עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
רק בגלל הרוח
ספרים / דותן דימט
שבת, 10/01/2004, שעה 0:08
אורסולה לה גווין מסיימת את סדרת 'ארץ-ים' בטון מפויס קמעה, בספרה 'The Other Wind'
|
|
ביקורת זו הופיעה בגליון מספר 20 של המימד העשירי, ינואר 2004
הרבה שנים חשבתי שאורסלה לה גווין היא אלוהים, ואחת הסיבות העיקריות לכך היא ספרה הראשון בו נתקלתי, 'הקוסם מארץ ים', אולי אחת מיצירות הפנטסיה המושלמות ביותר שנכתבו אי-פעם. בהברקה של הגשמת משאלות, לה גווין העבירה את דמות הקוסם, שבאופן מסורתי מילאה תפקיד-משנה בפנטסיה, מירכתי הבמה האפלוליים אל מרכז אור הזרקורים, שם הוא הופך מיועץ זקן ונבון לגיבור צעיר ונמהר הנאלץ לרכוש את השכלתו, עוצמתו והחוכמה הנדרשת בכדי לעשות בהן שימוש נכון בדרך קשה ומלאת חתחתים. כיוון שלימוד תורת הכישוף עומד במרכז סיפורו של גד, הקוסם מארץ-ים, דואגת לה גווין לבנות את הבסיס התאורטי של הקסם בצורה יסודית ומשכנעת (בניגוד לספרים אחרים העוסקים בלימוד כישוף, שאת שמם לא אציין, אך שהאגביות והרישול שבתיאור הקסם בהם בולטים למרחוק). כמו סיפור הבריאה המקראי, גם הארכיפלג של ארץ-ים נברא בכוחה של המילה, כאשר סגוי, הבורא, קרא בשמם האמיתי של הדברים ורומם את האיים ממי הים. בארץ-ים נשתמרה שפת הבריאה, שבה שמו של דבר קשור לעצם מהותו, וידיעת השם האמיתי של דבר נותנת לקוסם כוח על הדבר עצמו.
דבר נוסף המייחד את 'הקוסם מארץ-ים' ואת שני הספרים שבאו אחריו בסדרה, 'הקברים של אטואן' ו'החוף הרחוק ביותר', הוא השימוש העמוק שעושה לה גווין ברעיונות השאולים מהפסיכולוגיה היונגיאנית: עולם הפנטסיה שהיא פורשת בפנינו הוא חי ונושם אך יחד עם זאת גם עולם של ארכיטיפים וסמלים, ועלילות שלושת הספרים משקפות תהליכים נפשיים פנימיים המוחצנים במעשי הגיבורים: גד, שניסה לזמן את המתים ביהירותו, מוצא את עצמו נודד על-פני רחבי הארכיפלג, נרדף-רודף אחר-את הישות האפלה שהעלה באוב, שהיא הצל שלו עצמו. רק כאשר יתייצב מול הצל וישכיל להבין את הצד האפל שבו יוכל להיות אדם שלם ובוגר. 'הקברים של אטואן' הוא סיפור אהבה עתיר-סמלים, אשר לה גווין כינתה פעם ''סיפור חניכה נשי'': גיבורתו, נערה בשם תנר, גדלה במקדש מדברי ואומנה להיות הכוהנת של כוחות האופל הקדמונים. המפגש של תנר עם גד, והחלטתה לבטוח בו ולסייע לו באיחוד הסמלי של שתי תרבויותיהם, מאפשרת לה לצאת מהאופל אל האור. הספר השלישי, 'החוף הרחוק ביותר', עוסק בנושאי הזקנה והמוות, ומביא את הרפתקאתו האחרונה של גד, כארכי-מג של הארכיפלג כולו, המחזיר על כנו הן את הסדר החברתי, בכך שהוא ממליך מלך על אומות הארכיפלג, והן את הסדר הטבעי, שהופר על-ידי בעל אוב, הפועל למחוק את הקו בין החיים למתים.
אבל כמו אלוהים המקורי, שמנסה מאז הבריאה לתקן את יצירת המופת שיצר באותם שבעה ימים ראשונים, גם לה גווין, כאשר שבה לכתוב על ארץ-ים עשרות שנים לאחר שאותם שלושה ספרים ראשונים הפכו לקלאסיקה, מבקשת לתקן. שהרי אולי הארכיטיפים והפנטסיה הם נצחיים, אבל העולם השתנה, וכך גם לה גווין. כעת, לא מקובל על רבים מהקוראים, ובוודאי הקוראות, שבבית הספר לקוסמים שבו התחנך גד לא למדה (או לימדה) אף אשה. אם לה גווין המוקדמת באה לארץ-ים עם תובנות יונגיאניות, וראתה בסיפוריה השתקפות של תהליכים נפשיים, פנימיים ואישיים, הרי שאצל לה גווין המאוחרת, הפוליטיקה קודמת לפסיכולוגיה. הלאה סיפורי הפנטסיה האטומים והנוסחאתיים המתארים רק את מעשיהם של מלכים, קוסמים ושאר דמויות גבריות כוחניות ופטריארכליות – לה גווין תקדיש את הבמה למדוכאים ולמוזנחים בפנטסיה: לאיכר, לאדם הפשוט, למעמדות העובדים, לנשים, לילדים ולזקנים.
התוצאה של הגישה החדשה הזו היתה 'Tehanu', ספר שלימד אותי שאלוהים אשר מצאה את אלוהים איננה עוד אלוהים. צלם האג'נדה החברתית הוכנס להיכל, והתוצאה היתה ספר מבולבל ומתריס: תנר וגד, אשר ויתר על כל כוחות הקסם שלו, הם זוג כפריים זקנים החיים באי קטן ונידח ומגדלים את תהנו, אסופית מסתורית שנכוותה קשות בעקבות התעללות. הספר מרמז על מאורעות גדולים ודרמטיים המתרחשים ברקע, אך נקטע כאשר כל התעלומות עדיין מתנופפות באויר, לאחר שליפת דאוס-אקס-מכינה מפתיעה המערערת את כל הבנתנו את עולם ארץ-ים.
ב-12 השנים שחלפו מאז פורסם 'Tehanu', ביקרה לה גווין מספר פעמים נוספות בארץ-ים, בסיפורים הקצרים המקובצים באוסף 'Tales From Earthsea'. הסיפור המשמעותי שבהם היה 'Dragonfly', המתרחש זמן לא-רב לאחר הארועים ב-'Tehanu'. קריאתו של 'Dragonfly' היתה עבורי חוויה מתסכלת: הנה כל כשרונה העצום של לה גווין כסופרת מוצג שוב (והדבר בלט באוסף שבו קראתי את הסיפור, 'Legends', על רקע כתיבתם של יוצרי פנטסיה מפורסמים אך נחותים יותר), והנה דמות ראשית חזקה ומרתקת: איריאן, האשה הראשונה שבחרה להגיע לבית הספר לקוסמים על האי רוק כדי ללמוד. והנה לה גווין מצליחה לבנות עימות מרתק בין אותה אישה חזקה לבין קוסמי האי, והנה, שוב, בהד מדויק, אותו סיום מתסכל, כמעט כמו ב-'Tehanu'.
עוד ב'הקוסם בארץ-ים', מספרת לנו לה גווין כי הדרקונים, אותם יצורים מופלאים החיים מעבר לאיי המערב הרחוקים ביותר, ואשר רק בעזרתם הצליח גד להגיע לארץ המתים ולשוב ממנה, מדברים בשפת הבריאה. ב-'Tehanu' היא מספרת לנו כי בארץ-ים ישנן אגדות לפיהן היו פעם בני האדם והדרקונים בני אותו מין, וכי ישנם דרקונים ההופכים לאנשים ואנשים ההופכים לדרקונים. הן 'Tehanu' והן 'Dragonfly' מסתיימים בתמונה שבה אשה מפגינה את היותה בת לגזע הדרקונים – עבור תהנו, זה נעשה בדרך מרומזת, ואצל איריאן זה נעשה באופן גלוי וישיר: היא הופכת לדרקון ועפה למערב.
כעת, ב'הרוח האחרת' ('The Other Wind'), מגיעה לה גווין סוף-סוף לקשור את הקצוות. אך מעבר לכך, היא מתמודדת עם שאלות מהותיות לגבי טבע העולם – מי הם הדרקונים, מהי ארץ המתים, מהו האיזון עליו שומרים הקוסמים, ומה מבדיל ביניהם לבין מכשפים אחרים (כמו הנשים המכשפות). 'הרוח האחרת' ממשיך באופן ישיר את הסיפור שב-'Tehanu' וב-'Dragonfly', ונדמה לקורא שמדובר בפגישת מחזור גדולה: בנוסף לתנר, תהנו, גד ואיריאן, אנו פוגשים גם במלך הצעיר לבנן (שליווה את גד בהרפתקאותיו ב'החוף הרחוק ביותר'), בקוסמי האי רוק, בדרקונים, וכן בדמויות חדשות.
הדמות הפותחת את הסיפור ומציתה את העלילה היא אלדר, מכשף עממי הסובל מסיוטים, מאז נישק בחלום את אישתו המתה (אף היא מכשפה) והעיר את רוחות המתים, המנסים לפלוש לעולם החיים דרך חלומותיו. סיוטיו מובילים את אלדר לבקש את עזרתו של גדול קוסמי ארץ-ים, גד – אך גד כבר אינו קוסם, גם אם אינו חסר אונים לגמרי. הוא שולח את אלדר לחצר המלך בהוונור, שם כבר נמצאים תנר ותהנו, המסייעות למלך לבנן להתמודד עם פלישה פתאומית ועוינת של דרקונים, ועם נסיונותיו של מלך קרגד החדש (מולדתה של תנר, מין ארץ מוסלמית-ויקינגית) לשדך לו את בתו הנסיכה.
ריבוי הדמויות וקווי העלילה – תהנו, איריאן והדרקונים, אלדר והמתים, הקוסמים ועלילת-משנה קומית שבה מנסה תנר לקרב בין המלך לנסיכה הקרגדית עטויית הרעלה (אזכור אקטואלי לנשות אפגניסטאן, כך נדמה) – מונע מהסיפור מלבנות מומנטום אמיתי ועוצמה. אבל אולי דוקא בגלל הגודש הזה, שורה על הספר תחושת פיוס. בניגוד ל-'Tehanu', שהיה זועם ודידקטי והפגין כמעט עוינות גלויה כלפי יסודות העולם שבראה לה-גווין, הרי שכאן נדמה שהיא גמרה אומר לשנות את העולם לטובה – וכך היא אכן עושה: ב'הרוח האחרת' מתערערות תפיסות בסיסיות לגבי מהות העולם, האיזון שהוצג ב'החוף הרחוק ביותר' כעקרון קוסמי מתגלה כשקר, ולה גווין מטלטלת את הקוסמולוגיה של ארץ-ים ללא מורא, אך גם ללא זדון.
אם ב-'Tehanu' שימשה תנר מוקד לביקורת הפמניסטית של לה גווין על ז'אנר הפנטסיה בכלל ועל יצירתה המוקדמת בפרט, הרי שכאן היא מנווטת ללא חשש בין קוסמים, מלכים ודרקונים, אשה מבוגרת עם נסיון חיים המצליחה לגנוב את ההצגה מכולם. כאן, וגם בטיפול בגד, שגבורתו מופגנת דרך המנעות, בהתעקשותו להשאר בפרישותו מענייניהם של מלכים וקוסמים, מצליחה לה גווין לשמור על הביקורת שלה בלי לפגוע בהרפתקה ובפנטסיה.
בסופו של דבר, לאחר ששוכתבו המיתולוגיות ונחתמו ההרפתקאות, נדמה ש'הרוח האחרת' מביאה אקורד סיום מפויס ותחושת השלמה לסיפורי ארץ-ים.
הרוח האחרת (The Other Wind)
מאת אורסלה לה גווין (Ursula K. Le Guin)
הוצאת Orion (בריטניה)
246 עמודים
The Other Wind
'ההגדה' מאת לה גווין
המימד העשירי
|
 |
|
