פתח תקווה, ישראל, 2016 יש אנשים שטוענים שפתח תקווה לא קיימת.הם צוחקים, כמובן, אבל אני יודע שזה מעליב אותה. זו לא אשמתה שהמוניטין שלה כל כך גרוע. היא מנסה בכל הכוח. בעשורים האחרונים היא פתחה בתי ספר חדשים, פרויקטי דיור, מכללה, היכל תרבות, אזורי מסחר ותעשייה, מבשלת בירה עם פאב. ובכל זאת, אנשים זוכרים בעיקר […]
סיפור מועמד לפרס גפן מתוך "היֹה יהיה" 2019
אטלנטיס החלה להיראות סוף-סוף באופק, אי של ירוק וזהב במרחק. ההקלה שחשתי הייתה עצומה. הספינה ששטנו בה הייתה ספינת תענוגות שאכלסה מאות נופשים, והייתה אמורה לשוט ממש חלק, אבל מובן שאני הרגשתי בחילה. למדתי כבר לזהות את הסימנים – בטן מתערבלת, תחושת חוסר יציבות, ראש כבד, צמר גפן בין האוזניים. רק המחשבה על הסצנה שאבא
הסיפור שלפניכם התפרסם לראשונה בגיליון 23 של כתב העת "חלומות באספמיה" ומובא כאן באדיבות המחברת. הסיפור נערך על ידי רמי שלהבת. ענת חלמה תמיד להיות שליטת מבוך. הוריה היו אנשים מעשיים שראו ערך רב בלימוד קסם שימושי. גם בבית הספר חשבו כמותם, לצערה הרב של ענת. התחום שהוריה כינו בסלידה "קסמי הרפתקאות" נלמד בצורה בסיסית
