אנחנו רוצים להודות מקרב לב לכל מי שהגיע למפגש. הגיעה כמות מכובדת של אנשים, וכולם השתתפו באופן פעיל, והיו יצירתיים ומלאי דמיון.
מטרת המפגש הייתה להתחיל תהליך של הצבת יעדים חדשים לאגודה. האגודה נמצאת במקום מעולה, וזה בדיוק הזמן לחשוב הלאה. במפגש ביקשנו מאנשים לחשוב כמה שיותר רחוק וכמה שיותר פרוע, וגם התחלנו לפרוט חלק מהרעיונות ליעדים יותר אופרטיביים. במפגשים הבאים נמשיך ליצור תכנית פעולה לאגודה לחמש או אפילו לעשר השנים הקרובות.
המפגש התקיים בקבוצות, כאשר חלק מהקבוצות התבקשו לתאר את העתיד הכי אופטימי של האגודה וחלק את העתיד הכי פסימי, ולבחור תמונה שמשקפת את חזונם. בחלק השני ביקשנו מהקבוצות לפרוט איך הגענו לעתיד הזה.
בשלב הסופי של המפגש נערכה הצבעה בין המשתתפים על את הנושאים שעלו בחלקו הראשון. כל אחד הצביע לשלושה נושאים שלדעתו הכי הכי חשובים לקדם. ואלו התוצאות:
1. פרס גפן יקבל תהודה בינלאומית. 11 קולות
2. מרכז כנסים עכנק שיכיל גם מפגש עם אנשי עסקים וחינוך. 11 קולות
3. תא פעילים בכל מוסד חינוך, כולל 5 יחידות מד"ב לבגרות ופקולטות למד"ב ופנטזיה. 10 קולות
4.מד"ב ופנטזיה זה מיינסטרים – בושה לא להכיר. 10 קולות
5. יועצי מד"ב לחברות. 7 קולות
6. נקודה פיזית לכל מה שגיק צריך.7 קולות
7. ערוצי טלוויזיה, מגזינים וצעצועים יעודיים בכל מקום.7 קולות
8. אירועים נגישים לכל. 6 קולות
9. ספריות מתמחות במד"ב ופנטזיה, עם ספרניות וספרנים מומחים. 6 קולות
10. ספרות הז'אנר הישראלית נחשבת בכל העולם. אין אנתולוגיה ללא סיפור ישראלי. 5 קולות
11. מחסן ענק. 5 קולות
12. ישראל תהיה יעד תיירותי ומרכז עולמי לתכני מד"ב. אנשים מכל העולם יבואו ללמוד מאיתנו. 5 קולות
13. ICU- Israeli cinematic universe – תעשיית ספרים וסרטים רחבה. 5 קולות
14. נציגים בכנסת.- 5 קולות
15. תעשיית מד"ב ברמה של ההייטק הישראלי. 4 קולות
16. אפרשזיף פיס – מקומות בכל הארץ לכנסים, כולל קייטנות. לכל הגילאים ולכל המשפחה. 4 קולות
הוועד ישקול את תוצאות המפגש ויחליט על הנושאים שהוא רוצה להעלות להמשך בחינה. במפגשים הבאים יתקיימו כמה דיונים מקבילים (שולחנות עגולים) על חלק מהנושאים, כאשר כל פעיל יוכל לבחור את הנושא שקרוב לליבו ושהוא מעוניין לבחון את הדרכים לקדם אותו.
עתידים אופטימיים
קבוצה 1 בהנחיית אבנר שחר קשתן.
החזון: השנה היא 2030, המדע הבדיוני והפנטזיה הם אחת מהתעשיות התרבותיות הגדולות בישראל. כמו שהעולם מסתכל היום על ההייטק הישראלי, כך יסתכלו על המד"ב והפנטזיה בישראל.
מבחינה ספרותית, אין אנתולוגיה שיוצאת בעולם בלי סופר.ת ישראלי.ת, הקולנוע הישראלי עושה פרויקטים גדולים יותר מה-MCU. יש הכרה מיינסטרימית רחבה במד"ב ובפנטזיה. פרס ספיר מכיל גם קטגוריה לספרות מד"ב ופנטזיה. בכל ספריה יש מאגר יפה של ספרות מד"ב וספרנים וספרניות שמכירים וממליצים על הספרים.
האגודה, שמקבלת תקציב מהמדינה, מפעילה מערך מתנדבים שמעביר מערכי שיעור בבתי הספר. אין אוניברסיטה ותיכון שאין בהם תא מד"ב פעיל. שר החינוך קורא לתלמידים ללמוד 5 יח' מד"ב לעבודה בתעשייה המשגשגת הזאת. אין אוניברסיטה שאין בה פקולטה למד"ב.
האגודה גם מתפעלת מרכזים תרבותיים, אפרשזיפי פיס, כמעט בכל עיר, שהם שבהם אפשר למצוא הכל, יש שם מקום להקרנות ולכנסים קטנים ופעילויות לכל המשפחה. יש כנסים גדולים וקטנים כל הזמן, אין כמעט חודש שאין בעיר כלשהי (לא רק בתל אביב) כנס. גם כנסים קטנים, לאנשים שלא רוצים עומס, גם כנסים גדולים למי שכן רוצה את כל ההמולה. יש פעילות ועשייה במד"ב בכל מקום בישראל.
הדרך: כרגע הרבה גופי מדיה בעולם כמו נטפליקס משקיעים כספים רבים בתכני מד"ב ופנטזיה, כך שהכסף כבר מושקע בתחום. משחקי הכס היא הסדרה המצליחה ביותר בטלוויזיה, סרטי מארוול המצליחים ביותר בקולנוע וכולם מחפשים את הדבר הבא בתחום הזה. מתי שהוא הדבר הבא יגיע מישראל, ואנחנו צריכים לא לתת לג'יי. קיי. רולינג הבאה להעלם, אלא לתת לה את הסביבה ואת הכלים לפרוץ בבמה המקומית והבינלאומית. הספרים יופצו בכל העולם, והסרטים ייעשו כאן, בישראל, ויתחילו את ה-ICU – Israeli cinematic universe , הפרויקט הקולנועי שהתחיל בישראל ומשם פרץ. זה הטריגר שיתחיל את הגלגל של ההשקעה, בהנחה כמובן שהאקלים הפוליטי יהיה יציב ויאפשר לזה לקרות. נדרש: תוכן, עיתוי, שיווק ומזל. בעקבות כך מוקם סוג של בוליווד ישראלי – אולפני הפקה עצומים במצפה רמון שימכרו מד"ב ופנטזיה לכל העולם (כנראה שנדרש שהוליווד עצמה תשקע קצת). המרכז הזה הופך ממרכז קולנוע למרכז ספרות וקולנוע מד"ב, שמשלב באופן ייחודי את הספרות והקולנוע. האולפן הופך לקהילת יוצרים אינטגרטיבית של מד"ב ופנטזיה שמביאה השקעות רבות בפרויקטים השונים.
תחום המד"ב והפנטזיה נהיה תחום לימודים מבוקש למי שמעוניין במקצוע רווחי. תתחיל מחשבה על מד"ב כעל עתיד כלכלי, ברמת היוקרה של ההייטק הישראלי. מסלולים ייפתחו באוניברסיטה, קהילה של יוצרים שיעבדו ביחד כאקו-סיסטם שמפרה אחד את השני. יצירות שמתרחשות באותו יקום קולנועי, למשל. בתי ספר מתחילים לחשוב על מד"ב כעל משהו רלוונטי לתוכנית הלימודים. שר החינוך מעודד תלמידים ללמוד 5 יחידות במד"ב. תרגומים מתחילים להיות מבוקשים ובעקבות כך כותבים מתחילים לכתוב באנגלית.
יוצרים מצליחים מישראל יוצאים לכל העולם, מכללות ואוניברסיטאות אחרות לומדות מאיתנו. סטודנטים מחו"ל מגיעים לתוכניות מיוחדות ומשתדלים מאוד ללמוד עברית כדי להשתלב בתעשייה הישראלית המצליחה. ברימייק של סרניטי מקללים בעברית.
ברמת גן נפתח אפרשזיף הפיס הראשון. את הסרט גוזר כרמל שאמה הקוסם (בנו של כרמל שאמה הכוהן).
קבוצה 2 בהנחיית חננאל לבנה
החזון: בעתיד מד"ב הוא מיינסטרים, זו תהיה בושה לא להכיר מדע בדיוני. יהיו סלבס שמצהירים שהם חובבי מד"ב. מדע בדיוני בפריים טיים, ערוצי טלוויזיה ייעודיים למדע בדיוני. מגזין פנטזיה ומד"ב בתפוצה רחבה, צעצועי מד"ב בהישג יד בכל חנות צעצועים.
תכניות לימודים מהגן ועד לאוניברסיטה, חוגים וקייטנות מדע בדיוני לקטנים ופעילויות לאורך כל השנה לגדולים. חינוך מדעי וטכנולוגי ששם מדע בדיוני בחזית העיסוק. יועץ לכל דיקטוריון של חברה שמתמחה במד"ב / עתידן.
פרס גפן יקבל תהודה בינלאומית בקנה מידה גדול. תוקם קרן תמיכה ליצירת מד"ב חדשות בישראל.
מדינת ישראל תהפוך למעצמה בינלאומית ותהיה יעד תיירותי לחובבי מדע בדיוני ופנטזיה, שיבואו לראות איך עושים מד"ב מקומי. מדינת ישראל תהפוך את התחום לחלק מהקונצנזוס, וציידי ערפדים יציפו את ערוצי הטלוויזיה בפריים טיים.
הדרך: החזון שלנו לשים מד"ב בפרונט. הכל מתחיל בלרתום את בכירי תעשיית ההייטק הישראלית, יחד עם בכירי חברות הטכנולוגיה הבינלאומיות הגדולות ומנכ"לים מפורסמים שימשכו קהל וסיקור תקשורת. ממשיכים עם קיום כנסים שיעבירו את המסרים הבאים: חשיפה למדע בדיוני מגיל צעיר מייצרת אדם עם חשיבה יצירתית יותר, מוביל בחדשנות. לא כנסי מדע בדיוני, אלא כנסי הטפה למדע בדיוני.
זה בתורו יביא את משרד החינוך להכניס גישה חדשה בלימודי מדעים שמציגה את המדע של היום כקסם והדמיון של פעם, תחת הכותרת "דמיון אנושי שעשה אבולוציה לפטנטים טכנולוגיים".
במקביל יתחילו את עבודתם לוביסטים בכנסת להפנות תקציבים לגופים שמייצרים תוכן בדיוני ולסבסד כנסי מד"ב מה שיהפוך את הכנסים לענקיים (כן, ניקח את כל גני התערוכה). אל התמיכה של המדינה יצטרפו תורמים עשירים שיתאהבו בתחום ויזרימו כסף נוסף לתוכניות חינוכיות, תעשיית הקולנוע והטלוויזיה – אבל רק ליצירה ישראלית בז'אנר המדע הבדיוני. ולבסוף – חלק משמעותי מההורים במדינה ידחפו את ילדיהם לתחום המד"ב שיהפוך לשם נרדף למצוינות ויצירתיות.
קבוצה 3 בהנחיית עמנואל לוטם
החזון: בית האגודה הוא מרכז שממנו תנוהל פעילות האגודה. מקום עם נגישות מלאה שנוכל לקיים בו כנסים, שיהיו בו משרדי האגודה, שבהם נוכל להיפגש עם אנשי עסקים שרוצים לחשוב כמה שנים קדימה ועם אנשי חינוך שיחדירו תכנים מד"ביים ופנטסטיים לתכניות הלימודים. אפשר גם לחשוב על אולי מוזיאון, וחשוב מכל, מחסן. האתר שנבחר הוא תחנת הכוח רידינג בתל אביב (בתמונה, חדר המכונות של התחנה).
הדרך:
- הכנסת תכנים למשרד החינוך:
– הקמת צוות באגודה שיאסוף סיפורים קצרים שיועברו לוועדה באגודה שתשלב את הסיפורים המתאימים בתור מערכי שיעור באחד מהשיעורים הקיימים.
– כתיבת תוכנית לשתים עשרה שנות לימוד במדע בדיוני ופנטזיה שתיכתב על ידי פרופסורים ודוקטורים מוכרים, ומקימים מערך תמיכה של מומחי מד"ב שיכולים לעזור למורים.
– עם התכנית הזו הולכים לוועדה הפדגוגית במשרד החינוך ומשכנעים את משרד החינוך שזה לא רק לאנשים שמגדירים את עצמם בנים. דרכי שכנוע: זה אינטרדיסציפלינרי, זה נותן כישורי חיים שמאפשרים להתמודד עם שינויים, הסתכלות על כל התחומים בחיים מזוויות שונות. לדוגמה: קוראים סיפור ומדברים על הצד המדעי שלו, על הצד הספרותי שלו מוטלת חשיבה על איך תתמודד עם הסיטואציה העתידית הזאת. - כניסה לאקדמיה
– הענקות מלגות לתואר שני למי שעושה מחקר בתחום.
– לארן מפגש עם אנשי אקדמיה שעוסקים בתחום שייעצו לנו איך לקדם את התחום באקדמיה. האנשים הבולטים בתחום: אלינה גומל ואור ציון בר טנא ויבשם עבגד.
– ארגון סימפוזיונים וספים באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטאות אחרות ושיתוף פעולה עם הסימפוזיון השנתי של אילנה גומל.
– מציאת אנשים נחשבים מעולם הספאות ולשכנע אותם להצטרף לאגודה. - הקמת מרכז כנסים שמתאים לצרכי האגודה:
– חידוש הדיבור עם עיריית תל אביב על שימוש ברידינג, שילוב של מוזיאון. זה יעשה ע"י:
*מציאת סוכנים בעיריית תל אביב
* מציאת משקיעים: פנייה ללב היהודי החם של חובב מד"ב ופנטזיה עשיר.
* מצגת משקיעים ותוכנית עסקית: יעד תיירותי, השכרת החלל בזמן שהוא לא בשימוש, מציאת הנישה שלנו.
* מציאת משרד אדריכלים.
* טקס חנוכת בית.
קבוצה 4 בהנחיית דמיאן הופמן
החזון: האגודה מהווה נקודת מפגש פיזית קבועה וכלבו לכל דבר שגיק צריך – צורכי ויוצרי תוכן ומנקודה זו מייצרת תרבות פופולרית שמגיעה לכל בית במזרח התיכון ומקדמת חינוך מדעי ללא גבולות ארציים.
הדרך: בגדול, כדי להביא את האגודה למקום שאנחנו רוצים, הכל עניין של כסף. אנחנו רואים שלושה שלבים עיקריים בתכנית להתפתחות האגודה.
- השלב האורגני שבו אנחנו מגדילים משמעותית את כמות חברי האגודה ואת ההכנסות מדמי החבר. אנחנו מאמינים שיש בין 100,000-250,000 אנשים שהיו רוצים להיות חברי אגודה, הם פשוט לא שמעו עלינו עדיין. השאלה היא איך אנחנו מגיעים לאנשים האלה כדי לבנות בסיס יציב של הכנסות שמאפשר לנו לקדם את האגודה לשלב הבא. בשביל זה צריך לחשוב מחדש על מהי האגודה בשבילנו. איך אנחנו משווקים ומסבירים את האגודה. מה שעלה לנו בנושא הזה: האגודה היא מקום טוב ליוצרים. היא מקום שיש בו קהילה ואחווה. היא מקום שבו אתה יכול להיות יצירתי בצורה בטוחה. מקום שבו אתה לא צריך לפחד להיות עצמך, ויכול לבחון מי אתה יכול להיות. מקום שבו אתה יכול לשאול איזה גבולות אני מציב לעצמי ואיך אני יכול לפרוץ אותם. אם ניקח את הרעיונות האלה ונצא איתם החוצה נוכל להגיע להרבה יותר אנשים, ונוכל לבנות את הבסיס לשלב הבא.
- יצירת כלבו ליוצרי וצורכי תוכן. האגודה הופכת להיות מקום שכל מי שיש לו רעיון ליצירה יכול לבוא אליה. ההנחה שלנו שג'יי. קיי. רולינג הישראלית לא תוציא ספר בהוצאת האגודה, אבל השאלה היא איך אנחנו יכולים למנוע ממנה להוציא את הספר בהוצאה עצמית, בלי עריכה. כי כל סופר עובר את השלב שבו הוא רוצה להוציא את כתב היד הראשון שלו, והוא הולך להוצאה עצמית, וכתב היד הראשון שלו נורא. כי תמיד המהדורה הראשונה של כתב היד הראשון היא נוראית. אז היא מוציא אותו בהוצאה עצמית, והספר לא נערך ולא נמכר, והיא לעולם לא כותבת את הספר שמקפיץ את ישראל לקדמת הפנטזיה והמדע הבדיוני העולמי.אז ברגע שיש לנו מספיק חברי אגודה, אנחנו צריכים להתחיל לעצב את המרכז הזה.
אנחנו צריכים מקום פיזי שאנשים יכולים להגיע אליו וליצור בו. מקום שאפשר לעשות בו מפגשים של יוצרים.
להכין מאגרים של קוראי בטא. אין שום דבר שעוזר לסופר כמו קוראי בטא רצחניים.
לעזור לאנשים להגיע לעורכים, ולהסביר שעריכה של טקסט זו יצירה משותפת, ולא תהליך שבו הורסים לך את הספר.
לספק תשתיות לאנשים שרוצים ליצור מעבר כמו חדר אודיו להקלטת פודקאסטים על מד"ב ופנטזיה, אולפן קטן ליצירת סרטים קצרים של מד"ב ופנטזיה והפצה שלהם.
אנחנו לא נהיה מי שמוציא את רב המכר הבא, אנחנו נאפשר לסופרים להוציא את רב המכר שלהם, נקשר אותם להוצאות, נלווה אותם בדרך, ואז ניתן להם את תו התקן, כי הם יגיעו להוצאות עם המלצה שלנו. - בנקודה הזו אנחנו מספיק חזקים כדי לייצר תוכן משלנו. נוכל להקים הוצאה של האגודה, אולפן סרטים קטן לסרטים קצרים. בשלב זה נצטרך לשלם לאנשים שיכולים לתמוך בתשתיות של יצירת תוכן. זה מביא אותנו למקום שיש לנו פעילויות שהן למטרת רווח. האגודה יכולה להקים חברה שמטרתה להוציא ספרים ולשלם לאנשים כדי לקדם את התחום הזה. כשנהיה האב מרכזי של תוכן, ויהיו לנו 250,000 חברי אגודה, נוכל ללכת לממשלה ולומר שאנחנו גוף מרכזי שצריך להיתמך ולהיבנות.
עתידים פסימיים
קבוצה 5 בהנחיית נימרוד סקאל
החזון: הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לאגודה זה שהיא לא תהיה קיימת עקב שילוב נסיבות. תהפוכות פוליטיות או הפיכה דתית במדינה שגורמות לאיסור על עיסוק בכל מיני תחומים. במקביל האגודה מסתבכת פלילית או/וגם כלכלית, דבר המחייב את כל חברי האגודה. מעבר לכל זה יהיה מיאוס כללי בז'אנר ואף אחד כבר לא ירצה להיות פעיל.
הדרך:
- מנהל אייקון איבד את השפיות עקב עומס והעביר את אייקון לגני התערוכה. הקהל הגיע לאשכול בכל זאת ואייקון הפסיד את הכסף של האגודה.
- מתחילות תביעות של ספקים שלא שילמו להם. יו"ר האגודה פוטרה מתפקידה בוועד לאחר כשלון אייקון, בנוסף לכך התגלה שגזבר מעל בכספים וברח לפינלנד, ושבוצעו תשלומים בשחור למתחמי אייקון.
- תביעות!
- הפעילים שלא חברי אגודה בורחים. חברי אגודה נתבעים על ידי נושי האגודה – גני התערוכה וכו'.
- מתגלה שאחד מחברי הוועד לווה כסף בשם האגודה בשוק האפור, הימר על הכל והפסיד.
- השוק האפור יוצא על כל חברי האגודה.
- פעילים שלא הסתבכו מנסים להקים אגודה חלופית אבל כל מה שהם עושים כבר נעשה בעבר ולקהל נמאס.
קבוצה 6 בהנחיית נעמה פרידמן
החזון: משהו צריך להשמיד את האגודה כדי שהעתיד הדיסטופי שחשבנו עליו יתקיים, וחשבנו על כמה דברים. חלק ריאליים יותר כמו פשיטת רגל, פלטפורמה של מדיה חברתית שהיא כל כך חדשנית שהדור שלנו לא מצליח להתחבר ואנחנו לא מצליחים לגייס פעילים צעירים או פילוג של הפאנדום בגלל סכסוכים פנימיים.
וחלק פחות ריאליים כמו שקסם מתגלה כאמיתי ואנחנו לא רלוונטים יותר, או שמגפת אייקון עוברת מוטציה ומשמידה את העולם.
בסופו של דבר מה שהחלטנו שיהיה העתיד הדיסטופי ביותר שיביא להשמדת האגודה זה אובדן מרכזי ופתאומי של גוף הפעילים ברעידת אדמה או מגיפה או קטסטרופה באייקון.
הדרך: איך מגיעים לתרחיש פסימי, או: איך משמידים את חלק הארי של פעילי האגודה.
התרחיש הכי ריאלי הוא רעידת אדמה גדולה באייקון, אבל הוא גם הכי משעמם. חשבנו על עוד כמה אפשרויות.
* חגיגות 42 לאגודה. השקה עולמית של הכרך השישי של ״שיר של אש ושל קרח״. יש עותק אחד. כולם מתים.
קרן מגיעה לאייקון אחרי תחקיר באפריקה על מגפה חדשה. האגודה הופכת לידידותית לסביבה ונפטרת מכוסות חד פעמיות. כולם שותים מהבקבוקים וכל הסגל/ מתנדבים/ מרצים מדביקים אחד את השני. כולם מתים.
ליאת שואלת: איך מאבדים את הפעילים בלי להרוג את כולם?
* לסגל מגיעים כמה פסיכולוגים. כולם מאושפזים אשפוז כפוי.
* אבל בנימה רצינית יותר, אחד התרחישים היותר ריאליים הוא האגודה מתחילה לשלם לחלק מהפעילים. מתחילים ויכוחים למי ראוי לשלם. האם התגמול שווה את העבודה? מי שנשאר עובד לפי השכר. גוף החובבים נשבר.
* חברי הוועד מקבלים כסף. אנשים טוענים שיש שחיתות. חברי הוועד מתפטרים במחאה. רשם העמותות מפרק את האגודה. ֿ
השאירו תגובה .תגובות יוצגו לאחר אישור - אין לשלוח אותה תגובה פעמיים.