 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
אל ''המרחב''
מאמרים / איתי ליבנה
13/09/14
תגובות: 0
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8
חיפה, חיפה – עיר עם עתיד
מאמרים / אהוד מימון
18/04/10
תגובות: 0
|
 |
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
שבת, 25/08/2012, שעה 20:58
צלו של הקולוניאליזם במדע הבדיוני
|
|
ביוני השנה פרסמה הסופרת אלייט דה-בודארד את ''לוח הבינגו של האימפריאליזים התרבותי''. בעיקרון זה אמור להיות מעין סיכום של הדברים הפסולים שנאמרים ונעשים במדע הבדיוני המערבי ביחס לתרבויות לא מערביות (בעיקר כאלה שהיו בזמנו בשלטון מעצמות מערביות). הנה דוגמאות אחדות: ''יש לך שם אנגלי, ולכן אינך אותנטי!'' ''המדינה שלך הייתה במצב יותר גרוע אם המערב לא היה עוזר לכם.'' ''אנחנו יודעים איך לתקן את המדינה שלך יותר טוב ממך.'' אני מניח שנימת הדברים ברורה. אפתח בביקורת שיש לי על הלוח הזה – הוא לוקה באותה פטרונות שהוא מציג, רק מהכיוון ההפוך. הוא רווי בגישת ''אנחנו המדוכאים ולכן רק לנו יש זכות דיבור'' שהיא בעייתית בפני עצמה. אבל במידה ידועה הוא שיאו של תהליך שרודף את המדע הבדיוני בצורות שונות מזה זמן רב.
המדע הבדיוני נולד וצמח בתרבות האירופית ובתרבות האמריקאית שנולדה ממנה. עד לעשורים האחרונים, הוא נכתב כמעט אך ורק מנקודת מבט זו. ההשפעה הזו כה מעמיקה שיש כותבים צעירים בישראל כיום שנראה להם טבעי יותר לכתוב על ג'ון ומרי מאשר על יוחנן ומרים, ועולמות הפנטסיה שהם בררת המחדל עבורם מלאים יערות עבותים שלא נראו בארץ מעולם. זה מתחיל להשתנות בשנים האחרונות למרבה השמחה. יש פריחה של מדע בדיוני לא אירופי שניכרת גם בארץ. אנחנו רואים בארץ ספרים כמו ''הלב הקבור'' ו''שדים ברחוב אגריפס'' שמאמצים את המיתולגיה העברית כבסיס לפנטסיה שלהם; אנחנו רואים ספרים כמו ''ימי תל אביב האחרונים'' או ''הרצל אמר'' שממקמים את העולמות האפוקליפטיים או המקבילים שלהם בישראל; אנחנו רואים ספרים כמו ''דם כחול'' ו''ילדי בית הזכוכית'' שבהם ערפדים ובני-מים ששפת האם שלהם היא עברית.
אבל רוב הספרות הספקולטיבית עדיין נוצרת בהקשרים מערביים, ומדבריה של דה-בודארד נראה שהיא לא מצליחה להשתחרר מצלו של הקולוניאליזם – הן הקלאסי והן הניאו-קולוניאליזם של עשרות השנים האחרונות. הבעיה במידה מרובה מתגלית בשמות. הצרפתים קראו לזה Mission Civilisatrice, ''השליחות המתרבתת''; האנגלים ''נטל האדם הלבן''; האמריקאים ''ייעוד גלוי''. כל אלה הם שמות לרעיון אחד – שהתפשטות התרבות האירופית בעולם היא שליחות שאותם אירופים או אמריקאים נושאים בה למען העמים הכבושים. הרעיון הזה, על העליונות שהוא מגלם והעוולות שנעשו בשמו, רודפים את המדע הבדיוני עד כדי כך שנראה כאילו כל כתיבה על נושא הקולוניאליזם בז'אנר מהדהדת באשמה הקולוניאליסטית.
המקבילה המתבקשת מאליה למערכת יחסים טעונה זו הייתה מערכת היחסים בין בני אדם לחייזרים שתרבותם (או לפחות הטכנולוגיה שלהם) מפותחת פחות. הנושא קיבל משקל עם הזמן, ככל שכתיבת המדע הבדיוני הלכה והשתכללה, ככל שהיא שמה דגש יותר על נושאים חברתיים, וככל שהמודעות בתרבות המערבית בכללה לאשמת הקולוניאליזם הלכה וקיבלה משקל גדול יותר. לא מפתיע, לכן, שבשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 הדי היחסים הקולוניאליסטיים החלו להתבלט בכתיבת המדע הבדיוני.
דוגמה תמציתית ומובהקת של החותם שהטביע הקולוניאליזם על תיאור יחסי בני אדם וחייזרים הוא ''הציווי הראשוני'' של צי החלל ב''מסע בין כוכבים'' (אוזכר לראשונה בעונה 2, 1968). בעיקרו הציווי אוסר על התערבות בהתפתחות תרבויות, בעיקר כאלה שטרם גילו את המסע הבין-כוכבי. בין אם בסדרה מצייתים לציווי או לא, עצם העובדה שזוהי פקודת הקבע מספר אחת של הצי חשובה. קרוב לא מאוד רחוק של הציווי הראשוני אפשר למצוא אצל פול אנדרסון, כאשר הוא מתאר את הסקר הגדול של הגלקסיה לאחר גילוי העל-מנוע. הסיסמה של שירות הסקר היא ''באנו בידידות'', והביטוי של גישה זו בסיפור ''כנפי ניצחון'' (1972*), הפותח את הקובץ ''ספר הארץ'', הוא התערבות מעטה ככל האפשר בתרבות המקומית.
בסיפור ''חלוקת הבשר'' (1969) מעמיד אנדרסון את גיבוריו בפני דילמה ערכית – האם אנשי הסקר רשאים להעניש את תושבי הכוכב שהם חוקרים על רצח של אחד החוקרים, שהוא הן מקובל בתרבות הילידים והן חיוני? אנדרסון מציג התלבטות שבדרך כלל לא הציקה לקולוניאליסטים, אלא רדפה את צאצאיהם – האם הם רשאים לכפות את אמות המוסר שלהם על ''הילידים''? הגיבורה של אנדרסון נוקטת בפתרון מודרני, כמדענית היא מבינה את האילוצים הביולוגיים שהובילו לפשע ומעדיפה למעשה את המוסר המקומי על המוסר ה''מערבי'' שלה. ססיל רודס כנראה מעולם לא היה נוקט בפתרון כזה.
לכאורה, גישה סלחנית לא מתערבת כזו לא מאפיינת את אנשי הליגה הפולסוטכנית של אנדרסון, סוחרי כדור הארץ שיוצאים לחלל לנצל אותו ככל האפשר. חוד החנית של כל התפשטות קולוניאלית. אבל למעשה גם בסיפורי הליגה אפשר לראות את ההד של אשמת הקלוניאליזם. סיפורים כמו ''עשיו'' (1970) או ''עונת הסליחה'' (1973) מלמדים שההתחשבות במקומיים היא הדרך העדיפה להפקת רווחים, ולא הדורסנות של האימפריאליזם הלא מרוסן. ב''עפרות כוכבים'' (1973) ניקולס ון רין, נסיך הסחר חסר המעצורים של אנדרסון, מוותר על רווח אפשרי כדי להניח לגזעים שהמערכת האימפריאליסטית דיכאה למצוא דרך להתקדם בגלקסיה.
גם בכתיבה ה''אנתרופולוגית'' של אורסולה לה-גווין במחזור הֵין** שלה קל לראות את עקבות האשמה הקולוניאליסטית. הנובלה ''העולם כיער'' (1976) היא דוגמה מובהקת לכתיבה כזו. העלילה היא סיפור כיבוש קולוניאליסטי קלאסי: המתיישבים – המיוצגים על ידי איש צבא בור, גס ואלים – מנסים לנצל את העולם החייזרי ולשנות אותו בלי להבין את טבעו וטבע תושביו. הבודדים שמנסים ללמוד את העולם ותושביו מושתקים על ידי המנגנון הצבאי המשרת את האינטרסים הכלכליים. הילידים מתקוממים ומנצחים את המתיישבים, אבל הם הושחתו לעד.
''העולם כיער'' מכיל גם ביטוי נוסף של אשמת הקולוניאליזם, בצורה פחות בולטת. ביטוי זה הוא הרעיון שבידי העמים הכבושים נמצאת חוכמה נסתרת כלשהי, שאינה ידועה לעמים המערביים. זהו רעיון שאופייני יותר לאחרית המאה העשרים ול''ניו-אייג''', ואכן הוא בולט יותר בספר אחר של לה-גווין, ''ההגדה'', שנכתב בשנת 2000. סיפור מודרני אחר שבו המאפיין הזה בולט, עד כדי כך שהוא מגיע לידי גיחוך, הוא ''הפגישה הממוזלת של גֵרַרד ון אוּסט ואוֹלוּדַרָה'' של כריסטופר קסטנשמיט (2010, היה מועמד להוגו ב-2011). הוא מכיל את כל האלמנטים המתבקשים – עבד שחור אציל ולא מובן שלו ידע רוחני אזוטרי שאותו הוא חולק עם אדם לבן עני ותמים, ויחד הם נוקמים בלבנים הקולוניאליסטים העשירים הרעים והמדכאים. אותו אדם לבן, כמובן, לא שייך לכובשים. הסיפור הזה ראוי לציון מכיוון שהוא לא מתרחש בכוכב לכת זר, אלא בברזיל הנמצאת תחת שליטה קולוניאליסטית.
הסיפור של קסטנשמיט מעיד על מגמה מודרנית יותר שבה הכתיבה על קולוניאליזם כבר לא זקוקה למסווה כיבוש הגלקסיה, אלא עוסקת במושבות קולוניאליסטיות אמתיות. אפשר לראות את זה במידה מסוימת גם בסיפורים כמו ''האיש ששם קץ להיסטוריה: סרט דוקומנטרי'' (2011, מועמד להוגו השנה) של קן ליו. הסיפור הזה הוא כתב אשמה נגד הכיבוש היפני של סין בשנות ה-30 וה-40, כיבוש שהיה במידה מרובה ניסיון יפני להדביק במאוחר מאוד את המדינות המערביות במשחק האימפריאליסטי.
הספרות הספקוליטיבית הישראלית נגועה הרבה פחות ברעה החולה הזו, למרבה השמחה. אפשר למצוא אותה במידת מה ב''הדרך לעין חרוד'' של קינן, אבל סביר יותר להניח ששם היא נובעת מהאידאולוגיה הכנענית של קינן שהספר כולו חדור בה. הסיבות להיעדר זה ראויות לדיון משל עצמו – אולי זה מכיוון שיחסי כובש-נכבש בארץ אינם היסטוריה אלא אקטואליה, אולי מכיוון שהדיון בציונות כאימפראיליסטית די מוקצה מחמת מיאוס בארץ ואולי מכיוון שהכתיבה הספקולטיבית בארץ מודרנית יחסית והעולמות הספקוליטביים בכתיבה זו נוחים פחות לדיונים כאלה. ואולי פשוט הצלחנו להתגבר על דחף ההלקאה העצמית המסוים הזה.
ההתייחסות לקולוניאליזם במדע הבדיוני אופיינית לעיסוק של הז'אנר בהווה שבו הוא נכתב, בחברה שבה הוא נכתב. ההכאה על חטא היא טובה מכיוון שהיא מעידה על מודעות לעוולות. אבל הפן העגום של ''לוח הבינגו'' של דה-בודארד הוא שמתלווה לו נימה בוטה של תקינות פוליטית, שלפיה סופרים מערביים לא יכולים לכתוב סיפור על קולוניאליזם בלי לשאת על צווארם את קולר האשמה ההיסטורי. הזכות הזו שמורה כנראה רק למי שיכולים לזהות את עצמם עם המדוכאים.
* כאן ובהמשך המספרים בסוגריים מציינים את שנת הפרסום של היצירה.
** מכונה גם ''מחזור האֶקוּמֵן'' וכולל את ''המנושל'', ''העולם כיער'', ''צד שמאל של החושך'' ועוד.
ססיל רודס, הקולוסוס של אפריקה. איור מתוך כתב העת הסטירי הבריטי ''פאנץ''', 1892.
התמונה בראש המאמר - מפת האימפריה הבריטית, 1886.
לוח הבינגו של האימפריאליזים התרבותי
ססיל רודס
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
(ללא כותרת)
עדו יום שישי, 31/08/2012, שעה 20:28
(2 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
