עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
קסם העולם האחר
ספרים / אהוד מימון
29/12/12
תגובות: 0
|
 |
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
יום שני, 21/10/2013, שעה 20:53
ביקורת על שנת המבול מאת מרגרט אטווד
|
|
אפשר למצוא הרבה מידע על ''שנת המבול''. אפשר לקרוא ביקורות באינטרנט; אפשר לקרוא את מה שכתוב על הכריכה הפנימית; אפשר פשוט לפתוח את הספר ולהתחיל לקרוא. אבל כמעט באף מקור, חוץ מהביקורת הזאת, לא תיאמר על הספר עובדה פשוטה, שהיא כמעט טריוויאלית לקוראי ז'אנר - זהו הספר השני בטרילוגיית ''אדם האחרון'' של מרגרט אטווד. (לאחר כתיבת הביקורת הודיע לי העורך שעובדה זו דווקא כן הוזכרה בבלוג שלו, סיבה טובה לצרף קישור אליו.)
''בז וניאלה'', הספר הראשון בטרילוגיה, מתאר את האופן שבו חבורת מדענים פיתחה מחלה שהרגה את כל האנושות. הספר בנוי מפלאשבקים ומסיפור מסגרת שאותו מספר השורד האנושי האחרון.
''שנת המבול'' מתאר את האופן שבו הציביליזציה התפוררה כשמחלה הרגה את כל האנושות. הספר בנוי מפלאשבקים, ומסיפור מסגרת שאותו מספרות, לסירוגין, שתי השורדות האנושיות האחרונות. כשהתחלתי לקרוא את הספר, הסיפור והמבנה העלילתי נשמעו לי דומים מאוד דומה לאלה של ''בז וניאלה'', וכבר תכננתי לכתוב ''ביקורת על הדרך שבה אטווד ממחזרת תמות ועלילות ומציגה שוב דיסטופיה ביוטכנולוגית וביקורת על תרבות הצריכה והתאגידים וכו'''. ואז, בערך אחרי שני שלישים מהספר, בז וניאלה באים להופעת אורח והכול מסתדר במקום. שני הספרים מתארים את אותו עתיד, את אותה עלילה, משלוש נקודות מבט שונות. חבל שלא ידעתי על זה מראש, זה היה עוזר בהתמודדות עם כמה קטעי אקספוזיציה טרחניים.
הגיבורות של שנת המבול הן שתי שורדות מהמגפה. רן היא עובדת בקרקס מין שהייתה בחדר בידוד בזמן שהעולם התמוטט. טובי היא ''גננית אלוהים'', חברה בסוג של דת-כת טבעונית, ששרדה את המגפה, ''המבול היבש''בשפתם של גנני האלוהים, ועכשיו מנסה לשרוד בעולם שבו מקור המזון היחיד שלה הוא גינת ירק שחזירים בעלי אינטליגנציה כמעט אנושית וסימנים לנקמנות מאיימים עליה. שתי השורדות מתארות בפלאשבקים את חייהן בעשרים וחמש השנים שקדמו למבול, ואת הדיסטופיה שבה הן חיו.
אחת הזוויות המרתקות של ''שנת המבול'', שהייתה מינורית יחסית ב''בז וניאלה'', היא העובדה שהדיסטופיה היא לא מחיקת האנושות עצמה. הדיסטופיה היא השנים שקדמו לה. באחד הפרקים הטובים בספר, טובי מתארת איך משפחתה הפכה ממשפחת מעמד ביניים פרברית לשבר כלי רק כי עמדה על שלה, ואנו נחשפים לעולם בו התרבות האנושית היא תאגידית; במקום צבא ומשטרה יש שירותי בטחון תאגידיים שדומים יותר למשטרה חשאית; האדם מסווג לפי כמות הכסף שיש לו והשאלה אם הוא יכול לחיות בשכונת עוני, בפלביה שהיא שכונה של צרכנים מנוונים, או במתחמים תאגידיים עשירים, שבהם הוא בטוח כל עוד הוא עובד עבור התאגיד. זהו עולם אלים, חסר מוסר וערכים, שבו לא משנה אם הרגזת את הבריון השכונתי או את אחד התאגידים – אתה תמצא את עצמך למחרת כהמבורגרים מבשר סודי. הדרך היחידה שבה נראה שאפשר להתנתק מהעולם היא בהצטרפות לקומונה הטבעונית והפרנואידית של גנני האלוהים. עבור הקורא זאת כמעט הקלה כשכולם מתים.
''בז וניאלה'' הוא ספר מדע בדיוני ביוטכנולוגי קשה. נקודת המבט של הגיבורים מתוך התאגידים השולטים העולם הובילה בפלאשבקים להתמקדות בקצב השינויים הטכנולוגיים בעולם. שנת המבול מתקן (או מקלקל, תלוי מה הטעם של הקורא) את נקודת המבט על העולם. רוב הפלאשבקים מתמקדים ב''גנני האלוהים'', מה שמעניק זווית ראיה רוחנית יותר על העולם, והתמקדות בהתנגדות לשינויים שעוברים עליו יותר מאשר בבחינה שלהם. כל זאת בשילוב עם מזמורים ודרשות דתיות.
מי שלא קרא את ''בז וניאלה'', יכול להסתכל על ''שנת המבול'' כעל ספר דיסטופי המתאר את התפוררות החברה התאגידית ההיפר-טכנולוגית. סוג של משל על תרבות הצריכה של היום, אבל באכסניה הזאת מותר לקרוא לו מדע בדיוני קשה ודיסטופי, ומוצלח.
מי שקרא את ''בז וניאלה'', ולא אהב את נקודת המבט יודעת הכול, יכול להסתכל על ''שנת המבול'' כעל איזון ל''בז וניאלה'' ומבט על הדיסטופיה בעיני אנשים מבחוץ שלא היו מעורבים בתכנון האפוקליפסה.
מי שקרא את ''בז וניאלה'', ואהב את העולם ההיפר-ביו-טכנולוגי והסנסאבאסי שרקחה מרגרט אטווד, ייהנה מספר ארוך עם אותן המצאות אבל מזווית ראייה של אדם פשוט יותר.
כאן חייבים לציין לטובה את יעל אכמון, שהלכה בדרכם של הלחמי המילים שבנה עמנואל לוטם בתרגום של ''בז וניאלה'' ובנתה עולם שבו ג'יבריש טכנולוגי כמו ''שתלדיים'' נראה טבעי כמו הפייסבוק של היום.
בקיצור, ''שנת המבול'' הוא ספר מומלץ לכל מי שאוהב דיסטופיות, או מדע בדיוני קשה, או דתות מומצאות. לוקח לו מעט זמן להיכנס לקצב עלילתי, אבל הוא מספק הרבה תפאורה מדע בדיונית מרתקת. רק עדיף לקרוא קודם את ''בז וניאלה''. אחרי הכול, זה ספר שני מטרילוגיה.
הערה: הספר השלישי בטרילוגיה, MaddAdam, יצא לאור באנגלית לפני חודשים ספורים. מקריאה של תקציר העלילה הוא נראה הרבה יותר כהמשך עלילתי ישיר לשנת המבול ולא כספר מקביל נוסף, ואני מקווה שהוא גם יתואר כך לכשיתורגם.
שנת המבול
מרגרט אטווד
מאנגלית: יעל אכמון
הוצאת כנרת, 2012
464 עמודים
קישור לביקורת על ''שנת המבול'' בבלוג של אהוד מימון
|
 |
|
