 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
זומבים עליך, ישראל!
סרטים / נורית הוראק
04/03/13
תגובות: 2
מעגל בלי הרבה קסם
סרטים / עליזה בן מוחה
20/10/12
תגובות: 3
קפטן אמריקה ומלחמת העולם השנייה
סרטים / אנדרו ליפטאק
03/09/11
תגובות: 1
מקור לא ברור
סרטים / עליזה בן מוחה
30/07/11
תגובות: 4
כמעט הסוף (חלק ראשון)
סרטים / עליזה בן מוחה
12/06/11
תגובות: 0
חלום גנבים
סרטים / עליזה בן מוחה
29/12/10
תגובות: 13
טובים השניים?
סרטים / עליזה בן מוחה
14/08/10
תגובות: 5
מגע של קסם
סרטים / לילי דאי
14/05/10
תגובות: 2
המקום שאליו גיבורי אקשן הולכים למות
סרטים / לילי דאי
02/05/10
תגובות: 4
מה שיותר כחול יותר ממדים
סרטים / לילי דאי
31/01/10
תגובות: 5
על ממוצע ומעל הממוצע
סרטים / אֹרן רהט
24/10/09
תגובות: 8
לשקוע בסרט טוב
סרטים / רז גרינברג
28/04/08
תגובות: 1
דיקסילנד
סרטים / אהוד מימון
03/10/06
תגובות: 2
חייו ומותו של סופרמן
סרטים / רני גרף
25/07/06
תגובות: 22
הטרור כמשל
סרטים / רני גרף
03/04/06
תגובות: 15
|
 |
ארווין אלן היה כאן
סרטים / רני גרף
יום רביעי, 26/05/2004, שעה 9:50
'היום שאחרי מחר' יוצא לאקרנים. מחר.
|
|
ארווין אלן, הכהן הגדול של סרטי האסונות הנוצצים ביותר של שנות השבעים ('הרפתקה בפוסיידון', 'המגדל הלוהט', 'הנחיל', וגם 'מנהרת הזמן' הזכורה לטוב ו'אבודים בחלל') היה גאה בבן טיפוחיו, הבמאי שפילים בחנויות חרסינה טרחו לקחת אצלו שיעורים בעידון – רונלד אמריק. אמריק הביא לנו את 'היום השלישי' המשעשע ואת 'גודזילה' המשמים, שני סרטים שהתעללו קשות באתרים אמריקאים נצחיים כמו העיר ניו-יורק והבית הלבן, עד שהגיע מיליונר סעודי אחד והראה לנו שחייזרים יש לא רק בסרטים, וכי כדי להשמיד אתרים אמריקאים מונומנטליים אין צורך בקרני הרס ירוקות, אפשר להשתמש גם בסכו''ם מפלסטיק.
כמעט שלוש שנים חלפו מאז הפכה המציאות לסרט אסונות מתוקשר במיוחד, שלוש שנים בהן נזהרה הוליווד מאד ביצירת סרטי אסונות המתעללים באתרים ידועים לצהלת קהל הצופים (עדיין זכורה לכותב שורות אלו החוויה הסוריאליסטית משהו של צפיה בסרט 'וולקנו', המספר על הר געש המתפרץ בלב לוס אנג'לס, בבית קולנוע לוס אנג'לסי: בכל פעם שנחילי הלבה פגעו באיזושהי פינת רחוב מוכרת – חלקן מטרים ספורים בלבד מבית הקולנוע האמור – הריע הקהל המקומי בשאגות שמחה אדירות שהתגברו אף על מערכת הקול האימתנית של האולם). יש לשער שלו היה אסון התאומים מתרחש לפני הפקת 'היום השלישי' יתכן ולא היינו צופים בסרט השובב ההוא. אלא שנפש האומה האמריקאית מחלימה מהר, כך נראה, וכך אפשר לשוב אל שדות ההרס הנצחיים.
''סוד קסמה של שואה כללית מעין זו כחוויה דמיונית הוא בשחרור שהיא משחררת את הצופה מחוויותיו הרגילות'', כותבת סוזאן סונטאג במאמרה 'שואה כלל עולמית כיצירה דמיונית', שנכתב עוד בתחילת שנות השבעים, לפני שהופקו סרטי הראווה של אלן, והתייחס אל סרטי סוף העולם של שנות החמישים. ''הקטע המקנה לסרטי סוף העולם כגון 'היום בו בערה האדמה' (1962) את הצלחתם הוא אותו חזיון כביר בו מתגלית ניו-יורק, לונדון או טוקיו כשהיא ריקה, לאחר שכל אוכלוסיתה הושמדה''.
ובכן, ארבעים שנים ויותר חלפו מאז והקהל עדיין מתלהב מאותה תחושת שחרור. 'היום שאחרי מחר' (אפילו שמו מזכיר את אותם סרטים משנות החמישים והשישים) עוקב באדיקות אחר כל מרכיבי הנוסחה: דניס קוויד הוא המדען שמגלה, לגמרי במקרה, כי האקלים העולמי עומד להשתנות, לא מעט בהשפעת זיהום האויר התעשייתי של מדינות המערב בחצי הכדור הצפוני (ב'היום בו בערה האדמה' היתה הסיבה הזזת ציר כדור הארץ עקב ניסויים אטומיים, שהיו אז באופנה). הוא מזהיר את מנהיגי העולם בועידה עולמית (שגם היא תמיד הופיעה – באופן זה או אחר – באותם סרטים), אולם אלה, ובראשם סגן נשיא ארה''ב, מסרבים להקשיב (שוב, בהתאמה מדויקת לנוסחה ), גם כאשר מתפתחות סופות ענק במקומות שונים ברחבי הכדור הצפוני, סופות שעומדות להפוך לסופה אחת גדולה (''סופר סטורם'', בלשונם הגבוהה של יוצרי הסרט) שלאחריה יגיע עידן קרח חדש לכל מקום המצוי צפונה מהמזרח התיכון (כך ממש: המפה בסרט מאד ברורה בעניין הזה. סוריה תטבע בשלג, אנחנו – לא כל כך).
איאן הולם, הלא הוא בילבו הבלתי נשכח, מופיע כמדען בריטי זקן המשמש מעין גורו מטאורולוגי, סלה וורד, אשתו לשעבר של הגיבור שלנו, ממלאת את תפקיד הרופאה הרגישה, וג'ייק גילנהול ('דוני דארקו') הוא בנו של הגיבור הנתקע במרכז מנהטן שעה שמזג האויר (לראשונה בתפקיד ''האיש הרע'') מאיים להקפיא ולהשמיד את העיר שוודי אלן כל כך אוהב. וכך יוצא לו דניס קוויד, אכול רגשות אשמה על כך שלא הקדיש לבנו תשומת לב יתרה בזמן שעוד היה אפשר (המידע הזה נמסר לצופים תאבי הידע בסצינה קצרה בה הוא תוהה מדוע תעודת השליש של בנו אינה טובה כשהיתה בשנים קודמות) למסע מפרך בערבות הקרח שבין פילדלפיה לניו-יורק כדי להציל את בנו התקוע בספריה המרכזית של העיר, תוך שהוא משתדל לשרוף רק ספרים העוסקים בחוקי מס-הכנסה (ולא, חלילה, את התנ''ך של גוטנברג). בדרך אנו גם מקבלים שיעור מהספרנית כמה חשוב לקרוא (כך הם מגלים שכדי להציל את חברתו של הגיבור שחומה עלה יש לתת לה תרופות), צופים במרדף של טמפרטורות עצבניות אחר אנשים תמימים (כשתראו את הסרט תבינו), מגלים כמה הפוליטיקאים הם קצרי רואי ולומדים כי בכל זאת יש משהו טוב במדינות העולם השלישי: אנשיהן הם מארחים טובי לב והאקלים חביב הרבה יותר מזה של מדינות המערב הרשעות, שהתעללו בו (באקלים) עד שהוא החליט לנקום בהן. מדינות הדרום הלא מזהמות דוקא מקבלות הרבה שמש. אוסטרליה הדרומית גיאוגרפית אך המערבית בנפשה מקבלת גם היא את מנת מזג האויר הזועם שלה, כך נמסר באחד מדיווחי רשת פוקס שבסרט (שחברת האם שלה, פוקס המאה ה-20, הפיקה את הסרט, כמו גם את סרטיו של ארווין אלן בשנות השבעים). וכמובן, לא נפסח על מראה פנורמי של מנהטן הקבורה תחת שכבת ענק של מים, שלג, קרח ומה לא (אפילו ספינה נסחפת לה אל לב השדירה החמישית, כמה נחמד).
אבל אל תתרשמו מהטון המלגלג יותר מדי. אם תשאירו את המוח בבית כשאתם הולכים לצפות בסרט החביב ורווי האפקטים הזה, ואם תשאירו את מנת הציניות מחוץ לאולם (זו תהיה משימה מעט יותר קשה), אולי אפילו תהנו ממנו. אין בו את מנת ההומור של 'היום השלישי', אבל הוא גם לא השממון המוחלט של 'גודזילה'. עוד סרט אסונות שגרתי במסורת סרטי האסונות של שנות השבעים וסרטי סוף העולם של שנות החמישים והשישים. אם אתם חובבי שני סוגי סרטים אלה, 'היום שאחרי מחר' יגרום לכם הנאה מרובה. אם לא, חכו לסרט המד''ב הבא של הקיץ.
היום שאחרי מחר (The Day After Tomorrow)
במאי: רונלד אמריק
עם: דניס קוויד, ג'ייק גילנהול, סלה וורד
ארה''ב, 2004, צבע, 122 דקות
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
