עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
לו הייתי אי ירוק בים
ספרים / ניר יניב
יום ראשון, 05/03/2006, שעה 11:12
'שלושה דברים לאי בודד' מאת יואב אבני – אגדה מודרנית
|
|
במבט ראשון, אין כל קשר בין 'שלושה דברים לאי בודד', ספר הביכורים של יואב אבני, לבין ז'אנר הספרות הספקולטיבית. הסיפור מתרחש בימינו אלה, פחות או יותר, וגיבורו הוא איש היי-טק טיפוסי שייראה מוכר מאד לכל מי שעוסק בתחום. שמו אוֹדי (ולא אוּדי), ומנהלו הנכלולי שולח אותו מהמשרד בישראל להשלים עסקה מפוקפקת באי קטנטן באוקיינוס ההודי, האי קוֹ-טַנְ-גֶנְט, בו הטמפרטורה היא תמיד עשרים ושבע מעלות, ואשר ענף הייצוא העיקרי שלו הוא אגוזי קוקוס. שם הוא פוגש במלך האי, הנרי C, ובבתו היפהפיה אלפא-בראבו.
שמות אלה אמנם נראים במבט ראשון כבדיחה, אבל במהלך העלילה ימצאו להם סיבות.
כותב שורות אלה, שנרמז לו לפני הקריאה כי הספר ''קרוב לז'אנר'', התנפל כמוצא שלל רב על הטכנולוגיה אותה מנסה אודי למכור למלך האי: מערכת ממוחשבת שמטרתה לקבל החלטות. משהו דומה אוזכר ב'סוכנות הבילוש ההוליסטית של דירק ג'נטלי', ספרו הטוב ביותר של דגלס אדמס ז''ל (ואכן, בכריכה האחורית מתוודה המחבר כי אדמס הוא אחד הסופרים האהובים עליו). אבל המערכת אינה העיקר, אף לא הטכנולוגיה, ואפילו לא אוסף הצעצועים המחוכמים והדמיוניים-למחצה של מלך האי. בדרך אל האושר יקרו עוד דברים רבים – מאבק על לבה של הנסיכה, מאבק בין רודן נאור לדמוקרטים לא נאורים במיוחד (היפוך נאה מאד), רצח, קנוניות עסקיות, ולימוד אמנות לחימה בשבוע. ולמרות שהמחבר מיקם בקפידה את כל האקדחים במערכה הראשונה, והקורא המנוסה יכול לנחש בדיוק רב מתי הם יירו, מסתבר שלא תמיד ניתן לנחש איך הם יעשו זאת.
כי 'שלושה דברים לאי בודד' אינו רומן מסע ואף לא הטפת מוסר במסווה של רומן, כמו כמה סיפורי מסעות למזרח (ובכלל) שניתן להעלות על הדעת, אלא, למעשה, סיפור אגדה. אגדה מודרנית, אמנם, ובה כמות לא מבוטלת של אזכורים טכנולוגיים, אך אלה אינם גורעים מאומה מאופיה. הרבה אגדות מוכרות ואהובות כוללות טכנולוגיה זו או אחרת: חרבות, רמחים, שריונות, רובים, פרסות סוסים ועוד. במה שונים אלה ממערכת ממוחשבת המתיימרת להחליט במקומך, או מתורת הכאוס?
אגדה מודרנית, אם כן, ואלמלא רדף כותב שורות אלה אחר הרוח החמקמקה של הז'אנר, אולי היה מבין זאת כבר בקריאת הכריכה האחורית: אי, מלך, בת המלך, אהבה ממבט ראשון. מה עוד צריך לומר?
אגדה לא רעה, אגב.
הסיפור אמנם מובא בגוף שלישי, אך רוב הזמן מנקודת הראות של הגיבור הראשי. זה האחרון, בו אני חושד בדמיון מחשבתי ניכר למחבר עצמו, הנו דאגן וציני למדי, בעל חוש הומור לא רע, והוא מבלה חלק ניכר מזמנו בהרהורים נוגים על מה שהיה ובעיקר על מה שעתיד להיות, גם כאשר הוא רץ, נוסע, טס או נס ממקום למקום. הרהוריו אלה אינם מעיקים, כפי שניתן לצפות במקרים כאלה, ורבים מהם שנונים ומשעשעים, אם כי בדרך כלל מעט פחות מאלה של הקול המספר. גם ההתרחשויות נמנעות ממלכודות כגון הדביקות הכרוכה ב''אהבה ממבט ראשון'', זו הגורמת לרבים להמלט מספרים הכוללים ביטוי זה על כריכתם כמו מאש, ותורות החשיבה המזרחיות, שעל חלקן – או לפחות על תפיסתנו אותן – או, למעשה, על הסרט 'קראטה קיד' – הספר מלגלג ברינה.
בסוף הספר הופך הבלתי אפשרי לאפשרי, המילולי לאמיתי, וכך נחתמת סופית מהותו הפנטסטית. אמנם הוא לא ז'אנרי כמו 'עולם הסוף' של אופיר טושה גפלה (כתר), אך הקשר קיים גם קיים, והוא (כמו זה של טושה גפלה) חלק מהגל הנוכחי והמבורך של ספרי מיינסטרים שמחבריהם מודעים עד מאד לז'אנר ולא מהססים להשתמש בו לצרכיהם.
הספר שוטף וקריא מאד, וההומור, גם אם לעתים מוגזם, מוצלח למדי – אם כי גם לטרגדיה מקום משלה בו. אך אין זאת אומרת שהספר נטול חסרונות. ראשית, רוב הדמויות מעט קרטוניות מדי, והמחבר להוט מאד להבהיר ולהסביר כל מניע שלהן, דבר המצר אותן עוד יותר. שנית, הוא לוקה בפשטנות מסוימת, בייחוד כאשר אמורים הדברים במניעי הדמויות, במכונת-ההחלטות, ובחלק מהפתרונות העלילתיים. שלישית, הגיבורים נוטים להכריז, להעיז, להסמיק, להציק, להאנח, להווכח – במקום פשוט לומר. הוראות הבימוי הללו אינן משעשעות כפי שנדמה, אולי, למחבר (ולמחברים רבים אחרים במקומותינו), אם כי, למזלם של הקוראים, הדיאלוגים עצמם מחפים על כך, בהיות רובם אמינים למדי וחלקם אף משעשעים. רביעית, המחבר נוטה מעט להרצות לקורא, אם כי הדבר מורגש בעיקר בתחילת הספר. לזכותו יאמר שחלק מההרצאות מעניינות למדי – כגון זו העוסקת בתולדות האי ובשושלת המלוכה הבלתי שגרתית שלו. עם זאת, אפשר היה למעט בכך ודבר לא היה נגרע.
'שלושה דברים לאי בודד' אינו הספר שישנה את חייכם. הוא לא גדול או חשוב, ואין בו פילוסופיה עמוקה מים והגות עמוקה מני חקר, וטוב שכך. זהו סיפור קליל, זריז ומשעשע ברובו על אנשים כמוכם, אגדה מודרנית, סיפור אהבה לא דביק מדי, סיפור על מלכים ונסיכות אך ללא אבירים של ממש, והוא אפילו מעט מעורר מחשבה. הוא מהנה למדי, וכשהטמפרטורה כאן תגיע לעשרים ושבע מעלות בצל ומישהו יארגן לי כסא נוח ואגוז קוקוס, הוא יהיה מושלם.
שלושה דברים לאי בודד
מאת יואב אבני
הוצאת זמורה ביתן, 2006
364 עמודים
שלושה דברים לאי בודד - בדיבוק
|
 |
|
