 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
דנטה המקפץ
ספרים / רז גרינברג
יום שישי, 14/04/2006, שעה 10:00
'המשוואה של דנטה' מאת ג'יין ג'נסן – מותחן אימה/מד''ב פרי עטה של מחברת משחקי 'גבריאל נייט'
|
|
סביר להניח שתשומת-לבם של קוראים רבים תופנה לספר 'המשוואה של דנטה', שתורגם לאחרונה לעברית, בזכות שמה של המחברת – ג'יין ג'נסן. השם יעורר רגשות נוסטלגיה עזים בקרב כל מעריציה של סדרת משחקי המחשב 'גבריאל נייט', הנחשבת בעיני רבים לסדרת משחקי-ההרפתקאות הגדולה האחרונה, לפני גוויעתו של הז'אנר. אך ג'נסן עצמה, משמח לגלות, עודנה חיה וקיימת, ואף עובדת במרץ וממשיכה בקריירה החדשה שלה, כסופרת. ספר הביכורים של ג'נסן, 'יום הדין', היה מותחן אפוקליפטי משכנע, שיעילות העלילה שלו באה לעתים קרובות על חשבון אמינות הדיאלוגים והדמויות. ב'המשוואה של דנטה' מתגלה ג'נסן כסופרת בשלה יותר, שהפיקה לקחים מספרה הקודם.
הספר עוקב במקביל אחרי ארבעה גיבורים. הראשון שבהם הוא קלדר פריס, סוכן חשאי בשירות הצבא האמריקאי, שתפקידו הוא איתור מדענים שממצאיהם יכולים לסייע לצרכים צבאיים וגיוסם לפיתוח טכנולוגיה צבאית – בין אם הם רוצים בכך ובין אם לאו. הגיבור השני הוא אהרון הנדלמן, רב ירושלמי המקדיש את כל זמנו (אגב הזנחת משפחתו ותלמידיו) לאובססיה הגדולה שלו – איתור צפנים ומשמעויות נסתרות בתנ''ך. אובססיה גדולה לפחות באותה מידה מגלה הגיבורה השלישית, ג'יל טלקוט, מדענית אמריקאית הניצבת על סף תגלית מהפכנית בתחום הפיסיקה. הגיבור הרביעי הוא דנטון ויילי, כתב חטטן במגזין לענייני העל-טבעי, המגלה שלא בטובתו פרטים המסבכים אותו עם גורמים בעלי-עוצמה.
את גורלם של כל הארבעה קושרת דמותו המסתורית של יוסף קובינסקי – פיסיקאי ורב מקובל שנספה בשואה. קובינסקי הותיר מאחוריו את 'ספר הייסורים', כתב-יד שהחיפוש אחריו עשוי לספק לגיבורים את התשובות אותן הם מחפשים.
כל אחד מפרקי הספר, כאמור, מדלג בין הגיבורים השונים ונותן לקוראים להתרשם מכל אחד מהם לעומק. דמותו של דנטון, למרות שהיא רחוקה מלהיות הדמות העיקרית בסיפור, היא המרשימה מביניהן. כמו גבריאל נייט, הדמות שבזכותה התפרסמה ג'נסן בתקופת משחקי המחשב שלה, גם דנטון הוא טיפוס בעל אישיות והרגלים דוחים למדי, ולמרות זאת קשה שלא להתאהב בו. הקוראים לא יתקשו להזדהות גם עם תסכוליה של טלקוט או להצטמרר מאישיותו הפסיכופאתית של פריס. יש לשער כי אופיו הקשה של הנדלמן יעורר חוסר-נחת בקרב קוראים ישראלים, מעצם תיאורו כיהודי דתי, אך ג'נסן מקפידה לציין את חריגותה של דמות זו בקרב האוכלוסיה הדתית בישראל והאוכלוסיה הישראלית בכלל.
עלילת הספר מתחילה כתעלומה בלשית-היסטורית, מותחת במידה ראויה (גם אם נדמה לפעמים כי הגיבורים מתרוצצים קצת יותר מדי מסביב לזנבם-שלהם), העשויה להזכיר לקוראים מותחנים עכשוויים שנבנו על הצלחת 'צופן דה-וינצ'י' – אם כי ג'נסן היא כותבת מוכשרת בהרבה מדן בראון. בין לבין משובצים גם קטעים מ'ספר הייסורים' המניע את העלילה, ואלה, יחד עם רמיזות להתרחשויות גדולות יותר מאחורי הקלעים, מעניקים לספר אווירה הממקמת אותו יותר בז'אנר האימה.
אך במחציתו של הספר מתחולל מפנה השולח אותו לטריטוריה אחרת לגמרי – זו של המדע הבדיוני. בלי לחשוף כאן פרטים העשויים לפגום בהנאתם של הקוראים, יאמר רק כי המחברת הצליחה לתאר באופן אמין מאד את הסיטואציה המד''בית אליה היא משליכה את גיבוריה (הספר, אגב, זכה בקטגוריה מיוחדת בפרס על שם פיליפ ק. דיק), אך בנקודה זו הספר מאבד משהו מהאיכות העלילתית שהיתה לו לפני כן. נראה כי ג'נסן התאהבה כל-כך בסיטואציה שבראה, עד כי היא מתעקשת לקחת את הגיבורים והקוראים למסע מפרך ומתיש בתוכה, מסע שמעלה תחושה מסוימת של החמצה ברמה הסיפורית (הדבר בולט במיוחד בקטעים בהן מעורבת דמותו של הנדלמן). עדיין, חציו השני של הספר מספק גם הוא קריאה מעניינת למדי – עד הפרקים הסוגרים שלו.
לא זו בלבד שסיומו של הספר נראה מופרך ותלוש מכל ההתרחשויות האחרות (נראה כי ג'נסן ניסתה לסיים אותו ב'הפי אנד' בכוח), גם הדמויות המרשימות שהתהוו לאורכו מקבלות אופי קריקטורי ממש – משהו שבין חסמב''ה והאחים מרקס – שפוגם מאד בהנאה אותה הסב הספר עד לנקודה זו.
אם מתעלמים מסופו של הספר, 'המשוואה של דנטה' הוא מותחן מד''ב מרשים, המהווה קפיצת מדרגה נאה מספרה הקודם של המחברת, ומעורר סקרנות לגבי ספריה הבאים.
המשוואה של דנטה (Dante's Equation)
מאת ג'יין ג'נסן (Jane Jensen)
תרגום: נורית לוינסון
הוצאת אופוס, 2006
532 עמודים
ג'יין ג'נסן – האתר הרשמי
ג'יין ג'נסן – ראיון
'יום הדין' – ביקורת
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
ביקורת טובה... (חדש)
איה יום ראשון, 16/04/2006, שעה 19:13
הרגשתי לגבי הספר פחות או יותר אותו הדבר. לדעתי חלקו האחרון של הספר היה מאוד מאכזב לציפיותי מהעלילה. לא ארצה לפזר ספויילרים ולכן לא אפרט. היה ניתןלפתח את הסוף בצורה יותר מעניינת.לא היה חייב הפי אנד מסורתי.
|
|
|
|
|
אני כבר כמה ימים קוראת את הספר הזה (חדש)
Boojie שבת, 29/04/2006, שעה 18:17
בקצב של בערך עמוד אחד ביום, ובסופו של דבר נשברתי - התכוונתי לחכות עם קריאת הביקורת עד אחרי שאגמור את הספר - ובאתי לראות אם יש פה משהו שיתן לי תקווה.
מאד אהבתי את משחקי גבריאל נייט, ואפילו הנובליזציה של הראשון שבהם, שהזדמן לי לקרוא, הייתה מהנה. למה אני לא מצליחה לצלוח את הספר הזה בקצב סביר? אני אפילו לא יודעת לומר אם זו אשמת הספר או אשמתי. אבל משהו בספר הזה לא מצליח לתפוס אותי.
מה שכן, ממש מטרידה אותי העובדה שצירוף המילים ''חלל-זמן'' (במקום מרחב-זמן - שלמרבה הפלא הוא דווקא זה שמופיע על הכריכה האחורית) חוזר בו כל הזמן. אני מצפה מתרגום מד''ב שידייק לפחות במונחים בסיסיים כאלה.
|
|
|
|
|
אני כבר כמה ימים קוראת את הספר הזה (חדש)
מרקו יום חמישי, 21/02/2008, שעה 18:52
בתשובה לBoojie
ספר סוחף ומעניין ,חבל שלקראת סוף הקריאה התחילה המרחות מסויימת שעייפה קצת .
בסה''כ ספר נחמד , לדעתי שווה קריאה.
|
|
|
|
|
סגנון זוועתי (חדש)
משה המבודד יום חמישי, 10/04/2008, שעה 8:28
אני די בתחילת הספר ותוכן סביר. אבל הסגנון מזעזע- מאוד גס( לאו דוקא במובן המיני), דמויים זולים, קלישאות. גם הדמויות מעצבנות- אין אף דמות חיובית, אין עם מי להזדהות.
|
|
|
|
|
תגובה (חדש)
רוקו יום שני, 05/05/2008, שעה 1:54
בתשובה למשה המבודד
אני נמצא לקראת סוף החלק השני של הספר.
היה לי קשה להיכנס אליו עד סוף החלק הראשון, אבל התפנית לעבר המדע הבדיוני סחפה אותי בגדול ולא הצלחתי להפסיק לקרוא. כאמור לא סיימתי, אבל בנוגע להזדהות - נסה את נייט. עושה רושם שהוא הכי נורמלי שם נכון לעמוד שאני נמצא בו.
הכתיבה באמת לא מסוגננת דיה.
לא קראתי באנגלית, אז אייחס את זה לתרגום.
יש כמה רגעים שצצים משום מקום ומפתיעים בחוזקם וברושם שהם משאירים ביחס לז'אנר.
|
|
|
|
|
תרגום לא אמין (חדש)
יוני אורנשטיין יום רביעי, 17/06/2009, שעה 12:20
יש קטעים מאד מעצבנים שהתרגום ממש לא אמין
לדוג' אותו יהודי שלובש מגבעת שחורה אבל הוא לא חרדי אלא סתם דתי ועוד...
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
