 |
 |
• שאלות נפוצות
• פורומי האגודה
• קישורים
• אתר פרס גפן
• עדכוני הוועד והאספה
• העדכון החודשי (דואל)
• צוות האתר
• RSS
• דרושים
חיפוש באתר:
חיפוש מתקדם
פעילויות האגודה
• המימד העשירי - כתב עת
• כנסים ומפגשים
• פרס גפן
• תחרויות כתיבה ויצירה
• הפצת סיפורת עברית
• תרומות ספרים
• מבצעים והנחות לחברים
• מועדון הקריאה
• סדנאות כתיבה
• אייקון 2010
|
 |
מעבורת החלל 'קולומביה' התפרקה
חדשות / המערכת
שבת, 01/02/2003, שעה 18:50
מעבורת החלל 'קולומביה' התפרקה
במהלך החזרה לאטמוספירה
|
|
מעבורת החלל 'קולומביה', שהיתה אמורה לנחות היום (שבת) בשעה 09:16 זמן מקומי (16:16 שעון ישראל), לאחר 16 ימים בחלל, התפרקה במהלך החזרה לאטמוספירה מעל מרכז טקסס. בין שבעת חברי הצוות היה גם האסטרונאוט הישראלי הראשון, אילן רמון.
שיגור הקולומביה, 16/1/2003
תושבים רבים בטקסס שמעו את קול הפיצוץ, וצילומי טלויזיה ווידאו מראים כי המעבורת התפרקה לכמה חלקים. כמה מחלקי המעבורת כבר אותרו על הקרקע.
מומחי נאס''א פסלו את האפשרות כי מדובר בפיגוע טרור, וההשערה המקובלת כרגע היא תקלה טכנית כלשהי.
הדגלים בארה''ב הורדו לחצי התורן.
צוות הקולומביה. ראשון מימין: אילן רמון
עדכון:
במסיבת עיתונאים שנערכה ב-20:30 (שעון ישראל), הכריז מנכ''ל נאס''א, שון אוקיף, כי אכן אין ניצולים מהתרסקות המעבורת. נאס''א ממקדת כעת את מאמציה בתמיכה במשפחות האסטרונאוטים ובאיסוף מידע בנסיון לברר את סיבת ההתרסקות.
''אילן רמון, מומחה מטען של STS-107, מביט אל אופק כדור
הארץ מבעד לחלון מעבורת החלל קולומביה.'' - נאס''א
ידיעה ב'הארץ'
ידיעה ב-Ynet
המעבורת
נאס''א
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
(חדש)
אורי חריש שבת, 01/02/2003, שעה 19:40
הקטע הבא הוא מהתרגום של נפילת המלאכים, נדמה לי שקוראים לו אש בשמים. גם אם לא, הוא מתאים לאסון הנוכחי ואומר כמה דברים שצריך להגיד.
במגדל הלהבות בכן שתים-עשרההייתי בו.
לא אדע היכן הונחו עצמותי,
אין זה משנה איפה,
אבל כשנמוגו האש והעשן,
נשרו מעיני קליפות השחור.
את נשימתי מצאתי בנשמת חללית,
דוהרת הביתה במסילה של אור.
כי כנפי עשויות ונאדיום,
ובשרי הוא זכוכית ופלדה,
אין עוד כמוניבטרה, בעוצמתי האדירה.
פעם כשהייתי חי, מתי כחלוץ,
עכשיו אני שר מתוך לב של ספינה,
האם אתם שומעים אותי?''
רעמי משסעים את שמי הבוקר,
כן עודני כאן,
נספיתי באש כשהייתי אדם,
ועתה אני טס בלי כל פחד,
כי יותר מאדם הנני עכשיו.
אנשי גאווה הרכיבוני,
הובלתי בראש ועודני מוביל
אל עתיד האדם בשמים.
|
|
|
|
|
כל הכבוד (חדש)
תמר גלילי יום חמישי, 28/04/2005, שעה 1:33
בתשובה לאורי חריש
כל הכבוד לכם שאתם מתייחסים למקרה הזה
|
|
|
|
|
(חדש)
אלמוני יום ראשון, 15/01/2012, שעה 21:38
בתשובה לאורי חריש
צודק
|
|
|
|
|
יש פעמים שפשוט אין מילים... (חדש)
עידו שבת, 01/02/2003, שעה 21:26
נוח בשלום, גיבור ישראל, וכל אנשי הצוות האמיצים.
יהי זכרם ברוך.
|
|
|
|
|
space, the final frontier (חדש)
אמבר עצובה נורא שבת, 01/02/2003, שעה 23:04
יהי זכרם ברוך
|
|
|
|
|
אכן טרגדיה (חדש)
Gerontius יום ראשון, 02/02/2003, שעה 4:14
ועצוב לי מאוד, וליבי יוצא אל משפחת רמון ואל משפחותיהם של שאר האסטרונאוטים. אבל עם כל הכבוד, אין מקום לידיעה כזאת באתר מד''ב. כמו שלא דיווחתם על תוצאות הבחירות, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, כך גם לא צריך לפרסם את הסיפור הזה.
|
|
|
|
|
חובבי מד''ב בד''כ תומכים בחקר חלל (חדש)
ארן יום ראשון, 02/02/2003, שעה 5:41
בתשובה לGerontius
וידיעה כזו מעניינת רבים מאד מתוכם.
בנוסף כמדומני שמטרות האגודה הן בין השאר קידום מדע.
|
|
|
|
|
בוודאי שמקומה של הידיעה גם כאן (חדש)
יעל יום ראשון, 02/02/2003, שעה 8:22
בתשובה לGerontius
הטיסות לחלל היו במשך עשרות שנים חומר למדע בדיוני. והן עדיין חומר למדע בדיוני.
האם אנחנו צריכים להפסיק להתעניין ולהפסיק את העיסוק בנושא רק מכיוון שמשהו שהיה פעם מדע בדיוני היום כבר אינו כזה?
החלל הוא ליבו הקשה של המדע הבידיוני, וכל היבט הקשור בו שייך גם לכאן. האתר לא ידווח על כל דבר קטן, אבל בוודאי שראוי להקדיש כתבה לאסון נורא שכזה.
יהי זכרם של האסטרונאוטים האמיצים ברוך!
|
|
|
|
|
בוודאי שמקומה של הידיעה גם כאן (חדש)
mio יום ראשון, 02/02/2003, שעה 8:51
בתשובה ליעל
חלק אינטגרלי מבניית הזהות שלי כחובב מד''ב היה חלום הילדות להיות ''האסטרונאוט הישראלי הראשון''. גם בלי כל הטררם התקשורתי סביבו - אילן רמון הגשים את החלום שלי כחובב מד''ב. אני מאמין שלא רק את שלי. הטרגדיה שבסופו של החלום שהפך מציאות שייכת גם שייכת לכאן.
כאילו לא רע כאן מספיק (ובלי שום קשר למי הצבעת בבחירות) נדפק לנו עוד חלום.
יהי זכרם של מגשים החלומות וחבריו ברוך.
|
|
|
|
|
אני עדיין חולם (חדש)
אורי חריש יום ראשון, 02/02/2003, שעה 10:32
בתשובה לmio
יש זן מיוחד של חובבי מד''ב שבישבילם לקרוא ספרים על מסעות בחלל זאת דרך לגעת בחלום גדול יותר לשבת במושב עליו ישב אילן רמון ז''ל. לצאת לחלל, לבנות תחנות במסלול, להקים מושבה על הירח, לכבוש את מערכת השמש ומעבר לה. הקבוצה הזאת מאמינה שעתיד האנושות יראה טוב יותר עם לא נהיה כולנו תקועים על אותו כוכב. זה רעיון שמצוי ביסודו של המדע הבדיוני, עוד מימיו של ז'ול ורן. הסופרים הראשונים שכתבו מד''ב היו חבורה של חולמים שרצו לטוס לחלל אבל לא התאימו למשימה. הם כתבו על כך ודחפו עוד אנשים בכיוון וכך בסופו של דבר הגענו לירח.
נאס''א, על כל חסרונותיה הרבים היא הארגון הכי מתקדם בתחום הזה כיום ומעבורת החלל היא הכלי העיקרי בכיבוש החלל שיש לנו כרגע. עוד מעט יקומו אנשים לספר לנו שזה בזבוז כסף ומשאבים, שהחלל איננו חשוב ושצריך להתרכז בדברים אחרים. אנחנו, כממשיכי דרכם של כל החובבים שדחפו את תוכנית החלל צריכים לדאוג לכך שהאסון האחרון יביא להשקע באמצעים חדשים ויותר בטוחים להגיע לחלל. כי אנחנו יודעים כמה זה חשוב, כמה מרוויחה האנושות מלווין חיזוי מזג אוויר וכמה אפשר עוד להרוויח מהעברת התעשיה למסלול או לירח.
הצוות של קולומביה ידעו כמה חשוב כיבוש החלל לאנושות. גם הם חלמו את אותו החלום לראות את הארץ מחלון החללית. ולכן כשהציבור כאן מתאבל על אובדנם של חברים לרעיון המאחד שלנו, זה בהחלט מתאים לאתר.
יהי זכרם ברוך.
|
|
|
|
|
אני עדיין חולם (חדש)
יעל יום ראשון, 02/02/2003, שעה 11:46
בתשובה לאורי חריש
ביום השיגור טל ענבר העביר הרצאה מרתקת באונ' ת''א, וסיפר שם שדווקא טכנולוגית החלל של הרוסים מתקדמת הרבה יותר מזו של האמריקאים.
גם החלליות שלהם היום יותר בטוחות ממעבורות החלל.
הוא בטח לא חלם שדבריו יתגשמו כל כך מהר.
אכן פרוייקט המעבורות הוא בזבוז כסף. האמריקאים חייבים להתקדם הלאה לטכנולוגיות טובות יותר וגם זולות יותר.
|
|
|
|
|
יעל, סטטיסטיקה קצרה: (חדש)
עידו יום ראשון, 02/02/2003, שעה 16:13
בתשובה ליעל
מספר הקורבנות בנפש של תוכנית החלל האמריקנית (כולל קולומביה): 17.
מספר ההרוגים של תוכנית החלל הרוסית: מעל 150.
הייתי אומר שהם עוד יצאו בזול...
|
|
|
|
|
הוא דיבר על מצב העניינים היום (חדש)
יעל יום ראשון, 02/02/2003, שעה 20:38
בתשובה לעידו
לא על מה שהיה לפני עשרים ושלושים שנה.
הוא אמר שהיום (שנת 2003) החלליות הרוסיות יותר בטוחות מהאמריקאיות.
|
|
|
|
|
ומלבד זאת (חדש)
שלמקו יום ראשון, 02/02/2003, שעה 21:23
בתשובה ליעל
רוב הנספים אצל הסובייטים היו מהנדסים שעמדו קרוב מדי לטיל שהתפוצץ או למגדל שיגור שהתמוטט. לסובייטים מתו בסה''כ 4 קוסמונאוטים.
|
|
|
|
|
כן, גם אני חולם (חדש)
Gerontius יום ראשון, 02/02/2003, שעה 17:31
בתשובה לאורי חריש
להגיע לחלל פעם. גם אני קורא מד''ב וגם אני מאמין שעתיד האנושות נמצא שם למעלה. אבל קולומביה היא חדשות, אקטואליה וממש לא מדע בדיוני.
אם לפני 15 שנה הייתי אומר ששרון יהיה ראש הממשלה בשנת 2003 היו מתיחסים לדברי כאל מד''ב (במקרה הטוב, במקרה הרע היו מאשפזים אותי או מנסים להוציא את הדיבוק מגופי). האם זה אומר שהיה מקום לפרסם את תוצאות הבחירות באתר?
כשאני רוצה חדשות (מה שאף פעם לא קורה לי) אני פותח רדיו, או טלויזיה, או עיתון, או אחד ממאות אתרי החדשות ברשת. כשאני מגיע לכאן אני בפרוש *לא* רוצה אקטואליה. ספר חשד? סרט חדש? סבבה. תכנית החלל לא נופלת תחת ההגדרה של האתר. רוצים להגיב, לכו בבקשה ל-ynet, או שנו את הגדרתו של האתר.
|
|
|
|
|
מה לעשות, אבל האקטואליה הזו (חדש)
רני יום ראשון, 02/02/2003, שעה 17:42
בתשובה לGerontius
קשורה קשר אמיץ גם אלינו.
ולא תמיד מקבלים מה שרוצים בחיים, לך תתמודד עם זה.
|
|
|
|
|
החלל, המסע לחלל, יישוב (חדש)
אמבר עצובה נורא יום ראשון, 02/02/2003, שעה 17:45
בתשובה לGerontius
כוכבים אחרים - הוא החלום המעצב של המד''ב מאז ז'ול ורן. זה כנראה הנושא שהוקדש לו החלק הגדול ביותר בכתיבה המדב''ית.
אני לא חושבת שיש חובב מד''ב אחד שלא חלם להגיע לכוכבים אחרים, שלא מתלהב מתכנית החלל, ושלא חולם יום אחד לעמוד על סיפון האנטרפרייז.
בסופו דבר, גם אם זה חלק מהחדשות, יש בסיפור הזה חלום שעומד בבסיס המד''ב.
|
|
|
|
|
הבה ואסביר, באופן חד וחלק: (חדש)
NY יום ראשון, 02/02/2003, שעה 17:53
בתשובה לGerontius
אני עורך את האתר הזה וקובע מה תוכנו. ההחלטה לפרסם היא שלי. היות ואתה מסרב להבין את הסיבות לפרסום, כפי שתוארו היטב על ידי עמיתי למעלה (בלא שנועצו בי, אגב, בהיות הסיבה ברורה לכל נפש פרט לך), הריני ואבהיר כי *אני* מקבל כאן את ההחלטות, וכי איני מרגיש חייב בנימוקים כלשהם. זו החלטתי, וחסל. תחיה איתה.
הודעות נוספות בנושא מה ראוי ומה לא באתר זה ימחקו לאלתר. ראה הוזהרת.
|
|
|
|
|
על מה ולמה נספו האסטרונאוטים (חדש)
עמנואל יום ראשון, 02/02/2003, שעה 8:45
התדהמה פינתה מקום לכאב נורא, ולצד הכאב הלך ובצבץ זעם שחור. ככל שנקפו השעות, ככל שהתחדדה הבנת האסון, החלו צצות שאלות נוקבות. בסופו של דבר, לנוכח מסיבת העיתונאים האומללה של נאס''א במוצאי שבת, התחושה המרכזית היתה התמרמרות חסרת מצרים.
כשנכנסתי לאתר הזה בבוקר יום א', היה בדעתי לחבר כתב גינוי חריף על נאס''א ועל אופן התנהלותה של תוכנית החלל האמריקנית מאז ''אפולו'', ובפרט על תוכנית מעבורת החלל. אבל במחשבה שנייה הבנתי שלא זו השעה. ולא רק מפני שההגינות הפשוטה מחייבת שלא לבעוט במי שמוטל על הקרשים – ואין ספק שנאס''א מוטלת על הקרשים בשעה זו – אלא מפני שזוהי השעה ללכד את השורות, לשאול את השאלות החשובות באמת, ולנסות להשיב עליהן, איש איש כמיטב הבנתו. וראשונה לכול, על מה ולמה נספו האסטרונאוטים?
ריק האסבנד, ביל מק'קול, מייק אנדרסון, דייוויד בראון, קלפאנה צ'ואלה, לורי קלארק ואילן רמון הקריבו את חייהם על מזבחו של חלום.
חלומם הוא גם חלומנו. כל העוסקים בתוכנית החלל, כל התומכים בה וכל התולים בה את תקוותיהם, הרי הם שותפים לאמונה שעתיד האנושות מצוי מעבר לתחומיו של כדור הארץ. כמו אותם אפרוחים שהגיעה שעתם לעזוב את הקן שנעשה צר מכפי מידותיהם, כך הגיעה גם שעתנו, כבני המין האנושי, לפרוש כנפיים ולצאת למרחב. כדור הארץ היה ביתנו בעבר, מערכת השמש תהיה ביתנו בעתיד, ומי יודע, אולי בעתיד הרחוק יותר נמצא את דרכנו גם אל הכוכבים עצמם.
כל נימוק אחר לתוכניות החלל של אומות העולם, כל צידוק אחר לשיגור לוויינים, גשושות וחלליות מאוישות, הוא רק טפל לאמונה המרכזית הזאת, שבשורשה תפיסתנו את עצם מהותו של האדם – כיצור ששאיפתו המתמדת היא להתקדם הלאה, לגלות מה נמצא מעבר לגבול הבא, להציג את כף רגלו במקום שלא דרכה בו רגל לפניו. פעם יצאנו מהמערות כדי לקבוע את משכננו במרחב הפתוח. זה היה צעד נועז, חסר תקדים, ואין ספק שגם אז נמצא מי שגינה אותו כיהירות לשמה, כהקרבה נטולת הצדקה, כהסתכנות חסרת תכלית, כבזבוז משאבים שאין שכר בצדו. אבל עשינו זאת, ולא הבטנו לאחור.
קולומבוס יצא לרדוף אחר החלום הזה, והוחזר הביתה בשלשלאות. כמוהו עשו פרננדו מגלן וג'יימס קוק, ששילמו בחייהם. יש מחיר גבוה להיותנו בני אדם, לנאמנותנו לטבענו, להיענותנו לשאיפות הנעלות ביותר המקננות בנו. ועכשיו נגבה עוד תשלום.
קורבנם של אנשי הצוות ב''קולומביה'', ושל קודמיהם ב''צ'לנג'ר'', ''אפולו 1'', ''סויוז 1'' ו''סויוז 11'' יהיה לשווא רק אם ינוצל בציניות כאמתלה להפסקת החתירה אל החלל, להסתגרות בתחומו המצומצם של כדור הארץ ההולך ומתמלא בהמוני אדם, הולך ומזדהם, הולך ומתחמם, הולך ומכלה את משאביו. לכן עלינו להתאבל עליהם, להשתתף בצערם של יקיריהם, ולהמשיך לצעוד בדרכם.
יהי זכרם ברוך.
|
|
|
|
|
חקר החלל הוא חלום (חדש)
אמבר עצובה נורא יום ראשון, 02/02/2003, שעה 12:14
בתשובה לעמנואל
עוד חוליה בשרשרת ארוכה של אנשים, שמחפשים לראות מה יש בשולי המפה, במקומות שפעם היה כתוב בהם ''כאן יש דרקונים''.
היום הגבול האחרון שיש לנו הוא החלל - ממערכת השמש החוצה. זה המקום שאליו בקושי הגענו ואליו אנחנו שואפים.
הצעדים שאנחנו עושים בחקר החלל הם אולי קטנים ולא משמעותיים ביקום הענק הזה, אבל הם הצעד הראשון בחלום גדול.ויותר מכל סיבה פרקטית אחרת, חקר החלל הוא מונע מכוח החלום הזה- לפרוץ החוצה מחוץ לעולם המוכר.
מדי כמה ימים אני פותחת את האתר של נאסא, ומסתכלת על התמונות שמתפרסמות שם, תמונות שהן כולן יופי מדהים ותעלומות גדולות.
צוות הקולומביה היה חייל אחד בפרויקט הענק הזה שכל תכליתו לקרב אותנו, ואפילו בצעד קטנטן ליופי הזה.
אילן רמון בא להגשים חלום של רבים מאיתנו, חלום שמשותף כנראה לכל חובבי המד''ב באשר הם. ועל כך נתונה לו תודתנו.
יהי זכרם ברוך.
|
|
|
|
|
על מה ולמה נספו האסטרונאוטים (חדש)
ולנסיה יום ראשון, 02/02/2003, שעה 23:11
בתשובה לעמנואל
כשקראתי את ההתבטאות הרהוטה והמרגשת הזו (ועוד כמה תגובות פה, אבל בעיקר זו) עבר בי רעד וכמעט עלו בי דמעות. זה המון למי שמגיבה ביותר צחוק קולני ככל שהדבר נורא ומגעיל יותר.
לצערי אני לא יכולה להוסיף, פשוט אין לי את היכולת הזו לכתוב את כאבי ואכזבותי.
אך עם כל הצער, אני תוהה - האם לא כדאי לשלוח יותר (או רק) כלי רכב לא מאויישים עד שהטכנולוגיה תאפשר טיסה בטוחה יותר? האם יש סיבה אמיתית (מעבר לפאתוס) לסיכון של חיי האדם?
אני מאמינה להם שהם גיבורים, והם אנשים נהדרים ואמיצים, הם לא צריכים לצעוד אל האש בגופם.
|
|
|
|
|
אני לא רואה דרך ממשית לבדוק (חדש)
גל יום שני, 03/02/2003, שעה 0:29
בתשובה לולנסיה
בטיחות טיסות מאויישות בלי לערוך טיסות מאויישות.
עד כמה שלא יבדקו ויחזרו ויתקנו וישפרו, המבחן היחיד ליכולת שלנו לשהות בחלל ולהקים מושבות בחלל בעתיד הוא לשלוח אנשים לחלל.
הטכנולוגיה לא תשתפר אם לא יערכו טיסות מאויישות, כי אם אין טיסות מאויישות, לא יהיה לחץ ודחף (וכסף) לפתח ולשפר את הטכנולוגיה.
ולא יעזרו קופים וכלבים ועכברושים ורובוטים ובינה מלאכותית שיישלחו לחלל, המבחן הסופי עדיין יהיה כשבני אדם יהיו שם.
|
|
|
|
|
''כשבני אדם יהיו שם'' (חדש)
ולנסיה יום שני, 03/02/2003, שעה 3:09
בתשובה לגל
מסכימה.
השאלה היא אם אנחנו מוכנים למבחן הזה?
|
|
|
|
|
כמה שזה נשמע קר ומחושב (חדש)
יעל יום שני, 03/02/2003, שעה 8:44
בתשובה לולנסיה
מתוך 111 טיסות מעבורת היו רק שתי תאונות קטלניות.
עבור האנשים שאיבדו את חייהם ועבור המשפחות שלהם זה אסון נורא. מבחינת הסטטיסטיקה הקרה והיבשה זה דווקא הישג די יפה.
החלל הוא מקום מסוכן. אין ספק. מצד שני גם הכביש הוא מקום מסוכן, והנה הולכי רגל שמים נפשם בכפם וחוצים אותו מדי יום ביומו.
אם אנשים לא היו מוכנים לקחת סיכונים, המין האנושי היה נשאר תקוע במקום.
בסה''כ, אילו הייתי צריכה לבחור בין מוות במיטה כשאני חלשה וזקנה לבין מוות הרואי מיד לאחר שהייה של כמה ימים בחלל - אני בכלל לא בטוחה שהייתי בוחרת במיטה.
או במלים אחרות, אילו נאסא היתה מציעה לי להפוך לאסטרונאוטית, למרות התאונה, הייתי רצה לשם.
|
|
|
|
|
שתי טיסות מתוך 111 זה יפה???? (חדש)
רני יום שני, 03/02/2003, שעה 10:35
בתשובה ליעל
סטטיסטית זה אומר התרסקות אחת לכל 55 טיסות. תראי לי חברת תעופה אחת שהיתה ממשיכה לטוס עם רקורד עלוב שכזה? הרי הנוסעים היו בורחים ממנה כל עוד נפשם באפם, ובצדק. אני חושד שאפילו את לא היית ששה לטוס עם חברת תעופה כזו.
|
|
|
|
|
כן. שתי טיסות מתוך 111 זה לא רע (חדש)
ג. אבן-חן יום שני, 03/02/2003, שעה 11:06
בתשובה לרני
בהתחשב במורכבות המבצע של שילוח אנשים לחלל בטכנולוגיה הקיימת ובידע כי זהו תחום חלוצי בחיתולים, הסטטיסטיקה של התרסקות אחת לכל 55 טיסות היא יותר ממספקת.
יש לזכור כי נתון זה ילך וישתפר עם הזמן.
האסטרונאוטים יודעים מראש אודות הסיכונים והסיכויים והביקוש לאייש מעבורות לא יפסק גם לאחר האסון.
|
|
|
|
|
ובכל זאת, עם כל התשוקה שלי להגיע לחלל (חדש)
רני יום שני, 03/02/2003, שעה 12:44
בתשובה לג. אבן-חן
יום אחד, במצב הנוכחי אני לא רואה את עצמי פוסע אל עבר מעבורת (אם היתה ניתנת לי ההזדמנות). המטרה היא לא רק להגיע לשם, אלא גם לחזור לכאן.
אבל נכון, מבצעי החלל חייבים להימשך, אחרת נישאר תקועים פה וזו ממש לא אופציה חביבה.
|
|
|
|
|
שתי טיסות מתוך 111 זה יפה???? (חדש)
sheril יום שני, 03/02/2003, שעה 15:28
בתשובה לרני
רני, בו לא נשכח שמדובר בטיסה לחלל הסיכונים הרבה יותר גדולים מאשר טיסות רגילות
לכן אינני רואה שההשוואה שעשית היא נכונה. מדובר במצב שונה
|
|
|
|
|
זה לא החלל שמסוכן (חדש)
baby g יום שני, 03/02/2003, שעה 22:58
בתשובה ליעל
התאונה של צ'לנג'ר והתאונה של קולומביה התרחשו מספר ק''מ ספורים מעל פני השטח, כבר בתוך האטמוספירה. זה הלהגיע לחלל ולחזור משם הבעיה. בחלל עצמו ישנן פחות תקלות.
וככל שעוברים הימים ומגיעות חדשות נוספות על סיבת ההתרסקות, אני מתחילה להאמין שלא החלל ולא האטמוספירה הם הסכנה, אלא בני האדם ושיטת ה ''סמוך, יהיה בסדר''.
האם חיי אדם יכולים להימדד בכסף ? האם לא עדיף לצמצם את מספר הגיחות ולהשקיע בציוד מצוין ?
|
|
|
|
|
חד משמעית, לא. (חדש)
שלמקו יום שלישי, 04/02/2003, שעה 0:39
בתשובה לbaby g
כבר כך העלות של שליחת ק''ג אחד לחלל, למרות שיורדת כל הזמן, הנה עדיין מאד גבוהה. העלאת רמת הבטיחות לרמה קרובה לאבסולוטית תדרוש בניית מעבורת חדשה לכל שיגור (וגם אז לא יהיה בטחון של 100%), דבר שיגרום חד משמעית להפסקה דה-פקטו של כל תוכנית החלל.
היציאה מהאטמוספירה, החיים בריק החלל והחזרה לאטמוספירה הם דברים מסוכנים. בהתאמה, רמת ההשקעה בבטיחות של כל משימה לחלל גבוהה עשרות מונים מכל מטוס שממריא, בוודאי ובוודאי מלפני כל התנעה של מכונית.
חיים של אדם לא יסולאו בפז. אבל למרות זאת, עם כל הכאב שבדבר, טיסה לחלל היא עדיין עניין כלכלי, היום יותר מתמיד. אסור לחסוך על חשבון הבטיחות. אסור להשקיע יותר מהסביר.
בוודאי ובוודאי שאסור לצמצם את מספר הגיחות. בכל גיחה לומדים משהו חדש. ההתרסקות של קולומביה תלמד את מהנדסי החלל שיעור שאי אפשר למצוא בספרים על הסכנות שבחזרה לאטמוספירה. אם רוצים לפתח שיטות בטוחות ויעילות יותר, אסור להפסיק. דווקא עכשיו.
|
|
|
|
|
זה לא ממש נכון, את יודעת. (חדש)
Boojie יום רביעי, 05/02/2003, שעה 0:28
בתשובה לbaby g
כלומר, כן, הקולומביה לא התפרקה בגלל החלל. היא התפרקה בגלל תהליך הכניסה מהחלל לאטמוספירה. מה שלא היה קורה אילולא היתה בחלל...
אז בסדר, השהייה בחלל עצמה היא לא החלק המסוכן, אבל מכיוון שעדיין לא הצלחנו להמציא משגרים שיביאו אותנו לשם בלי לעבור את הדרך שבאמצע, אין ברירה אלא להתייחס ליציאה מהאטמוספירה ולכניסה חזרה אליה כחלק בלתי נפרד מקונספט הטיסה לחלל.
|
|
|
|
|
על מה ולמה נספו האסטרונאוטים (חדש)
אהרון ה. יום שני, 03/02/2003, שעה 16:24
בתשובה לעמנואל
לבי יוצא אל משפחת רמון הנפלאה, ואני שותף לתחושות האבל והיגון שבטאו כאן קודמי.
תנחומי כל שוחרי הקידמה (וחובבי המד''ב כקהילה חשובה מאוד בתוכם) שלוחים למשפחת רמון ולמשפחות כל יתר האסטרונאוטים.
גם אנחנו זקוקים היום לתנחומים - ולתקווה.
אחרי הדברים המרגשים והנפלאים של עמנואל, נראה שכל מילה נוספת מיותרת.
לפחות כרגע...
|
|
|
|
|
תנחומיי למשפחת רמון ושאר שש המשפחות (חדש)
ניר יום ראשון, 02/02/2003, שעה 13:18
יהי זכרם ברוך )-:
|
|
|
|
|
כמה עצוב (חדש)
תומג'י יום ראשון, 02/02/2003, שעה 14:17
קשה כל כך לעכל... ישבתי מול הטלויזיה במשך שעות, וכל הזמן חוזרים ומשדרים את התמונות של ההתפרקות... בהתחלה אף אחד לא מבין מה בדיוק רואים, אבל ככל שרואים יותר ויותר פעמים, זה כבר ברור; המעבורת התפרקה וחלקיה התפזרו לכל עבר.
כמה נורא.
עמוד הדלקת נרות זכרון
עמוד זכרון
|
|
|
|
|
כל-כך עצוב (חדש)
subatoi יום ראשון, 02/02/2003, שעה 19:09
רק לפני שבוע ציינו את יום השנה לצ'לנג'ר ולאפולו 1...
כל כך הרבה מה לומר, וכל כך אין מילים.
|
|
|
|
|
חלליות וחלומות (חדש)
אריק יום ראשון, 02/02/2003, שעה 21:39
עד היום אני זוכר היטב את כאב הלב שנפל עלי אז, לפני שנים, כשהצ'לנג'ר התרסקה בהמראה.
אני זוכר איך החלומות שהחלל יהיה נגיש לכולם (וכמובן גם לי) התרחקו להם מאוד בניפוץ אחד אדיר.
אני זוכר את סטירת הלחי לקדמת הטכנולוגיה שלנו שאמרה שהטיול לחלל עדיין רחוק כל כך מהמציאות המוצקה של המד''ב שקראתי במשך כל השנים עד אז וגם מאז.
לכאב ההוא נוסף אתמול כאב חדש, חד לא פחות, כאילו דבר לא השתנה למעט העובדה שלא החכמנו במשך ה- 17 שנים האלה.
אילן רמון דיבר נדמה לי על כמה שהכדור שלנו נראה יפה ופגיע מלמעלה. הקולומביה הוכיחה עד כמה.
אין לנו היום הגנה לכדור הארץ, לא מפני משוגעים מבית, ובעיקר לא מפני גורמי השמיים שיכולים ללא כל התראה מראש לעשות לנו את מה שקרה לפני 60 מיליון שנים או משהו לדינוזאורים.
לעצב העמוק על גורלם של החלוצים והחוקרים מצטרפת גם תחושת חוסר האונים, אנחנו לא יכולים לעשות כלום.
זכרם יינצר אצל כולנו כמי שהקריבו את עצמם על החלומות של כולנו.
|
|
|
|
|
תמיד קיבלתי (חדש)
Lucy עצובה יום ראשון, 02/02/2003, שעה 23:05
בתשובה לאריק
את טיסות החלל כמובן מאליו
(אחרי הכל, קראתי עליהן אצל אסימוב, היינלין ושות' בערך מיליון פעמים). מסתבר שלא. יהי זכרם ברוך.
|
|
|
|
|
חלליות וחלומות (חדש)
גיא ברוך יום שני, 03/02/2003, שעה 10:21
בתשובה לאריק
''כאילו דבר לא השתנה למעט העובדה שלא החכמנו ... ''
''... מצטרפת תחושת חוסר האונים, אנחנו לא יכולים לעשות כלום''
זאת תחושה שגויה. מאז תכנון המעבורת עברו 30 שנה, והיכולות המדעיות וההנדסיות השתפרו כמה וכמה מונים.
היום ניתן יהיה לתכנן מעבורת קלה, בטוחה וזולה פי כמה.
הכאב על האנשים אמיתי וראוי, התחושה של חוסר האונים ואפיסות האדם שגויה.
עובדתית, אנחנו יכולים לעשות הרבה יותר היום מאשתקד. אם לא נהרוג את עצמנו, סביר מאוד שנוכל לעשות הרבה יותר מחר.
חלליות כבר טסות, חלומות מד''ב התגשמו, ואם ירצה _האדם_, הם עוד יתגשמו.
|
|
|
|
|
בלי פניקה (חדש)
baby g יום שני, 03/02/2003, שעה 23:07
בתשובה לאריק
בואו נשמור על פרופורציות :
א. הדינוזאורים לא הושמדו בגלל מטאוריט (שאפילו לא בטוחים שאכן פגע).
ב. כמות המטאוריטים הגדולים הפוגעים בכדור הארץ קטן במהלך השנים מאז נוצר הכוכב ובעיקר מאז הצליחו חיים להתפתח כאן.
ג.ללא הוכחות נוספות מצד seti וחבריהם, חוששתני שאנחנו הסכנה העיקרית לכוכב הכחול.
ד. אנחנו יכולים לעשות המון - אנחנו יכולים לדרוש מהנציגים שלנו בממשלה (האנשים להם נתנו את קולנו זה עתה) שימשיכו לקדם את תכנית החלל הישראלית ויקדישו כסף למחקר בתחום. אנחנו יכולים לזכור ולהזכיר את כל אותם חלוצי החלל שהעזו לקחת את הצעד הנוסף קדימה ואנחנו יכולים לעודד את ילדינו שימשיכו לשאת עיניים לכוכבים ולתהות מה יש שם.
|
|
|
|
|
אין פאניקה (חדש)
אריק יום חמישי, 06/02/2003, שעה 18:02
בתשובה לbaby g
אנחנו בסך הכל חיים די טוב עם הסטטיסטיקה (שאומרת שהצרות בד''כ אצל מישהו אחר) וזה נכון לנו כאנשים כמו לכוכב הכחול והקטן שלנו.
לסוגיית הדינוזאורים: הללו לא נעלמו באופן פתאומי ללא הסבר כדי שהקפיפונים יירשו אותם. הדינוזאורים השלימו את פרקם בהיסטוריה כשעצם, לצורך העניין NEO- NEAR EARTH ORBIT בקוטר של כ- 10 ק''מ פגע בכדור הארץ (מפרץ יוקטאן מקסיקו). מעבר להשפעה הלוקאלית הפגיעה מספר אפקטים וביניהם עירור של הרי געש, ועננה שחסמה את השמש למשך כמה וכמה שנים. הפגיעה הייתה בסביבת המחיה של הדינוזאורים עד כדי הכחדה.
את הנ''ל, אמנם עדיין תיאוריה אולם תיאוריה ההולכת ומתבססת, למדתי וחקרתי מעט בקורס להנדסה מערכת בתואר 2 בטכניון. קיימים מחקרים רבים שניתן לאתר ברשת בנושא. (NEO).
|
|
|
|
|
יוקטאן או שמא ?! (חדש)
baby g יום שני, 10/02/2003, שעה 13:44
בתשובה לאריק
העדויות על פגיעת מטאוריט באזור יוקטאן אמנם נאות (נאלצתי לקרוא מאמר בנדון) אך יש מספר פליאונטולוגים שתוהים אם בכלל פגע מטאוריט גדול בכדור הארץ בגבול k/t. העניין עם האחרודיום לא ברור לגמרי.
מידע נוסף ניתן למצוא במחברות הסיור של שנה ג' בגיאולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, שישבו על גבול k/t ושמעו הרצאה ארוכה בנושא מהפליאונטולוג וראש המחלקה.
|
|
|
|
|
ההודעה הזו הגיעה אלי דרך 'מסלול' (חדש)
גל יום שני, 03/02/2003, שעה 13:35
יום שבת הקרוב 08/02/03 בשעה 16:00
מבקשים את השתתפותכם להפריח בלונים לזכרו של אילן רמון. אילן רמון האסטרונאוט הראשון של ישראל שיצא לבצע משימה חשובה בשם העם היהודי והעם הישראלי בכלל אך לא שב מהמשימה. כל מי שמרגיש שברצונו להודות לאילן רמון , ולהתאחד כולנו למענו ולמען משפחתו מוזמן להגיע לחוף הים גורדון בת''א. נא להביא עמכם בלון. נשמח שכל מי שמקבל מכתב זה יעביר לחברים כדי שיגיעו כמה שיותר אנשים.
|
|
|
|
|
ההודעה הזו הגיעה אלי דרך 'מסלול' (חדש)
אברי יום שני, 03/02/2003, שעה 14:42
בתשובה לגל
אפשר לבוא ולהפריח בלונים לזכר שאר האסטרונאוטים?
ההתייחסות הלאומנית הזאת נראית לי לחלוטין לא במקום בהקשר זה.
נראה לי חשוב הרבה יותר להדגיש את הצד האנושי שבטרגדיה, ולא, כרגיל במקומותינו, להתייחס לכל דבר בהיבט הלאומי הצר.
עם כל הכבוד, אילן רמון יצא למשימה שחשיבותה ל''עם היהודי והעם הישראלי בכלל'' זניחה.
חשיבותה של משימה זאת לאנושות בכללותה, בניגוד לכך, כחלק מהנסיון המפואר וההכרחי לפרוץ את גבולותיו של ערש הולדתנו, כדור הארץ, היא אדירה, ואותה יש להדגיש.
זאת מבלי להתעלם, כמובן, מהעובדה שמכיוון שעל המעבורת היה אסטרונאוט ישראלי, הקשר האישי של כל ישראלי לנושא, כמו גם ההזדהות עם הטרגדיה, גדולה יותר.
|
|
|
|
|
ההודעה הזו הגיעה אלי דרך 'מסלול' (חדש)
דניאל יום שני, 03/02/2003, שעה 16:13
בתשובה לאברי
מצורפת ההודעה שנשלחה לחברי מסלול ביום ראשון בבוקר
----------
הודעה לחברי מסלול
אתמול, בשעה 1400 לפי שעון גריניץ אבד הקשר עם מעבורת החלל קולומביה, שהייתה בדרכה לנחיתה בפלורידה לאחר סיומה של משימה 107. מספר דקות לאחר-מכן התחילו להגיע התמונות ובהם ראו את המעבורת נשרפת בכניסה לאטמוספירה. שבעת אנשי הצוות של המעבורת ובניהם אילן רמון, ניספו.
משחר ימי העולם יצאו בני האדם לחקור את העולם שבו אנו חיים, מגלן, קולומבוס, מרקו פולו ועוד התוו את הדרך בין אירופה לשאר העולם והביאו עושר רב ופריחה ליבשת הישנה. אך בנוסף לחוקרים שהתפרסמו ישנם עוד מספר רב של חוקרים שנפלו במילוי תפקידם- בין אם זה בניסיון להגיע לקוטב הדרומי או בעת ניסיון להקיף את העולם.
כאשר יורי גאגרין הפך לקוסמונאוט הראשון, ארץ חדשה נפתחה בפני המין האנושי – אך אסונות לא איחרו לבוא. ולדימיר קומרוב מת כאשר חללית הסויוז בה שהה התרסקה, צוות אפולו 1 נשרפו בחללית בעודה בבדיקות על הקרקע והאסון הידוע מכולם – התרסקות הצ'לנגר בה נספו שבעה בני אדם. אתמול נוספו לרשימה עצובה זו עוד שבע שמות ובניהם האסטרונאוט הישראלי הראשון. אך דבר זה, למרות האבל, הינו סיכון ידוע. כאשר אותם אסטרונאוטים עלו על סיפון המעבורת הם היו מודעים היטב לסיכון הכרוך בכך כמו כל אסטרונאוט אחר. חקר החלל הוא דבר מסוכן. כישלונות אינם דבר חריג אלא להפך, הם חלק מהמשחק. לכן למרות האסון הנורא אל לנו להרפות את ידינו – עלינו להמשיך ביתר נחישות בדרכנו לכוכבים ולמלא את מורשתם של הנופלים.
בימים ובשבועות הקרובים סוכנות החלל האמריקאית תמצא את הכשלים שגרמו לתאונה ותסיק את המסקנות. אך עלינו מוטלת החובה להמשיך ולקדם את חקר החלל, להמשיך במסענו למקומות מרוחקים מכדור הארץ, להמשיך את דרכם של האסטרונאוטים שניספו.
איבדנו שתי מעבורות חלל אך אסור לתת לתוכנית החלל לקפוא על שמריה כי בלי עתיד אין לנו קיום. אם לא נדרוש תוכנית חלל שתהיה נועזת יותר, חדשנית יותר ושתגיע לגבהים חדשים אזי תוכנית החלל תגווע. בשביל עתיד ילדינו, שיום אחד יוכלו לצפות לעבר הכוכבים ולדעת ששם במרחק יש בני אדם, עלינו לשמור על הלפיד דולק.
לכן למרות האסון הכבד עלינו לממש את החזון של נאס''א – לשפר את חיינו כאן, לחקור את החלל שם, ולמצוא חיים מעבר. בתור דור העתיד עלינו להעז להמשיך לטוס, להעז לעלות על חללית בדרך למעלה, להעז לחלום על מנת שבעוד חמישים שנה נסתכל ונראה מסביבנו חברה אנושית פורחת.
דניאל רוזנברג
יו''ר מסלול
israspace@yahoo.com
-------------
|
|
|
|
|
מותה של מעבורת (חדש)
דותן דימט יום שני, 03/02/2003, שעה 16:52
קולומביה היתה המעבורת הראשונה, והתרסקותה מעלה תהיות לגבי עתיד מעבורת החלל האמריקנית בכלל ככלי לשיגור אסטרונאוטים לחלל. אסון הצ'אלנג'ר, התפוצצות בזמן המראה, לא היה שונה מהותית מתקלות ואסונות שפגעו ברכבי-חלל אחרים: הסכנות שבשיגור אנשים על טיל מוכרות וקיימות בכל כלי תעופה חללי שנוסה עד-כה.
התרסקות הקולומביה במהלך החזרה לאטמוספירה מציבה סימן שאלה על הטכנולוגיה המרכזית שעליה מתבססת המעבורת: במקום המיגון הנשרף והמתכלה של כמוסות החלל הישנות, הקולומביה ואחיותיה צופו בפסיפס של אריחי קרמיקה בעלי כוח בידוד מופלא אך שבריריות מסוכנת, ציפוי בלתי-מתכלה שמאפשר להשתמש במעבורת שוב ושוב, וגם לעצב את המעבורת ככלי-טייס (דאון).
לכן, בעוד אסון הצ'אלנג'ר הוא אסון נוסף בשורה של תקלות בשיגור רקטות, הרי שהתרסקות קולומביה היא (כניראה) כשל של הטכנולוגיה שבבסיס פרוייקט המעבורת בכלל.
ולטכנולוגיה הזו אין כרגע חלופות.
|
|
|
|
|
מותה של מעבורת (חדש)
ארז לנדוור יום שני, 03/02/2003, שעה 23:34
בתשובה לדותן דימט
ולא ניתן לחקור ולתקן את התקלות שגרמו להתרסקות המעבורת?
|
|
|
|
|
החיים כסרט (חדש)
Icarus יום שלישי, 04/02/2003, שעה 0:28
אני מרגיש שבזמן האחרון, במיוחד מאז ה- 11/9 , החיים שלנו דומים יותר ויותר לסרט אסונות הוליוודי.
המקרה של קולומביה היה מזעזע במיוחד. אני בוכה לעתים רחוקות אבל לא תאמינו, אתמול הזלתי דמעה כשראיתי פרק של ה''וויאג'ר''.
פשוט חשבתי שהאוסטרונאוטים של ''קולומביה'' הם האנשים שבחייהם סללו את הדרך לשם.
|
|
|
|
|
החיים כסרט (חדש)
היא שבת, 08/02/2003, שעה 19:57
בתשובה לIcarus
לפני כמה עשרות שנים חברות הביטוח סרבו באופן גורף לבטח טייסים ומטוסים בטענה שהמקצוע הזה מסוכן מידי.
לפני שנים ישבתי עם חברים עם אמא של חבר שנהרג בתאונת דרכים טיפשית והיא אמרה ''שהגרוע מכל הוא הסתמיות של מותו.שאילו היה מת תוך כי עשיית משהוא משמעותי היה לה במה להאחז''.
אני לא יודעת אם באמת יש בזה נחמה למשפחות ששכלו את יקירהם באסון, אבל לפחות הם הגשימו חלום.במידה רבה חלום רובנו בפורום הזה.
יהיא זיכרם ברוך.
|
|
|
|
|
משהו שלא זכה לפרסום מספיק (חדש)
אהרון ה. יום שלישי, 11/02/2003, שעה 16:02
משום מה, בכל מה שנכתב ונאמר בימים האחרונים, לא הוזכר ניסוי מעניין, שבו היתה שותפות סמלית ומרגשת של פלישתינאים וישראלים.
הייתי צריך להרחיק עד לכאן כדי לקרוא על זה:
מעניין למה לא כתבו על זה אצלנו. אולי בגלל מעורבותו של ד''ר אחמד טיבי. ככה זה בימים אפלים אלה, בהם שוכחים בכוונה או לא בכוונה את נקודות האור המעטות.
|
|
|
|
|
(חדש)
סיון יום חמישי, 13/02/2003, שעה 21:19
בתשובה לאהרון ה.
ואחרי הכל, חשוב שלא נשכח את הקורבנות של החלומות, אבל גם לא את החלומות עצמם.
יהי זכרם ברוך.
|
|
|
|
|
(חדש)
אלמוני יום ראשון, 15/01/2012, שעה 21:35
בתשובה לסיון
|
|
|
|
|
(חדש)
אלמוני יום ראשון, 15/01/2012, שעה 21:37
בתשובה לאלמוני
אני בטוחה שהם עכשיו בגן עדן
יהי זכרם ברוך
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
