עוד בקטגוריה זו:
אל ''המרחב''
מאמרים / איתי ליבנה
13/09/14
תגובות: 0
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12
תגובות: 11
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8
חיפה, חיפה – עיר עם עתיד
מאמרים / אהוד מימון
18/04/10
תגובות: 0
|
 |
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
שבת, 02/08/2014, שעה 20:56
על ת'ור, נשים, גברים ומדע בדיוני
|
|
ניקולה גריפית' היא סופרת בריטית, החיה כיום בארצות הברית, זוכת פרסי נבולה, טיפטרי, פרס הפנטסיה העולמי ופרס למבדה. היא כותבת שני בלוגים משלה, ומתארחת מפעם לפעם בבלוג של צ'רלס סטרוס. רשומה זו התפרסמה בבלוג של סטרוס בתאריך 17.7.2014.
לא התכוונתי להתחיל לכתוב בבלוג עד יום חמישי הבא, שבו ספרי ''הִיְלד'' (Hild) יגיע לחנויות בבריטניה, אבל, היי, ראיתי את החדשות לגבי תור של מארוול, ולא יכולתי להתאפק.
אז, עכשיו תור היא בחורה. זה משנה הכול. בערך.
בואו נתעלם מהעובדה שתור הוא אל, ובני תמותה לא צריכים לצפות שאלים יתנהגו כמונו, מכיוון שאם ממשיכים בחוט המחשבה הזה רחוק מדי בסופו של דבר תוהים על השאלה מדוע בכלל אלים מזוהים כבעלי מין זה או אחר. ואז צריך להיכנס לדיון ארוך ומסובך על איך דתות עובדות, ולפני שמבינים מה קרה החוט מתפצל ונקרע. היום אני מעדיפה להתמקד ברעיון של תור כבידור. (אני לא יכולה להתחייב באשר למחר...)
בידור – ממש כמו דת – משקף את התרבות ולא מוביל אותה. אפשר לטעון טיעון שונה, אולי, בנוגע לאמנות כאמנות, אבל, שוב, לצורך הדיון היום בואו נימנע מפיצולים אפשריים אלה ונתמקד בבידור. וקומיקס, והסרטים המבוססים על קומיקס, הם בראש ובראשונה בידור.
מסורתית, קומיקס נועד לבדר ילדים וגברים צעירים, אם כי ילדות ונשים קראו קומיקס מאז ומעולם. למרות זאת יוצרי קומיקס והגורמים שעמדו מאחוריהם בדרך כלל התעלמו מבנות כקבוצת יעד דמוגרפית וקומיקס עוצב במחשבה על טעמם של בנים. לפחות כך חשבתי עד שנתקלתי ברשומה של סלדין אהמד, ''מכסחות נסתרות: הגיבורות הנשכחות של הקומיקס לפני עידן הקוד''. לכו לקרוא אותה. עד שנות ה-50 והפאניקה המוסרית של אמריקה בתקופה זו, לגבי כל דבר בעצם, קומיקס נוצר גם עבור נשים – ואנשים ממוצא אתני שונה – וגם כלל פרסומות שיועדו עבורם. אבל בשישים השנים האחרונות, וכיום, לא ממש. (זה נכון כיום לגבי תחומים רבים של בידור. ראו למשל נתונים אודות נשים בסרטים או נשים בספרות.)
התוצאות משתקפות בבירור באמנות. הגוף של דמויות קומיקס משני המינים בלתי אפשרי מבחינה אנטומית, ונשים מוצגות כאובייקטים מיניים עד גיחוך. אם אין לכם מושג על מה אני מדברת קראו את רשומות ''פוזות כריכה'' של ג'ים היינס – וודאו שאתם מקליקים עד שתגיעו לתמונה שבה צ'רלי סטרוס שלנו חושף יותר מכפי שרובנו היינו רוצים לראות כנראה.
אז האם תור תצויר באופן שונה? הכותב של תור, ג'ייסון אארון, אומר: ''זאת לא 'היא-תור'. זאת לא 'הגבירה תור'. זאת לא 'תורינה'. זאת תור. זאת התור של יקום מארוול.''
הציורים הראשונים לא רעים: תור החדשה לא מפגינה מחשוף, לא בטן או ירכיים חשופות. אבל אם השדיים שלה יהיו יותר גדולים, הם יערערו את שיווי המשקל שלה. והייתי רוצה לראות אותה מצוירת בסצנת אקשן ולא בפוזה שתופסת מעט שטח. השריון, כמובן, יכול להיות יותר טוב – אבל הוא יכול להיות יותר טוב פחות או יותר בכל קומיקס שאי-פעם קראתי, שבהם הבלתי סביר הוא לא טעות אלא חלק מהאופי של הז'אנר.
אז מה אם מארוול באמת מתכוונים לזה? מה אם תור החדשה תתנהג בדיוק כמו תור שאנחנו מכירים?
יכול להיות שאני חוששת יותר מדי. קשה להיגמל מהרגלים ישנים, וההרגלים המסוימים האלה מושרשים עמוק בז'אנר המדע בדיוני והפנטסיה בכל מדיום. ז'אנר – כמו מגדר – הוא השתקפות של תרבות (ומבחינה אטימולוגית הם באים מאותו שורש.*)
חשבו לרגע על המונחים מדע בדיוני ''קשה'' ו''רך''. או, למעשה, כדי לחסוך לכם את המאמץ, הנה קטע קצר (ופרובוקטיבי בכוונה, מצטערת**) שכתבתי לכתב העת ''מחקרי מדע בדיוני'' לפני חמש שנים:
קשה גובר על רך, עדיין
מדע בדיוני כז'אנר מפחד פחד מוות מן הגוף. כתוצאה מכך, תיאורי העונג הגופני בו נדירים. במבט היסטורי, נדמה שכותבים וקוראים מעדיפים שהדמויות שלהם יתקיימו על גלולות מזון מאשר יתענגו על ארוחת גורמה, יגורו כל יום כל היום בסביבה סטרילית מאשר ישוטטו ביער, ויתחברו למין וירטואלי מאשר ייגעו באדם אחר.
כאשר מדע בדיוני מעז להזכיר מין, המוקד הוא בפנים האינטלקטואליים והרגשיים של החוויה. המדע הבדיוני עדיין מאמין בדואליזם קרטזיאני: הנפש טהורה, נוקשה ונאצלת, הגוף בהמי, רך וחורק. (דנתי בנושא באריכות במקום אחר, ראו מאמרי ''לכתוב מהגוף''.) אפילו רמז למין בין גוף-לגוף יכול להספיק לזכות ספר מדע בדיוני באזהרת ''להתקרב בזהירות'' – כלומר, סיווג שלו כמדע בדיוני רך.
במובן זה, לראיית העולם של הגווארדיה הישנה של המדע הבדיוני יש הרבה במשותף עם השומרים התרבותיים של איסלנד העתיקה. בסאגות האסלנדיות משוקעת הנטייה של התרבות הזו לחלק את העולם – פוליטיקה, תבונה, מגדר, מיניות, התכונות הפיזיות של חפצים – ל-hvart (קשה) ו-blauôr (רך). קשה משמעו נועז, עצמאי, רב עוצמה, נמרץ, חד, יבש והחלטי; רך הוא חלש, חסר אונים, קהה, לח ונכנע.
נחשו איזה מהם נחשבה תכונה נערצת.
נחשו איזה סוג של מדע בדיוני, קשה או רך, מוערך על ידי מבקרים.
עבור הגווארדיה הישנה, מידת ה''קושי'' של ספר תלויה במידה מסוימת במין ביולוגי של גופים משתלבים. נשים נתפסות, פשוטו כמשמעו ומבחינה מטפורית, כרכות יותר מגברים. אם דמות נקודת המבט המקיימת יחסי מין בספר מדע בדיוני היא אישה, גורם ה''חריקה'' מוכפל. אם היא מקיימת יחסי מין עם אישה אחרת, המשמר הוותיק מתעלף.
ראו את הביקורות על ספרי השני, 'נהר אטי' (1995), שקטעים נרחבים מתוכן הוקדשו להוקעת (ואני מנסחת מחדש) ''המין הלסבי המפורש והבלעדי.'' העניין הוא שיש הרבה מין הטרוסקסואלי; המבקרים פשוט לא הצליחו לראות מעבר למין שלדידם הוא ''אחר''. בהתחשב בצורה שבה הם לא הפסיקו לדבר על זה, ייסלח לכם אם תחשבו שזה פורנו. אין ספק שלסביות רבות קראו את הביקורות, חשבו לעצמן ''וו-הו, חומר לקריאה ביד אחת!'' וקנו את הספר. ואז הן שלחו לי מיילים זועמים: איפה המין שהבטיחו לנו??
תוכלו גם לחשוב על ניסוי ידוע: שימו עשרה מהנדסים בחדר, שלוש מהם נשים. שאלו את הצופים כמה מהן נשים; הם יגידו ''חצי''. ה''אחר'' קופץ לעין מתוך הנורמה. (כן, הניסוי הזה עתיק ביחס לדברים כאלה – משנות ה-60 או ה-70 של המאה הקודמת, לדעתי. אין ספק שמתבוננים בעולם החדש והאמיץ של היום יזדקקו לפחות, נניח, לארבע נשים כדי שהן ייחשבו ''חצי''.)
זה נכון היום כפי שזה היה אז. אנו במאה העשרים ואחת, ובכל זאת מעולם לא ראיתי את ''נהר אטי'' – ספר מלא חומרה נוצצת, כימיה, ואקסטרפולציות של העתיד – מתויג כמדע בדיוני קשה. הגווארדיה הישנה עדיין שולטת.
בהתחשב בהנחיות, ''קשה גובר על רך'' היה טיעון פשטני בהכרח – בעולם האמתי דבר אינו אחיד. אבל מה שמעניין בעיניי, חמש שנים לאחר מכן, הוא שאני כבר חשה שהוא מיושן מעט. בתור התחלה, הייתי משנה את המושג ''מוערך על ידי מבקרים'' ל''היה מוערך על ידי מבקרים''. כיום הייתי אומרת, בהתחשב בכול, שההעדפה האוטומטית של מבקרים את המדע הבדיוני הקשה על המדע הבדיוני הרך כבר אינה מובנת מאליה. העולם משתנה. שוב. מבט על ההיסטוריה מגלה תנודות מטוטלת רבות – שכל אחת מהן לוותה בסערה בקרב היושבים ביציעים הזולים החל מתלונות של האזרחים המכובדים ועד להרס התרבות, שלא לדבר על הקומיקס הלבן כולו לקהל שמורכב מבנים בלבד – ואני חושבת שזו תנודה כזו. תפיסות של מגדר עוברות רעידת אדמה – ראו למשל את הרשומה שלי על המילה ''רעיה'' – והז'אנר נע אִתה. הסלע הכביר מתנודד במקומו.
אני מקווה שבמהרה הוא ידהר במורד המדרון, ללא מעצור. אני מקווה שנוכל להביט לאחור בעוד חמש שנים ולראות את החדשות על תור כתזוזה קלה בסייסמוגרף. אבל המון תלוי בשאלה איך האמנים יציירו אותה.
דונו.
* באנגלית למילים Genre ו-Gender אותו שורש לטיני – Genus. המתרגם.
** הוא נכתב לסימפוזיון, מיניות במדע הבדיוני, ''פסיפס של מאמרים'' שנערך בידי רוב ליית'ם והונחינו להיות תמציתיים ופרובוקטיביים.
תרגום: אהוד מימון. עריכת תרגום: הילה בניוביץ'-הופמן.
הרשומה המקורית
Hild
תור היא בחורה
מכסחות נסתרות: הגיבורות הנשכחות של הקומיקס לפני עידן הקוד
נשים בסרטים
נשים בספרות
פוזות כריכה
לכתוב מהגוף
רעיה
מיניות במדע הבדיוני
|
 |
|
