תככים, מזימות ויחסים הומוסקסואליים בריברסייד

עוד לפני שהפכתי את העמוד הראשון של "על חוד הסיף", כבר הייתי מלאת ציפיות. הדבר הראשון ששמעתי על הספר היה שהוא ספר פנטסיה שבמרכזו מערכת יחסים הומוסקסואלית, רעיון קרוב לליבי ולמרבה הצער חריג כל כך בז'אנר, שהוא עורר מיד את סקרנותי. הדבר השני ששמעתי היה שהמחברת שלו מחבבת מאוד פאנפיקים, חטאה בכתיבתם פה ושם, ואפילו קוראת את הפאנפיקים שנכתבים על ספריה (!). אף על פי שפאנפיקים (פאנפיקשן – כתיבה של חובבים המבוססת על ספרים, סדרות וסרטים קיימים, ומשתמשת בדמויות ובעולמות שלהם) כבר אינם נחשבים טאבו מוחלט כפי שהיו פעם בקהילת הכותבים המקצועיים (וסופרות מקצועיות רבות אף צמחו מתוכם – נעמי נוביק, למשל), נדיר לשמוע סופרת מצהירה באופן גלוי שהיא קוראת את הפאנפיקים הנכתבים על יצירותיה.

הספר, כאמור, כמעט קרס תחת משקל הציפיות שהספקתי לערום על גבו הדק עוד לפני תחילת הקריאה, אבל גם לאחריה, כשבעשרות העמודים הראשונים מצאתי את עצמי טובעת במידע על הפוליטיקה המתפלפלת ויחסי הכוחות עמוסי הפרטים בעולם שבקושי הספקתי להכיר עדיין. ב"על חוד הסיף" שתי עלילות ראשיות מסועפות ומפותלות, מלאות בפרטים קטנים ומרובות דמויות משניות לכאורה חסרות חשיבות, אלא שכל מזימה קטנה שהן זוממות, או אפילו אמירה אגבית, לפעמים, משליכה על הגיבורים הראשיים. לא ניסיתי להקשיב לגרסת השמע של "על חוד הסיף", אבל אני מתארת לעצמי שצריך יכולת ריכוז רבה וזיכרון טוב לשמות ופרטים כדי להינות ממנה.

למרבה המזל, מהר מאוד מצא הספר את הכיוון שלו (או שאולי אני מצאתי את הכיוון שלי בתוכו), והתחלתי להינות מכל רגע. "על חוד הסיף" מתרחש בעיירה אירופאית-ימי-ביינימית ששמה אינה מוזכר, בין "הגבעה", האיזור בו חיים העשירים, ל"ריברסייד", רובע לחוף הנהר אותו מאכלסים העניים, הגנבים, הזונות – והאוחזים בסיף. בדיוק כמו הרחובות המושלגים, האח המבוערת, מועצת האצילים המכובדים וריברסייד עצמה, גם הסייפים המיומנים של אלן קושנר מהדהדים תוך כדי הקריאה כרעיון מוכר, אף על פי שמעולם לא נתקלתי בהם בעבר. הגדרת המקצוע שלהם נעה על הקו הדק שבין רוצח שכיר לאביר – דמות מכובדת, נערצת, החיה לפי קוד נוקשה של כבוד וכללים, אשר כולם נועדו לאפשר להם לקבל תשלום תמורת הרג אנשים המיומנים פחות מהם בשימוש בחרב.

ההד המוכר הזה למעשה מאפיין את הספר כולו, וחלק גדול מייחודו טמון בדיוק בהיכרות ובציפיות עליהן הוא נשען. אלן קושנר אינה ממציאה מיתולוגיות חדשות או בונה עולם פנטסיה זר ומוזר. אין אצלה כשפים או חיות קסומות או שדים ונבואות – למעשה, מתחילת הספר ועד סופו לא קורה בו דבר על-טבעי אחד, וחיפוש מהיר בגוגל מגלה שהשאלה "האם 'על חוד הסיף' הוא בכלל ספר פנטסיה?" מלווה אותו מראשית ימיו ועד היום. לטעמי, הספר הוא בהחלט פנטסיה, שדווקא הסטיות הקלות שלה מהמציאות ומהסיפורים שאנחנו מכירים והקרבה שלה להיסטוריה ולתרבות האירופאית, מדגישים את הייחודיות שלה, והופכים אותה לשונה כל כך מכל פנטסיה אחרת שקראתי. הסטיות האלו באות לידי ביטוי בשאלות הקטנות והמשמעותיות ששואלת אלן קושנר, ועל בסיסן בנוי העולם של הספר. שאלות כגון "מה אם היה מעמד חברתי שמאפשר לפתור מחלוקות באמצעות סיף?" וכמובן "מה אם הומוסקסואליות לא היתה טאבו, אלא בחירה לגיטימית, מקובלת ואפילו נפוצה בקרב גברים?"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בספר שתי עלילות מרכזיות – הראשונה היא סיפורו של מייקל, אציל צעיר ומשועמם שמעולם לא ידע מחסור, וההרפתקאות היחידות שלו מתרחשות במיטה, עם גברים ונשים כאחד, עד לרגע שבו חיפושו המתמיד אחרי ריגוש ועניין פוגש בבערות הפוליטית שלו, והשילוב ביניהם גורם לו להסתבך עד כדי סכנה לחייו. עליי להודות שאת קו העלילה הזה מצאתי מעניין פחות – ולו רק בגלל שדמויות של אצילים עשירים, רברבנים ורודפי שמלות המקבלים החלטות נמהרות בעולם פוליטי מורכב אינם חריגים כל כך בנוף הספרות הפנטסטית או ההיסטורית, ואפילו העובדה שמייקל רודף חליפות (מכנסיים? עניבות?) בדיוק כפי שהוא רודף שמלות לא הפכה אותו או את סביבתו התככנית ושופעת המזימות למעניינת יותר. קו העלילה הזה לא היה משעמם, אך לא הרגשתי שיש בו חידוש רב, והפוליטיקה המפותלת ומרובת הדמויות היא כאמור בעוכריו של הספר, לטעמי.

את העלילה השנייה, לעומת זאת, מצאתי מרתקת וחדשנית עד כדי חוסר יכולת להניח את הספר מהיד. היא עוסקת בשניים מתושבי ריברסייד – ריצ'רד סנט ויר, הסייף המוכשר והבלתי מנוצח, ובן זוגו אלק – מלומד חד לשון, יהיר, רגיש, בעל נטיה לפגיעה עצמית, ושככל הנראה סובל מהפרעה פסיכיאטרית אחת או יותר. דמותו המורכבת של אלק, המסוכסכת עם עצמה כפי שהוא מסוכסכת עם העולם, הייתה יכולה לשאת ספר שלם על גבה בקלות – קשה לי להיזכר מתי בפעם האחרונה נתקלתי בדמות בעלת בעיות נפשיות קשות כל כך שתוארה בצורה מרתקת ומעוררת אמפתיה כל כך. אבל המיקוד בספר הוא על האהבה העצומה, הקשה, הכואבת, המרה, חסרת הפשרות והמסורה עד מוות של אלק לריצ'רד, ושל ריצ'רד לאלק. השניים מעולם לא מצהירים על אהבתם זה בפני זה, ולמעשה הם מבלים את רוב הספר בוויכוחים ובמריבות. הדיאלוגים ביניהם נעדרים כל רומנטיקה, ובכל זאת הם מלאים באהבה, והם ללא ספק החלקים האהובים עליי בספר. מערכת היחסים שאלן קושנר מתארת לא רק זרה מאוד לז'אנר שבו היא כותבת, אלא גם ראליסטית כל כך – קשה, מורכבת, דורשת עבודה רבה, ולעולם נטולת תשובות נכונות מוחלטות – שאי-אפשר שלא להאמין לה מהרגע הראשון. עד כה, מצאתי מערכות יחסים אמינות כאלו רק בספרי פנטסיה מעטים, והרבה יותר בפאנפיקים – וייתכן שכאן הרקע שממנו הגיעה הסופרת הוא זה שבא לידי ביטוי באופן נפלא כל כך, לצד כשרונה הרב בדיאלוגים ובמערכות יחסים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
למהדורה העברית של "על חוד הסיף" צורפו שלושה סיפורים קצרים, הממשיכים את קורותיהם של אלק וריצ'רד, וכולם מאירים באור מעט שונה את הזוג ואת העולם סביבם. באחד מהם, אלן קושנר מתייחסת למעמדן של נשים בעולם שלה, וסיפור מרתק זה גרם לי להצטער על כך שדווקא בספר שהנחת הבסיס שלו היא שינוי בנורמות החברתיות כך שלגברים מותר לממש את אהבתם עם גברים – מערכות יחסים בין אישה לאישה אינן מוזכרות כלל. על כל פנים, הסיפורים הם תוספת מצוינת, וכך גם דבריה של אלן הנכתבים במבט לאחור (הספר יצא לראשונה בשנת 1987) ומאירים את אהבתה לעולם, המורגשת היטב בין דפי הספר.

אם היה עליי לתאר את הספר בפסקה אחת, הייתי אומרת שהוא סיפור שקראתי כבר מאות פעמים בעבר, ויחד עם זאת, לא קראתי סיפור כמוהו מעולם. שני הניגודים האלו, החיים בכפיפה אחת תחת אותה כריכה, הם סיבה מצויינת לקרוא את "על חוד הסיף". ואי-אפשר בלי מילה על התרגום של יעל אכמון. המילה היא כמובן – מעולה. כרגיל.

על חוד הסיף
Swordspoint
אלן קושנר
מאנגלית: יעל אכמון
גרף הוצאה לאור, 2017
347 עמודים

לקריאה נוספת – ביקורת של נבט טחנאי באתר גטבוקס