 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
על חודה של קרן
ספרים / רז גרינברג
יום חמישי, 23/11/2006, שעה 19:32
על הספר 'חדת-הקרן האחרונה', מאת פיטר סוייר ביגל, סרט האנימציה שנעשה על פיו ונובלטת ההמשך זוכת ההוגו
|
|
גבות רבות התרוממו כאשר, בחלוקת פרס ההוגו האחרונה, זכה הסיפור 'שני לבבות' בקטגוריית הנובלטה הטובה ביותר. 'שני לבבות' אינו סיפור רע, אך ספק אם היה מגיע למעמד המכובד ללא המורשת אותה הוא נושא – היותו המשך של הספר 'חדת-הקרן האחרונה', קלאסיקת פנטסיה שנכתבה על ידי הסופר פיטר סוייר ביגל.
ביגל, יליד 1939, פרץ לזירת ספרות הפנטסיה בגיל 21 עם רומן-הביכורים שלו, 'A Fine and Private Place', סיפור רפאים מודרני על המוות והאהבה. פרט לעיסוקו ככותב פרוזה, ביגל עבד גם בכתיבת ועריכת פרסומים עיוניים ובתסריטאות (בין היתר הוא כתב לסדרת הטלוויזיה ''מסע בין כוכבים: הדור הבא'', ואת התסריט של העיבוד המזעזע של רלף באקשי ל'שר הטבעות'). אך 'חדת-הקרן האחרונה', שהתפרסם לראשונה ב-1968, נחשב עד היום לספרו הטוב ביותר, ולאבן-דרך בהתפתחות ספרות הפנטסיה.
גיבורת הספר, כמשתמע משמו, הנה חדת-קרן. היא חיה בשלווה ביער שלה, שפגעי-הזמן אינם נוגעים בו (ובה), בלתי-נראית לעיניהם של בני האדם המעטים הנודדים לתוכו, היודעים כי לא כדאי להפר את שלוותה. אך יום אחד, כאשר מחלחלת בגיבורה ההבנה לפיה היא האחרונה לשרוד מבין בני-מינה, היא עוזרת-עוז, עוזבת את היער שלה ויוצאת לחקור מה אירע ליתר חדי-הקרן בעולם. מסעה רצוף במפגשים לא-נעימים ברובם עם בני-אנוש והיא חוזה בהקמצנות, באנוכיות וברדיפת הבצע והשררה שלהם, גם בקרב אלה מהם המתלווים אליה ומסייעים לה בשליחותה – קוסם לא-יוצלח ונפוח מחשיבות עצמית ואשה קשת-יום שאיבדה מזמן את תקוותה לחיים טובים יותר. אך אותו מסע, בעיקר לקראת סופו, מזמן לחדת-הקרן גם התוודעות ליתרונות שבלהט העצום המצוי בחייהם הקצרים של בני-התמותה. הבחירה בין שני העולמות אינה כה ברורה כפי שנראתה בתחילה.
על פניו, 'חדת-הקרן האחרונה' הנו סיפור הרפתקאות סוחף, על התפר שבין פנטסיה מסורתית המוסיפה נדבך או שניים למיתוס המוכר אודות חדי-קרן לבין סיפור אגדה תמים יותר על עזיבת הבית, השיבה אליו, וכמה שיעורים ולקחים בדרך על מימוש-עצמי ודבקות במטרה. העלילה, כצפוי, מעמתת את הגיבורה עם שלל סכנות, מצרפת אליה כמה אנטי-גיבורים לא-יוצלחים ומזמנת לה גם אהבה מצדו של גיבור יפה-תואר.
אך מתחת לפני השטח הספר הוא הרבה יותר מכך. 'חדת-הקרן האחרונה' הוא כולו התייחסות מודעת לז'אנר אליו הוא משתייך: הוא ספוג באירוניה עוקצנית על מיקומו של הז'אנר בתוך עולמנו המודרני והלא-פנטסטי-בעליל, הגיבורים והנבלים שלו מודעים לחלוטין לקיומם של הגיבורים והנבלים שקדמו להם באגדות ובאפוסים מפורסמים (ונאלצים להתמודד עם העובדה הכואבת שהם לעולם לא יוכלו להשתוות אליהם), ומשמיעים קולות מחאה רמים על המסלול שהותווה להם מראש בעלילות מהסוג של זו בה הם מצויים – כי מי קבע שהדברים אכן אמורים להתרחש ולהגיע לסיומם בדרך בה הם קרו בספרים ואגדות אחרות? ולמרות כל אותן התייחסויות מודעות לעצמן, 'חדת-הקרן האחרונה' נמנע במפתיע מלגלוש לציניות, ומצליח לשמר את תחושת הפלא של הקוראים. את כל זאת הוא עושה בשפה יפהפיה ועשירה, המתמרנת בקלילות בין המודרני לארכאי.
זו הסיבה שבגללה הספר זכה למעמד חשוב בין יצירות הפנטסיה העכשוויות: הוא מצליח להיות סיפור פנטסיה משובח וקסום ובה-בעת גם דיון ביקורתי למדי על סיפורים מסוגו. מבחינה זו ניתן לומר כי ביגל הפך דף בז'אנר הפנטסיה ושינה את נקודת המבט של כותבי הפנטסיה שבאו בעקבותיו (הטובים שבהם, לפחות) מן הקצה אל הקצה.
בשנת 1982 זכה הספר גם לעיבוד קולנועי מצויר. צמד הבמאים ג'ולס באס וארתור ראנקין, שביימו גם את העיבוד המצויר של 'ההוביט' מספר שנים קודם לכן, רכשו את הזכויות, אך לפני תחילת העבודה הם נהגו בחכמה ושכרו את ביגל עצמו כדי שיכתוב את התסריט. ואכן, תשעים הדקות של הסרט מציגות לצופים את רובן המכריע של ההתרחשויות שבספר, וגם מרבית הדיאלוגים האירוניים והשנונים עברו בשלמותם מהדף אל המסך. לזכותם של יוצרי הסרט ניתן למנות שלל סצנות מרשימות – זכורות במיוחד כותרות הפתיחה המעוצבות בסגנון שטיחי-הקיר המתארים חדי-קרן מהמאה ה-14 – כמו גם דיבוב קולות משובח של מיה פארו בתפקיד הגיבורה, כשלצדה אלן ארקין, ג'ף ברידג'ס, אנג'לה לאנסברי וכריסטופר לי (מעריץ מושבע של ביגל, שהגיע להקלטות הדיאלוגים מצויד בעותק של הספר). לחובתם של היוצרים ניתן למנות כמה סצנות שנעשו ברשלנות מביכה, המעידות בעיקר על התקציב הלא-גדול שעמד לרשות ההפקה, כמו גם כמה החלטות תמוהות בתחום הפסקול (השירים בביצוע להקת הרוק ''אמריקה'' לא עומדים יפה במבחן הזמן). פרט טריוויה מעניין: מרבית עבודת ההנפשה נעשתה באולפן היפני 'Topcraft', שנסגר כמה שנים לאחר מכן ורוב אנשיו הצטרפו לאולפן האנימציה המהולל 'ג'יבלי'. המורשת של עבודתם ב'חדת הקרן האחרונה' עודנה ניכרת בסרטים המופקים שם – בסרטם זוכה האוסקר 'המסע המופלא', למשל, ניתן למצוא כמה קריצות לעבר הסרט שהפיקו שני עשורים קודם לכן.
בשנה האחרונה, כאמור, חזר ביגל לעולמו של הספר בנובלטה 'שני לבבות', המהווה מעין המשך לו. גיבורת הסיפור היא ילדה שכפרה מאוים על ידי גריפון, ובנסיונה למצוא מענה לכך היא פוגשת בכמה מגיבורי הספר, שנים רבות לאחר שהאירועים המתוארים בו התרחשו.
כסיפור, 'שני לבבות' אינו רע כלל, אך הנסיון להרחיב את היריעה של 'חדת-הקרן האחרונה' הוא אומלל למדי. עיקר כוחו של הספר המקורי היה נעוץ דווקא בהיעדר התחושה של עולם פנטסיה יציב בו מתרחשים הדברים, ובתחושה כי מדובר באלגוריה, בעולם של ארכיטיפים, בסיפור שאיננו קיים מחוץ לגבולות העמודים שלו. 'שני לבבות', מעצם הנסיון להרחיב ולעבות את העולם בו התרחש הספר, כורה לעצמו (ולמען האמת, גם לספר), בור עמוק למדי.
בשנה הקרובה מתכנן ביגל לחזור שוב אל ספרו הוותיק, בין היתר במהדורה חדשה המציגה את הטיוטה הראשונית שלו. עבור חובבי הספר המקורי, מהדורה זו תהווה מן הסתם חוויית קריאה מסקרנת, גם אם לא בהכרח מספקת. ולכל אלה שעדיין לא נחשפו לקסמיו המוקדמים יותר של ביגל, מומלץ לגשת ולקרוא את 'חדת-הקרן האחרונה' – ציון-דרך חשוב בהתפתחות ז'אנר הפנטסיה, וסיפור פנטסיה כובש בפני עצמו.
פיטר סוייר ביגל – אתר רשמי-למחצה
פיטר סוייר ביגל – ראיון
הסרט והספר – אתר מעריצים
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
מרשים... (חדש)
ואיטור יום חמישי, 05/04/2007, שעה 21:45
אני זוכר שגם כשראיתי את ''הרפתקאות חד הקרן'' (כך קראו לסרט בתרגום) כשהייתי קטן, מאוד התרשמתי, והרגשתי שיש משהו מאוד שונה - בין השאר אווירה כמעט קודרת לפעמים - בינו לבין סרטי אנימציה אחרים שאהבתי לראות. עכשיו אני גם רואה בו את הפן שצויין בביקורת, ומתרשם אפילו יותר. יפה מאוד.
דרך אגב: כריסטופר לי, מעצם היותו דובר גרמנית באופן שוטף, כיכב באותו תפקיד גם בדיבוב הגרמני....
|
|
|
|
|
ראשית תודה, (חדש)
רז יום שני, 09/04/2007, שעה 9:25
בתשובה לואיטור
שנית - האם זכור לך כיצד הופץ הסרט בארץ? הקרנה בקולנוע? שידור בטלוויזיה? ישירות לוידאו?
|
|
|
|
|
בטלוויזיה (חדש)
שני יום שלישי, 17/04/2007, שעה 13:14
בתשובה לרז
לפני כמה שנים היה בערוץ הסרטים ספיישל סרטים מצוירים - שבוע או שבועיים שבכל יום הראו סרט מצויר חדש (חדש לערוץ). זה היה אחד הסרטים שהראו.
|
|
|
|
|
ראשית תודה, (חדש)
יערה יום שלישי, 03/07/2007, שעה 2:27
בתשובה לרז
שלום לקוראים הנוספים,
אני מאד שמחה לגלות שיש עוד כמוני בעולם! כבר שנים שאני נוצרת את הקסם של הסרט הזה שראיתי לפני שידעתי לקרוא בעצמי את התרגום, אבי היקר תרגם לי את כולו באולם הקולנוע הישן של קיבוץ גבעת חיים...
זה בתקופה שבה ללכת לסרט באמת היה סוג של קסם (אבא ואמא חשבו שזה יקר מדי לעשות זה לעיתים קרובות)
(אמצע שנות השמונים)
אני מספרת את העלילה עד היום לאנשים מדי פעם, איזה כיף לדעת שאני לא לבד!
הדבר שאני הכי זוכרת מהסרט , תבינו זה נחרת לי בזיכרון הרבה לפני שידעתי לחשוב על זה בצורה פילוסופית,
שחדי קרן לא יודעים חרטה מהי,
אבל בני אדם כן
ואחרי שחד הקרן היתה אישה, היא התחרטה...
ואף פעם לא הייתי בטוחה אם היא התחרטה על זה שהיא היתה אישה והרגישה את כל מה שהרגישה, או על זה שהיא ויתרה על להיות אישה...
אז לא הכרתי את המילה פילוסופיה אבל זה חרט בי סימן שאלה שבערוב ימי הפך למחשבות פילוסופיות לא פשוטות...
רק רציתי לשתף :)
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
