 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
החינמניה מס' 38
שונות / המערכת
27/09/14
תגובות: 2
החינמניה מס' 37
שונות / המערכת
12/07/14
תגובות: 1
הגשת אירועים לאייקון 2014
שונות / המערכת
23/06/14
תגובות: 0
תיקוצ'יקים ועולמות אחרים
שונות / איתי ליבנה
31/05/14
תגובות: 1
החינמניה מס' 36
שונות / המערכת
26/04/14
תגובות: 0
החינמניה מס' 35
שונות / המערכת
08/03/14
תגובות: 0
פרס גפן 2014
שונות / המערכת
05/03/14
תגובות: 4
קול קורא להגשת סיפורים
שונות / המערכת
15/02/14
תגובות: 0
החינמניה מס' 33
שונות / המערכת
03/11/13
תגובות: 0
קול קורא
שונות / המערכת
29/09/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 32
שונות / המערכת
07/09/13
תגובות: 2
דיווחים חיים מוורלדקון
שונות / המערכת
24/08/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 31
שונות / המערכת
21/07/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 30
שונות / המערכת
27/05/13
תגובות: 0
הרועה האחרון - סרט מסע פנטסטי
שונות / המערכת
02/04/13
תגובות: 0
|
 |
אילוף הסוררת
שונות / ניר יניב
יום שלישי, 06/08/2002, שעה 15:36
מלחמת הכוכבים של ניר הזועם בדרכים
|
|
טור אישי, הופיע בגליון מספר 15 של המימד העשירי, יולי 2002
א. קימה ארצית עד מאד
בוקר קיץ אחד, לא מזמן, עת החלו רוחות החום לנשב שוב באבן גבירול בואך נהר הרעל הגדול, התעוררתי, כרגיל, עקב קול נפץ זה או אחר, וגיליתי כי אני שוכב על הרצפה, רגלי נתונות בעיתון סוף השבוע, ואילו ראשי טמון בחיקו של כרך המד''ב הגדול ביותר מאז ומעולם, הלא הוא זה הקרוי במחוזותינו ''דפי זהב''.
''אלוהים אדירים,'' גנחתי. ''מי לקח את המיטה?''
קול נחרה מעודן ענה לי ממרומיה של זו. משמע: המפטי דמפטי לא נפל – הוא נדחף.
''בחיי,'' אמרתי בכעס, בעודי מרים את אברי הדואבים מן הרצפה, ''לא סיכמנו שאת ישנה על החצי שלך?''
הדמות הפרושה על המיטה, על כל המיטה, כולל חלקה השייך לי בדין, לא טרחה לזכות את דברי בתגובה.
''זהו,'' אמרתי. ''זה הסוף. הקש ששבר את גב הגמל.''
''רררר,'' אמרה הדמות הישנה והתחפרה בכרית. הכרית שלי.
''עד כאן,'' אמרתי. ''היום, יקירתי, תאבדי את בתולייך!''
תסרוקת ידועה לשמצה
ב. חובבים וחיי חברה
חיי החברה של חובב המדע הבדיוני והפנטסיה הכבד, הריהם נתונים למגבלות ולמכשלות רבות ושונות. קשה לו, לאדם היודע כתבי היינליין, בסטר או קלרק על בוריים, להסביר לבן שיחו התמים מה פירוש ''לגרוק'', מהי ''גניטה'' ומי היה ''הַאל 9000'' ולמה. אם שפת הדיבור שלו כוללת ''אנטים'', ''שרייק'', ''דג בבל'' או, ירחם השם, ''פאן קיברנטי'', יגלה החובב ברוב המקרים כי בני שיחו אינם נוטים, משום מה, לחשוב כי השימוש במושגים אלה מעיד על חכמה מיוחדת. למעשה, בניגוד לתגובה ההגיונית לה יצפה, קרי – הערצה נטולת פניות, יתכן מאד כי יסתבר לו, לתדהמתו ולצערו, כי בן שיחו חושבו לאויל מושלם. עובדה זו, מדהימה ככל שתשמע, אומתה על ידי כותב שורות אלה עשרות פעמים.
אך אפילו החובב הממוצע, זה שאינו מרגיש צורך לשתות מפצפץ-גרוגרת-פאן-גלקטי בוקר, צהריים וערב, יכול להתקל בקשיי תקשורת בבואו להעביר מונחי יסוד מסוימים השגורים על לשונו, כאלה שהתרבות המוכרת לו אינה שלמה בלעדיהם, לבני שיחו. כיצד נתן לנהל שיחה נורמלית ללא ''Beam me up, Scotty'', או, למצער, ''I'm givin' her all I've got, cap'n!''?
תארו לעצמכם, אם כך, מה פירוש הדבר לדור ממש בכפיפה אחת עם בתולת-מלחמת-הכוכבים.
תסרוקת שהיתה ולא תשוב עוד
ג. בתולת-מלחמת-הכוכבים
לתדהמתי הסתבר לי כי ק', חברתי, לא ראתה ולו קצה קצהו של אחד מסרטי ''מלחמת הכוכבים'', וכי היא נטולת כל כוונה לשחת את זמנה היקר על זוטות כגון אלה. כל מחאותי לא הועילו, כמוהן כזעקות ''Luke, I'm your father!'' שבקעו ממעוננו מבוקר עד ערב. ''הצד האפל של הכח'' לא השפיע עליה כהוא זה, מסכתו של דארת ויידר גרמה לה לגיחוך קל ותו לא, ואפילו נשק יום הדין - תמונתו של יודה – לא הועיל במאומה.
אך לא לעולם חוסן! אם יודה וויידר לא יצלחו, הרי שאין כמו מעט רגשי אשם כנים לפתור את כל בעיותי.
כשקמה ק' משנתה, שוטט מבטה ברחבי החדר בנסיון לברר מה חסר. לאחר זמן מה, שלוּוה בגניחות הקימה הראויות, הסתבר לה כי חברה לחיים שרוע אין אונים על הרצפה ומבע של כאב עז נסוך על פניו.
''מה קרה לך?'' שאלה בדאגה אמיתית וכנה.
''היום...'' לחשש החבר במסכנות גדולה, ''היום...''
''חמוד, מסכן, למה אתה על הרצפה?''
''היום...'' חרחר השרוע בעליבות נהדרת.
''אוי, מסכנון! בוא, קום! מה 'היום'?''
''היום,'' אמרתי בעליצות פתאומית, ''היום רואים את 'מלחמת הכוכבים'!''
תסרוקת שלא היתה ולא תהיה
ד. תקוה חדשה
ישבנו בביתו של ידיד שוחר טוב לראות את החלק הראשון, זה שמספרו ארבע (כמובן!), הידוע גם כ''תקוה חדשה''. עם תחילת כותרות הפתיחה הסתבר כי ק' שכחה את משקפיה.
''זוהי עת של מלחמת אזרחים,'' אמרתי בקול. ''ספינות המורדים, מכות מבסיסן הסודי, זכו בנצחונן הראשון...''
''טוב, מספיק, תהיה בשקט,'' אמרה ק' בנדיבות. ''אני אשב קרוב לטלויזיה.''
על סיפון ספינת המורדים חזינו לראשונה בצמד הרובוטים המהולל. מחיתי דמעה.
''זה ה-R2D2 שאתה מדבר עליו כל הזמן?'' שאלה ק' בקול.
''שששש!''
דארת' הופיע. כמה צעיר ורענן! כמה כוחני ומרושע! ידו כברזל, צעדו כאלון הנכרת, ונשימתו – מוות!
''תגיד, יש לו אסטמה או משהו?'' חקרה ק'.
''שששש!''
על לוק סקייווקר אין צורך להכביר מילים. אפילו כשראיתי את הסדרה לראשונה (כשיצא ''שובו של הג'די'' לאקרנים, בהיותי תלמיד בית הספר היסודי) לא התרשמתי ממנו במיוחד. ברחפת שלו, לעומת זאת, התאהבתי ממבט ראשון. גם כלי הרכב הענק של הגמדים ההם שווה.
ואובי-ואן קנובי, הלא הוא אלק גינס. היום, בראיה בוגרת יותר של הדברים, ניכר כי שחקן גדול זה היה, בעת צילומי הסרט, נטול כל מושג שהוא לגבי העלילה או תפקידו בה. הוא ביצע את השורות שנתנו לו היטב, כמובן, שהרי אין בדבר פעוט כגון זה בכדי להפריע לאמנותו של שחקן דגול באמת, אך נתן לראות כי מבטו משוטט לעתים כה וכה, כאומר – ''מה פירושו של כל זה? היכן אני, בעצם?''
ק' החלה לנחור מעדנות ונאלצתי להעירה בבעיטה אוהבת. ''תראי,'' אמרתי לה, ''האן סולו! זאת אומרת - האריסון פורד! ''
''נכון!'' אמרה ק' והתיישבה. ''מה זה הקוף השעיר הענק הזה?''
הצלת הנסיכה מכוכב המוות לא הזיזה לה הרבה, אם כי תסרוקתה גרמה לה להניד עפעף - כמו גם מותו הטראגי של אובי-ואן. אני מחיתי דמעה.
''הוא לא מת באמת!'' אמרה ק'.
''שששש!''
אך מיד לאחר מכן, כשהאן סולו, ליה ולוק מצאו עצמם דחוסים יחדיו בתוך המילניום פאלקון, חלה תפנית מפתיעה בקרב קהל הצופים.
''מה אתה אומר,'' אמר האן ללוק,'' אתה חושב שהנסיכה ואני יכולים, ככה...?''
''אוף,'' אמרתי, ''שוב הפוצי-מוצי הזה!''
''שששש!'' אמרה ק'. ''אתה מפריע לי לראות!''
במהלך שתיקת התדהמה שהשתררה הספיקו המורדים לשחרר את כל צי חלליות הקרב שלהם כנגד כוכב המוות האכזר. קרב סופי זה, שהנו אחת מהסצנות האהובות עלי בקולנוע מאז ומעולם, עבר בשקט יחסי, למעט טרוניות קלות מהצד הנשי בקהל בעניין כושר הצליפה הירוד של חלליות המורדים.
''שששש!'' אמרתי.
המורדים ניצחו, לוק, האן וצ'ואי קיבלו מדליות בטקס ממלכתי מלא.
''היה בסדר, לא מדהים,'' אמרה ק'. ''כמה כאלה עוד נשארו?''
אין תסרוקת - למישהו יש בעיה עם זה?!
ה. האימפריה מכה שנית
חלף שבוע.
''היה זה זמן חשוך למרד,'' הכרזתי. ''למרות שכוכב המוות הושמד, חיילי האימפריה...''
''אל תצעק!'' אמרה ק'. ''נכון, שכחתי שוב את המשקפיים, אבל אני לא חירשת!''
''סליחה,'' אמרתי, בעוד נופי הקרח של טרה הוט חולפים לפנינו ביעף.
במערות המורדים נפנה האן סולו לנשק את ליה, ואילו אני, שחפצתי לכרסם דבר מה, הושטתי בשוגג את ידי והסתרתי לרגע את הטלויזיה, אל מול מבטה הלטוש והלא מאמין של ק'. רק מזלי ומהירות תגובתי הצילוני מפציעה קשה.
''אוהבת?'' אמרה ליה. ''אותך? אתה מדמיין!''
למוד נסיון, שמרתי את ריטוני הפוצי-מוצי שלי לעצמי.
יודה הופיע בביצה וזכה לתגובה חיובית אך פושרת, סולו ושות' הסתובבו ברחבי הגלקסיה ועשו חיים, לוק למד איך לא להיות ג'די, וק' הצליחה להמנע משינה בעזרת סיפור האהבה הקלוש אך בעל הפוטנציאל, שלא לדבר על כמה מכות יבשות מצדי ברגעים קריטיים.
כשהקפיאו את האן סולו נדמה היה לי כי דמעה הופיעה על לחיה, אך היא הכחישה זאת בתוקף.
''Luke, I'm your father!'' אמר הקול הסמכותי, השנוא, האהוב.
''אה,'' אמרה ק'. ''זה מכאן? זהו? בשביל זה כל העניין?''
השתקתי אותה.
''יש עוד הרבה כאלה?'' חקרה ק' כשנגמר הסרט. ''הוא קצת יותר טוב, אבל אני לא יודעת כמה זמן אוכל להחזיק מעמד.''
תסרוקת פוסטמודרניסטית - ללכת עם, להרגיש בלי!
ו. שובו של הג'די
''לוק סקיווקר חזר לכוכב הולדתו, טאטואין, בנסיון להציל את ידידו האן סולו ממלתעותיו של הגנגסטר האכזר ג'אבה...''
''די!'' אמרה ק'. ''הבנתי אותך כבר בפעמיים הקודמות! היום גם הבאתי משקפיים!''
''יהיה בסדר,'' אמרתי. ''את תאהבי את הסרט הזה. יש בו דובים קטנים ופרוותיים, בדיוק כמו שאת אוהבת.''
''אני לא יודעת...'' אמרה ק' בספקנות. ואכן, מיד לכשהופיע האיווק הראשון על המסך, נשמט ראשה אל הכרית ולא קם עוד.
את שארית הסרט ראינו שבוע לאחר מכן.
''מתוקים!'' אמרה ק' כשראתה את הדובים החמודים נלחמים בחיילי הסער הרשעים, ''אני רוצה אחד כזה הביתה! נגדל אותו באמבטיה!'' - אך אני, בהיותי למוד נסיון, אחזתי בכתפה ומנעתי ממנה שינה בכל כוח. כך ראינו את הסרט עד סופו המר, הדרדרותו המוסרית המחפירה של ויידר אל הצד ''הטוב'' של הכח. שערוריה.
''נגמר!'' צהלה ק'.
''הו, לא,'' אמרתי בקול נכאים. ''זה רק מתחיל. אני מתנצל מראש, אבל כדי לראות את 'מתקפת המשובטים' בקולנוע אנחנו חייבים לסבול את 'אימת הפנטום' קודם. אין מה לעשות.''
לזה אתם קוראים תסרוקת?
ז. אימת הפנטום
''אם תעז להקריא בקול את כתוביות הפתיחה,'' אמרה ק', ''תחטוף ממני.''
סגרתי את פי בזריזות. ''הרעיון לא עלה בדעתי,'' אמרתי.
''החליפו את כל השחקנים,'' ציינה ק' לאחר זמן מה.
''אבל לא את הבמאי,'' אמרתי בעוד צמד אבירי הג'די משוטט כה וכה ביער. ''עצוב, אבל נכון. הנה, אני מתכבד להציג בפניך את הדמות האיומה ביותר בכל הסדרה. קבלי את ג'אר ג'אר בינקס!''
ואכן, ברגע זה הופיע הטיפוס המפוקפק הלז בכל תפארתו והדר קולו המעצבן, והחל מציק לשני האבירים, שהיו טרודים באותה עת בצרות הגלקסיה כמו גם, כפי הנראה, בהוראות הבימוי העגומות שניתנו להם.
''או,'' אמרה ק' ונתנה ביצור מבט בוחן. ''הוא חמוד! אותו אני הכי אוהבת!''
עד שחלף ההלם כבר הגיע המירוץ הגדול, ואפילו קריאות ה''ייפי'' האיומות של הילד הנורא לא חדרו את קליפת מוחי הרעוע. בשלב מסוים תקפוני געגועים עזים אל המילניום פאלקון. ''איפה צ'ואי כשצריך אותו?'' מחיתי.
''שששש!'' אמרה ק', בוהה בפוליטיקה של הרפובליקה ז''ל.
''אתה יודע,'' אמרה לי לכשהסתיים הסרט, ''זה היה לא רע בכלל! יש עוד אחד כזה?''
זו לא תסרוקת - זו פצצה בתחפושת!
ח. מתקפת המשובטים
ישבנו בקולנוע. במשך שעתיים תמימות לא השמיעה ק' הגה ואף לא נרדמה. גם לו היתה נרדמת לא היה לי כל מושג על כך, שכן הייתי מרותק למסך. איני זוכר את העלילה, אך בסופו של דבר יצאנו שנינו משולהבים למדי ורעבים כהוגן.
''היי, ממש נהניתי!'' אמרה ק', ואז השתלטה על עצמה. ''זהו!'' הוסיפה. ''סיימנו עם זה. לא תציק לי יותר, נכון?''
רק בקושי הצלחתי להניאה, בדרך הביתה, מלקנות פוסטר גדול של ג'אר ג'אר בינקס. ''הוא יתאים מאד לאמבטיה!'' הכריזה.
''תבחרי,'' אמרתי. ''או בינקס או אני. הבית קטן מדי לשנינו.''
אילולא היו מפתחות הבית בכיסי שלי באותו ערב, כי אז הייתי ישן ברחוב.
כלי התספורת האולטימטיבי
ט. תקוה חדשה עוד יותר
''אלוהים אדירים,'' גנחתי. ''מי לקח את המיטה?''
קול נחרה מעודן ענה לי ממרומיה של זו. משמע: המפטי דמפטי לא נפל – הוא נדחף.
''בחיי,'' אמרתי בכעס, בעודי מרים את אברי הדואבים מן הרצפה, ''לא סיכמנו שאת ישנה על החצי שלך?''
הדמות הפרושה על המיטה, על כל המיטה, כולל חלקה השייך לי בדין, לא טרחה לזכות את דברי בתגובה.
''זהו,'' אמרתי. ''זה הסוף. הקש ששבר את גב הגמל.''
''רררר,'' אמרה הדמות הישנה והתחפרה בכרית. הכרית שלי.
''עד כאן,'' אמרתי. ''היום, יקירתי, נלך לראות את 'גברים בחלל'!''
ניר הזועם בדרכים – אנתולוגיה
המימד העשירי
פנטסיה 2002 – הטור הקודם
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
מצוין!
אלמוני יום רביעי, 07/08/2002, שעה 1:44
|
|
|
 |
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
