עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
רהיטים, שעונים וביו-מכאניקה
ספרים / רז גרינברג
יום שלישי, 11/11/2003, שעה 10:00
ספר על עבודותיו של ה. ר. גייגר
|
|
הופיע בגליון מספר 5 של המימד העשירי, מרס 1998
השם הנס רודי גייגר (H. R. Giger) מוכר למי שמתעמק במד''ב מעבר לפורמטים המוכרים שלו. גייגר הוא אמן שווייצרי, שעבודתו הידועה ביותר היא עיצוב המפלצת בסרט ''הנוסע השמיני''. למעשה, במאי אותו סרט, רידלי סקוט, קיבל את ההשראה לבימויו לאחר שראה את אחת מעבודותיו של גייגר והתרשם עמוקות מסגנונו המיוחד - שילוב בין חלקים אורגניים ומכניים (המכונה ''ביו-מכניקה''). מאז עבודתו על ''הנוסע השמיני'' (ועל סרט מד''ב אחר - ''חולית'', שבו, בסופו של דבר, לא נעשה שימוש בדגמי גייגר בסרט) עבד גייגר על כמה סרטים פחות טובים (''פולטרגייסט 2'', ''מין מסוכן''). אבל זה לא מנע ממנו לרכוש אלפי אוהדים בעולם כולו.
אוהדיו בישראל נאלצו, עד לא מזמן, להסתפק בחוברת +H. R. Giger ARH. זו מעין ביוגרפיה מקוצרת, מלווה בתמונות מרהיבות, אמנם, אבל ערוכה ברשלנות. היא השאירה בעיקר טעם של עוד. עכשיו, סוף כל סוף, גם מעריצי גייגר בארץ יכולים לנשום לרווחה. לא מזמן הגיע לכאן ספרו האחרון - WWW.HRGIGER.COM (שנקרא, כמובן, על שם כתובת אתר האינטרנט שלו). ספר זה נכתב על-ידי גייגר עצמו, הוא ערוך טוב יותר (וההגהה קפדנית יותר) מאשר ARH+, הוא מלא במידע ובתמונות מדהימות, והעיקר – הוא מספק לקוראים הצצה אל אמן שהם עדיין לא מכירים.
הספר מחולק לכמה חלקים. בתחילתו מופיעה מעין אוטוביוגרפיה קצרה, המסבירה כיצד הפך גייגר להיות אמן. מדובר בסקירה יותר אישית ופחות מקיפה מזו שהופיעה במקומות קודמים, אבל סגנונו האישי של גייגר, כמו גם כמה מעבודותיו המוקדמות המופיעות כאן, מפצים על כך.
פרקים אחרים עוסקים בעבודות בעלות אותו נושא, כמו ניתוח החלומות שלו, עבודותיו בצבעי-שמן, או תערוכה מעוררת מחלוקת שלו בעיר סטרסבורג.
לב-לבו של הספר עוסק בביטויים החיצוניים של עבודותיו, וכאן מתחילה החגיגה האמיתית: כל ביטוי חיצוני כזה זוכה לפרק נפרד. הדוגמה הראשונה היא עטיפות תקליטים, שהידועות בהן לקוחות מהאלבומים Koo Koo (שבו העביר גייגר יתדות דרך ראשה של דבי הארי) ו-Brain Salad Surgery (שבו הציג תצלום רנטגן מהופך - צילום רנטגן של שלד מראה את הגוף החיצוני).
חובבי המד''ב יגלו עניין גם בפרק העוסק בקעקועים, אותם מכנה גייגר ''אמנות מחתרתית''. הסופר וויליאם גיבסון (''נוירומאנסר'') הנציח את שמו של גייגר בספרו ''אור וירטואלי'', כאשר תאר בו כתובת קעקע המבוססת על ציור של גייגר. באותו פרק מופיע גם השימוש בעבודותיו של גייגר על כלי-רכב, דבר המעניק להם מראה עתידני.
פרק נוסף עוסק בעיצוב רהיטים. אפשר לראות כאן את כיסא העינויים של ההארקונן (שעוצב במקור לסרט ''חולית'') ועיצובים מיוחדים נוספים, כגון תחריטים על רצפות בהשראת קברי הפרעונים. אפשר לראות גם בר מיוחד שהורכב מהרהיטים האלה ביפן, הנראה מד''בי יותר מכל סצנות הבאר העתידני בכל סרט מד''ב שהוא).
פרק מעניין במיוחד עוסק באוסף הפרטי של גייגר. זהו אחד החלקים הפחות מד''ביים בספר, ובכל זאת סביר להניח כי חובבי המד''ב יגלו עניין גם במספר תמונות המוצגות כאן, כמו Dream Withdrawl Treatment או Daydream.
פרויקטים מעניינים נוספים המוצגים כאן הם עיצוב של שעוני סווטש (תחת הכותרת ''בתקווה שלעולם לא יהיו זמינים'' - הפרק הזה בפירוש לא מיועד לאנשים עם קיבה חלשה), סיכות, קלפים, מזרקה, תמונות תלת-מימדיות (אם כי חבל שגייגר בחר להסב את התמונות הידועות שלו לתלת-מימד במקום ליצור משהו חדש) ורכבת החצר שלו, שנבנתה בהשראת זו שעיצב לסרט ''מין מסוכן''. את הספר חותמות ביוגרפיה שמחולקת לפי שנים (מהסוג שכבר הופיע ב-ARH+) וביבליוגרפיה.
החסרון היחיד שמצאתי בספר הוא העובדה שהוא מיועד בעיקר לקוראים שכבר מכירים את גייגר. קוראים אחרים ירצו אולי להתחיל בכל זאת עם ARH+, כדי לקבל מושג רחב יותר לגבי סגנון העבודה שלו. אחרים עשויים להתאכזב מהמקום הלא-גדול שגייגר הקדיש לעבודות המפורסמות יותר שלו, כמו ''הנוסע השמיני'', אבל שוב - עבודות אלה כבר הופיעו במספר מקומות אחרים.
לסיכום - מדובר בחוויה בלתי רגילה למעריצים. מומלץ בחום.
אתר האינטרנט של גייגר
המימד העשירי
|
 |
|
