סיפורים

פעם, כשקראו להם "החיוניים", הייתה תחושה שהם בחרו במסלול הנכון. אבל זה היה פעם. ככל שהמגיפה התמשכה והשתנתה, המשמעות של החיוניים עברה אבולוציה משלה.

סיפור קטן, חמים ואופטימי על הרגע שבו מחווה קסומה מהעולם הבא, מחזירה קצת מהתום לעולם הזה עבור ילד ואמא שלו.

סיפור מועמד לפרס גפן, פורסם לראשונה בפרויקט כתיבת קיץ של קבוצת "ספרים?" בפייסבוק. עריכת הסיפור: גלי אחיטוב. הלילה קריר ושקט. וכשאני אומרת שקט אני מתכוונת "רגוע", בלי הרבה פעילות. לפחות לא פעילות מהסוג שבגללו אני מפטרלת ברחובות בשלוש לפנות בוקר, עייפה כל כך עד שאני כמעט מתפתה למצוא מקום לרבוץ בו ולנמנם עד שהשמש תעלה.

סיפור מועמד לפרס גפן מתוך "היֹה יהיה" 2021 ״ואם אפשר שאף אחד לא ימות הפעם, זה יהיה מעולה,״ אמר אוב, כשהוא יודע בוודאות שאף אחד לא יקשיב לו. היתרון בציוות נקרומנסר לכל אימון היה שהם תמיד חזרו עם אותו מספר חיילים. החיסרון היה שהוא עבד בלי הפסקה בכל אימון. לא הפריע לו לעבוד קשה בקרבות,

סיפור מועמד לפרס גפן מתוך "היֹה יהיה" 2021 (הסיפור פורסם לראשונה באוקטובר 2021) ״אורחים נכבדים, אני שמחה ונרגשת להציג בפניכם…״ ״נרגשת״? היא אף פעם לא נרגשת. זה עושה רושם היסטרי ולא מקצועי. ״אורחים נכבדים, תודה שהצטרפתם אליי היום. אני מתכבדת להציג בפניכם…״ יותר מדי כבוד וכיבודים. נשמע כאילו היא מנסה להתחנף אליהם. הם לא עושים

סיפור מועמד לפרס גפן מתוך "היֹה יהיה" 2021 ״תראה מה זה,״ אמר דוד, ״אשכרה הבל הבלים הכול הבל.״ הרכב עמד בחניה של בית הלוויות בשמגר, מנוע דולק, המיזוג בשיא העוצמה ועדיין בקושי מצליח להתמודד עם שמש אוגוסט שהבעירה את האספלט. דוד, במושב הנהג, שילב את הידיים מאחורי הראש והתמתח למלוא גובהו הלא מרשים. אהרל׳ה הזיע

סיפור מועמד לפרס גפן מתוך "היֹה יהיה" 2021 וַיִּתְּנוּ אֶל־יַעֲקֹב אֵת כָּל־אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת־הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם־שְׁכֶם.(בראשית לה, ד) דלת הטרמפ נטרקה ובמקום לפסוע לעבר תחנת האוטובוס רואי ירד מכביש האספלט אל ארץ לא זרועה. היה לו מוזר לעבור מן הגבעה ליישוב ובחזרה, כמו לעבור משפה אחת

לא פשוט להתערפד: לא ממש לזכור איך הגעת לכאן או להבין איך להמשיך הלאה, לא לרצות לפגוע באף אחד ומצד שני הרעב הזה, הבלתי פוסק… וכדי לסבך את העניינים, יש גם את אלכס.

עשור אחרי שהקורונה פרצה לחיינו, מי שהיה בן-נוער במגיפה הראשונה מנסה להשתחרר מהשפעתה וסוף סוף להשאיר אותה מאחוריו – בכל דרך אפשרית.