ארכיטקט תוכנה בכיר בסייברארק, עיתונאי טכנולוגיה בהארץ, מרצה בקריה האקדמית אונו ובאוניברסיטת חיפה, מחבר שישה ספרי לימוד תוכנה, ממייסדי עמותת טולקין וקהיחת טולקין. נושאים שהוזכרו בפרק: תמלול הפרק: אהוד: מאזינים ומאזינות, יקרים ויקרות, כאן אהוד מימון. קרן: כאן קרן לנדסמן. הפרק שתשמעו עכשיו הוקלט לפני השבעה באוקטובר. הפרויקט שלנו מיועד לא רק לתיעוד הקהילה אלא […]
יושבת ראש האגודה. מטפחת צמחים, ילדים, דורות של פעילים ואת הרושם שהיא קוראת את כל המועמדים לפרס גפן. נושאים שהוזכרו בפרק: תמלול הפרק: אהוד: מאזינים ומאזינות, יקרים ויקרות, כאן אהוד מימון. קרן: כאן קרן לנדסמן. הפרק שתשמעו עכשיו הוקלט לפני השבעה באוקטובר. הפרויקט שלנו מיועד לא רק לתיעוד הקהילה אלא גם לאפשר הסחת דעת קצרה
קהילה אהובה, פרוייקט מקלט ההרצאות התחיל בעקבות התקופה האחרונה – אנו חווים בתקופה האחרונה ימים קשים. כל אחד מוצא את עצמו במקום אחר, כל אחת עם דאגות אחרות. בסופו של דבר כוחנו נמצא בקהילתיות, באהבה, באחווה ובעבודה המשותפת. קשה להאמין שלא מזמן חגגנו יחד באייקון, אבל כמו שהתאחדנו בזמנים טובים כך אנחנו יודעים להתאחד גם
תמלול: אהוד: ברוכות הבאות וברוכים הבאים לעתיד מתמשך פודקסט שעוסק בהיסטוריה של קהילות המדע הבדיוני והפנטזיה…קרן: אהוד…אהוד: כן…קרן: זה לא פרק אמיתי עכשיו, אנחנו לא באמת מראיינים אף אחד אמיתי עכשיו, אתה יודע את זה.אהוד: ועדיין צריך להגיד שלום.קרן: שלום!אהוד: היי! מה נשמע.קרן: אם יותר לי, לחלוק על דעתך, עורך דעתי ומהימן, האמת היא שכרגע
פתח תקווה, ישראל, 2016 יש אנשים שטוענים שפתח תקווה לא קיימת.הם צוחקים, כמובן, אבל אני יודע שזה מעליב אותה. זו לא אשמתה שהמוניטין שלה כל כך גרוע. היא מנסה בכל הכוח. בעשורים האחרונים היא פתחה בתי ספר חדשים, פרויקטי דיור, מכללה, היכל תרבות, אזורי מסחר ותעשייה, מבשלת בירה עם פאב. ובכל זאת, אנשים זוכרים בעיקר
כשהשעון המעורר צלצל נועם הייתה עמוק בתוך חלום מוזר על קניית שוקולד. היא הושיטה את ידה ללחוץ על הסנוז שייתן לה עוד חמש דקות, בתקווה לחזור לחלום ואולי להספיק גם לטעום משהו. במקום הטלפון היא מצאה כדור מחוספס ומוזר. לא כדור, הבינה כשפקחה עיניים וחיפשה אחר הטלפון. זה לא היה כדור אלא תפוז, מעט פחוס
וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן – וְאַיָּה וַעֲנָה, הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר בִּרְעֹתוֹ אֶת הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו (בראשית לו, כד) צעדתי על רכס ההר, החמורים של משפחתי הולכים אחריי לאיטם. מצד אחד של ההר נפרש המדבר הגעשי שעטף מאופק אל אופק אבל מהצד האחר נחה כיכר הירדן שכולה משקה. המסיק והחריש החלו ואנשי עמק
