עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
סוד הקסם של התלת-רגליים
ספרים / עידו גנדל
שבת, 18/02/2012, שעה 12:37
על ''מות הלב'' בספרו של ג'ון כריסטופר
|
|
את הפרסום הרב לו זכה ''התלת-רגליים'', ספרו הידוע ביותר של ג'ון כריסטופר (1922-2012), אפשר לייחס במידה רבה לסדרת הטלוויזיה אשר הופקה על ידי ה-BBC בשנות השמונים ועקבה אחר עלילת הספר, בנאמנות הולכת ופוחתת, עד שנגדעה באיבה בשל מחסור בתקציב. עם זאת, ''התלת-רגליים'' אינו סתם ספר מדע בדיוני שנקלע במקרה לאור הזרקורים. למעשה – למרות מגרעות מסוימות שנובעות מפנייתו לקהל צעיר – מדובר ביצירת מופת של הז'אנר. הספר מגשים באופן מרשים את היעד הנשגב של הספרות הספקולטיבית, הארה חדשה של נפש האדם דרך הצבתה בתנאים שחורגים מהמוכר לנו בעולם האמתי, וזאת באמצעות החצנה מבריקה של אחד הפחדים העמוקים ביותר של האדם הצעיר (לפחות בתרבות המערבית המודרנית): הפחד ממות הלב.
אין כמעט ילד או מתבגר שלא הבטיח לעצמו, או הטיח בהוריו ברגע של זעם, שהוא לעולם לא יתנהג לילדיו שלו כפי שמתנהגים כלפיו. תפיסה זו אינה מצטמצמת, כמובן, למשפחה הקרובה בלבד, . כל המבוגרים, או כמעט כולם, נתפסים כמי שאינם מבינים או אינם רוצים להבין את נפשו ואת עומק רגשותיו של הצעיר. ואף על פי שנוח לו לעתים להתחפר בעמדה הזו ואף להשתמש בה כנשק, הצעיר המודע לעצמו אינו יכול לחמוק מהתובנה שגם הוא יתבגר ביום מן הימים, ואז – לפי ההיגיון שלו עצמו – גם הוא יאבד בהכרח את ההבנה האמפתית ואת הייחודיות הרגשית שלו. במילים פשוטות, הלב שלו ימות, והוא יהפוך לאחד מהם.
הדים לתובנה איומה זו, שהיא מעין שילוב מעורפל של אובדן תמימות, בגידה עצמית והחשש מפני המוות, אפשר לשמוע באינספור מקומות שונים ומשונים. לדוגמה, Der Erlkönig (שר היער), שירו המפורסם של גתה משנת 1782; פיטר פן של ג'יימס מתיו ברי, במיוחד הפרק האחרון והעצוב; סרט הנעורים המצליח ''מועדון ארוחת הבוקר''; ואפילו השיר ''(When I grow up (to be a man'' של הביץ' בויז. כמו רוח רפאים שתקנית ועיקשת שמתחבאת בחשכה, כמו מלאך המוות שממתין בסבלנות בסוף הדרך ומגל בידו, כך עולמם האטום רגשית כביכול של המבוגרים מטיל צל כבד יותר ויותר על הצעיר בעל הנפש הרגישה. ומה יוכל לעצור אותו?
בשנות החמישים של המאה הקודמת, כך לפחות גורסת הדעה המקובלת, סרטי המדע הבדיוני שתיארו פלישות חייזריות ומוטציות אטומיות למיניהן זכו לפופולריות גדולה בארצות הברית, מכיוון שהחצינו את החששות דאז מפני מלחמה גרעינית נגד ברית המועצות. סרטים אלה היוו ערוץ לעיבוד רגשי של הפחדים, וזאת ללא תחושת המציאות מקפיאת הדם והמשתקת של הדבר האמתי. את אותו דבר עשה ג'ון כריסטופר, ביד אמן, לפחד מפני מות הלב. ב''תלת רגליים'' הוא הפך תהליך אנושי הדרגתי ובלתי נמנע זה לאקט מיידי שנכפה מבחוץ על ידי גורמים שעוינים את האנושות: הכיפוי.
בתחילת הספר (שנכתב בשנים 1968-1967) אנו רואים חברה אנושית כפרית ושלווה, נטולת טכנולוגיה כמעט לחלוטין. מהר מאד אנו מגלים שלא מדובר בעידן הטרום-תעשייתי: פה ושם צצים חפצים מודרניים ועיי חורבות מוכרים, שמצביעים על כך שהסיפור מתרחש דווקא בעתיד. ויל פרקר, המספר וגיבור הספר, הוא בן שלוש-עשרה; בעוד שנה יעבור את טקס הכיפוי, בו מכונה מוזרה וענקית בעלת שלוש רגליים תגיע לכפר ותצמיד לראשו מקלעת חוטים מתכתית, שתהפוך אותו מילד לבוגר. בן דודו ג'ק, שהיה חברו הטוב ביותר, עבר זה-עתה את הכיפוי, והדיאלוג הקצרצר של השניים ימים ספורים לאחר מכן הוא תמצית מדויקת של התהום שנפערה ביניהם, זו שבין עולם הילדים לעולם המבוגרים (הדובר הראשון הוא ויל):
''אבל אני לא מבין למה זה צריך לקרות. אני מעדיף להישאר כמות שאני.''
הוא חייך, ''אינך יכול להבין כעת, אבל כשזה יקרה תבין. זה...'' הוא נענע בראשו. ''איני יכול לתאר את זה.''
''ג'ק,'' אמרתי (...), ''חשבתי על מה שאמרת. על הדברים הנפלאים שאנשים עשו לפני בוא התלת-רגלים.''
''אלה היו שטויות,'' אמר, נפנה ממני ושם פעמיו אל הכפר. (עמ' 18)
ואז נתקל ויל בנווד מדומה בשם אוזימנדיאס. הנוודים הם אנשים שכיפויים לא עלה יפה, ושאיבדו בעקבות כך את שפיותם. אוזימנדיאס מעמיד פנים שהוא אחד מהם, אך למעשה הוא אדם חופשי בעל כיפה מזויפת. הוא מספר לוויל את האמת: התלת-רגליים הם יצורים מעולם אחר, הכיפות מיועדות לשעבד את בני האדם ולהפוך אותם לכנועים וצייתנים כלפי אדוניהם החדשים, ובהרים הלבנים מסתתרת קבוצה של אנשים חופשיים אליהם יוכל להצטרף אם יצליח להגיע עד לשם בלי להיתפס.
ויל, מיותר לציין, יוצא מיד לדרך. המסע הארוך שלו (ושל שני הנערים שמצטרפים אליו) אל ההרים הלבנים, ומה שקורה לאחר מכן, הוא סיפור הרפתקאות במלוא מובן המילה, מלא בסכנות, גילויים, מעשי גבורה קטנים וגדולים ועוד. אך לאורך כל הדרך ממשיך כריסטופר לבחון את שאלת ''מות הלב'' המוחצנת שלו על כל היבטיה, ללא רחם. עד כמה המכופים באמת שונים בנפשם מהאנשים החופשיים? האם היתרונות של הכיפוי – השלום בין בני האדם, החיים היציבים והנוחים, ואפילו מניעת מחלות מסוימות – אינם עולים על החסרונות? האם העוני, הרדיפה והקשיים הם מחיר שראוי לשלם עבור החופש הערטילאי הזה? האם מותר, בשם הרדיפה אחר חופש המחשבה, לפגוע במכופים שאיבדו אותו ולא מרצונם?
עמדתו של כריסטופר אינה משתמעת לשני פנים, והדבר מודגש ככל שמתקדמת העלילה: איבוד החירות פירושו מוות, גם נפשי וגם פיזי, וויתור עליה פשוט אינו בא בחשבון. אף על פי כן, מספר סימני שאלה ממשיכים לרחף באוויר. אפילו בשיא תקופת הזוהר והקדמה של האנושות, לפני בוא התלת-רגליים, היו עוני, סבל, מלחמות ופצצות שיכלו להחריב ערים שלמות. מה מבטיח שכעת, אם יצליחו האנשים החופשיים להסיר את עול השעבוד, המצב יהיה טוב יותר? מה התועלת בחופש מחשבה, אם בסופו של דבר יחזרו בני האדם לסורם וישמידו את עצמם במו ידיהם? כאשר הקונפליקט הרגשי והאישי של הקורא הצעיר מוסב לשאלה חיצונית וגורלית עד כדי כך, הדבר מעניק לו פרספקטיבה חדשה ומסייע בהתמודדות, גם אם לא הוצע לו פתרון מניח את הדעת. הקורא זוכה להבין, לפחות, עד כמה השאלה עצמה מורכבת.
למרות הקשרים האסוציאטיביים הרבים – הכיפה, טקס המעבר מילדות לבגרות בגיל קרוב לשלוש-עשרה ועוד – קשה להאמין שכריסטופר התכוון לרמוז באופן כלשהו לדת, ובוודאי שלא ליהדות. ''התלת-רגליים'' יכול להוות נקודת מוצא מרתקת לדיונים בנושא דת וחופש מדת, אך הספר כשלעצמו מבוסס, כאמור, על מוטיב רגשי אוניברסלי, ונדמה שכל פרשנות שתציע מקור השראה בדת תהיה נגועה במידה של קונספירטיביות. לדוגמה, כיפה היא לא רק עניין יהודי: הגיוני ששליטה חיצונית במוח תיעשה באמצעות התקן שממוקם קרוב אליו, והתקן דמוי כיפה הוא המועמד הטבעי לכך. אילו היו התלת-רגליים מבצעים ברית מילה כפויה, לעומת זאת...
מבחינת העלילה, כפי שהוזכר למעלה, הספר רחוק משלמות: הרבה יותר מדי קשיים נפתרים בצורה פשוטה מדי, לעתים בדאוס-אקס-מאכינה ממש. הדמויות אינן מורכבות במיוחד, למעט ויל. כריסטופר מציג את רגשותיו ומחשבותיו של גיבורו באופן מעמיק ונוקב, גם אם הדבר נעשה לעתים במילים בודדות ממש ובפתאומיות כזו, שקורא לא מרוכז עלול להחמיצם כליל. למרות זאת, זהו ספר מדע בדיוני קלאסי, מרתק ועתיר דמיון, שיכול לקסום גם למבוגרים – אם הלב שלהם עדיין חי.
ג'ון כריסטופר, הלא הוא הסופר סמואל יוד, הלך לעולמו בשלישי בפברואר 2012. ספר נוסף שלו שזכה להצלחה רבה, תחת אותו שם עט, תורגם לעברית בשם ''ככלות העשב''.
המהדורה העברית:
התלת רגלים
תרגום: דורית לנדס
הוצאת עם עובד, 1987
342 עמודים
|
 |
|
