 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
אל ''המרחב''
מאמרים / איתי ליבנה
13/09/14
תגובות: 0
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12
תגובות: 11
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8
|
 |
ההיסטוריה של ההיסטוריה החלופית
מאמרים / אלי אשד
יום חמישי, 07/09/2000, שעה 2:18
תולדות ז'אנר ההיסטוריה החלופית. מה היה קורה אילו, חלק א'
|
|
נניח כי פגשת באיש אחר
נניח כי מצאתי לי אחרת
הכל היה שונה , בתי אולי
יפה היתה יותר או מכוערת...
...הכל היה שונה לו אך ביום
של רוח עז ועננה קודרת
לא נסת אל חם חדרי
לחת שער ורטובת אדרת
נניח כי אותה עננת לא
שלחה בעיר ולא היתה ממטרת
''נניח כי'' / יצחק שלו
מתוך קובץ השירים ''שמלת הריון'', 1972
ז'אנר ההיסטוריה החלופית הפך פופולארי ביותר בספרות המדע הבדיוני בשנים האחרונות. הסיפורים הכלולים בו מתרחשים במציאות שבה אירוע מפתח כלשהוא בהיסטוריה התחולל בצורה שונה מזו המוכרת לנו. למשל: הנאצים והיפנים ניצחו במלחמת העולם השניה (הדוגמה המפורסמת והנפוצה ביותר), או - מדינות הדרום ניצחו במלחמת האזרחים האמריקנית, או - הארמדה הספרדית הביסה את האנגלים במאה ה-16 (וכתוצאה - הדת הקאתולית נשארה דומיננטית באנגליה) ועוד ועוד - אין סוף לאפשרויות.
חובבי המד''ב חלוקים בדיעותיהם בשאלה עד כמה נתן להתיחס לסיפורים כאלה כמד''ב ''של ממש''. לרוב, ההצדקה המד''בית עבורם היא - הם מתרחשים בעולם מקביל או במימד אחר לשלנו, אחד מאינספור עולמות דומים זה לזה וזהים בבסיסם, למעט תוצאות השינויים ההיסטוריים המתוארים. תיאוריה זו, שהופיעה תחילה בסיפורי מד''ב, מצאה לה צידוק מדעי מכובד בתיאורית העולמות המקבילים של הפיסיקאי הוגו אוורט, וזו מצדה השפיעה מאד על סיפורי מד''ב העוסקים בעולמות חלופיים.
במדע הבדיוני יש סיפורים הלוקחים כנתון את קיומם של אין סוף העולמות ומתארים את הרפתקאות גיבורים העוברים מעולם אחד לשני ונתקלים בגירסאות שונות של עצמם - סדרת הטלוויזיה SLIDERS, למשל. סוג אחר של סיפורים דן אך ורק בעולם אחד, השונה מעולמנו עקב מאורע מכריע בהיסטוריה שהתנהל אחרת מהידוע לנו. נקודת המבט בסוג זה של סיפורים הנה בדרך כלל זו של תושבי אותו עולם בלבד. ככל שהמאורע המכריע התרחש רחוק יותר בהיסטוריה, כן העולם המתואר שונה יותר מהעולם שלנו.
נתן גם להבחין בין סיפורים המתרחשים בעולמות ''חלופיים'' עם היסטוריה מקבילה לזו שלנו (אם גם שונה ממנה החל משלב מסוים) לבין סיפורים המתרחשים בעולמות או במימדים ''מקבילים'' - עולמות נפרדים בפני עצמם, בעלי היסטוריה משלהם שאין לה קשר לזו שלנו (אם כי היא יכולה להזכיר אותה במידה חשודה...) - למשל בשר הטבעות של טולקיין.
רצוי להבדיל בין היסטוריה חלופית ובין ''היסטוריה סודית'', שבה מסתבר כי ההיסטוריה כפי שאנו מכירים אותה היא תוצר של סיבות שונות ממה שחשבנו. למשל - של קונספירציה עתיקת יומין שכוונה את מהלך ההיסטוריה ללא ידיעתנו - כדוגמת בסדרת האילומנטי של רוברט וילסון; שישו הנוצרי הוליד ילדים שצאציהם הפכו להיות מלכי צרפת המוכרים לנו מימי הביניים; שהנשיא קנדי או ראש הממשלה רבין נרצחו לא בידי מתנקש בודד אלא בידי השירותים החשאיים שלהם (על כך יש גם תעשיה גדולה של ספרי ''נון פיקשן'') - אבל אלה עדיין אינם ''היסטוריה חלופית'', שכן מהלך המאורעות האקטואלי נשאר זה המוכר לנו.
כמו כן קיימים ספרי מדע בדיוני רבים שהם היסטוריה חלופית בדיעבד - שכן העתיד שאותו תיארו כבר חלף ולא התקיים. ''1984'' של אורוול, ''ההיסטוריה של העתיד'' של רוברט היינלין, סדרת הטלביזיה ''חלל 1999'' (בה הירח ניתק מכדור הארץ בספטמבר 1999 ביחד עם בסיס עתידני של כדור הארץ הנמצא עליו ויוצא למסע ביקום), ובשנה הבאה הספר והסרט ''2001 : אודיסאה בחלל'' יצטרפו למועדון ההיסטוריה החלופית...
הסדרה ''מסע בין כוכבים'' זכתה לגורל דומה, משום שאחד מהפרקים - ''זרע החלל'' (ששימש כבסיס לסרט הקולנוע השני והמוצלח בסדרה - ''זעמו של קאן'') - תאר מלחמה בין המעצמות ובין גזע של סופרמנים שנוצרו בהנדסה גנטית שאמורה היתה להתרחש בשנות ה-90 . עשור זה חלף, כידוע, ללא ''המלחמות האאוגניות'', ובכך הפך את העבר של מסע בין כוכבים להיסטוריה חלופית. כמה ספרים חדשים בסדרה פתרו את הבעיה כשהם מסבירים שהמלחמות האלה אמנם התקיימו, אך ללא ידיעת הציבור- הן הוסתרו בידי הממשלות. בכך הפכה הסדרה ל''היסטוריה סודית'' ולא היסטוריה חלופית אמיתית.
ההיסטוריה של ההיסטוריה החלופית
לא רק כותבי מד''ב עוסקים בהיסטוריה חלופית. למרות עיקום האף של היסטוריונים רבים למשמע דיוני ''מה היה קורה אילו'', הרי שיש בהם העוסקים בספקולציות שכאלה בחשק רב. סביר להניח כי, מן הסתם, רעיון ההיסטוריה החלופית עתיק כרעיון ההיסטוריה עצמו.
אולי עוד בימי האדם הקדמון דנו אנשים מסביב למדורות בשאלה ''מה היה קורא אילו'' - לו קרבות ואירועים שונים היו מתרחשים בצורה שונה מאשר התרחשו. ילדים עוסקים בהיסטוריה חלופית כאשר הם אומרים ''בבקשה אלוהים תעשה שזה לא היה קורא'' - וסביר להניח שיצירות ספרות קדומות כמו התנ''ך מתארות דברים לא כפי שהתרחשו אלא כפי שהמחבר רצה שיתרחשו.
דוגמה ברורה לכך נתן לראות בהשוואה בין תאור ההיסטוריה של ממלכות ישראל ויהודה בספר מלכים לבין התאור בספר דברי הימים המאוחר יותר. נתן לראות בקלות שכותב דברי הימים יוצר היסטוריה חלופית לזו שתוארה בספר מלכים (שעליו התבסס), כאשר תאר אירועים שונים כמתרחשים בצורה שונה ואף מנוגדת לתאורם בספר הקדום יותר, אך באופן שתאם את השקפותיו.
הספקולציות הקדומות ביותר הידועות לנו שעסקו במודע בהיסטוריה חלופית כמשחק אינטלקטואלי, מקורן (כמו דברים רבים אחרים) ביוון וברומא העתיקות. השאלה היתה: מה היה קורה אילו אלכסנדר הגדול לא היה מת בגיל צעיר, אלא חי וכובש, בין השאר, גם עיר קטנה באיטליה בשם רומא? ספקולציות מסוג זה הועלו בידי יוונים משועממים במשתאות, כשהם שוכבים על ספות בין אורגיה אחת לשניה. מסקנתם - אם היה אלכסנדר ממשיך מערבה לאיטליה, הם ולא הרומאים היו כעת אדוני העולם. (עוד שאלות בהן הרבו לדון בתקופה הרומאית: מה היה קורה אילו חניבעל היה מביס את הרומאים במלחמה הפונית השניה, ומה אילו יוליוס קיסר לא היה נרצח בידי מתנקשים).
ספקולציות אלו הפכו לנפוצות וידועות כל כך עד שהרומאים נאלצו לתת להם ''תשובת מחץ'' בידי ההיסטוריון החשוב ביותר שלהם - טיטוס ליויוס. תשובתו היתה בפרק שלם בהיסטוריה שלו, שהוא התאור הקדום ביותר הידוע לנו של עיסוק מודע בהיסטוריה חלופית. בפרק זה מתאר ליויוס כיצד אלכסנדר פונה לאיטליה, לוחם בגנרלים הרומאיים ומנצח אותם בתחילה, אך מובס לבסוף כפי שאירע לכל שאר היריבים האחרים של רומא שכן, טען ליויוס, ליוונים היה רק אלכסנדר אחד לרומאים היו גם אז הרבה אלכסנדרים. בכך סתם ליויוס, לשביעות רצונם של הרומאים, את הגולל על הטענות היווניות.
בדיון זה הסתיים העיסוק בהיסטוריה חלופית למשך 1700 השנים הבאות. על העולם היווני והרומאי השתלטה הנצרות, שבהחלט לא עודדה ספקולציות מעין אלה - בעיניה נתן היה להעלות על הדעת רק את ההיסטוריה הנוכחית שנקבעה בידי האל ומתקיימת לפי תוכנית שנקבעה מראש וללא כל שינוי.
בכל זאת נתן למצוא, פה ושם, היסטוריונים שעסקו בספקולציות מעין אלה בצורה אגבית.
המפורסמת בשבהתיחסויות אלה היתה אמרתו של הפילוסוף הצרפתי פסקל במאה ה-17 ש''אילו היה אפה של קליאופטרה ארוך יותר היתה כל ההיסטוריה משתנה''. אימרה זו הפכה מאז ל מעין ''מוטו'' של ההיסטוריה החלופית.
ההיסטוריה החלופית כתחום דיון העומד בפני עצמו (ולא כהערות אגביות) נוצרה מחדש במאה ה-19 בידי שני יהודים בריטיים, אב ובנו - יצחק ובנימין דישראלי.
האב, יצחק דישראלי, היה יהודי שהתנצר לאחר ששהסתכסך עם ראשי הקהילה שלו בגלל דעותיו ה''אפיקורסיות'' החילוניות והתנגדותו לדת הממוסדת בכלל (למעשה נראה שגם לאחר שהתנצר נשאר אדיש לחלוטין לדת). הוא התפרנס מכתיבה על כל מני מוזרויות בספרות האנגלית (שהוא היה המומחה הגדול בתקופתו לתולדותיה). הוא כתב ב-1823 מאמר בו ליקט רעיונות אגביים שהופיעו בכתבי היסטוריונים, ודן בחלופות שהיו קרובות ללבו - כמו מה היה קורה אילו אמונה אחרת, במקום היהדות והנצרות הפרוטסטנטית, היתה הופכת לדומיננטית באירופה. למשל - השתלטות האיסלאם על אירופה בימי הביניים המוקדמים, או תבוסת האנגלים מול הארמדה הספרדית, שהיתה גורמת להשלטת הקתוליות באנגליה. מאמר זה היה הדיון הפרטני הראשון בהיסטוריה חלופית כמשחק אינטלקטואלי.
בנו של יצחק, בנימין , שהיה בצעירותו פוליטיקאי לא מצליח, כתב ב-1833 (כנראה בהשראת הרעיונות של אביו) רומן בשם ''הסיפור הנפלא על אלרואי'', בו יצר היסטוריה חלופית סביב דמות משיח שקר יהודי מהמאה ה-12 בשם דוד אלרואי, שנהרג לאחר שכבש כמה שטחים לא חשובים. בספרו של בנימין, אלרואי כובש את בגדד ומקים אימפריה עולמית לפני שהוא נרצח בהשראת המוסלמים. במציאות דיזראלי הפך לראש ממשלת בריטניה ולשליט של אימפריה עולמית מלונדון. ספרו זה (שתורגם פעמים רבות לעברית תחת השם ''דוד אלרואי'', מן הסתם משום שהחמיא לגאווה היהודית בתיאורו של שליט כובש עולם יהודי גאה), היה הרומן האמיתי הראשון של היסטוריה חלופית.
פה ושם הופיעו יצירות נוספות מסוג זה במהלך המאה ה-19. בצרפת הופיע ספר שנכתב בידי אחד מחסידי נפוליון, שתאר את נצחונותיו על כל אויביו והקמת קיסרות עולמית בראשותו, ותאר כיצד כל היהודים מתנצרים לאחר שהם מכירים בנפוליאון כמשיח.
סופר אמריקני בשם אדוארד אברט האל ( שידוע כיום כמחבר סיפור המד''ב ''ירח הלבנים'' שהוא התיאור הראשון של לויין מלאכותי בספרות) כתב ב-1881 סיפור בו שתי רוחות מחליטות לראות מה יקרה בעולם שבו יוסף לא ירד מצרימה ולא עזר למצרים להתגבר על הרעב כתוצאה מבצורת כמסופר בתנ''ך. הן מונעות מיוסף להמכר כעבד למצרים ומחזירות אותו למשפחתו. כתוצאה משתלטת אימפריה כנענית מרושעת על מצרים והעולם. המסקנה - ''עולמנו הוא הטוב שבכל העולמות האפשריים''.
סיפור ההיסטוריה החלופית הראשון במאה ה-20 נכתב בשנת 1900 על ידי סופר מדע בדיוני יהודי ממוצא הונגרי בשם תיאודור הרצל. הוא כתב את ספור ההיסטוריה החלופית המודרני הראשון בו, בניגוד לקודמיו, לא הסביר בצורה מגומגמת את השינויים כתוצאה של חלום בלהות או ביקש את סליחת הקוראים על העזתו וכדומה, אלא פשוט הכניס את הקוראים למצב החלופי ונתן להם רמזים והסברים על השינויים ההיסטוריים בסיפור מהשיחות הסתמיות של הדמויות.
בסיפור זה - ''היזם בונפרטה'' שהוא גם סיפור ההיסטוריה החלופית הראשון בשפה הגרמנית, מתוארת מציאות בה נפוליאון בונפרטה הפך לאיש עסקים מצליח במקום לגנרל, בעולם בו כוחות הריאקציה הביסו את המהפכה, ובשנת 1815 הפסיד את כל עסקיו. להרצל היה עניין עמוק בסיפורים מסוג זה - הוא כתב סיפור נוסף בו הראה כיצד היו חייו של אדם משתנים אם היה מצלצל בדלת אחת במקום בשניה - מזכיר מאד סרט מודרני בשם ''דלתות מסתובבות''.
ההיסטוריה החלופית זכתה להכרה אקדמית ב-1931, כאשר הופיע קובץ מאמרים בנושא מאת כמה היסטוריונים מכובדים. המעניין שבהם היה של פוליטיקאי נשכח בשם וינסטון צ'רציל, ושמו ''אילו לי לא ניצח בגטיסבורג''. במאמר מתואר היסטוריון מעולם בו מפקד צבא הדרום - גנרל לי - ניצח את הצפון במלחמת הארחים האמריקנית. ההיסטוריון מנסה לנחש איך היה העולם נראה לו הוא היה מפסיד, ומגיע למסקנות מפתיעות למדי.
מאז המשיכו היסטוריונים נוספים לעסוק מדי פעם בנושא (אם כי הוא לא נחשב למכובד מבחינה אקדמאית). החשוב שבהם היה ארנולד טוינבי, שחיבר שני תיאורים ארוכים של היסטוריה חלופית. באחד מהם אביו של אלכסנדר פיליפוס ממוקדון חי עד גיל מבוגר וכובש את איטליה כולל רומא. בשני אלכסנדר חי עד גיל מבוגר, כובש את כל הודו וסין ומקים אימפריה עולמית שעליה שולט בנו, שהופך לבודהיסט, ובשלב מאוחר יותר צי בראשות הקרטגני חניבעל מגלה יבשת לא ידועה במערב...
כיום, כאמור, הופכת ההיסטוריה החלופית ללגיטימית גם בתחום האקדמיה, ויותר ויותר היסטוריונים מפרסמים מאמרים ודיונים רציניים בנושא. גם דמויות פוליטיות שולחות מדי פעם את ידן בכתיבת היסטוריות חלופיות, כמו יושב ראש הסנט האמריקני לשעבר ניוט גינגריץ' שכתב סיפור היסטוריה חלופית בשם ''1945'', בו הנאצים מנצחים במלחמת העולם השניה וכעת נמצאים במירוץ עם ארה''ב, יריבתם היחידה, כדי להשיג לפניה את פצצת האטום. נראה שלהיסטוריה החלופית יש קסם מיוחד עבור פוליטיקאים מסוגים שונים.
ההיסטוריה החלופית במדע הבדיוני
רעיון ההיסטוריה החלופית הוכנס למדע הבדיוני ב-1934 בידי סופר בשם מורי לינסטאר, שכתב סיפור בו הגה את רעיון קיומם של אינסוף עולמות מקבילים זה לזה בהם ההיסטוריה מתרחשת בצורה שונה זו מזו - רעיון שהופיע מחדש בפיזיקה המודרנית בתורת הקוונטים. הרעיון של לינסטאר תפס כל כך מהר עד שסופר בשם ג'ק ויליאמסון כתב סיפור בשם ''לגיון הזמן'' על מאבק קיום בין עולמות חלופיים. מאז הפך הרעיון של משטרת זמן, שתפקידה למנוע שינויים בהיסטוריה ויצירת היסטוריות חלופיות בידי נוסעים בזמן, פופולארי מאוד ביצירות של סופרים כגון פול אנדרסון ופריץ ליבר. הספר החביב עלי בנושא הוא ספרו של ספראג דה קאמפ ''Lest Darkness Fall'' מ-1939, על אדם המגיע שלא מרצונו למאה השישית, יוצר שם חברה טכנולוגית על ידי הכנסת משקאות חריפים, טלגרף ומכונת דפוס, גורם לכמה ניצחונות על האימפריה הביזנטית של יוסטיניאנוס ובכך מונע את ימי הביניים. סיפורים כאלה קשורים בדרך כלל לרעיון המסע בזמן, והם אינם משתייכים לז'אנר ההיסטוריה החלופית.
בין סופרי ההיסטוריה החלופית הידועים כיום נמצא הארי טרטלדוב - חוקר ביזנטיון שמצא שאפשר לעשות יותר כסף מהיסטוריה חלופית מאשר מהיסטוריה אמיתית. הוא כתב את הספר המפורסם ביותר על מלחמת אזרחים חלופית בארה''ב בה הדרום מנצח, וסיפורים על ביזנטין חלופית בעולם בו האיסלאם לא קם כלל שכן מוחמד היה קדוש נוצרי. והמעניין מכל: סדרה על מלחמת עולם שניה חלופית המופסקת כתוצאה מפלישה מהחלל. הנאצים הקומוניסטים והמערב נאלצים לשתף פעולה כנגד הפולשים, ובסופו של דבר רוב העולם נכבש בידי חייזרים, פרט לגרמניה ולצרפת הנשלטות בידי הימלר, רוסיה הנשלטת בידי מולוטוב וכמובן ארה''ב הדמוקרטית. עכשיו עסוק טרודלוב בתאור השלב השני של הפלישה, המתחולל בשנות ה-60, כאשר צי פולשים חדש מגיע ונתקל בתרבות ההיפית של התקופה.
סופר ידוע אחר הוא סטפאן סטירלינג, שכתב את סדרת ''הדומיניון של דראקה'' - על מושבה של פליטים מלוכניים מהמושבות האמריקניות שמרדו בבריטים ועברו לאפריקה, שם הם מקימים חברה מיליטריסטית קיצונית המתבססת על החזקת עבדים. לבסוף, כובשים אנשי המושבה את העולם כולו ואף את החלל.
הנושא הפופולארי ביותר בהיסטוריה החלופית הכתובה הוא ללא ספק מה היה קורה לו הנאצים היו מנצחים במלחמת העולם השניה - כנראה כי זו החלופה ההיסטורית הגרועה ביותר האפשרית. כמה מספרי הז'אנר המפורסמים ביותר כמו ''האיש במצודה הרמה'' של פיליפ דיק, ''ס.ס.ג.ב'' של לן דייטון ולאחרונה ''ארץ האבות'' של רוברט האריס (שגם הוסרט לטלוויזיה), כולם עוסקים באפשרות זו. יש אפילו סיפורים בהם הנאצים, לאחר שהשלימו את השתלטותם על כדור הארץ (לאחר קרב סופי עם ארה''ב ו/או היפנים), יוצאים אל הכוכבים כדי להקים קיסרות גלקטית.
נראה כי הרבה מספרי ההיסטוריה החלופית יוצאים מנקודת ההנחה שההיסטוריה שלנו היא הטובה יותר לעומת החלופה המתוארת. זה בודאי נכון לגבי הנושא השני הפופולארי בז'אנר, לפחות בארה''ב: אילו הדרום ניצח במלחמת האזרחים האמריקנית. אם הכותב שייך לצפון, כי אז ההווה הנוצר הוא סיוטי ביותר. אם, לעומת זאת, כותב את הסיפור סופר מדרום ארה''ב, הרי שההווה שנוצר בהחלט אינו גרוע יותר מזה הנוכחי.
חלופות נפוצות נוספות בשנים האחרונות הן: אילו האמפריה הרומאית לא היתה נופלת, אילו הנצרות הקתולית היתה גוברת על הפרוסטנטנטים באמצעות הארמדה הספרדית (בסיפורים אלה האינקווזיציה הקתולית ממשיכה להטיל את חתיתה גם במאה ה-20 והמדע, כתוצאה, לא מתפתח כלל), אילו הנשיא האמריקני קנדי לא היה נרצח אלא ממשיך לחיות.
סוג מוזר ופופולארי במיוחד של הז'אנר הוא ה- SteamPunk- סיפורים המתרחשים באנגליה ויקטוריאנית חלופית, מפותחת וטכנולוגית יותר, שכאילו עברה את כל ההמצאות של ה. ג. ולס, ומשמשת כמטאפורה למציאות המסובכת שלנו. אחד הספרים הספר המעניינים מסוג זה הוא ''The Difference Engines'' של סופרי הסייבר פאנק המפורסמים ויליאם גיבסון וברוס סטרלינג. הספר מתאר אנגליה ויקטוריאנית שלאחר מהפכת מחשוב כתוצאה מהצלחת ה''מחשב'' של הממציא באבג'. לאחרונה מנסים סופרים אחרים לתאר מהפכות טכנולוגיות מסוג זה המתרחשות בזמנים מוקדמים אף יותר. הספר ''המלאך של פסקואלה'' של פול מקקולי, למשל, מתאר מהפכה טכנולוגית המתרחשת בפירנצה של המאה ה-16 כתוצאה מהשימוש בהמצאות הטכנולוגיות של לאונרדו דה וינצ'י (שבעולם שלנו, כמובן, לא יושמו מעולם).
ההיסטוריות החלופיות של עמים שונים
מעניין לראות כי סופרים בני עמים בעלי היסטוריה של הצלחות מעדיפים לתאר היסטוריות חלופיות בהן הם מפסידים. האנגלים אוהבים לכתוב סיפורים בהם הארמדה הספרדית הביסה אותם וכך נוצר משטר דיקטטורי קתולי, ללא ספק גרוע יותר מההווה האמיתי, לדעת הרוב (אם כי גם זה משתנה בשנים האחרונות). לעומת זאת, סופרי בני עמים בעלי היסטוריה פחות ''מוצלחת'' אוהבים לכתוב היסטוריות חלופיות בהן הם מנצחים, וכתוצאה העולם טוב יותר. הנושא האהוב ביותר בצרפת הוא ''אילו נפוליאון ניצח''. יש המוני סיפורים מאז המאה ה-19 בהם נפוליאון הפך לכובש העולם, וסיפורי זוועות שבהם ז'אן דארק לא הופיעה לעזור במאבק כנגד האנגלים בימי הביניים, וכתוצאה אירע לצרפתים החמור מכל (אם כי ברכה לתיירים) - הם כולם הופכים לדוברי אנגלית.
הגרמנים אוהבים לעסוק בשאלה מה היה קורה אילו ניצחה גרמניה במלחמת העולם - אלא שזוהי מלחמת העולם הראשונה (מסיבות מובנות) - או אז היתה נוצרת קיסרות גרמנית טובה ומטיבה. בסיפורים האלה מופיעה תמיד הדמות של אדולף היטלר כקשקשן עלוב שאינו יכול להשפיע בעולם האוטופי הזוהר של הקיסר וילהלם.
היפנים תוהים מה היה קורה לו הם היו מקבלים את הטכנולוגיה המערבית במאה ה-16 (במקום לדחות אותה על הסף ולהסתגר בעצמם כפי שאירע במציאות). התוצאה בסיפורים אלה - היפנים עוברים מהר מאד את האירופים בתחכום טכנולוגי, הסמוראים, כשהם חמושים בנשק חם משוכלל ובכל ההמצאות המתוחכמות של בעלי המלאכה היפניים, יוצאים למסע כיבושים בלתי פוסק באירופה ומשם קצרה דרכם לאמריקה. ניו יורק הופכת לניו קיוטו ולוס אנג'לס של היום הופכת לניו אוסקה (קליפורניה יפנית היא כנראה חלום יפני ישן).
בשנים האחרונות, עם התחזקות מעמדה של יפן, הופיע גם גל סיפורים על ניצחונה של יפן במלחמת העולם השניה, שהתלווה להתגברות בטחונם העצמי של היפנים כנגד האמריקנים. אולם נראה כי גל זה חלף עם פרוץ המשבר כלכלי שם.
בברית המועצות הקומוניסטית כל דיון בהיסטוריות חלופיות היה אסור באיסור חמור, ונחשב לפעילות חתרנית כנגד המשטר. השקפת של המשטר בעניין זה עוצבה בידי תיארטיקן מרכסיסטי ידוע בשם פלכנוב שכתב בראשית המאה מאמר (גם הוא ידוע) כנגד כל הספקולציות של היסטוריה חלופית (מהסוג בו עסק דישראלי), ובו תקף את ההנחות העומדות ביסודן - כי ההיסטוריה ניתנת לשינוי כתוצאה ממאורעות קטנים ופעולות אינדיבידואליות. פלכנוב קבע שההיסטוריה מושפעת מפעולות של המונים ולא פעולות של יחידים, וטענות מסוג זה עלולות להביא לערעור הקביעה כי העתיד האוטופי הקומוניסטי אכן יגיע. מבחינת הקומוניסטים עצם הטענה שמשטרם אינו ההתפתחות ההיסטורית האפשרית היחידה, כמוהו כפגיעה בעצם קיומם.
אולם לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי החלו להופיע גם שם סיפורי היסטוריה חלופית, ביניהם כאלה המתארים אימפריה רוסית כוזרית יהודית או רוסיה בה המשטר הקומוניסטי לא קם מסיבות שונות. סיפורים אלה זוכים היום לפופולאריות עצומה ברוסיה הפוסט קומוניסטית.
ניתן לסכם - ככל שמתערער בטחונו של המדע הבדיוני בעולם כולו בהצלחתנו ובעתיד המובטח לנו בחלל, כך הוא עוסק יותר ויותר בבדיקת העבר ואפשרויותיו. עם בעבר היה המדע הבדיוני משוכנע כי עולמנו הוא לכל הפחות הטוב שבכל העולמות האפשריים, הרי שהרושם הנוצר בקריאת סיפורי ההיסטוריה החלופית הוא שאין זה בטוח כלל וכלל.
ומה על העם היהודי וישראל? האם הופיעו היסטוריות חלופיות שעסקו גם בהם? בנושא זה אדון במאמר המשך שיופיע בקרוב.
הארי טרטלדוב
דה קאמפ
הרצל וההיסטוריה החלופית
דישראלי
ועוד קצת על היסטוריה חלופית
ועוד על היסטוריה חלופית
ועוד על היסטוריה חלופית
עוד על היסטוריה חלופית
היסטוריה חלופית
סטפאן סטירלינג
דראקה של סטפאן סטירלינג
ועוד על דראקה
מאמר המשך
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
|
| |
 |
 |
|
icq :65127119
legerdemain יום חמישי, 14/09/2000, שעה 22:14
(2 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
|
|
מילניום
איתי שלמקוביץ יום חמישי, 28/09/2000, שעה 10:59
(2 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
