ק'. ''שום בעיה בכלל.''
''מה זה צריך להיות?'' אמרה ק' שבוע לאחר מכן. ''הספר נפסק באמצע!''
''אמרתי לך שהוא חלק מסדרה,'' אמרתי.
''אבל אני רוצה לדעת מה יקרה הלאה! תביא את ההמשך!''
''אה. כפי שהסברתי מראש, לא תרגמו את...''
''לא אכפת לי! תעשה משהו!''
עשיתי מה שכל חובב מד''ב ממוצע היה עושה במקומי – התקשרתי מיד לעורב סדרת המד''ב של ההוצאה לאור.
''בוקר טוב!'' אמר העורב.
''חלאה, מנוול, רשע בן רשעים, יצור איום, מפלצת מתהומות הגהינום!'' אמרתי. ''למה לא תרגמתם את החלק השני של ממלכות האל?''
''מה, המלכים הכופרים?''
''יכול להיות. למה לא תרגמתם אותו?''
''בטח תרגמנו,'' אמר העורב. ''הוא נמכר בחנויות כבר חודשיים.''
''מה?''
''תרגמנו, בטח,'' אמר העורב. ''חודשיים כבר בחנויות נמכר הוא.''
''אהא!'' אמרתי. ''אז, אה, תארגן לי עותק לכאן, בתור פיצויים.''
''מה?''
''אז עותק בתור פיצויים תארגן לי לכאן, אה? אהא!''
''טוב, נו,'' אמר העורב. ''שיהיה.''
''זהו?'' אמרה ק' חמישה ימים לאחר מכן. ''הוא נגמר עוד יותר מותח מהקודם! איפה השאר?''
''על מה את מדברת? איזה שאר?'' אמרתי. לזכותי יאמר שהייתי מרוכז באותו רגע בחלקו הראשון של 'הפסיפס הסרנטיני' של גאי גבריאל קיי. ''מה את רוצה?''
''שאר הסדרה, 'איזה שאר'. בכלל לא אכפת לך ממני!''
''בטח שאכפת לי!'' אמרתי, מעביר עמוד בספר. ''בטח! אבל, אה, קשה לי להאמין שהחלק השלישי כבר תורגם.''
''לא אכפת לי! תעשה משהו!''
התקשרתי לעורב.
''ערב זך,'' הוא אמר.
''שיקוץ, זוועה, טומאה, בוקה ומבוקה!'' אמרתי. ''איפה החלק השלישי של ממלכות האל?''
''מה, מלחמות הברזל?''
''אולי. למה לא תרגמתם אותו?''
''בטח תרגמנו,'' אמר העורב. ''הוא בדיוק יצא.''
''מה?''
''בדיוק תרגמנו,'' אמר העורב.''הוא בטח יצא.''
''ידעתי את זה!'' אמרתי. ''תארגן לי, מהר!''
''מה?''
''ידעתי מהר! תארגן לי את זה!''
''לא ידעתי שאתה נמתח בקלות כזו,'' אמר העורב.
''אני?'' אמרתי. ''מה פתאום אני? זו ק'. הסדרה הזו מחסלת את חיי הזוגיות שלי.''
''אה,'' אמר העורב. ''אם זו ק', אני לא יודע אם אפשר...''
''אם לא תפעל מהר,'' אמרתי, ''היא תחסל גם את חיי הזוגיות שלך.''
''נו?'' אמרה ק'. ''איפה החלק הרביעי?''
''הו, לא,'' אמרתי. ''לא שוב.''
''מה לא? מה שוב? ומה זה הפסיפס הזה שאתה קורא?''
''אה. הפסיפס הסרנטיני של קיי. כן. גם זה ספר שהוא חלק מסדרה, והוא... אה... הוא לא משהו. בעצם, הוא די זוועה. ממש לא כדאי לך. זהו.''
''אל תשנה את הנושא,'' אמרה ק'. ''איפה הספר הבא?''
''נבלה סרוחה, בהמה, חלאת המין האנושי,'' אמרתי לתוך שפופרת הטלפון, ''אני בטוח שתרגמתם גם את החלק הרביעי של ממלכות האל. איפה הוא?''
''הלו?'' אמר העורב. ''מי זה?''
''זה סופך הקרב,'' אמרתי. ''איפה החלק הרביעי של...''
''מה, האימפריה השניה?''
''בדיוק. שלח לי עותק.''
''למרבה הצער, עדיין לא סיימנו לתרגם אותו.''
''שלח לי עותק בדואר מיד!''
''לתרגם אותו, למרבה הצער, לא סיימנו עדיין.''
''מיד בדואר עותק לי שלח!''
''לתרגם סיימנו, עדיין, למרבה הצער, לא.''
''מיד!''
''לא.''
''האם אתה מודע,'' אמרתי, ''לתוצאות האפשריות של ההחלטה הרת האסון שלך?''
''חיי הזוגיות שלך?''
''החיים שלי, עם או בלי זוגיות. ושלך. אתה חייב לעשות משהו!''
''למה אני?'' התמם העורב.
''כי אם לא, ק' תקבל את הכתובת שלך. ממני.''
''טוב,'' אמר העורב. ''אין ברירה. נביא אותו לארץ.''
''את הספר?''
''את הסופר.''
''אתה צוחק עלי,'' אמרתי. ''עוד יבוא יום נקם ושילם. חכה חכה.''
''אתה צוחק עלי,'' אמרה ק' כשהבאתי אותה לכנס בדיון, כולל אורח הכבוד, סופר הפנטסיה האירי פול קארני, מחבר סדרת 'ממלכות האל'. ''אתה אומר את זה רק כדי להרגיע אותי. חכה חכה.''
''לא, באמת!'' אמרתי. ''סידרנו את זה במיוחד בשבילך! הנה, תכירי – ק', דיס איז פול קארני – היי פול, דיס איז ק', הו לייקס יור בוקס ורי מאץ'.''
''אני יודעת טוב מאד שאתם עובדים עלי,'' אמרה ק' ופנתה אל מר קארני. ''נו, תגיד, כמה הוא נתן לך כדי לעשות פרצוף של סופר?''
''אה,'' אמרתי, ''שי סייז דאט שי אדמיירז יור וורק. יס. אקסטרימלי.''
מר קארני הפגין איפוק נאות וכיבד אותנו בחיוך נעים. כמה חובבים מד''ב משוטטים זיכו אותנו במבטים סקרניים. העורב, שנכח שם כמלווהו של אורח הכבוד, ניצל את ההזדמנות והתחבא מאחורי שיח.
''זה באמת הוא?'' לחשה ק'.
''כן!''
''אה. אה! אהה. איי רילי לייק יור בוקס. אה.''
''כבר אמרתי לו את זה!'' לחשתי, ומיד ספגה ברכי הימנית חבטה איומה.
''באט וויי דו יו קיפ וורייטינג אבאוט סילי קלוזס?'' אמרה ק'. ''נובודי קן וויר דם!''
''עכשיו הזמן לדבר על אופנה?'' אמרתי.
''למעשה,'' אמר אחד ממלוויו האחרים של הסופר, ''דוקא אצלו תיאורי הבגדים הם בסדר גמור...''
מר קארני ניסה לענות אף הוא על השאלה החצופה, אך לשוא.
''תהיה בשקט, אתה!'' אמר ק'. ''עכשיו אני מדברת!''
''...בניגוד לכמה סופרים אחרים שאני מכיר. לג'ורדן, למשל, יש פטיש לא נורמלי ל...''
''וגם אתה!''
באותו רגע, למרבה המזל, הגיע זמנו של קארני לשאת דברים בפני המבקרים בכנס, ובאמתלה זו הצלחתי לדחוק את ק' אל תוך אולם ההרצאות במהומה רבה וברגע האחרון – לא לפני שקארני ביקש ממני, אם אפשר, לשאול שאלה או שתיים כדי להפוך את הדיון למעניין יותר. בעודו מדבר, תהיתי אילו שאלות אינטליגנטיות אוכל לשאול, ואף התייעצתי עם ק' בנושא.
''תשאל אותו על הבגדים!'' היא לחשה.
''נו, באמת,'' אמרתי. ''כבר עדיף לשאול אותו איך קוראים לו.''
''מאוחר מדי. מישהו בשורה הראשונה שאל את זה הרגע.''
''אוף. מה עוד כבר אפשר לשאול?''
''תשאל אותו איפה החלק הרביעי!''
''למעשה,'' אמרתי, ''אצלי בכיס.''
''מה?''
''הוא נתן לי עותקים חתומים של הספר הרביעי והספר החמישי.''
''מה?'' אמרה ק'. ''ולא סיפרת לי?''
ומה שחטפתי אז היה כאין וכאפס לעומת מה שחטפתי בבית, כשק' גילתה שמדובר בספרים באנגלית.
''הנה,'' אמרתי לק', “הנה הספר הרביעי. בעברית. במיוחד בשבילך. הם עבדו בהוצאה שעות נוספות, והם...''
''והחמישי איפה?''
''תראי,'' אמרתי. ''תשמעי.''
''כן?''
''אולי בכל זאת תקראי אותו באנגלית? יש לך עותק חתום. נחמד, לא?''
''אני עוד חושבת שהבגדים בסיפורים שלו הם לא משהו.''
''אה, בהחלט. כן. ברור. לא משהו,'' אמרתי, והוספתי, בקול מפתה במיוחד, ''אז מה את אומרת? תקראי אותו באנגלית?''
''תפסיק לעשות קולות של נחש,'' אמרה ק'. ''אני אנסה.''
זמן מה לאחר מכן, בעודה נלחמת בספר החמישי במהדורתו החתומה והאנגלית למשעי, הניחה אותו ק' מידיה ושאלה, ''מה זה הפסיפס הזה שאתה קורא?''
''אה, אמרתי לך. ממש לא משהו. באמת. לא מעניין. וזה חלק ראשון, ועוד לא תרגמו את השני. וכולם, אה, כולם מתלבשים שם איום ונורא. אין להם שום הבנה באופנה. את לא תאהבי את זה.''
''דוקא בדיוק קראתי משהו על הספר הזה,'' אמרה ק'. ''הפסיפס הסרנטיני של קיי, נכון? כתבו שם שהוא ספר טוב מאד.''
''לא, לא,'' אמרתי. ''את לא מבינה. זה, אה, זו טעות.''
''גם שמעתי מחברים שהוא לא רע.''
''אה, טעות. זהו. הספר הזה, את רואה, הוא של גאי גבריאל קיי. הם בטח מדברים על הספר של, אה, של דני קיי. זהו.''
''תן לי אותו!''
''אבל לא סיימת את הספר החמישי של ממלכות האל!''
''אני אחכה לתרגום. תן לי אותו!''
''אבל, אה, אני באמצע?''
''תן לי אותו!''
''אולי... אולי נדבר על זה שאין לך מה ללבוש?''
''תן לי את הספר!''
''את מבטיחה לא להתעצבן כשתסיימי אותו ולא יהיה חלק שני בעברית?''
''אני לא מתעצבנת אף פעם,'' אמרה ק' וחבטה בי. ''תן לי אותו!''
וכעת אני כלוא כאן, בחלל הצר והאפל, מתחת למיטה, ואיני יודע מתי אוכל לצאת. קולות החרחור והנפץ סביבי רומזים כי סופי עלול לבוא עלי בכל רגע. ואולי יש בכך נחמה כלשהי, שכן ממילא, כפי שיוכל לומר לכם כל משקיף ניטרלי מן הצד, חיי אינם חיים. לא כל עוד יש בעולם סדרות פנטסיה שתרגומן לא הושלם.
או חיבורן.
מזל שאין לי בבית שום הארי פוטר.
ניר הזועם בדרכים - אנתולוגיה
פול קארני
העורב
פול קארני נגד העורב!
גאי גבריאל קיי
דני קיי
המימד העשירי
סופים הם לפעמים געגועים - הטור הקודם
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
(ללא כותרת)
ceblare יום חמישי, 04/11/2004, שעה 19:40
(2 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
