מלחמת האדם הזקן נחשב לקלאסיקת מדע בדיוני מודרנית, ואפילו שלא יצא לי לקרוא את הספר עד לאחרונה, בהחלט שמעתי עליו. אחרי שקראתי אותו אני בהחלט יכולה להבין למה הוא נחשב לקלאסיקה. כבר בפרק הראשון ג'ון סקאלזי יוצר עולם שגורם לקוראות ולקוראים לא לרצות להניח את הספר. גיבור מלחמת האדם הזקן, שהוא ספר ראשון בסדרה, הוא ג'ון פרי שבגיל 75, לאחר שאיבד את אשתו שמתה משבץ, מתגייס ל"צבא הגנת המושבות" ועוזב את כדור הארץ כדי להילחם בחלל נגד גזעי חייזרים שמאיימים על שלוות המתיישבים האנושיים בגלקסיה. כפי שמתואר בספר, אנשים בני 75 יכולים להתגייס לצבא ולהפוך ללוחמים או לוחמות קטלניים הודות לטכנולוגיה מסתורית שמאפשרת לאנשים מבוגרים לקבל את נעוריהם ואונם חזרה, ולהילחם כמו בני עשרים שוב.

במהלך הספר אנו טסים בחלל בין פלנטות שונות, ורואים אותן מנקודת המבט של טוראי פרי, שעובר מחייו כקופירייטר בכדור הארץ לחיי לוחם די בקלות. בצבא הוא מכיר קבוצת חברים חדשים שקוראת לעצמה "האשמאים הזקנים", והיא הופכת למשפחה החדשה שלו. לאורך הדרך, החוויות שלו בחלל ובמלחמה יובילו את ג'ון לשאול את עצמו שאלות על משמעות האנושיות, לחשוב מחדש על עתידו ועל האנשים בעברו, ולעמוד בפני אתגרים שבהם יסכן את חייו החדשים. בין היתר, הוא גם ימצא את עצמו בכמה סיטואציות מאוד משעשעות.

היצירה הזו בבירור מיועדת לחובבי וחובבות מדע בדיוני קלאסי, אלו שאהבו את אסימוב, היינליין, סקוט קארד וכן הלאה. הדגש המרכזי בספר הוא בהחלט על הפן הטכנולוגי, ולמרות שסקאלזי בונה את הפן הזה בסיפור בצורה נפלאה, קולחת ואפילו מקורית לעתים, הדמויות נפגעות כתוצאה מזה. אם הציפייה היא לדמויות עמוקות ומלאות רבדים, או למחקר פסיכולוגי על השלכות הלחימה התמידית על נפש האדם – זה לא יהיה הספר שיענה על הציפייה הזו. הדמויות מתחלפות כמו גרביים, והן נשארות שטחיות ברמה של קרטון. בנוסף, כמו שהספר ממריא גבוה בתיאורי הטכנולוגיה, הוא צולל נמוך בהיעדר תיאורי החייזרים והפלנטות שהדמויות פוגשות בדרך. הרבה מזה נשאר לדמיון שלנו, וכאן הספר כושל באותו מכשול שיצירות מדע בדיוני אחרות נכשלות בו.

חיסרון נוסף שפגע בחוויית הקריאה שלי היה העובדה שתורת הלחימה שמוצגת בספר היא מאוד אמריקאית שמרנית. רודפי שלום נתפסים בתור אנשים מטומטמים שהחיים האמיתיים "מפריעים" לאידיאליזם שאימצו. בנוסף, בשלב מוקדם מאוד בספר אפשר לראות שהדמות הראשית היא בעצם Mary Sue ענקית, והאופן שבו הספר מתקדם לא משפיע על התפיסה הזו. האתגרים לרוב הם פיזיים, והגיבור מתגלה כבעל כישרון טבעי להתמודד איתם. בנקודה היחידה בספר שבה הוא עומד בפני משבר נפשי, זה נפתר תוך מספר עמודים ונשכח. דרך אגב, למי שיש קיבה רגישה כדאי להיזהר מפני טריגרים של אלימות ותיאורים די גרפיים בחלק מתיאורי הקרבות.

זהו תרגום מצוין של הוצאת "אופוס" לספר מדע בדיוני קולח ודרמטי, שלמרבה הצער שם דגש על טכנולוגיה על חשבון הדמויות ותיאורי החלל והחייזרים. מבחינה אידיאולוגית הספר יכול להיות קשה לעיכול, אבל אם תרצו ספר מדע בדיוני מלחמתי שלא מתעמק בסוגיות מוסריות, זה הספר המתאים.