כוכב הלכת האבוד


על האגודה \| פעילויות \| הצטרפות \| צרו קשר \| כתבו לאתר \| English Site \| בפייסבוק

עוד בקטגוריה זו:

Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14

תגובות: 0

סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14

תגובות: 0

קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14

תגובות: 3

לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14

תגובות: 0

במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13

תגובות: 0

לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13

תגובות: 0

החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13

תגובות: 0

משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13

תגובות: 1

לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13

תגובות: 3

דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13

תגובות: 1

כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13

תגובות: 1

לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13

תגובות: 2

דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13

תגובות: 7

בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13

תגובות: 5

להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13

תגובות: 0

כוכב הלכת האבוד
ספרים / אלי אשד
יום שישי, 09/03/2001, שעה 13:59

מסתבר כי יש גם סדרות מד''ב שתורגמו לעברית בשלמותן: 'סייר החלל' של מק-ויקר, למשל

סדרת המד''ב הראשונה שתורגמה בשלמותה לעברית (אם נתעלם מסדרות של ז'ול וורן על המסע לירח ועל קפטין נמו ורובור הכובש, שאינן נחשבות באמת) היתה 'סייר החלל' מאת הסופר הסקוטי אנגוס מק-ויקר. היתה זו סדרה בת שמונה ספרים שיצאו בבריטניה בשנים 1953-1964. מקורה של הסדרה היה, באופן יוצא דופן, בסדרת תסכיתי רדיו פופולארית שהחלה ב-‏1952. את התסכיתים עיבד המחבר הסקוטי לספרים.

הסדרה עוסקת בעלילות הנער הבריטי ג'רמי גרנט ודודו הסקוטי, המדען מקקינון, המגיעים יחד עם צוות שלם של ידידים ומכרים אל הסיקוס, כוכב הלכת האבוד ''מאז ימי הפילוסוף היווני אפלטון'', ומוצאים שם תרבות מדהימה ומקסימה. במהלך הסדרה מבקרים הגיבורים כמה פעמים בכוכב ומצילים אותו מידי סוחרי נשק מרושעים, להבות אש אינטיליגנטיות חייזריות ואסטרואיד המאיים להתנגש בו. בספרים המאוחרים יותר נוטש ג'רמי גרנט את כוכב הלכת הסיקוס לטובת הירח (שהוא, כמסתבר, חלק שניתק בעבר הרחוק מכדור הארץ), נאבק בצמח מהמאדים המסוגל לשלוט בבני אדםוחוזר בזמן לעבר הרחוק של לפני עשרים אלף שנה, בספר האחרון בסדרה.

הסדרה תורגמה לעברית בשלמותה, בשנות ה-‏60, תחת השם 'סייר החלל', אם כי שם זה מופיע רק בספרים האחרונים בה. הספרים הראשונים נשאו כולם את השם 'כוכב הלכת האבוד' בנגזרת זו או אחרת. רק בספר השישי קיבל ג'רמי גרנט את הכינוי 'סייר החלל' (תרגום לא מדויק של הכינוי 'Space Agent').

בקריאה היום הספרים נראים כמיושנים, אך לזמנם הם היו מרשימים ומרתקים מאד. אנגוס מק-ויקר היה סופר מיומן ביותר שידע להשתמש בכל האמצעים כדי למתוח את הקוראים – בראש ובראשונה באמצעי הזמן ההולך ואוזל וההצלה ברגע האחרון ממש של הגיבורים.

ל'סייר החלל' תכונה נדירה: זו אחת הסדרות הבודדות המשתפרות מספר לספר – ספריה האחרונים הם הטובים ביותר. עם זאת, מק-ויקר לא זכה להצלחה מעבר לה. בתקופה בה כתב את הסדרה הוא חיבר עוד ספרי מד''ב – סדרה בת שני ספרים בשם 'The Atom Chaser' בשנים 1956-1957 וספר מד''ב בודד בשם 'Satellite 7' (מ-‏1958), אך אלה לא זכו להצלחה. לגורל דומה זכה נסיון מאוחר יותר שלו, סדרה בשם 'Super Nova' בשנים 1969-70, ממנה יצאו לאור רק שני ספרים לפני שהפסיק אותה. אלמוניותו בחוגי המד''ב הגיעה עד כדי שמועה (שגויה) ש''מק-ויקר'' הוא למעשה שם בדוי של סופרת הפנטזיה והמד''ב האמריקנית המפורסמת אנדרה נורטון, מחברת סדרת 'עולם המכשפות'...

סדרת 'סייר החלל' היתה ונשארה הצלחתו הגדולה ביותר של מק-ויקר במד''ב ומחוצה לו, אם כי הוא היה סופר פורה ביותר לילדים ולמבוגרים, לרדיו ולטלויזיה. שני הסיפורים הראשונים עובדו גם לטלוויזיה הבריטית, זמן קצר לאחר ששודרו ברדיו (בשנים 1954-55), והיו בין סדרות המד''ב הראשונות שהוקרנו שם. חומר על הקרנת הסדרה ניתן למצוא במאמרים על
ימיו הראשונים של המד''ב בטלויזיה הבריטית.

ספרי הסדרה יצאו בעברית בהוצאת ש. זק ותורגמו כולם בידי אפרת כרמון. ואלה הספרים:
(אזהרה: התיאורים כוללים ספוילרים על תוכן הספרים)

1. סייר החלל – The Lost Planet
(במקור: סדרת תסכיתי רדיו מ-‏1952. נכתב ב-‏1953, תורגם ב-‏1966)
ג'רמי גרנט בן ה-‏16 מגיע לבית דודו הסקוטי, המדען מקקינון, ומגלה שהדוד עוסק בבניית רקטה שתיקח אותו אל האסטרואיד הסיקוס. הסיקוס נחשב לאבוד – הוא היה ידוע לפילוסוף אפלטון, שייחס להשפעתו החיובית את השלום והשלווה ששררו בזמנו בכדור הארץ, והוא התקרב מאד לכדור הארץ ''לפני עשרת אלפים שנה'' אך מאז התרחק. עם זאת, המתמטיקאי היווני הידוע פיתגורס חישב שהסיקוס יתקרב שוב לכדור הארץ במחצית השניה של המאה ה-‏20 (מוזר, שכן פיתגורס חי כ-‏200 שנה לפני אפלטון, כאשר הסיקוס היה מרוחק מכדור הארץ – מדוע יטרח לבצע חישוב כזה לגבי עולם שאין לו כל רלבנטיות לגביו?...) כעת הוא מתקרב שוב ומקקינון יוצא אליו ברקטה, במטרה, בין השאר, להקדים מדען רוסי מרושע בשם הרמנוף המתכנן גם הוא ''לכבוש'' ראשון את הסיקוס. הצוות כולל את ג'רמי, המהנדס האמריקני החביב ספיק סטרנהן (קריקטורה של האמריקני החביב שאינו יודע באמת מה שקורה סביבו וזקוק לשם כך לדודנים הבריטיים הסבלניים), מזכירתו היפה של מקקינון (אין זה ברור כלל מה תפקידה על הספינה, אם כי לקוראים מודרניים בודאי יהיו מחשבות משלהם בנושא) ומנהלת משק הבית שלו, כדי שיהיה מי שיבשל בחללית בזמן שהגברים עסוקים בענייניהם החשובים. הצוות מגלה שעל הסיקוס יש צמחיה, בעלי חיים וגם סימנים של תרבות שהיתה שם בעבר הרחוק. הספינה נפגעת קשה והצוות חוזר לכדור הארץ בעזרת יריבו הרוסי של מקקינון, הרמנוף, שהגיע להסיקוס אחריהם והפך, באופן מסתורי (המוסבר רק בספר הבא בסדרה) לידידותי ורודף שלום ואחווה. רק מקקינון נשאר על הסיקוס, כיוון שאין מקום בשבילו על החללית. המוטו של הספר, אגב, לקוח מספר המדע הפופולארי של ארתור סי קלארק 'כיבוש החלל' – ספר שכבר תורגם לעברית, אם כי נראה שההוצאה לא היתה מודעת לכך.

2. סייר החלל טס שנית – Return to the Lost Planet
(במקור: סדרת תסכיתי רדיו מ-‏1953. נכתב ב-‏1954, תורגם ב-‏1967)
במהלך מסע שני להסיקוס, על מנת לחלץ את מקינון, מגלה הצוות תרבות תת קרקעית קדומה ומפותחת מאד של אנשים רודפי שלום. אנשים אלה מסוגלים להעביר מסרים טלפטיים ומפיצים שלום ואחווה אנושית בכל פעם שהם מתקרבים לכדור הארץ. זו הסיבה לתקופת השלום והשלווה בזמנו של אפלטון – הפעם האחרונה בה התקרב הסיקוס לכדור הארץ (מה שאינו נכון כלל הסטורית, אבל נעזוב את זה...) בעבר הרחוק היתה בהסיקוס מלחמה גרעינית שהרסה אותו. השרידים חיים כעת בעיר תת קרקעית כשהם נתמכים בידי האלקטרונום – מכשיר המעצים את מחשבות אנשי העיר ומספק להם כח ואנרגיה. לרוע המזל הוא מתקלקל בדיוק כשאנשי הצוות מגיעים אליו, אך הודות לאומץ הלב של אנשי כדור הארץ התקלה מתוקנת ברגע האחרון. אנשי הסיקוס הפסיביים והמנוונים, ובראשם בת המנהיג היפה אסא, מגלים שיש מה ללמוד מאנשי כדור הארץ לגבי אומץ לב ונחישות ומסכימים לנסות שוב את השימוש בכח הגרעיני – דבר שעד כה היה טאבו בעיניהם.

3. סייר החלל מול הפולשים – Secret of the Lost Planet
(במקור: סדרת תסכיתי רדיו מ-‏1954. נכתב ב-‏1955, תורגם ב-‏1968)
סוחר הנשק הגרמני המרושע אוטו שנק חושש שההשפעה הטלפטית של אנשי הסיקוס על כדור הארץ עלולה לגרום לחיסול המלחמות. הוא מגיע בחללית משלו, בראשות צבא קטן, להסיקוס, כדי להשתלט על האלקטרונום ולהפיץ דרכו רגשות מלחמתיים בכדור הארץ – רגשות שיעזרו לו בעסקיו. הגיבורים ובני הסיקוס מתמודדים עמו באמצעות ''הפצצה'' מרוכזת של מחשבות שליליות דרך האלקטרונום. צבאו נמלט על נפשו בבהלה והוא עצמו משתנה לטובה והופך לרודף שלום. סוף טוב הכל טוב: הוא מקים מכון למען השלום שמקינון עומד בראשו.

4. סייר החלל והאש המסתורית – Red Fire on the Lost Planet
(נכתב ב-‏1959, שודר כתסכיתי רדיו ב-‏1960, תורגם ב-‏1969)
כמה שנים חולפות וגרנט מתבגר והופך למדען בכור אטומי בסקוטלנד. בינתיים, כוח חייזרי מוזר מהכוכב פלוטו, שצורתו כענן שחור, מנסה להשתלט על כוכב הלכת הסיקוס באמצעות להבות אש אינטליגנטיות – זאת לאחר שכבר ניסה לעשות זאת אלפי שנים לפני כן ללא הצלחה (מסתבר כי הסיקוס סבל התקפות חוזרות ונשנות של כוחות חייזריים לאורך ההסטוריה שלו, כשאנשי כדור הארץ הם רק האחרונים ברשימה ארוכה של פולשים). הצוות מצליח להתגבר עליו על ידי הפצצה מרוכזת של אורניום – החומר היחיד ביקום שכוח זה רגיש אליו. זה, לדעתי, המרתק בספרים הראשונים.

5. סייר החלל על כוכב הלכת האבוד – Peril on the Lost Planet
(נכתב ב-‏1960, תורגם ב-‏1966)
מקויקר עוסק כאן בנושא שהפך לפופולארי מאד בשנים האחרונות – התנגשות אסטרואידים בכוכבי לכת מיושבים. כיום אנו מתייחסים לאיום זה ברצינות, ככל שמצטברות העדויות שהיתה זו התנגשות אסטרואיד בכדור הארץ שהביאה להשמדת הדינוזאורים ואף, כמסתבר מממחקר שפורסם בשבועות האחרונים, אסטרואיד היה אחראי גם להשמדה מאסיבית עוד יותר של הרוב המוחלט של החיים על כדור הארץ מיליוני שנים קודם לכן.
אסטרואיד קטן מתקרב להסיקוס ומאיים להשמידו. אנשי הצוות טסים אליו, ומק-ויקר נותן לנו תיאור מצמרר וחי ביותר של פני השטח המצולקים של האסטרואיד. הם מצליחים לפוצץ את האסטרואיד ברגע האחרון ממש, לפני ההתנגשות בהסיקוס. העלילה מזכירה מאד את הסרט 'ארמגדון' שתיאר מבצע דומה, עשרות שנים לאחר מקויקר. הסיקוס ניצל שוב...
בספר זה אנו נפרדים לשלום מכוכב הלכת הסיקוס ואנשיו.

6. סייר החלל בשליחות לירח – Space Agent from the Lost Planet
(נכתב ב-‏1961, תורגם ב-‏1965 – זהו הספר הראשון בסדרה שתורגם)
כאן יש שינוי דרסטי בפורמט הסדרה. הסיקוס נזנח וג'רמי גרנט בן ה-‏25 הופך להיות ''סייר החלל'' – סוכן של האומות המאוחדות. המונופולין על המסע בחלל של מקקינון ויריביו המזרח אירופאים נשבר – אנו מגלים כי יש סוכנות חלל של האו''ם, שלה תחנת חלל בינלאומית. משם נשלחה משלחת בינלאומית לירח והוקם שם בסיס קבע. סייר החלל יוצא לשם לחקור העלמויות מוזרות של אנשים ומגלה כי הירח הוא עולם חלול שמתחת לקרקעיתו חיים פליאוזאורים וטרילוביטים. הם נמצאים שם באטמוספירה דומה לזו של כדור הארץ הזמן בו ניתק ממנו הירח, לפני מליוני שנה (בניגוד למסופר לנו בספר השמיני בסדרה – על כך ראו למטה).
העלילה מתרחשת בשנת 1961, השנה שבה יצא הספר לאור. המציאות אותה מתאר מק-ויקר היא הסטוריה חלופית בה תחנת חלל בינלאומית הוקמה בסוף שנות ה-‏50 והירח נכבש כבר בראשית שנות ה-‏60.

7. סייר החלל ופרחי המאדים – Space Agent and the Isles of Fire
(נכתב ב-‏1962, תורגם ב-‏1970)
זהו, לדעתי, המרתק בספרים. גרנט וידידו העיתונאי ג'וק מתמודדים עם צמח טלפטי אינטליגנטי – ''גרפלורה'' – שהובא ממאדים על-ידי חללית סינית בלתי מאויישת. החללית מתרסקת על אי בדרום אמריקה ושם הצמח משתלט על נפשו של כל הקרב אליו ומביא לבריחת התושבים. ג'רמי גרנט, שגדל במהלך הסדרה, מתאהב בנערה – אך זאת מעדיפה את ידידו ג'וק . הצמח מושמד (אף אחד אינו מגלה את העניין הקל שבקלים בשימור צורת חיים נדירה ומעניינת ביותר, אולי אף איטנטילגינטית), וג'רמי נאלץ להמשיך בהרפתקאותיו. בספר זה מתגלה לראשונה בסדרה פחד מן הזר והחייזרי – פחד שבהחלט אינו אופייני לספרי הסדרה.

8. סייר החלל בעיר התעלומות – Space Agent and the Ancient Peril
(נכתב ב-‏1964, תורגם ב-‏1972)
הספר המוזר ומבחינות שונות המרשים ביותר בסדרה. גרנט יוצא, יחד עם ארכיאולוג בעל דעות לא אורתודוכסיות, לחפור בעיר הקדומה טיהואנקו בדרום אמריקה. הוא פוגש שם בחייזרים שביקרו בארץ בימי קדם ומוחזר בזמן לעבר הרחוק שלפני עשרים אלף שנה, לתקופה בה טיהואנקו היתה עיר נמל באי, חלק מתרבות איים עולמית מפותחת של מה שאנו קוראים היום ''אטלנטיס'', הנקראת בספר ''אינדיה'' וכוללת מדינות איים כמו ''היי בראזיל'' ו''תולה'' (שמות של ארצות אגדיות בזמננו).
גרנט נתקל שם ב''מלאכים'' שמחזאי ועזאזל שהגיעו לכדור הארץ מכוכב הלכת אופיר במטרה להכין את הקרקע להתיישבות אנשי עולמם – עולם הגווע כתוצאה מהתרחקות מהשמש ומהתקררות (עולם זה ואנשיו רודפי השלום מזכירים מאד את הסיקוס מספרי הסדרה המוקדמים). הוא אף פוגש בנערה היפיפיה אסתהר, אותה מלמדים החייזרים להשתמש בטלפטיה. אולם מהר מאד מגלים החייזרים כי העולם בו הם רוצים להתיישב נמצא בסכנה גדולה אף יותר מזו בה נמצא עולמם שלהם – כוכב הלכת ''לונה'' מתקרב לכדור הארץ והופך לירח המוכר לנו (מה שעומד בסתירה מוחלטת למסופר בספר השישי, שם גילינו כי הירח היה חלק שניתק מכדור הארץ). בכך הוא גורם לאסונות הטבע הידועים כיום בשם המבול ומביא לחורבן התרבות האנושית המפוארת. החייזרים נמלטים ביחד עם כמה תושבים נבחרים של כדור הארץ, אותם הם לוקחים לחיות בעולמם הבלתי נעים.
עם זאת הספר והסדרה מסתיימים בצורה ''אופטימית'' – בהווה של הסדרה החייזרים וצאצאי בני האדם שנמלטו מחליטים כי כדור הארץ הוא שוב, לאחר אלפים רבים של שנים, ''מקום שאושר יהיה לגור בו'' וכעת הם חוזרים. לא נמסר מה דעתם של תושבי כדור הארץ בעניין – אולי הם לא ישמחו במיוחד לתוספת גדולה לאוכלוסיית העולם מהחלל החיצון... אך בהחלט ניתן לומר שמק-ויקר ידע לסיים את הסדרה הארוכה שלו בצורה מפתיעה.
זהו ספר בסגנון רעיונותיו של אריך פון דניקן על ''אסטרונאוטים קדומים'' שנחתו בעבר הרחוק בכדור הארץ – והוא נכתב שנים לפני שפון דניקן כתב את ספריו. המחבר השתמש ברעיונות ושמות מספר חנוך החיצוני – המלאכים שמחזאי ועזאל והנערה איסתהר כולם מופיעים כדמויות בו. ספר חנוך מתאר את ''מרד המלאכים'' באל – כיצד הם יצרו קשרים מיניים עם בנות האדם ובראשן הנערה איסתהר (שיבוש של שם אלת המין והאהבה הבבלית עשתורת), יצרו עימן גזע חדש של נפילים וכתוצאה גרמו לבסוף למבול שהכחיד את התרבות האנושית. את כל הסיפורים היהודיים הקדמונים האלה שילב מק-ויקר באופן יוצא דופן בסיפורו, ביחד עם המיתולוגיה והתרבות הבוליויאנית הקדומה של טיהואנקו.

מק-ויקר הוסיף לספר סוף דבר בו הוא טוען כי יש עדויות לקיומן של תרבויות קדומות ביותר שאינן ידועות לנו כיום וש''כל אלה מזכירים לנו שאפילו בתקופתנו, תקופת המדע, עוד יש לנו ללמוד רבות לא רק על העתיד כי אם גם על המאורעות הכבירים שהתרחשו בעבר.'' בכך הוא הקדים ז'אנר שלם של ספרי ''Non-Fiction'', הדומים מאד בטענותיהם על תרבויות קדומות ואסטרונאוטים קדומים מהחלל שיצרו מבנים קדומים שונים כמו הפירמידות או אף את המין האנושי.
לכך הוסיפה ההוצאה העברית ''הערת מתרגם'' בה צוינה ההסתמכות של מק-ויקר על קטעים מספר חנוך והוצגו אגדות שונות על המבול ו''בני האלוהים'', שלפי ההוצאה אפשר להבינם כתיאורים של מפגשים עם חייזרים.

מק-ויקר ידע לתאר היטב את הנופים הזרים של הסיקוס ויצורים חייזריים מוזרים כמו הענן השחור מפלוטו והצמח ממאדים – אולם מוזר שדמותו של גיבור הסדרה, שסיפר אותה בגוף ראשון – ג'רמי גרנט, סייר החלל – היתה דמות של גיבור פאסיבי ביותר שלרוב ניצל בידי אחרים ורק לעיתים רחוקות הראה יוזמה ואומץ לב. אך גם אם הדמות הראשית עצמה היתה משעממת (דבר המאפיין סיפורי מד''ב רבים מספור), הרי שסיפורי ההרפתקאות היו מרתקים ומרשימים מאד וכך גם תיאור הכוכב הסיקוס, שעליו ועל תרבותו למדנו יותר ויותר מספר לספר והקורא יכול היה להזדהות עם שבירותו ועם הצורך להציל אותו בכל פעם מסכנה איומה חדשה. למק-ויקר היה מסר ברור מאד בסדרה, מסר שהשתלב היטב עם האופטימיות של שנות ה-‏50 וה-‏60: התרבות הקדומה של הסיקוס היא בהחלט מרשימה מאד ברדיפת השלום שלה ובשלוות הנפש של תושביה, אולם היא חסרה את אומץ הלב, הנחישות, האופטימיות והאמונה שבאמצעות המדע וההיגיון (והכח הגרעיני) אפשר לפתור את כל הבעיות – מאפייני בני כדור הארץ. עד כמה שהמצב נראה נואש ובלתי ניתן לפתרון, מחשבה בהירה ונחישות יכולים בסופו של דבר להביא להצלה – זאת בניגוד לפטליזם הפסיבי של בני הסיקוס שהאמינו ש''מה שיקרה יקרה''. דומה שרבים יתווכחו היום עם מסרים כאלה, אך בעיני הם רלבנטיים היום הרבה יותר מאשר אי פעם לאור המשברים השונים, האקולוגיים והאקלימיים, עמם מתמודד המין האנושי כיום.

סדרת 'סייר החלל' של מק-ויקר היא אולי הפעם הראשונה בספרות המתורגמת לעברית בה נעשה נסיון מפורט לתאר גזעים חייזריים בצורה סימפטית ומשכנעת. אני בטוח כי קוראי הסדרה יתקשו לשכוח את העולם והגזע של 'כוכב הלכת האבוד'.

(תודה לארז אברמוביץ' על סריקת הכריכות)

אנגוס מק-ויקר
הקרנת הסדרה : במאמר על ימיו הראשונים של המד''ב בטלויזיה הבריטית
ימיו הראשונים של המד''ב בטלויזיה הבריטית : חלק II
אנדרה נורטון
נורטון מוצגת כמחברת של סדרת ''סייר החלל''

חזרה לעמוד הראשי כתוב תגובה

היו זמנים, הו... (חדש)
ניר יניב יום שישי, 09/03/2001, שעה 14:10
זוכר אנכי, בהיותי בבית הספר היסודי, איך קראתי בשקיקה את עלילותיו של סייר החלל. מק-ויקר דר במוחי בכפיפה אחת עם וורן והיינליין (את א.א. הכרתי מאוחר יותר). הו, הנוסטלגיה!

(מן הסתם עותקי הספרים הנ''ל יקרים להשחית היום. חבל. דוקא לא הייתי מתנגד לקרוא אותם שוב)