 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
זומבים עליך, ישראל!
סרטים / נורית הוראק
04/03/13
תגובות: 2
מעגל בלי הרבה קסם
סרטים / עליזה בן מוחה
20/10/12
תגובות: 3
קפטן אמריקה ומלחמת העולם השנייה
סרטים / אנדרו ליפטאק
03/09/11
תגובות: 1
מקור לא ברור
סרטים / עליזה בן מוחה
30/07/11
תגובות: 4
כמעט הסוף (חלק ראשון)
סרטים / עליזה בן מוחה
12/06/11
תגובות: 0
חלום גנבים
סרטים / עליזה בן מוחה
29/12/10
תגובות: 13
טובים השניים?
סרטים / עליזה בן מוחה
14/08/10
תגובות: 5
מגע של קסם
סרטים / לילי דאי
14/05/10
תגובות: 2
המקום שאליו גיבורי אקשן הולכים למות
סרטים / לילי דאי
02/05/10
תגובות: 4
מה שיותר כחול יותר ממדים
סרטים / לילי דאי
31/01/10
תגובות: 5
על ממוצע ומעל הממוצע
סרטים / אֹרן רהט
24/10/09
תגובות: 8
לשקוע בסרט טוב
סרטים / רז גרינברג
28/04/08
תגובות: 1
דיקסילנד
סרטים / אהוד מימון
03/10/06
תגובות: 2
חייו ומותו של סופרמן
סרטים / רני גרף
25/07/06
תגובות: 22
הטרור כמשל
סרטים / רני גרף
03/04/06
תגובות: 15
|
 |
ליל המתים החיים
סרטים / רז גרינברג
יום חמישי, 14/11/2002, שעה 15:38
קלאסיקות קולנוע המד''ב והפנטסיה – חלק ב'
|
|
שנות השישים בארה''ב – השנים של רצח קנדי, מלחמת ויאטנם והמאבקים לזכויות האזרח – הטביעו חותם עמוק על סרטי הקולנוע שנוצרו באותו עשור. הפרנויה בסרטים שנוצרו עשור קודם לכן, כמו 'פלישת חוטפי הגופות', פרנויה שנבעה מאיום חיצוני, התחלפה באחרת – פחד מפני איום פנימי הנובע מחוסר אמון בממסד. למרות שמעט מאד מאותם סרטים התייחסו באופן ישיר לאירועים האקטואליים שהתרחשו בארה''ב באותה תקופה, הם הרבו לשקף את האווירה ששררה בה: סרטי פשע ומערבונים אלימים ('בוני וקלייד', 'חבורת הפראים'), מותחנים אפוקליפטיים ('שבעה ימים במאי') וכמובן – סרטי אימה ומד''ב, שהיו בעלי תוכן חתרני יותר מכל מה שהעזו סרטי הז'אנר להפגין בעשורים שקדמו להם. כזה היה סרטו של ג'ורג' רומרו – 'ליל המתים החיים'.
סצנות הפתיחה של הסרט מציגות לצופים את ברברה (ג'ודית או'דאה) ואחיה ג'וני (ראסל סטריינר) המגיעים לביקור בבית הקברות בו נטמן אביהם המנוח. ג'וני מנסה להפיג את האווירה העגומה האופפת את שניהם, כשהוא מזכיר לברברה כיצד נהג להפחיד אותה בילדותם בסיפורים אודות מפלצות. הוא מצביע על אדם מוזר בעל הופעה מעוותת הנמצא בבית הקברות, ומתלוצץ כי אותו אדם הוא מפלצת שכזו. כמה רגעים לאחר מכן, תוקף האדם המוזר את ג'וני. ברברה נמלטת בבהלה לחווה הנמצאת בקרבת מקום, שם היא פוגשת את בן (דוויין ג'ונס), גבר שחור המספר לה כי גופות הקבורות באזור החלו לקום לתחיה, וכי הן ניזונות מבשרם של אנשים חיים (מאוחר יותר מתברר כי תחיית מתים זו היא תוצאה של קרינה). בזמן שבן מבצר את הבית, הוא וברברה מגלים שני זוגות אחרים המסתתרים בו: בעלי הבית הארי (קארל הארדמן) והלן (מרילין איסטמן) וזוג צעיר נוסף – תום (קית' וויין) וג'ודי (ג'ודית' ריילי). בבית נמצאת גם קארן (קיירה שון), בתם של הארי והלן, אשר ננשכה בידי אחת מהגופות המהלכות וההופכת, לאט לאט, לגופה שכזו בעצמה. גיבורי הסרט, שאינם בוטחים זה בזה, נאלצים לשתף פעולה כדי להתגונן מפני התקפותיהם של המתים-החיים על בית החווה בו הם מתבצרים.
רומרו ביים את הסרט בתקציב אפסי של 150,000 דולר – השחקנים ויתר צוות ההסרטה היו מכרים שלו מאזור מגוריו. האמצעים המצומצמים שעמדו לרשותו הפכו ליתרון: הצילום הלא-יציב, בשחור-לבן, נתן לסרט מראה ''תיעודי'' המזכיר מעט יומני חדשות בקולנוע, ותחושת האימה בסרט נבעה פחות מהיצורים המפלצתיים המאיימים על גיבוריו ויותר מהחשדנות שלהם זה כלפי זה. השחקנים האלמוניים (רובם ככולם נותרו כאלה גם לאחר יציאת הסרט לאקרנים) מצליחים להעביר את היחסים המתוחים בין הדמויות באופן מרשים – פועל יוצא, כנראה, מהעובדה שהם אכן היו ''אנשים רגילים'' מהסביבה בה צולם הסרט. האופי העצמאי של ההפקה אף אפשר לרומרו להציג על המסך אלימות גראפית בהרבה מזו שהיתה מקובלת בסרטי הז'אנר באותה תקופה (אם כי מבחינה זו הסרט נראה כיום סולידי למדי).
אך חתרנותו של הסרט גלשה הרבה מעבר לאלימות שבו. רומרו טען כי בשנה בה נוצר הסרט (1968) ''אף אחד לא היה במצב-רוח מרומם מדי בכל הנוגע לכיוון בו מתקדם העולם'', ותחושה זו בהחלט מחלחלת אל הצופים. הסרט מתהדר בנימה אנטי-ממסדית חריפה, המציגה את השלטון כמעורב בטרגדיה הפוקדת את גיבורי הסרט ומנסה לטייח זאת (באחת הסצנות המרשימות ביותר בסרט, מתבוננים גיבוריו בשידור טלויזיה ממשלתי בו נעשה נסיון להרגיע את הפאניקה הציבורית שפרצה במדינה כולה). גם המתחים על רקע חברתי וגזעי שפקדו את ארה''ב באותה תקופה מצאו הד חזק בסרט. מבחינה זו, רומרו הניח ב'ליל המתים החיים' את היסודות לסדרת סרטי 'הנוסע השמיני' וגל החיקויים שנוצרו לה, כאשר הוא כלא את הגיבורים שלו – בני מעמדות שונים – בתוך ''סיר לחץ חברתי'' שאילץ אותם לשתף פעולה כנגד איום חיצוני. אך בניגוד לרידלי סקוט והבמאים שבאו בעקבותיו, רומרו לא היה אופטימי כלל בכל הנוגע לסיכויי ההצלחה של שיתוף פעולה מהסוג הזה. הסרט גם זכה למחוות, ציטוטים ופרודיות בסרטים וסדרות רבים אחרים – בין השאר בפרקים של 'משפחת סיפסון', 'תיקים באפילה' ו'באפי קוטלת הערפדים'.
רומרו עצמו המשיך (ועודנו ממשיך) לביים סרטים, הנוטים יותר לכיוון ז'אנר האימה מאשר ז'אנר המד''ב או הפנטסיה. בין השאר הוא ביים את הדרמה הפסיכולוגית המוערכת 'מרטין' (אודות נער המשוכנע כי הוא ערפד) ושני המשכים נוספים ל'ליל המתים החיים' ('Dawn of the Dead' ב-1978 ו-'Day of the Dead' ב-1985), שנעשו בתקציב גדול יותר מהסרט המקורי. הסרט גם זכה לגרסה צבעונית, אותה ביים טום סאויני ב-1990. כדרכן של גרסאות שכאלה, היא נפלה בהרבה מהמקור.
גם הסרט המקורי עבר לא מעט שינויים לארוך השנים. באחד מסבבי ההפצה שלו הוסף לו צבע בחדר העריכה, תוספת שלא התקבלה בעין יפה אצל רבים מהמעריצים. גרסת ה-DVD שיצאה לפני שנתיים החליפה מספר סצנות בסרט בסצנות שצולמו מחדש, באופן מקצועי יותר – וגם צעד זה התגלה כשנוי במחלוקת. הצופים בישראל יכולים עדיין להתרשם מהסרט בגרסתו המקורית: היא משודרת מדי פעם בערוצי הכבלים השונים.
ליל המתים החיים
ג'ורג' רומרו – ביוגרפיה ופילמוגרפיה
אתר מעריצים
פלישת חוטפי הגופות – המאמר הקודם בסדרה
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
