 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
זומבים עליך, ישראל!
סרטים / נורית הוראק
04/03/13
תגובות: 2
מעגל בלי הרבה קסם
סרטים / עליזה בן מוחה
20/10/12
תגובות: 3
קפטן אמריקה ומלחמת העולם השנייה
סרטים / אנדרו ליפטאק
03/09/11
תגובות: 1
מקור לא ברור
סרטים / עליזה בן מוחה
30/07/11
תגובות: 4
כמעט הסוף (חלק ראשון)
סרטים / עליזה בן מוחה
12/06/11
תגובות: 0
חלום גנבים
סרטים / עליזה בן מוחה
29/12/10
תגובות: 13
טובים השניים?
סרטים / עליזה בן מוחה
14/08/10
תגובות: 5
מגע של קסם
סרטים / לילי דאי
14/05/10
תגובות: 2
המקום שאליו גיבורי אקשן הולכים למות
סרטים / לילי דאי
02/05/10
תגובות: 4
מה שיותר כחול יותר ממדים
סרטים / לילי דאי
31/01/10
תגובות: 5
על ממוצע ומעל הממוצע
סרטים / אֹרן רהט
24/10/09
תגובות: 8
לשקוע בסרט טוב
סרטים / רז גרינברג
28/04/08
תגובות: 1
דיקסילנד
סרטים / אהוד מימון
03/10/06
תגובות: 2
חייו ומותו של סופרמן
סרטים / רני גרף
25/07/06
תגובות: 22
הטרור כמשל
סרטים / רני גרף
03/04/06
תגובות: 15
|
 |
הנה הם באים, השדים הירוקים!
סרטים / רני גרף
יום שלישי, 27/08/2002, שעה 8:00
דו''ח מיוחד על מפגש מהסוג השלישי עם 'Signs', סרטו החדש של שאמאלן. הזהרו מחוטפי הגופות!
|
|
יש משהו מאד חדשני מרענן ב-'Signs'. יש משהו מאד נדוש ומיושן ב-'Signs'. שניהם, החדש והמיושן, שזורים בסרט באופן מרתק המצביע על יוצר בעל יכולות מרשימות למדי, כזה שיום אחד עשוי ליצור סרט משובח באמת.
מצד אחד – גישה חדשה ומרתקת לתיאור פלישה חוצנית אל כוכב הלכת שלנו. במקום פעלולים רבי תקציב, סרט קאמרי המתמקד במשפחה לא מתפקדת אחת. סרט שבו הסצינה המרכזית, שבמהלכה מתרחשת הפלישה, ממוקמת כולה במרתף הבית, מצולמת בחושך כמעט מוחלט כשהתאורה היחידה היא זו של פנסי הכיס המעטים והנחלשים של גיבורי הסרט, סצינה שבה לפס הקול תפקיד כמעט יחיד בבניית המתח והאימה.
מצד שני – סרט על תא משפחתי במשבר, העשוי במיטב המסורת הקולנועית של עשרים השנים האחרונות.
השילוב בין השניים הוא מעניין ומרתק, אבל לא תמיד מוצלח.
מל גיבסון הוא חוואי פנסילווני החי עם אחיו הצעיר ושני ילדיו הקטנים בבית חווה אמריקאי טיפוסי המוקף בשדות תירס, בית שנראה כאילו יצא מציור אמריקנה פסטורלי. עד לפני זמן לא רב הוא היה הכומר של הקהילה השלווה שבמסגרתה הוא חי, אלא שאירוע טראומטי בו איבד את אשתו גרם לו להסיר את הקולר הכנסייתי הלבן.
כאשר עיגולים מסתוריים מתחילים להופיע בשדותיו, כמו גם בשדות אחרים ברחבי העולם, וכאשר נדמה לו כי יצורים אפלים ומסתוריים, נראים לא נראים, מקיפים את ביתו, מתחילה המציאות להתערער. אט אט הוא מבין, יחד עם שאר שוכני העולם, כי אירוע דרמטי מקיף עולם, פלישה חוצנית לכדור הארץ, עומד בפתח.
צילומי Signs החלו ב-13 לספטמבר 2001, כשנדמה היה שהעולם כולו משמש בעל כורחו כרקע לסרט מדע בדיוני לא מוצלח במיוחד.
לגמרי במקרה (יש להניח שהתסריט נכתב הרבה קודם) שורה על הסרט אווירת אותו יום גורלי, והעובדה שהצילומים החלו רק יומיים לאחר טרגדיית התאומים השפיעה, מן הסתם, על האווירה באתר הצילומים. יתרה מזאת: למרות שהתסריט נכתב לפני האסון בניו-יורק, הסרט נראה כמותאם היטב למציאות שנוצרה לאחר אותו יום.
נושא הסרט הוא אחד המוכרים ביותר בתולדות המדע הבדיוני: פלישה חייזרית לכדור הארץ. רוב יצירות המד''ב תארו פלישה שכזו בדרך מאיימת למדי: החל ב'מלחמת העולמות' לוולס, דרך 'פלישת חוטפי הגופות' ו'השליטים' וכלה ב'היום השלישי' הרדוד והמלהיב כאחד.
יצירות מעטות תארו את המפגש הראשון כאירוע ידידותי. 'היום בו עמדה האדמה מלכת' תאר את החייזרים כשוחרי שלום בעוד האנושות היא זו העוינת. ב'מפגשים מהסוג השלישי' של ספילברג הסיפור כבר היה לגמרי אחר, והמפגש תואר כידידותי לחלוטין, עטוף כולו בתמימות ילדותית מקסימה כמו שרק ספילברג יודע לביים.
שנות התשעים החזירו את החייזרים העוינים לבתי הקולנוע ואל מסכי הטלויזיה. 'תיקים באפלה', סדרת הטלויזיה המיתולוגית, התייחסה אל החייזרים עצמם מחד ואל עצם קיומם מאידך באופן אמביוולנטי, תוך שהיא משחקת בציפיות מעריצי הסידרה המתרבים והולכים באופן פלילי ממש.
'היום השלישי' כבר הביא את המגמה הזו לידי קיצוניות של ממש. אפוס משופע בפעלולים כפי שרק הוליווד יודעת לספק הביא למסך חדוות הרס מרנינה שאפילו 'ארמגדון', שניסה לעשות את אותו הדבר שנתיים מאוחר יותר, לא הצליח לשכפל. כיום, מן הסתם, סצינות ההרס של הבית הלבן, בית הקונגרס ובניין האמפייר סטייט – הכל לקול מצהלות הקהל שהגיע בהמוניו – לא היו עוברות בקלות שכזו. המרכיב האסקפיסטי שבהן חלף לבלי שוב ברגע בו זוג המגדלים הניו-יורקי התמוטט, במה שלרגע נראה כסצינה עתירת פעלולים הלקוחה משובר קופות הוליוודי.
וכך אנו חוזרים אל 'Signs', המספק/לא מספק את הסחורה. 'Signs' יחשב, מן הסתם, לסרט הקאמרי הראשון המספר על פלישת חייזרים עוינים לכדור הארץ. החייזרים ב-'Signs' עוינים את האנושות לפחות כמו אלה מ'היום השלישי'. אלא שבניגוד לעלילה החובקת-עולם בסרט ההוא, כאן משתקף העולם רק דרך מסכי הטלויזיה. הסרט עצמו מתרחש כולו בבית חווה אמריקאי מוקף שדות תירס, חלק מרכזי בסרט מתרחש בחושך כמעט מוחלט במרתף הבית, וגיבוריו הם בני משפחה לא מתפקדת אחת. גם כמות הפעלולים שבסרט היא מינורית, ואין כאן את ההיקף הרחב של סרטים אחרים מסוג זה.
החייזרים בסרט אינם משמידים ערים שלמות על יושביהן, והנזק הנגרם לבניינים ולשאר חפצים הוא מינורי. בניגוד ל'היום השלישי' ודומיו, הדגש ב'Signs' הוא על ההשפעה הפסיכולוגית של אירוע כלל עולמי (פלישה חייזרית במקרה של הסרט) על חיי היום יום של משפחה אמריקאית. קשה שלא לבצע את ההקבלה המתבקשת להשפעתו של אירוע טראומטי אחר על משפחות אמריקאיות בכלל, אירוע אשר, כאמור, התרחש יומיים בלבד לפני שהחלו צילומי הסרט.
הגישה המרעננת של 'Signs' (''סיינס'' בעברית – מה קרה למילה ''סימנים''?) היא כי את הפלישה כולה אנו לא רואים כלל. היא חודרת לבית המשפחה רק דרך דיווחי החדשות המתפרצים בטלויזיה (''ברייקינג ניוז'', למי שזוכר אירועים חדשותיים מסדר גודל דומה בשנים האחרונות), והפלישה עצמה נפתחת לאחר שהמשפחה יורדת להסתתר במרתף הבית. מרגע זה הכל מתואר דרך נקודת מבטם של גיבורי הסרט המסתתרים במרתף החשוך.
במקום סצינות ענק המתארות נחיתות חייזרים בריכוזי אוכלוסיה, במקום סצינות פעלולים הוליוודיות המתארות הרס בקנה מידה לא יתואר, אנו צופים אך ורק במתרחש במרתף. כל המידע שאנו מקבלים מגיע רק דרך עיני גיבורי הסרט, כשחלק מן המידע הזה הוא השערות של גיבורי הסיפור ולא מידע ''אובייקטיווי''.
הבעיה מתעוררת לקראת סיום הסרט. הסרט כולו מוביל בצורה נפלאה (שאמאלאן יודע לבנות מתח באופן מבריק: ראו 'החוש השישי' – סרט שהוביל כל כולו לקראת אחד הסיומים המופלאים שנראו אי פעם בסרט כלשהו; אמנם ''רק'' שורת מחץ, אבל איזו שורת מחץ מופלאה!) לקראת שיא עלילתי, קתרזיס של ממש, שאמור להגיע בסצינת הסיום. והשיא הזה אכן מגיע, אלא שהוא... מאכזב קשות.
הסיום, כך מסתבר, גורם למבט אחר על הסרט כולו, אלא שבניגוד ל'החוש השישי', הפעם זהו סיום שבעצם אומר כי כל שהתרחש במהלך הסרט כולו היה בעצם עלילת רקע למשבר אישי של אדם אחד. כוכב לכת שלם על כל יושביו הותקף בצורה אלימה כדי להעביר חוואי אחד מפנסילווניה מהלך נפשי מסוים (ויותר לא יובא כאן, מחשש חשיפת הסוף).
זהו אכן סוף מפתיע (לא היה מופתע ממני כשגיליתי שזה הרגע בו מופיעות כותרות הסיום על המסך), אלא שלא לסוף הזה פיללנו. יתכן כי הדבר קשור למבט הציני שלנו כישראלים על העולם (האמריקאים נהרו לסרט בהמוניהם והפכו אותו לאחד משוברי הקופות הגדולים של הקיץ), אלא שמשהו מהותי מאד בסצינת הסיום של הסרט לא עובד. גם אם היא אכן מפתיעה, וגם אם היא אכן שופכת אור אחר על הסרט (המצוין) כולו, יש בה משהו קטן מדי, כמעט לא מוסרי.
האם ללכת ולראות את הסרט? בהחלט. הוא עשוי היטב, אפילו מלהיב, מותח לכל אורכו ומשוחק נפלא (במיוחד הילדים: שימו לב לשני המלאכים הקטנים המגלמים אותם). מל גיבסון מצליח להשכיח לחלוטין את היותו כוכב קולנוע, ומגלם באופן אמין אדם מריר, כמעט אפרורי, שהחיים נחתו עליו במלוא כובד משקלם. חואקין פניקס (אחיו של, וגם הקיסר ב'גלדיאטור') הוא שחקן מרשים בעל נוכחות בולטת. לכן – בהחלט לראות, אבל... להתייחס בחשדנות גדולה לסצינת הסיום.
Signs (''סיינס'')
ארה''ב, 2002, צבע, 109 דקות
במאי: מ. נייט שאמאלאן
עם: מל גיבסון, חואקין פיניקס, רורי קאלקין, פטרישיה קלמבר
Signs
שאמאלן
החוש השישי
מלחמת העולמות
פלישת חוטפי הגופות
היום השלישי
היום בו עמדה האדמה מלכת
מפגשים מהסוג השלישי
תיקים באפלה
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
מה יש להם
Boojie יום שלישי, 27/08/2002, שעה 14:01
|
|
|
 |
|
|
|
|
סתם ניג'וס
ח.נ טשרניחובסקי יום שלישי, 27/08/2002, שעה 18:59
(2 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
למה אתה אומר
איש מארץ עוץ שבת, 07/09/2002, שעה 13:47
(9 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
