עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
ניר הזועם בכְּתוּבִים
ספרים / דותן דימט
יום שני, 10/04/2006, שעה 0:00
זעם, אימה וצחוקים באוסף הסיפורים של ניר יניב, 'כּתוֹב כשד משחת'
|
|
ביקורת זו ראתה אור בגליון מספר 28 של המימד העשירי, אפריל 2006
יתכן והשם 'ניר יניב' יצלצל קצת מוכר לקוראי 'המימד העשירי'. או למבקרי אתר האגודה הישראלית למד''ב ולפנטסיה. או לקוראי כתב-העת 'חלומות באספמיה'. או האתר 'בלי פאניקה'. או... לעזאזל, האיש אפילו ניהל את פורום המד''ב של אוּלטינט, מין רשת תקשורת פרה-היסטורית שפעלה באמצעות תופי טם-טם. בניגוד לרוב המכריע של אנשים שפרסמו זה-עתה ספר מדע בדיוני ונתקלים לראשונה בקהילת החובבים כשהם צצים באיזה פורום בכדי ליחצ''ן את פרי-עטם, ניר נתן כתף ולפעמים שתיים בכדי להקים ולהפעיל חלק לא מבוטל מכלל הבמות הייעודיות הקיימות כיום בארץ למדע-בדיוני. מתברר שלפחות חלק מכל זה נעשה בכדי לספק לו מספיק תמריצים לכתוב די סיפורים בכדי למלא את הספר שמונח כעת לפנינו. ואכן, 18 מתוך 30 הסיפורים שנאספו בקובץ פורסמו קודם לכן ב'המימד העשירי', 'חלומות באספמיה', 'בלי פאניקה' ובשני מגזינים לועזיים, וחלק מהסיפורים האחרים נראו גם הם במקומות שונים ברשת. כתוצאה מכך, נדמה לי שקורא ביקורת זו כבר גיבש דעה מסוימת לגבי כתיבתו של ניר יניב. מכאן שאגביל את ביקורתי למילות התפעלות אובייקטיביות.
מעבר להיותו העורך הלשוני של המימד בכלל ושל ביקורת זו בפרט, ניר הוא גם מוסיקאי, דבר המבטיח שתופי הטם-טם יאויתו כיאות בפסקה הקודמת, וגם מסביר מדוע נקראים ארבעת השערים לפיהם מאורגנים סיפורי הקובץ 'ג'אז', 'בלוז', 'רוק' ו'פופ'. בכל שער יש חוט מקשר ברור בין הסיפורים, למרות שאולי ניתן להתווכח על שיוכו של סיפור זה או אחר.
סיפורי השער הפותח, 'ג'אז', עשירים בהמצאות סגנוניות וצורניות ומחוות ליצירות קלאסיות. 'מחיה השפה העברי' הוא מערכון ארוך על תואם אבשלום קור המתגלגל לעולם שלאחר שואה לשונית, שחייב דבר או שניים לרוחו של קישון ולשפתם של הגששים. 'גז השכל הישר' ו'הפודל שחזר מן הכפור' נכתבו שניהם לתחרות סיפורים בנושא 'אלוהות', ועוסקים באמונה ובהעדרה. זה האחרון מצליח בעיקר כמחווה לסגנונו של דיימון ראניון בואך אליעזר כרמי. מחוות ספרותיות ממלאות תפקיד משמעותי יותר ב'כתוב כשד משחת', השני מתוך צמד סיפורי 'עסקה עם שד' בשער זה (‘אמת בפרסום’ הוא בדרכו סיפור שדים מוצלח יותר בעיני). סוג נוסף של מחווה ספרותית, הפעם ל’שלושה בסירה אחת’ של ג'רום ק' ג'רום, ניתן למצוא ב’צמחוקר’ ובסיפור ההמשך שלו, ‘שיבת הצמחוקר'. הסירה הוחלפה בחללית, השיִט במסע לחיפוש אחר חיים תבוניים בפלנטה רחוקה, ג'ורג' נקרא שוורץ ומנדנד כל הזמן על הטירונות שלו והאריס הוא צמחוני קנאי בשם אליהו, אבל הצרות עם האוכל נותרו אותן צרות. כמעט. אמנם ‘שיבת הצמחוקר’ מכיל יותר דיאלוגים משעשעים והמבנה שלו פחות מכוון פואנטה, אבל קשה להתעלות על האלמנט הספרותי הייחודי של ‘צמחוקר’, פיתול עלילתי המשלב מד''ב קשה, חומוס ופיתות.
'מכונת זמן לחג', הכתוב בצורת יומן, מתחיל כמין פרסום עצמי לאלבום הרוק של המחבר, 'היקום בפיתה', אבל הופך במהרה לתעלומת מסע בזמן מוצלחת שהולכת וצוברת תנופה. 'מכונת האהבה' מכסה על רומנטיקה נדירה בהרבה פעלולים – ציורים, נוסחאות, תל-אביב פנטסטית מלאה במדענים גדולים בלבוש מודרני והצטלבויות של רחובות מקבילים.
הסיפורים בשער השני, 'בלוז', נגועים כולם במלנכוליה עדינה. 'פסטיבל הפסנתר' ו'קוסם בדרך' הם שני סיפורים קצרצרים וסוראליסטים. 'בלוז לאחאב' ו'לשם ובחזרה' מרגישים כבר קצת מיושנים, סיפורים שאפתניים אבל מעט חסרי חדות, נסיונות לכתוב מד”ב 'מסורתי' יותר במעט מדי מלים. 'המפציץ המזמר', 'אני כבר לא זקן כמו שהייתי פעם' ו'צייר, כבשה ונחש בריח' (החזק מבין השלושה, בעיני) מתארים כולם תמונות של התפרקות, מוות מסוגנן ונוגה.
השער השלישי, 'רוק', הוא הגטו של הסיפורים שמוסתרים מעיני השכנים והדודות. בחציו הראשון של הספר יש מינון גבוה של סיפורים הומוריסטיים עם תחכומים לשוניים ודיאלוגים מצחיקים. בסופו מצוי השער הצנוע ‘פופ’, שכולו שלושה סיפורים משעשעים בחרוזים, המרפדים את מבואות עמוד התודות – גם הוא מחורז. אבל אם המדפדף התמים יקלע במקרה לתחום שביניהם, הוא ימצא את עצמו בשכונה בלתי ידידותית שבה מתגוררים בצוותא כל הסיפורים עם השיניים. אלה שגורמים לקורא לתהות אם משהו הרגיז את המחבר בין סוף 2004 לתחילת 2005, כי יש שם קצת, נו, תוקפנות: 'רמצנים' מתאר את עלילותיה של שלישיית פירומנים, 'דפוק וזרוק' ו'מין שלווה' עוסקים שניהם במין אלים ומציאות מדומה: הראשון הוא הומור שחור , השני מקפיא דם. 'לך אתננה' ו'שמור על הפה שלך' הם סיפורים קלילים על סוף העולם, 'דאוס אקס' הוא תחבולה ספרותית אפלה, 'מחול החרבות' הוא אימה גותית ו'משואה' הוא מד”ב קשה וקר. לקרוא את כולם ברצף עושה כואב בבטן.
כאמור, 'פופ' מכיל בדיוק מספיק סיפורים מחורזים ומשעשעים בכדי להרגיע את הקיבה: 'ספינת סבון' הוא אופרת חלל קלילה, 'מספר אבחנות הנוגעות לנטיותיו המוזרות אם כי מעוררות המחשבה של הטרול המצוי' הוא המשובח והמנוקד מבין השלושה, ו'הקונה המדומה' הוא, אממ, נחמד.
לפני כמה שנים התאונן המחבר בפני על כך שכל מכלול יצירתו הענפה אין די בה בכדי למלא חוברת דקה. נדמה שככל ששכלל את כתיבתו והשחיז את עטו מאז, הפכו סיפוריו חדים, ממוקדים וקצרים יותר. התוצאה היא ספר שמימדיו מטעים: הוא קצר וקליל לקריאה, אבל יטב לקורא אם ינשום קצת בין סיפור לסיפור: במרבית הספר קיים יחס הפוך בין מספר המלים לעוצמתן. מצד שני, הריכוז של כל הסיפורים יחד מדגים בהרחבה את נטייתו של המחבר להסתמך על הומור ציני, להטוטים טכניים וסנטימנטליות רפלקסיבית בכדי להשיג את מטרותיו, כשרק לעתים נדירות מדי דולף מהסיפורים רגש אמיתי. ניכר שחשוב מאד לניר לכתוב סיפור טוב, אבל נדמה שיותר מדי פעמים הוא מוכן להסתפק בזה, במקום להעז ולנסות לכתוב סיפור חשוב. בסופו של דבר זה מה שגורם לי להוקיר את האלימות שבסיפורי 'רוק', ולהביט בעין חדשה על ‘מכונת האהבה’, שההתחכמויות המרובות שבו נראו לי בעבר מיותרות, אך הנותנות כנראה את ההגנה הנדרשת כדי לכתוב על אהבה.
כפי שציינתי, יש עמוד תודות מחורז, ושמי מוזכר שם. ניתן רק לקוות כי סופרים נוספים ילכו בעקבות המחבר בעניין זה.
כתוב כשד משחת
מאת ניר יניב
הוצאת אודיסיאה, 2006
238 עמודים
כתוב כשד משחת – אתר הספר
כתוב כשד משחת – ביקורת מאת אהוד מימון
מחיה השפה העברית – דוגמית
צמחוקר – כפי שפורסם ב'בלי פאניקה'
המימד העשירי
|
 |
|
