 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
משחק הנסיכים
פרקים לדוגמה / גארת' ניקס
02/06/13
תגובות: 3
ציידת הלילה
פרקים לדוגמה / המערכת
04/05/12
תגובות: 2
דם כחול
פרקים לדוגמה / ורד טוכטרמן
23/09/11
תגובות: 1
ימי תל-אביב האחרונים
פרקים לדוגמה / לביא תדהר וניר יניב
24/09/10
תגובות: 0
מגן הלהט
פרקים לדוגמה / אילן גוייכמן
19/12/08
תגובות: 0
בן אלמוות
פרקים לדוגמה / רוג'ר זילאזני
12/12/08
תגובות: 0
פנטסיה 2000 - דבר העורך
פרקים לדוגמה / המערכת
06/10/08
תגובות: 39
תחיית האגדות
פרקים לדוגמה / אילן גוייכמן
17/09/08
תגובות: 1
חוק הקוסמים השני - אבן הדמעות
פרקים לדוגמה / טרי גודקינד
13/09/08
תגובות: 11
סימנטוב
פרקים לדוגמה / אסף אשרי
18/04/08
תגובות: 6
המים שבין העולמות
פרקים לדוגמה / הגר ינאי
06/04/08
תגובות: 6
דרקון הוד מלכותו
פרקים לדוגמה / נעמי נוביק
24/09/07
תגובות: 16
המגשר
פרקים לדוגמה / רביב מיוחס
14/09/07
תגובות: 74
התחדשות
פרקים לדוגמה / קרול ברג
05/05/07
תגובות: 3
בנות הדרקון
פרקים לדוגמה / מרית בן-ישראל
02/04/07
תגובות: 25
|
 |
כתוב כשד משחת
פרקים לדוגמה / ניר יניב
יום חמישי, 16/03/2006, שעה 12:08
פרק לדוגמה מתוך הנובלטה 'מחיה השפה העברית', המופיעה באוסף הסיפורים 'כתוב משד משחת' מאת ניר יניב
|
|
מחיה השפה העברית
א
גיבורו נעים ההליכות של הסיפור – יכולותיו המיוחדות – חולשותיו – המקום המוזר בו הוא מוצא את עצמו – שירה מודרנית
ביום ד' אביבי ונחמד יָלָד מקרר אחד בן זכר בריא ושלם, אשר מיד החל להקים מהומה וקול שאון.
''הביאו לכאן מיד רופא!'' שאג הילוד בתוקף. משקלו היה כשישים קילוגרם, וכזה היה גם מניין שנותיו. לאחר התייעצות חפוזה, שהופרעה תדירות בקולות הקריסה והניפוץ שבקעו מחדר הלידה, הוחלט להיענות לבקשתו. מנהל המחלקה הוזעק בדחיפות מביתו והתייצב אצל הפג המצווח, עטוי מלוא פאר מדי השרד שלו – חלוק צחור, סטטוסקופ וסיכת צנחנים.
''או!'' אמר הבן יקיר בקול מן המיטה שאליה היה מרותק. ''סוף סוף! הקשב נא לי, דוקטור יקר. מדוע...''
''מה יש'ך אתה?'' שאל הדוקטור הנכבד. ''אם ת'לא סותם ת'פה, בחיי שאנחנו דוחפים לך פה איזה מחט בתחת.''
דממה הלומה השתררה.
''דוקטור יקר,'' ניסה הילוד שנית, ''הריני להתלונן בפניך...''
''אל תזדיין איתי, טוב?'' אמר הדוקטור בחביבות ודקר את צווארו של המתלונן-בפניך באמצעות מכשיר מהודר ואור-קולי להפעים שהוציא מכיסו. ''רק היום ת'יוצא מהפרידג'. ת'נח. ת'שוכב בשקט, זהו, למה שזה לא הזמן עכשיו לחרטט. מחר. ת'מחכה למחר. אנא פרופסור-דוקטור גולדבלאך-מנדלסון-שקד, ומחר ת'אִבּסדר. עלי. חליק. יאללה.''
בסיימו נקש הדוקטור הנכבד באצבעותיו, והילוד נפל שדוד והלום עוד בטרם הספיקה מחאתו הנדהמת לצאת לאויר העולם. בדרכו החוצה חייך מנהל המחלקה אל אחות המשמרת ואמר לה ''הוא יושן. לא דואגת.''
באמצע הלילה הוא ניסה להתהפך במיטתו, נכשל והתעורר.
''אמא?'' שאל.
''היית מת,'' אמרה מישהי.
''מי...?''
''אני מה מטפלת בך, יא באבא. אחות של מחלקה. קוראים אותי ברזלית כהן-שומאכר, נעים מאד ויאללה לישון.''
במשך שתיקה ארוכה הוא ניסה לעכל את המידע החדש, ולבסוף החליט לוותר.
''איפה אני?'' שאל.
''תלביב,'' אמרה האחות ברזלית.
''תל אביב?''
''זהו. ועכשיו,'' אמרה ברוך, ''סתום ת'פה ולישון.''
''שמי,'' הבהיר הילוד בבוקרו של יום המחרת, ''הוא אליעז חכמוני. אולי שמעתם עלי?''
''כל אחד שיוצא היום מהפרידג' חושב הוא מפורסם,'' אמר הדוקטור בעודו בודק טבלת נתונים שהוקרנה מן המיטה. הנתונים קפצו, דילגו והשמיעו קולות משונים. גרף אדום אחד בעבע במיוחד.
''לא,'' אמר אליעז. ''באמת הייתי מפורסם.''
''לא שומע עליך בחיים שלי,'' אמר הדוקטור. ''חרא,'' הוסיף. הוא נופף בזרועו – היו בה שני מרפקים – והטבלה נעלמה.
''גם אני לא זוכרת השם שלך,'' אמרה אחות היום בחביבות וליטפה את שפמה העבות, ''אבל אני ב'מת לא מבינה מהחיים ש'לי, למה אני כל היום תקועה פה בחור המסריח הזה.''
''ואללה,'' אמר הדוקטור. ''באמת מסריח. אני חושב משהו דפוק במיטה.''
''ומה שמך את?'' שאל אליעז. ''תני לי לנחש: קרנפית? שלבקת? ברווזית? עששת?''
''צלילה,'' אמרה האחות בעלבון. ''צלילה בר-לב-אבא. שלבקת בחופש, ולא שומעת בחיים שלי על שלושה אלה אחרות – אולי הם לא מביתחולים זה?''
''סליחה,'' אמר אליעז. ''איני רגיל להיות מרותק למיטה, והדבר גורם לרפיון מסוים בעצבי. האם אתם בטוחים שלא שמעתם עלי?''
''חבל''ז,'' אמר הדוקטור, בעודו בוחן את המיטה בעין ביקורתית.
''בחיי,'' אמרה האחות צלילה. ''אולי אתה רק חושב מה אתה מפורסם?''
''כבר שכחו אותי,'' מלמל אליעז, כביכול לעצמו, ואז הוסיף בקול, ''כמה זמן? כמה זמן עבר?''
''אתה בפרידג' איזה שמונים ושישה שנה,'' אמר הדוקטור.
''כמעט שמונים ושבעה,'' אמרה האחות מתחת לשפמה.
''סתמי ת'פה, טוב?'' אמר הדוקטור בחביבות. ''ותסדרי ת'מיטה הדפוקה הזאתי.''
''זהו? כבר שכחו אותי? לאחר פחות ממאה שנים?'' השתוקק אליעז לומר, אך מה שיצא משפתיו היה ''שמונים ושש, אוילים! שמונים ושבע, מחריבי השפה העברית, עילגים! תסתמי את הפה, בשם אלוהים!''
''זה למה הוא באמת אחד מהכי ישָנים,'' אמר הדוקטור לאחות צלילה בניד ראש סלחני. ''ככה הם מדברים. זה עובר להם.'' ונקש באצבעותיו, וזעמו של אליעז נקטע באחת והפך לשינה עמוקה.
אחר הצהריים ביקש אליעז וקיבל עיתון, כולל כל המוספים. הוא התקשה מעט לדפדף בו, עד שגילה כי אכן אין זו טעות והוא מחזיק בידיו עמוד אחד בלבד. לאחר שכילה את זעמו באחות צלילה, שהראתה לו באורך רוח כיצד תוכן העמוד הנ''ל מתחלף לפי רצון הקורא, הוא התיישב במיטתו – סוף סוף אפשרו לו לעשות זאת – ונפנה לעיין בנחת בענייני דיומא.
הכותרת הראשית היתה סולידית למדי: ''רוהמ לקנסת: אתם חרות'', ומתחת ''סר הפנים: משתרמתים, קולחם אל הזין שלי''. סבור היה שכבר ראה דברים דומים בתקופתו הוא, ועל כן עבר למאמר הפרשנות שנשא את הכותרת התמימה ''שלוק בבקבוק'':
''יו''ר ביהמ''ש האיליון אל מנייק שוב תוקא ז גדול,'' החל המאמר וגם נגמר, שכן עד כאן הגיע אליעז בקריאתו לפני ששמט את העיתון ודרך עליו בכל עוז. האחות צלילה, שנזעקה לשמע המהומה, הצילה את גזיר הנייר והמליצה בפני אליעז לשמור עליו, שכן שעשועים אחרים לא יסופקו לו.
''ואם ת'לא אוהב מה פּוּליטיקס,'' הוסיפה, ''שזה גם אני לא אוהבת וזה למה לא מאשימה אותך, אז אפשר שסְפּוֹרטס, שזה הולך ככה.'' ומשמשה בעיתון מעט, להראותו כיצד.
''דפוק וזרוק'', אמרה כותרת המוסף, ולידה תמונה של שני גברים בתנוחה כה אינטימית עד כי רק המדים שלעורם הסגירו את זהותם ככדורגלנים, ואף זאת בקושי. ''גביה האולם:'' ביארה כותרת המשנה, ''ארב-הסאודית שוב דופקת אותנו!!!''
''מתי,'' שאל אליעז, ''אוכל ללכת הביתה? לא, אל תנקשי כך באצבעותייך...''
בבוקר יום ו' שוחרר אליעז סוף סוף מבית החולים. באולם המבוא ציפתה לו ועדת קבלה קטנה אך ססגונית בת שלושה נשואי פנים מעונבים למשעי ולבושים בהידור – חליפות שרד צבעוניות בוהקות, משקפי שמש וכאפיות.
''אדוני הנכבד,'' פצח מנהיגם, ''ברוך הבא לזָמֶ... לזמזמו... זָמנוּ...''
''סליחה?'' אמר אליעז.
''הבָּא לזָמֶנוּ! זזֶנוּ!''
''זמננו?'' שאל אליעז.
''כן!'' אמר מנהיג הועדה. ''זהו! ז'תומרת, ברוך הבא לזמננו, איש יִי...יקר, איש מן הָ.. הָעבר. אנו, הוֹ... הַווּ.. הועדה הא-נ-כ-רו-או-ני-ס... הועדה האנוכרי... האנרכיניס...''
''האנכרוניסטית?'' שאל אליעז.
''ואללה! הועדה האנכ... הדא ועדה שלנו, אנו מָצְדי..עי...'' הוא האט לכלל עצירה. ''אינעל-אבּוּק!'' הוסיף, ותלש את משקפי השמש מעל פרצופו. אליעז הבחין באותיות קטנות המרצדות על העדשות.
''אוּקצור,'' אמר ראש הועדה, ''וולקאם וָוולקאם פי תלביב מה המאה העשרים וַשתיים, 'נחנו מה ועדה עושים כבוד לאנשים של פעם, יא מיסטר. אנא בּרוֹש אִבְּן-שוּשן.''
דבריו לוו במחיאות כפיים מנומסות של שני חברי המשלחת הנותרים. אחד מהם נענע בראשו ורקע ברגלו מפעם לפעם לצלילי מוזיקה דמיונית.
''חי נפשי,'' אמר אליעז. ''מה קרה למדינה? מדוע אין כאן אדם אחד היודע עברית כהלכתה?''
''בחייאת,'' אמר ברוש. '''נחנו מדברים סבבה, רק מה אתה לא רגיל, יא באבא. 'נחנו עוד מנסים דבֵּר עברית של מִזמן בִּשְ'ךָ, אבל ת'אמת – כמה אפשר?''
''עברית?'' אמר אליעז. ''עברית?''
''עזוב ת'ך משטויות, יא כָּלְבּ,'' אמר ברוש וטפח על כתפו בחביבות ובעוצמה אדירה. אליעז המופתע קרס ומצא עצמו משוטח על הרצפה.
''שִיט!'' אמר ברוש, ומיהר לשלוח יד אל אליעז ולהעמידו על רגליו, דבר שעשה ללא מאמץ מיוחד. '''ני בּקֶש סליחה, פְּלִיז!''
''למה עשית את זה?'' שאל אליעז, המום מכדי לכעוס.
''לא כָּוונה,'' אמר ברוש. ''אתם מִן מִנזמן כולכם מה חלשים כאלה, למה האוכל שלכם בטח לא משהו. ככה אמרו ברדיו. זה מה מזכיר לי –'' הוא חיטט בכיסו, שלף משם דבר מה והציגו בפני אליעז, ''– הנה לך רדיו, מה יעזור לך בסידורים. קודם רק תביא לי אצבע שלך בשביל חתימה...''
ברוש קירב מכשיר זעיר כלשהו לאצבעו של אליעז, אך תשומת לבו של זה האחרון היתה נתונה לחפץ שהוגש לו, שנראה כמו אטם אוזניים ספוגי רגיל. ''רדיו?'' אמר. ''האם אין לכם הולוגרמות תלת ממדיות? או מציאות וירטואלית? או...''
''לא מכיר זה,'' אמר ברוש. ''הנה, תן לי עוזר לך לשים הרדיו בפנים.'' בתנועה מהירה כברק הוא תחב את האטם לתוך אוזנו של אליעז, שמחאתו נקטעה בעודה באיבה על ידי מוזיקת רקע מחרידה וקריין שמח וטוב לב, שניהם בשתי האוזניים ובמלוא העוצמה:
''...אכבר אכבר אכבר אכבר, אחוּשלוּקי ווֹנדרפוּל! ושיר אל פירסט פלייס בִּלצָ'ארט אוֹף דה גרייטסט סוֹנגס, כאן פי רדיו שקשוקה, כפרות שלי...''
''אוי!'' נאק אליעז. ''הצילו! תעשה משהו!'' הוא ניסה להוציא את דבר הטומאה מאוזנו, אך לשוא. דמעות עלו בעיניו.
''ת'יכול מחליף תחנה,'' אמר ברוש. ''נו פרובלם.''
''...אל סוֹנג מה עושה לכם רטוב רטוב וֶוט וֶוט, אוֹח! אוח! אוח!'' הבהיר הקריין.
''תפסיק את זה!'' צווח אליעז. ''הצילו! הצילו!''
אנשים החלו להתבונן בהם בעניין. שוטר שהיה עסוק לפני כן בפטפוט של סרק עם אחת האחיות ניגש אליהם. ''כּוּל אבסדר?'' שאל.
''סבבה,'' אמר ברוש. ''הכל מגניז. הדא זקן הוא לא רגיל רדיו.''
''...מן אל סופרגרופ חרא, פירסט פלייס, מקום ראשון,'' אמר הקריין, ''זַין!''
רעש לבן מחריד בקע מן האוזניה, וכך זכה אליעז חכמוני להיות בין הראשונים לדעת את זהות השיר שהעפיל למקום הראשון במצעד הפזמונים של אותו שבוע, וכן את מילותיו במלוא הדרן.
''זַין זַין זַין זַין זַין זַין זַין!'' געה סולן הלהקה על רקע הרעש, שנשמע דומה מאד לטלויזיה ישנה המעלה השמימה במלוא עוצמת רמקולה את שוועתו של ערוץ מת.
''לאא!'' צרח אליעז.
''אתה בטוח הוא אבסדר?'' אמר השוטר.
''זין זין זין זין זין זין זין!''
''אנא ברוש אִבּן שושן, אנא אקספרט. עלי.''
''זין זין זין זין זין זין זין!'' אל הסולן הצטרפו שתי פעיות נשיות, בואך הפזמון.
''סבבה,'' אמר השוטר.
''זין זין זין זין זין זין זין!''
אוזניו של אליעז צלצלו ודמעות עלו בעיניו. לידו, אחד מחברי הועדה האנכרוניסטית המשיך להנהן בראשו בעליצות לקצב המוסיקה.
''זין זין זין זין זין זין זין!'' הבהיר הסולן וסיים את הפזמון: ''זין זין זין זין – יא בנזונה!''
''תפסיקו את זה!'' שאג אליעז, ובהתקף אלימות נואש זינק על ברוש, החטיא, ונפל על הרצפה, מתעלף.
כתוב כשד משחת
מאת ניר יניב
הוצאת אודיסיאה, 2006
238 עמודים
כתוב כשד משחת – אתר הספר
כתוב כשד משחת – במבצע באתר ההוצאה
ביקורת מאת אהוד מימון
ביקורת מאת דותן דימט
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
אוי לי.
pink cigarette יום חמישי, 16/03/2006, שעה 13:12
|
|
|
 |
|
|
|
|
מה?
דרצ'י יום חמישי, 16/03/2006, שעה 13:39
(3 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
לערוך את העוכר
גרומיט יום חמישי, 16/03/2006, שעה 14:00
(13 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
דידקטי למדי
יודה מהקריות שבת, 18/03/2006, שעה 22:28
(6 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
סמבוסק
אוי לי יום שלישי, 21/03/2006, שעה 22:19
(3 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
לכותב!
רועי יום ראשון, 26/03/2006, שעה 7:42
(3 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
