 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
זומבים עליך, ישראל!
סרטים / נורית הוראק
04/03/13
תגובות: 2
מעגל בלי הרבה קסם
סרטים / עליזה בן מוחה
20/10/12
תגובות: 3
קפטן אמריקה ומלחמת העולם השנייה
סרטים / אנדרו ליפטאק
03/09/11
תגובות: 1
מקור לא ברור
סרטים / עליזה בן מוחה
30/07/11
תגובות: 4
כמעט הסוף (חלק ראשון)
סרטים / עליזה בן מוחה
12/06/11
תגובות: 0
חלום גנבים
סרטים / עליזה בן מוחה
29/12/10
תגובות: 13
טובים השניים?
סרטים / עליזה בן מוחה
14/08/10
תגובות: 5
מגע של קסם
סרטים / לילי דאי
14/05/10
תגובות: 2
המקום שאליו גיבורי אקשן הולכים למות
סרטים / לילי דאי
02/05/10
תגובות: 4
מה שיותר כחול יותר ממדים
סרטים / לילי דאי
31/01/10
תגובות: 5
על ממוצע ומעל הממוצע
סרטים / אֹרן רהט
24/10/09
תגובות: 8
לשקוע בסרט טוב
סרטים / רז גרינברג
28/04/08
תגובות: 1
דיקסילנד
סרטים / אהוד מימון
03/10/06
תגובות: 2
חייו ומותו של סופרמן
סרטים / רני גרף
25/07/06
תגובות: 22
הטרור כמשל
סרטים / רני גרף
03/04/06
תגובות: 15
|
 |
ג'ורג' היקר!
סרטים / רני גרף
יום רביעי, 18/05/2005, שעה 10:40
מכתב פתוח לג'ורג' לוקאס בעקבות צפיה מקדימה בפרק המסיים את סדרת ''מלחמת הכוכבים''
|
|
ג'ורג' יקירי,
אני כותב לך את המילים הללו מתוך כאב ואהדה כאחד, למרות שברור לי שלא תקרא אותן, וגם אם היית קורא יש לי תחושה שלא היית מתייחס אליהן ברצינות. ובכל זאת, אנסה לומר לך מדוע האכזבה ממך כה קשה והעלבון האישי כה צורב. אבל בוא נתחיל בדברים הטובים.
הקופירייטרים הלא מאד מקוריים שלך כבר קבעו ש''לכל התחלה יש סוף'' וש''לכל סאגה יש התחלה''. שיהיה. אבל אם כבר בחרת להזכיר התחלות אז בוא, אם לא אכפת לך, וניזכר איך התחיל הכל אז, בשנת 1977. הרבה דברים התרחשו בשנה ההיא. עברתי לבי''ס אחר, מצאתי חברים חדשים, גיליתי שבנות זה דבר ממש נחמד, התחלתי לקחת שיעורי נהיגה, ואי שם בין חופי הים של תחילת הקיץ וישיבה על הגג עד שעות הבוקר תוך כדי שיחות נעורים טיפוסיות הלכנו גם לסרטים. זה היה הקיץ שבו ראינו את ''מופע הקולנוע של רוקי'' בקולנוע ''פריז'' המיתולוגי, את ''אוכפים לוהטים'' בקולנוע ''דקל'' ואת ''טיסה נעימה'' בהצגה יומית בקולנוע''אלנבי'' המרופט, עוד לפני שהפך למועדון. וכך, מצאנו את עצמנו ערב אחד עומדים בתור לא קצר מתחת לאורות הניאון הבוהקים של קולנוע ''תל-אביב'' הענק כדי לצפות במשהו שנקרא ''מלחמת הכוכבים''.
''מערבון בחלל'', הכריזה כותרת המשנה על כרזת הסרט שהתנוססה מעל הקופה. כשמסך הקטיפה האדמדם התרומם אל עבר התקרה הגבוהה וכותרות הפתיחה הצהובות של הסרט החלו להתגלגל כשברקע נשמעים צלילי דולבי (עוד לא דיגיטל) רועמים השתררה שתיקה, ואיכשהו היתה תחושה שאנו רואים משהו חדש, מקורי. ההמשך לא איכזב: מיד לאחר סיום הסרט העלה מי שהעלה את הרעיון לחזור אל הקופה ולקנות כרטיסים להקרנה הבאה. הכרטיסים נמכרו כולם (לא ענין של מה בכך כשמדובר באולם בן למעלה מ 2,000 מקומות – אז עוד היו בתי קולנוע כאלה) אבל כעבור שלושה ימים מצאנו את עצמנו מול אותה קופה, מצפים בקוצר רוח למה שיגיע עוד מעט. הצפיה השניה רק העצימה את החוויה. הסיפור הכל כך פשוט על נער החווה הצמא להרפתקאות, על המפגש עם הנסיכה ועל האביר האפל בעל הקול העמוק והמתנשם, שבה אותנו. היה משהו מאד נכון בסרט התמים ההוא (זה ששינית פעמים כה רבות מאז עד שלפעמים נדמה שזה כבר לא אותו הסרט), שידע לקחת את המרכיבים הבסיסיים ביותר של סיפור אגדה ולהפוך אותם למשהו גדול יותר, מלהיב יותר, אבל גם אלגנטי מאד. הליהוק המבריק של אלק גינס כאובי וואן קנובי העניק לסרט ליטוש נוסף, ופס הקול של ג'ון וויליאמס היה יצירה סימפונית שניתן להאזין לה גם בנפרד מהסרט. אין מה לומר: שיחקת אותה, הצלחת לתפוס את המהות היסודית העומדת בבסיס כל סיפור אגדה ולזכך אותה לפנטסיה מודרנית, סיפור אגדה לילדים, בני נוער ומבוגרים כאחד. הצלחת, ג'ורג' היקר, להוציא מתנור האפיה שלך סרט מושלם.
שלוש שנים מאוחר יותר, ואני כבר בטירונות, מצאתי את עצמי עומד במוצ''ש אחד מול קופת אותו בית קולנוע כדי לצפות ב ''האימפריה מכה שנית''. החששות היו כבדים, אבל הצלחת לעמוד במשימה בכבוד. הפעם ידעת להביא לעזרתך כוחות מוכשרים כלורנס קאסדן ולי בראקט שכתבו תסריט אפל וקודר יותר אך אשר, עם זאת, שמר בדייקנות על מרכיבי האגדה החשובים כל כך לסדרת הסרטים הזאת. המשפט האלמותי ''אני אביך'', לקוח מהסרט הזה. גם המראות הויזואליים היו מרשימים: כוכב הקרח, תחנת כוכב המוות, ובמיוחד עיר העננים. ''האימפריה מכה שנית'' הראה שאתה יודע לא רק לספר סיפור, אלא גם להוציא את המיטב ממחלקת הארט והפעלולים המיוחדים. מי ידע אז ששני אלה יהיו גם מפלתך.
עוד שלוש שנים עברו, ואני כבר משוחרר טרי מהצבא, ושוב אני עומד בתור: ''שובו של הג'די'' מוקרן הפעם בקולנוע ''שחף'' שלחוף הים, אולם גדול ומהודר המצויד במערכת קול אימתנית ובמסך גדול במיוחד. סצינת מרדף האופנועים המהוללת מסחררת את אוזני הצופים, וגם אם זהו החלש שבסרטי הסדרה, עדיין הוא מצליח להעביר שעתיים מהנות, מה גם שבו נקשרים להם קצוות עלילתיים רבים ופתאום סיפור כל שלושת הסרטים נראה מהודק ותפור היטב, מתוכנן לעילא ולעילא. הקתרזיס מגיע לשיאו, וטרילוגיית הסרטים נכנסת באחת אל הזכרון הקולקטיווי של צופים ברחבי העולם כולו. לו רק כאן היו מסתיימים הדברים הכל היה נראה טוב יותר.
אך לא כך היה.
עוד ארבע עשרה שנים חלפו, ובמלאת עשרים שנה ליציאת סרט הראשון בסדרה החלטת לפנק אותנו ושיחררת אל בתי הקולנוע את שלישיית הסרטים פעם נוספת. השמחה היתה רבה: לצפות שוב בסרטים הוותיקים על גבי מסכי ענק, כשהם מלווים בצלילים דיגיטליים היקפיים, נחשב לסוכריה של ממש. הפעם הוצגה השלישיה המשופצת באולם הגדול והמשובח של קולנוע ''רב-חן'' שבדיזנגוף, שלאחר סגירת בתי הקולנוע הוותיקים של תל-אביב הפך למשכנה החדש והקבוע של סדרת סרטי ''מלחמת הכוכבים''. המסך היה ענק, הסאונד – כרגיל אצלך (ממציא שיטת ה THX המעניקה מימד נוסף לצליל ההיקפי) - מסחרר, אבל השדרוג שביצעת בסרטים היה... משודרג מדי. במקום להסתפק בשיפור פס הקול ושדרוג האפקטים החלטת להכניס עוד כמה דברים ''קטנים''. כבר אז, כשהכנסת את השינוי הקטן – אך המשמעותי – באופיו של האן סולו, היינו צריכים לחשוד שהצד האפל מזדחל לאיטו ומשתלט על הילד החולמני שפעם היית. לא יכולנו לשער שהסיפור אותו תגולל בטרילוגיה החדשה שתיכננת הוא בעצם סיפורך שלך. המושג ''קולנוע אישי'' עמד לקבל מימד מפלצתי חדש. מי חשב שהתפקיד עליו חלמת כמייצג שלך עצמך יהיה דוקא זה של דארת' ויידר.
''אימת הפנטום'', הראשון בטרילוגיית הקדימונים שהגית, היה סרט טרחני ומייגע, אבל עדיין היתה בו תמימות מסוימת. היה בו פוטנציאל לא ממומש להתפתח לסיפור אישי על ילד תמים שברבות הימים יהפוך לאחד הנבלים היותר מפורסמים בתולדות הקולנוע המודרני. לו רק לא היית מכניס את הממבו ג'מבו הניו-אייג'י עם הרמיזות הגסות והכל כך לא מתוחכמות שכיוונת אל הולדתו של ילד הפרחים הראשון בהיסטוריה האנושית, עוד היינו יכולים, איכשהו, לומר שהסרט ראוי למאכל אדם. היו בו כמה סצנות מרהיבות (מירוץ הפודים הראה שאתה עדיין יודע להצמיד אנשים אל כורסאות בתי הקולנוע, כמה חבל שאיבדת את היכולת לעשות זאת גם בסצינות שבהן הדגש הוא על דמויות בשר ודם ולא צעצועים דיגיטליים), אבל בין לבין היו פרצי שיעמום ארוכים למדי, פשע בלתי נסלח ביקום הפנטסיה של אותה גלקסיה רחוקה רחוקה. הסרט השני, ''מתקפת המשובטים'', הדגיש עוד יותר את החסרונות הללו. הסרט נראה נפלא – הלוואי שמחלקת הארט שלך היתה היכולת לעצב ערים אימתניות של ממש וכוכבי לכת אמיתיים – אבל העיצוב המרהיב ביותר לא יכול היה לכסות על הערווה שנחשפה: ללא סיפור ודמויות בנויים היטב, הסרט לא הצליח לעמוד על רגליו. רקיחתה של עלילה שהתרכזה בתככים פוליטיים שהפכו לעיקר, במקום לשמש כמצע שעליו יפרחו הדמויות הראשיות בסיפור שהיה יכול להמריא לגבהים אופראיים של ממש, חשפה יותר מכל את העובדה שאיבדת את היכולת להפוך את המרכיבים הסיפוריים השבלוניים ביותר לזהב עלילתי של ממש. לך וצפה ב''להרוג את ביל'' על שני חלקיו, ותראה כיצד במאי צעיר בהרבה טווה דרמה נפלאה מהמרכיבים הזולים ביותר. העובדה שבחרת, מכל התסריטאים המעולים שאתה מוקף בהם, דווקא בג'ונתן היילס, לימדה שגם יכולת בחירת האנשים המקיפים אותך התדרדרה קשות. האומנם מי שכתב את ''מלך העקרבים'' הוא זה שהיה ראוי יותר מכל לספר על שנות התבגרותו של אנאקין? התוצאה הוכיחה היטב שטעית. ואולי לא טעית כלל. אולי, וזו ההשערה שלי בלבד, בחרת בכוונה לעבוד עם אנשי כן במקום לעבוד עם צוות שיאתגר אותך ויוכל להוציא מוצר ראוי יותר.
ועדיין קיוויתי. קיוויתי ששתי ההקדמות הצולעות והעילגות כל כך ישכחו ברגע שתשחרר אל העולם את הסרט האחרון. הסרט שאמור לסיים את העלילה ולפתוח אותה מחדש. הסרט שאמור היה להוביל אותנו ביראה מסוימת אל נקודת ההתחלה של ''מלחמת הכוכבים'', בחזרה אל 1977. כואב לי לומר זאת, אבל נכשלת. ''נקמת הסית''', העולה בימים אלו על מסכי הקולנוע ברחבי העולם, הוא הגרוע והעילג שבסרטי טרילוגית הפריקוולים – הישג ''מכובד'' בזכות עצמו – והגרוע שבכל ששת הסרטים.
לפני שאזכיר לך כמה דברים שאני יודע שלמדת בשנה א' בבית הספר לקולנוע (משחק, בימוי, וכדומה) אגיד לך מיד מה חסרונו הגדול ביותר של הסרט החדש: הוא משעמם! ומה שעומד בעוכריו הוא דווקא המראה הויזואלי המרשים שלו. אז זהו, ג'ורג': אפילו זה לא מרשים במיוחד. מסרט בסדרת ''מלחמת הכוכבים'' כבר למדנו שמראות ויזואליים מעוררי השתאות הם ברירת המחדל. עכשיו אנו רוצים יותר. תמונות ופעלולים, מרשימים ככל שיהיו, אינם מספקים יותר. אנחנו כבר יודעים שאתה יודע לשחק בצעצועים, ג'ורג'. אנחנו רוצים יותר. הרבה יותר.
אז אם נדלג לרגע על מרכיב בסיסי כמו הדרכת שחקנים ומשחק (תגיד, ערכת חזרות עם השחקנים שלך? כי בסרטים אחרים הם דווקא משחקים לא רע, ואפילו מצוין, מה שמעלה בי את החשד הקל שבכלל לא טרחת לעבוד איתם) ונתעכב על הדבר הזה שנקרא תסריט, נמצא שגם שם אתה (אשר, על פי הקרדיטים, כתבת אותו לבדך) מקבל ציון נכשל.
נתחיל בכמה מכשלות הגיון שלא מסתדרות עם היקום של הסרט:
ג'ורג' יקירי, הסבר לי כיצד, בציוויליזציה כה משוכללת מבחינה טכנולוגית, לא שמעו על בדיקת אולטראסאונד פשוטה? וגם אם אכן אין שם את הטכנולוגיה הבסיסית הזו, איך יתכן שכל אבירי הכוח והצד האפל למיניהם המסתובבים להם בגלימות ארוכות כשהם מלאי הבעות חשיבות עצמית של יודעי כל, איך יתכן שכל אלה, ג'ורג', לא חשו שאמידלה נושאת בכרסה תאומים? האם באמת יתכן שהכוח, אותו שדה אניגמטי המקיף את כל היצורים החיים שבגלקסיה ואף מסוגל להפרות נשים משל היה נגר מנצרת, לא מסוגל לתת למשתמשים בו את היכולת לדעת את מספר הצאצאים שעתידים להיוולד?
ונעבור אל כמה דברים עוד יותר בסיסיים בתסריט. שורות דיאלוג, למשל – מהכלים בהם משתמש תסריטאי נבון כדי לעצב ולשרטט דמויות עמוקות ואמינות.
לא בסרט הזה.
התחושה, ג'ורג', היתה שאני צופה במסכת סוף שנה של כתה ג'. לא בדיוק מה שאני מצפה לו כשאני נכנס לראות סרט הוליוודי ששמו הולך לפניו כבר כמה שנים. בוודאי לא סרט שאמור לגולל עלילה כה דרמטית שתוצאותיה משפיעות – כך מספרים לנו בסרטים הבאים – על קורות גלקסיה שלמה ומשפחה שנפוצה, מילולית, לכל קצווי היקום. נפלת קורבן, ג'ורג', לתכונה אמריקאית המאוסה עד זרא, זו הגורמת ליוצרים מוכשרים שידעו לספר סיפור תפור היטב השזור בשמץ או יותר של מסתורין שרק מעצים את האווירה – להרחיב על כל פרט שמוזכר באיזשהו דיאלוג נידח. כך, למשל, השורה הבודדת ב''מלחמת הכוכבים'' בה מזכיר לוק כי אביו נלחם במלחמות המשובטים הפכה לסרט שלם, ומיותר. אתם קוראים לזה הרחבה של היקום בו מתרחש הסיפור – ואילו אני קורא לזה המאסה.
צפיה ב''נקמת הסית''' מדגישה את הבעיה הזו. מבין שלושת הסרטים המקדימים, זה המיותר ביותר. לו היית שותל בו הפתעות עלילתיות (לא, אין לי הצעות בשבילך – זה התפקיד שלך, זה ששכחת למלא בשש השנים האחרונות), לו היית מעמיק את הדמויות הראשיות, לו היית יודע לביים מיזנסצנה (באמת לא לימדו אותך את הדברים האלה בבית הספר לקולנוע? זה שהוציא מתוכו את קופולה ואת ספילברג ואותך? קשה לי להאמין. מה גם שב''מלחמת הכוכבים'' ושני המשכיו דווקא היה שימוש יפה בכל הכלים הללו) כמו שצריך, לו היית מקצר את הסרט בארבעים דקות לפחות, לו לא היית בוחר בדרך הקלה ומספר ללא שמץ של יצירתיות את הסיפור הידוע מראש. לו לא היית מוותר על המשפט הכל כך מתבקש שכל השורה דיקלמה לצידי ברגע שחשבנו שיופיע: ''לוק, איי אם יור מאדר''. על מה, לכל הרוחות חשבת, כשוויתרת עליו? על מה חשבת כשהענקת סצינה קצרצרה ללא כל הסבר לרגע בו נקבעים שמותיהם של התאומים. הרי מיליוני אנשים ברחבי העולם דיקלמו את השמות הללו במשך עשרים ושמונה שנים ומתוך 140 דקות ארוכות אתה מקדיש פחות מדקה סתמית להענקת השמות הללו? על מה חשבת, הייתי רוצה לדעת, כשהחלטת להתעלם מכל אותם צופים שכל כך אהבו את הטרילוגיה המקורית בזכות המקוריות והחדשנות שלה, והגשת שלישיית סרטים עייפה ומדושנת שמציגה אותך, ג'ורג', כאדם עייף וכה חסר סבלנות לבני אדם עד כי אינך מסוגל אפילו לביים את השחקנים שבחרת לגילום הדמויות שיצרת?
קיוויתי, רציתי לראות את ג'ורג' הישן, זה שהגיש לנו אגדה ישנה בלבוש צעיר, וקיבלתי – לאורך שלושה סרטים ברציפות – אדם עייף וחסר מעוף שמתעסק בצעצועים במקום בקולנוע. זו יותר מאכזבה. זה כמעט עלבון. אולי יום אחד, כשתסיים לספור את המצלצלין הרבים שאתה עבד להם ממש כשם שווידר עבד לקיסר פאלפטין, יצא לו שוב ג'ורג' הישן ויגיש לנו סרט רענן ומקורי. לא ביקום של ''מלחמת הכוכבים'' – נראה לי שגם לך כבר נמאס ממנו – אלא משהו ממש אחר. בשבילך, אני מקווה שזה יקרה.
שלך,
רני
מלחמת הכוכבים: פרק 3 – נקמת הסית' (Star Wars: Episode III - Revenge of the Sith)
במאי: ג'ורג' לוקאס
תסריט: ג'ורג' לוקאס
עם: יואן מק'רגור, נטלי פורטמן, היידן כריסטנסן, איאן מק'דרמיד, סמואל ל. ג'קסון, ג'ימי סמית'ס, אנתוני דניאלס, כריסטופר לי, קישה קאסל - יוז
ארה''ב, 2005, צבע, 140 דקות
מלחמת הכוכבים: נקמת הסית'
מלחמת הכוכבים: מתקפת המשובטים
מלחמת הכוכבים: ניר הזועם בדרכים
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
תראה
ליאה שבת, 21/05/2005, שעה 17:21
(45 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
|
|
אמת!
דורון שבת, 18/06/2005, שעה 2:20
|
|
|
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
