על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק ספרים | סרטים | טלויזיה | סיפורים | מאמרים | פרקים לדוגמה | שונות | מגזין האגודה | חיפוש | ארכיון | עמוד ראשי

עוד בקטגוריה זו: Ancillary Justice ספרים / אהוד מימון 16/08/14 תגובות: 0   סוס ורוכבו רמה בים ספרים / נועה רייכמן 03/05/14 תגובות: 0   קוקטייל עם טעם לוואי ספרים / אהוד מימון 05/04/14 תגובות: 3   במעלה המדרגות היורדות ספרים / אהוד מימון 23/11/13 תגובות: 0   לא הדיסטופיה שעליה חשבתם ספרים / איתי שלמקוביץ 21/10/13 תגובות: 0   החיים, בעיר קטנה ספרים / קרן לנדסמן 06/10/13 תגובות: 0   משחק ילדים? ספרים / קרן לנדסמן 17/08/13 תגובות: 1   לא בדיוק סימפוניה ספרים / אהוד מימון 04/08/13 תגובות: 3   דרושות מילים לתמונות ספרים / אהוד מימון 15/06/13 תגובות: 1   כשאשלין פגשה את קינאן ספרים / קרן לנדסמן 11/05/13 תגובות: 1   לשם ובחזרה, ולשם ספרים / נועה רייכמן 19/04/13 תגובות: 2   דרושים מספריים ספרים / אהוד מימון 06/04/13 תגובות: 7   בחזרה לעתיד שלא היה ספרים / קרן לנדסמן 16/03/13 תגובות: 5   להתחיל באומץ ספרים / נועה רייכמן 02/02/13 תגובות: 0   קסם העולם האחר ספרים / אהוד מימון 29/12/12 תגובות: 0   לילד יש פוטנציאל ספרים / נועה רייכמן שבת, 22/03/2014, שעה 18:29 ביקורת על אידיסינה: הרוכב השחור אחד הדברים שמרגיז לשמוע כתלמיד, ועוד יותר מכך כהורה, הוא המשפט: ''לילד יש פוטנציאל''. הכוונה היא בעצם לומר: ''אתה יכול – אבל לא רוצה'' או ''אתה פשוט עצלן''. אלא שאם קיים פוטנציאל, תפקידה של המערכת לגרום לו להתממש – והכישלון במקרה כזה מונח לפתחו של המורה, ולא של התלמיד. לנושא הפוטנציאל נחזור בהמשך. ''אידיסינה'' עוקב במקביל אחרי שני סיפורים, המתרחשים באותו עולם: ממלכת אידיסינה. הממלכה נשלטת על ידי נשים, והגברים משמשים בה ככוח עבודה וכחיילים. הסיפור האחד הוא של דניאל, נער צעיר שאנו מלווים מן הלילה שסבתו נרצחה על ידי חיילים, ושסוד אופף את עברו ומוצאו. דניאל, שסבתו לימדה אותו את מה שאסור לגברים בממלכה לדעת, יוצא לחפש את הנשים השולטות בממלכה. הוא מבקש לנקום את מותה ולחפש תשובות לתעלומה האופפת את חייו. בסיפור האחר אנו פוגשים את בנותיה של מלכת אידיסינה, המלכה לאטינר. דרך דמויותיהן של הנסיכות לאטיפר ולאטום אנו לומדים על המערך הפוליטי במדינה, על אויבי בית המלוכה, על עברה והווה שלה ועל מעמד הגברים והנשים בממלכה. הסופרות משתמש במבחר קלישאות פנטסיה מוכרות: שבטים דמויי אדם הכבולים על ידי קסם (שכמובן ניתן להפר בתנאים מסוימים), אלמנטים של קסם ונבואה, שרי צבא קשוחים, המון עם עני ומדוכא ועוד. ואם יש נסיכות, הן כמובן ילמדו שהמציאות מחוץ לארמון שונה מאוד מהחיים המוגנים בבית המלוכה. בבלוג הספר מציינות הכותבות: ''הספר לוקח את הפוליטיקה וחיי היום-יום במדינת ישראל ובמזרח התיכון ומלביש נושא זה על ז'אנר הפנטזיה.'' מצטערת, לא הצלחתי לראות כל אלגוריה למציאות שלנו. אבל אולי קראתי יותר מדי ספרי פנטסיה, כך שההשוואה שלי היתה אליהם ולא אל עמודי החדשות בישראל. הספר נכתב על ידי דניאלה ג'וליה טראוב (שעלתה מדרום אפריקה) ואורטל מריה טיורין (עולה מרוסיה), בהיותן בנות 16. וכאן אנחנו חוזרים לעניין הפוטנציאל שהזכרתי בראשית דבריי. מבחינה טכנית, כתיבת ספר קלה היום הרבה יותר מכפי שהייתה בדורות הקודמים. חסל סדר כתיבת דפים בכתב יד, מחיקת שורות או מילים, העתקת כל הטקסט לטיוטה נוספת, הדפסה במכונת כתיבה, מחיקה בטיפקס וכו'. מעבדי התמלילים למיניהם מאפשרים שכתוב זריז, העתקת פסקאות שלמות ממקומן ושתילתן במקום אחר ביצירה, ובקרה קלה יותר על איות זהה של שמות ומושגים. חיפוש פשוט מאפשר איתור קטע קודם שצריך לבדוק אם אינו מתנגש במהלך הנוכחי של העלילה – כל אלה קלים בהרבה מנבירה בערמת דפים מלאה מחיקות והערות. בעידן האינטרנט הנגיש, גם בדיקת מידע קלה לאין ערוך מבעבר. אין צורך לנבור באנציקלופדיות, ספרי עיון או אטלסים – כל המידע נמצא במרחק הקלקה אחת, במחשב הביתי. קלות הכתיבה הביאה לאינפלציה בכמות היצירות הנכתבות, אבל לא לעלייה באיכות הספרים המתפרסמים. ההתקדמות הטכנולוגית באמצעי ההדפסה וההוצאה לאור הביאו לפריחת הוצאות ספרים קטנות, חלקן הוצאות בתשלום, שענו על הרצון של הכותבים לפרסום. כך התרבו ההוצאות המבטיחות להוציא לאור ספרים שנדחו על ידי ההוצאות הגדולות, בסכומים שאינם אסטרונומיים. אלא שכתיבת ספר והוצאתו לאור אינה רק עניין טכני. תפקידו של העורך חשוב לא פחות מתפקידו של הסופר. עורך מנוסה יודע מתי יש לקצץ בסיפור, מתי להרחיב, ולפעמים מתי צריך לשכתב חלק משמעותי בסיפור. במקרה של ''אידיסינה'' תפקיד העורך היה חשוב אפילו יותר – כיוון שמדובר בספר שכתבו נערות בנות 16, שעברית אינה שפת אמן. הספר היה יוצא נשכר מעריכת תוכן קפדנית שהייתה מפחיתה בתיאורים המרובים והחוזרים על עצמם, עד כדי כך שמצאתי עצמי נאנחת לעתים ''אוי, לא שוב!''. ישנם ספרים שתיאורי נוף ואוירה – גם ארוכים ומפורטים – הם חלק מקסמם. כטולקינאית, אני האחרונה שאמחה נגד תיאורים ארוכים, במקום שהדבר מתאים. ב''אידיסינה'' לעומת זאת נוצרת תחושה שחלק מהתיאורים נוספו כדי לתת ''נפח'' לספר, והם נדמים מלאכותיים ולא במקומם. תפקיד עורך הלשון חשוב לא פחות מזה של עורך התוכן. בגב דף השער לא מצוין עורך לשון, ונראה שלספר לא היה עורך כזה – וחבל. השפה ב''אידיסינה'' אינה אחידה – היא נמלצת מאוד בדרך כלל, אבל לעתים משתנה – בתוך אותה פסקה – ליומיומית, ולעתים מעוררת תחושה של קריאת ספר מתורגם. כך למשל, אחד הגיבורים נקרא ''ניית'ן'' – שם שאינו נראה אמין כשמדובר בספר שנכתב בעברית. כמשתתפת בסדנאות תרגום בכנסים שמתי לב שבני נוער נוטים לתרגם במשלב גבוה יותר מזה של הקטע המקורי; על נטייה זו של בני נוער לכתוב בשפה נמלצת שמעתי גם ממורה שהעביר סדנאות כתיבה יוצרת לתלמידי הישיבה שאני עובדת בה. גם בתחום זה, עורך מנוסה היה יכול למנוע את השימוש בקלישאות הפוגם בכתיבה. הכותבות מספרות בריאיון המופיע בבלוג הספר שהן מתכוונות להמשיך לכתוב יחד. אני מקווה שספרן הבא יזכה לעריכה – של התוכן והלשון – טובה מזו של ''אידיסינה''. אני גם מניחה שהתבגרותן, לצד צבירת ניסיון בכתיבה, יביאו ליצירה בוגרת ובשלה יותר. כי אחרי הכל, הספר אינו גרוע – בהחלט ''יש לו פוטנציאל''. אידיסינה: הרוכב השחור דניאלה ג'וליה טראוב ואורטל מריה טיורין הוצאת רימונים, 2011 301 עמ' בלוג הספר   חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה   הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.