יו"ר אמא"י ב-8 שנים האחרונות וממקימי הארגון ב-2007. במקור התחיל כחובב מד"ב ופנטזיה אבל אחרי שגילה את עולם האנימה נשאב לשם חזק לרמה שזה הפך להיות הדבר המרכזי ביותר בחיים שלו. מרצה בתחום כבר 14 שנים.

האזנה לפרק

נושאים שדיברנו עליהם

תמלול

אהוד: אני אהוד מימון וקרן לנדסמן ואתנו היום אורי מרקוביץ'. אורי, בוא תציג את עצמך בבקשה.

אורי: אני אורי מרקוביץ', אני ממייסדי ארגון מנגה ואנימה בישראל, ידוע גם כאמא"י, ומכהן היום כיו"ר הארגון.

קרן: אנחנו נשמח לשמוע איך הגעת לקהילה.

אורי: אז בגדול יש פה שתי קהילות כמובן, אני יכול להגיד שבתור ילד גדלתי עם הספר "חולית" בבית, כי אבא שלי מעריץ גדול של חולית. כבר בזמן היסודי קראתי את חולית, אני זוכר שבטיול בר מצווה שלי קראתי את "בית הלשכה חולית", זה מה שעשיתי תוך כדי. מעבר לזה גם באותה תקופה התחיל הבום של תחום האנימציה והאנימה היפנים ומאוד נכנסתי לזה, ולכן הייתי בעצם חבר בשתי הקהילות האלו כשמצד אחד יש לי קהילה מאוד מפותחת, שכבר היה אז את אייקון והיה הרבה תכנים להגיע אליהם ודרכים לצרוך ולהיות חלק, ומול זה הייתה את קהילת האנימה שהייתה בדיוק בתהליכי התפתחות וזה היה איך הנעורים שלי נראו בגדול.

אהוד- הגעת לקהילות האלה דרך פורומים, או דרך האינטרנט, או הגעת קודם לכנסים פיזיים?

אורי: לקהילת המד"ב והפנטזיה הגעתי ישירות לכנסים פיזית. אני זוכר שכבר בתקופת התיכון שלי הייתי מבקר באייקון, הייתי אפילו ישן לילות באייקון, לשחק משחקים, לדבר עם חובבים אחרים, לשחק קטאן, לדוגמה, לדבר עם חובבים אחרים של מד"ב ופנטזיה. וזה היה משהו שמאוד אהבתי לעשות כבר מתקופת התיכון. לתחום האנימה והמנגה יותר הגעתי דרך פורומים, באמת נכנסתי לכל מיני, היה אז את הצ'אט של ערוץ 6 שהייתי נכנס אליו עם חברים שלי, ומאוחר יותר היו גם כמה פורומים כמו אנימה אי.אל, והיו פורומים שונים ומגוונים פלטאון, שהיה יותר מרוכז בפוקימון, אבל עבר גם לדבר על אנימה באופן כללי וככה נכנסתי בעצם לקהילה הזו.

קרן: סליחה על הבערות שלי אורי, אבל אתה יכול להסביר בבקשה מה זה אנימה ומה זה מנגה עבור אלו מאיתנו ששמעו את המושגים אבל לא יודעים בדיוק מה זה?

אורי: בעיקרון אני יכול להגיד שבימינו הנושא הזה כבר נהיה הרבה יותר פתוח משהוא היה בעבר, לכל אחד יש את הפרשנות שלו לאיך הוא רואה את הביטוי, אבל לא סתם אנחנו אוהבים להשתמש בגרסה שנקראת אנימציה וקומיקס יפנים, כי בעצם זה זה שני ביטויים שמשתמשים בהם ביפן והם מתייחסים לנושא האנימציה והקומיקס, שמשויכים מחוץ ליפן בעיקר לדברים שהגיעו מיפן, יצירות שהגיעו מיפן. אם זה קומיקסים יפנים, אם זה האנימציות היפניות. מדובר פה על תחום שהוא עצום בפני עצמו, ולכן היה הגיוני להקים לו קהילה. אני חושב שכבר הגענו לאזור המאתיים סדרות שונות שיוצאות בשנה, שזה כמויות די מטורפות. אני אפילו לא מדבר על תופעת המנגה. מנגה זה מראה שגור מאוד ביפן, אתם יכולים לנסוע רכבת ולראות אנשים 'קוראים את המגזין  השבועי, או שהם קוראים קומיקס וזה סבבה לגמרי. ובאמת התרבות הרבה יותר מקבלת והרבה פחות רואה בזה כמשהו ילדותי, שמאוד עוזר לזה להתפתח בתור מדיום לגיטימי, מה שפחות קורה במדינות אחרות שבהן התפיסה היא הרבה יותר מורכבת. הדבר הזה שילדים צורכים כמו שאימא שלי אוהבת להגיד, מה אתה שוב רואה פוקימון? אז כן.

קרן: אני אוהבת שכל מי שאנחנו מראיינים כמעט, מתייחס לזה שבתור התחום שלנו זה משהו שהמבוגרים מסתכלים עליו מלמעלה, לא משנה על מה אתה מדבר, בין אם זה מד"ב או פנטזיה או ווטאבר. אה, זה הדבר הזה של הצעירים. 

אורי: כן. 

אהוד: בוא תספר קצת על אמא"י עצמה, על הארגון עצמו, מתי הוקם וכן הלאה.

אורי: בגדול יש את התשובה הרשמית והתשובה הלא רשמית. התשובה, אמא"י הוקמה לא רשמית ב-2007 בתור פרויקט בת של האגודה למד"ב ופנטזיה, יו"ר האגודה הייתה קרן אמבר ז"ל, ובעצם אחד מהמייסדות, לירון אפריאט, דיברה עם קרן בקשר לרעיון שנקים בעצם את אמא"י בתור פרויקט בת של האגודה, ובאמת הדברים זזו, ובעולמות 2007 נחתם בעצם ההסכם שמקים את אמא"י בתור פרויקט בת של האגודה. מאוחר יותר, אמרתי שיש תשובה רשמית ולא רשמית, ב-2016 עזבנו רשמית את האגודה והפכנו רשמית להיות אגודה עצמית משל עצמנו, ובאמת ב-17 בנובמבר 2016 חתמנו על מסמכי הקמת עמותה ונכנסנו לתוך העולם הביורוקרטי הזה של לנהל עמותה בעצמינו לבד עם כל הסיבוכים שיש בדרך.

קרן: לא יכולתם להגיד שלא ידעתם למה אתם נכנסים, כי אני יודעת שהייתם בישיבות של ועד האגודה.

אורי: כן. אני ספציפית הייתי בישיבות כמה וכמה פעמים, אפילו כינו אותי באיזשהו שלב התפוח אדמה על הכורסא, כי הייתי יושב ופשוט מקשיב למה שיש להם להגיד, ולא היה לי יותר מדי מה להגיב מעבר ללשבת שם ולהיות חלק מהישיבה. אני יכול להגיד שזה היתה גם קצת חוויה מעניינת מבחינתי, כי ציינתי מקודם את העבודה שהספר האהוב עלי, גדלתי עם חולית, לידי, ובתקופה שהייתי מגיע לישיבות של האגודה אז עמנואל לוטם, המתרגם של חולית, היה אחד מחברי הוועד של האגודה, וזו היתה חוויה מאוד מעניינת לשבת ליד מי שתרגם את היצירה, שבעצם הכניסה אותי לתוך עולם המד"ב ופנטזיה. אז כן…

קרן: הזכרת יפן, רציתי לשאול אם יש לכם קשרים עם קהילות בחו"ל או קהילות אחרות בארץ, באופן רשמי או לא רשמי.

אורי: נתחיל בזה שאנחנו חברים טובים של שגרירות יפן בישראל, כן, בגלל שאנחנו בתכל'ס מקדמים את תחום יפן בארץ, אז ב-2014 היה לנו שיתוף פעולה ראשון אתם. היה בדיוק חגיגות של 60 שנה ליחסי ישראל יפן שהיו קצת באיחור. ובעיקרון הם ביקשו מאיתנו בתור אנשים שיודעים להתנהל באירועים שקשורים לאנימה ומנגה לעזור להם לארגן חלק מהפעילויות, ושינסנו מותניים לעזור להם ומאז התחיל שיתוף פעולה נפלא שנמשך עד היום. מעבר לזה, אנחנו משתתפים, השתתפנו מספר שנים בתחרות קוספליי, תחפושות בינלאומית, שמתקיימת ביפן, וכחלק מזה גם נוצרו קשרים עם כל מיני קהילות יותר מרוחקות. ויצא לנו גם, אנחנו גם חלק מארגון שהוא בעצם ארגון שמנסה לאחד את כל כנסי האנימה והמנגה בעולם, שהוא גם נמצא ביפן. אז יצא לנו להכיר עוד מארגנים מכנסים אחרים. אני יכול להגיד שבחורף האחרון ישבתי לדבר עם מישהו שמארגן את כנס האנימה הגדול ביותר בקנדה, והעברנו חוויות על תקופת הקורונה, וזה היה מאוד מצחיק. לראות איך הם התמודדו עם הקורונה ואיך אנחנו התמודדנו עם הקורונה.

אהוד: הזכרת כנסים, הזכרת את האייקון, כנסים הם הפעילויות הכי מוכרות, אני יודע שיש כנס מאוד גדול פעם בשנה, בסביבות פורים, בוא ספר לנו עליו וגם קצת על פעילויות אחרות שאתם עושים.

אורי: בעיקרון לארגון שלנו יש שני כנסים גדולים שאנחנו עושים, אחד באמת זה הכנס דגל שלנו, שחוץ משנה אחת בקורונה רץ כל שנה ברצף מ-2008, שזה בעצם הארוקון. הוא נקרא הארוקון כי הארו זה אביב ביפנית, אז החלטנו שזה היה נחמד לקרוא על הכנס האביב על אף שהוא מתקיים בפורים. למזלנו מזג האוויר בארץ לא מספיק יציב אז זה יחסית יוצא בתוך האביב. פרקטית כאילו, לא זה… והוא מתקיים.. והכנס השני שלנו שהוא טיפה יותר קטן נקרא אנימצורי, שזה בעצם, מצורי זה פסטיבל ביפנית, אנימצורי זה סוג של פסטיבל האנימה. שניהם מתקיימים, אנימצורי קיים עכשיו 3 שנים, כאילו היה מ-2021, זה רה-ברנדינג לכנס הקיץ הקודם שלנו, שנקרא כאמ"י, שזה "כנס אנימה ומנגה ישראל". ראשי תיבות מאוד נוחים, גם קאמי ביפנית זה אל, אנשים אמרו לנו שזה קצת מתיימר לקרוא לכנס קאמי, אנשים בחול אמרו לנו שזה קצת מתיימר לקרוא לכנס ככה, ובגדול הכנסים האלה מתקיימים מ-2015 בבנייני האומה בירושלים, שזה אחד ממתחמי הכנסים הגדולים ביותר בארץ, ואולי בין היחידים שבאמת מתאימים לצרכים של הקהילה, שזה אולם ראשי גדול לצד הרבה תכני, לא מעט חדרי תכנים קטנים יותר, בשביל כל מני הרצאות. האולם אירועים הגדול יש בו את תחרות התחפושות אולי הגדולה ביותר בארץ, אני לא יודע להגיד אם באמת הכי גדולה בארץ, תחרות שמגיעים אליה אנשים שעושים קוספליי, שזה רמה מטורפת של דיוק בפרטים, וזה נחשב תחרות הקוספליי הכי גדולה, אני מניח שהיא גם תחרות התחפושות הכי גדולה בארץ, לא חקרתי את הנושא מספיק כדי לאשר. ומעבר לזה יש לנו עוד מגוון רחב של פעילויות, כן, אנחנו עושים שיתופי פעולה שונים ומגוונים. השנה התחלנו שיתוף פעולה עם סינמטק תל אביב, בשביל לעשות הקרנות פעם בחודש, של סרטי אנימה שונים, זה שיתוף פעולה מאוד נחמד, אנחנו מביאים מדי פעם סרטים שהם קלאסיקות, הבאנו למשל את פפריקה שהוא קלאסיקה. לפעמים אנחנו מביאים סרטים שעדיין לא שודרו מחוץ ליפן, בעזרת זה שאנחנו מדברים עם המפיצים הרשמיים, עם הבעלי זכויות ביפן, וקונים זכויות הקרנה, ועוזרים להרים את זה מרמת התרגום. מעבר לזה יש לנו פרויקט ארוך שנים שנקרא "פרויקט הספריה", שכחלק ממנו תרמנו מנגות לספריות שונות בארץ כדי להנגיש את התחום. מנגות באנגלית חשוב לציין, לא ביפנית כי כמה אנשים בארץ יודעים לקרוא יפנית? ויש לנו… זה רק על קצה המזלג הפעילויות השונות שאנחנו עושים. אנחנו מנסים לקדם הרבה יוזמה קהילתית בתוך הכנסים, מחוץ לכנסים בכל אספקט אפשרי בעצם, שאנחנו יכולים להגיע אליו. 

אהוד: הזכרת את תחרות התחפושות שיש לכן בכנס, אני יודע שיש גם אירועים אחרים, תוכל טיפה לפרט על מה יש שם, מעבר לתחפושות המדהימות?

אורי: בעיקרון, אז כן, בכנסים, נגעתי בזה ממש בקטנה, אני ארחיב קצת יותר כי באמת חשוב להגיד את זה. יש לנו מספר רב של הרצאות, תלוי בכנס, בין 3-4 הרצאות במקביל בכל נקודת זמן. הרצאות יזוזו על כל תחום שקשור לאנימה, מנגה ותרבות יפן. יש דברים, למשל בכנס האחרון היה לנו הרצאה על קעקועים ביפן, דברים קצת יותר גנריים. ויש לנו הרצאות על סדרות אנימה ספציפיות, או מנגות ספציפיות, או סתם לנתח מספר סדרות ביחד ולדבר על ז'אנרים שונים בתחום. למשל הרצאות, יש תחום שלם על מעבר לעולם אחר בעולם האנימה, אז כמעט כל כנס לאחרונה מישהו מעביר הרצאה על התחום בצורה כזו או אחרת, כי זה תחום מאוד פורח בעולם האנימה, אז לכן יש הרבה על מה לדבר עליו. ומעבר לזה, יש לנו גם יריד דוכנים גדול, של מעל 100 מציגים, שבתוך זה יש לנו שדרת ציירים, שבעצם אנשים שמציירים בסגנון מנגה, ובעצם מוכרים את היצירות שלהם, את הפאנארטים שלהם, לדברים שונים ומשונים. יש לנו משחקייה מאוד רחבה שיש בה גם משחקי לוח וגם משחקי קונסולות, כל מיני לרקוד לצלילי מוזיקה יפנית, או דברים כאלו. יש לנו גם מגוון רחב של אירועים ראשיים, לדוגמה מדי פעם אנחנו מביאים סרטים, יש לנו תחרות שירה מאוד גדולה של שירה ביפנית שנקראת אמאידול, איחוד של המילה אמא"י ואיידול, מדי פעם להקות ישראליות מופיעות ושרות שירים יפניים מופיעות בכנסים. וכשאנחנו מצליחים אז אנחנו גם מביאים אורחים מחו"ל. הבאנו כמה מדבבים מוכרים מיפן, לבוא ולהתארח בכנסים בעבר. זה מגוון התכנים שאנחנו בעצם מציעים בכנס. מעבר לתחושה של להיות חלק מאיזה משהו גדול עם הרבה אנשים, אז זה כל התכנים שאנחנו בעצם מספקים ומביאים כחלק מהעבודה הקשה סביב הכנסים.

קרן: אמרת עבודה קשה סביב הכנסים, וזה אוטומטית מתקשר אצלי לקוספליי. כמה מחברותיי וילדיי הטובים ביותר מתחילים לעבור על הקוספליי שלהם עוד לפני שנגמר הכנס של… כאילו… זה תרבות שלמה, או שזה תת תרבות בעצם?

אורי: זה תרבות שלמה,  אני כן אגיד שכאילו החיבור, אני תמיד מדבר על החיבור הזה כי הוא חיבור שהרגיש לי מאוד טבעי, כן, קהילת הקוספליי לא שייכת לארגון בסופו של דבר כי היא תת קהילה, אפשר לדון כאילו, לכל תחום אמנותי אפשר לעשות קוספליי. אבל בגלל שקוספליי מקורו היה ביפן ואחת מהתחרויות הגדולות ביותר, וורלד קוספליי סאמיט, שישראל השתתפה בה שנתיים, מתקיימת ביפן, אז החיבור היה מאוד טבעי מהרגע הראשון. והרבה מהאנשים בתחום הם גם חובבים של אנימה ומנגה, ולכן החיבור היה מאוד טבעי. זה גם למה הכנס מתקיים בפורים, כי הכנס גדול מתקיים בפורים, כי איזה עוד חג בשנה לגיטימי להיות בו מחופש בחוץ בלי שישאלו אותך, "מה זה לא פורים, למה אתה מחופש?"

קרן: זה קל לענות, חג אייקון וחג עולמות כמובן.

אורי: אז כן, לכן כאילו, אני מרגיש שהחיבור הוא מאוד טבעי. הוא לא רשמי, יש לאמא"י, יש לנו בתור אמא"י תת קבוצה בעצם, סגל ארגוני שאחראי על תחום הקוספליי, שבעצם מקדם את כל הנושאים שקשורים לקוספליי לאורך השנה, שזה אם צריך דברים שקשורים לקוספליי, כי פונים אלינו הרבה דברים שקשורים לקוספליי, אם מדברים על השתתפות בתחרויות עולמיות אז זה תחת האחריות של הצוות הזה. ומדובר פה על אנשים שהם גם חלק בלתי נפרד מהקהילה שלנו, שבאו ולקחו קדימה כדי לעזור בתחום הקוספליי.

קרן: זה סופר מגניב. אחרי שדיברנו על כל הדברים הכיפיים המגניבים של כנסים, הרצאות, וסרטים, וקוספליי וזה, אני רוצה לשמוע על המשברים שהיו לכם. הזכרת את הקורונה.

אורי: כן… 

קרן: ובטח היו עוד.

אורי: אני אדבר כרונולוגית על משברים, כי נשמע לי יותר הגיוני לדבר על משברים כרונולוגית. המשבר הגדול הראשון שעבר על הארגון היה ב- 2014, שנה בדיוק לפני שעברנו לבנייני האומה. המשבר היה שבעצם קיימנו את הכנס השנתי שלנו בפורים, במקום שבו אנחנו תמיד היינו מקיימים אותה באותה שנה, שזה היכל התרבות ראשון לציון, ובעצם בהיכל התרבות ראשון לציון החליטו באמצע הכנס לא לאפשר לנו הכנסת קהל, כי כבר נכנסו יותר מדי קהל. וכשאתה מגיע ב-12:00 ביום כנס, ויש אנשים שעדיין מחכים לקנות כרטיס, ואתה צריך להודיע לכולם שתקשיבו, אנחנו לא מוכרים יותר כרטיסים, נגמרה מכירת הכרטיסים לכנס כי הגיעו יותר מדי אנשים לכנס. באזור אלף איש שעמדו ברחבה בחוץ וחיכו שיכניסו אותם, והרימו לעצמם שם משהו, שהשמועות אומרות שהן כינו אותו "אין-כנס" בחוץ, זה מה שאמרו לי, זה יוצר משבר מאוד גדול. זה יוצר משבר אמון בין הקהילה לבין הארגון, כי עכשיו כאילו הקהילה תגיד, איך אפשר לסמוך על זה שנגיע לכנס ולא יקרה לנו אותו דבר? מבחינתנו זה יצר ממש טראומה קהילתית, ששנים מאוחר יותר כשתכננו לחזור לראשון לציון במטרה לעשות כנס יותר מוגבל בכמות האנשים שיגיעו אליו, אנשים עוד הזכירו את הטראומה הזו, גם 8 שנים אחרי הטראומה. 7 ו-8 שנים אחרי הטראומה אנשים עוד זוכרים את הטראומה הזו. בתגובה לטראומה הזו עברנו לקיים את הכנסים שלנו בבנייני האומה, מתוך כוונה שזה מקום שאם הקהילה תמשיך ותתרחב, כמו שהיא המשיכה והתרחבה, תהיה לנו את הבמה לאכלס אותם ופשוט להגדיל את המתחם אנחנו לוקחים, כי בנייני האומה יכול להכיל 10 אלף איש. זה דרש שינוי גישה מאוד רציני, זה דרש שינוי תפקידים מאוד רציני, זה דרש איזה קפיצת בטחון למה שהכנסים האלה אומרים, למה שהכנסים האלה מביעים. כי בסופו של דבר אנחנו עובדים פה עם כספים שאנחנו משיגים מתוך הכנסים האלה, מתוך הפעילויות שלנו. וזה היה משבר ראשון, והיה מאוד קשה לעבור אותו, כי מעבר לזה שניסינו להסביר לקהילה איך ראינו את הטראומה הזאת, גם היה פה הרבה מקום של להבין איך אנחנו מתמודדים עם זה בעצמנו. אני יכול להגיד שבתור מישהו שניהל את האירוע, החוויה של לעמוד בחוץ ולראות את כל האנשים שרוצים להיכנס ולא יכולים להיכנס, גם בשבילי הייתה חוויה מאוד קשה ומאוד לא נעימה. וזאת הייתה אחת מהבעיות הראשונות שבעצם התמודדנו אתן כארגון כי באמת שלא ידענו איך לגשת לזה באותו זמן. זה דרש מאתנו מקפצת מדרגה שהיא עצומה, לארגן במקום שמכיל 1,200 איש במקום הטוב, נגיד 1,600, כשהפיק הוא 1,200, להגיע להיכל שאם יש בו 2,000 איש הוא מרגיש ריק, זה חתיכת קפיצת מדרגה. זאת קפיצת המדרגה שבעצם היינו צריכים כדי לצאת מהמשבר ההוא. מעבר לזה כמובן שהיה לנו את המשבר הקלאסי שלכולם היה, שזה משבר הקורונה, שבתור ארגון שרוב הפעילות שלו היא פעילות פיזית, של אנשים נפגשים פיזית, אז משבר הקורונה תפס אותנו ממש בתחילתו. מי שזוכר, משבר הקורונה התחיל בארץ בפברואר 20, והתחילו הסגרים באפריל, סוף מרץ, התחילו הסגרים בעצם, ואם אתם קצת עובדים על כרונולוגיה, זה אומר שהארוקון 2020 התקיים בדיוק בתחילת המשבר. שאף אחד לא ידע איך לקיים אירועים, ואנשים חששו להגיע כי מה אם נידבק בקורונה, ועוד לא היה כזה הרבה אנשים שחלו בקורונה באותה תקופה. ואני שבכלל הייתי רק יו"ר ארגון ולא הייתי קשור לכנס, נכנסתי כדי לעזור לנהל את המשבר ספציפית של הקורונה, הייתי כאילו אחראי קורונה של הכנס. וניסינו ללמוד איך לטפל בזה תוך כדי הליכה. עשינו  ממש רישום בכניסה של כל מי שהגיע, למקרה שנגלה שהיה משהו חולה בכנס, ונוכל להודיע לכל האנשים שהיו בכנס שהיה חולה בכנס. ובאמת שמדובר פה על משהו שלא ידענו איך להתמודד אתו, ומאוחר יותר לא יכולנו לקיים אירועים, לא ב-2020 וב-2021 לא יכולנו לקיים את הכנס בפורים, את הארוקון, ועשינו גרסה וירטואלית. וניסינו לארגן גם כנס בקיץ 2021, שבדיוק הייתה את העליה של הגרף בסוף הקיץ, וממש זה גרם למצב שבו היינו צריכים להודיע שבועיים לפני כנס שאנחנו מבטלים את הכנס, אחרי שכבר מכרנו לו כרטיסים, ובאותם שבועיים זה היה בערך השבועיים העמוסים ביותר בחיים שלי, כי ארגנו יריד חלופי בדיזינגוף סנטר שהיה לנו קשרים טובים עם דיזינגוף סנטר, וההנחיות היו שונות למה מותר לעשות בקניונים ומה מותר לעשות במתחמי כנסים, אז אמרנו, יאללה בוא נעשה יריד במקום זה. והייתה לנו הפקה שהייתה אמורה לעלות בכנס, ואמרנו להפקה שהדבר האחרון שאנחנו רוצים לעשות זה שהם יפגעו, כלומר הפקה מחזמר מקורי של הקהילה, וחלק מזה לקחנו את האולם מופעים של מוזיאון ארץ ישראל. ובעצם שם הרמנו להם ממש את ההפקה שלהם, את שתי ההרצות. הם באו והתאמנו שם והרימו את זה על הבמה ההיא במקום. היה מאוד חשוב להקטין נזקים מביטול הכנס ברגע האחרון, וזה הייתה עבודה מאוד קשה שלי ושל הצוות שלי, כדי בעצם לאפשר את זה. וזה היה הדרכים שבהם ניסינו להתמודד עם המשבר של הקורונה. בסוף יצאנו ממנו מאוד מחוזקים, הכנסים שהיו לנו אחרי זה, כל אחד מהם הרוויח כסף, וזה היה כאילו  דרך טובה להשתקם. פתאום עוד כסף הרוויח כסף ועוד כסף הרוויח כסף, אחרי שבמשך שנה וקצת אנחנו רק רואים את משאבי הארגון יורדים ויורדים, אז זה הצלחה מאוד טובה ושיקום מאוד טוב, וזה גם מראה את הצורך של הקהילה, שהיה חסר לה את האירועים האלה, איך שחזרנו פתאום כולם הגיעו והיו כזה יאללה חייבים ללכת לכנסים. זה היה המשבר השני הגדול שלנו. 

קרן: זה ממש מדהים, אני מנסה לתפוס כנס של עשרות אלפי אנשים שמחכים מחוץ למקימים לעצמם עוד כנס בחוץ בשביל שיהיה… איזה תתי קהילות יש תחת המטריה הענקית הזו של אנימה ומנגה?

אורי: קצת קשה לדבר על תתי קהילות. אני אתחיל בלהגיד שקודם כל יש את קהילת הקוספליי, שהיא תת קהילה או לא תת קהילה, כבר דברתי על מערכת היחסים שלנו עם קהילת הקוספליי מקודם. מעבר לזה, בגלל שיש כל כך הרבה כותרים, התתי קהילות היחידות שקיימות מתייחסות בעיקר לסדרות ששודרו בארץ, או סדרות שהגיעו לרמה אחרת ברמת הכותר שלהן. יש תת קהילה של חובבי דרגון בול, שזה סדרה שראיתי כשהייתי ילד קטן, ועד היום יוצאים ממנה חומרים חדשים, כל פעם יש חדש. יש תת קהילה של וואן פיס, שזה סדרת האנימה והמנגה הכי פופולרית ביפן, שקיבלה עכשיו לייב אקשן מוצלח בנטפליקס, שיצא לי כבר לראות אותו ולהנות מהיצירה המופלאה הזו שהם העלו לשם. ויש תת קהילה של נארוטו, שזה גם כותר שהיה בארץ. כותר שעכשיו יש את כותר ההמשך שלו בורוטו שרץ ביפן שזה תופעה בפני עצמה גם ביפן וגם בארץ זה תת קהילה. זה כאילו 3 תתי הקהילות המרכזיות. יש גם תת קהילה של פוקימון, שזה קצת יותר מורכב כי רוב חובבי הפוקימון משחקים בעיקר במשחקים של פוקימון. בגדול אפשר לטעון שלכל כותר מוצלח יש תת קהילה, השאלה מאיזה גודל אנחנו הופכים לדבר על התת קהילה בתור ישות אמתית, ובאיזה שלב זה עדיין לא ישות, כי יש הרבה כותרים מוצלחים שיש להם אנשים שמעריצים את הכותר הזה בתור הכותר. הפופולריות של כותרים מאוד דומה לפופולריות שלהם ביפן, לפעמים יש חשיפה קצת יותר איטית לכותרים פופולריים. וחשוב להגיד שאחד הדברים שמאוד חשובים, אני בטוח שקהילת המד"ב והפנטזיה מבינים את זה מאוד טוב, עד כמה שמה שאני הולך להגיד עכשיו לא נכון לכל תתי הקהילות של קהילת המד"ב והפנטזיה, זה שכל עוד הכותר חי אז הקהילה ממשיכה לחיות. בכוונה סייגתי את זה כי יש כמה תתי קהילות של קהילת המד"ב והפנטזיה שהיוצר לא חי כבר מלא זמן, אני לא אגיד בדיוק את הזמן מדויק, ועדיין התתי קהילות האלה ממשיכות לחיות, גם אחרי, אבל בקהילת האנימה והמנגה הקהילות מאוד מושפעות מהחיות של הכותר. זה מאוד מורגש, נגיד קהילת דרגון בול הרבה יותר פעילה סביב יצירות חדשות של דרגון בול, ונגיד קהילה של מנגה פופולרית אחרת כמו  Attack on titan שהיא כותר מאוד פופולרי, אז הקהילה הזו היא די מיצתה את עצמה במקום מסוים, כי בדיוק הכותר נגמר, אין כותרים חדשים, האנימה בדיוק בשלבים לצאת, החלקים האחרונים שלה יוצאים אבל הם יוצאים כל כך לאט, שקשה להרגיש את החיות של התת קהילה הזו.

קרן: אתה רוצה להגיד לי שאם אני רוצה עכשיו להגיש הרצאה על דמויי אנוש בספרות ובקולנוע, נגיד קלציפר מול ארן, אתם לא תקבלו את זה כי שני הדברים האלה מתו ונקברו כבר מזמן? או שתקלו אבל אני לא אצפה שייכנס קהל?

אורי: אני אגיד שזה כאילו, אנחנו לא מסתכלים ככה על מה אנחנו מקבלים ומה אנחנו לא מקבלים, וזה גם לא איך שאני מסתכל על קהילות. פשוט אומר שתת הקהילה של חובבי אטאק און טיטאן פוחתת ופוחתת בתור אנשים שמזדהים בתור "אני חובב של אטאק און טיטאן". אם תשאלי אותי אם אני אוהב אטאק און טיטאן, אני אגיד לך וואלה אני אוהב אטאק און טיטאן. אם אני משתייך לתת הקהילה של אטאק און טיטאן? אני לא משתייך לתת הקהילה של אטאק און טיטאן. ואני אגיד גם שהיתה לנו הרצאה על אטאק און טיטאן שנה שעברה, והיא הייתה מאוד מוצלחת. דיברה קצת על הדימויים של המחנות השונים באטאק און טיטאן, ובעצם מה כל אחד מהם מייצג. ממש ניתוח יותר חברתי של מה בעצם היוצר ניסה להביע ביצירה שלו. וסביר להניח שגם עוד 5 שנים אם מישהו ינסה להעביר הרצאה על אטאק און טיטאן נקבל אותה בשמחה כי שוב, דברים שהם קלאסיקות הם קלאסיקות. זה כמו שאני לא מדבר איתך פה על דת'נוט בתור קהילת מעריצי דת'נוט (Deathnote), שדת'נוט הייתה אחת הסדרות הכי פופולריות כשאני הייתי צעיר, ועדיין אם מישהו ירצה להעביר הרצאה על דת'נוט וניתוח פסיכולוגי של הדמויות בדת'נוט נקבל את זה בשמחה, וכנראה שגם יבואו אנשים, כי לחובבי אנימה יש מקום חם בלב לדת'נוט בתור יצירה, פשוט לא אומר שהם שייכים לתת הקהילה של חובבי דת'נוט, ולא מזדהים בתור "אני חובב דת'נוט". זה בעיקר לסדרות שקיבלו כל כך הרבה פופולריות שממש אפשר להסתכל ולהצביע על הקהילה שלהם. אני חושב שאפילו היצירה הכי פופולרית באנימה, שזה פול מטאל אלכמיסט, שזה כנראה היצירה הכי פופולארית שיצאה באנימה, אני אגיד שזה הסדרה הכי אהובה עלי, אבל להגיד שיש קהילה שמזדהה עם פול מטאל אלכימיסט, זה לא המצב. אבל עדיין אם מישהו יעלה מם מאוד ספציפי מהסדרה, כל חובבי האנימה ביחד יגיבו ויגידו שזה לא בסדר ולמה אתה מזכיר לנו, זה לא אומר שהסדרה לא פופולרית, זה פשוט אומר שאין לה קהילה כבר, כי האנשים שחובבים את זה הלכו לראות דברים אחרים, מזדהים בתור אנשים שצופים בדברים אחרים.

אהוד: כמו כן, אני רוצה למחות בשם כל חובבי דיאנה ווין ג'ונס.

קרן – (צוחקת)

אורי: מה מה?

אהוד: דברת על אנימה, אני רוצה למחות בשם כל חובבי דיאנה ווין ג'ונס שמתכנסים, כל שנה יש כנס בין לאומי באנגליה. דברתם… קרן שאלה על הרצאות, הזדמנות טובה לשאול. אוקיי, הגעתי לכנסים, נהניתי מהם בתור אורח, אני מרגיש שאני רוצה לעשות יותר, לתרום יותר, לעשות עוד משהו בקהילה, להיות יותר עמוק בקהילה. איך לעשות את זה, מה הדרכים לעשות את זה?

אורי: אז יש מספר דרכים שבהן אפשר לתרום לקהילה. קודם כל, אנחנו תמיד מוציאים הרשמה להתנדבות, שזה אומר להגיע ביום הכנס ולעזור במגוון שונה של דברים למשך כמה שעות, בתמורה לקבל כניסה חינם וגם אוכל על חשבוננו. ולהיות בעצם חלק מהדבר הגדול הזה שקורה. אני יכול להגיד שעם השנים זה נהיה מקום, אנשים שמגיעים להתנדב הם יותר ויותר בוגרים, ואפילו בפורים היה לנו אימא ובת שהתנדבו ביחד, באותה משמרת, וזה היה ממש חמוד לראות את זה. וגם האימא מאוד התלהבה, וזה היה ממש יפה. מעבר לזה, אפשר תמיד להיות חבר סגל, שזה אנשים שעובדים על הכנס, 60 איש שעובדים על הכנס חודשים מראש, לפעמים אנחנו מוציאים הרשמה פתוחה גם לזה, אבל לרוב אנחנו מגייסים מתוך המתנדבים המובילים שלנו לכל מני תפקידים זוטרים כדי שיוכלו להתנסות ולקחת בזה חלק. וכמובן שאפשר לבוא ולהיות מעביר תוכן, אם יש לך משהו מעניין שאתה רוצה לבוא ולדבר עליו, אתה יכול לבוא ולהציע תוכן, הרצאה, או כל תוכן שהוא, ואני יכול להגיד שבקשר למודל שלנו להרצאות, אנחנו ראינו מה יש לאייקון, ולעולמות, ומאוד התלהבנו ממש שיש להם, אבל אמרנו וואלה, הקהילה שלנו צעירה, אז אנחנו שמים דגש מטורף על הפקת התוכן שלנו, יש לנו צוות שלם, ברמה שכאילו, מפיק תוכן אחד מפיק בין 3 ל-5 הרצאות בכנס, כדי שיוכל ממש להתמקד בהפקת התכנים, ולקחת מיקוד בלעזור למרצים מתחילים לקבל חוויה חיובית. בעצם להעלות את הרמת הרצאות, ולמשל בכנס האחרון, היה לנו לא מעט מרצים שהרצו בפעם הראשונה, ויצאו בחוויה סופר חיובית וסופר כיפית, וכולם אמרו שהם רוצים לחזור שוב ולהרצות והיה בעצם חוויה אחרת. אז אנחנו מאוד מנסים לעזור לבנות את קהל המרצים שלנו. כאילו, מאוד הרגשנו שלאייקון ועולמות כבר יש את קהל המרצים שלהם, ואני בעצמי גם מרצה מדי פעם באייקון ובעולמות, אנחנו צריכים לבנות את קהל המרצים שלנו ואנחנו עובדים על זה קשה, ואנחנו עדיין ממשיכים לעבוד על זה ואנחנו רואים את הפירות של העבודה הקשה הזו. יש לנו כמה מרצים מובילים שצמחו מתוך הדברים האלה, ומאוד כיף לראות אולמות תוכן מתמלאים בכנסים. זה שלושת הסוגים המרכזיים שאפשר לתרום. כמובן שתמיד אפשר לעשות דברים, אותם דברים גם מחוץ לכנסים. אפשר לפנות אלינו באחת הרשתות החברתיות שלנו ולהציע לנו עזרה, יש לנו את המשאבים, חסר לנו תמיד את כוח האדם לדברים, ואנחנו מאוד עוזרים ליוזמות לקום ולהיות כשמישהו בא ומציע לנו יוזמה. וזה הכיוונים השונים שאפשר לתרום.

קרן: אמרת אמא ובת. אני חייבת לשאול, כמה זה נפוץ שיש אנשים מבוגרים יותר? כי נגיד באייקון ועולמות, בכלל בכנסים של האגודה, הגיל הוא 30-40-50, יש כמובן גם צעירים יותר ומבוגרים יותר, אבל…

אורי: אנחנו תופסים אתכם כמשהו יותר מבוגר באופן כללי. אבל זו שאלה מאוד נהדרת, אני אגיד שאני מרגיש שעדיין לא מספיק. אחד היעדים של אמא"י, כאילו אנחנו תמיד צוחקים על זה כשאנחנו מדברים על מה אמא"י בעצם מנסה לעשות, שאנחנו מנסים להיות במה לקהילה הבוגרת יותר, כדי להשאיר את הקהילה הבוגרת יותר בתוך הקהילה. זה המטרה המרכזית. כי המטרה היא לשבור את הסטיגמה שאנימה ומנגה זה משהו לילדים, בעצם לתת איזשהו מקום שלגיטימי להיות חובב אנימה ומנגה גם בגיל 30, 40 וכדומה. אני יכול להגיד שיותר ויותר חברי קהילה נהיים הורים בימינו, וזה משהו שמתחיל לקרות יותר ויותר. אבל עדיין רוב חברי הקהילה שאני מכיר שהם הורים, הם הורים לילדים יחסית צעירים. החבר קהילה שעולה לי בראש, יש לו ילדה בת 7, שזה גיל יחסית צעיר עדיין. וזה מתחיל לקרות יותר ויותר. מצד שני, אנחנו גם רואים, אני יכול להגיד, שבכנס האחרון פנתה אלי איזושהי אימא, בתגובה לזה שנאמתי באחד האירועים שהיא הייתה בהם, והתחילה לדבר אתי על, אמרה אני מגיעה לפה כדי לתמוך בבת שלי, בתחביב של הבת שלי, והיה מאוד עוזר לי אם היה מורה נבוכים להורים. כאילו, שאתם תנסו אולי להרים איזה מורה נבוכים להורים, שגם יעזור לנו בנושא שהוא הרבה יותר בעייתי, כי בתחום האנימה והמנגה יש דברים שהם מאוד מקובלים בסדרות, שיכול להיות שהורים פחות ירצו שילדים שלהם יחשפו לזה בגיל פחות צעיר, וזה היה יכול להיות נחמד אם היינו יכולים לתת קצת גיידליינס, אזהרות לאיזה סוגי תכנים אפשר לצפות בסדרות פופולריות שונות, כדי שההורים יוכלו להיות יותר בשליטה על מה הילדים שלהם צורכים, ומה הילדים שלהם לא צורכים. אז אנחנו רואים את התופעה הזו מהצד הזה, שהורים מגיעים והם מתלהבים מהתחום והם רוצים להכיר יותר וגם להיות יותר בשליטה על התחום שהילדים שלהם צורכים. אז שני הכיוונים קורים, ולכן אנחנו רואים יותר ויותר אנשים בוגרים. לא ברמה שזה מגיע באגודה, איפה שבאייקון אפשר לראות בן ובת מרצים שני הרצאות שונות, אבל כן, זה משהו שמתחיל יותר ויותר להתפתח.

קרן: אני רוצה להוסיף עוד שאלה מהצד של ההורה, ששולח ילדים לכנסים לבד. מה אתם עושים מבחינת בטיחות של בני נוער ואנשים צעירים שמסתובבים בכנסים?

אורי: שאלה נהדרת, אני אגיד שתחום המרחב הבטוח הוא תחום שמאוד מאוד חשוב לנו, ויש לנו צוות, שבכנס האחרון היו 5 חברי צוות שבעצם כל התפקיד שלהם היה לוודא שהמרחב הוא בטוח לכולם, ובעיקר לנוער, כי ברור לנו שזה מרחב עם הרבה בני נוער וזה מאוד רגיש. יש לנו גם עובדת סוציאלית במתחם, שבעצם אם עכשיו מישהו חוטף התקף חרדה, שזה משהו שהוא יחסית נפוץ באירוע כל כך מרובה משתתפים, יש לנו חדר שקט אפשר לקחת את הבן אדם לשם, ולתת לעובדת הסוציאלית לשבת אתו, ולעזור לו קצת לצאת מההתקף חרדה. וזה דברים שמאוד חשובים לנו, אנחנו גם דואגים שבכל האיזור שלנו יהיה מידע מאוד ברור על איך לפנות למרחב בטוח אם יש בעיה, ואנחנו שמים על זה דגש מאוד גדול, ברמה שאם קורה משהו, גם אני, שאני עסוק בלנהל כנס, אני אפנה את כל הזמן שלי כדי להתערב, ולוודא שהסביבה נשארת בטוחה ככל שאפשר. וכאילו זה באמת משהו שהוא מאוד חשוב לנו. היה לנו חשוב כבר שנים, למדנו מהאגודה הרבה איך להתנהל בנושא, ואני מאוד גאה באיך שאנחנו מתנהלים בנושא הזה בימינו.

אהוד: שאלה לסיום, איך אתה רואה את העתיד? מה החלום שלך? מה היית רוצה לראות בשנים הקרובות?

אורי: בגדול אני רוצה להמשיך למסד את אמא"י בתור הארגון שמקדם את התחום בארץ, וכשאני אומר שהארגון שמקדם את התחום בארץ, אני בעיקר מתייחס לתפיסה של גופים חיצוניים ולא גופים פנימיים, כי אני מרגיש שכשזה מגיע למקם את עצמנו בתור הארגון שמקדם את התחום האנימה והמנגה עשינו מלא עבודה מבפנים. בכנס האחרון היה לנו שיתוף פעולה עם המפיצה הגדולה ביותר של סרטה אנימה בישראל, ואני רוצה לראות את הדבר הזה מתפתח, ובאמת לחזק את היכולת שלנו לשלוט באיך סרטים מגיעים לישראל, כדי למנוע מזה… בתי קולנוע אומרים, וואו, אנימה זה הדבר הזה שצעירים אוהבים, אז נביא את הסדרה הזו, ואז הם לא מבינים למה הם לא מוכרים כרטיסים. אנחנו מאוד רוצים להשתלט מאוד על הזווית הזאתי, ולחזק את בעצם היכולת של חובבי אנימה ומנגה בארץ להיות חובבי אנימה ומנגה בצורה הכי נוחה והכי טובה והכי חוקית, שזה גם משהו שמאוד חשוב לנו.

קרן: צוחקת

אורי: אין מה לעשות, זה תחום שיש בו… אני התחלתי בתור מישהו שהיה מתרגם בצורה לא חוקית, ואני עכשיו יכול להגיד שאני יכול לכתוב שאני מתרגם בקורות חיים כי תרגמתי כמה דברים, מיפנית לעברית. וזהו… באמת, אז מהבחינה הזו, זה איפה שאני רואה את העתיד. שבעצם השיתופי פעולה האלה יחזקו אותנו ויאפשרו לנו להיות יותר גורם מרכזי בארץ, כשזה מגיע למה מגיע ואיך מגיע, ובעצם לאפשר לזה שגם הקהילה תוכל להנות מזה שיש לה גישה נוחה לתכני האנימה השונים שלה, וגם שבתי קולנוע יהנו מזה שהם משיגים בוננזה על הקהילה הזו ועל הדברים של הקהילה.

קרן: סליחה שנייה, אני פתאום קלטתי, אתה מדבר יפנית?

אורי: כן, למדתי יפנית כחלק מהתחביב שלי, אנימה ומנגה, למדתי יפנית, דובר יפנית, כשאני מבקר ביפן אני מתקשר בעיקר ביפנית. ואני גם עוסק בתרגומים בזמני הפנוי, כשאני לא עובד. זה לא העבודה שלי, זה סתם התחביב שלי לתרגם. 

קרן: זה ממש מגניב. 

אהוד -דברת על איך לתרום, איך לעזור, אתה יו"ר אמא"י. איך הארגון בנוי? מה המבנה שלו, של הארגון, איך הוא פועל בדיוק?

אורי: נתחיל בלהגיד שכולנו פה בהתנדבות, לי יש את העבודה היום יומית שלי, שהיא הייטק אז זה די נוח, אבל כולנו פה בהתנדבות. הארגון מנוהל על ידי ועד של בין 5 ל-7 אנשים, ומפוקח על ידי וועדת ביקורת של 2 עד 3 אנשים. וכל שנה אנחנו עושים בחירות בעצם בשביל להחליט, כדי שאנשים יוכלו להתמודד ולהחליט מי יהיה הועד הנבחר או וועדת הביקורת הנבחרת לשנה הזו. מעבר לזה, יש לנו הרבה סגל ארגוני שעובד סביב השנה כדי לתחזק את מגוון הדברים שהארגון עושה, כמו הרשתות החברתיות שלנו, התכנים שלנו לאורך השנה, ציינתי גם מוקדם יותר שיש לנו צוות שלם שאחראי על תחום הקוספליי, ובאמת, כולנו מתנדבים, שבעצם רוצים לתרום יותר לתחום, והגענו למסקנה שבעצם להתאחד לתוך הארגון הזה זה הדרך שלנו לתרום יותר לתחום. וזהו. זה פשוט, אנשים שהחליטו לקום יום אחד מהספה, ולתרום לתחום שהם מאוד אהבו. ממש כמו באגודה למד"ב ופנטזיה, וכל העמותות השכנות. חשוב מאוד להגיד את זה. 

קרן: זה אכן חשוב מאוד. תודה רבה אורי, תודה אהוד, אנחנו נשתמע בפרק הבא.