עוד בקטגוריה זו:
החינמניה מס' 38
שונות / המערכת
27/09/14
תגובות: 2
החינמניה מס' 37
שונות / המערכת
12/07/14
תגובות: 1
הגשת אירועים לאייקון 2014
שונות / המערכת
23/06/14
תגובות: 0
תיקוצ'יקים ועולמות אחרים
שונות / איתי ליבנה
31/05/14
תגובות: 1
החינמניה מס' 36
שונות / המערכת
26/04/14
תגובות: 0
החינמניה מס' 35
שונות / המערכת
08/03/14
תגובות: 0
פרס גפן 2014
שונות / המערכת
05/03/14
תגובות: 4
קול קורא להגשת סיפורים
שונות / המערכת
15/02/14
תגובות: 0
החינמניה מס' 33
שונות / המערכת
03/11/13
תגובות: 0
קול קורא
שונות / המערכת
29/09/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 32
שונות / המערכת
07/09/13
תגובות: 2
דיווחים חיים מוורלדקון
שונות / המערכת
24/08/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 31
שונות / המערכת
21/07/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 30
שונות / המערכת
27/05/13
תגובות: 0
הרועה האחרון - סרט מסע פנטסטי
שונות / המערכת
02/04/13
תגובות: 0
|
 |
תה ואורז יש על הירח
שונות / לביא תדהר
יום חמישי, 16/07/2009, שעה 23:29
ראיון עם עורך וסופר המדע הבדיוני וו יאן
|
|
תרגום - ענבר גרינשטיין
בעת שפרופסור ווּ יאן (Wu Yan) אינו עוסק בלימוד הקורס האוניברסיטאי היחיד בסין על מדע בדיוני, הוא עובד כעורך, סופר וכתב לענייני מדע בדיוני, והוא אחד מאושיות המדע הבדיוני הסיני. הוא מחברם של מספר רב של סיפורים קצרים, כמה ספרים ופרסומים אקדמאיים רבים. הוא התגורר ולימד באמריקה ובאוסטרליה, אך בייג'ינג היא ביתו. לביא תדהר נפגש עם וו יאן בביקורו בסין ב-2000, ומאז נשארו בקשר.
לביא: כאשר נפגשנו לראשונה, לא ידעתי הרבה על מדע בדיוני סיני – למעשה הופתעתי מאוד לגלות עד כמה המדע הבדיוני חי ותוסס בסין! אני חושב שהדבר שמרשים את האנשים בראש ובראשונה הוא המספרים; למשל עולם המדע הבדיוני, כתב עת שמתפרסם בצ'נגדו, מדווח על תפוצה של כ-400,000 עותקים, יותר מכל המגזינים האמריקאים גם יחד. לא יוצא דופן שספר מצליח נמכר ברבע מיליון עד חצי מיליון עותקים. האם המצב תמיד היה כך?
יאן: אני חושב שהיקף המכירות של הספרים וכתבי העת הסיניים העוסקים במדע בדיוני הצטמצם. בשנות המפנה, 1983-1978, ספר מדע בדיוני יכול היה להימכר בחצי מיליון עד מיליון עותקים. עם מותו של מאו ב-1976, מהפכת התרבות הסתיימה. הפעילות התרבותית חזרה לחיי היומיום. כל הספרים נמכרו בעותקים רבים; שיווענו למזון רוחני, אבל כיום, אחרי כמעט שלושים שנות רפורמה כלכלית, אנשים מתחילים לייחס יותר ויותר חשיבות לחיי החומר: בית טוב, הרבה כסף, רכב חדש וכו'. זה מוביל לאובדן הערכים הרוחניים. ספרים על אופנה ועל סגנון חיים, ועל חיי ידוענים, יכולים להימכר בעותקים רבים, אבל השווקים הקלאסיים לספרות, כמו ספרי מיינסטרים, מדע בדיוני ומדע פופולרי הצטמצמו מאוד בשלושים השנה האחרונות.
לביא: ניתן לכנות את סין ''המעצמה הכלכלית העולמית החדשה''. אין ספק שאחוז גדול מכל הדברים שמשתמשים בהם במערב מיוצר בסין – כל דבר החל משעונים, עבור לבגדים וכלה במחשבים – וזה וודאי משפיע על חששותיהם ותחומי העניין של הסופרים הסינים. האם אתם עדיין בשלב המהפכה התעשייתית הפרטית שלכם?
יאן: מדינות העולם השלישי שרויות במצב מאוד מורכב בעולם המודרני, בעקבות התהוות הכפר הגלובלי. לדוגמה, סין המודרנית מכילה תערובת של יסודות תעשייתיים, קדם-תעשייתיים ובתר-תעשייתיים. שני שלישים מאזרחי סין הם איכרים, ורובם עובדים בדרכים מאוד מיושנות, אף-על-פי שיש ברשותם מכשירי טלוויזיה והם צופים בחדשות הערוץ המרכזי מדי יום. הדברים שמתרחשים בחדשות הטלוויזיה מצטיירים בעיני האזרחים המרוחקים האלה כהתרחשויות מכוכב אחר. התנועה הדמוקרטית והתנועה הקומוניסטית בסין הן בנות כמעט מאה שנה, אבל דרך החשיבה של פשוטי העם עדיין פאודלית במידה מסוימת, במיוחד באזורים הכפריים. יחד עם זאת, בערים הגדולות כמו שנחאי, בייג'ינג, גואנגג'ואו ושנג'ן, מקיימים אנשי הצווארון הלבן, האינטלקטואלים וכמובן רוב בני הנוער אורח חיים מאוד פוסט-מודרני. אחת הסופרות הסיניות בנות העשרה שלנו, צֶ'ן שו, הופיעה על שער כתב העת האמריקאי טיים (המהדורה הבינלאומית) בשנה שעברה.
כתיבת מדע בדיוני על הרקע המורכב הזה היא אתגר של ממש לכל הסופרים. אני זוכר שבכנס המדע הבדיוני הבינלאומי שהתקיים בביג'ין ב-1997, העורכת הראשית של עולם המדע הבדיוני, גב' יָאנְג סיָאו, אמרה לי ששבעים אחוז ממנויי כתב העת שלה מתגוררים באזורים הכפריים. ''צריך לחשוב על זה'', היא אמרה. בכל שנה, כאשר בעולם המדע הבדיוני רוצים להעלות את המחירים כדי להדביק את העלייה בעלויות, עליהם לחשב בקפידה מה מספר הקוראים שיאבדו מאחר שלא יוכלו להרשות לעצמם את העלייה הקטנה במחיר.
אני מזכיר את הנושאים לעיל כי אני רוצה להראות לך שסין המודרנית היא עירוב של הרבה גורמים קדם-תעשייתיים, תעשייתיים ובתר-תעשייתיים. המהפכה התעשייתית היא עדיין הגורם המרכזי במשוואה. זו הסיבה לכך שהקוראים קיבלו בברכה את ליו צְה-סִין בשנתיים-שלוש האחרונות. כתבתי מאמר אקדמאי בשם ליו צה-סין והנאו-קלאסיקה, בו הסברתי מדוע ספריו וסיפוריו מתקבלים היום בברכה. הוא מתאים את סגנון הז'ול ורן שלו לסין התעשייתית של ימינו.
בניגוד לכך, יצירותיהם של חָאן סוֹנְג וסִינְג חֶה מתקבלות פחות בברכה, על אף שהאינטלקטואלים מהללים אותן. הן פוסט-מודרניות יותר.
לביא: האם לתנועת הגל החדש במדע הבדיוני המערבי הייתה השפעה? כיצד מתייחסים אליה?
יאן: אין לי הרבה ידע על הגל החדש. המוציאים לאור הסינים חשבו שהספרים האלה לא ימשכו קוראים. חשבנו שהם ''איטיים'', מונוטוניים ושהם ''חסרי עלילה''. דנתי בנושא עם נשיאת SFRA לשעבר, בטי האל. היא לא הסכימה אתי. היא חשבה שהם ''מלאי עלילה''. אני מניח שישנם כמה הבדלי תרבויות.
מעניין לדעת שגם לנו הייתה תקופה של ''גלים חדשים'' בשלהי שנות ה-70 ובשנות ה-80 המוקדמות. באותה עת מדיניות ''הדלת הפתוחה'' של סין אפשרה לראשונה מפגשים ראשונים של ספורים עם סופרי הגל החדש כמו בריאן אולדיס וג'. ג. באלארד. הגיעו פרקים מספר הביקורת של רוברט סקולרס, מדע בדיוני. סופרים התחילו לחשוב על כתיבה אחרת. גֶ'נְג וֶן-גוּאָנְג, וֶיי יָא-חוּאָה ואחרים ניסו להרחיב את יריעת הנושאים שלהם ממדע וטכנולוגיה טהורים לפוליטיקה, דת וחברה. יֶה יוֹנְג-ליֶה ניסה לקשר בין חיי היומיום שלו למדע הבדיוני. העתיד כבר כאן, הם טענו. בנוסף לכך, הסופרים הסינים של אותה התקופה החלו לחקות את המיינסטרים.
למרבה הצער, תנועת הגל החדש הסינית נכשלה עד מהרה. יה יונג-ליה פרסם בשנת 2000 ספר בשם המדע הבדיוני כסינדרלה (שִי שִי פֶ'יי פֶ'יי חוּי גוּ ניָאנְג), המתאר זאת בפירוט.
לביא: כשהייתי בצ'נגדו (במפגש השנתי של סופרי עולם המדע הבדיוני) פגשתי סופרי פנטסיה אחדים – עד כמה מצליחה ספרות הפנטסיה בסין? האם יש הבדל ברור בינה לבין המדע הבדיוני, או שרוב הסופרים כותבים בשני הסגנונות?
יאן: לסין יש היסטוריה ארוכה של ספרות מיתוסים, אגדות ואומנויות לחימה. כידוע לך, סיפור הפנטסיה המפורסם מסע למערב מתקופת שושלת מינג נחשב תמיד לאחד ההישגים התרבותיים הגדולים ביותר של סין העתיקה. במאה השנים האחרונות, הפנטסיה לא התפתחה היטב. כאשר מאו היה בחיים, הוא עודד סופרים לכתוב ספרים ריאליסטיים. הוא הטיף לכך שספרים צריכים להציג את המציאות, את הישגינו הסוציאליסטיים. למרבה האירוניה, רוב הספרות הריאליסטית מהסוג הזה לא נראית מציאותית כלל. מדובר בפנטסיה מוחלטת! בספרים האלה, החיים בסין נראים כחיים בגן עדן. באותה עת, סין הייתה אחת המדינות העניות בעולם על פי הסטטיסטיקה של האו''ם.
אחרי מאו, הדברים השתנו במידה ניכרת. איש לא דחק בסופרים לכתוב ספרות ריאליסטית. דנג החל ברפורמה הכלכלית שלו. זה הביא לתפנית לכיוון ההפוך. התאוות החומריות השתלטו על החברה שלנו.
ג'יי. קיי. רולינג היא זו שהצילה את ספרות הפנטסיה שלנו. בעקבות ההצלחה המסחרית של הארי פוטר בסין, שבה והתעוררה בסופרים המקומיים התשוקה הישנה לפנטסיה.
צר לי שלא הקדשתי תשומת לב רבה יותר לתחום הזה. לא אוכל להוסיף עוד בעניין הזה, אבל קראתי עכשיו ספר חדש בשם אוקיינוס אדום, מאת חאן סונג. מדובר במדע בדיוני חזק, בסגנון פנטסטי. הוא מצוין! הספר כולל ארבעה חלקים. החלק הראשון עוסק בעתיק הרחוק. כדור הארץ כולו הולך והופך לאוקיינוס אדום. צאצאינו נחלקים לכמה שבטים. החיים הם מאבק הישרדות. אם ברצונך להישאר בחיים, עליך להרוג אחרים ולאכול אותם! חלק זה נקרא ''ההווה שלנו.'' שני החלקים הבאים נקראים ''העבר שלנו'' ו''העבר של העבר שלנו''. שני החלקים האלה מנסים לספק סיבות לכך שהעולם הפך לאוקיינוס אדום ולהתדרדרות בני האדם. החלק השני מלא בסיפורי אגדות. כל אחת מהאגדות האלה נראית הגיונית, אבל כל אחת מהן גם נראית בלתי מציאותית.
האווירה בשני החלקים הראשונים היא של פנטסיה, אבל חלק שלוש הופך לספרות ריאליסטית. הוא בוחן את מה שקורה כיום בסין. התחממות כדור הארץ, מלחמות בין מדינות וזיהום בלתי מבוקר, שפוגעים בכדור הארץ שלנו.
ואז החלק האחרון, חלק ארבע, נקרא ''העתיד שלנו''. זה לא העתיד. הסופר מחזיר אותך לשנים של גֶ'נְג חֶה, יורד הים הדגול שערך שבעה מסעות אל האוקיינוס השקט וייתכן שהגיע לאמריקה בשנת 1421. (מידע על ג'נג חה ניתן למצוא בספר 1421: השנה בה סין גילתה את העולם מאת גאווין מנזיס). פרק אחר פרק, הסופר לוקח אותך בעקבות ההיסטוריה הסינית. התרשמתי במיוחד משתי אנקדוטות. האחת היא על הגיאוגרף הסיני הראשון, מר סוּ' סיָא-קֶה, שניסה למפות את כל המים בסין. השנייה הוא על הצי הסיני שכבש את העולם במאה החמש-עשרה. המפה והגלובוס הם שני מרכיבים חשובים בחלק זה. הסופר מנסה להעביר נקודת מבט על היחסים בין עתידה של סין ועתיד העולם, באמצעות המסע אחורה בהיסטוריה.
אני בטוח שזאת תתגלה כיצירה החשובה ביותר במדע הבדיוני, בפנטסיה ואף בספרות המיינסטרים בסין.
לביא: וכמה מהפנטסיה היא ספרות מסחרית, פנטסית חרבות וכשפים?
יאן: לספרי אומנות הלחימה (פנטסיית חרבות וכשפים) יש שוק מצוין בסין. לדוגמה, יצירותיו של גִ'ין יוֹנְג, סופר מהונג-קונג, הן השניות בהיקף המכירות שלהן בסין מאז ומעולם. (במקום הראשון נמצא הספר האדום הקטן של היו''ר מאו מתקופת מהפכת התרבות. לכל אחד היה עותק ממנו.)
אָי לָאי, העורך הראשי של עולם המדע הבדיוני, חזה שגם לספרות הפנטסיה המודרנית יהיה שוק טוב בעתיד. לכן יצרו בעולם המדע הבדיוני כתב עת חדש המוקדש לסוגה הזאת. צר לי, אבל אני עדיין לא יודע עד כמה כתב העת הזה, עולם הפנטסיה, מצליח.
לביא: מעניין אותי לדעת כמה מהקוראים והכותבים הם נשים.
יאן: לא יותר מעשרה אחוזים מסופרי המדע הבדיוני הם נשים. חלקן, למשל גָ'אוֹ חָאי-חוֹנְג ולִינְג צֶ'ן, ידועות מאוד בקרב הקוראים הצעירים של ימינו. גם כאן, אני מצטער שלא הקדשתי יותר תשומת לב לסופרות המדע הבדיוני. נראה שאצטרך להתחיל בכך עכשיו.
לביא: ספר לי עוד קצת על השפעת מהפכת התרבות על המדע הבדיוני בסין. איך היא השפיעה על הסופרים?
יאן: מהפכת התרבות (1976-1966) הייתה אסון לתרבות הסינית בכללה. אף סוגה ספרותית לא ניצלה ממנה.
למעשה, המצב הפוליטי בסין השפיע על המדע הבדיוני עוד קודם לכן. כבר שנתיים או שלוש לפני המהפכה, המדע הבדיוני נעלם. כמובן שזה לא נגע רק למדע בדיוני. כל הסוגות נעצרו, ופינו את מקומן לתנועה פוליטית.
מאמר חשוב מאוד התפרסם במגזין מדע מאויר ב-1967, שנה אחת לאחר המהפכה: לנכש את הרעל של סואימה. סואימה הוא שמו של ספר מדע בדיוני רוסי. זהו גם שמו של הגיבור הראשי – רובוט שמסוגל ללמידה עצמית. שם הסופר הוא אנטולי דנייפרוב, סופר מדע בדיוני סובייטי מוכשר מאוד. בסופם של הסיפורים, לאחר ששיפר את עצמו, סואימה מחליט לגלות מהי משמעות האנושיות. הוא מוצא אזמל במעבדה של יוצרו, ומבקש לפתוח את מוחו של היוצר. לדברי מאמר המערכת, כותב המאמר הביקורתי הזה היה ''עובד'' באחד המפעלים בשנחאי. הוא (או היא) ציין שמדובר בספר אנטי-מרקסיסטי, מאחר שהוא עוסק ב''רובוט הנלחם באדם''. אפילו היום, עדיין אינני יודע אם קארל מרקס או עמיתו, פרידריך אנגלס, או ממשיך דרכו ולדימיר לנין, כתבו אי פעם דבר מה על היחסים בין בני אדם לבין רובוטים (והאם אחד מהם יכול להיות מטפורה שימושית למערכת הממשל). אני לא יודע אם מרקס אמר בפירוש שלרובוט לא תהיה די עוצמה כדי לקרוא תגר על בני אדם. כל העניין הזה נראה מגוחך, אבל באותה התקופה, אנשים התייחסו לכך ברצינות. למרבה המזל, מחבר הספר ההוא לא היה סופר סיני. לו התגורר בסין, אני יכול להבטיח לך שהמשמרות האדומים היו גוררים אותו מביתו.
מהפכת התרבות הייתה תקופה כזאת שבה כל אחד ניסה להיות מרקסיסט רדיקלי, ובה בעת כמעט איש לא ידע מה משמעות הדבר. באותה עת, הסדר החברתי היה שרוי באי-סדר מוחלט.
הנה סיפור אמיתי. ב-1969, פרץ סכסוך גבול קטן בין סין לבין רוסיה הסובייטית. חיילים ירו זה על זה. המנהיגים הסובייטים היו שרויים בחרדה. למרות שהברית בין שתי המדינות הופרה, הדברים לא הרחיקו לכת עד כדי מלחמה. ואז, ראש הממשלה הסובייטי התקשר ב''קו החם'' למנהיג הסיני. באותה העת, מערכת הטלפונים לא הייתה מפותחת. נדרשו מרכזנים כדי להעביר את השיחה. המרכזנית שהייתה בתפקיד באותו יום הייתה בחורה צעירה, חברת המשמרות האדומים. היא זכרה שהיו''ר מאו אמר שברית המועצות היא אויב, מאחר שהם רוויזיוניסטים ולא מרקסיסטים. המרכזנית החליטה להעיף את השיחה. היא אמרה – המנהיג שלנו בז לך ולא רוצה לקבל את השיחה. המרכזנית הזאת כמעט חרצה את גורלה של סין. טוב שהסובייטים לא באמת רצו לפתוח במלחמה. הם ניסו שוב. ראש הממשלה טס מעל סין ונחת בשדה התעופה של בייג'ינג למספר שעות. הוא דיבר עם ראש הממשלה הסיני ופתר את הבעיה. מלחמה גרעינית נמנעה.
זה נראה כמו מדע בדיוני, אבל זה קרה באמת. אנשי המערב תמיד דיברו על המתרחש מאחורי מסך הבמבוק. מסך הבמבוק שימש באותה תקופה להפריד בין סין לבין הסובייטים, אבל אם היית פותח את המסך, היית מגלה הרבה סיפורי מדע בדיוני.
רק סיפור קצר אחד יצא לאור בשנה האחרונה של המהפכה. הסופר היה יֶה יוֹנְג-ליֶה, שהיה סופר מדע פופולרי בשנות השישים. מדוע הצליח לצאת לאור? מאחר שהמהפכה קרבה לקיצה.
לביא: זה סיפור נהדר – ומפחיד לחשוב כמה תקריות קטנות מהסוג הזה וודאי התרחשו בתקופת המלחמה הקרה! היית אומר שקוראי המדע הבדיוני הסיניים נחשפו יותר מאנשי המערב למדע בדיוני רוסי? מה דעתך על המדע הבדיוני הרוסי? ובמה הוא דומה, או שונה, מהמדע הבדיוני הסיני או המערבי?
יאן: רוב הסופרים הסינים מהדור שלי מכירים את הסופרים הסובייטים דוגמת א' טולסטוי, א' יפרמוב, א' קזנצייב, א' דנייפרוב והרבה שמות נוספים. בשנות החמישים, תורגם בסין הרבה מדע בדיוני סובייטי. לכן אמרתי שז'ול ורן והמדע הבדיוני הסובייטי הם שני מקורות השראה חשובים לסופרי המדע הבדיוני הסינים.
הדברים השתנו אחרי 1978. הגיעו ספרים מארה''ב ובריטניה. נראה שהסופרים המוכרים לנו ביותר הם ריי ברדבורי, ארתור סי קלארק, בריאן אולדיס ואייזק אסימוב. תרגמנו גם מדע בדיוני יפני, גרמני, ספרדי ואיטלקי, אבל לא הרבה ממנו.
ממש קשה לתאר איך נראה המדע הבדיוני הסיני. הוא שונה מכל מה שתואר לעיל. הדרך הטובה ביותר להבין את המדע הבדיוני הסיני היא לקרוא אותו. למרבה הצער, רק ספר אחד התפרסם בעולם המערבי. שמו מדע בדיוני מסין (1989), בעריכת דִינְג-בּוֹ ווּ ופטריק ד. מרפי, עם הקדמה מאת פרד פול. הסיפורים נראים עכשיו מיושנים למדי. יצירותיהם של בני הדור החדש מגוונות יותר בסגנונן, אינטלקטואליות יותר, ועומדות בסטנדרטים ספרותיים גבוהים יותר.
לביא: אני מבין גם שהייתה תקופה בשנות ה-80 בה הייתה התנגדות עזה למדע הבדיוני. תוכל לספר לי עוד על כך? מה קרה ולמה?
יאן: אחרי המהפכה, דֶנְג שְׂיָאו-פִּינְג ניסה לשחרר את האינטלקטואלים ולסלול את הדרך לתחייה. זה הצליח. הספרות והאמנות התאוששו במהירות, וזה כלל את המדע הבדיוני.
באותה עת, תשעים אחוז מסופרי המדע הבדיוני היו סופרים שכתבו במקור על מדע פופולרי. הסופרים האלה, כמו יה יונג-ליה, ג'נג ון-גואנג וטוֹנְג אֶן-גֶ'נְג זכו לתשומת לב רבה מצד קוראי הספרות הפופולרית. הם הפכו מפורסמים מאוד. העמיתים שלהם לשעבר, שלא היה להם כל כישרון לכתיבת מדע בדיוני, המשיכו לכתוב על מדע פופולרי. רובם גילו שהקוראים נוטשים אותם. הם החלו לחשוב שזה לא הוגן. מדוע מספרי הסיפורים האלה זוכים לכל כך הרבה קוראים? הקנאה ב''ידוענים'' התחילה להתגבש לכדי מזימה.
ב-1983 כמה מסופרי המדע הפופולרי יזמו טור ביומון הנוער הסיני. שמו היה הערות על יצירות המדע הפופולרי. בטור הזה פורסמה סדרת מאמרים שמטרתה להעביר ביקורת על המדע הבדיוני. על המוקד היו יה יונג-ליה, ון- גואנג וטונג אן-ג'נג. למרבה הצער, מאמר אחד כוון גם אל שני הסיפורים הקצרים שלי, תהום הכבידה, ומעוף אל הריק הגדול.
אני יודע שבמערב ביקורת אינה נחשבת למילה רעה, אבל בסין היא טומנת בחובה רעיון רע. אם מישהו זוכה לביקורת, במיוחד במאמרים כאלה, שמגיעים מרשויות השלטון, זה יכול להיות עניין חמור מאוד. בתחילה, הביקורת התייחסה אל המדע הבדיוני שלנו רק כ''רחוק ממדע'', ''מלא טעויות מדעיות''. לפתע, הם שינו את הכיוון אל הצד הפוליטי. יצירותיכם כבר ''איבדו כל תקווה לעתיד סוציאליסטי!'' וואו, עכשיו זה כבר עניין גדול. הם לא הסתפקו בכך, והעירו שהמדע הבדיוני שלנו הוא ''זיהום רוחני'' שמזהם לא רק את המדע, אלא גם את החברה. אז קרה הדבר הכי גרוע. הממשלה פרסמה הודעה ודחקה בהוצאות להפסיק לפרסם מדע בדיוני. במקביל, הממשלה החרימה את הרווחים של אושן וגאולוגי, שתי הוצאות לאור שפרסמו סדרת ספרי מדע בדיוני שזכו לשוק מצוין.
בנקודה זו, המזימה שנהגתה בשל קנאה, הפכה להתנהגות פוליטית וממשלתית. המדע הבדיוני בסין שוב נעלם. זה נמשך שש שנים. מהפכה תרבותית בזעיר אנפין. סופרים חשובים עזבו. יה יונג-ליה עבר לכתיבת מאמרים. טונג אן-ג'נג הקדיש את כל תשומת לבו למחקרים אנתרופולוגיים ובסופו של דבר היגר לארצות הברית. סיָאוֹ ג'יֶין-חֶנְג, סופר מדע בדיוני מפורסם לילדים, החל לעבוד בבורסה בגיל 70. לג'נג ון-גואנג היה שבץ. הוא נעשה משותק עשרה ימים בלבד לאחר שפורסמה ביקורת על הנובלה המפורסמת שלו, איש האוקיינוס השקט. בעשרים השנים שעברו מאז, הוא לא הצליח לכתוב. הוא מת ב-2003, חודשים ספורים בלבד לפני שהחללית הסינית המאוישת הראשונה הגיעה לחלל. הוא לא זכה לראות את הרגע, למרות שכתב עליו פעמים רבות בספריו.
בהשוואה למהפכת התרבות, הנזק שנגרם הפעם היה גרוע יותר. קהילת המדע הבדיוני הסינית הושמדה עד היסוד.
לביא: אני חושב שחלק מזה סיפרת לי בעבר, אבל לא הבנתי עד כמה זה היה קשה וודאי. האם כיום זה כבר מאחורינו? אני יודע שתכנית החלל החדשה עוררה וודאי עניין מחודש במדע בדיוני. האם ניתן לומר שכיום המדע הבדיוני זוכה ליותר כבוד מאשר אי פעם בעבר? והאם זה רק בגלל המדע, או שמתייחסים אליו ברצינות גם כספרות?
יאן: מי יודע? הפוליטיקה הסינית עולה על כל דמיון. אני לא חושב שהמדע הבדיוני זוכה כיום ליותר כבוד מאשר בעבר. העובדה היא שהשפעות הביקורת על המדע הבדיוני כמעין סוג של ''זיהום רוחני'' פחתו בהרבה. לצרכני המדע הבדיוני החדשים, שנולדו אחרי 1985, לא הייתה הזדמנות להיחשף לתעמולה הישנה. הם רואים את המדע הבדיוני בדרכם שלהם.
אתה צודק, ההתקדמות החדשה במדע ובטכנולוגיה בהחלט נתנה למדע הבדיוני זריקת עידוד. לא רק התכנית הסינית לטיסות חלל מאוישות, אלא גם שיטות השיבוט, ננוטכנולוגיה, אינטליגנציה מלאכותית דוגמת כחול עמוק, פרוייקט הגנום האנושי, ועוד הרבה אחרים.
חבל מאוד שמבקרי ספרות המיינסטרים עדיין לא מגלים עניין בתחום המדע הבדיוני, אבל השגנו התקדמות כלשהי. בעבר לא ניתן היה להעלות על הדעת שתהיה לנו תכנית לתואר שני במדע בדיוני, אבל עכשיו יש לנו! בעתיד הקרוב נבנה גם תכנית לדוקטורט.
לביא: מתי התחלת לקרוא מדע בדיוני? האם זה היה בגיל צעיר יחסית, או בגיל מבוגר יותר? ומתי וכיצד עסקת בכך לראשונה באופן מקצועי? באיזה תפקיד?
יאן: התחלתי לקרוא מדע בדיוני בגיל תשע או עשר. סופר סיני, ששמו גוֹ יִי-שִי, כתב את ספר המדע הבדיוני הראשון שקראתי. הוא כתב רק ספר אחד, בשם בעולם המדע. זה היה ספר ילדים, לתלמידי בית ספר יסודי ותיכון. המראה והסגנון שלו היו מאוד סובייטיים. אפילו האיורים נראו סובייטיים, בסגנון ''מדע הוא כוח''. אני לא יודע אם אתה מכיר כתבי עת סובייטיים של מדע פופולרי מהסגנון הזה. קראתי את הספר הזה כמה פעמים. בכל פעם העלילה הביאה אותי לדמעות. לא תאמין איזה חלק בספר ריגש אותי. זה היה האפילוג! בקטע הזה, הגיבור הראשי חזר מהירח, מנודה מעולם המדע. הוא בא הביתה. אביו חיכה לו ואמר, ''יש לי מתנות בשבילך.'' ואז האבא פתח את המגירה. היא הייתה מלאה במכשירים מדעיים, החל מטלסקופים וכלה במיקרוסקופים. זה באמת נגע ללבי. אבא שלי לא קנה בכלל מכשירים מהסוג הזה, מאחר שהם היו יקרים מאוד. אבי אפילו לא אהב את העובדה שקראתי ספרי מדע, כי הוא חשב הזה יפריע ללימודיי בבית הספר.
בעידן ההוא, לא היה קל למצוא מדע בדיוני, אבל בכל זאת מצאתי את 20 אלף מיל מתחת למים ואת אי התעלומות. שמונה ספרים של ז'ול ורן יצאו לאור בסין בשנות ה-50. בנוסף להם, ניתן היה למצוא במקומות סודיים כמה ספרים וסיפורים קצרים סובייטיים. אהבתי את המדע הבדיוני הסובייטי יותר מאשר את ורן. יצירותיו של ורן ארוכות מדי לקריאה עבור ילדים בני עשר.
החל מ-1975, הסופר הסיני יה יונג-ליה עבר מכתיבת ספרי מדע פופולרי לסיפורי מדע בדיוני. שנה מאוחר יותר מאו מת. המושג מדע בדיוני החל שוב לקבל חיים. הסוגה הספרותית הזאת הממה את האנשים. איזה עתיד מזהיר היה לנו! תראו את המדע הבדיוני, הוא גאוני! קסם המדע! כמעט כל הצעירים התמכרו למדע בדיוני באותה תקופה. התחלתי לכתוב את הסיפורים שלי. את שני הסיפורים הראשונים שלחתי ליה יונג-ליה. הוא כבר הפך מפורסם בארץ כולה, אבל עדיין ניסה לעודד סופרים צעירים לכתוב. הוא היה במאי סרטי מדע באולפני שנחאי למדע וחינוך. לעיתים קרובות יצא למסעות במדינה בשל סרטיו. פעם אחת הגיע לבייג'ינג, העיר שאני מתגורר בה. הוא התקשר אלי והזמין אותי אל המלון שלו. זו הייתה התרגשות עצומה עבורי, אתה יכול לתאר לעצמך. פגשתי אותו. איש טוב מאוד. נעים לשוחח איתו. הוא דיבר אתי על היצירות שלי. הוא ציין כמה עובדות ואמר לי שהוא לא אוהב שנער צעיר כותב כאדם בן חמישים. הוא רצה שאדבר כמו שאנשים צעירים מדברים. המשכתי לכתוב. בגיל 16, המאמר הראשון שלי התפרסם בגואנגמינג דיילי. זאת הייתה ביקורת על יצירות המדע הבדיוני והמדע הפופולרי של יה יונג-ליה. יה קרא את המאמר, התקשר אלי ואמר שהוא מודה לי. בשנתיים האחרונות לחייו, הוא כתב אוטוביוגרפיה על חייו במדע הבדיוני. הוא חשב שהמאמר שלי היה אבן דרך בקריירה שלו. טרם שפורסם המאמר, הוא היה סופר משנחאי. כעת, משפורסם מאמר ביקורת בבייג'ינג הבירה, הוא יוכר על ידי הממשל המרכזי. הוא יהפוך לסופר לאומי. זה היה נכון. הוא אכן הפך לסופר לאומי.
בשנה שלאחר מכן, סיפורי המדע הבדיוני הראשונים שלי פורסמו במדע לנוער, כתב עת שיוצא לאור בשנחאי. יה הציע לעורך להשתמש בהם. הוא חשב שהם ראויים לפרסום. בלי קשר ליה יונג-ליה, ניסיתי גם לאתר סופרים מקומיים ולהיפגש איתם. לדוגמה, פגשתי את גו יי-שי, שכתב את בעולם המדע. פגשתי גם את ג'נג ון-גואנג. הוא סופר המדע הבדיוני הראשון שכתב לאחר הקמת הרפובליקה העממית. הוא אסטרונום. מהסיבה הזאת, כל הסופרים האלה אהבו אותי. הם השאילו לי ספרים. בסופו של דבר, ב-1979, הם ארגנו את השתתפותי בכנס לאומי על כתיבת מדע פופולרי לילדים ועל כתיבה ספרותית מדעית. מאחר שהייתי תלמיד תיכון, העיתונים, ואפילו סוכנות הידיעות הלאומית שינחואה, פרסמו את החדשות. התחלתי להיות סופר מפורסם, למרות שכתבתי רק מספר קטן של מאמרים על מדע פופולרי וסיפורים קצרים.
אני מעורב בתחום המדע הבדיוני מזה עשרים וחמש שנים. אני סופר צעיר ותיק, למרות שכתבתי מעט מאוד. רק שני ספרים ותריסר סיפורים קצרים. כל הספרים שלי מיועדים לילדים. אחד מהם נקרא חיים ומוות ביום השישי (1996). הוא מבוסס על סיפוריי הקצרים, שזכו בפרסים. השני נקרא הרפתקה בנפש (1994, 1996). הוא מבוסס על שניים מסיפוריו הקצרים המוקדמים של ג'נג ון-גואנג. רוב הסיפורים הקצרים שלי קובצו באסופה בשם זמן ירוק במגירה (1999). אני לא סופר טוב במיוחד, אבל אני מקשר בין העידן הישן לעידן החדש. אם כן, התנסיתי בכל השנים הללו של עלייתו ונפילתו של שוק המדע הבדיוני. חוויתי גם את ההשפעות הפוליטיות, שלעיתים גברו אף על ההשפעות הכלכליות.
לביא: אתה מלמד את הקורס האוניברסיטאי היחיד בסין על מדע בדיוני (באוניברסיטה הנורמלית של בייג'ינג), אבל ההתמחות שלך היא חינוך וניהול, לא מדע בדיוני. מה משך אותך אל התחומים האלה, והאם אתה רואה קשרים בין עבודתך כמחנך לבין עבודתך כסופר מדע בדיוני?
יאן: כתיבת המדע הבדיוני הפכה אותי לאדם מפורסם. כמה מסופרי המדע הפופולרי הוותיקים מאוד לא אהבו את זה. הם חשבו שדרושה לי השכלה גבוהה. אבל אני נכשלתי בפעם הראשונה שניסיתי להתקבל לאוניברסיטה. בסין, בחינת הכניסה לקולג' חותמת את גורלם של אנשים צעירים מאוד. היא נמשכת שלושה ימים, וכוללת שישה או שבעה נושאים. 9-7 בכל חודש יולי הם ימי הייסורים של בוגרי התיכונים. החדשות על כישלוני להיכנס לאוניברסיטה היו חדשות רעות עבורם. הם אמרו שאני מהווה דוגמה רעה לצעירים. הרבה לחץ הופעל עלי באותה שנה. יה יונג-ליה וסופרים אחרים דחקו בי לחזור על הבחינות. בשנה השנייה, עברתי. הפכתי לסטודנט במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה הנורמלית של בייג'ינג. ב-1986 סיימתי את לימודי במחלקה לפסיכולוגיה כבוגר, והתחלתי לעבוד כמרצה בפקולטה למינהל החינוך באותה אוניברסיטה. רוב עבודתי עוסקת בהכשרת הפקידים והמנהלים במערכת החינוך. התחום שלי הוא התנהגות ארגונית.
חזרתי לכתיבה. בשנים שלאחר מכן ניסיתי גם להשלים לימודי מוסמך ודוקטורט. כיום אני פרופסור חבר באוניברסיטה. החל מ-1991, הגשתי בקשה ללמד קורס בשם מדע בדיוני: ביקורת ולימוד. זהו קורס לתלמידי תואר ראשון, הפתוח לכל הסטודנטים באוניברסיטה הנורמלית של בייג'ינג. קורס בחירה, לא חובה. הסטודנטים קיבלו אותו בברכה. בכמה סמסטרים, מספר הסטודנטים שרצו ללמוד בקורס הזה היה למעלה מ-600! שני סטודנטים שלמדו אצלי בין 1991 ל-1992, הפכו לסופרים לאומיים עטורי פרסים. מדובר בסִינְג חֶה ויָאנְג פֶּנְג. עכשיו, סינג חה הוא סופר מקצועי, חבר איגוד הסופרים של בייג'ינג. יאנג פנג הוא חוקר במכון הספרות של האקדמיה הסינית למדעי החברה. ב-2001, התחלתי לקבל שיחות טלפון מהפקולטה לשפה ולספרות הסינית באוניברסיטה שלנו. הם שאלו אותי אם אני יכול להצטרף אליהם כפרופסור חבר אורח. הסכמתי. הפעם, לאחר עשר שנים בהן לימדתי תלמידים לתואר ראשון, התחלתי ללמד תלמידים לתואר שני. ב-2003, הפקולטה לשפה ולספרות הסינית החלה בפרוייקט חדש. לימודי מדע בדיוני. ב-2003, היו לנו שלושה סטודנטים שנרשמו לפרוייקט. ב-2004 ו-2005, עוד ארבעה סטודנטים נרשמו. כעת גם המוסד העליון למחקר במדעי החברה, המוסד הסיני למדעי החברה, העניק לנו כסף. זאת הייתה הפעם הראשונה שזה קרה, בהקשר של מדע בדיוני.
לביא: כאדם שמעורב מאוד בחינוך, האם כך אתה רואה את המדע הבדיוני? ככלי לחינוך מדעי? או שאתה רואה בו בעיקר ערכים ספרותיים, ואפילו צורת אמנות?
יאן: הייתי מעורב בענייני מדע בדיוני שנים רבות לפני שעסקתי בחינוך. עבורי, העבודה במגזר החינוך היא מקרית בלבד. עשיתי את התארים שלי באוניברסיטה הנורמלית של בייג'ין ואני עובד כאן. אני אוהב ללמד. בנוסף לכך, העבודה באוניברסיטה מספקת לי הזדמנות טובה לטפח את המדע הבדיוני, בין אם על ידי למידה ובין אם על ידי הוראה. כל חבריי מתלוננים על כך שעבודתם מפריעה בקריירת הכתיבה שלהם. לדוגמה, חאן סונג הוא עיתונאי. הוא מאוד עסוק ואין לו זמן לכתוב. דוגמה נוספת היא חֶה חָאן-ג'יאָנְג. הוא עובד עבור אתר אינטרנט. הוא חובב גדול וגם הוא מפרסם סיפורים. החיסרון היחיד הוא בזמן שאותו הוא יכול להקדיש למדע בדיוני.
לי יש מזל רב; לי יש זמן לעשות את זה. אני יכול לעשות את זה באופן רשמי. בעבורי, המדע הבדיוני הוא סוג של ספרות, ולא כלי לתקשורת מדעית.
לביא: ולסיום, אילו תקוות יש לך לגבי תכנית החלל הסינית? אתה חוזה מושבות בחלל או על הירח בעתיד?
יאן: תכנית החלל הסינית פותחה תחת הלחץ של המלחמה הקרה. כעת היא מנסה להפנות יותר ויותר משאבים לכיוון הלא-צבאי. בטיסה המאוישת השנייה של החללית שֶנג'וֹאוּ היו שני גברים. הוחל כבר בתהליך בחירת אסטרונאוטית. התחלנו גם בפרוייקט לחקר הירח. אני מניח שבקרוב יכריזו על פרוייקט תחנת החלל. כפי שאמרתי, מטרתו של פרוייקט החלל הסיני אינה להדביק את הקצב של ארצות הברית, רוסיה והאיחוד האירופי, אך וודאי ננסה להיות המובילים בקבוצה השנייה, הכוללת את הודו, יפן, ברזיל ומדינות אחרות.
השינוי השני במטרות פרוייקט החלל הסיני הוא המעבר מ''להראות לאחרים את כוחנו'' להתמקדות בהיבטים כגון תזונה וכלכלה. אולי אתה יודע שרוב החלליות שלנו נשאו זרעים וניסו לגרום לעוד מוטציות גנטיות באפס כבידה. חלק מהניסויים מהסוג הזה נראים מצוין. לדוגמה, פלפלים ירוקים ואבטיחים שעשו את המסע במסלול סביב כדור הארץ נשתלו. הם גדולים במובהק ממה שהיו. לאחר שהבדיקות האקדמאיות יאשרו את הממצאים האלה, נתכנן את הלוויין החקלאי הראשון בעולם (AAS).
גם מחקרים הקשורים לרעידות אדמה מעסיקים מאוד את מדעני החלל הסינים. ב-1976, התרחשה רעידת אדמה גדולה בטאנגשאן ו-240,000 איש מתו בתוך שניות ספורות. כעת נוכל לנטר דברים כאלה ממסלול סביב כדור הארץ.
בחיים בעידן החלל, אני מוצא שלרוב סופרי המדע הבדיוני חסר מידע. לדוגמה, טיסות החלל ברוב המדע הבדיוני הסיני בן זמננו מפגרות מאוד בהשוואה לטכנולוגיה כיום. אני מסכים שהמדע הבדיוני לא מדבר על מדע, אלא על הנושאים הסובבים את המדע והטכנולוגיה. אם אתה לא מכיר את המדע והטכנולוגיה של היום, איך תוכל לדון בהיבטים האתיים, התרבותיים, החברתיים ואפילו הרומנטיים הקשורים אליהם? חייבים לעמוד בקצב של עידן החלל והעידן הפוסט-אנושי. במובן הזה, לרוב סופרי המדע הבדיוני הסיניים עדיין מצפה דרך ארוכה.
בה בעת, אני מקווה שלאנשי המערב יהיו יותר הזדמנויות להבין את השינויים בסין דרך המדע הבדיוני בן זמננו. ידידי האמריקאי, ג'ואל מרטינסן, בנה אתר אינטרנט באנגלית, שמטרתו להציג את המדע הבדיוני והפנטסיה הסינית. שם האתר הוא Chinese Science Fiction and Fantasy (הערת העורך, מאז פרסום המאמר המקורי האתר שינה את שמו ומיקומו והוא נקרא עכשיו Twelve Hours Later). זה אתר מצוין. אני מקווה שבאמצעות השימוש בו תוכלו לחוש את המדע הבדיוני הסיני.
בעבור רוב סופרי המדע הבדיוני הסיניים ובעבורי, היתרונות שלנו הם ההיסטוריה והתרבות שלנו, אבל זאת גם הגדר שעוצרת את נשמותינו. אם סופרי המדע הבדיוני הסיני יצליחו לשחרר את האנרגיה הרוחנית שלהם מהמגבלות הללו, המדע הבדיוני הסיני ייכנס לעידן חדש.
אני מקווה שעל הירח המיושב, יהיו לסינים תפקידים חשובים יותר. אם אצליח בכך, אאפשר לגיבור הראשי שלי להתקשר אל כל התושבים הסינים בצ'יינטאון הירחית ולהגיד להם למכור את המסעדות הסיניות שלהם!
אנסה להתקשר גם לכל האנשים שבאים ממקומות אחרים בעולם, ולהגיד להם להיכנס לחנויות הסיניות. קניית תה ואורז על הירח תהיה חוויה מצוינת עבורכם. אני מבטיח!
המאמר המקורי התפרסם ב-IRoSF בשנת 2006 והוא מתפרסם כאן באדיבותו של לביא תדהר.
הערת המערכת - לא כל הקישורים שנכללו במאמר המקורי מובאים כאן. חלקם אינם קיימים עוד ואחרים הם בסינית ולכן בחרנו לוותר עליהם.
וו יאן - אתר הבית של וו יאן (בסינית)
עולם המדע הבדיוני - אתר כתב העת
יה יונג-ליה - הבלוג של הסופר יה יונג ליה (בסינית)
SFRA
מסע למערב - הערך מויקיפדיה באנגלית
דנג סיאו פינג - הערך מויקיפדיה באנגלית
ג'נג חה - אדמירל הצי הסיני במאה ה- 15 (מויקיפדיה באנגלית)
סו' סיא-קה - הגאוגרף הסיני (מויקיפדיה באנגלית)
הספר האדום הקטן של מאו
Twelve Hours Later
האתר של לביא תדהר
מדע בדיוני, גלובליזציה וסין העממית - מאמר של לביא תדהר באתר ''בלי פאניקה''
המאמר המקורי
|
 |
|
