 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
זומבים עליך, ישראל!
סרטים / נורית הוראק
04/03/13
תגובות: 2
מעגל בלי הרבה קסם
סרטים / עליזה בן מוחה
20/10/12
תגובות: 3
קפטן אמריקה ומלחמת העולם השנייה
סרטים / אנדרו ליפטאק
03/09/11
תגובות: 1
מקור לא ברור
סרטים / עליזה בן מוחה
30/07/11
תגובות: 4
כמעט הסוף (חלק ראשון)
סרטים / עליזה בן מוחה
12/06/11
תגובות: 0
חלום גנבים
סרטים / עליזה בן מוחה
29/12/10
תגובות: 13
טובים השניים?
סרטים / עליזה בן מוחה
14/08/10
תגובות: 5
מגע של קסם
סרטים / לילי דאי
14/05/10
תגובות: 2
המקום שאליו גיבורי אקשן הולכים למות
סרטים / לילי דאי
02/05/10
תגובות: 4
מה שיותר כחול יותר ממדים
סרטים / לילי דאי
31/01/10
תגובות: 5
על ממוצע ומעל הממוצע
סרטים / אֹרן רהט
24/10/09
תגובות: 8
לשקוע בסרט טוב
סרטים / רז גרינברג
28/04/08
תגובות: 1
דיקסילנד
סרטים / אהוד מימון
03/10/06
תגובות: 2
חייו ומותו של סופרמן
סרטים / רני גרף
25/07/06
תגובות: 22
הטרור כמשל
סרטים / רני גרף
03/04/06
תגובות: 15
|
 |
מועדון מטריקס גורלי
סרטים / עפר סקר
יום ראשון, 02/09/2001, שעה 14:06
מה קדם למה – התרנגולת או המטריצה?
|
|
כש'מטריקס' יצא, בשנת 1999, הוא התקבל בתדהמה, ובצדק. שלא כמו ספרות המדע הבדיוני, המפיקה מרגליות על בסיס קבוע למדי, מסתפק הקולנוע המד''בי בעיקר בקדמה טכנולוגית בתחום האפקטים. מדי פעם מתקבל סרט זה או אחר – בדרך כלל של טרי גיליאם – באהדה יחסית על ידי הביקורת ובסלחנות על ידי הקהל. זה הכל. 'מטריקס', לעומת זאת, התקבל בתשואות רמות על ידי אלה ואלה גם יחד, והפלא הגדול מכולם – אפילו חובבי המד''ב אהבו אותו.
יותר מכך – 'מטריקס' אינו רק סרט מצליח או טוב, אלא אף חתרני במובן העמוק של המלה – חותר תחת התפיסות הבסיסיות והעמוקות של חיי היום-יום שלנו. סרט כזה לא נעשה קודם לכן.
לא נעשה?
במסה של בורחס 'מבשריו של קפקא' (אשר תורגמה לעברית כחלק מהאוסף 'גן השבילים המתפצלים') הוא מסביר כי מבשריה של יצירה באים, למעשה, רק אחריה. רק בדיעבד אנו יכולים לפנות לאחור ולומר ''זה כבר היה שם קודם''. הרי לכם בחינה של שני מבשרי 'מטריקס', בתוספת נסיון לברר מה רשם דוקא אותו ולא אותם בספר ההסטוריה המופלא של ההצלחות.
זכרון גורלי: ניצן ראשון, פרח קמל
'זכרון גורלי' יצא בשנת 1990, הרבה לפני כל מהומת המילניום ואוירת האפוקליפטיות שנלוותה אליה. הוא מבוסס על סיפור קצר של פיליפ ק. דיק, 'We Can Remember It For You Wholesale', המספר על אדם המגלה כי התאגיד המעסיק אותו שינה חלקים מזכרונו. בסרט מככבים ארנולד שוורצנגר ושרון סטון, וביים אותו אחד מבמאי האקשן הטכניים והפשיסטיים ביותר של הוליווד, פול ורהובן ('אינסטינקט בסיסי').
עד כאן עובדות יבשות, אך מהן כבר ניתן להקיש על הפרדוקס שהכשיל את הסרט: הנסיון לחבר בין מדע בדיוני פילוסופי-דקדנטי לבין אקשן הוליוודי להיטי. דיסוננס זה מרחף מעל הסרט כולו, כאשר תמונת עולם קודרת ומשחקי מציאות שוברי ראש מתנפצים כגלים על מזח האלימות השוורצנגריאנית. החיבור בין דיק לורהובן לא נמשך זמן רב מדי. לאחר כעשרים דקות מתחילתו (עשרים דקות מופלאות, אגב) נוטש הסרט את עלילת הסיפור שעליו התבסס ועובר לתיאור מסעו של הגיבור אל המאדים, מסע שתכליתו סגירה סופית של כל אותם חשבונות ישנים וחשיפת האמת מאחורי השתלת הזכרון של הגיבור.
למותר לציין כי בסיפור המקורי הגיבור כלל לא טס למאדים.
הסרט לא נעשה רע מאותו רגע ואילך. כפל הזהויות האמור – סרט אקשן ומד''ב פילוסופי-דקדנטי – ממשיך לשלוט בו כמעט עד סופו, כאשר הוא ממשיך להציג תמונת עולם פסימית ועוד כמה שאלות הנוגעות לתעתועי המוח האנושי. אך הסוף הבלתי נמנע הנו טוב, והמאבק לאמירה אמיתית, בתנאים אלה, אבוד. אותו סוף דביק ומעצבן לא מותיר כל זכר לרעיונות שעלו בפתיחה, והוא מנותק מהם עד כי יכול אדם לתהות מה, בעצם, חיפשו היוצרים בסיפור הפילוסופי של דיק, אם כל חפצם היה סרט אקשן בריא וכמה ישבנים נבעטים. האם לא עדיף, במקרה כזה, לצאת מנקודת פתיחה במשקל נוצה?
ובכל זאת, 'זכרון גורלי' הוא לא סרט רע. הוא מצליח לשמור על מדה מסוימת של בהירות, וניתן לטעון כי הוא מביא את משחקי המציאות של דיק באופן מתוחכם לקהל ההמונים. הסרט אכן הצליח, כמו כל סרטי שוורצנגר באותה תקופה, אך נקטל בביקורת – אולי בצדק. הוא נכשל בנסיון למצוא שביל זהב בין המסר הפסימי לבין הוליווד האופטימית.
שביל הזהב הזה נמצא מאוחר יותר. אתם יודעים איפה.
מועדון קרב: מופת וכישלון
ראשית, מוכרחים להודות, למרות הקושי: 'מועדון קרב' אינו סרט מדע בדיוני. כלל וכלל לא. ההודאה בכך קשה ועצובה לכל חובב מד''ב באשר הוא. הדבר עצוב במיוחד עקב היותו, באופן חד משמעי, הטוב שבסרטי סקירה זו. טוב יותר מ'מטריקס', טוב בהרבה מ'זכרון גורלי'. למעשה סביר להניח כי 'מועדון קרב' טוב יותר מכל צמד סרטים שתעלו בדעתכם בשעה הקרובה. רק הזמן יגיד אם הוא אמנם הסרט הטוב ביותר שנוצר בשנות התשעים.
שלוש פעמים מציע לנו 'מועדון קרב' מרד: הראשונה – מרד בסיאוב הקפיטליסטי. זהו מרד אלים המקבל, לרגע, את תמיכתו המלאה של הסרט. השניה – מרד בקולנוע וביכולתו ליצג את המציאות. 'מועדון קרב' כופר ביכולת של עצמו ליצג אמירה חד משמעית כאשר הוא מציע לנו להפסיק להאמין למה שרואות עינינו. השלישית – מרד במציאות עצמה. לפי 'מועדון קרב' הכל מוטל בספק.
הסרט לא מסתפק בכך. בסופו של דבר הוא מאיר באור מגוחך את הנסיון למרוד ומציג, למעשה, תמונת עולם אבודה, גם אם מצחיקה במדה. לפי 'מועדון קרב' הסיאוב הוא לא זמני או תלוי תקופה: הוא אינסופי ולוכד את כולנו. הבריחה ממנו מובילה לעוד וריאציה שלו עצמו ותו לא.
'מועדון קרב' מבוסס על ספר בשם זה ('Fight Club') של סופר צעיר ומצוין בשם צ'אק פלניוק, ובניגוד ל'זכרון גורלי' הוא נאמן ברוחו ליצירה הספרותית. למעשה הוא אף מעט קיצוני מהספר – הוא מסרב להציע לגיבוריו גאולה, אפילו בתור בדיחה. שוב, אם הנושא עדיין לא ברור: סרט חובה.
'מועדון קרב' יצא כמעט במקביל ל'מטריקס'. מדוע, אם כך, 'מטריקס' ולא הוא? הרי התימות מ'מטריקס' ומ'זכרון גורלי' – החתירה תחת יסודות המציאות והסובייקטיביות של הקיום – חוזרות בו באופן מתוחכם יותר. מדוע לא הוא? התשובה: 'מועדון קרב' הוא כשלון קופתי צורב, מהסוג הגורם ליוצריו לאבד את מקומם בהוליווד. תשאלו את דיוויד פינצ'ר.
למען האמת, כשצופים בסרט מבינים למה. כלל לא ברור מה גרם לאולפנים ללכת על הפרויקט הזה, ועצם עובדת קיומו הנה פלא משמח – לא כל יום נותנים האולפנים הגדולים למכונה המשומנת שלהם לעסוק במוצר כה חריג ובלתי מתחשב בטעם הקהל. הסרט כאילו תוכנן להיות כישלון.
במקרה הזה יש משמעות להצלחה. 'מועדון קרב' לא הצליח באמת לחתור תחת המסגרת שדרכה בא לעולם. בכשלונו המסחרי הוא הבהיר לאולפנים כי הדרך השמרנית היא הנכונה, וכך נכשלה המהפכה. הצלחת המהפכה פירושה להביא את המחתרת לכל בית.
כיום, כמובן, 'מועדון קרב' הנו סרט פולחן, אך הוא כבר איחר את הרכבת. חבל. זוהי תעודת עניות לקהל.
מטריקס: פשרה מנצחת
'מטריקס' הוא סרט חתרני. בהשוואה ל'מועדון קרב' הוא אמנם שמרני משהו (בשמרו על קו חד, יחסית, בין המציאות לבין השקר) ויש בו מדה ברוכה של אופטימיות – כי 'מטריקס' הוא הפשרה המושלמת בין הדרישות של הוליווד לבין שאיפות המד''ב האמנותי החתרני. הוא עובר את כל המשוכות באלגנטיות: שילוב חלק בין שאלות פילוסופיות לבין קטעי אקשן הוליוודיים, בהם כאלה שלא יביישו את ג'ורג' לוקאס; הוא קליל מספיק על מנת להיות להיט וכבד במדה הנכונה על מנת לקבל את תשבוחות הביקורת. אם 'זכרון גורלי' טוען כי אפשר להפעיל עלינו מניפולציה מחשבתית ו'מועדון קרב' טוען כי אנחנו מפעילים על עצמנו מניפולציה מחשבתית בהכרח, מפשר 'מטריקס' ואומר כי מפעילים על כולנו מניפולציה אך הדבר ניתן לשינוי.
מעניין לבחון את נוסחת הקסם של 'מטריקס' לאורו של סוף הסרט. הסוף של 'מטריקס' מצליח שלא לפגוע בשריון ההוליוודי שלו ועם זאת לא לבייש את הליבה הרעיונית. הדבר נעשה באופן פשוט למדי: סוף פתוח. הוא לא מתקתק ולא אנטי קהלי – יש בו מרווח קטן להשלמה מחשבתית ובכל זאת הוא מעין סוג עקום של סוף טוב.
זו הסיבה לציון לשבח על המקוריות ולתשואות: 'מטריקס' מצא את הדרך לערער את המיינסטרים מבפנים. הוא לא סרט ענק כמו 'מועדון קרב', אבל הוא סרט טוב מאד, וטוב מאד זה טוב מספיק.
'מטריקס' יכול בקלות להסתיים בסרט האחד הזה ובסוף הזה, בלי שני סרטי המשך, אך ההמון שהעלה את הסרט על נס דורש תשובה לשאלה הטפשית משהו ''מה קרה בסוף?'' דוקא כאן, בדרך לסרטי ההמשך, אנו נתקלים באותה התנגשות הרסנית שמוטטה לפני עשור את 'זכרון גורלי'. צפויים לנו בקרוב 'מטריקס' 2 ו-3.
על כן מוגשת בזאת תחינה כנה לאלוהים המחשב: שמור עלינו מכל רע ודאג להמשכים טובים. בבקשה.
''מאטריקס''
''זכרון גורלי''
''מועדון קרב''
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
המטריקס סרט רע
Preacher יום ראשון, 02/09/2001, שעה 18:55
(14 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
|
|
חבר'ה, באמת.
נונין יום שני, 03/09/2001, שעה 18:47
(19 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
אחלה של מאמר!
עידו רייף יום ראשון, 09/09/2001, שעה 22:55
(2 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
אמרו כבר הכל
אבישי יום ראשון, 16/09/2001, שעה 0:24
(4 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
לדעתי...
לא משנה יום רביעי, 03/10/2001, שעה 0:21
(2 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
