|
|
 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
אל ''המרחב''
מאמרים / איתי ליבנה
13/09/14
תגובות: 0
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12
תגובות: 11
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8
חיפה, חיפה – עיר עם עתיד
מאמרים / אהוד מימון
18/04/10
תגובות: 0
|
 |
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
יום שישי, 08/04/2011, שעה 23:01
כי לא צריך פורומים למלחמת פורומים
|
|
יש לי תאוריה, שטור המכתבים למערכת נעצי פליז (Brass Tacks) שיזם ג'ון קמבל בתחילת ימיו כעורך אסטאונדיג סיינס פיקשן עזר לשפר את איכות המדע הבדיוני ולהפוך אותו למה שהוא היום. קמבל עודד דיונים ודו-שיח בין חובבים, סופרים ואמנים. חובבי מדע בדיוני היו אז (ועודם כיום) אנשים נלהבים ובעלי דעות מוצקות. אני חושב שדעות אלה שהובעו בטור המכתבים למערכת עזרו לעצב את המדע הבדיוני לא פחות מהסיפורים שהתפרסמו בכתב-העת.
המכתבים האלה העסיקו אותי לא מעט לאחרונה. אני עובר על כל אחד ואחד מהגיליונות של אסטאונדינג מיולי 1939 עד דצמבר 1950 – חוויה שאותה כיניתי החופשה שלי בתור הזהב – ובעוד שרבים מהסיפורים מהנים מאוד, טורי המכתבים למערכת מרתקים. לא היה לי זמן לדבר עליהם בפירוט במקומות אחרים, אבל בהתחשב בחשיבותם בעיצוב הז'אנר הם ראויים לדיון נוסף.
לא קשה לקשר בין מכתבים ישנים אלה לבין שלל הדיונים בפורומים ופתילי התגובות בבלוגים שאנו מכירים כיום. וכל מי שעוקב אחר הפורומים ואחרי הבלוגים העוסקים בז'אנר כיום יודע שמדי פעם בפעם, הרוחות מתלהטות עד לנקודת הרתיחה והדיון משתלהב והופך למלחמת פורום (Flame War). אבל השתלהבויות אלה אינן חדשות. אפשר לראות את השורשים שלהן באותם מכתבים מוקדמים למערכת שהתפרסמו באסטאונדינג.
מכתב טיפוסי מגיליון של אסטאונדינג משנת 1939 מתחיל בשבח לכתב-העת. בהמשכו יש דירוג יחסי של כתב-העת (''הוא לא היה טוב כמו הגיליון של החודש שעבר''; ''איכות כתב-העת ממשיכה לעלות''), ואחר כך דירוג מפורט של כל הסיפורים והאיורים. הדעות על האיורים הפתיעו אותי מכיוון שהן היו אפילו סוערות יותר מהדעות על הסיפורים. אבל אז הבנתי שבשנת 1939 לא היו לאיש תכניות טלוויזיה להשוות למה שהם קראו. היצירות של אמנים היו הדבר היחיד שקוראים הכירו בכל מה שקשור לחלליות ונופי מאדים.
כדי להתרשם מהמכתבים כהלכה, הרשו לי לצטט לכם כמה מהם:
''אני לא מצליח למצוא שום סיבה לפרסום של 'מלודיה וירחים' ו'סלילי זמן' (בגיליון מאי 1939). הראשון הוא סתם זבל ולא עושה צדק עם טוראי קלטון או קנט קייסי. 'סלילי זמן' היה בלגן שלם ואין לו מקום בכתב-עת משובח כמו אסטאונדינג.''
בדיון על האמנים, כתב אחד החובבים הצעירים (שעל שמו נקרא כעת פרס חשוב בז'אנר) את הדברים המשולהבים הבאים:
''לעתים קרובות טענתי בלהט ששנימן ענק וביינדר וּוֶסו על הפנים. במיוחד ביינדר. אני נשבע שאני יכול למלא דפים על דפים בתיאור כמה החומר שלו משולל כל איכות חיובית שהיא – לגמרי, לחלוטין, בהחלט ובכלל. אני מעדיף לאין ערוך שלא יהיו שום איורים בכלל מאשר איורים של ביינדר.''
הערכה אחרת של חובב מגיליון אוגוסט 1939:
''אני לא יכול להימנע מלקטול חלק מהכותבים שלכם. הייתי רוצה לקחת את וו' ון לורן ולשים אותו במכונת הרטט שלי לשבוע... אחרי זה כבר לא נראה לי שהוא ימשיך לכתוב את הזבל הזה על רטיטות.''
יש במכתבים אלה גם שבחים רבים, אבל נראה לי שהקטילות רבות עוצמה יותר מהשבחים, ובמובן זה אני חושב שההשתלהבויות הישנות האלה עזרו לעצב את המדע הבדיוני. זה היה ז'אנר שבו עודדו את החובבים להשתתף. רצה הגורל וטבעם של הסיפורים משך אליו חבורה דעתנית ואני לא יכול לדמיין אמן או סופר שיצאו ללא פגע מטור המכתבים למערכת. נראה לי שגם אם כלפי חוץ הסופרים והאמנים לעגו למשוב, כלפי פנים הם – או לפחות הטובים שבהם – אימצו אותו והשתמשו בו כאמצעי לשפר את הסיפורים ואת האיורים שלהם. חובבים לא ידעו רחם, אבל בעת ובעונה אחת הם היו הוגנים. כאשר סופר או אמן השתפרו, תמיד הייתה אפשרות שחובב כלשהו ישים לב:
''אין ספק שקנט קייסי הולך ומשתפר עוד ועוד. טוראי קלטון הופך לאחד מכוכבי המדע הבדיוני.''
אם אנחנו כוללים פנטסיה בז'אנר הכולל, לא נותר לי אלא לשאול: אילו ז'אנרים אחרים מעודדים אינטראקציה כזו בין החובב והאמן? באיזה ז'אנר אחר קיים מנגנון אבולוציוני מובנה לשיפור הסיפורים שהוא מפיק? אייזק אסימוב כתב שכאשר הוא נכנס לתחום, היה קל למדי לעשות זאת, אבל אם הוא היה מנסה להיכנס לתחום בשנות ה-80 של המאה ה-20, לדוגמה, זה היה בלתי אפשרי. היו יותר מדי סופרים טובים. השיפור הקולקטיבי באיכות במהלך חמישים השנים האלו נזקף במידה רבה לזכותם של חובבים שאילצו את הסופרים והאמנים לשמור על כנות. וזוהי מסורת שאנו ממשיכים בה כיום. זוהי הסיבה שמלמדים מדע בדיוני בבתי הספר ומתייחסים אליו ברצינות רבה יותר מכפי שהתייחסו אליו בינקותו. (יש קוראים שיחלקו על כך: השתלהבויות בתגובות, בבקשה.)
אני מבקש אפוא להודות מכל הלב לאותם חובבים משנים עברו שלא חששו להביע את דעתם בפומבי (בכל מכתב הודפסו שמו וכתובתו של הכותב). בזכות מאמציכם וההשתלהבויות הישנות שלכם, לחובבים היום עדיין יש הזדמנות לקרוא את הז'אנר שהם אוהבים.
ולהמשיך במסורת בעצמם.
מאמר זה התפרסם לראשונה באתר SF Signal ומובא כאן ברשותו האדיבה של המחבר.
המערכת מודה לדוד מדר על עריכת התרגום
החופשה שלי בתור הזהב
המאמר המקורי באתר SF Signal
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
אז רגע...
גרומיט שבת, 09/04/2011, שעה 10:12
(4 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
