להאזנה:

נושאים שדיברנו עליהם בפרק:

• קבוצות פייסבוק: קבוצת לארפ ישראלי, קבוצת חדשים בלארפים
• אתר של לארפים בארץ
• עוד מידע על ארניס – אמנות לחימה עם כלי נשק
• עוד מידע על לגיון 501
• הסיפור של סוהיל ויואב, ומתחם חללית הפיניקס
• האינסטגרם של נטע ודמויות השטח שלה.

תמונות מגניבות של נטע:

תמלול הפרק:

אהוד – אני אהוד מימון, איתי קרן לנדסמן ואיתנו היום נטע שרמייסטר, שהיא לארפיסטית ועוד הרבה דברים מגניבים. נטע, תציגי את עצמך מעבר להצגה הקצרצרה שלי.

נטע – אז היי, נעים מאוד, תודה רבה שהזמנתם אותי, אני ממש שמחה לבוא ולדבר על קהילת הלארפים. זו קהילה מדהימה ואני נטע שרמייסטר, כמו שאמרתם, אני חלק מקהילת הלארפים כבר 20 שנים. אני גם לא מאמינה איך זה קרה, אבל איכשהו הזמן עבר, ואני עדיין בקהילה ועדיין כיף לי ואני עדיין… זה חלק ארי מחיי, אז אני אכן עושה המון דברים חוץ מזה, אבל אני יכולה להגיד בוודאות שהכול סביב לארפים, סביב תחפושות, כל מה שאני עושה בחיים, זה הכול קשור לתחומים הגיקיים האלה, ואני אסביר לכם, או לפחות אני אנסה להסביר לכם היום. אז אני עושה הרבה דברים בחיי. יש לי כמה מקצועות באיזשהו אופן. דבר ראשון, אני מדריכה אומנויות לחימה. אני מדריכה של אומנות לחימה בשם ארניס, שזו אומנות לחימה פיליפינית עם כלי נשק, שאני הגעתי אליה ביחד עם הלארפים, ואני ובעלי מלמדים ביחד. אז בדרך כלל אנשים שאוהבים נשק באים אלינו כי הם רוצים ללמוד להילחם, וזה מאוד תורם לי ללארפים. וחוץ מזה אני מספקת דמויות שטח בתחפושות לאירועים. זאת אומרת, אנשים באים אליי ואומרים לי, יש לנו חתונה, יש לנו בר מצווה, או יש לנו כנס בדיזינגוף סנטר, אנחנו צריכים או דמויות פנטזיה, או דמויות ספציפיות של קוספליי, של דמויות מוכרות, נגיד, בטמן, וונדרומן, אם זה דיסי, או ספיידרמן, מרוול וכדומה. ואני פשוט אוספת להם את האנשים עם התחפושות. אם זה פנטזיה זה יותר קל כי אז לא צריך זכויות יוצרים ואז יש לי ארסנל עצום של לארפיסטים שרק שמחים לבוא ולעבוד עם התחפושות שהם עמלו עליהם. אז זה באמת.. אני התגלגלתי לזה במקרה וזה עסק שאני מאוד אוהבת כי זה ווין-ווין לכל הצדדים. כל הקוספליירים והלארפיסטים שעבדו שעות על התחפושות, תלבושות שלהם, אז הם מאוד שמחים לבוא וקצת להחזיר להם מההשקעה אז זה משהו מאוד כיף שאני עושה, וחוץ מזה אני גם לאחרונה התחלתי לעבוד במתחם החללית של יואב בודנר, שזה מתחם עצום ומאוד ריאליסטי של ספינת חלל, ואנחנו מקיימים שם משחקים גם לילדים ובני נוער, גם למבוגרים, בעיקר למבוגרים, אבל אני אספר על זה אחר כך, שזה באמת תחום לארפים שהוא קצת שונה ממה שאנשים מכירים. אז זה היה קצת בקצרה עליי.

קרן – זה סופר מגניב, ואני קצת רוצה עכשיו… לעצור את הכול.

נטע – כן, על מה לפרט.

קרן – אז אני אתחיל בלשאול את השאלה שאנחנו שואלים את כולם, שזה איך הגעת לקהילה ואיזו קהילה מצאת כשהגעת אליה.

נטע – אוקיי, זו שאלה מעולה. כי אני בעצם הייתי במסלול מאוד בנאלי בחיי, אני לא הכרתי גיקים, זה היה מאוד עצוב, הרגשתי מאוד לבד, ואז לא היה אינטרנט כמו היום, שיש קהילות ופייסבוק ודברים. ודי הרגשתי שלא מבינים אותי וכו'. ויום אחד, אמרתי "די זהו אני עושה משהו משמעותי עם החיים שלי אני רוצה ללמוד להילחם עם חרב". ואמרו לי כאילו, מה חרב מה לך לחרבות ואני כזה, כמו זינה, כאילו מה לברור כאן. אז כן זו האמת זינה שינתה את חיי ואז חיפשתי כן באינטרנט, היו אז פורומים, איפה אני יכולה ללמוד להילחם עם חרבות וככה הגעתי לארניס, אמרו לי בואי זה אמנות לחימה של כלי נשק. והגעתי ופגשתי מלא אנשים שהם היו גם בארניס וגם בקהילת הלארפים. והמפגש הראשון שלי איתם היה מדהים וזה היה כזה, Where have you been all my life? כאילו פשוט הרגשתי שמצאתי את my people, ממש. וזה שינה לי את החיים כי… ישר הצטרפתי לארניס ומאוד נהניתי שם והתפתחתי שם ואז הם אמרו לי, טוב את בקטע וזה, יאללה בואי, בואי ללארפים. יש משחק גדול עוד חודש, יאללה בואי. אני כזה, טוב, I guess. וככה כזה, עזרו לי עם תלבושת ללארפ הראשון שלי, זה היה סאגה ארבע ו… I never looked back, ממש. נשאבתי לעולם מדהים. ואז דרך האומנות לחימה גם הכרתי את בעלי בפיליפינים, נסעתי לפסטיבל אומניות לחימה והבאתי אותו לארץ, אז כל החיים שלי השתנו בעצם מהרגע הזה. אז בעצם כשהגעתי לקהילת הלארפים לפני 20 שנה, הקהילה הייתה מאוד שונה. המשחקים היו שונים, לא עברנו המון התפתחויות שהן, אפשר להגיד נורמליות לאורך השונים וההשפעות מחו"ל, ואני גאה להגיד שאני ממש מתפתחת עם הקהילה. וזה תהליך מדהים ונפלא ומאתגר, ואני מוצאת את עצמי כל הזמן, מוצאת תחומים חדשים להתפתח בהם.

קרן – אחת המילים שחזרת לה בהטיות מרובות זה לארפים, לארפיסטים, לארפיסטיות, ללארפפ.

נטע – כן. אנחנו כאלה, אנחנו קוראים לעצמנו קהילת הלארפים, בעצם אנחנו לא אגודה או עמותה או משהו כזה, אלא אנחנו קהילה כי אנחנו כבר חברים באמת. אמנם יש בערך 500 אנשים פעילים, אבל יש הרבה יותר שהם כזה ברקע, סטליטים, או שהם בקבוצת לארפ ישראלי וקוראים, אבל אנחנו באמת כולם, מכירים את כולם, ומה שאנחנו עושים קוראים לזה לארפ, שזה בעצם live action roleplay, ואנחנו משמשים בהטיות של זה, כי אנחנו, אנחנו לא נגיד אנחנו שחקני תפקידים חיים, אנחנו לארפיסטים, זה יותר קל. ולמעשה זה התפתח, זה היה כבר בשנות ה-80, 90 בארץ, ואנשים פשוט החליטו שהם רוצים לצאת החוצה ולהילחם עם החרבות ולעשות מה שהם עשו בדי.אן.די שלהם, אז הם קראו לזה R.D.N.D. Real Dungeons & Dragons. וככה אנשים הכירו את זה בתקופה ההיא לפני שאני הגעתי, ואז בעצם זה התפתח יותר מז'אנר הפנטזיה, זה לא היה רק… מבוכים ודרכונים, והתחילו להתפרס לז'אנרים נוספים כמו מדע בדיוני, סטימפאנק, פוסט אפוק וכו' ובעצם זה עבר לשם, לייב אקשן רולפלי, משחקי תפקידים חיים, שככה גם קוראים לזה בשאר העולם.

אהוד – אני רוצה לשאול, אחד הדברים הכי בולטים שאפשר לראות כשמגיעים לכנס, זה אנשים בתחפשות.

נטע – כן.

אהוד – זה, הם לא בהכרח  לארפיסטים, הרבה פעמים הם קוספליירים, אבל ההבחנה לא תמיד ברורה למי שלא מצויים בקהילה.

נטע – כן, אוקיי, אז אני אסביר. אז אנחנו למעשה שתי קהילות שונות לחלוטין, למרות שזה יכול להיראות אותו הדבר מבחוץ. קוספליי זה בעצם כשעושים בעצם העתקה לדמות קיימת. דמות ידועה, אני גם קוספליירית, אז אני מאוד נהנית מזה פשוט. אבל זה אומר שאני אשב בבית ואצור את התלבושת, בעצם, אחד לאחד כמו הדמות הזו. הביגוד, הפאה, עדשות, פרופים וזה, כדי לראות כמו דמות מוכרת. ואז אתם תלכו לכנס ותראו את הדמויות לנסיכות דיסני או דמויות מאנימה וזה, ותלכו בכנס ותגידו, אה, איזה מגניב, או קוספליי שלך של בל מהמם וזה, אז זה קוספליי. הם בדרך כלל עובדים על המראה, שהוא יהיה כמה שיותר מדויק, ומסתובבים איתו בכנס, ומצטלמים, ועושים את הפעילויות שלהם. לארפים, בעצם, אתה ממציא את הדמות שלך. זאת אומרת, יש משחק, ואתה בוחר איזה דמות, את או אתה, בוחרים איזה דמות אתם הולכים לשחק. מתאימים את זה לתמה של המשחק, אם זה משחק של פנטזיה, אז נותנים לכם את הסטטינגס. ובעצם בוחרים איזה דמות. אני אלך להכי בייסיק של פעם, אז קוסם, אביר, אבירה, יש הכול. באמת, זה משהו שמדהים גם בלארפים, שאנחנו, המגדר הוא לא אישיו כאן, משחקים את הכול. אז נגיד, אני בחרתי שאני הולכת לשחק לוחמת עכשיו, אז אני בוחרת את השם שלה. אני בוחרת את הרקע, מאיפה היא הגיעה, האם היא הגיעה מרקע עשיר, האם היא הגיעה מרקע עני. לפי זה אני מעצבת את התלבושת שלה, ואני יכולה לשים סמלים נגיד מארץ המקור שלה, נגיד היא הגיעה מארץ שהסמל שלהם הוא שמש, אז אני אשים את השמש בכל מיני אזורים בתלבושת שלי. ואז אני ממציאה לה שם, אני ממציאה לה אישיות, התלבושת המון פעמים נגזרת מהאישיות ומהרקע, ואני משחקת את הדמות הזו, ואני הולכת למשחק עם הדמות הזו. ו… בעצם לפעמים אנחנו לארפיסטים כל כך אוהבים את הדמויות שלנו ואת היצירות שלנו שאנחנו מחליטים, אוקיי, היום השני של אייקון, כולנו באים לדמויות מהמשחק הזה שהיה לפני חודש ואז אתם רואים את כולנו בדמויות לארפים שלנו וכזה מה זה הדמות הזו? מה זה הקוספליי? זה אני לא מכיר, וכאילו כן, אין לכם דרך להכיר את זה כי זו דמות שאני המצאתי. זה בגדול ההבדל כשאתם רואים אותנו בכנסים ולא מבינים למה אתם לא מזהים. אז זה בגלל שזה מתרחש בעולם שלנו, וכנראה אנשים שהיו איתנו בלארפ, מזהים ומתלהבים, השאר יכולים להעריך את היצירה ואת הערך הוויזואלי, או את המשחק דמות. הרבה פעמים אנחנו באים ובזירה משחקים את הדמות, כמו ששיחקנו אותה או עושים כזה שואו שלה, אז זה יכול להיות גם מאוד מגניב.

קרן – אני רוצה להעיר פה רגע באמת למאזינים ולמאזינות שלנו, שמי שנכנסים ונכנסות לאשכול פיס באייקון או בעולמות, אז יש זירה ומשחקים, לא משחקים. קרבות שממש קרבות ראווה ומגניבים בטירוף עם טכניקות מטורפות, זה כל כך מגניב.

נטע – נכון. בדרך כלל את הזירה מפעילים לארפיסטים בהתנדבות’ ויש שם אנשים מאוד מוכשרים שעושים דברים יפהפיים, אז זה תמיד כיף לכל המשתתפים וכל הצופים. 10:00

קרן – אחד הזיכרונות שלי, אני לא סגורה על זה אם זה היה עולמות 2008 או אייקון 2008, פשוט הבת שלי הייתה או בת חצי שנה או בת שנה, ומישהו אירגן לה חרב מבלון מתנפח, והיא, כאילו אני החזקתי אותה והיא נלחמה עם איזשהו לארפיסט ענק כזה, עוג מלך הבשן מטורף והיא ניצחה אותו והיא הייתה כל כך מאושרת.

נטע – איזה כיף. זהו, זה מאוד כיף, כן. זה עושה גם המון צבע לכנסים אני חושבת המון צבע וכיף.

קרן – אני רוצה רגע להבין איך עובד לארפ, אני מכירה די אנ די, שחקתי די אנ די כמו כולם, אני לא גם מבינה איך מתרגמים את החוקים, אני אף פעם לא ראיתי אלארפיסט מסתובב עם ק 20 ואומר שנייה זורק אותם, אבל אוקיי פול על הרצפה.

נטע – כן, כן, אז בלארפים המון פעמים יש לנו חוק כזה של what you see is what you get. אם את רוצה לשחק לוחמת טובה שכולם פוחדים ממך, את צריכה להיראות את התפקיד ולשחק את התפקיד. אני מכירה המון אנשים שמאוד משקיעים לקראת משחקים ועובדים חודשים לפני, רק כדי to pull something off או להיראות קשוחה יותר או להיראות יפה יותר, או באמת אנשים ממש משקיעים כדי למכור את התפקיד. ובעצם… יש לנו, אם דיברנו על קרבות, אז בקרבות בדרך כלל יש נקודות פגיעה, יודעים מראש, אבל זה משחק של אמון, ואם אנחנו עושים קרב, ופגעת במישהו מספיק פעמים, אז מצופה ממנו, ליפול ולהגיד, אוקיי, אני מת, או אוקיי, אני פצוע, אני הולך עכשיו לחפש מְרפאה. אז יש את העניין הזה של המשחק הדדי. זה בעצם, אני אוהבת להסביר את זה לאנשים כתיאטרון אינטראקטיבי. זאת אומרת, אנחנו באים למשחק, ואין לנו תסריט, אנחנו לא יודעים מה יקרה. יש את העלילה, ואנחנו באים ומתחילים לשחק את הדמויות שלנו. ובדרך כלל ההפקה, הם מתכננים מה יהיה במשחק, והם מפילים עלינו דברים, או שיש נפסים, של NPC, דמויות שהם לא שחקנים, והם באים ונותנים לנו מידע ומקדמים עלילה. ואנחנו פשוט מגיבים לכל הסיטואציות. אז באמת לא כל המשחקים הם קרביים. יש משחקים שהם מאוד פוליטיים, יש משחקים שהם יותר על כיוון האומנותי, של הופעות בארדים, כל משחק והסגנון שלו. ובעצם זה הערבות הדדית, שאנחנו יודעים שאנחנו באים לשחק את הדמויות שלנו ולהגיב ברולפליי לרולפליי. לגבי סוגי לארפים, אז יש המון סוגים. יש משחקי חדר, שהם קטנים יכולים להיות, ואז חמישה, עשרה אנשים בחדר, כמה שלא, ובעצם יש כאלה הרבה בכנסים. יש משחקים שהם בחוץ, בשטח, והם יכולים להיות בין יום לחמישה ימים, ואז אם זה כמה ימים בשטח אז אנשים כבר בונים מחנות ומביאים אוהל, ועושים קמפינג ויש הכנות מראש. וזה דבר, זה כזה פרויקט מאוד גדול, שמתכוננים אליו בדרך כלל כמה חודשים מראש. ויש משחקים שהם פשוט של ערב שבאים כמה שעות בערב עם הדמויות, עם התלבושות, משחקים, הולכים הביתה. כל אחד יכול למצוא לעצמו את הסגנון שלו, את הנישה שלו, באמת שיש לנו מבחר מדהים בארץ.

אהוד – רציתי לשאול בפרפזה על השיר הידוע, איך לארפ נולד. יש מי שכותבות אותו, יש מי ש…

נטע – שהם באים וכזה, יש לי רעיון! וואי, אני חייב לעשות את הלארפ הזה. אז יש לנו הרבה אנשים בקהילה שהם פשוט מארגני משחקים וזה בדרך כלל מתחיל ממישהו מאוד מתלהב. נגיד מישהי מחליטה שבא לה לעשות לארפ סטימפאנק שמתרחש whatever והיא כזה מלהיבה ואנשים וזה ואז צריך לגייס צוות. בונים את המשחק בעצם, מוצאים מקום, תלוי כמה שאפתני הפרויקט, כמה גדול ומתחילים לפרסם אותו לקהילה לקהילת הלאפים, וככה מגייסים שחקנים. עכשיו, בדרך כלל הפרסומים שלנו הם בקבוצת פייסבוק שנקראת LARP Israeli, Israeli LARP, שזו קבוצה שאני ממליצה לעקוב אחריה כי יש שם המון פרסומים להמון משחקים, ויש שם מדי פעם אנשים חדשים שבאים ואומרים, היי, איך אני לארפ? כאילו, אנשים כזה חדשים לגמרי שבאים ואומרים, הצילו, אני צריך עזרה, אין לי מושג מה זה. אז בדרך כלל אנחנו מפנים אותם לקבוצת בת שנקראת "חדשים בלארפים" ושם יש המון מידע ואנחנו עוזרים להם. ומשהו שמאוד טוב בקהילה שלנו שאנחנו מאוד אוהבים שאנשים חדשים מצטרפים. אנחנו מודעים לכמה זה תורם לקהילה שלנו שבאים עוד אנשים, כי בעצם זה משחק קהילתי, שאנחנו מפרים אחד את השנייה אז… כמה שיותר אנשים מצטרפים ומביאים מהידע שלהם ומהרעיונות שלהם ומהמשחק שלהם, ככה זה נהיה כיף יותר ומפרה יותר. אז באמת שאנחנו עוזרים לאנשים חדשים. יש מישהו נגיד שמגיע ואומר, אני רוצה להצטרף למשחק הזה, אבל אין לי שום לבוש, מה אני עושה, אין לי שום דבר בסגנון ימי ביניים. אז אנחנו נותנים להם אופציות. אנחנו מפנים אותם לחנויות בארץ, בחו"ל להזמין, אנחנו שולחים אותם לשווקים, יש לנו לוחות פינטרסט של השראה, ולפעמים אנחנו גם משאילים ביגוד שלנו, כזה, או, את רוצה לבוא? אז הנה, יש לי מכנסיים להשאיל לך וזה. יש באמת הרבה אנשים טובים, ואפילו אנשים עוזרים אחד לשני לבנות דברים, שזה באמת חלק מדהים של הקהילה. ומשהו שהוא עוד הבדל מקהילת הקוספליי, שאנחנו המון עובדים ביחד. בקוספליי הרבה פעמים אתם בונים את התלבושת של עצמכם, מישהו מחליט שהוא עושה דמות ואז הוא עובד על הדמות הזו לבד בבית. כן, קוספלרים עוזרים אחד לשני, אבל זו לא בנייה קהילתית. בלאפרים, אם יש לארפ גדול, אז יש ימי עבודה משותפים ומכינים דברים למחנה ביחד. אז זה משהו שאני מאוד אוהבת בקהילה, את ההדדיות והקהילתיות הזו.

קרן – זה הזמן לווידוי אישי.

נטע – כן.

קרן – אני חושבת שצריכה להיות מוזיקה רקע, שאני עוקבת אחריך בפייסבוק.

נטע – אוקיי.

קרן – יוצא לי מדי פעם לראות אותך באמת מגייסת דברים ואנשים לדברים מגניבים.

נטע – נכון.

קרן – אחד הדברים הממש מגניבים שיצא לי לראות ממש מתגלגל מול העיניים, מה שכמובן לא יכולתי להיות מעורבת כי אני לא קשורה בשום דבר, זה שהתחלת מלחפש את אנשים שיש להם אביזרים שקשורים ל… סטארט… סטארוורס, ואחרי זה אם יש אנשים שמוכנים להתחפש לדמויות, דארת' ווידר ואובי וואן וכל מיני דברים כאלה. ואז העלית תמונות מבית חולים של קאסט שלם שהלך לשמח אנשים, שזה היה מדהים, מדהים, מדהים. ובאמת רציתי לשאול על הדברים מגניבים שאתם כלארפיסטים עושים.

נטע – אוקיי, אז זה משהו שאני מודה שהוא לא קשור לקהילת הלארפים, אבל אני כן הגעתי…

קרן -רגע, שהייה, אני מצטערת, אני מצטערת, אנחנו בטח.

נטע – אז כן, אז כמו שאמרתי, קהילת הלארפיפ זה לא דמויות ספציפיות, מסרטים או סדרות או פרנצ'ייזים, אלא אלה דמויות מקוריות. מה שכן, אנחנו קהילות חופפות, וזה שאנחנו לארפיסטים לא אומר שאנחנו לא גיקים. ושאנחנו לא הולכים לכנסים ודברים. אז בעצם מה שאת מדברת עליו זה נקרא 501. וזה ארגון בינלאומי למטרות צדקה. לא לשום מטרות רווח, זה ארגון שהוא מונה יותר מ-50 אלף חברים בכל העולם. והוא ב-69 ארצות. יש לו ממש סניפים. זה נקרא Bad Guys Doing Good. אלה לאנשים שבאים בתלבושות הכי מדויקות של הסרטים… עושים מעשי צדקה, הולכים לבתי חולים, מגייסים כסף, תרומות, המון ביקורים בבתי חולים למעשה, זה החלק הגדול של הארגון הזה. זה בעצם כן ארגון, ולמעשה יש לו תנאי קבלה. אז לא כמו בלארפים, שבלארפ הראשון שלך אתה קונה, מכנסי דייגים בשוק ומגיע עם משהו והכול בסדר, ב-501 צריך להיות הכי screen accurate ושולחים את התמונות לחו"ל הם עוברים על זה בצורה הכי דקדקנית ופוסלים או מאשרים, ככה שלא כל אחד יכול להיכנס ולפעמים זה תהליך ארוך להיכנס. מה שכן, אני הגעתי לזה דרך לארפים. כי הכרתי לארפיסט בגרמניה, ואז הוא סיפר לי שהוא חלק מ-501 כבר שנים רבות, ואני כזה, מה זה 501? ואז הוא סיפר לי זה ואני כזה, או מי גאד, זה הדבר הכי מגניב בעולם, ואז ברגע ששמעתי שמישהו פותח 501 בארץ, פשוט קפצתי במקום ו… שלחתי את הקישור לכל החברים שלי שאוהבים את סטר וורס וככה למעשה הייתי מהפאונדינג ממברס של הארגון בארץ ואני שמחה להגיד שאנחנו כבר 12 איש, שזה לא קל להיות בתנאי קבלה כאלה נוקשים. אבל כן אנחנו לאט לאט גדלים וזה מאוד משמח. אני גם אוהבת העובדה שאנחנו עושים דברים טובים עם התחפושות שלנו כי להמון לארפיסטים יש המון תלבושות ולהמון קוספליירים גם והיכולת לעשות דברים שמעלים חיוך בפני אנשים ועושים להם את היום, זה פשוט דבר נפלא בעיניי. בגלל זה גם בחרתי בקו קריירה הזה, של לשמח אנשים בעזרת ה… אני אומרת תחפושות, כי זה שם ידוע יותר, אבל שום לארפיסט שמכבד את עצמו לא יגיד ככה, אנחנו קוראים לזה תלבושות, כי זה תלבושת של הדמות ולא תחפושת.  20:00

אהוד – הזכרת, שמעת על לגיון 151 מחור גרמני. אני אשמח אם תספרי קצת על קשרים עם קהילות בחו"ל ואיך לארפים נראים בחו"ל וחווית שלך עצמך.

נטע – כן, אז אנחנו באמת, בתור לארפיסטים ישראלים אנחנו נוסעים הרבה. בתור ישראלים בכל מקרה נוסעים הרבה לחו"ל. ואז גילינו שיש גם לארפים בחו"ל והם כיפיים וישראלים באמת נוסעים להמון לארפים בעולם וזה ממש יפה. ובעצם הבאנו המון השראות והשפעות, וזה רק תרם ופיתח את הקהילה בארץ. אז אני מאוד שמחה על זה. אני כבר… מ-2016 נוסעת ללארפ גדול כל שנה בגרמניה, שנקרא דראכן פסט, ושם הכרתי המון… כן, יש לך שאלה, קרן?

קרן – כן, יש לי שאלה, תגידי את זה שוב ולאט.

נטע – קוראים לזה דראכן פסט, פסטיבל הדרקונים.

נטע – כן, זה המשחק שרץ בגרמניה כבר מעלה 20 שנים, ואני חושבת שהוא המשחק השני הכי גדול באירופה, המשחק הכי גדול באירופה הוא Conquest of Mythodia, שגם אליו הלכתי, הוא משחק קצת שונה, אני אסביר תכף. ישראלים, המון ישראלים נוסעים לדראכן פסט, זה המכה שלנו משום מה. זה מאוד מסתדר עם האופי הישראלי כנראה. ועוד כבר אנחנו שם כבר הרבה שנים וברצף הם נוסעים כל שנה, אז כבר מכירים אנשים ומתחברים ו… באמת נוצרים קשרים מדהימים. יש לי חברים בגרמניה שהם חברי נפש שלי, ואני אפילו הייתי בלארפ בגרמניה, הייתי בלארפ אורקים בשביעי לאוקטובר. ו… כן, ואני שמעתי על זה קורה בלייב כשהייתי בגרמניה. והם היו מקסימים אליי ותומכים, והם כולם הציעו לי לבוא לגור אצלם אחרי, אפילו אנשים שבקושי מכירים אותי. באמת ביטלו לי את הטיסה והכול, ואני נשארתי שם וגרתי אצל חברים, פשוט כי הם היו כל כך מקסימים. אז באמת יש כאן חברויות מאוד עמוקות. אני הייתי חלק מקבוצה בינלאומית הרבה שנים. אז באמת דיברנו אנגלית וזה היה מאוד נוח, ואז אני עשיתי מעבר והחלטתי שאני עוברת לקבוצת האורקים בדראכן פסט, וזה לא צעד פשוט כי הם קבוצה מאוד, גם כן, קשה לקבלה. דיברתי על 501 בתנאי קבלה, אז גם בקבוצה הגרמנית של האורקים צריך להכין קיט סופר מושקע ולשלוח להם תמונות. ואז בדרך כלל יש להם דברים לשיפור ואז הם מחליטים אם אתה בסטנדרט שלהם או לא, כדי להתקבל. אז בארץ אין לנו דברים כאלה, אבל בגרמניה יש קבוצות כאלה ואני ממש שמחה שהתקבלתי. עבדתי על הקיט הזה רק שנתיים.

קרן – או מייגאד.

נטע – כן, זה היה הפרויקט קורונה שלי. החלטתי שאני מצטרפת אליהם ואז הייתי בבית והיה לי הרבה זמן ואני לא צוחקת, אני עבדתי על זה שנתיים על הקיט אורקית שלי. זה נשמע מטורף ומוגזם, אבל קיט אורק טוב, זה הזמן שלוקח לו. אני יודעת, אני נשמעת מטורפת עכשיו.

אהוד – לא, לא, זה נשמע מדהים…

קרן – אל"ף זה נשמע מעולה, ובי"ת מה זה קיט של אורקית ולמה לוקח שנתיים להכין את זה?

נטע – אוקיי, זו שאלה מעולה. קודם כל, אצל אורקים לא רואים שום עור חשוף. זאת אומרת, זה לא כמו שפעם היינו צובעים את הפנים בירוק והיינו אומרים, אה-הה, אני אורק. אז לא, יש מסכות לאטקס, ושום חלק בגוף לא חשוף כדי שלא יראו שיש בן אדם מלמטה ולא רק זה קיט אורקית טוב, זה קיט של שכבות, המון שכבות, זה נותן מראה עשיר יותר, גדול יותר, מאיים יותר. וגם מה שלוקח זמן זה שכל דבר צריך ליישן, הרי אורקים זה לא אביר שבא עם השיינינג ארמור שלו שרכש אותו לא מזמן. לא, זה קיט של יצור שהתפלש בביצות ונלחם, ויש לו כתמי דמי מלחמות מלפני שנים, והכל נראה כאילו הוא חטף את זה מאיזה גופה ולבש את זה שוב, אז כאילו הכול צריך לראות כזה בהתאם, שייתן את התחושה הנכונה. וזה משהו שאגב למדנו מלארפיסטים גרמנים, לישן קיטים. כי ברגע שמגיעים עם קיט שהוא נראה חדש דנדש, שקניתי אותו אתמול במיטלון, אז זה לא, לא אמין. אז בעצם לוקחים עור ומיישנים אותו, משפשפים אותו קצת, גורם לו לראות כזה כאילו הלך איתי כמה מסעות, במיוחד אם זה מתאים לדמות שהיא כבר כמה שנים מסתובבת. אז כן, וגם משקיעים בכל פרט ורוצים שזה יהיה ייחודי וחומרים אותנטיים, זה עוד משהו שלמדנו מהגרמנים. לא להשתמש בכל מיני לייקרות ובדים סינים וטייצים, אלא באמת להשתמש בדברים שנראים כאילו שאנשים לבשו אותם פעם. שזה אומר כותנה או צמר אם זה חורף או פשתן, באמת בדים טבעים שנראים יותר כמו תלבושת של מישהו ולא תחפושת לפורים. זה עוד משהו שהקהילה שלנו מאוד השתנתה בו לאורך השנים.

קרן – אני אגיד למאזינים ולמאזינות שלנו שמה שתיארת עכשיו יוצר להם תמונה בראש, שאפשר להגיע לאתר האגודה להיכנס לעמוד של ההסכת שלנו ולראות את התמונות שאת הולכת לשלוח לנו נטע, ולהתלהב.

נטע – כן, אני אראה את הקיט שעבדתי לו בשנתיים למשל.

קרן – למשל. כן. אז הכול יהיה זמין בעמוד שלנו באתר האגודה. כן. האגודה למדע בדיוני ופנטזיה.

נטע –  אני מקווה שאנשים גם יגידו הגיוני שזה לקח ככה בזמן ולא כזה. אה… אבל רואים שזה מלא פרטים ועל כל פרט השקעתי המון עבודה ויש שם הרבה עבודת עור שזה עוד נושא שאני רוצה להגיע אליו שזה בעצם ההתפתחות האישית בלארפים. אמרתי מקודם שלארפים תמיד מפתחים כישורים ואני עדיין… 20 שנה בתחום ואני עדיין לומדת דברים חדשים. אז, זה משהו שבאמת אני פיתחתי שלל כישורים נרחב מאוד רק בשביל משחקים, וזה ממש תורם לי בחיים. ובין אם זה היה בהתחלה ללמוד לתפור, ממש מאפס, ולקחת שיעורי תפירה כי מה לעשות, אי אפשר לקנות כל מה שרוצים, זה לא טוב לכיס. ואנחנו יש לנו הרבה קיטים, קיט זה בעצם כל הלבוש של הדמות. אז ללמוד לתפור, עם השנים אני התפתחתי ועברתי ללמוד לעבוד עם עור, לעבוד עם מתכת, לעבוד עם power tools, שאני כאילו וואו, לא מבינה שהגעתי לזה. ולא רק יצירות של קיטים אלא פרפורמנס. למשל היה משחק גדול שהיה לי ריקוד חרבות, אז ממש לקחתי שיעורי ריקוד וביוטיוב ודברים. או שירה, זה לא קטע חזק שלי אבל אני מודה, התאמנתי על שירים, נאום בפומבי למשל, זה משהו שאני עושה הרבה וממש ראיתי המון סרטונים, ביוטיוב, יוטיוב הוא נהפך לחברי הטוב, כל מה שאני לא יודעת זה, how to blah blah. יש הכול, יש הכול ביוטיוב זה מדהים. בין אם זה איפור לעשות עיניים גדולות יותר, איפור צלקות, what ever , לבין כריזמה, נאומים, how to command room, כאילו, כל דבר. יש אנשים שבאמת השתמשו בזה, אני לא אעשה אאוטינג, אבל כל מיני נושאים של how to seduce ודברים. כאילו באמת, אנשים הגיעו לדברים מאוד איזוטריים וכמובן, כישורי משחק, כי אנחנו באים לשחק דמויות ובסופו של יום אנחנו לא תמיד משחקים את עצמנו, למעשה מאוד רצוי לא לשחק את עצמנו. בקיצור, כל פעם יש משהו אחר שאני יכולה ללמוד ולהתפתח, ואני מרגישה שזה ממש עזר ותרם לי בחיים. 20:00

אהוד – את מדברת על ניסיון של 20 שנה והשקעה של המון זמן ושל הרבה מאמצים. אם יש חבר'ה יותר צעירים, נערות, נערים, אפילו ילדות וילדים, שרוצים להיכנס לזה יותר בקטן, איך אפשר לעשות את זה?

נטע – אתה צודק לגמרי כי אני קצת הארדקור, ואני כאילו… כשדיברתי על אנשים האלה שעושים מחקר חודשים לפני, ורק כדי… to pull something off, ועובדים על קיט חודשים, אז כן, זו אני. לא כולם חייבים להיות אני, אני יודעת שאני קצת משוגעת, ואני קצת לוקחת את זה לאקסטרים. באמת, באמת לא חייבים להיות מטורפים כמוני. יש הרבה אנשים שבאים ללארפים ומשאילים בגדים מהאנשים, לובשים משהו מהארון, קונים מכנסי דייגים בשוק, באמת, וזה ממש בסדר. כל אחד ומה שעושה לו את זה. מה שעושים פשוט נכנסים לקבוצת פייסבוק הזו של לארפ ישראלי ובוחרים משחק הבא שרוצים, יש כזה לוח אירועים. על כל לארפ, כל משחק, יש תיאור של מה הוא, איפה הוא, כמה זמן, כמה כסף, כמות ההשקעה. ובעצם אפשר להיכנס לזה, נגיד היה לו מזמן לארפ סנטר, אנשים שיחקו ילדי סנטר, וזה היה אפשר לבוא, הכי בקטנה בלבוש אימו ולשחק ילד אימו, ואפשר את הקוספליירית המתלהבת, אז באמת כל אחד לוקח את זה לכיוון שהוא רוצה, לא חייבים להשקיע עד כדי כך. ולגבי חבר'ה צעירים, אז זה משהו שהוא… די מדהים בעיניי בקהילה שלנו. הרב גילאים. אנחנו לא קהילה שהיא לגיל ספציפי. יש לנו בעצם את האולד טיימרים שהם המבוגרים, ומהרבה מהמבוגרים האלה כבר יש להם ילדים, ומביאים את הילדים שלהם למשחקים. אז יש לנו דור חדש של ילדים שבאים עכשיו למשחקים, ממש מ… יש כאלו שמביאים תינוקות, אני מודה, אני לא מאלה. אני חיכיתי לגיל חמש להביא את הבת שלי. ועד בעצם בני נוער שבאים לבד בלי ההורים שלהם. והם באים ומשחקים בקבוצות בני נוער. ויש בני עשרים, ובאמת יש ייצוג לכל הגילאים. אני מודה שבגרמניה יש יותר מבוגרים, בארץ אין לנו, לא רואים אנשים עם זקן לבן ודברים כאלה, אבל כן יש גילאי 50 וזה… זה באמת משהו מדהים לראות את הרב גוניות הזו במשחקים.

קרן – הזכרת שאתה הבאת את הבת שלך איתך, אז תוכלי לספר קצת על החוויה הזאת של להגיע כשאת לארפיסטית, אך בו זמנית גם הורה שצריכה לדאוג לחיים של אדם זעיר אחר.

נטע –  נכון. וכאימא, את יודעת שזו חוויה מאתגרת.

קרן- מאתגרת!

נטע – כן, מילה נפלאה, נכון? חוויה מאתגרת. אז אני באמת חיכיתי, ולא הייתי מההורים האלה שהביאו אותה במנשא והסתובבו איתה כל הערב על הגב, כי גם אני בן אדם טוטלי במשחק, ואני אוהבת מאוד לשחק ולתת את כל כולי, וגם אני מודה אין לי חלוקת קשב טובה. אז או שאני אמא, או שאני שחקנית. וחיכיתי שהיא באמת יהיה עצמאית יותר, ורק בגיל 5 הבאתי אותה למשחק, שהיא כבר התחילה להבין מה קורה. והבאתי אותה לליברה שזה לארפ נפלא להורים וילדים, וכל שנה אנחנו מביאים את הילדים והילדים ממש התגבשו לחבורה, ויש כבר הרבה ילדים, ועשינו להם גם מפגשים לפני, ומפגשי קבוצה, והם הכירו אחד מהשני ויש מידי פעם מפגשים לאורך השנה, ולבת שלי יש ממש חברות מהלארפים. וזה מדהים כי היא באה ויש לה את החבורה שלה. ומה שמצחיק זה שהחבורה שלה אלה ילדים, של אנשים שאני שיחקתי איתם לפני 20 שנים, וזה מדהים כאילו, היינו בני 20, ופתאום עכשיו הילדות שלנו משחקות ביחד, פשוט מדהים בעיניי. וזה גם כיף לי לראות אותה, בעצם משחקת ולומדת את העולם הזה. היא בת 8, אז היא עדיין לא מצליחה לשחק דמות כראוי וזה, כי זה דברים שלוקחים זמן. אבל ממשחק למשחק אני רואה את ההתפתחות שלה. ואני כמובן תורמת לה, ועוזרת לה אבל לאט לאט בבייבי סטפס. הצוות של ליברה היו מדהימים איתה השנה ונתנו לה קווסטים ועשו אתה קרבות. וכמובן שהיא לוחמת כי הבת שלי ושל ג'ון כאילו זה מה שקורה כשיש שני הורים אמני לחימה, היא פרקטיקלי נולדה עם חרב ביד. שמנו לכלי נשק בעריסה, כן, אמרתי שאנחנו לא שפויים. בעלי עשה איתה טאי צ'י כאילו מגיל 0 כשהיא בידיים שלו. אז היא נולדה עם חרב והיא מרגישה בנוח עם זה והיא משחקת עם הלארפיסטים, עם הילדים, עם חרבות, והיא פשוט אלופת חרבות עכשיו. וזה כל כך כיף לראות את זה שיש לה את הכלים האלה שאני הייתי צריכה לעבוד עליהם כל כך קשה. והיא מפתחת אותם מגיל צעיר אז אני מאוד מרגישה שאני תורמת לה הרבה, גם בליברה האחרונה הייתה תחרות כישרונות, והיא ועוד שתי חברות שהם גם בנות של לארפיסטים, עשו מופע ביחד. והן עשו מופע לגמרי בעצמן, והם עשו מופע ריקוד, שירה וקרב עם חרבות והם זכו במקום הראשון. ואני פשוט הייתי כל כך גאה שאני נותנת לבת שלי את הכישורים האלה את הביטחון הזה, להעלות על במה עם כישורים שיש לה ואת האומץ ולהציג אותם בפני אנשים. דברים שאין לילדים בדרך כלל בגיל הזה. אני הרגשתי שאני אמא טובה, עשיתי דבר טוב. באמת אני חושבת שלהורים זה משהו נפלא לתת לילדים שלהם כי יש היום, באמת כמעט בכל מקום יש להם חוג לארפים, שזה דבר מדהים, שלא היה את זה פעם. וגם אנשים שהם לא גיקים פתאום הם שומעים על חוג לארפ, והם רושמים את הילדים שלהם לחוג לארפ, והילדים עפים על זה. ובאמת אם הם יביאו את הילדים שלהם למשחקים, הם יראו כמה זה קהילתי ונפלא.

אהוד – אני רוצה לשאול קצת האם יש אירועים קבועים במהלך השנה ואיך זה עובד מול אירועים של קהילות אחרות?

נטע – כן, זה נושא שיכול להיות קצת כאוב. כי למעשה אין לנו עד כדי כך הרבה ימי חופש בשנה. ומשחקים… הם בדרך כלל המשחקים הגדולים, הם צריכים להיות על ימי חופש. וזה אומר שבדרך כלל בשנים שאין מלחמה או קורונה, אז יש משחק גדול סביב החגים של ראש השנה-סוכות, ומשחק גדול בפסח. ולצערנו אנחנו יודעים מה יש בתאריכים האלה, כי כולם מתחרים על אותם ימי חופש. אז קורה שבעצם יש לנו משחקים על עולמות או על אייקון, והרבה פעמים זה עצוב שאנחנו צריכים להפסיד, ולא להגיע לכנסים האלה. ואני מצטערת להגיד את זה, אבל אנחנו לרוב בוחרים במשחק, כי זה משהו שאנחנו מחכים אליו כל השנה. או אם זה משחק בסריה, משחק מתמשך, אנחנו לא נפסיד את המשחק הבא. אז זה מאוד עצוב שלפעמים זה מתנגש ואנחנו מפסידים, אבל זה קורה, ואנחנו מבינים למה. אין ברירה, פשוט למשחקים הגדולים חייבים ימי חופש. אבל יש לנו אירועים קהילתיים, יש כל כמה חודשים אירועים קהילתיים, ויש משחקים, יש לוח משחקים, ואפשר לדעת פחות או יותר מתי המשחקים הגדולים יהיו. וכמו שאמרתי, אני ממליצה ללכת ללארפ ישראלי ולהתעדכן שם בתאריכים של מה האירועים הבאים.

קרן – אני רוצה לשאול שאלה לא קשורה בכלל לשום דבר שאמרת. חוץ מאשר ברגע שביקשנו ממך להציג את עצמך, מכיוון שהזכרת את החללית עם יואב, ואני צריכה לציין שזה יואב שאיננו יואב לנדסמן, וזה חללית שאיננה תוכנית על כיבושים בתחום החלל.

נטע – זה נכון, לא חשבתי על זה. כן, אוקיי. אז יואב בודנר הוא חבר מאוד טוב שלי ואיש יקר בקהילה. הוא אחד מהמארגנים הבולטים בקהילה שלנו, הוא מארגן הרבה משחקים. ואז הגיעה הקורונה, ולא יכולנו לשחק, כי היה איסור התקלויות. אז הוא ישב וחשב מה אפשר לעשות. והוא החליט לעשות משחקי חדר, היות והיה מותר כזה עד עשרה אנשים, דברים כאלה, היו את הכללים אז. אז הוא בעצם בנה חללית בחדר האחורי של המעבדת מחשבים של אבא שלו. והוא התחיל לעשות, בעצם, זה היית חללית סטייל מטריקס כזה, היא נראתה מאוד גראנג' מאוד כזה, מאוד… לא פיין, זה היה כזה מאוד מבולגן, מראה כזה אנדרגאונד. והוא התחיל להריץ שם משחקים, באמת לקפסולות הקטנות האלה, ואז היה מבצע "שומר חומות" והיו פרעות, זה היה בלוד, והאנשים רעים פשוט הציתו את העסק שהיה לידו, היה עסק של סוהיל, שהיה לו עסק של צמיגים. והציתו והאש הגיע למעבדה של אבא שלו ושרפה את הכול. והם פשוט היו שבורים שניהם, והם בכו זה הנורא וקהילת הלארפים גם הייתה מאוד אומללה כי נשרף מקום שחבר קהילה עבד עליו והריץ ממנו משחקים. ואז הוא יצא בבקשה של עזרה לגייס כספים. ובאמת זה היה מטורף, איך הקהילה נרתמה ועזרה לו וכולם רצו באמת לעזור. מה גם שהביטוח לא מכסה פעולות איבה וטרור, אז הוא באמת היה זקוק לזה. הוא ראה שזה הולך מדהים, אז הוא פתח קמפיין מימון, והוא וסוהיל התחלקו חצי-חצי בכסף, וככה בעצם הם שיקמו את העסקים שלהם, והם הגיעו לחדשות ולסלבריטאים וזה, זה היה באמת פרויקט מדהים. והוא גייס מספיק כסף, ככה שהוא לקח בעצם את כל המעבדת מחשבים של אבא שלו, מה גם שאבא שלו לא רצה להמשיך להיות שם, והוא בנה ממש מתחם חללית מטורף של 100 מטרים, שמעוצב די בסגנון של הכי קרוב לסטארטרק. ויש שם גשר פיקוד, וחדרים והכול, וזה מתפקד כמתחם משחקים מטורף. וזה בעיקר של הקהילה שלנו, אבל לא רק. מה זאת אומרת? אנחנו, הקהילה שלנו, יש לנו משחק מתמשך שם, שנקרא space saga, וזה בעצם אומר שיש… קבוצות, יש צוותים, כל צוות עד תשעה אנשים. ואנחנו משחקים צוות שטס בחלל ופותר משימות, ויש לו את העלילה שלו וזה, וזה חלק מעולם שלם שנבנה במיוחד לזה, ומידי פעם אנחנו נפגשים עם הצוותים האחרים, ויש עלילה מטורפת וקשרי דמות וזה. זה עולם חי ופועם בצורה נפלאה. אבל חוץ מזה, אפשר לעשות גם משחקים חד פעמיים, שזה אומר באים כמו לחדר בריחה. שוכרים את המקום לשעתיים, ובעצם משחקים צוות. אבל זה לא כמו חדר בריחה, כי זה לא לינארי, ובעצם מה שאנשים עושים, ההחלטות שלהם, זה מה שקורה במשחק. יש ממש צוות שהוא יושב למעלה בחדר בקרה ומריץ את המשחק, ואם השחקנים מחליטים לעשות דברים טיפשיים ולפוצץ את עצמם, זה מה שיקרה. אם הם עושים החלטות ועולים על פתרונות יצירתיים, הצוות זורם איתם ובאמת אי אפשר לדעת איך המשחק יסתיים. וזה באמת חוויה נפלאה שאני ממליצה לכל מי שאי פעם כמוני גדל על סדרות חלל, על סטארטרק ובבילון וכל אלה, באמת לבוא ולהרגיש כמו בצוות חלל זה פשוט נפלא. זה כאילו, קלישאתי זה משהו מעולם, לא מעולם הזה. ואני אפילו אתוודה שהקוספלי הראשון שלי, לא הרבה אנשים יודעים את זה, גם אז לא ידעו בכלל שזה קוספלי. הייתי בת 15, והלכתי כדיאנה טרוי מסטארטרק, והרגשתי כבחורה הכי מגניבה ביקום. אז כן, מאז יש לי את הג'וק הזה לחלל וזה, ואני ממש שמחה שיואב בנה את זה, ויש לנו את ההזדמנות הזו לשחק בעצם חלק מצוות חלל. אז מה שקרה, יואב היה בעזה אחרי השביעי לאוקטובר, ואני פתאום באתי אליו ברעיון של, וואלה, יואב, יש כנס חלל בינלאומי על שם אילן רמון, בוא נלך ונקדם את החללית. הוא כזה, אוקיי, כזה יוצא מעזה, כזה, מה את רוצה ממני? בדיוק סיימתי את המילואים. והתלבשנו בבגדי צוות שלי, והלכנו והתחלנו לקדם את החללית, ופשוט זה פתח לנו מלא דלתות. ואנחנו עכשיו בקשר עם המון קהילות, עם הורייזון, עם תעשייה אווירית, עם באמת שפע, רקיע, אפילו איתן סטיבה בא לבקר. כאילו ברמות כאלה. ואנחנו החלטנו שאנחנו רוצים להנגיש את זה באמת גם לילדים, שיש ילדים כמוני נגיד שגדלו לדברים האלה, ולא היה להם את ההזדמנות לזה, אז אנחנו מתחילים עכשיו אנחנו עושים קייטנה בפסח ועכשיו בקיץ גם נעשה עוד, באמת לתת לילדים את הגישה לגעת בחלל, לגעת בכוכבים, זה משהו שהוא בעיניי סופר חשוב. אז כן, אני מאוד מתלהבת לגבי זה. 44:00

קרן – אני חייבת להגיד, זה סופר סופר מגניב ואופטימי ו… נהדר.

נטע – כן, זה מביא כל כך הרבה אושר לאנשים, אז אני מרגישה שצריך פשוט, שיותר אנשים יכירו את זה, באמת. יש כל כך הרבה קטעים בלארפים ש… אני וחברים שלי מסתכלים אחד על השני ואנחנו אומרים, איזה חבל שלא יותר אנשים חווים את זה. כי זה מביא כל כך הרבה אושר ותוכן ועניין לחיים שלנו. אנחנו כבר, כמו שאמרתי, קהילה. אנחנו חברים, באמת, אנחנו סופר קרובים, ואנחנו עובדים ביחד על דברים ויוצרים סיפורים ביחד וכותבים ביחד, ונפגשים וזה איזה… באמת, קהילה מדהימה להיכנס אליה.

קרן – לגמרי. נטע, אני רוצה להגיד לך תודה רבה רבה. זה היה מרתק ונהדר ואופטימי ומשמח מאוד. אז תודה רבה שהיית איתנו. תודה רבה אהוד שסובל אותי כבר מיליון שנה ברצף. תודה רבה לכם ולכן ונשתמע בפרק הבא.

נטע – תודה.