הסיפור הוא תוספת מאוחרת ל"חלום בהקיץ", עולם משותף משנת 2006, ותוספת טיפה-פחות-מאוחרת לפרויקט "המציאות שאחרי" שוהם מכינה חביתה. היא לא שואלת אם אני רוצה. היא תמיד שואלת, אני אף פעם לא רוצה כי אני שונאת לאכול בבוקר, אבל היא תמיד שואלת. היא לא שואלת היום.גבי מתלטף עליה וכשהיא מתעלמת הוא מעופף ונתפס לה על החולצה. […]
פתח תקווה, ישראל, 2016 יש אנשים שטוענים שפתח תקווה לא קיימת.הם צוחקים, כמובן, אבל אני יודע שזה מעליב אותה. זו לא אשמתה שהמוניטין שלה כל כך גרוע. היא מנסה בכל הכוח. בעשורים האחרונים היא פתחה בתי ספר חדשים, פרויקטי דיור, מכללה, היכל תרבות, אזורי מסחר ותעשייה, מבשלת בירה עם פאב. ובכל זאת, אנשים זוכרים בעיקר
כשהשעון המעורר צלצל נועם הייתה עמוק בתוך חלום מוזר על קניית שוקולד. היא הושיטה את ידה ללחוץ על הסנוז שייתן לה עוד חמש דקות, בתקווה לחזור לחלום ואולי להספיק גם לטעום משהו. במקום הטלפון היא מצאה כדור מחוספס ומוזר. לא כדור, הבינה כשפקחה עיניים וחיפשה אחר הטלפון. זה לא היה כדור אלא תפוז, מעט פחוס
וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן – וְאַיָּה וַעֲנָה, הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר בִּרְעֹתוֹ אֶת הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו (בראשית לו, כד) צעדתי על רכס ההר, החמורים של משפחתי הולכים אחריי לאיטם. מצד אחד של ההר נפרש המדבר הגעשי שעטף מאופק אל אופק אבל מהצד האחר נחה כיכר הירדן שכולה משקה. המסיק והחריש החלו ואנשי עמק
היה יום אביבי נעים כשמקב-56 ומרת-08 חדרו לאטמוספרה של הפלנטה "ארץ" מעל האוקיינוס השקט. הם הפעילו מיסוך כמה שעות קודם לכן, כשנכנסו למערכת השמש, ומיהרו לעגון במנחת התת־ימי בברמודה. לאחר שיצאו, מרת-08 מזער את הספינה והטמין אותה בגומחה בקיר כדי שתמתין לשובם.חלפו למעלה מאלף ותשע מאות שנה מאז אבד הקשר עם הארץ. מקב-56, מפקחת קסנולוגית
"ולסיכום, מגפת השפעת העולמית של תחילת המאה העשרים לימדה אותנו שפנדמיה דומה עלולה להגיע שוב." עיניהם של התלמידים היו נטועות בדרור כבר למעלה מחצי שעה של הרצאה, ונראה שהם עדיין מרותקים. דרור טפח על זרועו השמאלית והמשיך, "אנחנו מתחסנים בקביעות, אנחנו עוקבים אחרי נגיפי השפעת ומחדדים מדי פעם את הנחיות הבריאות לאזרחים. אם יום אחד
״ולסיכום, מגפת השפעת העולמית של תחילת המאה העשרים לימדה אותנו שפנדמיה דומה עלולה להגיע שוב.״ עיניהם של התלמידים היו נטועות בדרור כבר למעלה מחצי שעה של הרצאה, ונראה שהם עדיין מרותקים. דרור טפח על זרועו השמאלית והמשיך, ״אנחנו מתחסנים בקביעות, אנחנו עוקבים אחרי נגיפי השפעת ומחדדים מדי פעם את הנחיות הבריאות לאזרחים. אם יום אחד
פעם, כשקראו להם "החיוניים", הייתה תחושה שהם בחרו במסלול הנכון. אבל זה היה פעם. ככל שהמגיפה התמשכה והשתנתה, המשמעות של החיוניים עברה אבולוציה משלה.
סיפור קטן, חמים ואופטימי על הרגע שבו מחווה קסומה מהעולם הבא, מחזירה קצת מהתום לעולם הזה עבור ילד ואמא שלו.
