 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
שלום לתמימות
ספרים / ניר יניב
יום שני, 10/01/2005, שעה 11:52
נאיביות, רעיון וגורל ב'קץ הילדוּת' של ארתור סי קלארק
|
|
''איש לא היה מאמין, בשנותיה האחרונות של המאה ה-י''ט, כי יצורים בעלי תבונה רבה יותר מזו של בני-האדם, ואף-על-פי-כן בני-תמותה כמותם, צופים בקפידה ובתשומת-לב באורחותיהם; וכי בעוד בני-האדם שקועים בענייניהם, הם נחקרים ונלמדים אולי באותה דייקנות, שבה חוקר המדען מבעד למיקרוסקופ את היצורים בני-החלוף השורצים ומתרבים בתוך טיפת-מים. יהירים לבלי סייג ושאננים בשל הביטחון, שהקנתה להם שליטתם בחומר, התרוצצו בני-האדם בעולמם, טרודים בהבליהם.''
כך בחר ה. ג' וולס לפתוח את ספרו 'מלחמת העולמות' (תרגום: אביטל ענבר, 1979), שראה אור ב-1898. היתה לו סיבה טובה לעשות כן: האנושות של המאה ה-19 אמנם החלה להביט סביבה בקצב הולך וגובר, אולם אופקיה היו, לפחות מנקודת המבט ה''מתקדמת'' שלנו, מוגבלים. האפשרות שגורם כלשהו מן החלל ישפיע באופן ממשי על חיינו שלנו לא נראתה אז לא מציאותית – היא פשוט לא נראתה כלל.
חמישים וארבע שנים לאחר מכן החל ארתור סי קלארק בכתיבת ספרו 'קץ הילדות', העוסק, כביכול, בנושא דומה. בשנים שחלפו מאז פרסום ספר של וולס התרחשו שתי מלחמות עולם, פיתוח כלי הטיס הכבד מן האויר, ראשיתו האמיתית של תחום הטילאות, וכמובן – כמחצית מההיסטוריה של ז'אנר המדע הבדיוני כפי שהוא מוכר לנו כיום. האם יכול היה קלארק לפתוח את ספרו במילים ''איש לא היה מאמין''? ודאי שלא. הפרק הראשון של הספר, הן במהדורתו המקורית והן בזו המתוקנת, שעודכנה לקראת הוצאתו מחדש ב-1989, מציג בפנינו את בואם של החייזרים, אך יותר מכך – הוא מראה לנו כי בני המאה העשרים (או העשרים ואחת, בפרק המעודכן), בניגוד לאזרחים השלווים של וולס, יודעים ממבט ראשון בדיוק במה דברים אמורים.
דבר שלא מונע מחלקם לחוש פחד מוות.
בתחילת שנות החמישים היה תור הזהב של המדע הבדיוני בעיצומו. סדרת המוסד של אסימוב הופיעה לראשונה כספרים (הנובלות המקוריות פורסמו בכתבי-עת בשנות הארבעים), וכן ראו אור ספריו 'מערות הפלדה' ו'אבן בשחקים'. היינליין פרסם את 'אדוני הבובות' – עוד ספר העוסק בפלישה מן החלל, ואת 'הגבעות הירוקות של הארץ'. שני גדולי המדע הבדיוני הללו, המהווים יחד עם קלארק את השלישיה הפותחת של תור הזהב בעיני רוב ההיסטוריונים והמבקרים של התחום, כתבו עלילות רצופות טכנולוגיה ואופטימיות במהותן, בהן עוז רוחם של הגיבורים הוא שעומד להם לפתור את כל בעיותיהם. ואם לא את בעיותיהם שלהם, כי אז גבורתם מצילה לפחות את האחרים. רוב כותבי המד''ב האחרים של התקופה החרו החזיקו אחרי אסימוב והיינליין. ועדיין, בשנים הללו נכתבו שני ספרים וסיפור אשר, בתוך תחומו המסוגר של המדע הבדיוני, הנם יוצאי דופן באופן קיצוני למדי. חריגים.
שני ספרים: האחד הוא 'פרנהייט 451' של ריי ברדבורי, שמעולם לא היה חלק מתור הזהב של המדע הבדיוני, בהיותו שונה מדי, ספרותי מדי. השני הוא 'קץ הילדות'.
בסיפור נדון מאוחר יותר.
חריג, כיוון שהטכנולוגיה לא פותרת בו מאומה, בסופו של דבר. לא את השאלות החשובות באמת. חריג באופיו המלנכולי – לא קודר כמו 'פרנהייט 451', כמובן, אך בהחלט עצוב. חריג בחוסר האונים המוחלט של כל הדמויות, של כל הגיבורים, כולל, בסופו של דבר, השליטים עצמם, לקבוע את גורלם. חריג כיוון שהוא יוצא תגר כנגד אוירת ה''יהיה בסדר'' הכמעט-ישראלית של תור הזהב של המדע הבדיוני.
החייזרים, המסרבים לחשוף את צורתם החיצונית, נוטלים לידיהם את השליטה בענייניה המדיניים של הארץ, ובכך גורמים לסיום המלחמות, לביטול העוני והפשע ולהפיכת כדור הארץ לאוטופיה. הם מכונים ''השליטים''. לו הושארו בני האדם לנפשם, הם טוענים, הרי שהם היו משמידים את עצמם. במלחמות אטומיות, למשל. או, כפי שנדע לקראת הסוף, באמצעים אחרים. אולם הסיבה אינה חשובה כמו התוצאה. השליטים, כשמם כן הם – שולטים.
ובני האדם, בראותם כי לא נותרה להם ברירה, מתרגלים.
התרגלות זו, הסתגלות מהירה וחלקה להחשיד זו, היא עוד מרכיב בחריגותו של הספר בנוף המד''ב של תקופתו. היא אף אחת המגרעות העיקריות שלו. יש לזכור, בטרם נמשיך, כי מדובר באחד הספרים הידועים והמוערכים ביותר בתחום המדע הבדיוני. למרות זאת, ואולי בגלל זאת, המגרעת בולטת מאד.
ארתור סי קלארק הוא אדם הגיוני. הוא אמנם מודע לקיומם של אנשים שאינם כאלה, אך הנחת היסוד שלו, כך נראה, היא שלא קיים אדם חסר-הגיון מספיק על מנת להתעלם מהגיון ברור ופשוט ברגע שזה מוצג בפניו.
אולי הוא לא ראה מספיק טלויזיה. אולי הוא לא קרא עיתונים. אולי הדבר פשוט סותר את ראיית העולם שלו. כך או כך, האנושות, למעט מספר זניח של פעולות מחאה, נכנעת לחוסר הברירה. אמת – אחד מגיבורי הסיפור (אין לסיפור גיבור מרכזי אמיתי) ''מורד'' באופן זה או אחר, אך לפעולתו אין כל השפעה שהיא על מהלך המאורעות, והיא אינה אלא אמצעי להצגת מידע זה או אחר לקורא. מורדים אחרים, בשלב מוקדם מאד של העניינים, מתגלים במלוא מערומיהם אל מול כוחות העל של השליטים. אבל כל זה הנו כאין וכאפס לעומת הפשטות בה מבטלים השליטים את הכלכלה ואת הדת מיסודן. מילא הכלכלה, ששינויה מוצג כתהליך מתמשך, אך הדת מבוטלת בִּן רגע על ידי הצגה פשוטה של המאורעות כפי שהיו באמת. כאילו כל אותם מאמינים המצויים בכוכב הלכת שלנו יחדלו מכך באחת למראה טלויזיה, חייזרית ככל שתהיה.
זהו המקרה הקיצוני ביותר, אך הוא מדגים היטב את מידת הבנתו של קלארק בכל הנוגע לטיבם ולטבעם של בני האדם כפי שהיא משתקפת בספר כולו, ולמען האמת, גם בחלק לא קטן משאר ספריו. עם זאת, הוא לא הראשון ולא האחרון בין סופרי המד''ב שלקו בכך.
לשם ההגינות יש לציין כי קלארק עצמו הוסיף הצהרה לספר, כשיצא לראשונה, לאמור ''הדעות המובעות בספר זה אינן דעותיו של המחבר.'' עם זאת, כמדומני שהדבר לא נוגע לדעתו על בני האדם כבני אדם, אלא דוקא לשאלה האם הם אכן יגיעו לכוכבים, או האם הם מסוגלים לעשות זאת. התשובה לשאלה זו, לדעתו של קלארק, היא בפירוש ''כן'' – אך לא בספר זה. במובן מסוים, מעוות מעט, הטענה שבספר נכונה: בני האדם שיגיעו לכוכבים – לא לכוכבי הלכת של מערכת השמש כי אם לכוכבים עצמם – יהיו שונים מאד מאתנו. ועדיין, מן הסתם, דומים לנו מאד. דמיון רב בהרבה מזה שבין האנושות של קלארק לבין אלה היוצאים, לבסוף, אל החלל.
חלקו האמצעי של הספר הוא מעין אוטופיה. לאחר כמה מאבקים קלים התרגלה האנושות לנוכחותם של השליטים. כעת, חמישים שנה לאחר בואם, ולאחר שוך המהומה הקלה שהתחוללה עת חשפו את צורתם האמיתית, בני האדם נהנים מחירות מוחלטת לעשות ככל העולה על רוחם, כל עוד לא מדובר בפשיעה, בנסיון לחרוג מכדור הארץ או בהשגת מידע מיותר על השליטים. הדת, ועוד כמה מרכיבים של העולם המוכר לנו כיום, נעלמו. הערים איבדו מחשיבותן לאחר שהתעשיה עברה לאוטומציה מוחלטת, הוקמה מערכת תחבורה אוירית פרטית המביאה כל אדם לכל מקום אליו יחפוץ להגיע, וכל צרכיהם של בני האדם מסופקים להם ללא תיווכו של כסף כלשהו. איש אינו עובד, למעט אלה המעוניינים בכך, וגם הם עוסקים רק בעבודות בהן הם מעוניינים. מעט מעט מתעורר אויבה הגדול של האוטופיה, הלא הוא השעמום. אך הוא לא יספיק לתפוס מקום של ממש, וודאי שלא להשפיע באופן כלשהו על מעשיהם של השליטים. כי שמו של הספר, הרי, לא בא לו סתם כך.
השפה בה נמסרת הודעתם הראשונה של החייזרים לבני האדם הופכת לאחר מכן ללשון השגורה בפי כל בני כדור הארץ. מדובר, באופן מפתיע וצפוי כאחד, בשפה האנגלית. למעשה, למרות מקומות מגורים אקזוטיים כאלה ואחרים, אין כל הבדל תרבותי משמעותי בין גיבורי הסיפור, וכל העולם כולו הנו מעין תרבית אנגלו-אמריקאית. מוזר לראות את קלארק חוטא בכך, אם כי האחדת בני האדם הנה חלק אינטגרלי מהסיפור. ההאחדה אינה הבעיה, כמובן, אלא נטייתה דוקא לכיוון התרבות המערבית. בספרים מאוחרים יותר יתקן קלארק התייחסות זו. בספר זה נוכל רק להתנחם בכך שהדבר לא פוגע כלל ברעיונאות המצוינת של המחבר, כהרגלו.
זהו, אכן, ספר של רעיונות. רעיונות כבירים על גורל וגזע ואנושות מהי, לצד רעיונות ''קטנים'', חלקם רק מוזכרים בחטף או מושארים לדמיונו של הקורא. טכנולוגית, הספר התיישן לא מעט בחמישים ושלוש השנים שעברו מאז כתיבתו, אך כמו בספרי מד''ב טובים רבים אחרים, לא זה העניין. גם הנגיעה שלו בתחומי העל-טבעי – קלארק מכה על חטא בהקדמתו ומספר כי כיום הוא ''ספקן מוחלט כמעט'' – אינה משנה כהוא זה. הספר, למרות כל האמור למעלה, הנו מעורר מחשבה מאין כמוהו. חריגותו בנוף המד''ב של זמנו, ובמידה מסוימת בנוף המד''ב בכלל, כולל זה של ימינו, תורמת לכך. המלנכוליה, העובדה שאין עלילה רבת הוד שתעיב על הרעיונות, בשילוב עם הכתיבה השוטפת אך הספרותית הרגילה של קלארק, ההבנה המוקדמת, יחסית, שאין כאן סוף טוב הוליוודי, כל אלה תורמות לכך. הקורא נשאר, בסופו של דבר, ומחשבתו בידו. זו, למי שלא הבין, מחמאה.
בגליון אוגוסט 1954 של המגזין Astounding Science Fiction, שנתיים לאחר כתיבת 'קץ הילדות' ושנה לאחר פרסומו, הופיע הסיפור 'המשוואות הקרות' (The Cold Equations) מאת טום גודווין (Tom Godwin). גם בו, כמו ב'קץ הילדות', נאלצים בני אדם להתמודד עם מציאות שנכפתה עליהם, גם בו הם מגלים כי לא ניתן לעשות מאומה, וגם בו אין סוף טוב הוליוודי. זהו אחד הסיפורים המוּכרים ביותר בתולדות המדע הבדיוני, והוא הופיע באין ספור אנתולוגיות, ביניהן ''מבחר הסיפורת הבדיונית'' בעריכת רוברט סילברברג, שראה אור גם בעברית בהוצאת עם עובד ובתרגומו של עמנואל לוטם.
במובן מסוים, 'המשוואות הקרות' הוא גרסת מיקרו של 'קץ הילדות', ובייחוד של חלקו האחרון. אם באחרון מדובר בגורלו של גזע שלם, הרי שבראשון יש רק שתי דמויות הנאלצות להתמודד עם תוצאותיהן הרות האסון של משוואות שאינן ניתנות להפרה. אך ההכרה באי-האפשרות להשפיע על הגורל – לא על גורל שנקבע מראש או הרשום בכוכבים, כי אם על כזה הנובע באופן מוחשי מאד ממבנה והתנהגות היקום כפי שהם מוכרים (או לא מוכרים) לנו, מההגיון הפנימי של העלילה והיקום – ההכרה הזו היא החוט המקשר בין הסיפור לספר.
יש לציין שקיימות ביקורות ופרשנויות אחרות של הסיפור, החושפות בעיות עקרוניות כאלה ואחרות המצויות בו.
בספר, על כל פנים, לא מדובר בחייו או מותו של פרט בודד, כי אם במוות ולידה מחדש של גזע שלם. יש בכך משהו שיראה נאיבי במקצת לקורא המודרני, המורגל באינדיבידואליזם, בדמויות מורכבות ודעתניות ובהתייחסות עמוקה וחודרת אל הפרט להבדיל מהכלל, וקשה שלא להתרעם על השלווה האיומה בה מקבלים בני האדם את גורלם ואת גורל ילדיהם, אך כמו ברוב ספריו של קלארק, גם כאן מתעוררת המחשבה. בכלל, חלק מחריגותו של הספר נובע מהעובדה שהקורא הנבון ישקיע מחשבה לא מעטה ברעיונות שהועלו בו, אם באופן ישיר ואם באופן עקיף, אך לאו דוקא בהקשר ישיר לעלילה, כי אם באופן כללי יותר. זאת למרות היות הספר עלילתי באופן מובהק, להבדיל מדיון מדעי או פילוסופי במסווה קלוש, כמו כמה ספרי מד''ב אחרים שניתן להעלות על הדעת.
'קץ הילדות' תורגם לעברית לראשונה בשנת 1976 (הוצאת עם עובד, תרגום: ע. שם). לאחרונה ראה אור תרגום חדש, של דוד חנוך, בהוצאה חדשה – ינשוף. יהיו כאלה שיתווכחו על נחיצותו של תרגום חדש, או על פרט זה או אחר שתורגם כך או אחרת, אך לגבי עובדה אחת אין עוררין – הספר ראוי להוצאה מחודשת.
כותב שורות אלה, על כל פנים, מצא את התרגום החדש קריא ושוטף בהחלט, למעט כמה בעיות של ''עברית תרגומית'' ואולי טעות הגהה או שתיים, שהנן זניחות לחלוטין, ולו מפאת מספרן המועט. גם במקרים אלה כוונת המחבר מועברת במלואה, כך שרק טהרנים מושבעים ימצאו כאן טעם לפגם, ולאלה, כתמיד, מומלץ לקרוא את הספר בשפת המקור. שאר הקוראים מוזמנים לפתוח את מוחם לרווחה ולצלול, בעברית, אל תוך ספר אשר, למרות ובגלל כל האמור למעלה, הנו אחד מספרי המדע הבדיוני החשובים ביותר של המאה העשרים.
קץ הילדות (Childhood's End)
מאת ארתור סי קלארק (Arthur C. Clarke)
תרגום: דוד חנוך
הוצאת ינשוף, 2005
240 עמודים
קץ הילדות - ביקורת
ביקורות ופרשנויות של ''המשוואות הקרות''
ארתור סי קלארק
קץ הילדות - במיתוס
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
ארור תהיה!
גרומיט יום שני, 10/01/2005, שעה 12:15
(2 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
