 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12
תגובות: 11
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8
חיפה, חיפה – עיר עם עתיד
מאמרים / אהוד מימון
18/04/10
תגובות: 0
|
 |
חזון הרשת הגלובאלית
מאמרים / אלי אשד
שבת, 01/04/2000, שעה 18:30
סיפורי המד''ב הותיקים מלאים בטיסות חלל, מסעות בזמן ומחשבי ענק, אך לא ניתן למצוא בהם כל רמז לרעיון רשת האינטרנט. האמנם?
|
|
האינטרנט הוא כיום חלק אינטגרלי ומרכזי כל כך של עולמנו עד שכבר כמעט אפשר לחשוב שהוא ''תמיד היה כאן''. ובכל זאת האינטרנט הוא המצאה צעירה למדי שראשיתה במערכות הניסיוניות של הצבא האמריקני בשנות ה-60 (רשת ה''ארפה נט''), שנכנסה לשימוש רחב רק בשנות ה-80 וה-90. לאמיתו של דבר האנשים האמורים לחזות דברים כמו האינטרנט - סופרי המדע הבדיוני, למשל - לא העלו על דעתם כלל את הרעיון של רשת ענק ממוחשבת וזמינה לכל. וכך, למרות שסיפוריהם מלאים בטיסות חלל, מסעות בזמן ומחשבי ענק המסוגלים לענות על כל שאלה, לא נתן למצוא ביצירותיהם כל רמז למה שאנו מכנים אינטרנט. זאת כמובן, עד לתחילת פעילות הרשת בעולם האמיתי (בשנות ה-80). אז החלו להופיע גם רשתות אינטרנט ו''עולמות וירטואליים'' ביצירות של סופרי הסייבר פאנק. (''סייבר פאנק'' הוא כינוי לז'אנר מד''ב שנוצר ע''י קבוצת סופרים במדע הבדיוני של שנות ה-80 כמו ויליאם גיבסון, האיש שהמציא את המונח ''CyberSpace'', ויליאם סטרלינג ואחרים. סיפוריהם של אלה כללו מוטיבים של עתיד הנשלט בידי חברות ענק יפניות ורשתות מחשב גלובאליות, והגלישה באינטרנט היא אלמנט מרכזי בחיי גיבוריהם. במדה רבה היתה לסיפורים אלה השפעה על תרבות ה''האקרים'' והאינטרנט של היום, ונתן לומר שבמקרה זה הנבואה הגשימה את עצמה כ''האקרים '' שמחקים את גיבורי סיפוריהם של גיבסון וסטרלינג….)
אולם, כיוון שהאינטרנט כבר היה קיים בתקופה בה סופרי הסייבר פאנק החלו לכתוב את סיפוריהם, אין לומר שתחזיותיהם היו מדהימות במיוחד.
אבל... כבר לפני תשעים שנה היה מישהו שחזה בדייקנות כמעט על טבעית את האינטרנט. היה זה הסופר הבריטי א. מ. פורסטר (E.M. Forster, 1879-1970). פורסטר היה סופר ידוע בתקופתו, שכתב ספרים הנחשבים כיום כקלאסיקה של הסיפורת האנגלית (כמו ''המסע להודו'' וכמה ספרי ביקורת ספרותית מפורסמים). הוא היה ידוע בסלידתו הסנובית מחידושי הטכנולוגיה, ובכל זאת, בסיפור שהופיע בנובמבר 1909 (לפני תשעים שנה!) בשם ''המכונה עוצרת'' (''The Machine Stops''), הוא חזה את האינטרנט ואת השלכותיו על החברה. בסיפור זה (שתורגם לעברית עוד ב-1982 בידי גבי פלג במגזין המדע הבדיוני ''פנטזיה 2000'' , גליון 30, משם לקוחים הציטוטים במאמר זה) מתוארת חברה עתידנית מקפיאת דם בה חיים האנשים בבידוד זה מזה, כאשר הם מקבלים את צרכיהם מידי ה''מכונה''. במסגרת הסיפור מתוארת מערכת תקשורת ומידע המאפשרת לכל אדם, למרות היותו מבודד בחדרו, ליצור קשר מיידי עם כל אדם אחר בעולם ולהזמין כל מוצר לו הוא נזקק - מביגוד ומזון ועד מוזיקה.
פורסטר מתאר את התקשורת הבין-אישית במערכת מידע זו: ''צעדה הבא (של גיבורת הסיפור) היה לסגור את מתג הבידוד וכל מה שהצטבר בשלוש הדקות האחרונות ניחת עליה. החדר היה מלא בקולם של הפעמונים ושפופרות הדיבור. מה טיבו של המזון החדש? התוכל להמליץ עליו? האם הגתה רעיונות כלשהם לאחרונה? התרצה לשמוע מה הגו ידידיה? על רוב השאלות השיבה ברוגז - תכונה גוברת בעידן מואץ זה...'' מי שיקרא קטע זה מבלי לדעת מתי נכתב יחשוב שהמדובר בתיאור של צ'אטינג באינטרנט משנת 1999 ולא קטע מספור שנכתב ב-1909...
פורסטר ממשיך ומתאר בדייקנות ובקצרה אספקטים אחרים של תרבות האינטרנט של ימינו, כמו קבוצות הדיון (בין השאר הוא מתאר הרצאה המועברת במכונה על החיים במעמקי הים הזוכה לתגובות מידיות של המאזינים), ואפילו מביא טיעונים המזכירים את טענותיהם של תומכי האינטרנט שלועגים לאלה ש''טעו בהבנת תפקידה של המערכת והשתמשו בה כדי להביא אנשים אל הדברים במקום להביא דברים אל האנשים''.
פורסטר חוזה סוף קודר ביותר לתרבות אותה הוא מתאר. בשלב מסויים חלה תקלה ב''מכונה'' העומדת בבסיס הרשת והאנשים, שאינם מסוגלים עוד להתקיים ללא הטכנולוגיה שלה, גוועים כולם. התמונה המוצגת בסיפור - של אנשים המסרבים לצאת מחדרם הקטן ולו גם לצרכים הבסיסיים ביותר, כמו תקשורת עם אנשים פנים אל פנים ולא דרך ה''מכונה'' - היא מדכאת ומפחידה.
כיום, כאשר אני שומע את התחזיות כי אנשים לא יאלצו לצאת מבתיהם עוד (הכל יובא אליהם הביתה), כמו גם סיסמאות של חברות מסויימות בנוסח ''זה פאסה לקום מהכיסא'' (ולכן עדיף להזמין דברים רק בשלט רחוק דרך האינטרנט), נוצר בי הרושם המצמרר כי תחזיתו הספרותית של פורסטר מראשית המאה הולכת ומתגשמת, ויתכן כי העתיד בו יחיו אנשים את כל חייהם בחדרם הקטן עם האינטרנט קרוב יותר משאנו חושבים.
E.M. Forster
המכונה עוצרת טקסט הסיפור
א. מ. פורסטר
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
|
| |
 |
 |
|
הדיון חסר בסיס... (חדש)
משה גבל יום ראשון, 02/04/2000, שעה 19:25
ראשית, כותבי מדע בדיוני אינם אמורים לחזות דבר. בנסיון ''להצדיק'' את הז'אנר בינקותו, מן הסתם אמרו מספר כותבים ש''תפקיד'' המדע הדיוני הוא ''לחזות'' את העתיד. הרבה סופרים ומעריצים לא הסכימו עם הדחיקה הפשטנית הזאת לנישה של עתידנים טכנולוגיים כבר אז, ובודאי שלא היום. ישנם, ותמיד יהיו, סופרים המנסים לחזות את העתיד הטכנולוגי והחברתי. לעיתים בהצלחה גדולה, לעיתים בכשלונות מגוחכים. אך ''חיזוי העתיד'' אינה ולא היתה המטרה של ז'אנר מדע הבדיוני. ממתי יש לספרות מטרה מוצהרת? אסימוב בעצמו, הסופר שאולי הכי מזוהה עם לחזות את העתיד, כתב מאמר שבו הסביר שמטרת ספרות המד''ב, כמו ש_הוא_ רואה אותה, אינה לחזות דבר. התקשורת ההמונית, שמעצם תפקידה נוח לה ואף נחוץ לה לדחוק מושגים לנישות, המשיכה, וודאי תמשיך בעתיד, להשתמש בביטויים כגון ''מה שחזו סופרי המד''ב...'' וכו'. אני אישית כועס מעט כל פעם שאני נתקל בביטוי כזה - סופרי מדע בדיוני אינם אסטרולוגים או מנחשי עתידות, וכל השוואה כזו היא אינה הוגנת.
ולעניין: כמו שנאמר, יתכן שרשת האינטרנט לא נחזתה באף סיפור מד''ב היא פשוט כיון שאף אחד לא ניסה.
הסיפור, כפי שתיארת אותו (לא קראתי אותו) נשמע יותר כמו סוג סיפור דיסטופיה קלאסי מאת אדם, שעל פי דבריך, היה ידוע בסלידתו מהטכנולוגיה.
דוגמא יותר טובה של מהשהוא שדומה לרשת האינטרנט, כולל דיון רציני על תועלת וחסרונות של מאגר מידע מרכזי, חופש המידע ועוד, ניתן למצוא בספר ''שמי יהיה לרבבה'' (My Name is Legion), מאת רוג'ר זילאזני. הוא מורכב משלושה סיפורים קצרים בעלי גיבור משותף - אדם שעבודתו בהקמת מאגר הנתונים המרכזי הביאה אותו להחלטה להיות חסר זהות, מלבד זאת שהוא שואל לעצמו.
שלושת הסיפורים נכתבו בשנות השישים והשבעים, בערך באותו הזמן בה נולדו האינטרנט, האפשרות של תקשורת בין מחשבים מרוחקים, והחלו בהרמת מאגרי מידע ממוחשבים. אני אישית משוכנע שאלו, בין השאר, הביאו את זילאזני לכתוב את הסיפורים הללו.
|
|
|
|
|
?האם הדיון חסר בסיס (חדש)
גלעד רוזנבאום יום חמישי, 06/04/2000, שעה 15:53
בתשובה למשה גבל
אין ספק שאין תפקיד מוצהר לספרות המדע הבדיוני, אך יש לבדוק את
הבסיס שעליו עומדת הספרות הזאת.
הבסיס של הספרות היא המדעים (המדויקים והלא מדויקים) שיש לנו
כיום והשלכתם אל עבר העתיד. אין סופר מד''ב (לפחות לפי ידיעתי) שאיננו בעל השכלה רחבה לפחות בנושא אחד.
הרעיון הוא לא לחזות את העתיד להגיד ''מה יקרה'' (מעין הסטוריה עתידנית), אלא לחשוב על מה ''יכול לקרות'' (פילוסופיה עתידנית).
מעניין לחשוב איך התגלגלו הדברים שבגללם לא נכתבו ספרים שבמרכזם מערכת מידע שכזאת? (לא קראתי את סיפורו של זילאזני ולכן
אינני יודע) וגם אם זילאזני כן כתב, מדוע נכתב רק ספר אחד ולא ספרים
רבים שבמרכזם מערכת שכזאת?
הדיון הוא מעניין, פיקנטי, תרגיל מחשבתי ולפי דעתי אין לראות אותו מעבר לכך!
אך אם בדיון על חזיון העתיד עסקינן, הרבה יותר מעניין לראות את
תפאורת סרטי מד''ב, ישנים כחדשים, ולראות האם הבמאים, התפאורנים והתסריטאים התליחו לחזות את איך יראה כדור הארץ
וחיי האנושות עליו בעתיד?
אנו יודעים שהמצב כמו ב''בליידראנר'' כבר לא יהיה (אלא אם פתאום
הכלכלה של יפן תצמח מחדש לגבהים) אבל מה דעתכם על ''האלמנט
החמישי'', סדרות כמו ''מסע בין כוכבים'' וכדומה?
|
|
|
|
|
אתה צודק. ובכל זאת... (חדש)
משה גבל יום חמישי, 06/04/2000, שעה 22:28
בתשובה לגלעד רוזנבאום
במחשבה שניה, ''חסר בסיס'' הוא אכן ביטוי מוגזם, והדיון אינו חסר בסיס.
התכוונתי לומר שהדגש הוא במקום הלא נכון.
הנקודה היא שהשאלה ''מדוע נכתבו לא נכתבו יותר ספרים שבמרכזם מערכת מידע גלובלית?'' יסודה בהנחה השגויה - שאיכשהוא היו אמורים להכתב יותר ספרים על מערכת מידע גלובלית. שאלה כגון זו יכולה להשאל רק לאחר שהומצאה מערכת מידע גלובלית. הרי אף אחד אינו שואל ברצינות איך זה שלא נכתבו יותר ספרים על ''הפלישה מנוגה'' (דוקא נכתבו כמה) או על הפלנטה התאומה של הארץ מהצד השני של השמש. היום אנו יודעים שזו לא המציאות, ולכן לא שאולים בכלל את השאלות האלה. אם היינו מגלים פלנטה תאומה - אז היו שואלים איך זה שלא חשבו על זה קודם. חשבו - אבל היו עוד דברים לחשוב עליבם.
המדע הבדיוני (לדעתי, כמובן) חוקר את עולמות ה-''מה אם...''. מטבע הדברים, רק חלק מזערי מכל ה-''מה אם...'' מתגשם בסופו של דבר.
לאלה יש נטיה לקרוא ''תחזיות מוצלחות'' - למרות שמטרתן אינה ומעולם לא היתה תחזית אלא, כהגדרתך - דיון פיקנטי, או תרגיל מחשבתי מעניין.
על הרעיונות שלא מתממשים במציאות, ואלו הרוב, יש נטייה להסתכל כהזדמנות מוחמצת, ניחוש גרוע או בפשטות - תחזית שהתבדתה.
דוקא ספרים רבים דנו בגישה חופשית למידע, ובהשפעות שלה.
מה שלא דנו בו הוא רשתות מידע ובסיסי נתונים. אלה האחרונים הם תוצאה של הטכנולוגיה המודרנית - וזו רק _הצורה_ שלובש המידע בימינו, ולא המהות. הספרים שדנו בגישה חופשית למידע השתמשו בצורות דמיוניות ורבות של המערכת, מטלפטיה, מודעות משותפת, ספריה ענקית, וגם במה שאנו מכירים היום - בסיסי נתונים ממוחשבים.
במקרה, השיטה בא אנו משתמשים היא רשתות מחשבים ובסיסי נתונים, ולכן נראה לנו במבט לאחור שמעט ספרים דנו ברשתות מידע.
באותה מידה בעוד 100 שנה ישאלו כיצד אף ספר לא חזה שינוע בעזרת צוללות אויר. וכיצד נוכל?
יש אינסוף עתידים אפשריים, אינסוף התפתחויות טכנולגיות שעוד לא נעשו, ואינסוף עולמות מרתקים של ''מה אם...''. הסיכוי שמישהו היום ינחש פריצת דרך מדעית עתידית וינבא את השפעתה הוא אפסי.
אם אפילו תחזית/ניחוש/חזון אחד יתתמש - זה יהיה מדהים.
אני חושב שבעוד 200 שנה (אם עוד יהיה כאן מישהו...) יהיו אלה שיצחקו על ''מסע בין כוכבים'' ויגידו: ''כיצד הם יכלו לחשוב שככה יהיה העתיד בעוד 400 שנה? הרי אפילו את צוללות האויר לא הצליחו לחזות, והן קיימות כבר מאה שנים!''. כמו הרבה אנשים היום - הם לא יבינו שהמטרה אינה רק להציג עתיד אפשרי, אלא להסיק על עצמנו, על ההווה שלנו, ועל החברה שלנו.
ה-''מה אם...'' השונים הם השיטה, ולא המטרה.
|
|
|
|
|
אין צורך להיבהל. (חדש)
עידו רייף יום שישי, 07/04/2000, שעה 13:27
יש צורך בסיסי שעליו לא יכולה האינטרנט לענות: אינטראקציה עם אנשים אחרים, פנים אל פנים.צ'אט, לא משנה כמה משוכלל ומעודכן, לא יכול להחליף פגישה אמיתית עם אנשים חדשים, מגע אנושי, או שיחה ללא צורך להעזר בטכנולוגיה, בדיוק כמו שסקס טלפוני (או אינטרנטי) לא מתקרב לדבר האמיתי.
החברה שלנו היום תלויה בדברים האלו כמו באויר לנשימה, וייקח לה עוד עשרות שנים להתפתח לחברה של הרמיטים, אם בכלל היא זזה בכיוון, מה שלא נראה לי. בינתיים, הייתי אומר שיש עוד זמן עד שנבואות הזעם של פוסטר יתגשמו.
|
|
|
|
|
תגובה לתגובה (חדש)
אלי אשד יום שני, 10/04/2000, שעה 16:35
בתשובה לעידו רייף
תגובה לתגובות .
אינני טוען ש''מתפקידו'' של המדע הבידיוני הוא לחזות המצאות ושינויים טכנולוגיים שונים,כמובן שלא , מה שהמדע הבידיוני עושה וצריך לעשות הוא להעלות ספקולציות ספרותיות על שינויים אפשריים בחברה כתוצאה ממיגוון של שינויים שאותם מעלה על דעתו המחבר . ''ניבוי'' אמיתי הוא נדיר מאוד גם במד''ב ( אם כי הייתה תקופה בתולדות המד''ב שבה חובבי המד''ב הצהירו בקול גדול על תחזיות שונות של סופרי מדע בידיוני שהתאמתו בעולם האמיתי כמו הפצצה האטומית , הטיסה לירח וכו' וכמובן התעלמו מכול אותם סיפורים ש''ניבאו'' דבריחם שלא התקיימו מעולם ).
בכול אופן סיפורו של פורסטר הוא בעיני דוגמה יוצאת דופן של סיפור שמצליח לא רק ביגלל החיזוי הטכנולוגי שלו , של רשת המחשבים דמויית האינטרנט כמו גם ובעיקר ביגלל הדרך שבה הוא מתאר את התגובה של החברה האנושית לשינויים טכנולוגיים אלה .
אני זוכר שכשקראתי את הסיפור לראשונה בשנות ה-80 כאעשר תרגום שלו פורסם במגזין ''פנטזיה 2000'' הסיפור לא עשה עלי כול רושם מיוחד מאחר שנראה לי שהוא מתאר עוד עתיד דמיוני לחלוטין שאין לו כול רלבנטיות לגבי כפי שתואר בידי אנגלי מראשית המאה שבבירור לא היה לו כול מושג איך העתיד יהיה באמת , הסיפורים במגזין לגבי המסעות בחלל והרובוטים , נו אלה נראו הרבה יותר רלבנטיים ומעניינים יותר משום שהייתי משוכנע שהם מתארים דברים שיתגשמו עוד בחיי , כן הייתי מודע לזה שהמדע הבידיוני איננו אמור באמת לנבא דברים אבל הייתי משוכנע שיש דברים שאותם הוא מתאר שיתגשמו באמת … .
15 שנה מאוחר יותר כאשר קראתי את הסיפור מחדש ראיתי אותו באור שונה לחלוטין, כסיפור שהוא אחת הדוגמאות הנדירות מאוד של יצירה שחוזה בדייקנות לא רק המצאה טכנולוגית מסויימת אלא גם את התגובות והשינויים שחלים כתוצאה מימנה. האינטרנט הופיע ומשנה לחלוטין את העולם כפי שאנו מכירים אותו. אינני חושב שהחברה האנושית תשתנה באופן מוחלט כתוצאה מהאינטרנט , האינטרנט לעולם לא יהיה נפוץ מספיק בקרב כול האנשים כדי לגרום לשינוי דרסטי כזה , אבל אין לי ספק שיהיו אנשים שישתנו באופן מוחלט כתוצאה מימנו ואפילו בצורה הדומה לזו שמתוארת בסיפור.
אני יודע שכך יהיה מישום שהאמת היא שלצערי אני מכיר באופן אישי כמה אנשים שמכורים לחלוטין לאינטרנט והתמנהגותם היא דומה מאוד לזאת של גיבורת הסיפור של פורסטר , אותו חוסר יכולת לשוחח ולתפקד עם אנשים רגילים ולעומת זאת אותה תחושת רווחה כאשר הם ניכנסים לבסוף ''לעולם האמיתי '' לזה של האינטרנט שרק בו הם מרגישים את עצמם בבית ומימנו הם יוצאים רק כאשר אין להם כול ברירה .מבחינה זאת סיפורו של פורסטר כבר התגשם במציאות .
פורסטר אולי ידע מעט מאוד על מדע וטכנולוגיה , אבל הוא בברור ידע הרבה מאוד על בני אדם, והוא היה מסוגל לנחש כמה ניחושים שהתבררו כמדוייקים מאוד על הדרך שבה טכנולוגיה מסויימת יכולה להשפיע על בני אדם מסויימים.
|
|
|
|
|
אין צורך להיבהל. (חדש)
דניאלה כהן שבת, 02/02/2002, שעה 13:04
בתשובה לעידו רייף
מה הקשר בכלל לסקס טלפוני לבין האינראקציה
|
|
|
|
|
פורסטר, בוש, והאינטרנט (חדש)
אסף ברטוב יום חמישי, 04/05/2000, שעה 5:05
כמה נקודות נפרדות בקצרה:
1. כל הכבוד לפורסטר. אכן תחזית שלא החטיאה בהרבה. מצד שני, _ה_סיבה להקמת האינטרנט היתה החשש ההיסטרי-כמעט של הממשל האמריקני מנוראות המלחמה הקרה לכשתהפוך לחמה - ספציפית מתרחיש הפצצת וושינגטון. המדענים והסטודנטים אשר פיתחו את האינטרנט בחיתוליה פעלו תחת הוראות ברורות ליצור רשת המחברת רשתות מקומיות יותר, ומה שהיה הכי חשוב לממשל היה שלא ייתכן מקרה של השבתת הרשת בגלל השבתת אחד או יותר מהמחשבים המשתתפים בה. ארכיטקטורת האינטרנט היא בראש ובראשונה מבוזרת למדי, וחפיסות המידע שלי יגיעו כעת אל עיניכם הקוראים גם דרך טונגה או זנזיבר אם לפתע פתאום ייפלו השרתים האמריקאים או הישראלים הרגילים דרכם עובר רוב המידע. אותו ניתוב דינאמי של מידע שומט את הקרקע בעצם תחת הסיפור של פורסטר. ובכל זאת תחזית מרתקת.
2. בשנות הארבעים והחמישים המוקדמות כיהן מדען בשם ואנבר בוש (Vannevar Bush) בתפקיד היועץ המדעי לנשיא (יענו החנוקוגלו של האמריקאים :). הוא יזם את הקמת קרן המדע הלאומית האמריקנית (NSF) בין היתר. אבל מה שבאמת מענין אודותיו זה שבשנת 1945 (!) הוא כתב מאמר על מכונה שתאפשר לאדם לבחור נתיבים במאגר מידע אוניברסלי (''סך הידע האנושי''), ולשמור את אותם נתיבים, כמעין הנצחת חלק מעצמו ומחשיבתו. את זה הוא כתב שנים רבות לפני שמישהו אמר HyperText. למכונה הוא קרא Memex.
את המאמר אפשר לקרוא כאן:
3. הערה אחרונה - אולי אני מפגין את בורותי בפרהסיה, אך האם לא התכוונת לסופר _ברוס_ סטרלינג, אלי?
|
|
|
|
|
שכחנו את אסימוב? (חדש)
סטנלי יום ראשון, 28/05/2000, שעה 14:57
ואת מחשב ''מולטיואק'' שלו?
|
|
|
|
|
לא לשכוח את המילה ''מדע'' (חדש)
אמנון יום חמישי, 24/05/2001, שעה 11:24
בתשובה לסטנלי
חשיבות המדע הבדיוני היא הרבה מעבר לבידור.
זהו אמצעי רב עוצמה להעלות השערות
מטורפים בלי להתקל בהתנגדות ההגיון או המוסכמות המקובלות בחברה.
זה מקביל לדיונים בטכניקת ''סער מוחות''.
מה שחשוב בענין, לא לשכוח את המדע
בתוק מסגרת זו. חשוב לא להגרר לרעיונות
אשר המדע הבסיסי אינו יכול לחיות עמם.
|
|
|
|
|
חוזי האינטרנט (חדש)
אלי שבת, 09/02/2002, שעה 5:40
בתשובה לאמנון
פורסטר לא היה הראשון שחזה את האינטרנט. לפניו היה סמואל בטלר במחצית השניה של המאה ה-19 . ואחריו היו אחרים כמו ה. ג. וולס ( שאותו ביקר בסיפור) מורי לינסטאר וכמה אחרים .
ועל כך ראו :
חוזי האינטרנט
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
