 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
החינמניה מס' 38
שונות / המערכת
27/09/14
תגובות: 2
החינמניה מס' 37
שונות / המערכת
12/07/14
תגובות: 1
הגשת אירועים לאייקון 2014
שונות / המערכת
23/06/14
תגובות: 0
תיקוצ'יקים ועולמות אחרים
שונות / איתי ליבנה
31/05/14
תגובות: 1
החינמניה מס' 36
שונות / המערכת
26/04/14
תגובות: 0
החינמניה מס' 35
שונות / המערכת
08/03/14
תגובות: 0
פרס גפן 2014
שונות / המערכת
05/03/14
תגובות: 4
קול קורא להגשת סיפורים
שונות / המערכת
15/02/14
תגובות: 0
החינמניה מס' 33
שונות / המערכת
03/11/13
תגובות: 0
קול קורא
שונות / המערכת
29/09/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 32
שונות / המערכת
07/09/13
תגובות: 2
דיווחים חיים מוורלדקון
שונות / המערכת
24/08/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 31
שונות / המערכת
21/07/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 30
שונות / המערכת
27/05/13
תגובות: 0
הרועה האחרון - סרט מסע פנטסטי
שונות / המערכת
02/04/13
תגובות: 0
|
 |
הקיסם בעינו של הזועם
שונות / ניר יניב
יום חמישי, 04/10/2001, שעה 12:01
אלים, אלילים,
וניר הזועם בדרכים
|
|
טור אישי, הופיע בגליון מספר 12 של המימד העשירי, אוקטובר 2001,
לאחר הפצרות רבות מצד אנשי מפתח באגודה לכתוב משהו הקשור,
ולו במעט, לנושאו של כנס ICon2001
א. המגדל הלוהט
הפיצוץ אירע בפתאום, ללא שום התראה או הכנה מוקדמת. ענן עשן אדיר התמר לגובה, מסתיר את תוצאותיה האיומות של ההתנגשות המחרידה שגרמה לו. אזרחים המומים עמדו מלכת, תוהים מהו זה אשר קרה וכיצד ישפיע הדבר על עתידם. עשן, גיצים ופיח כיסו את עין השמש.
הורדתי את המחבת מהאש.
''מי, בשם אלוהים,'' השתעלה ידידה שוחרת טוב, ''לימד אותך לבשל?''
''ניסוי וטעיה!'' אמרתי בגאוה לא מוסתרת.
''טעיה ללא ספק,'' גנחה הידידה וניסתה, בשגגה, לבחון מקרוב את תכנה השחרחר של המחבת. ''אלוהים!''
''אני תמיד שמח לקבל מחמאות,'' אמרתי בעודי פוזל אל עבר יצירת המופת, אשר דמתה באופן חשוד למודל מוקטן של מורדור, כולל הרי הגעש הפעילים. ''עם זאת, יתכן כי נתן לשפר מעט את הטעם.''
''לשפר?'' חרחרה הידידה בבעתה, ''לשפר?!''
''ודאי. איפה המלח?''
''אלוהים!''
''כן, כבר אמרת את זה. אני לא בטוח כי משמעות המלה היא מה שאת חושבת שהיא. תביאי צלחת ונאכל.''
''אוי, אלוהים אדירים!''
ב. סופו של הזועם?
מישהו שם למעלה אוהב אותי. אני בטוח בכך. זה זמן מה נראה לי כי העולם יפה, האנשים נחמדים, ואפילו ספרי המדע הבדיוני המתורגמים לא מצליחים לדרדר את מצב רוחי המרומם. כמה מידידי הביעו אי נחת ממצב זה של הדברים.
''מישהו שם למעלה,'' חקר אחד מהם, ''או מישהי כאן למטה?''
''ובכן,'' אמרתי, ''אני מודה כי יתכן קשר תיאורטי מסוים בין התופעות השונות, אם כי הייתי מהסס להסיק מיידית על יחס ישר בין...''
''איך קוראים לה?''
''ראה איזה יום יפה,'' אמרתי. השמים בהקו בכחול עז, אדים וענני זבובים הקיפו את פחי האשפה בואך רחוב אבן גבירול, תל-אביב, והטמפרטורה עמדה על שלושים וחמש מעלות צלסיוס בקירוב. בצל.
''אתה מרגיש טוב?'' חקר הידיד בדאגה.
''מעולם לא הרגשתי טוב יותר,'' אמרתי. ''Heaven, I’m in Heaven...''
''מה דעתך על אורסון סקוט קארד?''
''נחמד... נחמד...''
''אורסון סקוט קארד? נחמד?! אה, מה עם, אה, מסע בין כוכבים?''
''יופי של סדרה... אפקטים מצוינים, תסריט מעניין, משחק משובח, סדרה מאד אמינה...''
''ניר!''
''...הרובוט ההוא שם, איך קוראים לו? הוא הכי אמין. היה לי בדיוק כזה בבית, פעם.''
''ניר!!!''
''מה?''
''מה קרה לך?''
''מישהו שם למעלה,'' אמרתי, ''אוהב אותי.''
''מישהו שם למעלה,'' חקר הידיד, ''או מישהי כאן למטה?''
''ובכן,'' אמרתי, ''אני מודה כי יתכן קשר תיאורטי מסוים בין התופעות השונות, אם כי הייתי מהסס להסיק מיידית על יחס ישר בין...''
''איך קוראים לה?''
''ראה איזה יום יפה,'' אמרתי.
וכולי.
ג. הזועם המדומה
''תעזבו אותי!'' אמרתי, בעוד המים מבעבעים מסביבי וידידי טובלים את ראשי הלוך וחזור בכיור, ''אני בסדר גמור! אורסון סקוט קארד אויל מוחלט! ''
''הוא נראה לי בסדר,'' אמר אחד מהם.
''מה עם מסע בין כוכבים?'' חקר השני.
''מצוי... נורא ואיום! פויה!''
שני הידידים בחנו אותי היטב.
''בסדר,'' אמר אחד מהם לבסוף. ''תשאר במיטה, תנוח טוב. שתה הרבה מים. נבוא לבדוק אותך מחר.''
רק משיצאו שניהם, ממלמלים בינם לבין עצמם, הרשיתי לעצמי להעלות חיוך קל של זחיחות הדעת על פני.
''סידרתי אותם,'' מלמלתי, וירדתי למטה לחפש עותק של ספרו האחרון של קארד.
וכך פגשתי באלוהים לראשונה.
ד. הקיסם בעינו של הזועם
למטה שרר ליל קיץ מהביל. ליד הפיצוציה החביבה עלי, באבן גבירול, לא הרחק מהנהר, אי שם במטרופולין ההזוי של תל אביב המעטירה, ישב אלוהים על ספסל, לבוש בנייר עיתון. מיד לכשהבחין בי ניסה ללוות ממני שקל.
''אין לי כסף קטן,'' אמרתי לו, ''אבל אני מוכן לקנות לך קרטיב.''
''שקל!'' אמר אלוהים בתקיפות.
''קרטיב!'' עניתי.
משראה כי איני עוסק במזומנים נטש אותי לאנחות ופנה לעיסוקיו, שכללו ציפוי אמנותי של הספסל בנייר עיתון ונסיון שוא לפתות חתול רחוב תועה לחלוק עמו את יצועו.
''ערב טוב,'' אמרתי לאודין, אבי האלים, ששירת באותה עת כמוכר בפיצוציה. ''תן לי בבקשה קרטיב לימון ואת האחרון של קארד.''
''הנה הקרטיב לימון,'' אמר אודין. ''מה עוד רצית?''
''האחרון של קארד, בבקשה.''
מצחו האדיר של אודין התקמט בתמיהה. ''מה זה, קלפים משהו?''
''כמעט,'' אמרתי. ''הספר האחרון של קארד. אורסון סקוט קארד. אולי אפילו אקח שניים כאלה.''
''מה יש'ך אתה?'' שאל אודין בזעם, ברקים מרצדים בעיניו. ''ת'עובד עלי?''
''לא, לא,'' אמרתי בחפזה, שילמתי על הקרטיב ויצאתי במכוניתי לחפש סופרמרקט הפועל כל הלילה, מקום בו אוכל לבטח למצוא ספר כלשהו של קארד.
בדרך עצרו אותי מוחמד וישו וקנסו אותי במאה ותשעים ש''ח בעוון נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית.
ה. השור הזועם
איני יודע עוד מה עבר עלי באותו לילה, למעט כמה זכרונות מעורפלים – זאוס, אפולו ומיסטר ספוק יושבים לקפה של לפנות בוקר בפאב ברחוב בן יהודה, בכחוס ופרודו בגינס מרימים כוסית לזכר ימים משכבר, ונוס כקופאית בסופרמרקט אשר בדיזנגוף, ועוד כמה. לכשהאיר הבוקר סוף סוף, היה האויר צח ורענן. מצאתי עצמי עומד אי שם ברחוב, לצדי שרף, כרוב או מלאך זה או אחר, ובידי מאומה מלבד שקית של תפוחי אדמה מובחרים.
''היית רוצה מעט שמיר במרק שלך?'' שאל השרף.
''כמובן!'' אמרתי, מתוך מחשבה כי אני אוהב מצרך זה אפילו יותר מאשר את ספריו של אורסון סקוט קארד, אולי אפילו יותר מאשר את מסע בין כוכבים - הדור הבא. על כל פנים, לאחר טרחת מה במטבחי המפוקפק הצליח המלאך לספק לי מרק ולכן, כך טוענים ידידי, אני מחלים, כנראה. נראה לי כי, לאט לאט, חוזרת אלי גם נטייתי הרגילה לביקורת, ותוך זמן קצר אוכל, אולי, לכתוב טור קצר ולספר בו על חוויותי המפוקפקות כחובב מד''ב. יש אף הטוענים כי טעמי הקולינארי השתפר פלאים, אם כי אני מבכר שלא להאמין לשמועות זדוניות אשר כאלה.
ו. המגדל הלוהט II
הפיצוץ אירע בפתאום, ללא שום התראה או הכנה מוקדמת. ענן עשן אדיר התמר לגובה, מסתיר את תוצאותיה האיומות של ההתנגשות המחרידה שגרמה לו. אזרחים המומים עמדו מלכת, תוהים מהו זה אשר קרה וכיצד ישפיע הדבר על עתידם. עשן, גיצים ופיח כיסו את עין השמש.
ידידתי הורידה את המחבת מהאש.
''מי, בשם אלוהים,'' השתעלתי, ''לימד אותך לבשל?''
''ניסוי וטעיה!'' אמרה הידידה בגאוה לא מוסתרת.
''טעיה ללא ספק,'' גנחתי וניסיתי, בשגגה, לבחון מקרוב את תכנה השחרחר של המחבת. ''אלוהים!''
''אני תמיד שמחה לקבל מחמאות,'' אמרה הידידה בעודה פוזלת אל עבר יצירת המופת, אשר דמתה באופן חשוד למודל מוקטן של מורדור, כולל הרי הגעש הפעילים. ''עם זאת, יתכן כי נתן לשפר מעט את הטעם.''
''לשפר?'' חרחרתי בבעתה, ''לשפר?!''
''ודאי. איפה המלח?''
''אלוהים!''
''כן, כבר אמרת את זה. אני לא בטוחה כי משמעות המלה היא מה שאתה חושב שהיא. תביא צלחת ונאכל.''
''אוי, אלוהים אדירים!''
ניר הזועם בדרכים : אנתולוגיה
ICon2001
המימד העשירי
כל היצורים, גדולים כקטנים - הטור הקודם
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
תחרות הסיפורים
DarkeN יום חמישי, 04/10/2001, שעה 15:50
(7 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
|
|
סליחה?!
Aviv M שבת, 06/10/2001, שעה 16:01
(7 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
