ביקורת זו כוללת ספוילרים לסרט "אחרוני הג'דיי", לסדרה "שובר שורות" ולסרט "האביר האפל".

רשומה זו פורסמה במקור בגרסה מעט שונה בבלוג הכותב המתוסכל.

כבר כמה ימים אני שקוע במחשבות על "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי" שראיתי לאחרונה. צפינו בסרט בהרכב משפחתי מלא (שניים גדולים, שניים קטנים), ויצאנו עם עיניים נוצצות ורמת אדרנלין גבוהה, אך גם מותשים.

זהו סרט שנוצר על מנת לתת משמעות חדשה למילה "ואווווו!!!" הוא מושקע ומוקפד, עתיר אקשן ברמות מטורפות, כתוב היטב ומרובה מערכות. אולי אף יותר מדי. יש שם אוסף נרטיבים שכל אחד מהם יכול לפרנס סרט אקשן איכותי נפרד. הסרט תופס את הצופים בגרון החל מהשנייה הראשונה ועד האחרונה, בלי טיפת הפוגה. מדי פעם במהלך הסרט תהיתי האם מהנדסי האפקטים החרוצים ב-ILM ינוחו טיפה עם ה-CGI והפיצוצים. הקונפליקט הדרמטי בין לוק סקייווקר לריי עניין אותי יותר מהמרדף מורט העצבים בין המסדר הראשון למורדים. ריי היא דמות נפלאה, וחבל שהיוצרים עדיין הרגישו צורך להפציץ את המסך באפקטים גם כאשר הייתה להם בידיים את הדינמיקה בינה לקיילו רן, שפשוט חורכת את המסך.

עם זאת, קשה לי למתוח ביקורת על היוצרים לגבי הדחיסות המתישה של הסרט. יש להם נעליים ענקיות להיכנס אליהן, והם לא פסחו על אף טריק ישן או חדש כדי לבצע את המשימה הכמעט בלתי אפשרית הזו. הקביעה של מבקרים רבים שמדובר בסרט מלחמת הכוכבים הטוב ביותר (אולי אף יותר מ"האימפריה מכה שנית") היא בהחלט במקום ואינה מוגזמת. הסייג היחיד שיש לי הוא העומס. הסצנה האחרונה על ירח המלח, לדוגמה, יכולה להחזיק סרט שלם משל עצמה.

אני אנסה להתייחס כאן לשתי נקודות אשר, למיטב ידיעתי, לא עלו בסקירות אחרות אודות "אחרוני הג'דיי".

אוזימנדיאס

ריאן ג'ונסון הוא הווירטואוז העומד מאחורי מושכות התסריט והבימוי של הסרט הזה. הרזומה שלו מכיל את לופר, שהוא אחד מסרטי המסע בזמן היותר טובים שנוצרו בשנים האחרונות, וכן את בריק והנוכלים בלום, שאותם לא ראיתי. אבל יצירות אלו אינן הסיבה שבגללה שמו של ריאן ג'ונסון נחרת בזיכרוני. אני מכיר את ריאן ג'ונסון בזכות אוזימנדיאס, הפרק המופתי של שובר שורות  שנחשב על ידי רבים לפרק הדרמטי הטוב ביותר שאי-פעם שודר בטלוויזיה. ספויילרים ל"שובר שורות" מכאן ואילך.

שובר שורות מספרת את סיפורו של וולטר ווייט, מורה לכימיה אשר החמיץ את הזדמנות חייו להתעשר לאחר שפרש ממיזם מבטיח שהקים עם חבר, והפך בעקבות זאת לאדם עני, מושפל ומתוסכל. בפתיחת הסדרה מאובחן וולטר כלוקה בסרטן ריאות קטלני, ועל מנת לממן את הטיפולים הוא מחליט לייצר ולמכור קריסטל מת': סם מסוכן, ממכר ויקר. בהיותו מדען מוכשר ואדם רב-תושייה, הופך וולטר בהדרגה מאזרח שומר חוק לסוחר סמים אכזרי ומניפולטיבי, המייצר את הקריסטל מת' הטוב ביותר בעולם ולא מהסס להיפטר מאויבים באלימות. בתוך כדי כך הוא משקר לאשתו ומנהל משחקי חתול ועכבר עם גיסו, האנק, סוכן בכיר ביחידה ללוחמה בסמים שאינו יודע שקרוב משפחתו המקסים מנהל חיים כפולים.

הפרק "אוזימנדיאס", הוא הפרק הלפני-לפני-אחרון של הסדרה. בפרק זה, החיים של וולטר מתפוצצים לו בפנים והאמת עליו יוצאת לאור. הוא הופך למבוקש. אשתו מסלקת אותו מביתם באיומי סכין, מכיוון שהיא סופסוף מבינה עד כמה הוא מסכן אותה ואת ילדיהם. ובנוסף לכל אלה כתוצאה מתכנית הימלטות שהשתבשה, נאלץ וולטר לראות את האנק מוצא להורג על ידי כנופיה של ניאו-נאצים.

זהו פרק דחוס, מרתק, מורט עצבים וקורע לב. כל הפרק הוא רצף סצנות שלא נותנות מנוח, כאשר כל סצנה כאילו מניחה את היסודות לסצנה שבאה אחריה. האנק מוצא להורג; וולטר בורח עם חבית מלאה בכספי הסמים שלו לאמצע המדבר; אשתו של וולטר, סקיילר, שולפת עליו סכין; בנו אומר לו שלא רוצים לראות אותו; וולטר חוטף את בתו התינוקת. ובתוך כל זה שיחת טלפון בין וולטר לאשתו, כאשר הוא יודע שהמשטרה מאזינה:

סקיילר: "איפה האנק?"

וולטר: "את לעולם לא תראי אותו שוב." (…ומזיל דמעה אחת בלתי נשכחת)

כלומר, יש לנו סיפור מתח מורט עצבים, בחור שעבר לצד האפל והמחיר הנורא שיקיריו משלמים. מזכיר לכם משהו?  אני לא חושב שיכול היה להיות במאי מתאים יותר ל"אחרוני הג'דיי".

הג'דיי האפל

"אחרוני הג'דיי" מתהדר בכך שהוא חותר תחת מהות אבירי הג'דיי, כפי שנבנתה אצל הקהל מאז 1977.

"תשכחי מזה," מפציר לוק בריי, "תפקידם של הג'דיי הוא להיעלם." היא מסרבת לקבל את דבריו, והוא נאלץ להוכיח לה פעם אחר פעם שכל מה שהג'דיי מייצגים זה סוג של בבל"ת. שהם כישלון. שבנקודת הזמן הנוכחית, עדיף להם להיעלם כי כרגע הם לא חלק מהפתרון, אלא חלק מהבעיה. שקיילו רן ודארת' ויידר אומנו על ידי מסדר הג'דיי ועברו לצד האפל לאחר שמסדר הג'דיי לא הצליח לזהות את הסכנה מבעוד מועד. וכאשר ריי מתווכחת עם לוק, הוא מגלה לה את האמת האיומה על מה שקרה בינו לקיילו רן, לשעבר בן סולו.

האופן בו נבנית הדמות ההרואית של גיבור אצילי, שלאחר מכן מערערת את מה שהיא עצמה מייצגת, מזכיר לי במידה מסוימת את הנרטיב שהוצג בסרט "האביר האפל" של כריסטופר נולאן.

נולאן לוקח בסרט זה את מושג "גיבור-העל" רק כדי לבנות עלילה שמראה שבאטמן המוכר והאהוב מביא יותר נזק מתועלת, מכיוון שהאגרסיביות שלו בהדברת הפשע המאורגן אילצה את הגנגסטרים להחליט החלטה נואשת ולפנות לג'וקר הבלתי צפוי, ובכך לתת להשפעתו ההרסנית דריסת רגל בלתי הפיכה בגות'האם. אולי, תוהה נולאן, היה עדיף לתת לאנשים כמו הארווי דנט והמפקח גורדון להתמודד עם הפשיעה באמצעים לגיטימיים וכשרים, במקום להפוך את השמירה על הסדר הציבורי לקרקס מדמם של מתקפות טרור.

אני מוצא לא מעט דמיון בין שני הסרטים האלה. שניהם לוקחים מותג מוכר ומאתגרים את תפיסת הצופה לגבי המסר הגלום בו. שניהם מותחנים אינטנסיביים חסרי מנוח. בשניהם מופיעות דמויות קשוחות ואובססיביות (אני מסתכל עליך, פו). בשניהם יש עלילות משנה המהוות סרט בתוך סרט, אשר במבט שני לא נראות רלוונטיות לאין שיעור לעלילה הראשית. בשניהם יש גיבורים הנאלצים להתעמת מול דמות אחרת אשר מטיחה בהם האשמות קשות ולמעשה חותרת תחת מה שהצופה תופס כגבורה (ריי מול לוק, ברוס וויין מול לושיוס פוקס, וגם פו מול אדמירל הולדו). ובסופו של דבר, שתי היצירות מעלות נקודה מעניינת (אולי אף מהפכנית) לפיה הניצחון לא תלוי בגיבור העושה מעשים גדולים מהחיים, אלא דווקא באנשים הרבה פחות מושלמים אשר עושים דברים פחות הרואיים כדי שאנשים אחרים יוכלו לחזור הביתה בשלום. באחרוני הג'דיי זו אדמירל הולדו שפשוט מנסה למלט כמה שיותר אנשים (ונכשלת בגלל אי-הציות של פו) או רוז שמצילה את פין לפני שהוא מקריב את עצמו במשימה שנדונה לכישלון. באביר האפל זה גורדון שמנסה להסתדר עם האמצעים המוגבלים שיש לו במלחמתו בפשע המאורגן, גם כאשר הארווי דנט משתגע ומנסה לרצוח את בנו, או האסירים על הספינה שמסרבים להשתתף בתכנית הסנאף-ריאליטי של הג'וקר.

ואחרון חביב: בשניהם מתחבא בסוף טוויסט על התכנית האמִתית של "הטובים" – תכנית המילוט של הולדו בספינות התובלה הקטנות, ומערכת הניטור והעקיבה המתוחכמת של באטמן בגות'האם.

ומה הלאה?

תגובות הקהל כלפי אחרוני הג'דיי מקוטבות באופן חסר תקדים. אני מניח שאף אחד לא אוהב שאומרים לו שהדבר הזה שקוראים לו "ג'דיי" הוא לא יותר מחרטאבונה שנכשלה פעם אחר פעם באופן מחפיר. אני חושב שאין עוד הרבה אנשים כמו ריאן "אני זה שריסק לוולטר ווייט את החיים בלי למצמץ לרגע" ג'ונסון, שיש להם אומץ בכלל להעלות מסר שכזה מול גיקים שגדלו על הסרטים האלה. אבל כל הכבוד לו על האומץ.

אחרוני הג'דיי אינו סתם סרט. זו אופרת חלל מרהיבה, מאתגרת ובלתי נשכחת.

אני לא יודע אם זה פרק "מלחמת הכוכבים" שאנחנו צריכים, אבל זה כנראה פרק מלחמת הכוכבים שהפרנצ'ייז הזה ראוי לו. לפחות כרגע.

אחרוני הג'דיי

במאי ותסריטאי: ראיין ג'ונסון

שחקנים: מרק המיל, קרי פישר, אדם דרייבר, דייזי רידלי, ג'ון בוייגה ואחרים.

אולפני וולט דיסני, 2017, 152 דקות