 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
מה שיהיה הוא שהיה
ספרים / עירית צוק
יום שישי, 10/09/2004, שעה 11:01
'הכרונוליתים' של רוברט צ'רלס וילסון – משחקי זמן לא שגרתיים
|
|
''תחשבי מחשבות חיוביות,'' חוזרים ואומרים האופטימיסטים.
''אם תחליטי שדברים יסתדרו, זה מה שיקרה,'' הם מוסיפים.
אבל מה הם מבינים? הם הרי אופטימיסטים חסרי תקנה שמאמינים בנבואות טובות שמגשימות את עצמן.
רוברט צ'רלס וילסון, לעומת זאת, רחוק מלהיות אופטימיסט. כך לפחות מצטייר מספרו 'הכרונוליתים', שראה אור לאחרונה בהוצאת גרף. וילסון הוא פסימיסט מהסוג שהאופטימיסטים יחשבו שהוא הגרוע ביותר. כזה שמשתמש ברעיונות שלהם כדי להציג את ההיפך. נבואות הרי אף פעם לא מדברות על דברים טובים...
סקוט וורדן, בן לאם סכיזופרנית ולאב סגור ומנוכר, הוא איש מחשבים מוכשר שהגיע לתאילד לעבוד ובחר להשאר שם, עם אשתו ובתו, ולהזרק בחופים. בוקר אחד הוא מתעורר למציאות חדשה, כאשר אנדרטה עצומה, העשויה מחומר בלתי מזוהה, נוחתת בג'ונגל הסמוך. עליה מתנוסס כיתוב המודיע על נצחון צבאי. תאריך הנצחון הנ''ל: עשרים שנה בעתיד.
הסיפור, במובא בגוף ראשון מפי סקוט, נפרש על פני ארבעים השנים הבאות, ומדלג על פרקי הזמן והארועים שאינם רלוונטיים לנושא.
כרונוליתים (כרונוס – זמן, ליתוס – אבן) מהעתיד ממשיכים להופיע באלימות, חלקם באזורים מבודדים, חלקם במרכזי ערים גדולות. אלה האחרונים גורמים להשמדה, להרג ולהרס עצומים. אין כרונולית אחד דומה למשנהו, אבל על כל אחד ואחד מהם מופיע כיתוב המודיע על נצחון צבאי עתידי שיתרחש במקום הנפילה. נצחונו של מצביא מזהיר אחד. נצחונו של קואין.
סקוט פוגש במקרה את סו (סולמית') צ'ופרה, מרצה שלו מהאוניברסיטה העוסקת כעת בחקר הכרונוליתים, ומתחיל לעבוד אצלה. אולם המקריות, אליבא דסו, אינה מקרית כלל וכלל. שום דבר אינו מקרי. הכל חלק ממערבולת הטאו. העתיד ש''מנבאים'' הכרונוליתים כבר קרה, והוא לא ניתן לשינוי. הכרונוליתים רק מבטיחים שעד להתרחשות הנבואה דברים יתגלגלו כך שהנבואה תצא לפועל. הכרונוליתים הם אמצעי האבטחה שהנבואה תגשים את עצמה.
מקומם לחשוב שהעתיד נקבע ושלמעשינו ולהחלטותינו אין כל השפעה עליו. מקומם לחשוב שאין לנו בחירה. אבל זה העתיד שבחר עבורנו וילסון, ולנו אין שום השפעה על מהלך הדברים.
הכרונוליתים עוסק בתנועת הזמן (או במסע בזמן) באופן שונה ויחודי מהנורמה המקובלת בתחום המד''ב. הזמן הוא הנושא והרקע לעלילה, אבל הוא לא באמת הגיבור הראשי. במילים אחרות – מאחורי מסכת המד''ב הקשה מסתתר ספר מד''ב חברתי נפלא שדן לאו דוקא בכרונוליתים עצמם, כי אם בשינויים החברתיים והפוליטיים המתרחשים בעקבות הגעתם.
קואין, המצביא העתידי האימתני, הוא בלתי נראה, לא ידוע, אבל חזק ומטיל אימה. הוא סוחף אחריו עולם שלם שיבטיח את הצלחתו בעתיד. תנועות קיצוניות שונות קמות לכבודו, או בגללו, ועבור אנשים רבים הוא הדת והוא האל. בואו העתידי משנה את הכלכלה ואת דרכי השלטון, וכל מי שעיניו בראשו יודע שמה שיקרה בעצם כבר קרה.
אבל 'הכרונוליתים' הוא לא ספר בומבסטי שעוסק רק בארועים גדולים. הוא עוסק גם בהשפעה שיש להתרחשויות על סקוט עצמו. וילסון הצליח להפוך את הסיפור הגדול כל-כך לאישי כל-כך על-ידי שמוש מושכל בסגנון – השפה המסורבלת לעתים והמעבר משפה רשמית למקורבת הופכים את המספר לממשי יותר ואת הסיפור לאמיתי יותר.
'הכרונוליתים' הוא הספר הראשון שיצא לאור בהוצאת ספרים חדשה – 'גרף הוצאה לאור'.
לשם גילוי נאות יש לציין שהאיש וההוצאה – רני גרף (המוכר לרבים גם בהיותו חבר ועד האגודה) – הוא חבר טוב שלי. אבל זו לא רק חובה, כי עכשיו, יותר מתמיד, אני אומרת את זה בהמון גאוה.
ספר ראשון מצוין בחר רני להוציא לאור, אבל הוא לא הסתפק בזה. הפקת הספר, החל בפרטים ''הקטנים'', כמו עטיפה מושקעת, וכלה בגדולים – התרגום של דידי חנוך והעריכה של חמוטל לוין, נעשתה בהשקעה ובתשומת לב ראויים לציון, והתוצאה בהתאם.
וכשהספר הראשון הוא כזה – יש למה לצפות.
הכרונוליתים (The Chronoliths)
מאת רוברט צ'רלס וילסון (Robert Charles Wilson)
תרגום: דוד חנוך
גרף – הוצאה לאור, 2004
319 עמודים
הכרונוליתים – פרק לדוגמה
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
ספר טוב, הפקה מצוינת. (חדש)
NY יום שישי, 10/09/2004, שעה 11:14
אני מסכים לחלוטין עם האמור בביקורת בכל הנוגע לרמת ההפקה של הספר. רני הוא גם ידיד שלי (בחור עם הרבה חברים, רני), אבל אם הוא היה מוציא ספר באיכות ירודה, הוא היה חוטף ממני על הראש (לכן לי אין כל כך הרבה חברים כמו לו...). הספר הוא דוגמה ומופת לאופן בו אפשר וכדאי להוציא ספר לאור, ואני אישית לא מתכוון להתפשר על איכות פחותה מזו.
לתשומת לבם של כל חובבי ''הוצאה עצמית'', שלא לדבר על הוצאות קיקיוניות, דוגמת ידיעות-משכל...
זהו גם ספר טוב מאד, כמובן, אם כי אני אישית פחות מזדהה עם הפסימיזם והפאטאליזם המאפיינים (לדעתי) את העלילה ואת חלק מהדמויות. עם זאת, אני חייב לציין שהעלילה בנויה כך שאפשר להתווכח ולהעלות ספקולציות על גורמים רבים בה, שאינם נפתרים או נסגרים באופן חד וחלק. אני אומר זאת לחיוב, כיוון שמבחינה זו הספר מהווה תרגיל אינטלקטואלי מעניין למדי, ולשם שינוי - בלי פרדוקסי סבתא, ברוך השם.
|
|
|
|
|
מסכים ספר טוב, הפקה מצוינת. (חדש)
גבי יום שישי, 17/09/2004, שעה 22:16
בתשובה לNY
בנוגע לפרדוקסי סבתא.
אם הסופר היה טורח להסביר את עצמו, הינו מדברים על פרדוקסים.
מאד התאכזבתי מהסוף.
במיוחד ובגלל שנהניתי לקרוא את הספר.
כמובן שזה מד''ב חברתי.
הקטע המדעי בספר, המסע בזמן ומערבולת הטאו הוא קשקוש.
|
|
|
|
|
הקטע ה''מדעי'' בספר אינו העיקר, ולמעשה כלל אינו חשוב. (חדש)
רני משוחד כהוגן יום שישי, 17/09/2004, שעה 23:02
בתשובה לגבי
הספר הוא מדע בדיוני חברתי טהור וחוקר את השפעתם של אירועים גדולים על החברה האנושית תוך שהוא מתמקד במספר דמויות המצויות במרכז המערבולת. מה שמשנה הוא ההגיון הפנימי של הסיפור, וזה עובד ללא רבב. סיום הספר סוגר את המעגל באופן מושלם.
|
|
|
|
|
זהו שבשבילי לא הייתה סגירת מעגל. (חדש)
גבי שבת, 18/09/2004, שעה 19:56
בתשובה לרני משוחד כהוגן
לדעתי נשארו הרבה נושאים שלא הוסברו ולא נסגרו.
יתכן שהסופר מתכוון לכתוב המשך, לכן השאיר חורים כאלה גדולים.
|
|
|
|
|
חורים? איפה? (חדש)
גרומיט יום ראשון, 19/09/2004, שעה 0:08
בתשובה לגבי
הספר מתאר חברה שמתמודדת עם איום חריף על דמותה ועל עצם קיומה, ועושה את כל זה במסגרת של לולאת זמן נטולת חורים משמעותיים. משהו בתיאור החברה לא סביר? בתיאור התגובות של האנשים בה? בבניית הלולאה (למרות שהיא רק רקע להבט החברתי)?
|
|
|
|
|
הספר באמת מצוין אבל אני לא מסכים עם המבקרת (חדש)
אסי יום ראשון, 12/09/2004, שעה 1:07
אני לא חושב שהספר מדבר על כך שהכל כבר קבוע וידוע מראש. בדיוק ההיפך. הכרונוליתים מביא את האפשרות שלא הכל קבוע מראש וגם אם ידוע שהכרונוליתים מדברים על משהו שיקרה עלילת הספר מוכיחה שניתן לשנות את העתיד. על זה מדבר סיום הספר. ואני חושב שרוברט צ'רלס וילסון הוא אופטימיסט ולא פסמסיט. כל עלילת הספר מדברת על כך שניתן לשנות דברים גם כשהם מהסוג הגרוע ביותר. הספר מדבר על כך שלבחירה שלנו יש משמעות ושלא הכל ידוע וקבוע מראש גם כשנדמה שכן. הכרונוליתים הוא ספר מצוין בגלל כל הדברים האלה ועוד. הכרונוליתים הוא ספר מצוין בגלל שהוא פותח כל כך הרבה אפשרויות ולא קובע שהכל דטרמניסטי. והוא עושה את זה בלי הלקקנות האמריקאית הרגילה. הכרונוליתים הוא הספר הכי טוב שקראתי השנה בגלל כל אלה.
|
|
|
|
|
אכן ספר מצויין.(מחשבות על סופו) (חדש)
Achtung יום רביעי, 20/10/2004, שעה 9:19
ליתר ביטחון -ספויילרים
גם לי הפריע במקצת סופו, כי נראה שלא הכול נסגר ולא קיבלנו את כל התשובות שלהן קיווינו לאורך כל הסיפור.
נכון שהעולם ''ניצל'' והעתיד אינו העתיד השחור לו ציפו או העבר האפרורי שתואר בספר אלא עתיד טוב יותר .
אבל לא קיבלנו תשובות לגבי קואין, שלמרות שלא נתקלנו בו,היה דמות ראשית וחשובה.
זה נראה כאילו הסופר בחר לא להתייחס לתקופה לה הכי ציפינו בספר ,הגעתו של קואין והמלחמה נגדו. אומנם קיבלנו פרטים רבים מעורפלים וכלליים על קרבות ואירועים עיקריים אבל לא זכינו לקרוא על מעלליהן של הדמויות העיקריות במלחמה.
היה חסר יותר מידע על איך בדיוק ניצחנו את קואין הכובש הגדול.
והערה לגבי שמו האמצעי של אדם נכתבה, להגיד לנו שהוא קואין אבל בו בזמן גם גורמת לנו להסיק שאולי לא, סקוט שגילה זאת היה לא בטוח וספקני. למה לא לסגור לנו את זה לפחות, את זהותו של קואין?
|
|
|
|
|
(חדש)
ליאור ב' יום שני, 04/09/2006, שעה 11:47
רציתי להוסיף שהכרונוליטים יכול להיקרא כספר מד''ב פוסט 9-11, קואין הוא למעשה טרוריסט ממש כמו בין לאדן או החמאס. את העליות לרגל אל הכרונוליטים מכנים בספר בשם המוסלמי חאג'. ככל שקואין זורה יותר הרס הוא גורר אחריו עוד ועוד מאמינים, אנשים משולי החברה המעוניינים להרוס את החברה הקיימת. גם הדיון הפוליטי המוזכר בקצרה בספר, זה המיתנהל בין המצדדים בהתחמשות לבין אלו המצדדים באי לחימה בקואין מזכירים את הויכוח בין שמאל וימין בחלק ממדינות המערב באשר לתגובה הרצויה מול איומי הטרור. יש הבדל מהותי אחד בין בין לאדן לקואין, בעוד הראשון בוחר להרוס מגדלי ענק כדי לעורר את דעת הקהל, בוחר השני לבנות בניינים כאלה.
|
|
|
|
|
לא רק שאפשר לקרוא אותו ככזה, אפילו רצוי (חדש)
רני יום שישי, 06/10/2006, שעה 18:54
בתשובה לליאור ב'
הסופר עצמו אמר באחד מהראיונות שאירועי מגדלי התאומים שהתרחשו בזמן הכתיבה השפיעו עליו ואת ההשפעות ניתן לראות גם בספר הזה וגם בשניים שכתב לאחר מכן: ''בליינד לייק'' ו''סחרור''.
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
