 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
החינמניה מס' 38
שונות / המערכת
27/09/14
תגובות: 2
החינמניה מס' 37
שונות / המערכת
12/07/14
תגובות: 1
הגשת אירועים לאייקון 2014
שונות / המערכת
23/06/14
תגובות: 0
תיקוצ'יקים ועולמות אחרים
שונות / איתי ליבנה
31/05/14
תגובות: 1
החינמניה מס' 36
שונות / המערכת
26/04/14
תגובות: 0
החינמניה מס' 35
שונות / המערכת
08/03/14
תגובות: 0
פרס גפן 2014
שונות / המערכת
05/03/14
תגובות: 4
קול קורא להגשת סיפורים
שונות / המערכת
15/02/14
תגובות: 0
החינמניה מס' 33
שונות / המערכת
03/11/13
תגובות: 0
קול קורא
שונות / המערכת
29/09/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 32
שונות / המערכת
07/09/13
תגובות: 2
דיווחים חיים מוורלדקון
שונות / המערכת
24/08/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 31
שונות / המערכת
21/07/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 30
שונות / המערכת
27/05/13
תגובות: 0
הרועה האחרון - סרט מסע פנטסטי
שונות / המערכת
02/04/13
תגובות: 0
|
 |
ישנוני
שונות / ניר יניב
יום ראשון, 20/02/2005, שעה 9:53
ניר הזועם בדרכים בנחיתת חירום על קרקע המציאות
|
|
טור אישי, הופיע בגליון מספר 24 של המימד העשירי, פברואר 2005
איור: גלי זילבר
כמדומני שהדבר היחיד המשותף באמת לכל חובבי המדע הבדיוני הוא תפיסתם הבלתי מעורערת את המציאות כפי שהיא באמת. למרבה הצער, נגזר עלינו לחיות בקרב אזרחים שיכולתם, בתחום זה, רחוקה משלמות.
חללית הקרב החד מושבית הופיעה מן האין בפרץ להבה ורעש איום, שובל עשן אפרפר בנתיבה.
''הנמכה אחרונה בגישה ל-197,'' אמרתי, אבל בתוך הקסדה לא נשמע שום דבר פרט לרעש סטאטי. ככל הנראה כבשו כוחות עוינים את מגדל הפיקוח. עודי מהרהר באפשרות לא מרנינה זו ובהשלכותיה על עתידי המיידי, והנה נשמע קול חרחור איום מאזור המנוע, ואחריו שקט מעורר חשד.
''מֵיידֵיי, מיידיי, מיידיי!'' אמרתי. ''מנוע דומם, נכנס לנחיתת חירום ב-197!''
כל תשובה לא באה. לאחר רגע עלה בדעתי כי אם אכן ידם של העוינים במעל, הרי שקריאת הקשר שלי לא היתה מעשה חכם במיוחד. מילא – לא בוכים על חלב שנשפך, וגם כך היו לי בעיות דוחקות יותר. איבדתי מהירות וגובה, והייתי צפוי, אם לא אקח את העניינים בידיים, לנחיתת ריסוק כואבת במיוחד. רעידות וטלטולים עזים אחזו בנו, אך לאחר מאבק קצר אך מלא גבורה בהגאיו של כלי הטיס הסרבן, הצלחתי, במהומה רבה וברגע האחרון, להנחית אותו בדיוק במקום המיועד, בליווי קולות נפץ איומים ופירוטכניקה תואמת.
למרבה הפלא, הדבר לא עשה כל רושם על תושביו השלווים ורודפי המדון של רחוב אבן גבירול, בואך נהר הרעל אשר בתל אביב המעטירה.
''נו,'' אמרה ק', שצפתה במעלל הגבורה שלי בשלווה ממקום בטוח, ''מה לקח לך כל כך הרבה זמן?''
''מקרה חירום,'' אמרתי, מוריד את הקסדה. ''במהלך הגישה לנחיתה איבדתי מנוע...''
''אה,'' אמרה ק'. ''שוב שכחת למלא דלק באופנוע?''
לאחר ימים רבים של נדודים במדבריות הציה של הורקנוס IV, ללא מזון, ללא שתיה, ובידי מאומה מלבד בקבוק פלסטיק ריק, הצלחתי סוף סוף להגיע אל ההיאחזות היחידה בכל כוכב הלכת האכזר. נראה כי זמנים קשים עברו על הישוב הדל, שכן כל מה שנותר ממנו היה סככה דלה מלאה בגרוטאות מרקיבות. היצור החי היחיד שנראה לעין היה כפות בסרבל ססגוני לשעבר עליו נכתבו מיני קללות ונאצות בשפה לא מוכרת לי. נופפתי לו לשלום.
''מה ת'רוצה?'' הוא אמר.
מאומה לא יצא מגרוני הניחר, ועל כן נופפתי בבקבוק ביתר שאת.
''אין מים,'' אמר היצור. ''יש קולה, ספרייט וסיידר הגליל, לא מוגז ולא קר, למה המקרר התקלקל.''
נענעתי בראשי ומסרתי לו את הבקבוק.
''אה. טוב, מה בראש'ך, סולר, תשעיםושש, תשעיםוחמש או סולר?''
זקפתי שש אצבעות.
''סבבה!'' הוא אמר, ומילא את הבקבוק בסולר.
לך תסביר משהו לחוצן.
בדרך חזרה, לאחר שהצלחתי לקבל את סוג הדלק הנכון ולעשות שימוש נאות במטבע המקומי – המיקרוסקופי למדי, אגב – כמעט ונדרסתי תחת פרסותיו של עדר חייזריות דוהרות בגיל העמידה.
ק', כמובן, לא האמינה למילה מכל זה.
במהלך טיסת סיור שגרתית, בואך המחלף הגלקטי שפירים, קיבלתי לפתע מכה איומה בכתפי.
''מִשנה,'' אמרתי, ''מה קרה?''
''שכחת לפנות ימינה!'' נשמעה צעקה ממושב טייס המשנה, מאחורי.
''לא לדאוג, הנה אני פונה,'' אמרתי. ''ובבקשה לא להכות אותי בזמן הטיסה, משנה.''
''תקרא לי עוד פעם אחת 'משנה' ואני משנה לך את הצורה,'' אמרה ק', בקול שנשמע היטב גם על רקע רעש המנוע.
''בבקשה לא להתרגז בזמן הטיסה, משנה... אה... ק'... אה...''
''ככה?'' אמרה ק'. ''ככה?''
''מיידיי, מיידיי, מיידיי, איבוד שליטה, נכנס לנחיתת חירום ב...''
יש שלב, בכל מערכת יחסים, בו צריך להגיד את המילים המפחידות והאיומות מכל.
''אנחנו חייבים לדבר,'' אמרתי לק', וזכיתי למבט השמור בדרך כלל לחייזרונים המכונפים אותם היא מכריחה אותי לפנות מעת לעת מסביבת מחייתם הטבעית, בחדר האמבטיה שלנו.
''אין מה לעשות,'' המשכתי. ''יש לנו בעיה רצינית מאד.''
''כן?...''
''כן,'' אמרתי. ''תפיסת המציאות שלך מעוותת ושגויה.''
''תפיסת המציאות שלי?'' אמרה ק'. ''אני הפכתי את האופנוע שלך לחללית קרב בינכוכבית? אני החלטתי שכדי להגיע לראשון-לציון נוסעים בנתיבי איילון-קנטאורי?...''
''אלפא-קנטאורי,'' אמרתי.
''...אני שילמתי פעמיים על דלק כי לא הצלחתי לדבר עם 'חייזר'? אני...''
''הייתי צרוד.''
''...הפכתי את עצמי ל'טייס משנה'? ואחרי כל זה יש לך בעיה עם תפיסת המציאות שלי?''
''תראי,'' אמרתי, ''באותו רגע באמת היית, באופן מעשי, טייס משנה...''
''ככה?'' אמרה ק', ושלחה ידה בחפץ המתאים לזריקה הקרוב ביותר אליה.
''חכי רגע!'' אמרתי, ''תעזבי את מחולל השדה! לא!''
''תיכף תקבל ממני 'מחולל השדה'!'' אמרה ק', וההמשך ידוע.
או שמא?
כמדומני שהדבר היחיד המשותף באמת לכל האזרחים הוא תפיסתם הבלתי מעורערת את המציאות כפי שהיא באמת. למרבה הצער, נגזר עליהם לחיות בקרב חובבי מדע בדיוני שיכולתם, בתחום זה, רחוקה משלמות.
או להיפך.
ניר הזועם בדרכים - אנתולוגיה
המימד העשירי
הממלכה - הטור הקודם
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
